לפני שניגש לניסיון להציג סכמת התקדמות של מחלות הדמנציה השונות, חשוב לזכור מה שאנשי מקצוע חוזרים ואומרים לעצמם ולאחרים כל הזמן: "פגשת אדם אחד עם דמנציה – פגשת אדם אחד עם דמנציה". אצל כל אדם המופע של דמנציה/ אלצהיימר יהיה שונה וייחודי לו. זאת משום שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו שונים יותר זה מזה. לדמנציה האדם מביא איתו את המשאבים האישיים, המשפחה, היכולות, ההיסטוריה האישית והחוויות, אסטרטגיות התמודדות וכל מה שצבר במהלך חייו. לכן, כל המידע להלן מיועד להציג כיוון כללי, לא מחייב ולא מובהק. לכל אדם, ולכל משפחה, זהו מסע אחר. באופן כללי, יש 2 גישות לתיאור התקדמות המחלה. קלינאים לרוב משתמשים בסולמות דירוג הנקראים GDS או FAST, שבהם יש כ- 7 שלבים. לחלופין, ניתן להתייחס לשלבים באופן כללי יותר ולחלק לפי דרגת חומרה: התחלה, אמצע ומתקדם. חשוב לדעת שיש חפיפה רבה בין השלבים, הן בהתייחס לשינויים הקוגניטיביים, והן בהתייחס לשינויים התנהגותיים. כמו כן, יש לדעת שהמספרים בסולמות הדירוג אינם חופפים באופן מלא לחלוקה המילולית הכללית. לדוגמה, אם הרופא אומר שהאדם בשלב 3, אין הכוונה שהאדם בשלב התיאורי האחרון (דהיינו מתקדם), אלא מתייחס לפי הסקלה שבה בחר. להלן פירוט לפי היבטים לאורך שלבי הדמנציה/ אלצהיימר: התחלה קוגניטיבי: בעיות זיכרון ניכרות, קושי ללמוד מידע חדש, קושי בשימוש בשפה (להבין או ליצור), קושי למצוא חפצים, קשיי ריכוז, קושי לעקוב אחר שיחה, קושי באוריינטציה במרחב ובזמן רגשי: שינויי מצב רוח תדירים, חרדה התנהגותי: יוזמה מועטה, פסיביות, התכנסות, אי שקט גופני: קשיים קלים בתיאום עין- יד, שינויים בהליכה, נטייה לנפילות אמצע קוגניטיבי: קשיים ניכרים יותר בזיכרון, קושי להבין מושגים מופשטים וסמלים, קושי רב יותר בהבנת או יצירת שפה, קושי מוגבר באוריינטציה (גם בתוך הבית), קושי לזהות חפצים או אנשים רגשי: חשדנות, עצב, חרדה מוגברת, מוטיבציה מועטה לעשייה וצמצום קשרים חברתיים התנהגותי: קושי להתרכז, אי שקט, מחשבות שווא, חזרתיות על פעולות או דיבור, התנהגות חברתית לא מתאימה והיעדר עכבות גופני: צורך מוגבר בעזרה לתפקודים בסיסיים, שינוי במעגל ערות- שינה, שינוי בתיאבון (צמצום) מתקדם קוגניטיבי: שימוש מוגבל בשפה, קושי רב בזיכרון, קושי לעבד מידע, תחושת זמן לקויה רגשי: קושי להביע רגשות או רצונות התנהגותי: התכנסות, התנהגויות לא מילוליות להבעת צורך או רצון גופני: עייפות רבה, עזרה רבה בכל התפקודים, אי שליטה על סוגרים, שינויי לעיסה ובליעה, צמצום אכילה. עם כל הנכתב לעיל, חשוב שנזכור ש: בכל שלב יהיו ימים ותקופות טובות יותר וימים ותקופות טובות פחות. המעבר בין השלבים אינו חד כיווני: בכל שלב יהיו רגעים/ שעות/ ימים שבהם האדם יציג יכולת גבוהה יותר מהדרך כלל. זה קורה. תיהנו מהרגע. יכול להיות שאדם יהיה בשלב אמצע בנוגע ליכולת מסוימת ובשלב התחלה בנוגע ליכולת אחרת. לא פעם יש פער בין היכולות הקוגניטיביות ולבין ההתנהגויות בחיי היום יום. זה מצב שכיח, והאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו עושה "דווקא". התנהגות מושפעת ממגוון גורמים, לא רק יכולת קוגניטיבית. אין נקודות או קווי חיתוך חד משמעיים בין השלבים, ולעתים יש חפיפה רבה. ממד הזמן אינו הממד המרכזי לקביעת שלב: צריך להתייחס בעיקר לתסמינים של האדם, וטווח הזמן האפשרי לכל שלב הוא גדול. חשוב לשלב התייחסות גם לגורמי רקע של כל אדם, ומחלות נוספות הקיימות במקביל לדמנציה ובעלות השפעה על הגוף ועל המוח, לדוגמה מגבלות ראייה ושמיעה, מגבלות במפרקים וכדומה. אצל כל אדם התקדמות המחלה שונה. לא ניתן לקבוע כמה זמן יהיה אדם בשלב מסוים ומתי יעבור לשלב הבא. גישה אחרת לחשוב על שלבים של דמנציה/ אלצהיימר: גב' טיפה סנואו (Teepa Snow) היא מרפאה בעיסוק מדהימה, שפיתחה גישה מיוחדת (ואפקטיבית) לטיפול באדם עם דמנציה, ומציעה לנו להתבונן בדמנציה/אלצהיימר דרך פריזמה של כ"אבני חן"®. היא בחרה את המסגרת של "אבני חן"® כדי לעודד אותנו להמשיך לראות את המורכבות של דמנציה/ אלצהיימר- כמו שבכל פעם שמתבוננים באבן חן רואים משהו קצת אחר, כך גם בדמנציה/ אלצהיימר. טיפה מתארת את היכולות הקוגניטיביות על פני רצף, והאדם עובר בין המצבים השונים (בפרט בהתחלה - אמצע של המחלה). המצבים האפשריים: ספיר: קוגניציה אופטימלית, מוח בריא. יהלום: בהיר וחד, חשיבות לשגרה ולהרגלים התנהגות ויכולת הבנה יכולים להשתנות בן רגע, זקוק לחזרות וזמן כדי לספוג מידע/הרגל חדש או שונה, יותר נוקשה ומרוכז בעצמו, רואה את הרצון כצורך כאשר נמצא בלחץ. אזמרגד: בתנועה ועם כוונה, פגום מטבעו תופס את עצמו כעצמאי ומסוגל עם מודעות מוגבלת לשינויים ביכולות, אומר מלים לא ברורות וחזרות מרובות, מודעות לזמן, למקום ולמצב אינם תמיד תואמים את המציאות האוביקטיבית, תגובות רגשיות עזות לגירויים המעוררים פחד, רצונות או צרכים שלא מקבלים מענה. ענבר: כלוא ברגע זמן מסוים מרוכז בתחושה, מסרב לטיפול על רקע הבדלים בהבנה וביכולת, יכולות חזותיות מוגבלות, ללא מודעות לבטיחות. רובין (אודם): צבע עמוק ועז מסוגל לחקות תנועות או פעולות, תנועות עדינות ומיומנויות נאבדות, מתקשה להבין הנחיות מילוליות או ג'סטות, מבין הבעות פנים מוגזמות וטון/קצב דיבור, כאשר הוא בתנועה- מתקשה להפסיק, כאשר נעצר- מתקשה להתחיל תנועה. פנינה: חבוי בתוך צדפה, רגעים של חסד. שינויים משמעותיים בגוף: אובדן ניידות, ירידה בשקל, כשל של המערכות, פגיעה ברפלקסים וקשיים בבליעה, בנשימה ובתנועה, המהות ממשיכה להתקיים גם כאשר היכולות מינימליות, being. זו דרך אחרת ומעניינת לחשוב על המצב. לעתים קרובות טיפול וליווי אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מרגיש כמו נסיעה ממושכת ברכבת הרים: יש עליות מפתיעות, וירידות לא פחות מפתיעות, המישור מתמשך זמן קצר, השינויים מהירים ובלתי צפויים, וצריך להתאים את עצמנו לכיוון ההתקדמות. דמנציה/ אלצהיימר אמנם איננה מחלה מסכנת חיים בטווח הקצר, אולם היכולת של האדם להביע את עצמו תשתנה לאורך זמן. רצוי שנכיר ונדע מה הוא מבקש לעצמו (או לא) לקראת סוף החיים, בכדי שנוכל לקבל החלטות מושכלות בבוא העת. אם טרם נערכו שיחות בנוגע להנחיות מה ירצה או לא ירצה לקראת סוף חיים, מומלץ לעשות זאת. שיחות אלו ניתן לקיים בכל שלב, בהתאם למידת התקשורת שיש לכם עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אני ממליצה לעשות זאת מוקדם ככל האפשר. איך עושים זאת? זה כבר בפוסט אחר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: דמנציה/ אלצהיימר מתקדמת (פוסט הרחבה לגבי שלב זה. לא לקרוא אם אתם עוד לא מוכנים לכך) למה לבקר אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שאינו זוכר את הביקור כמה זמן נמשכת דמנציה/ אלצהיימר

שאלה: אני בן 68, לאחרונה לפעמים קשה לי לקשר בין פנים ושם של מישהו שאני פוגש. שמעתי על משהו שנקרא "ירידה קוגניטיבית קלה". זה כמו דמנציה? כשחיפשתי מידע על זה באינטרנט, מצאתי כל מיני המלצות מה לעשות בעניין, כולל תוספי מזון שונים, התאמת התזונה, התעמלות, יוגה ומדיטציה. מה מהדברים האלו יכול לעזור במצב כזה? תשובה: רבים האנשים בגילך שחשים שיש להם בעיה בזיכרון, ומודאגים מכך, אפילו מאד. אי אפשר לקבוע אם מה שאתה חווה זה באמת "ירידה קוגניטיבית קלה" כפי שהיא מוגדרת כאבחנה נוירולוגית. לצורך כך, עליך לעבור הערכה מסודרת אצל רופא מומחה (נוירולוג, פסיכיאטר או גריאטר). בואו נתייחס למידע בנושא האטה או הפסקה של ירידה קוגניטיבית קלה בקרב מי שכבר מאובחן בכך. מהי "ירידה קוגניטיבית קלה" (MCI- Mild Cognitive Impairment)? האבחנה "ירידה קוגניטיבית קלה" (הנקראת בקיצור - MCI) מתייחסת ליכולת קוגניטיבית, כלומר זיכרון ופעולות חשיבה, שהיא פחות טובים מה"נורמה" המתאימה לגיל הכרונולוגי. אבל, הקשיים אינם חמורים עד כדי כך שהאדם מתקשה לתפקד כפי שתפקד בעבר ללא עזרה. כלומר, הליקוי אינו חמור דיו להיות מאובחן כדמנציה/ אלצהיימר, המשקפת הידרדרות ביכולת קוגניטיבית עד כדי הזדקקות לעזרה בביצוע תפקודי יום יום וטיפול עצמי. אם אתם חשים בשינוי ומוטרדים מהזיכרון שלכם, אין להניח שזה MCI. אלא, עליכם לגשת להערכה קוגניטיבית אצל רופא מומחה. זה חשוב במיוחד, משום שחלק מגורמי הרקע לשינויים קוגניטיביים הם הפיכים! כך תוכלו לברר אם הקשיים שלכם הם בגדר ה"נורמה" של שינויים קוגניטיביים תלויי גיל, או שהם חמורים יותר, וזה הקריטריון ל- MCI. רבים סבורים שהזיכרון שלהם מידרדר, אולם אצל רבים אלו שינויים סבירים המלווים את תהליך ההזדקנות. למעשה, הקושי לקשר בין פנים לבין שמות של אנשים הוא שכיח מאד בקרב מזדקנים, וקשור להאטה במהירות החשיבה האופיינית לתקופת חיים זו, ואינו מעיד בהכרח על ליקוי קוגניטיבי. מחקרים מראים שלאורך 5 שנים, 30-40% מהאנשים הסובלים מ-MCI יפתחו דמנציה כלשהי. תשימו לב למספר הזה - 30-40%. משמעות הדבר שלא כל MCI זה סימן מקדים לדמנציה! יש אנשים שיאובחנו עם MCI ומצבם לא יחמיר או יתקדם. איך מאבחנים MCI? האבחנה מבוססת על תהליך מקיף וכולל: שיחה עם הקלינאי מהן התופעות המטרידות את האדם, כולל שאלות בהתייחס לביצוע תפקודי יום יום (ADL) בדיקה האם בני משפחה או אנשים אחרים שמו לב לתופעות הללו ביצוע הערכה קוגניטיבית רשמית, לרוב הערכה הנקראת MoCA (Montreal Cognitive Assessment). יש אפשרות שהערכה זו תבוצע ע"י מרפאה בעיסוק, לרוב במסגרת מרפאת זיכרון. בדיקת רשימת תרופות (במרשם ושלא במרשם), לבירור אם יש ביניהן שמשפיעות על יכולת קוגניטיבית בדיקה של בעיות רפואיות /מחלות רקע נוספות, העשויות להשפיע על יכולת קוגניטיבית בדיקות דם לבדיקת רמת ויטמין B12, אלקטרוליטים, בלוטת התריס ועוד למעשה, התהליך של אבחון MCI דומה לתהליך אבחון של דמנציה, ומבוסס על תיעוד הקשיים והבעיות, הערכה פורמלית של יכולת קוגניטיבית ושלילת אפשרויות אחרות (דליריום, השפעה של תרופות ועוד). אלו תרופות יש כיום לטיפול ב-MCI? המטרה בטיפול ב-MCI היא לצמצם את הסיכון להתקדמות לאלצהיימר או דמנציה מסוג אחר. התרופות המאושרות לטיפול ב-MCI הן למעשה התרופות המאושרות לטיפולב דמנציה מסוג אלצהיימר, ופוטנציאל האפקטיביות שלהן גבוה יחסית במצבי MCI. תרופות אלו לרוב מכוונות להשפיע על הנוירו-טרנסמיטור המוכר בשם אצטילכולין. ברבים מהניסויים הקליניים, שמטרתם למצוא תרופה לדמנציה, למעשה משתתפים אנשים המאובחנים ב- MCI. כדאי להיוועץ עם הרופא בנוגע לנטילת תרופות רלוונטיות ולשקול השתתפות במחקרים קליניים. פעילות גופנית ל- MCI: הגישה המבטיחה ביותר להאטת התקדמות MCI היא פעילות גופנית. מהו סוג ההתעמלות הטוב ביותר? עניין זה עודנו בדיון. נראה שכדאי לשלב מגוון סוגי התעמלות: פעילות אירובית, פעילות כנגד התנגדות, לשיווי משקל ולגמישות. כל הסוגים הללו חיוניים לשמירה על תנועתיות ובריאות כללית. פעילות גופנית חשובה גם לצמצום הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר. תזונה ל-MCI: המחקר מראה שיש קשר בין תזונה לדמנציה, אולם לא ברור איזה סוג תזונה עשויה למנוע מ- MCI להתפתח לדמנציה. תזונה בריאה באופן כללי מתאימה גם לבריאות המוח. תזונה בשיטת MIND (גרסה של תזונה ים תיכונית) היא המומלצת לרוב. תזונה זו כוללת: מגוון ירקות ופירות בצבעים שונים אגוזים, אבוקדו ושומנים "בריאים" אחרים דגים לפחות פעם בשבוע קטניות להגביל צריכת בשר ושומנים מן החי לצמצם ככל הניתן מזון מעובד, מזון מהיר, סוכר ובשר מעובד יש הממליצים על גישה טבעונית, אולם אין די מחקר מדעי לתמוך בכך. תוספי מזון ל- MCI: יש מגוון מחקרים שבדקו שימוש בתוספי מזון שונים במטרה לצמצם את הסיכון ל-MCI או להאט את קצב ההחמרה. בין היתר נבדקו ויטמין B, ויטמין E, נוגדי חמצון, ויטמין D במינון גבוה במיוחד וחומצות שומן כמו אומגה 3. לכל אלו לא נמצא מחקר המעיד על השפעה משמעותית מיטיבה בהקשר של MCI. גם מחקרים שמצאו שיש השפעה של אחד מתוספים אלו, מציגים השפעה מצומצמת יחסית. חשוב להיוועץ ברופא לפני תחילת שילוב כל תוסף מזון. יוגה, קשיבות (מיינדפולנס) ומדיטציה ל- MCI: מתח ולחץ נפשי משפיעים לרעה על תפקוד המוח. ייתכן שפעילות מרגיעה כגון יוגה או מדיטציה תשפיע לטובה על MCI. ברמת המחקר, יש ממצאים מגוונים של השפעת אמצעים אלו על MCI, כאשר חלק מהמחקרים תומכים בכך ואחרים אינם מוצאים השפעה משמעותית או אפקטיביות טיפולית. על אף שהראיות להשפעה להאט או להפסיק התקדמות MCI, לתרגולים אלו עשוי להיות ערך משמעותי בהיבט ההתמודדות הרגשית עם המצב, בפרט בהתייחס לנטייה לדאגנות יתר. אפשר להיעזר באפליקציה או קורס לקשיבות / מדיטציה. גם יוגה ניתן לתרגל באופן עצמאי באמצעות יוטיוב או להצטרף לחוג קבוע. "התעמלות למוח" ל- MCI: רבים תוהים אם תרגול מוחי מהסוג המפורסם כ"חדר כושר" למוח, בעיקר באמצעות תוכנות מחשב שונות, יכול למנוע מ- MCI להתפתח לדמנציה. נכון לעכשיו – ההשפעה של תרגולים אלו אינה ברורה. רוב המחקרים על "התעמלות למוח" התמקדו בהשפעות לטווח קצר על זיכרון ויכולת קוגניטיבית. לא ברור מה הערך של תרגול מסוג זה בטווח הארוך, והאם זה משפיע באופן כללי על האטת התפתחות דמנציה. מכשירי שמיעה ו – MCI: אם אתם מוטרדים מ-MCI, כדאי מאד לבדוק את השמיעה שלכם, ולהיעזר במכשירי שמיעה במידת הצורך. מחקרים רבים מצאו שיש קשר ישיר בין פגיעה בשמיעה לבין פגיעה ביכולת הקוגניטיבית. סיכום ההמלצות לניהול מצב של MCI: נכון לעכשיו, אין טיפול ספציפי שהוכח כאפקטיבי למניעה ספציפית או להאטה מצב של MCI. על כן, אחזור על ההמלצות הכלליות לבריאות המוח : פעילות גופנית סדירה טיפול וייצוב גורמי רקע וגורמי סיכון של מערכת לב-ריאות וכלי דם תזונה נכונה, כגון תזונה בסגנון MIND לזהות ולטפל בירידה בשמיעה לזהות ולטפל בהפרעות שינה התייחסות וטיפול למתח ולחץ נפשי מתמשך השתתפות ומעורבות בפעילות חברתית מכוונת המתאימה לכם אם אתם מוטרדים שמא יש לכם MCI: כפי שהבנתם, זהו עניין מורכב, שלא קל לאבחן או לטפל. עם זאת, חשוב לאבחן זאת באופן רשמי. אל תניחו שיש לכם MCI רק משום שאתם חשים בשינויים בזיכרון. אם יש תסמינים, אל תשבו בבית דואגים ומוטרדים. תיגשו לרופא להערכה פורמלית. הם יכולים לבדוק גורמים נוספים העשויים להשפיע על הקוגניציה שלכם. חלק מהגורמים הללו הם הפיכים. לא כל שינוי קוגניטיבי הוא סימן לדמנציה. גם אם זו דמנציה, תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה/ אלצהיימר 10 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר פלסטיות המוח

עיצוב הסביבה הפיזית שלנו משפיעה מאד על ההתנהגות וההתנהלות שלנו בה. מעבר ליופי ואסתטיקה, הידידותיות ונוחות השימוש מכוונים התנהגויות רבות שלנו. לדוגמה: אני גרה בבית עם שתי קומות. בשנה הראשונה למגורים בבית אחסנתי את חומרי הניקוי במזווה למטה. כך שיצא שכל פעם שהייתי בקומה העליונה וצריך היה לנקות/ לטאטא משהו קטן, נאלצתי לרדת למטה למזווה ולהביא את הציוד המתאים. זה היה ממש מעצבן, ואני מודה שחלק מהפעמים ויתרתי לעצמי... יום אחד החלטתי לקנות סט נוסף של ציוד וחומרי ניקוי ולאחסנם בקומה השנייה, ובא לציון גואל! התעצבנתי הרבה פחות, והקומה למעלה היתה (קצת) יותר נקייה. עיצוב הסביבה הפיזית משפיע מאד על אדם עם דמנציה/ אלצהיימר על רקע שינויים ביכולת תפיסה חזותית, הפגיעה בזיכרון, קושי בשיפוט, ירידה ביוזמה ובתכנון וכיו"ב. להתאמת הסביבה הפיזית של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר יש מספר מטרות: 1. בטיחות 2. שימור תפקוד 3. צמצום ומניעה של התנהגויות מאתגרות אני רוצה לשתף אתכם במספר דוגמאות להתאמות ייחודיות, שנעשו במטרה לצמצם שינויי התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר (כל השמות בדויים): מקרה 1: שמעון לא זיהה את עצמו בראי, והיה עומד מול הראי בחדר הרחצה וצועק על הדמות שנשקפה שם. הוא היה מסוגל לעשות זאת במשך זמן רב, וכמובן שהיה כעוס ועצבני גם כלפי האנשים בבית בשל זאת. הפתרון: לכסות את הראי עם מגבת. כך אשתו שהשתמשה גם ביא בחדר רחצה זה יכלה להשתמש בראי כרצונה, בעוד שמעון לא נתקל ב"איש הזר" בביתו. מקרה 2: אסתר אהבה להתקלח (כן, יש גם אנשים עם דמנציה/אלצהיימר שמרבים להתרחץ, וגם זו יכולה להיות בעיה) ונהגה לעשות זאת מספר פעמים ביום. המשפחה היתה מודאגת בעיקר מצריכת כמויות גדולות של שמפו וסבון רחצה. גם העלויות הצטברו וגם חששו מהשפעה מייבשת על העור והקרקפת. הפתרון: לדלל את השמפו בבקבוק במים (במקום להתווכח עם אסתר כמה שמפו לשפוך על הראש). מקרה 3: ראובן היה בתחילת דמנציה/ אלצהיימר ונהג לגשת למקרר לעתים תכופות ולקחת משהו לאכול. הוא עלה במשקל, ואשתו כל הזמן רדפה אחריו שיפסיק לאכול כל כך הרבה. העימותים הללו נמשכו כל היום ולא פעם עלו לטונים גבוהים, ללא הצלחה כי הוא המשיך בהתנהגות. היא כבר התחילה לברר אם אפשר לנעול את המקרר. הפתרון: להציב בקדמת המדפים במקרר מזון דל קלוריות, שהוסכם שאין התנגדות שראובן יאכל באופן חופשי. לדוגמה: ירקות חתוכים על צלחת, מעט פירות שטופים בקערה פתוחה, פופקורן מוכן ( לא אידאלי במקרר אבל לא נורא, קוביות של גבינה באחוזי שומן מתאימים). את המזון שלא רצו שיאכל הציבו בחלק האחורי של המקרר בתוך כלים אטומים ובתוך שקיות אטומות. ראובן המשיך לגשת למקרר, ולקחת משם מזון - את מה שהיה זמין ונגיש באופן מיידי. העלייה במשקל התמתנה, ואשתו הפסיקה להיות ב"היכון" לפתיחת המקרר ומוכנה לקרב בעניין. מקרה 4: סימה סיפרה שבזמן רחצה שהיא עוזרת לאמא שלה, אמה כל הזמן מנסה לצאת מהר מהר מהמקלחון, וסימה מוצאת את עצמה במאבק להשאירה במקלחון עד שיסיימו את כל תהליך הרחצה. בתשאול מעמיק ובחינת המקלחון, התברר שסימה ממשיכה להשתמש בתכשירי רחצה שאמא שלה השתמשה בעבר: שמפו, מרכך, סבון, תכשיר לפנים. כל תכשיר דרש זמן למריחה ושטיפה ולכן זמן הרחצה התארך. הפתרון: לצמצם לתכשיר אחד רב-תכליתי ואל דמע לקיצור זמן השהות במקלחון. בנוסף, הוספת מוזיקה בזמן הרחצה, כך ששרים בקול וביחד שירים שאמא שלה אוהבת. מקרה 5: אברהם היה בשלב אמצע דמנציה. פעם בלילה היה קם לשירותים, שהיו ממוקמים בצמוד לחדר השינה, אך מחוצה לו. הוא התחיל להטיל שתן במקומות שונים בבית במהלך הלילה, ואשתו גילתה זאת בבוקר כאשר קמו. זאת על אף שנהגו להאיר אור בחדר השירותים במשך הלילה, שניתן היה לראות מבעד לחלונית דלת השירותים. הפתרון: ליצור מסלול הליכה ברור לחדר השירותים ולמנוע הגעה לאזורים אחרים בבית. שלב א: חסימת המעבר לאזורים אחרים בבית (הצבנו כסאות במסדרון בצד שלא רצינו שיילך לשם). שלב ב: הנחת פס תאורה (כמו לקישוט הבית ביום העצמאות) לאורך הרצפה מדלת חדר השינה לדלת חדר השירותים - זה משך את העין והכווין למקום הנכון. כפי שניתן להתרשם, אלו התאמות ספציפיות לשינויי התנהגות ספציפיים. יש מגוון המלצות כלליות שאפשר (וכדאי) ליישם בהתאמת הסביבה הביתית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר: בטיחות בבית - כללי: - חשוב ביותר ולא גמיש: מסירה למשטרה או נעילה בכספת של כל כלי הנשק! - מומלץ להתקין גלאי עשן במטבח, בסלון ובחדר השינה (בפרט אם האדם עם דמנציה מעשן, אפילו שכרגע זה רק במרפסת. על כך בסרטון זה). - תסירו שטיחים, המהווים גורם סיכון לנפילות (כן, גם השטיח הגדול בסלון) - תיצרו מסלולי הליכה ללא מכשולים: להצמיד לקיר מכשירי חשמל, עציצים, ערימות ספרים ועיתונים, מטענים, כסאות וכד'. - מדרגות: תסמנו את המדרגות (לפחות את הראשונה והאחרונה) בפס סימון צבעוני (אדום או צהוב, לפי צבע המדרגות שלכם). דמנציה/ אלצהיימר משפיעה לרעה על תפיסת עומק והיכולת להעריך מרחקים. דלת הכניסה: - תוציאו את המפתח מהדלת ותשמרו אותו במקום אחר, שאינו גלוי לעין. אם יש לכם נעילת "פרפר" – כדאי מאד להחליף לנעילה עם מפתח. יש היום מגוון פטנטים לנעילה מתוחכמת, הפועלים על פי טביעת אצבע או לפי תנועה מסוימת. אולי משהו מאלה יתאימו לכם, אבל גם הנעילות הללו אינן בטוחות לגמרי, וייתכן שהאדם עם דמנציה יצליח לפענח את מנגנון הפעולה. - תדאגו שיהיה מפתח נוסף לבית אצל מישהו אחר שגר קרוב. - תוסיפו מנעול לדלת הכניסה שאינו בגובה העיניים (יותר גבוה או יותר נמוך) יכול למנוע יציאה מהבית מבלי שתדעו על כך. או - - תשימו על הדלת "מערכת התרעה" כך שיש צליל חזק כאשר הדלת נפתחת: אי אפשר לשמור במאה אחוז כל הזמן. גם המטפל הולך להתקלח או לשירותים או לישון. מקרה שהיה: פעם אחת בזמן מנוחת הצהריים של בני הזוג, האישה עם אלצהיימר יצאה מהבית "בדרך לאחותה". היא הצליחה להגיע לכביש הראשי (הסואן מאד) בטרם מצא אותה בעלה. הוספת פעמון על הדלת (אחד גדול או כמה פעמונים קטנים תלויים על חוטים) שימש כהתרעה בכל פעם שהדלת נפתחה. - אל תשמרו מטליות לניקיון כללי (עם חומר ניקוי כבר ספוג בתוכם) בסמוך לשירותים/ חדר רחצה, מכיוון שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול לטעות ולהניח שאלו הם מטליות לחות לניקיון אישי. - תאורת לילה: תדאגו לתאורת לילה בחדר השינה, רצוי בגווני אור אדום או כתום (אבל הכי חשוב שתהיה תאורה כלשהי). אפשר לשקול הוספת מנורות הנדלקות באמצעות חיישני תנועה. חדר הרחצה/ שירותים: - תתקינו מאחזי ידיים בשירותים ובחדר הרחצה. אין צורך להתקין מאחז באלכסון, כפי שנראה במבנים ציבוריים, מכיוון שאלו מיועדים למגוון של משתמשים. בבית רצוי לברר מה נוח יותר: מאונך או מאוזן ולהתקין לפי זה. - תניחו משטחים למניעת החלקה בתוך ומחוץ למקלחון. - תמיד עדיף מקלחון על פני אמבטיה. אם אין אפשרות למקלחון, כדאי להיעזר בספסל אמבט, שניתן למצוא ביד שרה. כניסה ויציאה מהאמבטיה היא פעולה מאד מסוכנת ופוטנציאל הנפילה/ החלקה גבוה מאד. - תבטלו/ תנטרלו את המנעול של חדר השירותים ו/או הרחצה: יום אחד האדם עם דמנציה/אלצהיימר עלול להיתקע שם בפנים, והסברים מילוליים מהצד השני של הדלת לא יעזרו... תאורה: - תשאירו תאורה דלוקה ברחבי הבית, גם בחדרים ריקים: אנשים עם דמנציה/אלצהיימר עלולים לחשוש ולהימנע מכניסה לחדרים חשוכים (לדוגמה, השירותים). - תנסו למנוע סנוור והחזרי אור ממשטחים מבריקים. רצוי להימנע ממשטחי זכוכית המחזירים אור באופן מסנוור (לדוגמה בשולחן בסלון). - תסמנו באופן ברור מתגי תאורה, כך שיהיה קל להדליק אור. גם אם זה בית שהאדם גר בו שנים רבות, הפגיעה בדמנציה/אלצהיימר היא בזיכרון (כל סוגי הזיכרון), ועלולים שלא לזהות את המתג. התמצאות: אמצעים אלו עשויים לסייע לפחות לחלק מהזמן. כידוע דמנציה היא מחלה מתקדמת, ולאורך זמן יהיה קושי להיעזר גם בתמיכות אלו. אולם, מטרה ראויה היא לשמר תפקוד ואוטונומיה ככל הניתן, ואמצעים אלו בהחלט עשויים לתמוך במימוש מטרה זו. - שעון מותאם לדמנציה/אלצהיימר, המציג גם יום ותאריך, מסייע בהתמצאות בזמן. - "איתוראן" למחזיק מפתחות/ ארנק וכד'. יש דגמים שונים ולא יקרים. - כדאי להכין שלטים לדלתות החדרים השונים בבית, ברז מים חמים וברז מים קרים (יש לניילן), מה יש בארונות הבגדים והמטבח וכד'. לדוגמה, משפחה שהוסיפה שלט מעל פח האשפה, שהוצב בגלוי במטבח (ולא בתוך ארונית),פתרה בעיה של פיזור אשפה במקומות שונים בבית על ידי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. מחקרים הראו שיש יתרון לשלט הכולל מילים ותמונה. רצוי להיעזר באיש מקצוע להתאמת הבית, קביעת מיקום מתאים למאחזים ועוד. זה בתחום הידע של אנשי ריפוי בעיסוק, ואפשר להיעזר בהם באמצעות גם באמצעות קופת חולים (עם הפנייה מרופא מטפל). יש עוד מגוון רחב של התאמות לסביבה הביתית שניתן לעשות כדי לעודד עצמאות בתפקוד לצמצם שינויי התנהגות. אפשר למצוא הצעות נוספות בספר שכתבתי - "דמנציה: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה", שניתן לרכוש ממני באופן ישיר בקישור זה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחושב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ולש יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא גם: 8 התאמות סביבה חזותיות 5 אביזרים לזקנים ניטור ורישום התנהגות BATHROOM

אני מלווה את משפחתו של א' כבר כמעט שנה. לאחרונה חלה התקדמות במחלת האלצהיימר שלו, והופיעו שינויים ביכולות הגופניות שלו. אשתו התקשרה אליי ואמרה שהיא מקבלת המון עצות מה צריך לקנות בשביל לטפל בו, והיא כבר ממש מבולבלת מכל המידע וההמלצות השונות. היא ביקשה שאכוון אותה מה ומתי לקנות את מה שיקל על א' ועליה בהתמודדות עם המצב. יש כיום מגוון של אביזרי עזר היכולים לתמוך ולסייע בטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. חלק מהאביזרים אינם ייחודיים לדמנציה/ אלצהיימר, אלא משמשים לשינויי ביכולת תפקודית בכל הגילאים, אולם יש אביזרים הרלוונטיים במיוחד להקשר בו אנו עוסקים. ריכזתי רשימה של אביזרים אלו המוצגים באופן כללי לפי שלבי המחלה. (יש הרבה יבואנים ומשווקים של האביזרים, והתמונות הן להמחשה בלבד, לא המלצה על אתר/ משווק ספציפי. אני לא מקבלת תמלוגים או תשלום עבור ההמלצות להלן מאף גורם). שלב התחלה: מכשיר איתור/ מעקב: שעון, שרשרת או כל פריט אחר. בחו"ל יש אפשרות להטמעת רכיב האיתור בנעליים או בגרביים. למיטב ידיעתי, אין שירות מסוג זה בישראל. לחלופין, איתור באמצעות טלפון נייד: אם האדם מורגל בנשיאת הטלפון כאשר יוצא מהבית, יש אפליקציות שונות שמאפשרות ניטור מרחוק על ידי אנשים אחרים, לדוגמה find my friends. טלפון מותאם: לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר הרגילים להשתמש בטלפון נייד, אך מתקשים להתמודד עוד עם מגוון האפשרויות/ הכפתורים והאפליקציות בסמארטפונים, אפשר למצוא טלפון נייד עם מספר פונקציות מצומצם וקל לתפעול. גלאי גז: במטבח למצב ששוכחים לכבות את הגז גלאי עשן: בפרט בבתים שאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מעשנים. הסבר מלא על כך בסרטון הזה: סדרן תרופות: נטילת תרופות היא פעולה שגרתית הנעשית לרוב מבלי לשים לב לכך – בדיוק מסוג הפעולות שמתקשים לזכור אנשם עם דמנציה/ אלצהיימר. גם אנשים שנוטלים רק תרופה אחת ביום זקוקים לסדרן תרופות. רצוי לארגן את סדרן התרופות פעם בשבוע, ובאופן מבוקר, כלומר שיהיה מישהו שיישב לצד האדם עם דמנציה/ אלצהיימר וינטר את מילוי הסדרן. ממואפ: מערכת דיגיטלית המאפשרת ליצור תזכורות ושיחות וידאו מרחוק מבלי שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יידרש להפעיל זאת. אפשר להתאים באופן אישי את המידע המופיע במערכת, כולל מוזיקה, תמונות, סרטונים ותזכורות לפעילות או למשימות. שלב אמצע: השינוי הקוגניטיבי המתרחש מובן מאליו בדמנציה/ אלצהיימר. לצד השינוי המשפיע על יכולת השימוש בשפה, בזיכרון, התכנון ובביצוע משימות מורכבות, יש גם שינויים בגוף וביכולת התנועה. אף בהיעדר מחלות גופניות נוספות בשלב זה עלולות להיות נפילות חוזרות, איטיות ניכרת בתנועה וקושי במעבר בין תנוחות. כל אלו קשורים לשינויים המתרחשים במוח ומשפיעים על זמן תגובה, יכולת לשמור על שיווי משקל ועל היכולת לתכנן תנועה. בשלב זה חשוב ליצור סביבה פיזית בטיחותית ככל הניתן. ידיות לשירותים ולמקלחון: חשוב להתקין בגובה ובזווית שיתאימו למשתמש (כדאי להיוועץ במרפאה בעיסוק לצורך התאמה אישית). כמו כן, חשוב שהידיות יהיו בצבע הבולט על רקע הקיר. הגבהה לאסלה: לעתים אנשים ישבו זמן ממושך על האסלה משום שהם מתקשים לקום: האסלה לעתים נמוכה באופן יחסי ויש צורך בהבאת מרכז הכובד של הגוף קדימה יותר מאשר בקימה מכיסא רגיל. זה עלול להישמע עניין פעוט עבורנו (עם המוח התקין), אך לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר זה עלול להיות אתגר ואף להידרדר למצב של הימנעות בשימוש בשירותים, הנראה כאי שליטה ושימוש במוצרי ספיגה לפני שבאמת יש צורך בכך. הגבהת האסלה היא פתרון פשוט וקל ליישום. עוד אביזרים רלוונטיים: בשלב זה עשויות להופיע התנהגויות של אי שקט ונטייה לעשות מניפלציות על חפצים, באופן אינו תמיד תואם לחפץ. לחלק מהאנשים יש "ידיים עסוקות", כלומר ידיהם כל הזמן בתנועה: משפשפים בגדים עד כדי יצירת חורים, תופסים חפצים, מחזיקים, לוחצים, דוחסים, הופכים, מפרקים וכד'. למעשה האדם מחפש כל העת גירוי טקטילי, כלומר גירוי של מישוש ומגע. ייתכן שזו הדרך שבה חווה את העולם כעת וייתכן שזו דרך להרגעה עצמית. במצב זה אנחנו רוצים לספק אמצעי גירוי טקטילי בטיחותיים, שיוכל לעשות עליהם פעולות שונות באופן בטיחותי. לדוגמה: - משחקי fidget: משחקים בגדלים שונים שאפשר לאחוז ביד ותנועה של האצבעות יוצרת פעולה באביזר - כדור ספוג (בגודל בינוני), "נודל" לבריכה, כדור קוצים רך - יריעת פצפצים (מהגודל הבינוני ומעלה), משטח "פופים" כגון זה- שמיכת כובד: שמיכה שבאופן מכוון בעלת משקל רב, המפעיל לחץ עמוק על הגוף ומרגיע (כמו שקורה לנו בעיסוי רקמות עמוק). השמיכה צריכה להיות בערך כ-10% ממשקל המשתמש, ויש צורך להתאים באופן אישי. שמיכה כזו יכולה לסייע לאנשים לישון טוב יותר בלילה ולהרגיע במשך היום. יש אנשים שזה עובד כפלא עבורם, אבל לא ניתן לדעת מראש מה מידת ההשפעה על כל אחד ואחת. בין שלב אמצע לשלב מתקדם: מגני ירכיים: חלק מהאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מתקשים בניידות וזקוקים לתמיכה או עזרה, אולם אינם מודעים למצבם ונוטים לקום באופן מפתיע ולהתהלך באופן שמסכן אותם. החשש המרכזי מקימה והליכה ללא תמיכה הוא מפני נפילה ושבר בירך או באגן. מגני ירכיים הם אביזר שמצמצמים היארעות של שברים בירך בעקבות נפילה (מבוסס מחקרים). את המגנים מפלסטיק מכניסים לתוך מכנסונים ייעודיים הנלבשים מעל התחתונים/ טיטול, מתחת לבגדים. כן, אולי זה נראה קצת מגושם, אבל זה עובד! אפשר להיעזר בפיזיותרפיסטים (גם מקופ"ח) למצוא את הסוג המתאים ביותר. מכשיר לניטור קימה מהמיטה: חלק מהאנשים עם דמנציה קמים מהמיטה באופן עצמאי, בפרט במהלך הלילה, על אף שהם מתהלכים באופן לא יציב או זקוקים לתמיכה בזמן ההליכה. אפשר להניח מעקות או מחסומים שונים למנוע קימה זו, אך לא פעם מחסום מעין זה מגביר את הסיכון לנפילה ופגיעה. זאת משום שהאדם עם דמנציה אינו מבין את הצורך במחסום, מרגיש כלוא, נבהל ומצליח לקפוץ/לדלג מעל המחסום ו... ליפול חזק. המכשיר הזה מוצב לצד המיטה של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, ומבוסס על קרן לייזר בין 2 היחידות. כאשר האדם קם מהמיטה, קרן הלייזר נקטעת והמכשיר משמיע צפצוף התרעה למטפל. שלב מתקדם: בשלב זה יש צמצום ניכר בניידות, ומטרת הטיפול הסיעודי המרכזית היא שמירה על שלמות העור ומניעת פצעי לחץ. זאת ניתן לעשות בשילוב שינויי תנוחה, אביזרים המסייעים להפחתת/ חלוקת לחצים ותזונה. מומלץ להיוועץ עם איש מקצוע מתחום הסיעוד בנוגע למידת הסיכון של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר להופעת פצע לחץ. כרית ישיבה לכיסא גלגלים: חשוב להימנע מישיבה ממושכת על מושב כיסא הגלגלים שאינו מרופד. על המושב מניחים כרית ישיבה. יש מגוון רחב של כריות מחומרים שונים, וכדאי להיוועץ עם מרפאה בעיסוק או פיזיותרפיסט בטרם רוכשים כרית ספציפית, שמחיריהן עשויים להיות גבוהים מאד. 2 אזהרות: 1. לא כרית עם חור באמצע/ כרית בייגלה: הכרית אינה מונעת פצעי לחץ, לעתים אפילו להיפך, ועלולה להביא למצב של טחורים. 2. בעבר היה שימוש בכרית "ביצים", ספוג המדמה מראה של קרטון ביצים, אולם כיום כרית זו אינה מקובלת כמספקת את הריפוד הראוי למי שיושב עליה. כרית wedge: כרית מיוחדת שכדאי להכיר. זו כרית עם זווית הפוכה, כך שהחלק הקדמי גבוה והחלק האחורי נמוך יותר. כרית זו מתאימה למצב שבו האדם מחליק קדימה (בין אם באופן פעיל או סביל) על פני כסא הגלגלים. הזווית ההפוכה, המביאה לכך שהאגן נוטה לאחור קצת יותר, מצמצמת את ה"החלקה קדימה" ואת הצורך למקם את האדם חזרה בתוך המושב. רצוי שלכרית זו תהיה חגורה הנקשרת מאחורי גב הכיסא, כך שהכרית עצמה תישאר מקובעת על פני המושב. מזרן דינמי: מזרן דמוי מזרון ים המלווה במנוע שמזרים אוויר בתוך המזרון באופן רציף, כך שיש כל הזמן חלוקה פסיבית של משקל הגוף על פני המזרן. כמובן שמניחים סדין מעל המזרן (ויש לשים לב שהסדין מתוח היטב וללא קפלים, שיכולים לצמצם את יעילותו במניעת פצעים). אוברול למניעת הורדת טיטול: לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו שולט עוד על הסוגרים ויש צורך להיעזר בטיטול, אולם האדם עצמו אינו מודע לקושי בשליטה ומנסה להוריד את הטיטול, בעיקר בלילה. התנהגות זו מאתגרת מאד עבור המטפלים, והאוברול הזה מהווה פתרון אפשרי. יש מספר חברות המייצרות אוברול מסוג זה, אולם אני נוטה להמליץ על חברת נניקר. זאת משום שאני מכירה את אנט, התופרת והבעלים של החברה, כבר שנים רבות. עבדנו במשותף: היא תפרה מוצרים באופן ספציפי לפי הבקשות שלי לטובת דיירי בית האבות בו עבדתי. זו כמובן רשימה חלקית של אביזרי עזר ויש עוד רבים וטובים. אם אתם מתלבטים בצורך באביזר מסוים או איזה אביזר מומלץ לבעיה מסוימת, כדאי להיוועץ עם מרפאה בעיסוק. אביזרי עזר בו המומחיות שלנו. ו, לעתים קונים אביזר מתאים אך לא נעשה בו שימוש בגלל שלא ניתנה הדרכה מתאימה כיצד ומתי להשתמש. אל תוותרו על הדרכה ספציפית למוצר! ממליצה לרשום או לצלם (בווידאו) את ההדרכה כדי שתוכלו להיעזר בכך גם בהמשך. אפשר למצוא מידע שימושי גם ב: אתר עזרים מרכז מגוון עצום של אביזרי העזר, כולל מידע של היבואן או המשווק. אתר myjoon מרכז מגוון מוצרים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולמטפלים. האתר הוקם על ידי ליאור קורן, (אמא שלה חולה בדמנציה) בשל הצורך במוצרים מכבדים, יפים ומתאימים לחולים ולא פחות חשוב - למטפלים. עמותת מילבת עוסקת כבר שנים רבות בהתאמת אביזרי עזר, גם בייצור אישי, לפי הצורך. עבורי, כמרפאה בעיסוק, כל ביקור שם מלווה בקריאות התפעלות רבות. אתר י.ש.מ., אתר הציוד הרפאוי של יד שרה. הספר שכתבתי: "דמנציה: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר)". ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: 8 התאמות חזותיות לדמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חמשת החושים למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים

מכירים את המשפט: "יש מי שחי בשביל לאכול, ויש מי שאוכל כדי לחיות?" זו תמצית חוכמת החיים שאכילה היא הרבה יותר מהפעולה הבסיסית של צריכת מזון לשם אנרגיה. עבור רובנו כל מה שקשור באוכל הוא עניין משמעותי בחיינו, הטעון בהרבה רגש, עיסוק ועניין. במהלך דמנציה/ אלצהיימר יהיו בשלב כלשהו שאלות ודילמות הקשורות להזנה ולאכילה. לעתים תהיה נטייה לאכול יותר (אפילו הרבה יותר) מבעבר, לרוב בתחילת הדמנציה/ אלצהיימר, ולעתים תהיה נטייה לצמצם את כמות ומבחר המזון שאוכלים (שכיח יותר ככל שהדמנציה מתקדמת). להלן דילמות שאני נדרשת אליהן באופן חוזר והמלצות כיצד לנהוג. "אמא/ אבא שלי לא אוכל/ת": זה משפט שכיח של בני משפחה מטפלים. רבים מוטרדים שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו אוכל כתמול שלשום. לעתים יש גם שינוי בהיענות לאוכל שאהבו בעבר, עד כדי דחייה של מזון שאנחנו זוכרים שאהבו מאד. מומלץ לעקוב אחר המשקל של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, וזה יהיה מדד אובייקטיבי אם יש מקום לדאגה. שקילה אחת לחודש היא תדירות מקובלת. בנוסף - מה לעשות: מומלץ לערוך יומן מעקב רשום הכולל מה, כמה ומתי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אוכל למשך 10-14 ימים. זאת מבלי לערוך שינוי כלשהו במטרה ליצור בסיס מידע. פעמים רבות המטפלים מגלים שהמצב אינו חמור כפי שסברו, והאדם עם דמנציה אוכל יותר ממה שהיה נדמה להם. ייתכן שהוא אוכל פחות ממה שנהג לאכול בעבר או מזון שונה ממה שאכל בעבר, אבל באופן כללי ובמבט מקרו של כמה ימים - למעשה אין סיבה לדאגה. כמו כן, נתונים אלו יוכלו לשמש בסיס לפנייה וקבלת החלטות עם תזונאי/ת או לכוון מה כדאי להוסיף/ להעשיר/ להחליף. "כל מה שהם רוצים לאכול זה מתוקים": עם העלייה בגיל באופן טבעי חלים שינויים בחושים שלנו. שינויים בחושי הראייה והשמיעה ברורים לכולנו, ויש מכשירים שאפשר להיעזר בהם לשמירה על תפקוד. גם חוש הריח וחוש הטעם משתנים, ולרוב איננו נותנים דעתנו על כך. מספר החיישנים בלשון ובאף פוחת באופן משמעותי, ומלווה לעתים בניוון במרכז ריח במוח. הדבר נכון במיוחד במחלת אלצהיימר, ויש אנשים עם אלצהיימר המדווחים שבדיעבד השינוי בחוש הריח החל עוד לפני הקשיים בזיכרון לטווח קצר. (יש אפילו בדיקה לאלצהיימר המבוססת על היכולת להבחין בריח של חמאת בוטנים.) בנוסף לשינויים הטבעיים בחושים עם העלייה בגיל, דמנציה/ אלצהיימר פעמים רבות מלווה בהעדפה ברורה למזון מתוק. למה זה קורה? לא ממש ברור, אך זו תופעה שכיחה מאד. מה לעשות: באופן כללי, במידה ואין מחלת סוכרת, ההמלצה היא לאפשר לחולה בדמנציה/ אלצהיימר לאכול מזון מתוק כרצונו. (אין לראות בכך המלצה רפואית). לצד זה, תמיד כדאי להיוועץ ברופא/ה מטפל/ת! אם יש סוכרת, מומלץ להיוועץ עם הגורם הקליני (רופא, אח/ות סוכרת, תזונאי/ת) כיצד לאפשר לו לאכול מה שרוצה ולשמור על איזון הסוכרת. (זה דורש חשיבה שונה מהפרוטוקולים הרגילים, אבל בהחלט אפשרי). "היא אוכלת שטויות למרות שאנחנו מביאים לה אוכל מבושל": לעיתים אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתגורר בגפו ומתקשה לבשל או אפילו לחמם את המזון. המטפלים משקיעים, מבשלים ומביאים לביתו מזון מבושל וטעים, אולם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מעדיף לאכול עוגיות/ ופלים/ קרקרים/ כל מה שקונים בשקיות. ברור לכולנו שבישול אוכל זו משימה מורכבת. גם חימום מזון שמישהו אחר בישל היא משימה מורכבת ורבת שלבים: לזכור שיש במקרר מזון, לפתוח את הקופסה, לזהות מה יש בה, להוציא מנה לצלחת, לסגור את הקופסה ולהחזיר למקרר, לחמם את הצלחת במיקרו (הפעלת המיקרו זה כשלעצמו סיפור מורכב), לזהות את הצפצוף של המיקרו כשסיים וכיו"ב. ייתכן שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מסוגל לעשות זאת עוד, אולם מעטים יודו בכך! לרוב יאמרו ש"לא הייתי רעבה/ לא אוהבת את מה שהבאתם/ המיקרו לא עובד כמו שצריך" ועוד אי אלו נימוקים. מה לעשות: הגיע הזמן להכין צלחות עם פתקים, כולל איך מפעילים את המיקרוגל או לשלב מישהו שיבוא לחמם את המזון, ואידיאלית יישב לאכול יחד עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. הרי אכילה היא אירוע חברתי, ואנחנו נוטים לאכול יותר כשיש לנו שותפים לארוחה. גם אנשים ללא דמנציה/ אלצהיימר עלולים לפתח דפוס אכילה של "כריכים מעל הכיור" מפאת דכדוך, המלווה לעיתים אכילה לבד או קושי רגשי לטרוח בהכנת ארוחה רק עבור עצמם. "היא גומרת את כל הכיבוד על השולחן!" משפחה שיתפה אותי בכך ששמו קערות של חטיפים על השולחן כאשר התארחו הנכדים, והאמא/ סבתא פשוט ישבה ואכלה ללא הפסקה (עד כדי שהנכדים התלוננו שסבתא גומרת להם את החטיפים). רובנו נוהגים להניח כיבוד על שולחן מרכזי כאשר מארחים את הנכדים/ משפחה /חברים. בדמנציה/ אלצהיימר היכולת לשפוט מה מתאים במצבים חברתיים משתנה, ואופן ההתנהלות עלול שלא להתחשב באנשים אחרים, כך שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יאכל מבלי לחשוב שעוד אנשים רוצים ליהנות מן התקרובת. מה לעשות: נתחיל עם מה לא לעשות: לא להעיר או לגעור על כך שהיא אוכלת הכל ולא משאירה לאורחים. מה כן, התערבות סביבתית: להציב את הכיבוד הרחק מהישג היד המיידית, אולי כך שתצטרך לקום כדי להגיע לקערה וכד'. אפשרות נוספת: להציב לידה קערה קטנה אישית, ואת יתר הקערות להניח רחוקות יותר או לתת לכל אורח קערה אישית משלו (כן, אני יודעת שזה מוזר לאורחים, אבל זה עובד). "אבל הוא חולה לב ואסור לו ביצים וגבינות בגלל הכולסטרול!" הנחיות תזונתיות לכלל האוכלוסיה ובתקופות חיים צעירות אינן בהכרח רלוונטיות לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. גם עבור מי שרוב חייו נמנע ממזון עתיר שומנים או חלבונים, ייתכן שכעת אפשר שיאכלו באופן חופשי ממזונות אלו. לתפיסתי המקצועית, הקו המנחה בטיפול וליווי אדם עם דמנציה/ אלצהיימר הוא איכות חיים נוכחית שלהם. מזון הוא מרכיב מרכזי באיכות חיים ובדמנציה/ אלצהיימר הגישה הטיפולית מכוונת לאפשר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר לאכול מה שרוצה (כאמור גם מתוקים), מתי שרוצה (כן, גם בלילה), איפה שרוצה (בסלון מול הטלוויזיה, בחדר שינה אבל לא בתנוחת שכיבה) ואיך שרוצה (כמו מזון אצבעות שמתואר להלן). מה לעשות: להתייחס קודם כל לאיכות החיים עכשיו, ולדאוג פחות ממה יהיה בעתיד. (כן, יודעת שזה קל לומר, אבל קשה לעשות). "אמא שלי יושבת שתי דקות, חוטפת שלושה ביסים וזהו. היא לא מוכנה לשבת יותר מכמה דקות, גם לא לאכול. היא יורדת במשקל. מה עושים?". שוטטות היא תופעה מוכרת בדמנציה/ אלצהיימר. אנחנו לא ממש מבינים למה זה קורה, ולבקש מהאדם לשבת שוב ושוב - לא אפקטיבי, גם לא לצורך אכילה. מה לעשות: בנוסף למזון בצלחת, כדאי להציע מגוון של "מזון אצבעות", כלומר מזון שאפשר לאכול תוך כדי עמידה או הליכה. לדוגמה: ביצה קשה, רצועות חביתה, כריכים שונים (גבינה, טחינה, חומוס, טונה וכד'), ירקות חתוכים טריים (פלפלים, מלפפונים, עגבניות שרי, קולרבי) או מבושלים (שעועית ירוקה, ברוקולי, כרובית, גזר גמדי), פירות חתוכים, תפוחי אדמה מבושלים או אפויים בפרוסות, אטריות פסטה רחבות, מקלות דגים, חתיכות עוף, קציצות ללא רוטב, חתיכות שניצלים, כדורי פלאפל, קובה, פסטלים, לביבות, פנקייקים, קוביות גבינה, משולשי גבינה, חתיכות פשטידה, ריבועי פיצה, עלי גפן ממולאים. אם נחשוב על כך, בוודאי יש עוד אפשרויות רבות. מזון בסגנון זה עשוי להתאים גם לאנשים שעכשיו מתקשים להשתמש בסכום. חשוב! צריך להתאים את מרקם המזון ליכולת הלעיסה והבליעה של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם יש התלבטות - ייעוץ של קלינאי/ת תקשורת. תפקוד האכילה הוא לרוב התפקוד האחרון שנשמר, ולדעתי מאד חשוב שנאפשר ביצוע עצמאי ככל שניתן למשך זמן רב ככל שניתן. מידע נוסף בנושא אכילה בדמנציה/ אלצהיימר: - לאכול ולחיות בכבוד: חוברת המצוינת שערכו עמותת עמדא, משרד הבריאות וג'וינט אשל - על הזנה בדמנציה מתקדמת: הרצאה מעולה של ד"ר רוני צבר עם עמותת עמדא - סרטון שלי מיוטיוב: על ההשפעה של הסביבה הפיזית על אכילה ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות! תדברו איתי, נחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים לכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינית נוספת: שינויים באכילה אצל אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר איך נעזור לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להשתתף בארוחות משפחתיות מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

בשירות הצבאי שירתי כמ"כית טירונים. אז חוויתי לראשונה מחסור משמעותי בשעות שינה. בשמירות תמיד רציתי להיות בפטרול, כדי להיות בהליכה, כי בעמידה פשוט נרדמתי. עם השנים, הבנתי שזו היתה רק הכנה למצבים שבהם אנחנו נדרשים לטפל באנשים שדפוסי השינה שלהם שונים מאד ממה שמתאים לנו. לא משנה באיזה שלב של דמנציה האדם שאתם מטפלים בו, סביר להניח שיש שינוי בהרגלי השינה שלהם. אולי הם קמים באמצע הלילה, אולי הם ישנים יותר במשך היום, אולי מתקשים לקום בבוקר. שינויים בדפוסי שינה זו אחת הבעיות השכיחות בדמנציה/ אלצהיימר, וגם אלו משתנים עם התקדמות המחלה. האם זה סביר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ישנים הרבה יותר? כן. על אף שלעתים נדמה לנו שהבעיה היא שהאדם עם דמנציה ישן המון המון שעות, זו לא תמיד סיבה לדאגה. אדם עם דמנציה לעיתים קרובות ישן יותר במהלך היום, לצד שינה בלילה, ועם התקדמות המחלה זמני שינה לרוב מתארכים עוד יותר. באופן כללי, ה- NIA (המוסד הלאומי להזדקנות בארה"ב) ממליץ 7 עד 9 שעות שינה בלילה. אולם, מחקרים מראים שאדם עם דמנציה עשוי לישון 13-15 שעות במהלך יממה. באופן כללי, כמחצית האנשים מעל גיל 65 חווים שינויים בשינה. בדמנציה הפרעות שינה מופיעות בקרב כ-80% מהחולים. לרוב' השינויים בשינה יופיעו בשלב האמצע של דמנציה/ אלצהיימר. עד היום לא ברור מהם השינויים הספציפיים במוח שמביאים לשינויי כאלה או אחרים בדפוסי השינה. הפרעות השינה השכיחות הן: - יתר שינה (המונח המקצועי הוא hypersomnolence) - קשיי הירדמות או קושי להישאר במצב של שינה (insomnia) - שינויים בנשימה במהלך השינה עד כדי תסמונת דום נשימה בשינה (OSA, Obstructive Sleep Apnea) - הפרעות גופניות, כגון הפרעת הרגליים הפעילות - הפרעות במעגל עירנות – שינה, כך שהופכים יום ולילה למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר ישן המון במשך היום? סביר להניח שהם משלימים שינה שחסרה מהלילה. הם עשויים להירדם לפרקי זמן קצרים במהלך היום. לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר קשה יותר לבצע פעילויות הנראות לנו כפשוטות וקלות לביצוע. למוח שלהם נדרשת הרבה יותר אנרגיה בכדי לפענח את המתרחש, לתכנן ולכוון פעולות לצורך ביצוע משימה. הם עלולים להרגיש צורך במנוחה לאחר ביצוע מספר מטלות קטן. לדוגמה, משפחות רבות מדווחות שהאדם עם דמנציה קם בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, מתלבש (אולי גם מתרחץ), מצחצח שיניים, אולי מעיף חצי מבט בעיתון היומי, וחוזר למיטה אפילו למשך עוד שעה(!). עוד על העייפות הרבה העשויה להופיע בדמנציה אלצהיימר בפוסט קודם בבלוג זה. תסמינים אחרים של דמנציה/ אלצהייימר, כגון שוטטות והפרעה בהתמצאות בזמן, עלולים גם לגרום לישנוניות במהלך היום. שוטטות שכיחה יותר עם התקדמות הדמנציה, ועלולה להביא למצב שהאדם עירני ופעיל במהלך הלילה. הפרעה בהתמצאות בזמן פוגעת ביכולת האדם להבחין בין יום ולילה, חרף סימנים מובהקים כגון אור וחושך, ולהביא לכך שהאדם "מתחיל" את היום בשעות הבוקר המוקדמות. עם המעבר לשעון חורף, מצב זה עלול להחריף, משום שהמוח מתקשה להסתגל לשינוי בשעות ולהבין את המשמעות של הזזת השעון. גם אם האדם יודע לזהות את השעה בשעון ולומר מה השעה (שלוש בבוקר), אין בכך ערובה להבנה מה המשמעות של השעה, וייתכן שבכל זאת ירצה להתלבש ולצאת להסעה לעבודה.... מה ההשפעה של הפרעות שינה על האדם עם דמנציה/ אלצהיימר? על אף שנראה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ישן המון שעות, איכות השינה לרוב אינה טובה. כל אדם, עם או ללא דמנציה/ אלצהיימר, סובל מקשיים גופניים וקוגניטיביים בהיעדר שינה מספקת. לרוב, לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר יש פחות שלבי שינה של גלי מוח איטיים ושינת חלום (REM), שהם סוגי שינה עמוקה חשובים להרגשה של רענון וחיוניות מהשינה. הפרעות שינה יכולות לגרום ל: עצבנות מוגברת קשב וריכוז לקויים יכולת קוגניטיבית מוגבלת הגברה של מצוקה רגשית סיכון מוגבר לנפילות בשנים האחרונות יש מודעות גוברת להשפעה של מחסור בשינה ו/או הפרעות שינה במהלך החיים כגורם סיכון להתפתחות דמנציה. השפעות של סוגי דמנציה על הפרעות שינה: דמנציה וסקולרית: דמנציה זו מופיעה על רקע שינויים באספקת הדם למוח והחולים בה בסיכון פי 2.5 לחוות אינסומניה (קושי להירדם או קושי להישאר בשינה). בקרב חולים בדמנציה זו לעתים קרובות יש תסמונת דום נשימה בשינה, שבה נתיב כניסת האויר נחסם באופן חלקי או מלא, העלול להתבטא בנחירות חזקות או שיעול. על כל מקרה, המוח "מעיר" את האדם כדי לאפשר לאויר להיכנס כראוי, לרוב על ידי גירוי לשינוי תנוחה או משהו דומה. תסמונת זו גם מגבירה את הסיכון להתקף לב ולשבץ מוחי. דמנציה מסוג גופיפי לואי ודמנציה על רקע פרקינסון: הפרעות שינה מדווחות בקרב רוב האנשים המאובחנים כחולים בפרקינסון או בדמנציה מסוג גופיפי לואי (כ-90% מהחולים). הפרעות שינה בסוגי דמנציה אלו כוללות שינה מוגברת במהלך היום (EDS), אינסומניה, הזיות, דום נשימה בשינה והפרעת התנהגות בשינת REM*. *הפרעת התנהגות בשינת REM: לרוב במהלך שינת REM, שהיא שינת חלום, יש נתק בין הפעילות של המוח והפעילות של השרירים, כך שאנחנו יכולים לחלום שאנחנו רצים/ מטפסים/ קופצים וכד' בעוד הגוף שלנו נשאר רפוי וללא תנועה משמעותית. בהפרעת שינה זו לא נוצר הנתק הזה בין גוף ומוח, והאדם מניע את הגפיים בזמן החלום לביצוע התנועות שהוא חולם. האדם עצמו אינו מודע לכך כלל, ומי שנפגע הוא מי שישן לצידו. יש לעתים מקרים של פגיעה ופציעה ממשית בבן/בת הזוג, שישנים יחד עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. האדם החולם כאמור אינו מודע לכך. לא מומלץ להעירו כדי להפסיק את התנועות ואין טעם לדבר על כך בזמן שהוא ער. הפתרון המתאים הוא שינה במיטות נפרדות, ואולי אף חדרים נפרדים אם אפשר (לעתים התנועות מלוות גם בצעקות וקולות המפריעים לאחר לישון). איך אפשר להתמודד עם הפרעות בשינה בדמנציה/ אלצהיימר? התייחסות להפרעות שינה צריכה להיות מותאמת אישית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולתפקודו. ראשית, מומלץ לפעול ליצירת היגיינת שינה מיטיבה. דוגמאות מה אפשר וכדאי לעשות: - חשיפה לשמש במשך היום: כל כך התרגלנו להסתתר מהשמש ששכחנו שיש לה השפעה מיטיבה. אור השמש הוא גורם חשוב ביותר להפרשה של מלטונין, הורמון חיוני לעורר הרגשת הצורך בשינה. די בישיבה במרפסת בשמש למשך חצי שעה בכדי לקבל את ההשפעה הדרושה. - חדר שינה עם תאורה מתאימה: תריסים וחלונות סגורים, ללא אורות חזקים, תאורת הכוונה לשירותים (רצוי תאורה בגוון אדום/ כתום) - טמפרטורת החדר המומלצת לשינה היא כ-18 מעלות - הוצאת מכשירים חשמליים מחדר השינה (כולל טלוויזיה, טלפון נייד, מחשב, שעון דיגיטלי וכד') - צמצום משקאות עם קפאין ומזון "כבד" בשעות אחה"צ והערב - פעילות גופנית בשעות אחה"צ- ערב - יצירת שגרה לקראת שינה - שימוש במכשיר המייצר "רעש לבן": מכשירים פופולריים בחו"ל שממסכים רעשים מהסביבה שעלולים להפריע להירדם או במהלך השינה, כגון נביחות של כלבים, מכוניות נוסעות וכד'. בדמנציה/ אלצהיימר לעתים גם רעש של מזגן או מאוורר (בפרט אם אינם חדשים ומהסוג השקט) עלול להוות גורם רעש המשפיע לרעה על שינה. מה עוד? ארומתרפיה: יש בני משפחה המדווחים הצלחה בשימוש בשמנים מתאימים, בעיקר לבנדר. בייעוץ איש מקצוע בלבד. "שמיכת כובד": שמיכה במשקל רב המשפיעה על מערכת העצבים באופן הדומה לעיסוי עמוק. הכובד מרגיע את ערכת העצבים ועשוי לסייע לשמירה על רצף שינה. יש דיווחים על השפעה מיטיבה של אמצעי התערבות זה, אולם בדומה לכל טיפול לדמנציה/ אלצהיימר, התגובה היא פרטנית ולא ניתן לדעת מראש מי יפיק מכך תועלת ומי לא. טיפול באמצעות אור: טיפול שבו חושפים את האדם לתדרי אור מסוימים (מנורות מיוחדות) לפרקי זמן מוגדרים במטרה לנרמל את מעגל ערות שינה. הדיווחים על ההשפעה בדמנציה/ אלצהיימר הם מגוונים ואין התוויה ברורה להשתמש באמצעי טיפול זה. משככי כאבים: סיבה שכיחה להתעוררות בלילה היא כאבים, בפרט כאבי מפרקים. לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא ידווח על כך, ואף לא ישיב באופן חיובי לשאלה ישירה בעניין. מומלץ לשקול יחד עם הרופא המטפל אפשרות למתן משככי כאבים מתאימים לפני השינה או במהלך הלילה. טיפול בדום נשימה בשינה: הטיפול המקובל לדום נשימה בשינה הוא שימוש במכשיר המכניס אויר לריאות בלחץ מווסת, הנקרא CPAP. זהו מכשיר אפקטיבי לטיפול בתסמונת זו, אבל השימוש בו אינו נוח או קל, גם לאדם עם מוח תקין, לא כל שכן לאדם עם דמנציה. לצערי, הסיכוי להרגיל אדם עם דמנציה להשתמש במכשיר זה, ושלא יוריד אותו במהלך הלילה, הוא נמוך יחסית, אולם תמיד מומלץ לנסות, אם זו ההמלצה לטיפול. כדורי שינה: לעתים אין מנוס משימוש בטיפול תרופתי להפרעות השינה בדמנציה/ אלצהיימר. חשוב לעשות זאת בייעוץ עם רופא מומחה ולא לתת כל מיני תרופות ללא מרשם/ טבעיות וכד'. המוח עם הדמנציה לא קרא את העלון לצרכן ולא בהכרח יידע מה לעשות עם התרופה, גם אם אין צורך במרשם! בדומה לשינויים אחרים דמנציה/ אלצהיימר, לרוב יהיה צורך לשלב את הטיפול התרופתי לשינה עם התאמת הסביבה והשגרה היומית בהתאם להצעות לעיל ובפוסטים קודמים. מצד אחד, לתרופת שינה תמיד יש "מחיר" של פגיעה בעירנות לא רק בלילה אלא גם במהלך היום. כמו כן, עלולה להיות השפעה לא מיטיבה על יכולת הניידות ושמירה על שיווי משקל. מצד שני, גם להיעדר שינה פגיעה דומה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולמי שלמטפל בו. על כל מקרה, שימוש בתרופות שינה חייב להיות בייעוץ עם רופא מומחה. קנביס רפואי: יש דיווחים של השפעה מיטיבה של קנביס רפואי על שינה בדמנציה. עם זאת, נכון לעכשיו אין ראיות מדעיות מובהקות לגבי יתרון בשימוש בקנביס רפואי בדמנציה לעומת שימוש בתרופות שינה/ הרגעה/ אנטי פסיכוטיות וכד'. כל התכשירים עשויים להיטיב או להחמיר את התסמינים להם אנחנו מנסים לתת מענה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מידע נוסף אפשר למצוא גם בספר שכתבתי "דמנציה: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר)", בעמ' 77. אפשר להזמין את הספר ישירות ממני (מגיע עם שליח) בקישור זה. בוודאי יעניין אותך גם: למה אנשים עם דמנציה עייפים כל כך? אפתיה כתסמין התנהגותי בדמנציה דמנציה מתקדמת מקורות מידע: A Good Night’s Sleep (https://www.nia.nih.gov/health/good-nights-sleep) Dementia and Sleep (https://ogg.osu.edu/media/documents/sage/Roth%20sleep%20week%207.pdf) Sleep Disturbances in Dementia: What They Are and What To Do (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3062259/) Excessive Daytime Sleepiness in Major Dementia Syndromes (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6709580/ Parkinson’s Disease and Sleep (https://doi.org/10.1053/smrv.2002.0229) Sleep Disturbances Increase the Risk of Dementia: A Systematic Review and Meta-Analysis (http://dx.doi.org/10.1016/j.smrv.2017.06.010) The Relationship Between Obstructive Sleep Apnea and Alzheimer’s Disease: (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6542637/)

רובנו חושבים שהאישיות שלנו די סטטית לאחר גיל ההתבגרות, אך אנחנו למעשה ממשיכים להשתנות כל חיינו. יש היבט אחד שנוטה להישאר יציב לאורך כל החיים: חוש ההומור שלנו. מסתבר ששינוי בחוש ההומור ומה מצחיק את האדם עשוי להיות סימן מקדים לדמנציה לסוגיה. שינויים בחוש הומור של האדם עם דמנציה ב-2016 התפרסם מחקר ב- Journal of Alzheimer’s Disease שמצא שינויים ניכרים בחוש ההומור בקרב 40% מחולי אלצהיימר וב-100% מחולי דמנציה פרונטו-טמפורלית שהשתתפו במחקר. השינויים נטו להיות בעלי אופי אפל, כולל צחוק לא תואם למצבים או לאירוע. מקרה חריג שדווח במחקר היה חולה שצחק כאשר אשתו נכוותה באופן קשה ממים רותחים. גם אני זוכרת מקרה של חוש הומור בעייתי בדמנציה: אישה עם דמנציה שליוויתי בטיול בקיבוץ עברה ליד בחור צעיר שעשה שכיבות סמיכה, והרימה את רגלה בכדי לבעוט בו בהיותו על הקרקע. כמובן שזינקתי כדי למנוע ממנה לבעוט בו, והיא הביטה בי בחיוך ובצחוק, לא הבינה מה הבעיה. אחת הסיבות שדמנציה משפיעה על חוש ההומור של האדם היא פגיעה בתפקוד חברתי, וקושי של האדם עם דמנציה להבין רגשות של אנשים אחרים (מיומנות שרכשנו בילדותנו). צמצום באמפתיה ותגובות לא מתאימות שכיחות בדמנציה מסוג פרונטו-טמפורלי ודמנציה סמנטית. אלו גם סוגי הדמנציה המחוללות שינויים משמעותיים באישיות של האדם, ומלוות באובדן עכבות וקושי בדחיית סיפוקים. כולנו נעזרים בהומור להתמודד עם מצבי לחץ ודחק, וכך גם אדם עם דמנציה. אין לראות בשינויים בחוש ההומור תסמין מובהק לדמנציה! אבחנה כמובן כרורה בתהליך בירור. מתי כן לדאוג? חוקרים בקולג' בלונדון זיהו מספר שינויים הקשורים להומור שהם נורות אזהרה: - חוסר הבנה של סאטירה - חוש הומור ילדותי והנאה מוגברת ממצבים המבוססים אירועי ביש מזל ושלומיאליות (slapstick) - צחוק בתגובה לגירויים שאינם מצחיקים במהותם, לדוגמה נביחה של כלב - צחוק לא מתאים בתגובה לאירועים בחדשות - צחוק כאשר אדם אחר חווה משהו רע - מספרים בדיחות גסות או מגונות בציבור - מתייחסים לבדיחות באופן מילולי ולא מופשט - הערות לא מתאימות לאנשים זרים במקומות ציבוריים דיס-אינהיביציה פרונטלית (frontal disinhibition): תופעה שמופיעה לעתים בדמנציה, שבה האדם מתקשה לווסת את הביטוי בחיצוני לתגובה רגשית, כך שייתכן התגובה אינה תואמת מצב. לדוגמה, אדם עם דמנציה הצוחק כאשר מישהו נופל/ נפצע וכד', כפי שהוזכר לעיל. המשמעות של המילים היא שחרור העכבות באונה הקדמית של המוח, כך שהתגובה שמקבלת ביטוי עשויה להיות שגויה/ מבולבלת. לעתים הדבר יתבטא הפוך: במצב מצחיק (לכל הדעות) האדם עשוי להתחיל לבכות. אין פירוש הדבר שהוא חווה עצב, אלא שה"חיווט" במוח השתנה והביטוי של הרגש אינו בהכרח תואם. תופעה זו שכיחה יותר בדמנציה מסוג וסקולרי, המאופיינת באוטמים נקודתיים במוח על רקע שינויים בכלי הדם. איך להגיב? לפעמים אדם עם דמנציה שהיה בעל חוש הומור חד, ידע לשחק במילים ולנסח רעיונות באופן משעשע, יחווה שינוי משמעותי בחוש ההומור. כעת, ייתכן שיאמרו כל מיני דברים שיהוו מקור למבוכה. ייתכן שתרגישו צורך להתנצל בנוגע להערות שיאמר. לעיתים ההומור החדש הוא גס, לא הגיוני, פוגע ואף דוחה. כדאי לנסות: 1. אל תכעסו עליהם: כעס שלכם רק יגרור כעס מצד האדם עם דמנציה. עדיף לשמור על קור רוח ונינוחות. לרוב, אנשים אחרים יהיו סלחניים אם תתנצלו ותסבירו את המצב. באופן כללי, כדאי להמעיט בדאגה מה חושבים אנשים אחרים. 2. אל תתווכחו או תגערו בהם: לרוב האדם עם דמנציה אינו מבין שהאמירה או הצחוק שלו היה לא מתאים. הסברים על כך עלול לבלבל אותם עוד יותר. 3. תכוונו מחדש: תנסו להסיח את דעתם, לדבר על משהו שהם אוהבים או להציע פעילות שאוהבים. כך תוכלו להפסיק את העיסוק בנושא שהגיבו לו באופן לא מתאים. התייחסות לדמנציה/ אלצהיימר כאילו ב"הומור": הסטיגמה נגד דמנציה/אלצהיימר מופיעה במגוון אופנים, בין היתר ב"בדיחות" והערות ברשתות חברתיות. אלו לרוב רומזים שלמישהו יש דמנציה כאשר הם שכחו לעשות דבר מה או אמרו משהו בשוגג. הערות פוגעניות דמויות בדיחה מגבירות את הסטיגמה בציבור נגד אנשים עם דמנציה. חוש הומור הוא מנגנון התמודדות חשוב עבור אנשים עם דמנציה ובני המשפחה שלהם, ויש המון סיפורים משעשעים על החיים לצד דמנציה. הבעיה היא בבדיחות סרות טעם ומעליבות, ולצערנו, כאלה יש הרבה. איך אפשר לאתגר "בדיחות" מסוג זה? אם אתם חווים הערות פוגעניות או בדיחות סרות טעם, אולי תרצו להגיב באופן מגביר את המודעות לדמנציה/ אלצהיימר, ולשם כך אפשר להיעזר באמירות הללו לצד הפוגע: 1. "תתייחס לאדם, לא לדמנציה": תזכירו לאדם ה"מתבדח" שדמנציה/אלצהיימר אינה הדבר היחיד שמאפיין את האדם או את חייו. 2. "זה לא מצחיק לכולם": כן, אני רואה אתכם עושים פרצוף שאתם לא רוצים להיות זה שהורס את החגיגה, זה שאומרים עליו שהוא "כבד". מכירה את זה. אמרו לי לא פעם ולא פעמיים שאני ממש "כבדה" ולא טוב להיות כל כך רצינית. אז מה? אם "הבדיחה" פוגעת בי, זה פוגע גם באנשים אחרים, ותפקידנו להיות סוכני שינוי ולעורר יחס מכבד לכל מי שחולה או שקשה לו. למה? מעבר לכך שזה הדבר המוסרי והנכון לעשות, יום אחד אולי אנחנו נהיה בצד השני... 3. "בדיחות משפילות מגבירות סטיגמה": תסבירו מה הנזק שה"בדיחות" הללו עושות לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. 4. "אתם משתפים במידע שגוי": "בדיחות" פוגעניות לעתים קרובות מבוססות על מידע שגוי ומיתוסים. במקום זאת, תשתפו אתם במידע מהימן. 5. תעודדו את מספרי ה"בדיחות" ללמוד עוד על דמנציה ולהיות "ידיד דמנציה". הומור וצחוק כטיפול בדמנציה/ אלצהיימר: פורים הוא חג מורכב בבית אבות: מחד, זה זמן לאווירה שמחה ועליזה. מאידך, חשוב להיזהר בכבודם של הזקנים ולהימנע מסממנים ילדיים. לפני כמה שנים לכבוד פורים הזמנו ליצנית רפואית לבקר בחג. זכורה לי במיוחד דיירת אחת שחייכה ללא הפסקה מרגע שראתה את הליצנית. מהחיוכים האלה שאם לא היו אוזניים שיגבילו את החיוך הוא היה ממשיך עוד ועוד. האושר וההנאה הצרופה ממראה הליצנית על פניה היה מפתיע מאד; זו היתה דיירת שסבלה מאפתיה ולרוב ישבה עם עיניים עצומות. הליצנית "העירה אותה לחיים", מאז הליצנית ביקרה כל שבוע. מה למדתי מזה? לכל מה שמעורר צחוק, גם ליצנים, יש מקום בדמנציה/ אלצהיימר. מה עוד? - יוגה צחוק – מידע מתוך ויקיפדיה. האתר העולמי של יוגה צחוק (באנגלית) - סרטונים מצחיקים ביוטיוב – יש אלפי שעות של סרטונים מצחיקים: כלבים, חתולים, תינוקות, ועוד המון מצבים ואנשים שעושים שטויות מאד משעשעות. האדם עם דמנציה במצב רוח לא טוב? תראו לו סרטונים! צחוק הוא מדבק: מי ששומע צחוק של אחר נוטה להתחיל לצחוק גם כן. בסרטון הזה ממש קשה שלא להצטרף... ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא גם: אפתיה כתסמין התנהגותי מוסיקה ודמנציה/ אלצהיימר שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה

החודש ציינו ברחבי העולם את יום האישה הבינלאומי. בהקשר זה, שינוי לטובה משמעותי בעשורים האחרונים היה הבנה בעולם הרפואה שיש הבדל מהותי בין פיזיולוגיית הגוף של אישה לעומת גוף של גבר. בעבר הניחו כל העוסקים ברפואה שכל מה שנכון לגבר - נכון גם לאישה. כיום הגישה השתנתה והתפתחה שיש צורך להתייחס לכל במין למימדים ייחודיים לו. גם בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר יש הבדלים בין המינים, ומאמר זה ינסה להתייחס לכך, אולם כמו בהיבטים אחרים של דמנציה/ אלצהיימר - עוד רב הנסתר על הגלוי. האם לנשים יש סיכון או סיכוי מוגבר לחלות בדמנציה? כן, בדמנציה סוג מחלת אלצהיימר (סוג הדמנציה השכיח ביותר). לא, במחלות דמנציה אחרות (וסקולרית, גופיפי לואי, פרקינסון, פרונטו-טמפורלי ועוד). באיזו מידה? יש מחקרים המציגים נתונים כי לנשים יש סיכון פי 2 להיות חולות במחלת אלצהיימר לאחר גיל 80 בהשוואה לגברים באותו הגיל. אולם מחקרים אחרים מצאו שאין הבדל בין המינים ברמת הסיכון לאחר גיל 80. מה הסיבות לכך? כיום מקובל שיש השפעה למאפייני מין ומגדר על הסיכון והסיכוי לחלות בדמנציה. חלק מגורמים אלו הם ביולוגיים (הריונות, וסת, שינויים בגיל המעבר), בעוד חלקם חברתיים (השכלה, עבודה, אורח חיים וכד'). גורמים פסיכו-חברתיים: השכלה גבוהה וגירוי מתמשך למוח במהלך החיים מוכרים כאמצעים לצמצום הסיכון לדמנציה. מבחינה היסטורית (וכיום עדיין במדינות רבות בעולם) האפשרות לרכוש השכלה גבוהה ולהשתלב במקצועות הדורשים מיומנויות קוגניטיביות גבוהות היתה מוגבלת עבור נשים. הסברה היא שיש לגורמים אלו השפעה משמעותית על קוגניציה בתקופת הזיקנה. גנטיקה: יש גן מסוים שמוכר כבעל השפעה על הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר, ומזוהה כ- APOE. לגן זה יכולים להיות מספר מופעים, והמופע המוכר כ- APOE4 ידוע כבעל ההשפעה המשמעותית ביותר להגדיל את הסיכון לדמנציה. מופע גנטי זה יכול להופיע בנשים ובגברים כאחד, אולם ידוע שבנשים הוא מגביר את הסיכון לדמנציה יותר מאשר לגברים. הסיבות להשפעה מוגברת זו אינן ברורות כלל. פגיעת ראש: פגיעות ראש (TBI) הם גורם סיכון לדמנציה, וגם בהתייחס לגורם זה יש הבדל בין המינים. נשים פגיעות יותר לזעזוע מוח והשפעה ארוכת טווח על המוח. שוב, לא ברור מה הסיבות לכך. גיל המעבר הנשי (מנופאוזה): בתקופת חיים זו יש שינויים הורמונליים משמעותיים, בעיקר ירידה ניכרת ברמות אסטרוגן ופרוגסטרון. אסטרוגן נחשב להורמון בעל השפעה מגינה על המוח, כולל יכולת לצמצם השפעות מזיקות של חלק מהתהליכים המעורבים במחלת אלצהיימר. על רקע זה, יש חוקרים הסבורים שיש סיכוי קטן יותר לחלות בדמנציה לנשים שהחלו לקבל וסת בגיל צעיר יותר, חוו לפחות היריון אחד (בו יש עלייה משמעותית של אסטרוגן) או מתחילות את גיל המעבר בגיל כרונולוגי מאוחר יותר. בשונה מכך, מנופאוזה שמתחיל בגיל כרונולוגי צעיר (לרוב על רקע ניתוחים לסרטן) עלולה להגדיל את הסיכון לדמנציה בהמשך החיים. ידוע גם שמחלות הגורמות לדמנציה מתחילות להתפתח במוח כ10-20 שנה לפני שיש תסמינים קליניים, כלומר בערך בתקופה שבה נשים רבות מתחילות מנופאוזה. ייתכן שיש קשר בין צמצום ההורמון הזה, שמגן על המוח, עם התחלת תהליכים במוח שמביאים בסופו של דבר לדמנציה. אבל, הקשר בין מנופאוזה וסיכון לדמנציה מורכב מאד. עד לאחרונה חוקרים לא התייחסו למנופאוזה כהזדמנות ללמוד על דמנציה. כך שיש צורך בעוד מחקר רב לפני שנוכל להסיק מסקנות מהימנות. טיפול הורמונלי חלופי ודמנציה*: ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון משמשים לעתים קרובות כטיפול לתסמינים של מנופאוזה כגון קשיי שינה, גלי חום, חרדה ו"ערפל" חשיבתי. זהו טיפול הורמונלי חלופי (HRT). בתחילת השימוש בטיפול זה היה חשש שהטיפול מגביר סיכון לבעיות בריאות שונות בהמשך, כולל דמנציה. במשך תקופה ארוכה היה היסוס רב להציע טיפול הורמונלי חלופי לנשים, מפאת חשש שהטיפול מגביר את הסיכון למחלות לב או סרטן. בשני העשורים האחרונים, חשש זה התפוגג בעקבות מחקרים רבים, ובשל שיפור הטיפול ההורמונלי החלופי עצמו, כך שהסיכון למחלות אלו על רקע טיפול הורמונלי חלופי כיום מצומצם משמעותית. כעת רוב העניין של מחקרים בנושא הוא לבדוק האם טיפול הורמונלי חלופי יכול לצמצם את הסיכון והסיכוי לדמנציה. *אין לראות בכתוב המלצה לטיפול הורמונלי חלופי. על כל אישה לבדוק את הנושא לעומק עם רופא מומחה ובהתאם למצבה הבריאותי האישי. הנקה ואלצהיימר: במחקרים מ- 2013 ומ- 2021 בחנו חוקרים מספר משתנים בקרב נשים בנות 50+ בכדי לנסות ולהעריך את ההשפעה של הנקה וגורמי סיכון ממחלת האלצהיימר. במחקרים אלו, בין היתר, נאסף מידע על היסטוריה של הריונות והנקה, לצד הערכות קוגניטיביות פורמליות. המחקרים מצאו שיש יתרון מסוים להנקה לאחר הריון לא רק לבריאות היילוד, אלא גם לבריאות הקוגניטיבית של האישה בטווח ארוך. ההשערה היא שהשפעת ההנקה על קוגניציה קשור להשפעתה על ייצור ההורמונים בגוף האישה, ולהשפעת ההנקה על רגישות תאי הגוף לאינסולין. אולם, גם בעניין זה דרושים מחקרים נוספים בעניין בטרם נוכל לקבוע באופן ברור כיצד משפיעה הנקה על קוגניציה בטווח ארוך. מעורבות אפשרית של המערכת החיסונית: משקעים פתולוגיים של חלבוני עמילואיד-בטא במוח הם ממצא שכיח במחלת אלצהיימר. חוקרים מניחים שמשקעים אלו בעלי תפקיד משמעותי בחוללות מחלת אלצהיימר. יש השערה שחלבונים אלו מיועדים להתמודד עם דלקת במוח כחלק מתפקוד המערכת החיסונית. בקרב נשים ישי שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות. אלו הן מחלות שבהם המערכת החיסונית מתערערת ופועלת באופן לא תקין כך שהיא פוגעת בגוף עצמו. ייתכן שעניין זה, בשילוב עם תוחלת חיים גבוהה יותר, מעלה את השכיחות של דמנציה מסוג אלצהיימר בקרב נשים. חשוב לציין ש(גם) להשערה זו טרם נמצאו תימוכין מחקריים. עומס טיפול: טיפול באדם אחר מאופיין ומלווה במתח נפשי ולחץ רגשי, המוכרים כגורמי סיכון לדמנציה. רוב האנשים במצבי טיפול באחר הן למעשה נשים/ מטפלות. המתח הנפשי הממושך הנלווה לטיפול באדם אחר מהווה עומס טיפול ונטל רגשי המגדיל את הסיכוי של האישה להיות חולה בדמנציה. כמו כן, נשים במצבי טיפול באחרים חוות קשיי שינה רבים יותר ושכיחות גבוהה יותר של מחלות גופניות אחרות, אך ממעיטות לטפל במחלות רקע מפאת לחצי הטיפול וצורכי האדם שבו הן מטפלות. לאורך זמן יש לכך השפעה שלילית על בריאותן הגופנית והמוחית. משתתפים במחקרים על דמנציה: רוב המחקרים על דמנציה אינם עוסקים בהבדלים בין המינים. הדבר נכון בכל שלבי המחקר. רוב המחקרים שנערכו בעבר על עכברים ואנשים כללו רק עכברים זכרים או מתנדבים גברים. הרקע לכך הוא השאיפה של חוקרים בניסויים קליניים לשלוט ככל האפשר במירב הגורמים ולצמצם הבדלים בין קבוצות מחקר. בנשים יש באופן טבעי הבדלים ביולוגיים, בעיקר הורמונליים, במהלך ימים שונים בחודש בשל המחזור החודשי. ההשפעה הפוטנציאלית של כך מנעה במשך שנים השתתפות של נשים בניסויים קליניים (בנוסף לשאיפה למנוע פגיעה בפוריות או בנשים הרות). אולם, כיום ידוע שהורמונים משפיעים מאד על מערכות רבות בגוף, ויש הבדלים משמעותיים מעבר למשוער בעבר באופן שנשים וגברים מגיבים לאותו הטיפול. על כן, כיום מקובל להתייחס להבדלים בין המינים בכל שלבי המחקר, החל מניסויים בתאים, במודלים של בעלי חיים ובניסויים קליניים. מה נוכל לעשות כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה לסוגיה (נשים, גברים וכל מי או שתרגישו שאתם): 1. פעילות גופנית אירובית: א. פעילות בעצימות גבוהה (ריצה, רכיבה על אופניים) לפחות 75 דקות בשבוע ב. פעילות בעצימות בינונית (הליכה, ריקודים, זומבה) לפחות 150 דקות בשבוע 2. תזונה ים תיכונית, הכוללת דגים, שמן זית, ירקות ופירות, אגוזים, קטניות, דגנים מלאים. לצמצם צריכה של בשר בקר, סוכרים ומזון מעובד. 3. שינה איכותית ומספקת: במהלך השינה מתרחש תהליך פינוי חלבוני עמילואיד-בטא מנוזל המוח ועמוד השדרה. 4. השתתפות פעילה במפגשים חברתיים, פעילות מאתגרת למוח המגרה את החשיבה. עם כל זאת, להיות אישה בעולם המודרני זו חוויה מיוחדת ולא היינו מוותרות עליה! בדיוק כמו בשיר של הזמרת החביבה עליי, Shania Twain: ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה/ אלצהיימר? 10 מיתוסים על דמנציה שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה

בקבוצת תמיכה סיפרה לי אשתו של אדם עם אלצהיימר ש"נפל לה האסימון" בנוגע למצבו של בעלה כאשר השתמש שוב ושוב במברשת השיניים שלה, חרף בקשותיה שלא יעשה זאת. מסתבר שעבור אדם עם דמנציה/אלצהיימר צחצוח שיניים עלולה להיות משימה מאד מורכבת. חשבתם פעם כמה שלבים יש בפעולה ה"כאילו" פשוטה של צחצוח שיניים (ועוד פעמיים ביום!)? בואו נחשוב על שלבי המשימה: 1. צריך להגיע לכיור בחדר האמבטיה, 2. לזהות מברשת השיניים שלי מבין כל הפריטים ליד הכיור, 3. לזהות את משחת השיניים, 4. לפתוח את משחת השיניים (יש פקקים שנפתחים בסיבוב ויש שנפתחים מעלה-מטה, צריך לזהות ולבצע את התנועה הנכונה), 5. ללחוץ שפופרת משחת השיניים, כך שתצא כמות מתאימה של משחה על גבי המברשת, 6. לסגור את הפקק של משחת השיניים ולהניח בצד, 7. לצחצח שיניים מכל הצדדים, 8. לירוק את משחת השיניים לכיור, 9. לשטוף את הפה במים (בכוס שמילאתי מהברז) 10. להחזיר את מברשת השיניים למקום. כפי שאנחנו מבינים - צחצוח שיניים ושמירה על היגיינת הפה עלולים להיות משימה מאתגרת לאנשים עם דמנציה ולמטפלים. מצד אחד, חשוב לשמור על המשכיות של הרגלים מהעבר ולטפל בפה (תותבות או מה שיש). מצד שני, לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מסרב או נמנע מביצוע המשימה, לא כל שכן פעמיים ביום. כמו בכל עניין בדמנציה/ אלצהיימר, צריך לבדוק עד כמה מתאים להסביר במילים למה כדאי לצחצח וכדומה. טיעונים בדבר ריח לא נעים מהפה או מניעת כאבים לא בהכרח מובנים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מבין את הצורך והכדאיות לבצע את המשימה, נצטרך לחפש דרכים עוקפות בכדי לעודד זאת. כאבי שיניים או חניכיים: חשוב לזכור שכל שינוי פתאומי באכילה יכול להיות קשור לכאבי שיניים או חניכיים. כידוע, אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו יודע בהכרח לדווח על כאבים, ועל המטפלים להכיר סימנים העלולים להעיד על כך. חלק מהסימנים המכוונים לבעיה פיזית בפה כוללים: - שפשוף הלחיים - נגיעות חוזרות בפנים - אנחות מרובות - נענוע הראש מעלה - מטה או מצד לצד - רתיעה פיזית מגילוח או שטיפת פנים מה אפשר לעשות שמירה על בריאות הפה בדמנציה/ אלצהיימר: - לצחצח לאחר הארוחה, לאו דווקא מייד לאחר שקמים מהמיטה - לצחצח את שיניים במטבח, מייד לאחר אכילה - להשתמש במברשת שיניים בגודל מתאים, עם שערות רכות (החניכיים רגישות יותר ככל שמזדקנים) - להשתמש במברשת שיניים חשמלית – יש אנשים הנהנים מהרטט של המברשת, אבל לא כולם - להשתמש במשחת שיניים טעימה - במקום בחוט דנטלי - להשתמש במנקי שיניים עם מברשת קטנה - להשתמש במי פה שאפשר לבלוע - רופאי שיניים מציינים שהדבר החשוב ביותר הוא לצמצם ככל האפשר הצטברות של שאריות מזון בפה. אלו נוטים להצטבר בצידי הפה, בצמוד ללחיים. אם יש קושי בצחצוח לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, תנסו להתמקד בהשגת מטרה זו: הוצאת השאריות שהצטברו בצדדים. כשיש התנגדות או התעסקות כל יום מחדש בעניין, הצחצוח של כל שן ושן פחות משמעותי. ישנם רופאי שיניים ומרפאות שיניים ניידות למרותקי בית: העמותה לרפואת שיניים ניידת מרפאת שיניים ניידת מטעם אגודת יד שרה ו - לכולם מומלץ לקרוא את המאמר הזה בעניין הקשר בין דלקת חניכיים כרונית לבין ירידה קוגניטיבית ודמנציה. מידע נוסף בנושא ניתן למצוא בספר שכתבתי: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר). תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. חושבת שיעניין אותך גם: איך למנוע התייבשות בזיקנה ובדמנציה שמונה התאמות סביבה חזותיות איך דמנציה משפיעה על 5 החושים שלנו

שושי היא חברה של אמא שלי. הן הכירו בטיול מאורגן לפני כחמש שנים, ומאז הן נוהגות להיפגש לקפה אחת לשבוע. בבית הקפה יש להן שולחן קבוע, הצוות מכיר אותן ומביא להן את הקפה בדיוק כמו שהן אוהבות. עד עכשיו השיחות שלהן היו על דא והא, מה עשו, איפה טיילו, מה שלום הילדים וכדומה. חיים, בן הזוג של שושי, חולה בדמנציה. זה לא חדש ולא קרה פתאום. הנושא עולה לעתים תכופות יותר, ואיתו גם דילמות חדשות (בראש של אמא שלי): מדברים על זה? (ממילא אין משהו מעודד לומר, כי זה באמת נורא ואיום). אולי עדיף להתעלם ולהמשיך כאילו כלום? (ששושי לא תהיה כל הזמן תקועה במחשבות על המחלה). אמא שלי כבר רגילה שאני מדברת על דמנציה, אז היא התקשרה ושאלה אותי – איך לדבר על העניין? מה לומר לשושי? ויותר חשוב, מה לא לומר? מה לא לומר למטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר: 1. "ממש לא מרגישים שיש לו בעיה/ הוא נראה ממש טוב/ אם לא היית אומרת לי, לא היית יודעת". קשיים של דמנציה/ אלצהיימר, בפרט בתקופת ההתחלה, עשויים להתבטא בתפקוד יום יומי מורכב, כגון נטילת תרופות, הכנת אוכל או ניהול כספים, עוד לפני שישפיעו על יכולת של אדם לנהל שיחות חולין בחברה. מפגש חברתי אקראי איננו מדד או סימן לנוכחות או חומרה של דמנציה/ אלצהיימר. דווקא למפגש חברתי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לעתים קרובות מצליח לגייס כוחות ולהציג "פסאדה", כלומר מעין מסיכה, מצג שווא של מסוגלות ויכולת. מי שמלווה את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר כל יום, 24/7, מכיר אותו במגוון מצבים הדורשים תפקודי חשיבה מגוונים, ואז נגלים הקשיים באופן ברור. 2. "את צריכה לנסות/ אתם חייבים לעשות...." כל משפט שמתחיל במה המטפל צריך/חייב לעשות הוא לא הוגן, לא חברי ולא אמפתי. מתבונן מהצד אינו מסוגל להבין באמת מה האתגרים היום יומיים של המטפל, ועבור כל משפחה אלו אתגרים מעט שונים (ומשונים). מה שנכון ומתאים למטפל או משפחה מסוימת אינו מתאים לאחרים. 3. "אצלנו במשפחה לא זורקים בבית אבות/ רק אל תשימו אותו בבית אבות". דמנציה/אלצהיימר מביאה למצבים שאנחנו לא מסוגלים לדמיין עד שלא נהיה בהם באופן ממשי. לאיש מאיתנו אין זכות לשפוט או לדון מטפל באדם עם דמנציה. אנחנו לא יודעים מה ההתמודדות שנדרשת בלילה, ביום, בשירותים, בחברה, מה ההשפעה של הטיפול על המטפל. גם אם נדמה לכם שאתם יודעים, כי היה לכם מקרה דומה או שליוויתם מישהו עם דמנציה בעבר – אתם לא באמת יודעים. מטפלים עושים כמיטב יכולתם וזקוקים לעזרה ותמיכה. 4. "אלוהים נותן לנו רק מה שאנחנו מסוגלים להתמודד/ זה עוד ניסיון חיים/ לא סתם זה קרה לכם". דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה קשה וארוכה, שבה סובלים גם החולה גם בני המשפחה והמעגל החברתי שלו. זה לא ניסיון אלוהי, וזה לא עונש משמיים. זה לא בגלל משהו שהאדם או משפחתו עשו או לא עשו. זו לא הזדמנות ל.... זו מחלה, שאנחנו עוד לא מבינים מה הרקע להיווצרותה או כיצד להתמודד עם ההיבטים הביולוגיים שלה. כל מה שיש לנו כיום זה להתאים את מה שאנחנו אומרים ועושים בכדי ליצור איכות חיים טובה ככל האפשר לאדם עם דמנציה ולמשפחתו. 5. "אצל דוד שלי זה היה נורא ואיום/ חמותי שיגעה אותנו עם שאלות חוזרות, לא ישנה בלילה וזה היה פשוט קטסטרופה". גם אם יש לכם ניסיון עם דמנציה/ אלצהיימר, לא צריך ולא כדאי לשתף בכל הקשיים והאתגרים שחוויתם במהלך הטיפול. אפשר לשאול אם המטפל רוצה עצות/ הפניות/ טיפים/ מידע/ סיפורים מה עבד או לא עבד. אבל, קודם בודקים אם יש להם עניין בכך. חלק מהמטפלים מעוניינים לאסוף מידע וללמוד מנסיונם של אחרים, להתכונן לבאות. חלק מהמטפלים לא רוצים לדעת. רוצים לחצות את הנהר רק כאשר יגיעו לצורך להתמודד עם זה. עלינו לכבד את ההתמודדות של כל אחד. מילים ומידע נופל על אוזניים אטומות כאשר מספרים לאדם מה שאינו בשל לשמוע או לקבל. לכל אחד יש קצב ואופן התמודדות משלו, ועלינו לכבד זאת. מה כן לומר למטפל באדם עם דמנציה: 1. "אני ממש מצטערת. הלוואי ויכולתי לעשות משהו שיהיה אחרת". אמפתיה. זהו. בלי "לפחות יש לך....", ובלי התחרות למי יש יותר בעיות וצרות. בלי נסיון לבדוק מי סובל יותר. בלי לנסות לייפות את המצב, בלי לנסות להיות אופטימיים, בלי לחפש איך או מה יכול להיות יותר גרוע או יותר טוב. אי אפשר לתת יותר מדי אמפתיה. 2. אם אתם שומעים על מידע חדשני שעשוי להיות רלוונטי ומשמעותי למטפל, אפשר לשתף אותם במידע הזה. הכי טוב: תציעו לבדוק עבורם את העניין. להיות מטפל זה מתיש בכל הרבה רמות, והנגשת מידע שעשוי להיות רלוונטי, במקום לשלוח את המטפל להתחיל לחפש בעצמו – זו תמיכה אמיתית. אבל, הבחירה בדרך או באמצעי טיפול זה או אחר היא של המטפל! גם אם לדעתכם הם טועים, אל תנדנדו בעניין. 3. הומור. גם "הומור שחור". למטפל יש את הזכות לספר בדיחות, לתאר מצבים מוזרים ואבסורדיים, להעיר הערות ציניות. תפקידנו לחייך, להקשיב ולצחוק, ולהשתתף בצחוק המר-מתוק. לא לשפוט, לא לומר "אל תגידי דברים כאלה!" או "איך אתה מדבר עליה". ואם הצחוק הופך לבכי - תחבקו. 4. "נלך לטייל כל יום ראשון בבוקר כשהוא במרכז יום/ אני אביא לכם ארוחה כל מוצאי שבת". פעמים רבות אנחנו מציעים עזרה באופן כללי ואומרים - אם תצטרכו משהו, תתקשרו. מעטים האנשים שבאמת מקבלים את ההצעה הכללית הזו ופונים בבקשה כלשהי, גם כאשר הם ממש זקוקים. מטפלים בכל מצב היו רוצים שנציע הצעה ברורה וממשית של מה נעשה, מתי, באיזו תדירות וכד'. אם אתם באמת רוצים לעזור, תנסו לחשוב מה אתם יכולים להציע ולא רק לזרוק אמירה כללית לאוויר. גם אם זה לקבוע שפעם בחודש הולכות לסרט ביחד. "החיים והמוות בידי הלשון" זו אמירה מעט עוצמתית מדי בהתייחס ליחסינו עם מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אולם, אני בטוחה שמצב הרוח, הרווחה הרגשית והחוסן של חברינו המטפלים מושפע מאד ממה ואיך אנחנו מדברים. בואו נהיה לצידם ככל שנוכל, גם בדיבור וגם בעשייה. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. גם זה יעניין אתכם: בקשות של אדם עם דמנציה ממטפלים (אנימציה) מה לא לומר לאדם עם דמנציה איך להיות חבר טוב למטפל משפחתי

אוטוטו יגיע חג פורים שבו מרבים בשמחה, הומור, מעשי קונדס, מתיחות ומהתלות. ברוח זו אני מציעה להזכיר לעצמנו עקרונות לתקשורת בדמנציה/ אלצהיימר: תשימו לב ש - אין הכוונה להקל ראש או להמעיט בקושי ובאתגר שבליווי ובטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. הומור הוא חלק אינטגרלי וחיוני כדי לעבור זאת בשלום, ופוסט זה מיועד למסור מידע באופן קליל יותר מהרגיל. מקווה שתחייכו (קצת) בזמן הקריאה. עקרונות לתקשורת אפקטיבית עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר 1. להשיג תשומת לב. בדמנציה/ אלצהיימר הקשב נוטה להיות מופנה פנימה ופחות למתרחש מסביב. כדי שהמטפל לא יתעייף ויחזו רעל עצמו שוב ושוב - קודם ממקדים את תשומת הלב של האדם עם דמנציה / אלצהיימר, ואז מדברים . 2. לא לעשות מבחנים. אף אחד לא אוהב שעושים לו מבחנים, בפרט לא מבחנים סמויים, כאילו "על הדרך". אל תחקרו את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אל תשאלו שאלות כדי לבדוק אם הם זוכרים אנשים/ מקומות/ אירועים. זה לא משמר את היכולות שלהם. זה רק מבהיל או מרגיז אותם. 3. לא להתווכח. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה מציאות שונה מהמציאות שלכם. לא תצליחו לשכנע אותו להצטרף או לקבל את מה שאתם חושבים שהוא נכון. עדיף להימנע מעימותים או מאימותים. בוויכוח עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר - כולם מפסידים, ואתם תהיו מותשים מכדי לנקוט בטכניקות שכן עובדות. 4. לחזור על מה שאמרו. למה? א. זה "קונה" לכם זמן לחשוב על תשובה/ מענה. ב. זה משדר לאדם עם דמנציה/אלצהיימר שאתם מבינים את מה שאמר. ההרגשה שמבינים אותי זה הצעד הראשון לשיתוף פעולה, ולעיתים קרובות חסרה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. ג. היכולת להבין וליצור שפה משתנה מאד בדמנציה/אלצהיימר. לפעמים האדם עם דמנציה/אלצהיימר משתמש במילים הלא נכונות, במילים שהן "על יד" המילה שהוא רוצה לומר. כאשר אתם חוזרים בקול רם על מה שאמר, זו הזדמנות שישמעו אם בחרו את המילה המתאימה להעברת המסר. 5. לדבר פחות. אנחנו אוהבים לספר סיפורים. המוח האנושי התקין אוהב לשמוע סיפורים. אנחנו זוכרים יותר טוב מידע שמוצג בסיפור, ואנחנו רגילים לשכנע אנשים באמצעות סיפורים. אלא אם יש לכם דמנציה/ אלצהיימר! למוח עם דמנציה/ אלצהיימר המידע הרב בסיפור הוא עומס רב ומיותר. המוח מתקשה להפריד עיקר מתפל, לשמור על סדר ולהבין את כל המילים. כאשר רוצים לבצע משימה עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, רצוי לדבר בקצרה, לא להעמיס בפרטים או להאריך בדברים. לדוגמה: לא כדאי: חשבתי שאחרי שנהיה אצל הרופא, בדרך לאופטמטרסיט ברחוב ליד, נלך לקנות את הלחם שאת אוהבת במאפייה וגם נשתה קפה. כן כדאי: אחרי הרופא, נעבור במאפייה ונקנה את הלחם שאת אוהבת. 6. להעדיף שאלות סגורות עם בחירה מוגבלת. שאלה סגורה היא שאלה שיש לה מספר תשובות אפשריות מוגבל. לאדם עם דמנציה/אלצהיימר מומלץ להציג מספר מצומצם של תשובות אפשריות בגוף השאלה. לדוגמה: לא לומר: לאן את רוצה לצאת לטייל? כן לומר: יוצאים לטייל, את רוצה בפארק או בטיילת? 7. להשתמש בנוירוני מראה. לכל אחד מאיתנו יש תאי עצב באזור הקדמי של המוח שמחקים את התקשורת הלא מילולית של מי שמולנו. לדוגמה: לפעמים אני הולכת ברחוב ומולי מגיע אדם חייכני. אני מחייכת אליו בחזרה. אני לא יודעת מיהו, לא יודעת למה הוא מחייך, לא יודעת דבר, אבל - מחייכת. כך קורה גם כאשר בא מולי אדם זועף וכועס. הפנים שלי מסתדרות להבעה זעופה וכועסת. לא מכירה אותו, לא יודעת למה הוא כועס. לא יודעת עליו דבר, אבל אני מחקה את מה הוא משדר. כלומר, אני מחקה באופן לא מודע את הבעת הפנים, טון הדיבור והאנרגיה של מי שנמצא לפניי /מולי. זה קורה לכולנו עם המוח התקין. חשוב במיוחד לזכור את זה בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר. התקשורת הלא מילולית - מה שאתם משדרים בהבעת הפנים וטון הדיבור - משמעותי יותר ממה שאתם אומרים. 8. לא לשאול למה הרבה פעמים אנחנו שואלים למה באופן אוטומטי, מבלי לחשוב על כך בכלל. אבל בדמנציה/ אלצהיימר אין תשובה אמיתית לשאלה הזו. האדם עם דמנציה אינו יודע להסביר או לנמק מדוע עשה או לא עשה משהו. התשובה הסבירה ביותר צפויה להיות "ככה", ועל הדרך הרגזנו/ ביישנו/ הכעסנו אותם. יש לי גם סרטון בעניין. (בן זוגי רמז לי שזה נכון בכל מצב, וראוי שגם אנשים עם מוח תקין יעשו זאת, ויפסיקו לשאול למה על כל מיני דברים בבית...) 9. אני מצטער/ת: כמטפלים - זה אחד הביטויים השגורים שלנו. אפשר לקרוא כך עוד כאן או לצפות בסרטון שהכנתי בנושא. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שין מה לעשות. תדברו איתי , ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינית נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה שאלות ותשובות על דמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

"כשיש לך פטיש ביד, כל דבר נראה כמו מסמר" (אברהם מאסלו). משפחה פנתה לייעוץ וסיפרה שהם עדים לשינוי ביכולת הזיכרון של אמא. אבל, הם לא רוצים לקחת את אמא לרופא שמא יאמר שיש לה אלצהיימר. חשוב לדעת - לא כל שינוי קוגניטיבי זה דמנציה/ אלצהיימר! יש מגוון רחב של גורמים גופניים שיכולים להביא לשינוי קוגניטיבי. חלק מהמצבים הללו הם הפיכים ומתן מענה ו/או טיפול מתאים עשוי להביא לחזרה למצב קוגניטיבי קודם. שינויים קוגניטיביים - גורמים שכיחים: 1. תרופות ותופעות הלוואי שלהן: בעיקר של תרופות הרגעה למיניהן. 2. חוסר איזון מטבולי, כלומר שינויים ברמות של חומרים חיוניים בדם: א. שינויים ברמות של סידן/ נתרן/ אשלגן/ גלוקוז ב. שינויים בתפקודי כליה או כבד 3. שינויים ברמות של הורמונים, כגון שינוי בפעילות בבלוטת התריס (בפרט תת פעילות). גם שינויים ברמות של אסטרוגן, האופייניים לתקופת גיל המעבר עשויים להיות מלווים בשינויים קוגניטיביים. 4. מחסור תזונתי, בפרט מחסור בוויטמין B12, וגם ויטמין B1. 5. דיליריום: מצב של בלבול על רקע מחלה גופנית חריפה. כל מחלה של חום, דלקת, זיהום ועוד, ניתוחים וחומרי הרדמה. מצב של דיליריום שכיח מאד במהלך אשפוז בבית חולים (גם קצר). בקרב אנשים זקנים ידוע שיש תת אבחון של דיליריום וחשוב להעיר את תשומת לב הצוות לשינויים אלו. 6. הפרעות שינה: כולנו מרגישים שינוי ביכולות שלנו לאחר לילה ללא שינה. שינויים בדפוסי שינה שכיחים עם העלייה בגיל, ויכולים להיות על רקע כאבים כרוניים, קשיי עיכול, מתח ולחץ נפשי, הפחתה בהפרשת הורמון המלטונין ועוד. יש להתייחס גם לאיכות השינה. אנשים הסובלים מהפרעה של "דום נשימה בשינה" (Obstructed Sleep Apnea), בנוסף על עייפות כרונית, עשויים להציג תסמינים של ירידה קוגניטיבית משמעותית והפיכה. 7. שימוש בחומרים ממכרים או גמילה מחומרים ממכרים למיניהם (סמים, תרופות, אלכוהול וכיו"ב). 8. פגיעה בתאי עצב בשל פגיעות ראש בעבר. 9. דלקות וזיהומים שונים במערכת העצבים המרכזית: שכיחות נמוכה בקרב בני 65+ אבל אפשרי. 10. רעלנים סביבתיים: מתכות כבדות, חומרי הדברה וכד'. 11. מחלות נפש: רוב המחלות הנפשיות מלוות בשינוי בזיכרון, חשיבה ויכולת ריכוז לאורך שנים. חרדה ודיכאון הם מצבים נפשיים שכיחים בזיקנה, גם אם לא היו מוכרים בחיי האדם בצעירותו. למעשה אבחנה של דמנציה מתקבלת לאחר שלילת אפשרויות אחרות, מה שמכונה בעולם הרפואה "אבחנה מבדלת". בישראל רופא בעל התמחות בגריאטריה או בפסיכיאטריה או בנוירולוגיה הוא הגורם המוסמך לאבחן דמנציה/ אלצהיימר. הימנעות או התמהמהות מפנייה לרופא עלולה להביא למצב ש"מפספסים" את נקודת הזמן הרלוונטית לטיפול והשבה למצב קוגניטיבי קודם. על כן, אני ממליצה תמיד לערוך בירור רפואי, לשלול אפשרויות אחרות. אמנם אבחנה של דמנציה בכל שלב זו בשורה קשה. אך לגלות שאם היינו מגיעים קודם, יכולנו לצמצם או לעכב את התפתחות המחלה, עלולה להיות החלטה עליה נתחרט עוד זמן רב. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם עם דמנציה. לקריאה נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה איך דמנציה משפיעה על 5 החושים לספר או לא לספר על דמנציה