תוצאות חיפוש

החודש ציינו ברחבי העולם את יום האישה הבינלאומי. בהקשר זה, שינוי לטובה משמעותי בעשורים האחרונים היה הבנה בעולם הרפואה שיש הבדל מהותי בין פיזיולוגיית הגוף של אישה לעומת גוף של גבר. בעבר הניחו כל העוסקים ברפואה שכל מה שנכון לגבר - נכון גם לאישה. כיום הגישה השתנתה והתפתחה שיש צורך להתייחס לכל במין למימדים ייחודיים לו. גם בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר יש הבדלים בין המינים, ומאמר זה ינסה להתייחס לכך, אולם כמו בהיבטים אחרים של דמנציה/ אלצהיימר - עוד רב הנסתר על הגלוי. האם לנשים יש סיכון או סיכוי מוגבר לחלות בדמנציה? כן, בדמנציה סוג מחלת אלצהיימר (סוג הדמנציה השכיח ביותר). לא, במחלות דמנציה אחרות (וסקולרית, גופיפי לואי, פרקינסון, פרונטו-טמפורלי ועוד). באיזו מידה? יש מחקרים המציגים נתונים כי לנשים יש סיכון פי 2 להיות חולות במחלת אלצהיימר לאחר גיל 80 בהשוואה לגברים באותו הגיל. אולם מחקרים אחרים מצאו שאין הבדל בין המינים ברמת הסיכון לאחר גיל 80. מה הסיבות לכך? כיום מקובל שיש השפעה למאפייני מין ומגדר על הסיכון והסיכוי לחלות בדמנציה. חלק מגורמים אלו הם ביולוגיים (הריונות, וסת, שינויים בגיל המעבר), בעוד חלקם חברתיים (השכלה, עבודה, אורח חיים וכד'). גורמים פסיכו-חברתיים: השכלה גבוהה וגירוי מתמשך למוח במהלך החיים מוכרים כאמצעים לצמצום הסיכון לדמנציה. מבחינה היסטורית (וכיום עדיין במדינות רבות בעולם) האפשרות לרכוש השכלה גבוהה ולהשתלב במקצועות הדורשים מיומנויות קוגניטיביות גבוהות היתה מוגבלת עבור נשים. הסברה היא שיש לגורמים אלו השפעה משמעותית על קוגניציה בתקופת הזיקנה. גנטיקה: יש גן מסוים שמוכר כבעל השפעה על הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר, ומזוהה כ- APOE. לגן זה יכולים להיות מספר מופעים, והמופע המוכר כ- APOE4 ידוע כבעל ההשפעה המשמעותית ביותר להגדיל את הסיכון לדמנציה. מופע גנטי זה יכול להופיע בנשים ובגברים כאחד, אולם ידוע שבנשים הוא מגביר את הסיכון לדמנציה יותר מאשר לגברים. הסיבות להשפעה מוגברת זו אינן ברורות כלל. פגיעת ראש: פגיעות ראש (TBI) הם גורם סיכון לדמנציה, וגם בהתייחס לגורם זה יש הבדל בין המינים. נשים פגיעות יותר לזעזוע מוח והשפעה ארוכת טווח על המוח. שוב, לא ברור מה הסיבות לכך. גיל המעבר הנשי (מנופאוזה): בתקופת חיים זו יש שינויים הורמונליים משמעותיים, בעיקר ירידה ניכרת ברמות אסטרוגן ופרוגסטרון. אסטרוגן נחשב להורמון בעל השפעה מגינה על המוח, כולל יכולת לצמצם השפעות מזיקות של חלק מהתהליכים המעורבים במחלת אלצהיימר. על רקע זה, יש חוקרים הסבורים שיש סיכוי קטן יותר לחלות בדמנציה לנשים שהחלו לקבל וסת בגיל צעיר יותר, חוו לפחות היריון אחד (בו יש עלייה משמעותית של אסטרוגן) או מתחילות את גיל המעבר בגיל כרונולוגי מאוחר יותר. בשונה מכך, מנופאוזה שמתחיל בגיל כרונולוגי צעיר (לרוב על רקע ניתוחים לסרטן) עלולה להגדיל את הסיכון לדמנציה בהמשך החיים. ידוע גם שמחלות הגורמות לדמנציה מתחילות להתפתח במוח כ10-20 שנה לפני שיש תסמינים קליניים, כלומר בערך בתקופה שבה נשים רבות מתחילות מנופאוזה. ייתכן שיש קשר בין צמצום ההורמון הזה, שמגן על המוח, עם התחלת תהליכים במוח שמביאים בסופו של דבר לדמנציה. אבל, הקשר בין מנופאוזה וסיכון לדמנציה מורכב מאד. עד לאחרונה חוקרים לא התייחסו למנופאוזה כהזדמנות ללמוד על דמנציה. כך שיש צורך בעוד מחקר רב לפני שנוכל להסיק מסקנות מהימנות. טיפול הורמונלי חלופי ודמנציה*: ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון משמשים לעתים קרובות כטיפול לתסמינים של מנופאוזה כגון קשיי שינה, גלי חום, חרדה ו"ערפל" חשיבתי. זהו טיפול הורמונלי חלופי (HRT). בתחילת השימוש בטיפול זה היה חשש שהטיפול מגביר סיכון לבעיות בריאות שונות בהמשך, כולל דמנציה. במשך תקופה ארוכה היה היסוס רב להציע טיפול הורמונלי חלופי לנשים, מפאת חשש שהטיפול מגביר את הסיכון למחלות לב או סרטן. בשני העשורים האחרונים, חשש זה התפוגג בעקבות מחקרים רבים, ובשל שיפור הטיפול ההורמונלי החלופי עצמו, כך שהסיכון למחלות אלו על רקע טיפול הורמונלי חלופי כיום מצומצם משמעותית. כעת רוב העניין של מחקרים בנושא הוא לבדוק האם טיפול הורמונלי חלופי יכול לצמצם את הסיכון והסיכוי לדמנציה. *אין לראות בכתוב המלצה לטיפול הורמונלי חלופי. על כל אישה לבדוק את הנושא לעומק עם רופא מומחה ובהתאם למצבה הבריאותי האישי. הנקה ואלצהיימר: במחקרים מ- 2013 ומ- 2021 בחנו חוקרים מספר משתנים בקרב נשים בנות 50+ בכדי לנסות ולהעריך את ההשפעה של הנקה וגורמי סיכון ממחלת האלצהיימר. במחקרים אלו, בין היתר, נאסף מידע על היסטוריה של הריונות והנקה, לצד הערכות קוגניטיביות פורמליות. המחקרים מצאו שיש יתרון מסוים להנקה לאחר הריון לא רק לבריאות היילוד, אלא גם לבריאות הקוגניטיבית של האישה בטווח ארוך. ההשערה היא שהשפעת ההנקה על קוגניציה קשור להשפעתה על ייצור ההורמונים בגוף האישה, ולהשפעת ההנקה על רגישות תאי הגוף לאינסולין. אולם, גם בעניין זה דרושים מחקרים נוספים בעניין בטרם נוכל לקבוע באופן ברור כיצד משפיעה הנקה על קוגניציה בטווח ארוך. מעורבות אפשרית של המערכת החיסונית: משקעים פתולוגיים של חלבוני עמילואיד-בטא במוח הם ממצא שכיח במחלת אלצהיימר. חוקרים מניחים שמשקעים אלו בעלי תפקיד משמעותי בחוללות מחלת אלצהיימר. יש השערה שחלבונים אלו מיועדים להתמודד עם דלקת במוח כחלק מתפקוד המערכת החיסונית. בקרב נשים ישי שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות. אלו הן מחלות שבהם המערכת החיסונית מתערערת ופועלת באופן לא תקין כך שהיא פוגעת בגוף עצמו. ייתכן שעניין זה, בשילוב עם תוחלת חיים גבוהה יותר, מעלה את השכיחות של דמנציה מסוג אלצהיימר בקרב נשים. חשוב לציין ש(גם) להשערה זו טרם נמצאו תימוכין מחקריים. עומס טיפול: טיפול באדם אחר מאופיין ומלווה במתח נפשי ולחץ רגשי, המוכרים כגורמי סיכון לדמנציה. רוב האנשים במצבי טיפול באחר הן למעשה נשים/ מטפלות. המתח הנפשי הממושך הנלווה לטיפול באדם אחר מהווה עומס טיפול ונטל רגשי המגדיל את הסיכוי של האישה להיות חולה בדמנציה. כמו כן, נשים במצבי טיפול באחרים חוות קשיי שינה רבים יותר ושכיחות גבוהה יותר של מחלות גופניות אחרות, אך ממעיטות לטפל במחלות רקע מפאת לחצי הטיפול וצורכי האדם שבו הן מטפלות. לאורך זמן יש לכך השפעה שלילית על בריאותן הגופנית והמוחית. משתתפים במחקרים על דמנציה: רוב המחקרים על דמנציה אינם עוסקים בהבדלים בין המינים. הדבר נכון בכל שלבי המחקר. רוב המחקרים שנערכו בעבר על עכברים ואנשים כללו רק עכברים זכרים או מתנדבים גברים. הרקע לכך הוא השאיפה של חוקרים בניסויים קליניים לשלוט ככל האפשר במירב הגורמים ולצמצם הבדלים בין קבוצות מחקר. בנשים יש באופן טבעי הבדלים ביולוגיים, בעיקר הורמונליים, במהלך ימים שונים בחודש בשל המחזור החודשי. ההשפעה הפוטנציאלית של כך מנעה במשך שנים השתתפות של נשים בניסויים קליניים (בנוסף לשאיפה למנוע פגיעה בפוריות או בנשים הרות). אולם, כיום ידוע שהורמונים משפיעים מאד על מערכות רבות בגוף, ויש הבדלים משמעותיים מעבר למשוער בעבר באופן שנשים וגברים מגיבים לאותו הטיפול. על כן, כיום מקובל להתייחס להבדלים בין המינים בכל שלבי המחקר, החל מניסויים בתאים, במודלים של בעלי חיים ובניסויים קליניים. מה נוכל לעשות כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה לסוגיה (נשים, גברים וכל מי או שתרגישו שאתם): 1. פעילות גופנית אירובית: א. פעילות בעצימות גבוהה (ריצה, רכיבה על אופניים) לפחות 75 דקות בשבוע ב. פעילות בעצימות בינונית (הליכה, ריקודים, זומבה) לפחות 150 דקות בשבוע 2. תזונה ים תיכונית, הכוללת דגים, שמן זית, ירקות ופירות, אגוזים, קטניות, דגנים מלאים. לצמצם צריכה של בשר בקר, סוכרים ומזון מעובד. 3. שינה איכותית ומספקת: במהלך השינה מתרחש תהליך פינוי חלבוני עמילואיד-בטא מנוזל המוח ועמוד השדרה. 4. השתתפות פעילה במפגשים חברתיים, פעילות מאתגרת למוח המגרה את החשיבה. עם כל זאת, להיות אישה בעולם המודרני זו חוויה מיוחדת ולא היינו מוותרות עליה! בדיוק כמו בשיר של הזמרת החביבה עליי, Shania Twain: ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה/ אלצהיימר? 10 מיתוסים על דמנציה שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה

בני משפחה מטפלים חווים מנעד רחב של רגשות במהלך מילוי תפקיד זה. חלק מהרגשות הללו יופיעו מייד בהתחלה של המסע הטיפולי, וחלקם יופיעו לאחר זמן ממושך בתפקיד המטפל. כל הרגשות בנוגע לטיפול, ה"טובים" וה"רעים", הם לגיטימיים, ברי תוקף וחשובים. מטפלים רבים מתחילים את הדרך בהנחה: "לי זה לא יקרה, אני אוהב את ההורה/ בן- בת הזוג שלי/ אח- אחות/ חבר-ה", אך לאחר זמן מה, צצים להם גם הרגשות ה"רעים", שאנו נוטים להדחיק או להכחיש. מטפלים לעתים קרובות לא רוצים לבטא רגשות אלו מחשש שאחרים ישפטו אותם (או שישפטו את עצמם) ולא רוצים להיות לנטל על אחרים עם בעיותיהם. אבל, אם איננו מתייחסים ל-כ-ל הרגשות, הם עלולים להיות כמו בן השנתיים שרוצה את תשומת הלב שלנו: הם ימשיכו לנדנד עד שנעצור רגע ונכיר בהם. להתעלם/ להדחיק / להכחיש רגשות עלול להביא למחלות גופניות, קשיים בשינה, אכילה מוגברת, שימוש בחומרים מסוכנים ועוד. כאשר מכירים ברגשות, אפשר למצוא אמצעים אפקטיביים להביע אותם ולהתמודד איתם, כך שמתמודדים טוב יותר. להלן רגשות שכיחים שלעתים לבני משפחה מטפלים קשה להודות בקיומם. לצד תיאור הרגשות, יש הצעות להתמודד איתם. אילו היינו מושלמים, לא היינו מרגישים. כעס: לכולם קורה שמאבדים עשתונות תוך כדי טיפול, מרגישים ממש על הקצה. כעס הוא חלק נורמטיבי מלהיות בקרבת אדם אחר שזקוק לעזרה באופן מתמשך, ואף עלול להתנגד לקבל עזרה זו. לטפל באדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול להיות קשה במיוחד לנוכח ההתנגדות, חוסר ההיגיון והלוחמנות המופיעה לעתים קרובות. לא תמיד נוכל לשלוט ברגשות באופן מושלם. לפעמים הכעס "פשוט יוצא". מה אפשר לעשות: לתרגל חמלה עצמית. יש הרבה הצעות מעשיות איך לעשות זאת. ד"ר קריסטין נף היא מומחית עולמית בנושא. כאשר זה קורה, תעשו פסק זמן קצר. ותמצאו אנשים שאפשר לקטר בפניהם באופן חופשי. חרדה: ההרגשה שמאבדים שליטה ולא יודעים איך לחזור למצב נשלט לעתים מעורר חרדה. חרדה יכולה להיות קשורה גם ל"פתיל קצר", דחף לברוח מהמצב, היעדר שינה, קצב לב לא סדיר וניסיון להימנע מבכי. מה לעשות: תקשיבו לחרדה – זו הדרך של הגוף להתריע שמשהו אינו כשורה. כאשר מרגישים חרדה: תעצרו. תנשמו. תמשיכו לנשום. תתפללו. תעשו מדיטציה. תכינו לעצמכם תה. כל פעולה שתהיה הפוגה ממה שקורה באותו הרגע. אשמה: זו ההרגשה שיש לנו כאשר עשינו משהו רע או לא נכון. אשמה בטיפול מופיעה במגוון צורות: - אשמה שהמטפלים לא עשו דיו כדי למנוע את המחלה מלכתחילה. - אשמה שמייחלים לסיום הטיפול. - אשמה שהיינו קצרי רוח עם המטופל. - אשמה שלפעמים לא מרגישים אהבה או אפילו חיבה כלפי המטופל. - אשמה שלא מטפלים מספיק טוב או שעושים עבודה טיפולית גרועה. - אשמה אם המטופל נופל או חולה במחלה גופנית, כאילו לא עשינו די כדי למנוע זאת. - אשמה שאנחנו אנוכיים כאשר יוצאים להתאוורר והמטופל נשאר בבית. - אשמה שנהנים מהחיים/ מפעילות בעוד המטופל אינו מסוגל עוד ליהנות. מה לעשות: גם בהקשר זה - חמלה עצמית. לא ניתן להיות מושלמים 24/7. לא ניתן לשלוט איך נרגיש תמיד. יש לנו הרבה "צריך", למשל "אני צריך להיות כאן תמיד כי אף אחד לא יכול לטפל כמוני" או "אם אני אצא ויקרה משהו, לא אסלח לעצמי". תנסו להחליף את האשמה בחרטה: "אני מצטער שאני אנושי ולפעמים חסר סבלנות", "אני עושה כמיטב יכולתי. לפעמים לא הולך, ואני מצטער שאני לא מושלם". שעמום: קל מאד להשתעמם כאשר תקועים בבית בטיפול באדם אחר ולא עושים את מה שמעניין אותנו. בסוף היום לרוב כבר עייפים מדי למצוא את הזמן והאנרגיה בכל זאת לעסוק בעניינים שמעניינים לנו. מה לעשות: לבקש ולקבל עזרה. לעשות הפסקה בטיפול ולהקדיש זמן לעצמנו לא רק יגביר את הסבלנות והחוסן שלנו, אלא גם יאפשר הזדמנות לעשות משהו משמעותי לנו: מפגש חברים, הליכה בחוץ, קריאת ספר טוב, מה שעושה טוב. עצבנות / קוצר רוח: כאשר אנחנו עייפים ולחוצים קשה יותר לשלוט במה שאנחנו אומרים ועושים. רגשות עשויים להתגבר ולדעוך במהרה. אנחנו מתנהגים בגסות בנוגע לכל דבר פעוט כי המאגרים שלנו ריקים. מה לעשות: זהו סימן מובהק שצריכים הפסקה. גם מטפלים זקוקים למנוחה ושינה טובה, כי יש פחות יכולת שליטה כשעייפים. לעתים נפנה לאכילה לא בריאה או אלכוהול כדי למצוא נחמה. במקום זאת, כדאי לשוחח עם חבר/ה קרוב/ה או לכתוב ביומן (לא יאומן כמה זה יכול לעזור!). מבוכה: האם יקירכם עושה מעשים מביכים בפומבי? ניגש לאנשים ואומר דברים בוטים? צריך ללכת לשירותים מיד כשמגיעים, ועושה בלאגן עד שמגיע לשם? מסרב להתרחץ ויש ריח גוף לא נעים כשיוצאים? קל לנו להרגיש אחראיים או אשמים כאשר יש התנהגויות כאלו. מה לעשות: יש משפחות שבוחרות שלא לצאת מהבית משום שזה יותר קל, וזה בסדר. משפחות אחרות דואגות שיהיה ליווי נוסף בכל פעם שיוצאים. ויש "כרטיסי דמנציה" (הכנתי דוגמאות להורדה והדפסה בקישור הזה): כרטיסים קטנים ששומרים בארנק, ויש בהם הסבר של כמה מילים שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר וניתן לחלק לאנשים בסביבה, אם צריך. תסכול: תסכול הוא חלק מרגשות אחרים כמו אמביוולנטיות, כעס וחוסר סבלנות. לפעמים המטפל מרגיש שאינו מסוגל לעשות דבר כראוי או שהדברים פשוט לא מסתדרים כפי שתכננו או רצינו, חרף כל המאמצים שהושקעו. אם אתם עייפים, אתם עשויים להיות יותר מתוסכלים. תסכול עלול להביא לאכילה רגשית, שימוש בחומרים מסוכנים וסיכוי גבוה יותר להתפרצות כועסת למטופל. מה לעשות: להכיר בכך שטיפול הוא מאדמתסכל. מצטרפים לקבוצת תמיכה: ללמוד מה עושים מטפלים אחרים כדי להתמודד. עושים הפסקות בטיפול כך שיהיה זמן להתרענן. פעילות גופנית. שינה. אמביוולנטיות: רצון לעשות את מה שעושים לצד הרצון שלא לעשות זאת. בימים קשים, יש הרגשה שלא רוצים להיות שם, ומשאלת לב שזה ייגמר בקרוב. בימים קלים, הרגשה של חוויה מיטיבה לכולם. מה לעשות: מאפשרים להרגיש את שני סוגי הרגשות הללו. כולם מרגישים כך לפעמים. אף אחד מהרגשות הללו אינו נמשך לנצח. היעדר הערכה: רובנו לא רוצים להיות תלויים באדם אחר. קשה לנו לקבל עזרה. בדמנציה/ אלצהיימר הבעיה עלולה להיות חריפה במיוחד, משום שלעיתים קרובות החולה אינו מודע לקשיים ולבעיות שלו. זה עשוי לכאוב ולפגוע מאד כאשר המטופל אינו מודה לנו וכלל אינו מבין על מה אנחנו מוותרים למענו. מה לעשות: לפעמים אנחנו צריכים לטפוח לעצמנו על השכם. לכתוב ביומן מה אנחנו עושים כל יום יכול לסייע לנו להעריך את כל מה שאנחנו עושים (למענם). קבוצת תמיכה של חברים או משפחה שמעודדים זה חשוב, כאלו שאפשר לשתף אותם בהצלחות הקטנות והגדולות, כמו גם התסכולים בטיפול. עצבות ודכדוך: בני משפחה מטפלים בסיכון מוגבר לחוות דיכאון קליני. לפעמים זו הרגשה של חוסר אונים או ייאוש, קושי לישון או קושי לקום ולהתחיל את היום. לפעמים פשוט רוצים לבכות, כל הזמן. מה לעשות: דיכאון קליני הוא מצב שניתן לטפל בו ויש להתייחס ברצינות. רצוי לקבל עזרה מקצועית. מדברים עם הרופא, מצטרפים לקבוצת תמיכה, מוצאים מטפל רגשי המתמחה בבני משפחה מטפלים, מבקשים עזרה מחברים ומשפחה. פעילות גופנית גם מוכרת כאמצעי להקלה על חלק מהתסמינים של דיכאון קליני. אין הכנה לתפקיד בני משפחה מטפלים. אין ימי חופשה ולא מקבלים תעודות הערכה. זה אחד התפקידים הרגשיים הקשים ביותר שיהיו במהלך החיים. התייחסות והתמודדות עם הרגשות השונים העולים במסגרת התפקיד חיוני לכם ולמי שאתם מטפלים בהם. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: רגשות אשמה בטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר איך להתגבר על "הטיית החשיבה השלילית" בטיפול בדמנציה/ אלצהיימר שפות האהבה ודמנציה/ אלצהיימר

רק התחילו ההכנות לחגיגות ה-70 של המדינה, וכבר אפשר למצוא בעיתון וברשתות החברתיות שפע רב של נוסטלגיה. העלאת זכרונות היא פעילות שרובנו עוסקים בה באופן מזדמן, בעיקר לקראת ימי הולדת, אירועים משמעותיים במעגל החיים (בפרט של ילדינו), וחגים כמו יום העצמאות. לרוב העלאת הזכרונות תהיה מלווה בהרגשה נעימה וחיובית, ונהנה משיחה ושיתוף אחרים בזיכרונותינו. נוסטלגיה, לפי ויקיפדיה, תוארה לראשונה ע"י רופא ב-1688 ומתייחסת ל: "געגועים והתרפקות אל העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה של העבר". תחילה התייחס המושג נוסטלגיה לכאבים נפשיים הנלווים לרצון של אדם לחזור למולדתו, ובמשך הזמן קיבלה את המשמעות המיוחסת לה כיום. עיסוק בנוסטלגיה לרוב מעורר בנו רגשות חיובייים של הנאה, התרפקות וגעגועים לזמנים/ מקומות/ חוויות הקיימים בזכרון שלנו כמהנים ומענגים, אף יותר מההווה שלנו. בספרה המצוין "נפלאות הזכרון ותעתועי השיכחה", כותבת ניצה אייל על "אפקט פוליאנה": נטייה להעדיף לשמור בזיכרון מידע שהוא חיובי בעיני הזוכר, ובמקביל לעצב סוף טוב לאירועי חיים שונים. נראה שיש לכך קשר הדוק לנטייה שלנו להתרפקות על זיכרונות העבר. לאנשים זקנים באופן טבעי יש מאגר גדול של זכרונות אישיים, חברתיים ולאומיים. ע"פ הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון משימה נפשית מרכזית בגיל הזיקנה היא יצירת "אחדות האני", הנעשית בחלקה ע"י העלאת זכרונות באופן פעיל ויצירת סיפור חיים אישי וקוהרנטי עבור כל אחד ואחד. העלאת זכרונות היא גם פעילות מצוינת עם אנשים החולים בדמנציה/ אלצהיימר. רבים טועים וחושבים שמטרת העלאת זכרונות עם אנשים החולים בדמנציה/אלצהיימר היא לשפר או לשמר את הזיכרון שלהם. לא ולא! העלאת זכרונות מיועדת להיות חוויה נעימה ומהנה עבור האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר ועבור השותף לחוויה; בן משפחה, מטפל, חבר, שכן וכד'. איך ליצור חוויה מהנה של העלאת זכרונות עם אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר: 1. לא לבחון את הזכרון של האדם עם בדמנציה/ אלצהיימר! העלאת זכרונות היא פעילות מהנה לכל המשתתפים, אין לבחון אף אחד. 2. חשוב להימנע מלשאול שאלות: האם אתה זוכר את, מי/ מה/ איפה/ מתי זה?, איך אתה לא זוכר? אלא - התחילו עם מה שאתם זוכרים אני זוכר ש... / את..... /מתי.... והמתינו למענה. לרוב, לאחר "זמן התחממות", ככל שמתקדמים בהעלאת זיכרונות, יש יותר זיכרונות שעולים אצל האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. 3. גירוי מוחשי: תמונה, חפץ, מוסיקה, אוכל – יעזרו מאד לעורר זכרונות בעניין. אלבומי תמונות (מודפסים!) הם נהדרים לפעילות זו. 4. לאט: הדו-שיח עשוי להתנהל יותר לאט, חכו, אל תקפצו מנושא לנושא או מפריט לפריט, תנו לאדם לחוות ולהיות נוכח ברגע עם מה שכבר יש לפניו. 5. אל תתעקשו על דיוק הזיכרון מה שחשוב הוא הסיפור ורגש הנלווה. אם אירוע היה בדיוק כך או כך אינו משמעותי כעת, והתעקשות על כך עלולה לעורר רגשות שליליים. 6. תיהנו בעצמכם מהחוויה המשותפת אל תצפו ל"תוצאות" או שינוי מהאדם החולה בדמנציה. 7. אם העלאת הזיכרונות מעוררת באדם עם דמנציה/ אלצהיימר תגובות שליליות, לחץ, חרדה, אי שקט וכד' - הפסיקו את הפעילות! לא ניתן להסביר באופן הגיוני לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שכדאי/רצוי להמשיך ושירגיש טוב בהמשך. אפשר לנסות שוב לאחר יום –יומיים ברגישות המתבקשת וע"פ הכללים לעיל. אתרים נוסטלגיה לאנשים שחיו בישראל מאז קום המדינה: נוסטלגיה אונליין: אתר שופע כל מה שקשור לנוסטלגיה ישראלית, כולל השמעת רדיו – מומלץ! : Nostalgia4u אתר עם נוסטלגיה עדכנית יותר ומתייחס לכל העולם, עם דגש על ישראל זמרשת: אתר העוסק בהצלת הזמר העברי המוקדם, כולל קטעי שמע. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם: מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

בקבוצת תמיכה סיפרה לי אשתו של אדם עם אלצהיימר ש"נפל לה האסימון" בנוגע למצבו של בעלה כאשר השתמש שוב ושוב במברשת השיניים שלה, חרף בקשותיה שלא יעשה זאת. מסתבר שעבור אדם עם דמנציה/אלצהיימר צחצוח שיניים עלולה להיות משימה מאד מורכבת. חשבתם פעם כמה שלבים יש בפעולה ה"כאילו" פשוטה של צחצוח שיניים (ועוד פעמיים ביום!)? בואו נחשוב על שלבי המשימה: 1. צריך להגיע לכיור בחדר האמבטיה, 2. לזהות מברשת השיניים שלי מבין כל הפריטים ליד הכיור, 3. לזהות את משחת השיניים, 4. לפתוח את משחת השיניים (יש פקקים שנפתחים בסיבוב ויש שנפתחים מעלה-מטה, צריך לזהות ולבצע את התנועה הנכונה), 5. ללחוץ שפופרת משחת השיניים, כך שתצא כמות מתאימה של משחה על גבי המברשת, 6. לסגור את הפקק של משחת השיניים ולהניח בצד, 7. לצחצח שיניים מכל הצדדים, 8. לירוק את משחת השיניים לכיור, 9. לשטוף את הפה במים (בכוס שמילאתי מהברז) 10. להחזיר את מברשת השיניים למקום. כפי שאנחנו מבינים - צחצוח שיניים ושמירה על היגיינת הפה עלולים להיות משימה מאתגרת לאנשים עם דמנציה ולמטפלים. מצד אחד, חשוב לשמור על המשכיות של הרגלים מהעבר ולטפל בפה (תותבות או מה שיש). מצד שני, לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מסרב או נמנע מביצוע המשימה, לא כל שכן פעמיים ביום. כמו בכל עניין בדמנציה/ אלצהיימר, צריך לבדוק עד כמה מתאים להסביר במילים למה כדאי לצחצח וכדומה. טיעונים בדבר ריח לא נעים מהפה או מניעת כאבים לא בהכרח מובנים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מבין את הצורך והכדאיות לבצע את המשימה, נצטרך לחפש דרכים עוקפות בכדי לעודד זאת. כאבי שיניים או חניכיים: חשוב לזכור שכל שינוי פתאומי באכילה יכול להיות קשור לכאבי שיניים או חניכיים. כידוע, אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו יודע בהכרח לדווח על כאבים, ועל המטפלים להכיר סימנים העלולים להעיד על כך. חלק מהסימנים המכוונים לבעיה פיזית בפה כוללים: - שפשוף הלחיים - נגיעות חוזרות בפנים - אנחות מרובות - נענוע הראש מעלה - מטה או מצד לצד - רתיעה פיזית מגילוח או שטיפת פנים מה אפשר לעשות שמירה על בריאות הפה בדמנציה/ אלצהיימר: - לצחצח לאחר הארוחה, לאו דווקא מייד לאחר שקמים מהמיטה - לצחצח את שיניים במטבח, מייד לאחר אכילה - להשתמש במברשת שיניים בגודל מתאים, עם שערות רכות (החניכיים רגישות יותר ככל שמזדקנים) - להשתמש במברשת שיניים חשמלית – יש אנשים הנהנים מהרטט של המברשת, אבל לא כולם - להשתמש במשחת שיניים טעימה - במקום בחוט דנטלי - להשתמש במנקי שיניים עם מברשת קטנה - להשתמש במי פה שאפשר לבלוע - רופאי שיניים מציינים שהדבר החשוב ביותר הוא לצמצם ככל האפשר הצטברות של שאריות מזון בפה. אלו נוטים להצטבר בצידי הפה, בצמוד ללחיים. אם יש קושי בצחצוח לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, תנסו להתמקד בהשגת מטרה זו: הוצאת השאריות שהצטברו בצדדים. כשיש התנגדות או התעסקות כל יום מחדש בעניין, הצחצוח של כל שן ושן פחות משמעותי. ישנם רופאי שיניים ומרפאות שיניים ניידות למרותקי בית: העמותה לרפואת שיניים ניידת מרפאת שיניים ניידת מטעם אגודת יד שרה ו - לכולם מומלץ לקרוא את המאמר הזה בעניין הקשר בין דלקת חניכיים כרונית לבין ירידה קוגניטיבית ודמנציה. מידע נוסף בנושא ניתן למצוא בספר שכתבתי: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר). תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. חושבת שיעניין אותך גם: איך למנוע התייבשות בזיקנה ובדמנציה שמונה התאמות סביבה חזותיות איך דמנציה משפיעה על 5 החושים שלנו

שושי היא חברה של אמא שלי. הן הכירו בטיול מאורגן לפני כחמש שנים, ומאז הן נוהגות להיפגש לקפה אחת לשבוע. בבית הקפה יש להן שולחן קבוע, הצוות מכיר אותן ומביא להן את הקפה בדיוק כמו שהן אוהבות. עד עכשיו השיחות שלהן היו על דא והא, מה עשו, איפה טיילו, מה שלום הילדים וכדומה. חיים, בן הזוג של שושי, חולה בדמנציה. זה לא חדש ולא קרה פתאום. הנושא עולה לעתים תכופות יותר, ואיתו גם דילמות חדשות (בראש של אמא שלי): מדברים על זה? (ממילא אין משהו מעודד לומר, כי זה באמת נורא ואיום). אולי עדיף להתעלם ולהמשיך כאילו כלום? (ששושי לא תהיה כל הזמן תקועה במחשבות על המחלה). אמא שלי כבר רגילה שאני מדברת על דמנציה, אז היא התקשרה ושאלה אותי – איך לדבר על העניין? מה לומר לשושי? ויותר חשוב, מה לא לומר? מה לא לומר למטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר: 1. "ממש לא מרגישים שיש לו בעיה/ הוא נראה ממש טוב/ אם לא היית אומרת לי, לא היית יודעת". קשיים של דמנציה/ אלצהיימר, בפרט בתקופת ההתחלה, עשויים להתבטא בתפקוד יום יומי מורכב, כגון נטילת תרופות, הכנת אוכל או ניהול כספים, עוד לפני שישפיעו על יכולת של אדם לנהל שיחות חולין בחברה. מפגש חברתי אקראי איננו מדד או סימן לנוכחות או חומרה של דמנציה/ אלצהיימר. דווקא למפגש חברתי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לעתים קרובות מצליח לגייס כוחות ולהציג "פסאדה", כלומר מעין מסיכה, מצג שווא של מסוגלות ויכולת. מי שמלווה את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר כל יום, 24/7, מכיר אותו במגוון מצבים הדורשים תפקודי חשיבה מגוונים, ואז נגלים הקשיים באופן ברור. 2. "את צריכה לנסות/ אתם חייבים לעשות...." כל משפט שמתחיל במה המטפל צריך/חייב לעשות הוא לא הוגן, לא חברי ולא אמפתי. מתבונן מהצד אינו מסוגל להבין באמת מה האתגרים היום יומיים של המטפל, ועבור כל משפחה אלו אתגרים מעט שונים (ומשונים). מה שנכון ומתאים למטפל או משפחה מסוימת אינו מתאים לאחרים. 3. "אצלנו במשפחה לא זורקים בבית אבות/ רק אל תשימו אותו בבית אבות". דמנציה/אלצהיימר מביאה למצבים שאנחנו לא מסוגלים לדמיין עד שלא נהיה בהם באופן ממשי. לאיש מאיתנו אין זכות לשפוט או לדון מטפל באדם עם דמנציה. אנחנו לא יודעים מה ההתמודדות שנדרשת בלילה, ביום, בשירותים, בחברה, מה ההשפעה של הטיפול על המטפל. גם אם נדמה לכם שאתם יודעים, כי היה לכם מקרה דומה או שליוויתם מישהו עם דמנציה בעבר – אתם לא באמת יודעים. מטפלים עושים כמיטב יכולתם וזקוקים לעזרה ותמיכה. 4. "אלוהים נותן לנו רק מה שאנחנו מסוגלים להתמודד/ זה עוד ניסיון חיים/ לא סתם זה קרה לכם". דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה קשה וארוכה, שבה סובלים גם החולה גם בני המשפחה והמעגל החברתי שלו. זה לא ניסיון אלוהי, וזה לא עונש משמיים. זה לא בגלל משהו שהאדם או משפחתו עשו או לא עשו. זו לא הזדמנות ל.... זו מחלה, שאנחנו עוד לא מבינים מה הרקע להיווצרותה או כיצד להתמודד עם ההיבטים הביולוגיים שלה. כל מה שיש לנו כיום זה להתאים את מה שאנחנו אומרים ועושים בכדי ליצור איכות חיים טובה ככל האפשר לאדם עם דמנציה ולמשפחתו. 5. "אצל דוד שלי זה היה נורא ואיום/ חמותי שיגעה אותנו עם שאלות חוזרות, לא ישנה בלילה וזה היה פשוט קטסטרופה". גם אם יש לכם ניסיון עם דמנציה/ אלצהיימר, לא צריך ולא כדאי לשתף בכל הקשיים והאתגרים שחוויתם במהלך הטיפול. אפשר לשאול אם המטפל רוצה עצות/ הפניות/ טיפים/ מידע/ סיפורים מה עבד או לא עבד. אבל, קודם בודקים אם יש להם עניין בכך. חלק מהמטפלים מעוניינים לאסוף מידע וללמוד מנסיונם של אחרים, להתכונן לבאות. חלק מהמטפלים לא רוצים לדעת. רוצים לחצות את הנהר רק כאשר יגיעו לצורך להתמודד עם זה. עלינו לכבד את ההתמודדות של כל אחד. מילים ומידע נופל על אוזניים אטומות כאשר מספרים לאדם מה שאינו בשל לשמוע או לקבל. לכל אחד יש קצב ואופן התמודדות משלו, ועלינו לכבד זאת. מה כן לומר למטפל באדם עם דמנציה: 1. "אני ממש מצטערת. הלוואי ויכולתי לעשות משהו שיהיה אחרת". אמפתיה. זהו. בלי "לפחות יש לך....", ובלי התחרות למי יש יותר בעיות וצרות. בלי נסיון לבדוק מי סובל יותר. בלי לנסות לייפות את המצב, בלי לנסות להיות אופטימיים, בלי לחפש איך או מה יכול להיות יותר גרוע או יותר טוב. אי אפשר לתת יותר מדי אמפתיה. 2. אם אתם שומעים על מידע חדשני שעשוי להיות רלוונטי ומשמעותי למטפל, אפשר לשתף אותם במידע הזה. הכי טוב: תציעו לבדוק עבורם את העניין. להיות מטפל זה מתיש בכל הרבה רמות, והנגשת מידע שעשוי להיות רלוונטי, במקום לשלוח את המטפל להתחיל לחפש בעצמו – זו תמיכה אמיתית. אבל, הבחירה בדרך או באמצעי טיפול זה או אחר היא של המטפל! גם אם לדעתכם הם טועים, אל תנדנדו בעניין. 3. הומור. גם "הומור שחור". למטפל יש את הזכות לספר בדיחות, לתאר מצבים מוזרים ואבסורדיים, להעיר הערות ציניות. תפקידנו לחייך, להקשיב ולצחוק, ולהשתתף בצחוק המר-מתוק. לא לשפוט, לא לומר "אל תגידי דברים כאלה!" או "איך אתה מדבר עליה". ואם הצחוק הופך לבכי - תחבקו. 4. "נלך לטייל כל יום ראשון בבוקר כשהוא במרכז יום/ אני אביא לכם ארוחה כל מוצאי שבת". פעמים רבות אנחנו מציעים עזרה באופן כללי ואומרים - אם תצטרכו משהו, תתקשרו. מעטים האנשים שבאמת מקבלים את ההצעה הכללית הזו ופונים בבקשה כלשהי, גם כאשר הם ממש זקוקים. מטפלים בכל מצב היו רוצים שנציע הצעה ברורה וממשית של מה נעשה, מתי, באיזו תדירות וכד'. אם אתם באמת רוצים לעזור, תנסו לחשוב מה אתם יכולים להציע ולא רק לזרוק אמירה כללית לאוויר. גם אם זה לקבוע שפעם בחודש הולכות לסרט ביחד. "החיים והמוות בידי הלשון" זו אמירה מעט עוצמתית מדי בהתייחס ליחסינו עם מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אולם, אני בטוחה שמצב הרוח, הרווחה הרגשית והחוסן של חברינו המטפלים מושפע מאד ממה ואיך אנחנו מדברים. בואו נהיה לצידם ככל שנוכל, גם בדיבור וגם בעשייה. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. גם זה יעניין אתכם: בקשות של אדם עם דמנציה ממטפלים (אנימציה) מה לא לומר לאדם עם דמנציה איך להיות חבר טוב למטפל משפחתי

אוטוטו יגיע חג פורים שבו מרבים בשמחה, הומור, מעשי קונדס, מתיחות ומהתלות. ברוח זו אני מציעה להזכיר לעצמנו עקרונות לתקשורת בדמנציה/ אלצהיימר: תשימו לב ש - אין הכוונה להקל ראש או להמעיט בקושי ובאתגר שבליווי ובטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. הומור הוא חלק אינטגרלי וחיוני כדי לעבור זאת בשלום, ופוסט זה מיועד למסור מידע באופן קליל יותר מהרגיל. מקווה שתחייכו (קצת) בזמן הקריאה. עקרונות לתקשורת אפקטיבית עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר 1. להשיג תשומת לב. בדמנציה/ אלצהיימר הקשב נוטה להיות מופנה פנימה ופחות למתרחש מסביב. כדי שהמטפל לא יתעייף ויחזו רעל עצמו שוב ושוב - קודם ממקדים את תשומת הלב של האדם עם דמנציה / אלצהיימר, ואז מדברים . 2. לא לעשות מבחנים. אף אחד לא אוהב שעושים לו מבחנים, בפרט לא מבחנים סמויים, כאילו "על הדרך". אל תחקרו את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אל תשאלו שאלות כדי לבדוק אם הם זוכרים אנשים/ מקומות/ אירועים. זה לא משמר את היכולות שלהם. זה רק מבהיל או מרגיז אותם. 3. לא להתווכח. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה מציאות שונה מהמציאות שלכם. לא תצליחו לשכנע אותו להצטרף או לקבל את מה שאתם חושבים שהוא נכון. עדיף להימנע מעימותים או מאימותים. בוויכוח עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר - כולם מפסידים, ואתם תהיו מותשים מכדי לנקוט בטכניקות שכן עובדות. 4. לחזור על מה שאמרו. למה? א. זה "קונה" לכם זמן לחשוב על תשובה/ מענה. ב. זה משדר לאדם עם דמנציה/אלצהיימר שאתם מבינים את מה שאמר. ההרגשה שמבינים אותי זה הצעד הראשון לשיתוף פעולה, ולעיתים קרובות חסרה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. ג. היכולת להבין וליצור שפה משתנה מאד בדמנציה/אלצהיימר. לפעמים האדם עם דמנציה/אלצהיימר משתמש במילים הלא נכונות, במילים שהן "על יד" המילה שהוא רוצה לומר. כאשר אתם חוזרים בקול רם על מה שאמר, זו הזדמנות שישמעו אם בחרו את המילה המתאימה להעברת המסר. 5. לדבר פחות. אנחנו אוהבים לספר סיפורים. המוח האנושי התקין אוהב לשמוע סיפורים. אנחנו זוכרים יותר טוב מידע שמוצג בסיפור, ואנחנו רגילים לשכנע אנשים באמצעות סיפורים. אלא אם יש לכם דמנציה/ אלצהיימר! למוח עם דמנציה/ אלצהיימר המידע הרב בסיפור הוא עומס רב ומיותר. המוח מתקשה להפריד עיקר מתפל, לשמור על סדר ולהבין את כל המילים. כאשר רוצים לבצע משימה עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, רצוי לדבר בקצרה, לא להעמיס בפרטים או להאריך בדברים. לדוגמה: לא כדאי: חשבתי שאחרי שנהיה אצל הרופא, בדרך לאופטמטרסיט ברחוב ליד, נלך לקנות את הלחם שאת אוהבת במאפייה וגם נשתה קפה. כן כדאי: אחרי הרופא, נעבור במאפייה ונקנה את הלחם שאת אוהבת. 6. להעדיף שאלות סגורות עם בחירה מוגבלת. שאלה סגורה היא שאלה שיש לה מספר תשובות אפשריות מוגבל. לאדם עם דמנציה/אלצהיימר מומלץ להציג מספר מצומצם של תשובות אפשריות בגוף השאלה. לדוגמה: לא לומר: לאן את רוצה לצאת לטייל? כן לומר: יוצאים לטייל, את רוצה בפארק או בטיילת? 7. להשתמש בנוירוני מראה. לכל אחד מאיתנו יש תאי עצב באזור הקדמי של המוח שמחקים את התקשורת הלא מילולית של מי שמולנו. לדוגמה: לפעמים אני הולכת ברחוב ומולי מגיע אדם חייכני. אני מחייכת אליו בחזרה. אני לא יודעת מיהו, לא יודעת למה הוא מחייך, לא יודעת דבר, אבל - מחייכת. כך קורה גם כאשר בא מולי אדם זועף וכועס. הפנים שלי מסתדרות להבעה זעופה וכועסת. לא מכירה אותו, לא יודעת למה הוא כועס. לא יודעת עליו דבר, אבל אני מחקה את מה הוא משדר. כלומר, אני מחקה באופן לא מודע את הבעת הפנים, טון הדיבור והאנרגיה של מי שנמצא לפניי /מולי. זה קורה לכולנו עם המוח התקין. חשוב במיוחד לזכור את זה בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר. התקשורת הלא מילולית - מה שאתם משדרים בהבעת הפנים וטון הדיבור - משמעותי יותר ממה שאתם אומרים. 8. לא לשאול למה הרבה פעמים אנחנו שואלים למה באופן אוטומטי, מבלי לחשוב על כך בכלל. אבל בדמנציה/ אלצהיימר אין תשובה אמיתית לשאלה הזו. האדם עם דמנציה אינו יודע להסביר או לנמק מדוע עשה או לא עשה משהו. התשובה הסבירה ביותר צפויה להיות "ככה", ועל הדרך הרגזנו/ ביישנו/ הכעסנו אותם. יש לי גם סרטון בעניין. (בן זוגי רמז לי שזה נכון בכל מצב, וראוי שגם אנשים עם מוח תקין יעשו זאת, ויפסיקו לשאול למה על כל מיני דברים בבית...) 9. אני מצטער/ת: כמטפלים - זה אחד הביטויים השגורים שלנו. אפשר לקרוא כך עוד כאן או לצפות בסרטון שהכנתי בנושא. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שין מה לעשות. תדברו איתי , ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינית נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה שאלות ותשובות על דמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

"כשיש לך פטיש ביד, כל דבר נראה כמו מסמר" (אברהם מאסלו). משפחה פנתה לייעוץ וסיפרה שהם עדים לשינוי ביכולת הזיכרון של אמא. אבל, הם לא רוצים לקחת את אמא לרופא שמא יאמר שיש לה אלצהיימר. חשוב לדעת - לא כל שינוי קוגניטיבי זה דמנציה/ אלצהיימר! יש מגוון רחב של גורמים גופניים שיכולים להביא לשינוי קוגניטיבי. חלק מהמצבים הללו הם הפיכים ומתן מענה ו/או טיפול מתאים עשוי להביא לחזרה למצב קוגניטיבי קודם. שינויים קוגניטיביים - גורמים שכיחים: 1. תרופות ותופעות הלוואי שלהן: בעיקר של תרופות הרגעה למיניהן. 2. חוסר איזון מטבולי, כלומר שינויים ברמות של חומרים חיוניים בדם: א. שינויים ברמות של סידן/ נתרן/ אשלגן/ גלוקוז ב. שינויים בתפקודי כליה או כבד 3. שינויים ברמות של הורמונים, כגון שינוי בפעילות בבלוטת התריס (בפרט תת פעילות). גם שינויים ברמות של אסטרוגן, האופייניים לתקופת גיל המעבר עשויים להיות מלווים בשינויים קוגניטיביים. 4. מחסור תזונתי, בפרט מחסור בוויטמין B12, וגם ויטמין B1. 5. דיליריום: מצב של בלבול על רקע מחלה גופנית חריפה. כל מחלה של חום, דלקת, זיהום ועוד, ניתוחים וחומרי הרדמה. מצב של דיליריום שכיח מאד במהלך אשפוז בבית חולים (גם קצר). בקרב אנשים זקנים ידוע שיש תת אבחון של דיליריום וחשוב להעיר את תשומת לב הצוות לשינויים אלו. 6. הפרעות שינה: כולנו מרגישים שינוי ביכולות שלנו לאחר לילה ללא שינה. שינויים בדפוסי שינה שכיחים עם העלייה בגיל, ויכולים להיות על רקע כאבים כרוניים, קשיי עיכול, מתח ולחץ נפשי, הפחתה בהפרשת הורמון המלטונין ועוד. יש להתייחס גם לאיכות השינה. אנשים הסובלים מהפרעה של "דום נשימה בשינה" (Obstructed Sleep Apnea), בנוסף על עייפות כרונית, עשויים להציג תסמינים של ירידה קוגניטיבית משמעותית והפיכה. 7. שימוש בחומרים ממכרים או גמילה מחומרים ממכרים למיניהם (סמים, תרופות, אלכוהול וכיו"ב). 8. פגיעה בתאי עצב בשל פגיעות ראש בעבר. 9. דלקות וזיהומים שונים במערכת העצבים המרכזית: שכיחות נמוכה בקרב בני 65+ אבל אפשרי. 10. רעלנים סביבתיים: מתכות כבדות, חומרי הדברה וכד'. 11. מחלות נפש: רוב המחלות הנפשיות מלוות בשינוי בזיכרון, חשיבה ויכולת ריכוז לאורך שנים. חרדה ודיכאון הם מצבים נפשיים שכיחים בזיקנה, גם אם לא היו מוכרים בחיי האדם בצעירותו. למעשה אבחנה של דמנציה מתקבלת לאחר שלילת אפשרויות אחרות, מה שמכונה בעולם הרפואה "אבחנה מבדלת". בישראל רופא בעל התמחות בגריאטריה או בפסיכיאטריה או בנוירולוגיה הוא הגורם המוסמך לאבחן דמנציה/ אלצהיימר. הימנעות או התמהמהות מפנייה לרופא עלולה להביא למצב ש"מפספסים" את נקודת הזמן הרלוונטית לטיפול והשבה למצב קוגניטיבי קודם. על כן, אני ממליצה תמיד לערוך בירור רפואי, לשלול אפשרויות אחרות. אמנם אבחנה של דמנציה בכל שלב זו בשורה קשה. אך לגלות שאם היינו מגיעים קודם, יכולנו לצמצם או לעכב את התפתחות המחלה, עלולה להיות החלטה עליה נתחרט עוד זמן רב. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם עם דמנציה. לקריאה נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה איך דמנציה משפיעה על 5 החושים לספר או לא לספר על דמנציה

1. משטח מונע החלקה במקלחת המקלחון וחדר הרחצה בכלל הם אזור מסוכן במיוחד בשל השילוב של מים ורגליים יחפות. פוטנציאל ההחלקה והנפילה משמעותי, וניתן לצמצם זאת באופן ניכר ע"י שימוש במשטח גומי למניעת החלקה. מומלץ להניח משטח בתוך המקלחון, שדורכים עליו בכניסה ובמהלך הרחצה, ומשטח נוסף מחוץ למקלחון לצורך דריכה ביציאה. משטחים מתאימים ניתן למצוא במגוון חנויות. עלות נמוכה - תועלת גבוהה! 2. מגן ירכיים לא משנה כמה אנחנו זהירים, הליכה ולעתים נפילה היא בלתי נמנעת. הסכנה המשמעותית ביותר בעקבות נפילה היא שבר בירך, העשוי להיות נקודת התחלה להידרדרות תפקודית ארוכת טווח ובלתי הפיכה. ניתן להשיג אביזר המכונה מגן ירכיים באמצעות קופת החולים, עם הפניה של פיזיותרפיסט. למעוניינים באביזר משוכלל יותר, יש פיתוח ישראלי ייחודי המכונה Hip Hope, ותוכלו להתרשם מכך ב: http://www.hip-hope.com. אנחנו תמיד בעד פיתוחים ישראליים! 3. סדרן תרופות נטילת תרופות קבועות זו פעולה שגרתית שחוזרת על עצמה כל יום. בגלל זה אנחנו לא תמיד שמים לב כשאנחנו עושים את זה. בין אם לוקחים תרופה אחת ביום או מספר תרופות כמה פעמים ביום, סדרן תרופות הוא אביזר שכדאי שיהיה לכל מי שלוקח תרופה באופן קבוע. לחובבי טכנולוגיה יש מגוון אפליקציות של תזכורות שניתן להתקין בטלפון החכם. לדוגמה, אפליקציית Medisafe, שניתן להוריד מחנות Googleplay, המאפשרת התאמה אישית של תזמון תזכורות לנטילת תרופות. אפליקציה ידידותית, ובמיוחד ההתייחסות לפרטים הקטנים, כמו האפשרות לבחור את צורת וצבע התרופה. 4. ידית לכניסה ויציאה מרכב: לפני כשנה אימא שלי נפלה וסבלה משטף דם גדול בירך. לפתע כל נסיעה היתה לעניין כואב ודואב. רובנו נכנסים ויוצאים מהרכב הפרטי ברצף תנועות מורכב ורב שלבים, שלא חושבים על זה עד שיש כאבי מפרקים או הגבלה בתנועה. במצבים כאלו אפשר להיעזר בידית אחיזה נוחה לשימוש: Handybar. סרטון הדגמה. 5. גלאי גז: לעתים אני מבשלת משהו, ולאחר מכן יוצאת מהבית. אחד הדברים שמטרידים אותי לפתע הוא אם כיביתי או לא כיביתי את הגז. מחשבה מטרידה כזו עשויה להופיע בכל גיל, כיוון שכיבוי הגז דומה לנטילת תרופות - זו פעולה שאנחנו עושים בהיסח הדעת. יש מגוון אמצעים הנותנים מענה לזרימה לא מבוקרת של גז בבית; גלאים, שסתומי ביטחון, שסתומי ניתוק ועוד. במידה וכבר היה אירוע של שכיחה לכבות את הגז, התקנה של אביזר מסוג זה יכול להיות בדיוק מה שנחוץ לשם המשך מגורים עצמאיים בבית. מידע נוסף על מגוון אביזרים ניתן למצוא באתרים הבאים: עזרים: אתר אינטרנטי נהדר המרכז מידע בנושא אביזרים והספקים שלהם בארץ: www.azarim.org מילבת: עמותה המייעצת ומפתחת אמצעי עזר לפי צרכים אישיים: www.milbat.org.il לקריאה נוספת: 8 התאמות סביבה חזותיות לדמנציה איך דמנציה משפיעה על 5 החושים שאלות ותשובות על דמנציה ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

רוב האנשים המטפלים בהורים מזדקנים שמעו את הסיפור על האסקימוסים, ששולחים את הזקנים שלהם לתוך הים על גוש קרח כדי ימותו שם בשקט. אבל מסתבר שזהו עוד מיתוס אורבני שתפס מימדים לא ריאליים. בדיקה קצרה מעלה כי בעבר הרחוק היו מצבים של רעב קיצוני בקרב שבטים אינואטיים מבודדים באזורי אקלים קשים. בזמנים אלו השבט ערך סדר עדיפויות כך שהצעירים והחזקים זכו למנות אוכל רבות יותר בהשוואה לזקנים וחלשים. מתי בדרך כלל עולה הדימוי של שליחת הזקן למות בשקט במקום מרוחק מהעין? כשאנחנו חושבים על מעבר של יקירנו לבית אבות. הצורך במעבר לבית אבות של אדם זקן מעורר בבני משפחה מטפלים, אפילו באופן חולף, תחושה של כישלון. שנכשלו במתן מענה, שנכשלו בטיפול, שנכשלו בתמיכה, שנכשלו במילוי בקשת האדם הזקן להישאר בביתם עד סוף ימי חייהם, שלמעשה נוטשים אותם. אבל- מחקרים רבים מראים שההיפך הוא הנכון! בני משפחה מטפלים של זקנים המתגוררים בבתי אבות אינן נוטשות אותם. בני משפחה מטפלים ממשיכים להיות מעורבים בחיי הזקן לאחר המעבר לבית אבות, לפחות כפי שהיו מעורבים בזמן היותו בבית. יש מקרים לא מעטים, שההיפך הוא הנכון – המעבר לבית האבות מביא לעלייה במעורבות בני המשפחה המטפלים בחיי הזקן. נכון, בני משפחה מטפלים מעידים על הקלה בקשר להיבטים מסוימים של הטיפול בזקן, בעיקר בנוגע לביצוע הטיפול הפיזי היום יומי, בצורך בנוכחותם הפיזית, בתיאום בין מטפלים, וכבר לא מזעיקים את המטפל העיקרי למצבי חירום ועוד. במקביל בני משפחה מטפלים חווים עלייה בדחק רגשי לאחר המעבר לבית האבות. תחושות של אשמה, כעס, בושה, מועקה ודיכאון לא פעם מופיעים ומהווים קושי רגשי משמעותי. כך שהתפיסה שהמשפחה מעבירה זקן לבית אבות ושוכחת ממנו משוללת כל יסוד! אפילו בסין, בה הטיפול בהורים מזדקנים הוא עמוד תרבותי מרכזי, מקובל יותר ויותר שזקנים עוברים להתגורר בבתי אבות. בשנים האחרונות התפתחה שם תפיסה חברתית שמי שהוריו חשובים לו ורוצה להבטיח להם חיים טובים בזיקנתם - דואג שהם יתגוררו בבית אבות. אין ספק שהתפקיד הטיפולי של בני משפחה משתנה עם המעבר לבית האבות, אך חשוב לזכור שאין חלל ריק, ותפקידים שהועברו לידי צוות מטפל מפנים מקום לתפקידים חדשים של בני משפחה, ואלו לא פחות חשובים. בני משפחה מטפלים ממשיכים להוות עבור הזקן מקור ראשון של תמיכה וסיפוק רגשי, גם כאשר נוצרים קשרים משמעותיים בין הזקן לצוות המטפל. המשפחה היא הקשר של הזקן לקורות חייו, למי שהיה, לתחנות חייו המשמעותיות. צוות אינו יכול ואינו צריך להיות המקור לסיפוק צרכים רגשיים אלו. ידוע שמעבר לבית אבות הינו משבר עבור הזקן ועבור בני משפחתו. אולם, משפחות אינן נוטשות זקנים בבית אבות. למצבי חיים שונים דרושים פתרונות מגוונים, ואחד מהם הינו בית האבות. ואנו, כחברה, חייבים להפסיק לחשוב על מעבר לבית אבות במונחים של כישלון בטיפול בזקנים. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: מעבר מגורים בדמנציה/ אלצהיימר איך יודעים שהגיע הזמן לעבור לבית אבות? תשוש, סיעודי, תשוש נפש: מה זה כל זה?

מי היה ד"ר אוסקר פישר? אוסקר פישר נולד בעיירה קטנה במרכז בוהמיה ב-1876, שבה אביו ניהל משק חקלאי. הוא למד רפואה באוניברסיטאות פראג ושטרסבורג והיה לרופא מוסמך ב-1900, בגיל 25. מה היתה התמחותו של ד"ר אוסקר פישר? הוא החל לעבוד באוניברסיטה הגרמנית בפראג במחלקה הפתולוגית. לאחר שנתיים עבר למחלקת הפסיכיאטריה, שם עבד עד 1919. כך היתה לו מומחיות גם בשימוש במיקרוסקופ וניתוח ממצאים פתולוגיים, וגם הכיר והבין תסמינים של דמנציה אצל מטופליו בבית החולים. מה היתה תרומתו של ד"ר אוסקר פישר לחקר מחלות הדמנציה? ד"ר פישר חקר גידולים של מערכת העצבים המרכזית. הוא הקדיש זמן רב לחקר ניוון מוחי על רקע מחלת העגבת, שהטריד מאד את עולם הרפואה בתקופתו. דמנציה היתה אחת המחלות שד"ר פישר חקר, וזו היתה העבודה הכי חשובה שלו. הוא היה הראשון לחקור ולתאר סבכי סיבים תאיים בקליפות המוח של אנשים שאובחנו כחולים בדמנציה. ד"ר פישר היה חוקר דקדקן ופדנטי, בעל יכולת תיעוד מרשימה. הוא יצר תרשימים מדויקים לפרטי פרטים של מה שראה תחת המיקרוסקופ במוחותיהם של אנשים שניתח לאחר מותם. ב-1910 הוא פרסם מאמר בין יותר מ-100 עמודים שבו תיאר בפרוטרוט את הממצאים ממגוון רחב של ניתוחים, ואף פיתח מדרג של התפתחות הגופיפים הפתולוגיים במוח. למעשה, ד"ר פישר טען בשלב מוקדם, עוד לפני שהיה זה מקובל, שדמנציה איננה מצב נורמטיבי של זיקנה. הממצאים של ד"ר פישר ושל ד"ר אלצהיימר משלימים זה את זה לתמונה מלאה של דמנציה (כפי שהבינו את המחלה בתקופתם). היו ביניהם גם נקודות של אי הסכמה, לדוגמה בעניין מקור סבכי הסיבים התאיים. כיצד השפיעו האירועים באירופה על חייו ומחקריו של ד"ר פישר? ב-1907, בזמן האימפריה האוסטרו-הונגרית, במסגרת עבודתו באוניברסיטה הגרמנית בפראג זכה ד"ר פישר לקידום לדרגת פרופסור. ב- 1917 הוא זכה לקידום לדרגת פרופסור חבר. אולם, ב-1919, שנתיים לאחר מכן, האוניברסיטה סירבה להעניק לו קביעות והוא נאלץ לעזוב. הוא פתח מרפאה פרטית לנוירולוגיה ופסיכיאטריה בפראג. הוא המשיך להרצות באוניברסיטה עד שנושלו זכויותיו לגמרי ב-1939 - אז מונה לניהול מחלקת הפסיכיאטריה באוניברסיטה קורט אלברכט, שהיה קצין SS ידוע. מקובל כיום שהאירועים הללו (סירוב לקביעות ושלילת הזכויות) התרחשו בשל היותו יהודי. ד"ר פישר עבד באופן פרטי עד שנעצר ע"י הגסטאפו ב-1941 בשל היותו יהודי. הוא נלקח למבצר טרזין בצפון מערב בוהמיה (סמוך לגטו טרזין הגדול, זה היה כלא לאסירים פוליטיים של הנאצים כבר ב-1939). הוא נפטר בטרזין בפברואר 1942. יש חילוקי דעות אם נפטר מהתקף לב או שהנאצים עינו אותו עד מוות. מהו פרס אוסקר פישר? אוניברסיטת טקסס בסן אנטוניו, ארה"ב הציעה בשנת 2019 פרס בנושא חקר דמנציה. הפרס, בסך 4 מיליון דולר, נתרם ע"י איש עסקים אמריקאי, ג'יימס טרושארד, ומיועד למדענים ומדעניות המציעים והמציעות הסבר למחלת אלצהיימר, בהתבסס על גישת המערכות ועל העבודה שד"ר אוסקר פישר החל לפני יותר מ-100 שנה. ד"ר אוסקר פישר: נידום, אך לא נשכח. לא הוא, ולא תרומתו למדע לחקר מחלת אלצהיימר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מקורות: Goedert, M. (2009). Oskar Fischer and the study of dementia. Brain, 132, 1102-111. Alzforum News. Prague: What say you, Alois - Should it be Alzheimer-Fischer disease?

אלי מספר איך הוא שואל את אבא שלו שאלות, נותן לו משימות, מבקש ממנו שיעשה מטלות בבית ובאופן כללי מנסה "לעורר" לו את הזיכרון. הוא לא מבין למה אבא שלו עצבני, חסר סבלנות, ממשיך לשאול שאלות שוב ושוב, ולפעמים ממש מתנהג ב"דווקא" ומתנגד לעשות משהו. הכלל הראשון להתנהלות אפקטיבית בדמנציה/ אלצהיימר הוא לתמוך ביכולות שיש לאדם עם דמנציה. ואת זה עושים הכי טוב כאשר מתאימים את סגנון התקשורת לנו ליכולות שלהם. טיפים מה לא לומר לאדם עם דמנציה: 1. "זוכר כש....?" רבים חושבים שניתן לשמור על היכולת הקוגניטיבית של האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר באמצעות הצבת אתגרים ושאלות. אולם, עבור החולה בדמנציה/ אלצהיימר שאלות מסוג עשויות להתפרש כמבחן שיתקשה להצליח בו, וזה מעורר כעס, תסכול והתנגדות. מה כן לעשות? תשתמשו במשפטי חיווי "אני זוכר כש...." ולאדם עם דמנציה/ אלצהיימר תהיה הזדמנות ואפשרות להשתתף בשיחה באופן שמתאים לו, מבלי להביך או לתסכל אותו. 2. "הרגע אמרתי לך!" לענות שוב ושוב (ושוב) על אותן השאלות זה נורא מתסכל, אך לעתים קרובות הדבר נדרש עבור החולה. הבעת התסכול במשפט זה רק מזכירה להם את מצבם וקשייהם. מה כן לעשות? תשתדלו להיות סבלניים ככל האפשר, לנשום עמוק ולענות בקצרה. כאשר אתם חשים מוצפים, תנסו לקחת פסק זמן קצר לבדכם. ויש את הסרטון שהכנתי בנוגע לשאלות חוזרות: 3. "אמא/ אבא/ אחיך/ אחותך נפטרו לפני הרבה שנים, היית בלוויה שלהם". אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשוי שלא לזכור שאדם קרוב נפטר. הזכרת העניין עלול לעורר מחדש תחושות של אבל, אובדן ועצב. מה כן לעשות? בהתאם לנסיבות ומצבו של האדם מומלץ להציע הסבר אפשרי להיעדרותו של האדם שהחולה מחפש. בשלבי אמצע והלאה של דמנציה/ אלצהיימר, לרוב מומלץ להימנע ממסירת מידע על פטירתו של האדם. 4. "מה אתה רוצה לאכול הבוקר?" שאלות פתוחות, כלומר שאלות שיש עבורן מגוון תשובות אפשריות, עשויות להלחיץ את החולה בדמנציה, המתקשה לזכור או לבחור תשובה מתאימה. חשוב להציע לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אפשרויות ולכבד את בחירתו, אולם עדיף לבחור במשפטים ממוקדים לבירור בחירות אלו. מה כן לעשות? תשאלו שאלות סגורות: "האם אתה מעדיף קפה או תה?", "האם אתה רוצה כוס תה?" וכד'. 5. "יודעים מי אני? מה השם שלי?" אנחנו נוטים להתעצב, ואף להיעלב, כאשר מישהו אינו מזהה אותנו. תזכרו שההרגשה הזו היא הדדית – גם החולה נעצב מכך שאינו זוכר מי אתם. הצגת שאלה זו בוחנת את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ומעוררת רגשי אשמה ואי נעימות, כאשר אינם מצליחים לזהות אתכם. מה כן לעשות? תהיו אתם אחראים על ברכת השלום, ותבחרו אם לומר את שמכם או להסתפק בברכת שלום לבבית עם חיוך. 6. "בוא נשתה תה, אז נצא לטיול בפארק, ונעצור לשבת בבית קפה שאתה אוהב" משפטים ארוכים ומורכבים קשים להבנה ולתפיסה ע"י אדם עם דמנציה /אלצהיימר. מספר הרעיונות במשפט מסוג זה מרובים, ולאדם עם קושי בזכרון אין יכולת לשמור ולעבד את כל המידע. מה כן לעשות? תשתמשו במשפטים קצרים וממוקדים, בעלי הוראה אחת או רעיון אחד. תוודאו שתשומת ליבו של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר נתון לכם בזמן שאתם מדברים. למשל, "בוא נשתה תה". 7. "חמודי, אתה צריך עזרה?" מלים כמו "חמוד", "מותק", "ממי" וכד' נחווים לא פעם ע"י אנשים מבוגרים החולים בדמנציה כהתנשאות. בשפה מקצועית קוראים לתקשורת זו "Elderspeak". הכוונה לתקשורת המתייחסת לזקנים באופן ילדותי, ומתבטאת בטון הדיבור ו/או בפנייה אליהם באופן ילדותי. מה כן לעשות? אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר הם קודם כל אנשים מבוגרים - תדברו איתם באופן ראוי ומכבד. תשתמשו בשם של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר – זה שומר על כבודו וגם עוזר לו להתמקד. חשוב לדעת – בעוד שהדמנציה/ אלצהיימר פוגעת ביכולות קוגניטיביות, החולים ממשיכים לחוות רגשות כבעבר. אולי הם לא זוכרים, אבל בהחלט יכולים להיפגע רגשית במצבים שתוארו לעיל. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: והדרת פני זקן מתחיל באיך מדברים לזקנים בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר זה דמנציה. מה עושים עכשיו? ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות לשיפור איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בואו נדבר ונחשוב ביחד מה אפשר לעשות.

מה ההבדל בין דמנציה/ אלצהיימר לדליריום? דליריום ודמנציה הם שני מצבים בריאותיים שונים. דמנציה מתפתחת באופן איטי ומחמירה לאורך זמן. דליריום לרוב מתחיל באופן פתאומי ועשוי להשתנות במהלך שעות היום. חלק מהלוקים בדליריום יהיו תוקפניים וחסרי שקט, בעוד אחרים יהיו ישנוניים ואפתיים. מה קורה כאשר אדם לוקה בדליריום? כל אדם בכל גיל יכול לחוות מצב של דליריום, הנגרם על רקע בעיה בריאותית בגוף, למשל התייבשות, זיהום בדרכי השתן או דלקת ריאות. בזיקנה, הסימנים הראשונים לבעיה בריאותית אינם בהכרח סימנים גופניים קלאסיים, כגון צריבה בדרכי השתן במצב של זיהום. אלא הסימנים הראשונים העשויים להופיע הם שינויים קוגניטיביים ו/או התנהגותיים, כגון תוקפנות, הזיות, אפתיה, בעיות בזיכרון ועוד. סימנים אלו משתנים במהלך שעות היממה, כלומר ייתכן שיופיע בלבול בבוקר, ייעלם בצהריים, ולמחרת יופיע שוב בבוקר וכד'. הכי חשוב – דליריום הוא מצב הפיך! פתרון של המצב הבריאותי לרוב יביא לחזרה למצב קודם. מה קורה כאשר אדם לוקה בדמנציה/ אלצהיימר? דמנציה זוהי קבוצה של מחלות מתקדמות הפוגעות במוח, ומתבטאות בעיקר בשינויים קוגניטיביים והתנהגותיים. דמנציה מסוג אלצהיימר היא המוכרת ביותר מבין מחלות אלו, וגם השכיחה ביותר. כיום, אין מרפא או טיפול רפואי לדמנציה. המחלה מחמירה לאורך זמן, ופוגעת בכל יכולות התפקוד של החולה. האם דליריום יכול להביא לדמנציה/ אלצהיימר? פתרון הבעיה הבריאותית צפוי להביא להבראה וחזרה למצב קודם של החולה בטרם המחלה החריפה. אצל זקנים הדבר עשוי להימשך זמן מה (מספר שבועות עד חודשים). כאשר הסימנים של הדליריום נמשכים מעבר לחצי שנה, מקובל לקבוע כי למעשה האבחנה היא דמנציה. מה אפשר לעשות במצב של דליריום? ראשית כל, יש לדאוג לקבלת טיפול רפואי מתאים. במצב של אשפוז, שבו יש סיכון מוגבר להופעת דליריום, מומלץ שאדם מוכר ישהה בקרבת החולה, להביא חפצים אהובים ומוכרים, עזרים להתמצאות בזמן, כגון שעון ולוח שנה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: מה לעשות כשההורה שלנו מתאשפז? ביקור בחדר מיון עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר איך למנוע התייבשות בדמנציה/ אלצהיימר