תוצאות חיפוש

בשירות הצבאי שירתי כמ"כית טירונים. אז חוויתי לראשונה מחסור משמעותי בשעות שינה. בשמירות תמיד רציתי להיות בפטרול, כדי להיות בהליכה, כי בעמידה פשוט נרדמתי. עם השנים, הבנתי שזו היתה רק הכנה למצבים שבהם אנחנו נדרשים לטפל באנשים שדפוסי השינה שלהם שונים מאד ממה שמתאים לנו. לא משנה באיזה שלב של דמנציה האדם שאתם מטפלים בו, סביר להניח שיש שינוי בהרגלי השינה שלהם. אולי הם קמים באמצע הלילה, אולי הם ישנים יותר במשך היום, אולי מתקשים לקום בבוקר. שינויים בדפוסי שינה זו אחת הבעיות השכיחות בדמנציה/ אלצהיימר, וגם אלו משתנים עם התקדמות המחלה. האם זה סביר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ישנים הרבה יותר? כן. על אף שלעתים נדמה לנו שהבעיה היא שהאדם עם דמנציה ישן המון המון שעות, זו לא תמיד סיבה לדאגה. אדם עם דמנציה לעיתים קרובות ישן יותר במהלך היום, לצד שינה בלילה, ועם התקדמות המחלה זמני שינה לרוב מתארכים עוד יותר. באופן כללי, ה- NIA (המוסד הלאומי להזדקנות בארה"ב) ממליץ 7 עד 9 שעות שינה בלילה. אולם, מחקרים מראים שאדם עם דמנציה עשוי לישון 13-15 שעות במהלך יממה. באופן כללי, כמחצית האנשים מעל גיל 65 חווים שינויים בשינה. בדמנציה הפרעות שינה מופיעות בקרב כ-80% מהחולים. לרוב' השינויים בשינה יופיעו בשלב האמצע של דמנציה/ אלצהיימר. עד היום לא ברור מהם השינויים הספציפיים במוח שמביאים לשינויי כאלה או אחרים בדפוסי השינה. הפרעות השינה השכיחות הן: - יתר שינה (המונח המקצועי הוא hypersomnolence) - קשיי הירדמות או קושי להישאר במצב של שינה (insomnia) - שינויים בנשימה במהלך השינה עד כדי תסמונת דום נשימה בשינה (OSA, Obstructive Sleep Apnea) - הפרעות גופניות, כגון הפרעת הרגליים הפעילות - הפרעות במעגל עירנות – שינה, כך שהופכים יום ולילה למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר ישן המון במשך היום? סביר להניח שהם משלימים שינה שחסרה מהלילה. הם עשויים להירדם לפרקי זמן קצרים במהלך היום. לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר קשה יותר לבצע פעילויות הנראות לנו כפשוטות וקלות לביצוע. למוח שלהם נדרשת הרבה יותר אנרגיה בכדי לפענח את המתרחש, לתכנן ולכוון פעולות לצורך ביצוע משימה. הם עלולים להרגיש צורך במנוחה לאחר ביצוע מספר מטלות קטן. לדוגמה, משפחות רבות מדווחות שהאדם עם דמנציה קם בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, מתלבש (אולי גם מתרחץ), מצחצח שיניים, אולי מעיף חצי מבט בעיתון היומי, וחוזר למיטה אפילו למשך עוד שעה(!). עוד על העייפות הרבה העשויה להופיע בדמנציה אלצהיימר בפוסט קודם בבלוג זה. תסמינים אחרים של דמנציה/ אלצהייימר, כגון שוטטות והפרעה בהתמצאות בזמן, עלולים גם לגרום לישנוניות במהלך היום. שוטטות שכיחה יותר עם התקדמות הדמנציה, ועלולה להביא למצב שהאדם עירני ופעיל במהלך הלילה. הפרעה בהתמצאות בזמן פוגעת ביכולת האדם להבחין בין יום ולילה, חרף סימנים מובהקים כגון אור וחושך, ולהביא לכך שהאדם "מתחיל" את היום בשעות הבוקר המוקדמות. עם המעבר לשעון חורף, מצב זה עלול להחריף, משום שהמוח מתקשה להסתגל לשינוי בשעות ולהבין את המשמעות של הזזת השעון. גם אם האדם יודע לזהות את השעה בשעון ולומר מה השעה (שלוש בבוקר), אין בכך ערובה להבנה מה המשמעות של השעה, וייתכן שבכל זאת ירצה להתלבש ולצאת להסעה לעבודה.... מה ההשפעה של הפרעות שינה על האדם עם דמנציה/ אלצהיימר? על אף שנראה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ישן המון שעות, איכות השינה לרוב אינה טובה. כל אדם, עם או ללא דמנציה/ אלצהיימר, סובל מקשיים גופניים וקוגניטיביים בהיעדר שינה מספקת. לרוב, לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר יש פחות שלבי שינה של גלי מוח איטיים ושינת חלום (REM), שהם סוגי שינה עמוקה חשובים להרגשה של רענון וחיוניות מהשינה. הפרעות שינה יכולות לגרום ל: עצבנות מוגברת קשב וריכוז לקויים יכולת קוגניטיבית מוגבלת הגברה של מצוקה רגשית סיכון מוגבר לנפילות בשנים האחרונות יש מודעות גוברת להשפעה של מחסור בשינה ו/או הפרעות שינה במהלך החיים כגורם סיכון להתפתחות דמנציה. השפעות של סוגי דמנציה על הפרעות שינה: דמנציה וסקולרית: דמנציה זו מופיעה על רקע שינויים באספקת הדם למוח והחולים בה בסיכון פי 2.5 לחוות אינסומניה (קושי להירדם או קושי להישאר בשינה). בקרב חולים בדמנציה זו לעתים קרובות יש תסמונת דום נשימה בשינה, שבה נתיב כניסת האויר נחסם באופן חלקי או מלא, העלול להתבטא בנחירות חזקות או שיעול. על כל מקרה, המוח "מעיר" את האדם כדי לאפשר לאויר להיכנס כראוי, לרוב על ידי גירוי לשינוי תנוחה או משהו דומה. תסמונת זו גם מגבירה את הסיכון להתקף לב ולשבץ מוחי. דמנציה מסוג גופיפי לואי ודמנציה על רקע פרקינסון: הפרעות שינה מדווחות בקרב רוב האנשים המאובחנים כחולים בפרקינסון או בדמנציה מסוג גופיפי לואי (כ-90% מהחולים). הפרעות שינה בסוגי דמנציה אלו כוללות שינה מוגברת במהלך היום (EDS), אינסומניה, הזיות, דום נשימה בשינה והפרעת התנהגות בשינת REM*. *הפרעת התנהגות בשינת REM: לרוב במהלך שינת REM, שהיא שינת חלום, יש נתק בין הפעילות של המוח והפעילות של השרירים, כך שאנחנו יכולים לחלום שאנחנו רצים/ מטפסים/ קופצים וכד' בעוד הגוף שלנו נשאר רפוי וללא תנועה משמעותית. בהפרעת שינה זו לא נוצר הנתק הזה בין גוף ומוח, והאדם מניע את הגפיים בזמן החלום לביצוע התנועות שהוא חולם. האדם עצמו אינו מודע לכך כלל, ומי שנפגע הוא מי שישן לצידו. יש לעתים מקרים של פגיעה ופציעה ממשית בבן/בת הזוג, שישנים יחד עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. האדם החולם כאמור אינו מודע לכך. לא מומלץ להעירו כדי להפסיק את התנועות ואין טעם לדבר על כך בזמן שהוא ער. הפתרון המתאים הוא שינה במיטות נפרדות, ואולי אף חדרים נפרדים אם אפשר (לעתים התנועות מלוות גם בצעקות וקולות המפריעים לאחר לישון). איך אפשר להתמודד עם הפרעות בשינה בדמנציה/ אלצהיימר? התייחסות להפרעות שינה צריכה להיות מותאמת אישית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולתפקודו. ראשית, מומלץ לפעול ליצירת היגיינת שינה מיטיבה. דוגמאות מה אפשר וכדאי לעשות: - חשיפה לשמש במשך היום: כל כך התרגלנו להסתתר מהשמש ששכחנו שיש לה השפעה מיטיבה. אור השמש הוא גורם חשוב ביותר להפרשה של מלטונין, הורמון חיוני לעורר הרגשת הצורך בשינה. די בישיבה במרפסת בשמש למשך חצי שעה בכדי לקבל את ההשפעה הדרושה. - חדר שינה עם תאורה מתאימה: תריסים וחלונות סגורים, ללא אורות חזקים, תאורת הכוונה לשירותים (רצוי תאורה בגוון אדום/ כתום) - טמפרטורת החדר המומלצת לשינה היא כ-18 מעלות - הוצאת מכשירים חשמליים מחדר השינה (כולל טלוויזיה, טלפון נייד, מחשב, שעון דיגיטלי וכד') - צמצום משקאות עם קפאין ומזון "כבד" בשעות אחה"צ והערב - פעילות גופנית בשעות אחה"צ- ערב - יצירת שגרה לקראת שינה - שימוש במכשיר המייצר "רעש לבן": מכשירים פופולריים בחו"ל שממסכים רעשים מהסביבה שעלולים להפריע להירדם או במהלך השינה, כגון נביחות של כלבים, מכוניות נוסעות וכד'. בדמנציה/ אלצהיימר לעתים גם רעש של מזגן או מאוורר (בפרט אם אינם חדשים ומהסוג השקט) עלול להוות גורם רעש המשפיע לרעה על שינה. מה עוד? ארומתרפיה: יש בני משפחה המדווחים הצלחה בשימוש בשמנים מתאימים, בעיקר לבנדר. בייעוץ איש מקצוע בלבד. "שמיכת כובד": שמיכה במשקל רב המשפיעה על מערכת העצבים באופן הדומה לעיסוי עמוק. הכובד מרגיע את ערכת העצבים ועשוי לסייע לשמירה על רצף שינה. יש דיווחים על השפעה מיטיבה של אמצעי התערבות זה, אולם בדומה לכל טיפול לדמנציה/ אלצהיימר, התגובה היא פרטנית ולא ניתן לדעת מראש מי יפיק מכך תועלת ומי לא. טיפול באמצעות אור: טיפול שבו חושפים את האדם לתדרי אור מסוימים (מנורות מיוחדות) לפרקי זמן מוגדרים במטרה לנרמל את מעגל ערות שינה. הדיווחים על ההשפעה בדמנציה/ אלצהיימר הם מגוונים ואין התוויה ברורה להשתמש באמצעי טיפול זה. משככי כאבים: סיבה שכיחה להתעוררות בלילה היא כאבים, בפרט כאבי מפרקים. לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא ידווח על כך, ואף לא ישיב באופן חיובי לשאלה ישירה בעניין. מומלץ לשקול יחד עם הרופא המטפל אפשרות למתן משככי כאבים מתאימים לפני השינה או במהלך הלילה. טיפול בדום נשימה בשינה: הטיפול המקובל לדום נשימה בשינה הוא שימוש במכשיר המכניס אויר לריאות בלחץ מווסת, הנקרא CPAP. זהו מכשיר אפקטיבי לטיפול בתסמונת זו, אבל השימוש בו אינו נוח או קל, גם לאדם עם מוח תקין, לא כל שכן לאדם עם דמנציה. לצערי, הסיכוי להרגיל אדם עם דמנציה להשתמש במכשיר זה, ושלא יוריד אותו במהלך הלילה, הוא נמוך יחסית, אולם תמיד מומלץ לנסות, אם זו ההמלצה לטיפול. כדורי שינה: לעתים אין מנוס משימוש בטיפול תרופתי להפרעות השינה בדמנציה/ אלצהיימר. חשוב לעשות זאת בייעוץ עם רופא מומחה ולא לתת כל מיני תרופות ללא מרשם/ טבעיות וכד'. המוח עם הדמנציה לא קרא את העלון לצרכן ולא בהכרח יידע מה לעשות עם התרופה, גם אם אין צורך במרשם! בדומה לשינויים אחרים דמנציה/ אלצהיימר, לרוב יהיה צורך לשלב את הטיפול התרופתי לשינה עם התאמת הסביבה והשגרה היומית בהתאם להצעות לעיל ובפוסטים קודמים. מצד אחד, לתרופת שינה תמיד יש "מחיר" של פגיעה בעירנות לא רק בלילה אלא גם במהלך היום. כמו כן, עלולה להיות השפעה לא מיטיבה על יכולת הניידות ושמירה על שיווי משקל. מצד שני, גם להיעדר שינה פגיעה דומה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולמי שלמטפל בו. על כל מקרה, שימוש בתרופות שינה חייב להיות בייעוץ עם רופא מומחה. קנביס רפואי: יש דיווחים של השפעה מיטיבה של קנביס רפואי על שינה בדמנציה. עם זאת, נכון לעכשיו אין ראיות מדעיות מובהקות לגבי יתרון בשימוש בקנביס רפואי בדמנציה לעומת שימוש בתרופות שינה/ הרגעה/ אנטי פסיכוטיות וכד'. כל התכשירים עשויים להיטיב או להחמיר את התסמינים להם אנחנו מנסים לתת מענה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מידע נוסף אפשר למצוא גם בספר שכתבתי "דמנציה: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר)", בעמ' 77. אפשר להזמין את הספר ישירות ממני (מגיע עם שליח) בקישור זה. בוודאי יעניין אותך גם: למה אנשים עם דמנציה עייפים כל כך? אפתיה כתסמין התנהגותי בדמנציה דמנציה מתקדמת מקורות מידע: A Good Night’s Sleep (https://www.nia.nih.gov/health/good-nights-sleep) Dementia and Sleep (https://ogg.osu.edu/media/documents/sage/Roth%20sleep%20week%207.pdf) Sleep Disturbances in Dementia: What They Are and What To Do (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3062259/) Excessive Daytime Sleepiness in Major Dementia Syndromes (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6709580/ Parkinson’s Disease and Sleep (https://doi.org/10.1053/smrv.2002.0229) Sleep Disturbances Increase the Risk of Dementia: A Systematic Review and Meta-Analysis (http://dx.doi.org/10.1016/j.smrv.2017.06.010) The Relationship Between Obstructive Sleep Apnea and Alzheimer’s Disease: (https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC6542637/)

רובנו חושבים שהאישיות שלנו די סטטית לאחר גיל ההתבגרות, אך אנחנו למעשה ממשיכים להשתנות כל חיינו. יש היבט אחד שנוטה להישאר יציב לאורך כל החיים: חוש ההומור שלנו. מסתבר ששינוי בחוש ההומור ומה מצחיק את האדם עשוי להיות סימן מקדים לדמנציה לסוגיה. שינויים בחוש הומור של האדם עם דמנציה ב-2016 התפרסם מחקר ב- Journal of Alzheimer’s Disease שמצא שינויים ניכרים בחוש ההומור בקרב 40% מחולי אלצהיימר וב-100% מחולי דמנציה פרונטו-טמפורלית שהשתתפו במחקר. השינויים נטו להיות בעלי אופי אפל, כולל צחוק לא תואם למצבים או לאירוע. מקרה חריג שדווח במחקר היה חולה שצחק כאשר אשתו נכוותה באופן קשה ממים רותחים. גם אני זוכרת מקרה של חוש הומור בעייתי בדמנציה: אישה עם דמנציה שליוויתי בטיול בקיבוץ עברה ליד בחור צעיר שעשה שכיבות סמיכה, והרימה את רגלה בכדי לבעוט בו בהיותו על הקרקע. כמובן שזינקתי כדי למנוע ממנה לבעוט בו, והיא הביטה בי בחיוך ובצחוק, לא הבינה מה הבעיה. אחת הסיבות שדמנציה משפיעה על חוש ההומור של האדם היא פגיעה בתפקוד חברתי, וקושי של האדם עם דמנציה להבין רגשות של אנשים אחרים (מיומנות שרכשנו בילדותנו). צמצום באמפתיה ותגובות לא מתאימות שכיחות בדמנציה מסוג פרונטו-טמפורלי ודמנציה סמנטית. אלו גם סוגי הדמנציה המחוללות שינויים משמעותיים באישיות של האדם, ומלוות באובדן עכבות וקושי בדחיית סיפוקים. כולנו נעזרים בהומור להתמודד עם מצבי לחץ ודחק, וכך גם אדם עם דמנציה. אין לראות בשינויים בחוש ההומור תסמין מובהק לדמנציה! אבחנה כמובן כרורה בתהליך בירור. מתי כן לדאוג? חוקרים בקולג' בלונדון זיהו מספר שינויים הקשורים להומור שהם נורות אזהרה: - חוסר הבנה של סאטירה - חוש הומור ילדותי והנאה מוגברת ממצבים המבוססים אירועי ביש מזל ושלומיאליות (slapstick) - צחוק בתגובה לגירויים שאינם מצחיקים במהותם, לדוגמה נביחה של כלב - צחוק לא מתאים בתגובה לאירועים בחדשות - צחוק כאשר אדם אחר חווה משהו רע - מספרים בדיחות גסות או מגונות בציבור - מתייחסים לבדיחות באופן מילולי ולא מופשט - הערות לא מתאימות לאנשים זרים במקומות ציבוריים דיס-אינהיביציה פרונטלית (frontal disinhibition): תופעה שמופיעה לעתים בדמנציה, שבה האדם מתקשה לווסת את הביטוי בחיצוני לתגובה רגשית, כך שייתכן התגובה אינה תואמת מצב. לדוגמה, אדם עם דמנציה הצוחק כאשר מישהו נופל/ נפצע וכד', כפי שהוזכר לעיל. המשמעות של המילים היא שחרור העכבות באונה הקדמית של המוח, כך שהתגובה שמקבלת ביטוי עשויה להיות שגויה/ מבולבלת. לעתים הדבר יתבטא הפוך: במצב מצחיק (לכל הדעות) האדם עשוי להתחיל לבכות. אין פירוש הדבר שהוא חווה עצב, אלא שה"חיווט" במוח השתנה והביטוי של הרגש אינו בהכרח תואם. תופעה זו שכיחה יותר בדמנציה מסוג וסקולרי, המאופיינת באוטמים נקודתיים במוח על רקע שינויים בכלי הדם. איך להגיב? לפעמים אדם עם דמנציה שהיה בעל חוש הומור חד, ידע לשחק במילים ולנסח רעיונות באופן משעשע, יחווה שינוי משמעותי בחוש ההומור. כעת, ייתכן שיאמרו כל מיני דברים שיהוו מקור למבוכה. ייתכן שתרגישו צורך להתנצל בנוגע להערות שיאמר. לעיתים ההומור החדש הוא גס, לא הגיוני, פוגע ואף דוחה. כדאי לנסות: 1. אל תכעסו עליהם: כעס שלכם רק יגרור כעס מצד האדם עם דמנציה. עדיף לשמור על קור רוח ונינוחות. לרוב, אנשים אחרים יהיו סלחניים אם תתנצלו ותסבירו את המצב. באופן כללי, כדאי להמעיט בדאגה מה חושבים אנשים אחרים. 2. אל תתווכחו או תגערו בהם: לרוב האדם עם דמנציה אינו מבין שהאמירה או הצחוק שלו היה לא מתאים. הסברים על כך עלול לבלבל אותם עוד יותר. 3. תכוונו מחדש: תנסו להסיח את דעתם, לדבר על משהו שהם אוהבים או להציע פעילות שאוהבים. כך תוכלו להפסיק את העיסוק בנושא שהגיבו לו באופן לא מתאים. התייחסות לדמנציה/ אלצהיימר כאילו ב"הומור": הסטיגמה נגד דמנציה/אלצהיימר מופיעה במגוון אופנים, בין היתר ב"בדיחות" והערות ברשתות חברתיות. אלו לרוב רומזים שלמישהו יש דמנציה כאשר הם שכחו לעשות דבר מה או אמרו משהו בשוגג. הערות פוגעניות דמויות בדיחה מגבירות את הסטיגמה בציבור נגד אנשים עם דמנציה. חוש הומור הוא מנגנון התמודדות חשוב עבור אנשים עם דמנציה ובני המשפחה שלהם, ויש המון סיפורים משעשעים על החיים לצד דמנציה. הבעיה היא בבדיחות סרות טעם ומעליבות, ולצערנו, כאלה יש הרבה. איך אפשר לאתגר "בדיחות" מסוג זה? אם אתם חווים הערות פוגעניות או בדיחות סרות טעם, אולי תרצו להגיב באופן מגביר את המודעות לדמנציה/ אלצהיימר, ולשם כך אפשר להיעזר באמירות הללו לצד הפוגע: 1. "תתייחס לאדם, לא לדמנציה": תזכירו לאדם ה"מתבדח" שדמנציה/אלצהיימר אינה הדבר היחיד שמאפיין את האדם או את חייו. 2. "זה לא מצחיק לכולם": כן, אני רואה אתכם עושים פרצוף שאתם לא רוצים להיות זה שהורס את החגיגה, זה שאומרים עליו שהוא "כבד". מכירה את זה. אמרו לי לא פעם ולא פעמיים שאני ממש "כבדה" ולא טוב להיות כל כך רצינית. אז מה? אם "הבדיחה" פוגעת בי, זה פוגע גם באנשים אחרים, ותפקידנו להיות סוכני שינוי ולעורר יחס מכבד לכל מי שחולה או שקשה לו. למה? מעבר לכך שזה הדבר המוסרי והנכון לעשות, יום אחד אולי אנחנו נהיה בצד השני... 3. "בדיחות משפילות מגבירות סטיגמה": תסבירו מה הנזק שה"בדיחות" הללו עושות לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. 4. "אתם משתפים במידע שגוי": "בדיחות" פוגעניות לעתים קרובות מבוססות על מידע שגוי ומיתוסים. במקום זאת, תשתפו אתם במידע מהימן. 5. תעודדו את מספרי ה"בדיחות" ללמוד עוד על דמנציה ולהיות "ידיד דמנציה". הומור וצחוק כטיפול בדמנציה/ אלצהיימר: פורים הוא חג מורכב בבית אבות: מחד, זה זמן לאווירה שמחה ועליזה. מאידך, חשוב להיזהר בכבודם של הזקנים ולהימנע מסממנים ילדיים. לפני כמה שנים לכבוד פורים הזמנו ליצנית רפואית לבקר בחג. זכורה לי במיוחד דיירת אחת שחייכה ללא הפסקה מרגע שראתה את הליצנית. מהחיוכים האלה שאם לא היו אוזניים שיגבילו את החיוך הוא היה ממשיך עוד ועוד. האושר וההנאה הצרופה ממראה הליצנית על פניה היה מפתיע מאד; זו היתה דיירת שסבלה מאפתיה ולרוב ישבה עם עיניים עצומות. הליצנית "העירה אותה לחיים", מאז הליצנית ביקרה כל שבוע. מה למדתי מזה? לכל מה שמעורר צחוק, גם ליצנים, יש מקום בדמנציה/ אלצהיימר. מה עוד? - יוגה צחוק – מידע מתוך ויקיפדיה. האתר העולמי של יוגה צחוק (באנגלית) - סרטונים מצחיקים ביוטיוב – יש אלפי שעות של סרטונים מצחיקים: כלבים, חתולים, תינוקות, ועוד המון מצבים ואנשים שעושים שטויות מאד משעשעות. האדם עם דמנציה במצב רוח לא טוב? תראו לו סרטונים! צחוק הוא מדבק: מי ששומע צחוק של אחר נוטה להתחיל לצחוק גם כן. בסרטון הזה ממש קשה שלא להצטרף... ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא גם: אפתיה כתסמין התנהגותי מוסיקה ודמנציה/ אלצהיימר שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה

דמנציה היא שם כולל למחלות ניווניות של המוח. כמה סוגי דמנציה יש? לפחות 50. יש הטוענים ליותר מ-100. רובן בשכיחות נמוכה (מאד), ובעלות שמות ארוכים המתייחסים לאזורי המוח העיקריים שנפגעים. לנוכח הבלבול הרב בנושא, קיבצתי להלן מידע רלוונטי וממוקד על סוגי הדמנציה השכיחים יותר. מחלת אלצהיימר (Alzheimer's disease): סוג הדמנציה השכיח ביותר, לפחות 60% מהמקרים של דמנציה הם מסוג זה. תסמינים: הליקוי בזיכרון לטווח קצר הוא לרוב התסמין הראשון. - בהמשך יהיו ליקויים בתפיסה חזותית וביכולת להשתמש בשפה (להבין ולדבר) - קושי לעקוב אחר זמנים ולבצע משימות יומיות - אובדן חפצים - יכולות חברתיות ו"פסאדה" (הצגת יכולת תקינה בפני אנשים זרים) נשמרות לאורך זמן - היעדר תובנה לקשיים עלול להיות חלק מהתסמינים כבר בשלב מוקדם. אבחנה: על פי תמונה קלינית (הסיפור שמספרים החולה והמטפל, תיאור מהלך אופייני) + בדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה השוללות מחלות אחרות + הערכה קוגניטיבית מסוג MMSE או MoCA. לעתים החולה יתבקש לעבור בדיקת ניקור מותני (LP) לבדיקת רמת חלבונים בנוזל עמוד השדרה. בדיקה זו נועדה לאושש חשד לאלצהיימר, אך אינה מהווה כלי אבחוני כשלעצמה. מהלך: התחלה הדרגתית והתקדמות איטית, דומה לעקומת מדרון לא תלול. בממוצע נמשכת 8-12 שנים (ללא מחלות רקע) . גורמי סיכון: גיל כרונולוגי, רקע משפחתי, עישון, השכלה מועטה, פגיעות ראש טראומטיות, יתר לחץ דם. לחלק מהאנשים עם אלצהיימר יש היסטוריה של MCI (ירידה קוגניטיבית קלה). טיפול תרופתי: יש תרופות המיועדות לשלב התחלה של אלצהיימר, הפועלות לעיכוב הפעילות של האנזים אצטילכולין-אסטרז בסינפסה (דונפזיל בגווניו השונים בשוק). קישור לעמותת עמדא. דמנציה וסקולרית (Vascular dementia): הדמנציה ה-2 בשכיחותה, שמופיעה על רקע שינויים בכלי דם (כמו שקורה בכל הגוף, קורה גם במוח). - יכולה להופיע עם/ לאחר אירוע של שבץ משמעותי אחד או רצף של אירועים מוחיים קטנים. - מופיעה לעתים קרובות בשילוב עם מחלת אלצהיימר או עם דמנציה מסוג גופיפי לואי (מתוארת להלן). - 30% מהאנשים שחווים אירוע מוחי (שבץ) - עם הזמן תופיע גם דמנציה. תסמינים: - שינוי קוגניטיבי איטי ולא אחיד, לא בהכרח ליקוי בזיכרון - כולל ליקוי בשפה עם "חורים" לא מוסברים ומשתנים עשויים להיות תסמינים מוטוריים: קושי להתחיל תנועה, הפרעה בהליכה, חולשה ממוקדת ונוקשות שרירים. אבחנה: בדומה לאלצהיימר, בעיקר על פי בדיקות הדמיה המדגימות שינויים ניווניים משמעותיים במוח + רקע של מחלות כלי דם /לב- ריאות. מהלך: דמוי "מדרגות", איטי ומתקדם. גורמי סיכון: יתר לחץ דם, שומנים גבוהים בדם, עישון, פרפור חדרים ומחלות לב נוספות. לעתים קרובות עם היסטוריה רפואית של TIA או שבץ קודם. דמנציה עם גופיפי לואי (Lewy Body dementia): הסוג ה-3 בשכיחותו מסוגי הדמנציה. תסמינים: - תסמינים קוגניטיביים לרוב יתחילו מעט לפני או במקביל לתסמינים מוטוריים. - תסמינים מוטוריים דמויי פרקינסון: נפילות חוזרות, נוקשות שרירים, איטיות בתנועה, ללא רעד במנוחה - שינויים משמעותיים בקוגניציה ובעירנותבמשך היום, קושי ניכר בחשיבה בהירה, קושי בקבלת החלטות ובמיקוד קשב. עם הזמן תופיע גם פגיעה בזיכרון, בלבול, דיבור לא ברור וקושי להתמקד, לא מתמצאים במקום. - הפרעות בשינה, כולל הפרעת שינה REM, שבה "מתנהגים" את החלום. - לפעמים יופיעו "התקפי" ניתוק ובהייה בחלל. - מאופיין באופן בולט בהזיות ראייה הכוללות בעלי חיים קטנים או אנשים. גם "רואים" דמויות בחפצים, בווילונות, תמונות ושטיחים. - פגיעה בעיקר באונות הצידיות והעורפיות הקשורות לעיבוד מידע חזותי, על כן שינויים בתפיסת עומק, כמו גם קושי לעקוב אחר עלילה של סרט או ספר. צריכים לקרוא שוב ושוב אותו הקטע כדי להבין אותו. אבחנה: יש קושי רב לאבחן ולעתים קרובות מאובחן בטעות כפרקינסון. אין בדיקות ספציפיות ומבוסס על תהליך של אבחנה מבדלת, בדומה לאלצהיימר. מהלך: התקדמות מהירה יחסית תוך מספר שנים מועט. גורמי סיכון: לא ידוע על גורמי סיכון ספציפיים. חשוב לדעת! לחלק מהחולים בדמנציה זו יש רגישות מוגברת לתרופות מסוימות, בפרט תרופות אנטי- פסיכוטיות, העלולות לעורר תופעות לוואי בעייתיות. חשוב להעיר את תשומת לב הרופא לכך! קישור לעמותה לדמנציה עם גופיפי לואי (באנגלית). דמנציה פרונטו-טמפורלית (Frontal - Temporal dementia): - דמנציה זו שכיחה יותר בגיל צעיר יחסית צעיר (40-60). - יש תתי סוגים, לדוגמה תת סוג "סמנטי" (Semantic, שכן מאופיין בליקוי בשפה) או תת סוג "התנהגותי". תסמינים: - לרוב שינויים התנהגותיים: אובדן עכבות, התעלמות מנורמות חברתיות, היעדר תובנה עצמית, צוחקים באופן לא מותאם, מקללים, שרים בקול רם, רוקדים שלא במקום, השטחה רגשית (היעדר אמפתיה או סימפתיה) או - אפתיה, היעדר יוזמה, תגובתיות נמוכה לגירויים, לא שומרים על היגיינה אישית או של הסביבה - דיבור קונקרטי ותמציתי - לעתים קרובות ללא פגיעה בהתמצאות בזמן ובמקום או בתפיסה חזותית - שינויים משמעותיים בהרגלי אכילה: אכילה מוגברת, העדפה מוגברת למתוק, אוכלים ללא הפסקה - ליקוי בתפקוד חברתי מהלך: מתקדמת מהר ותוך זמן קצר יחסית. עם התקדמות המחלה היעדר העכבות יוחלף באפתיה. גורמי סיכון: לעתים יש רקע משפחתי. עשוי להיות קשור למחלות נוירולוגיות על הפרעות תנועה, ואז יופיעו קשיים בתנועה כגון שינויים בשיווי משקל, כיווצי שרירים, רעידות (לא כל הזמן). קישור לעמותה לדמנציה פרונטו- טמפורלית (באנגלית). דמנציה על רקע מחלת פרקינסון: - ירידה קוגניטיבית תופיע לרוב לאחר יותר משנה של שינויים מוטוריים. - יכול להופיע במקביל דמנציה מסוג אלצהיימר או דמנציה וסקולרית. - יש צורך לערוך אבחנה מבדלת שאין זו ההשפעה של תרופות אנטי-פרקינסוניות (לתסמינים המוטוריים). תסמינים: - קשיים קוגניטיביים: האטה בחשיבה, קושי במיקוד קשב, נוקשות מחשבתית, קושי בעיבוד מידע חזותי מרחבי. - שינויי התנהגות שכיחים: אפתיה, חרדה, דיכאון, הזיות, מחשבת שווא, ישנוניות מוגברת במהלך היום, הפרעת שינה כולל הפרעה בשינת REM (כמוזכרל עיל). מהלך: מושפע ממהלך מחלת הפרקינסון (שהיא המחלה הבסיסית). גורמי סיכון: תרופות לטיפול בפרקינסון, משך זמן מחלת הפרקינסון. קישור לעמותת פרקינסון. מחלת קרויצפלד – יעקב (Creutzfeldt-Jacob disease): מחלה נדירה שבה חלבונים הנקראים פריונים (prions) גורמים לפגיעה בחלבונים תקינים אחרים במוח. נזק זה מביא לתסמינים של דמנציה המתקדמת במהרה. תסמינים: קשיים בריכוז ובזיכרון, שינויי מצב רוח, דיכאון, הפרעות בשינה, טיקים בשרירים, קושי בהליכה. אבחנה: ניתן לאבחן ע"י בדיקה של רקמת המוח שבה ניתן לראות שינויים האופייניים לשינויים בחלבונים פריוניים (נראה דמוי ספוג). ניתן גם למצוא שינויים המופיעים בנוזל עמוד השדרה. מהלך: הידרדרות מהירה מאוד, לעתים קרובות החולה נפטר תוך שנה. גורמי סיכון: המחלה עלולה להופיע באופן אקראי או על רקע משפחתי או בהעברה. תת הסוג האקראי הוא השכיח, מופיע לרוב לאחר גיל 40, אצל 1 למיליון איש בשנה. לא ברור הגורם, אולם ידוע שאין רקע גנטי או העברה מאדם לאדם. ב-30 השנים האחרונות הופיע תת סוג בשם "הפרה משוגעת", שפגע במוח בעקבות צריכת בשר בקר שהיה חולה. מחלה זו פגעה בעיקר באנשים צעירים, והופיעה אף שנים לאחר צריכת הבשר הנגוע. שכיחות תת סוג זה הצטמצם עם הזמן. קישור לעמותה לדמנציה קרויצפלד-יעקב (באנגלית). הידרוצפלוס עם לחץ נורמטיבי (NPH - Normal Pressure Hydrocephalous): דמנציה מסוג זה מופיעה בשל הצטברות נוזלים במוח. תסמינים: קשיים ושינויים בהליכה, קושי בחשיבה ובריכוז, שינויי התנהגות ואישיות, אי שליטה על סוגרים (מופיע בהתחלה). אבחנה: ניתן לזהות בבדיקות הדמיה. גורמי סיכון: לא ידועים גורמי סיכון ספציפיים. טיפול: חשוב לאבחן סוג דמנציה זה משום שניתן לטפל בתסמינים באמצעות ניקוז הנוזלים מהמוח על ידי התקנת נקז. קישור לעמותת הידרצפלוס ישראל. תסמונת וורניקה- קורסקוף (Wernicke- Korsakoff syndrome): הפרעה זו מופיעה על רקע מחסור ניכר בוויטמין B1. תסמינים: משפיע בעיקר על הזיכרון, ופחות על יכולת פתרון בעיות וחשיבה כללית. גורמי סיכון: שכיחה בקרב אנשים שצורכים אלכוהול באופן משמעותי במשך שנים. לכל סוגי הדמנציה מתאים: הדרכה לבני משפחה מטפלים התאמת התקשורת ליכולות האדם עם דמנציה התאמת הסביבה הפיזית והאנושית התאמת תעסוקה שימור יכולות על ידי מעורבות חברתית קבוצות תמיכה למטפלים ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה? שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה שאלות ותשובות על דמנציה

החודש ציינו ברחבי העולם את יום האישה הבינלאומי. בהקשר זה, שינוי לטובה משמעותי בעשורים האחרונים היה הבנה בעולם הרפואה שיש הבדל מהותי בין פיזיולוגיית הגוף של אישה לעומת גוף של גבר. בעבר הניחו כל העוסקים ברפואה שכל מה שנכון לגבר - נכון גם לאישה. כיום הגישה השתנתה והתפתחה שיש צורך להתייחס לכל במין למימדים ייחודיים לו. גם בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר יש הבדלים בין המינים, ומאמר זה ינסה להתייחס לכך, אולם כמו בהיבטים אחרים של דמנציה/ אלצהיימר - עוד רב הנסתר על הגלוי. האם לנשים יש סיכון או סיכוי מוגבר לחלות בדמנציה? כן, בדמנציה סוג מחלת אלצהיימר (סוג הדמנציה השכיח ביותר). לא, במחלות דמנציה אחרות (וסקולרית, גופיפי לואי, פרקינסון, פרונטו-טמפורלי ועוד). באיזו מידה? יש מחקרים המציגים נתונים כי לנשים יש סיכון פי 2 להיות חולות במחלת אלצהיימר לאחר גיל 80 בהשוואה לגברים באותו הגיל. אולם מחקרים אחרים מצאו שאין הבדל בין המינים ברמת הסיכון לאחר גיל 80. מה הסיבות לכך? כיום מקובל שיש השפעה למאפייני מין ומגדר על הסיכון והסיכוי לחלות בדמנציה. חלק מגורמים אלו הם ביולוגיים (הריונות, וסת, שינויים בגיל המעבר), בעוד חלקם חברתיים (השכלה, עבודה, אורח חיים וכד'). גורמים פסיכו-חברתיים: השכלה גבוהה וגירוי מתמשך למוח במהלך החיים מוכרים כאמצעים לצמצום הסיכון לדמנציה. מבחינה היסטורית (וכיום עדיין במדינות רבות בעולם) האפשרות לרכוש השכלה גבוהה ולהשתלב במקצועות הדורשים מיומנויות קוגניטיביות גבוהות היתה מוגבלת עבור נשים. הסברה היא שיש לגורמים אלו השפעה משמעותית על קוגניציה בתקופת הזיקנה. גנטיקה: יש גן מסוים שמוכר כבעל השפעה על הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר, ומזוהה כ- APOE. לגן זה יכולים להיות מספר מופעים, והמופע המוכר כ- APOE4 ידוע כבעל ההשפעה המשמעותית ביותר להגדיל את הסיכון לדמנציה. מופע גנטי זה יכול להופיע בנשים ובגברים כאחד, אולם ידוע שבנשים הוא מגביר את הסיכון לדמנציה יותר מאשר לגברים. הסיבות להשפעה מוגברת זו אינן ברורות כלל. פגיעת ראש: פגיעות ראש (TBI) הם גורם סיכון לדמנציה, וגם בהתייחס לגורם זה יש הבדל בין המינים. נשים פגיעות יותר לזעזוע מוח והשפעה ארוכת טווח על המוח. שוב, לא ברור מה הסיבות לכך. גיל המעבר הנשי (מנופאוזה): בתקופת חיים זו יש שינויים הורמונליים משמעותיים, בעיקר ירידה ניכרת ברמות אסטרוגן ופרוגסטרון. אסטרוגן נחשב להורמון בעל השפעה מגינה על המוח, כולל יכולת לצמצם השפעות מזיקות של חלק מהתהליכים המעורבים במחלת אלצהיימר. על רקע זה, יש חוקרים הסבורים שיש סיכוי קטן יותר לחלות בדמנציה לנשים שהחלו לקבל וסת בגיל צעיר יותר, חוו לפחות היריון אחד (בו יש עלייה משמעותית של אסטרוגן) או מתחילות את גיל המעבר בגיל כרונולוגי מאוחר יותר. בשונה מכך, מנופאוזה שמתחיל בגיל כרונולוגי צעיר (לרוב על רקע ניתוחים לסרטן) עלולה להגדיל את הסיכון לדמנציה בהמשך החיים. ידוע גם שמחלות הגורמות לדמנציה מתחילות להתפתח במוח כ10-20 שנה לפני שיש תסמינים קליניים, כלומר בערך בתקופה שבה נשים רבות מתחילות מנופאוזה. ייתכן שיש קשר בין צמצום ההורמון הזה, שמגן על המוח, עם התחלת תהליכים במוח שמביאים בסופו של דבר לדמנציה. אבל, הקשר בין מנופאוזה וסיכון לדמנציה מורכב מאד. עד לאחרונה חוקרים לא התייחסו למנופאוזה כהזדמנות ללמוד על דמנציה. כך שיש צורך בעוד מחקר רב לפני שנוכל להסיק מסקנות מהימנות. טיפול הורמונלי חלופי ודמנציה*: ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון משמשים לעתים קרובות כטיפול לתסמינים של מנופאוזה כגון קשיי שינה, גלי חום, חרדה ו"ערפל" חשיבתי. זהו טיפול הורמונלי חלופי (HRT). בתחילת השימוש בטיפול זה היה חשש שהטיפול מגביר סיכון לבעיות בריאות שונות בהמשך, כולל דמנציה. במשך תקופה ארוכה היה היסוס רב להציע טיפול הורמונלי חלופי לנשים, מפאת חשש שהטיפול מגביר את הסיכון למחלות לב או סרטן. בשני העשורים האחרונים, חשש זה התפוגג בעקבות מחקרים רבים, ובשל שיפור הטיפול ההורמונלי החלופי עצמו, כך שהסיכון למחלות אלו על רקע טיפול הורמונלי חלופי כיום מצומצם משמעותית. כעת רוב העניין של מחקרים בנושא הוא לבדוק האם טיפול הורמונלי חלופי יכול לצמצם את הסיכון והסיכוי לדמנציה. *אין לראות בכתוב המלצה לטיפול הורמונלי חלופי. על כל אישה לבדוק את הנושא לעומק עם רופא מומחה ובהתאם למצבה הבריאותי האישי. הנקה ואלצהיימר: במחקרים מ- 2013 ומ- 2021 בחנו חוקרים מספר משתנים בקרב נשים בנות 50+ בכדי לנסות ולהעריך את ההשפעה של הנקה וגורמי סיכון ממחלת האלצהיימר. במחקרים אלו, בין היתר, נאסף מידע על היסטוריה של הריונות והנקה, לצד הערכות קוגניטיביות פורמליות. המחקרים מצאו שיש יתרון מסוים להנקה לאחר הריון לא רק לבריאות היילוד, אלא גם לבריאות הקוגניטיבית של האישה בטווח ארוך. ההשערה היא שהשפעת ההנקה על קוגניציה קשור להשפעתה על ייצור ההורמונים בגוף האישה, ולהשפעת ההנקה על רגישות תאי הגוף לאינסולין. אולם, גם בעניין זה דרושים מחקרים נוספים בעניין בטרם נוכל לקבוע באופן ברור כיצד משפיעה הנקה על קוגניציה בטווח ארוך. מעורבות אפשרית של המערכת החיסונית: משקעים פתולוגיים של חלבוני עמילואיד-בטא במוח הם ממצא שכיח במחלת אלצהיימר. חוקרים מניחים שמשקעים אלו בעלי תפקיד משמעותי בחוללות מחלת אלצהיימר. יש השערה שחלבונים אלו מיועדים להתמודד עם דלקת במוח כחלק מתפקוד המערכת החיסונית. בקרב נשים ישי שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות. אלו הן מחלות שבהם המערכת החיסונית מתערערת ופועלת באופן לא תקין כך שהיא פוגעת בגוף עצמו. ייתכן שעניין זה, בשילוב עם תוחלת חיים גבוהה יותר, מעלה את השכיחות של דמנציה מסוג אלצהיימר בקרב נשים. חשוב לציין ש(גם) להשערה זו טרם נמצאו תימוכין מחקריים. עומס טיפול: טיפול באדם אחר מאופיין ומלווה במתח נפשי ולחץ רגשי, המוכרים כגורמי סיכון לדמנציה. רוב האנשים במצבי טיפול באחר הן למעשה נשים/ מטפלות. המתח הנפשי הממושך הנלווה לטיפול באדם אחר מהווה עומס טיפול ונטל רגשי המגדיל את הסיכוי של האישה להיות חולה בדמנציה. כמו כן, נשים במצבי טיפול באחרים חוות קשיי שינה רבים יותר ושכיחות גבוהה יותר של מחלות גופניות אחרות, אך ממעיטות לטפל במחלות רקע מפאת לחצי הטיפול וצורכי האדם שבו הן מטפלות. לאורך זמן יש לכך השפעה שלילית על בריאותן הגופנית והמוחית. משתתפים במחקרים על דמנציה: רוב המחקרים על דמנציה אינם עוסקים בהבדלים בין המינים. הדבר נכון בכל שלבי המחקר. רוב המחקרים שנערכו בעבר על עכברים ואנשים כללו רק עכברים זכרים או מתנדבים גברים. הרקע לכך הוא השאיפה של חוקרים בניסויים קליניים לשלוט ככל האפשר במירב הגורמים ולצמצם הבדלים בין קבוצות מחקר. בנשים יש באופן טבעי הבדלים ביולוגיים, בעיקר הורמונליים, במהלך ימים שונים בחודש בשל המחזור החודשי. ההשפעה הפוטנציאלית של כך מנעה במשך שנים השתתפות של נשים בניסויים קליניים (בנוסף לשאיפה למנוע פגיעה בפוריות או בנשים הרות). אולם, כיום ידוע שהורמונים משפיעים מאד על מערכות רבות בגוף, ויש הבדלים משמעותיים מעבר למשוער בעבר באופן שנשים וגברים מגיבים לאותו הטיפול. על כן, כיום מקובל להתייחס להבדלים בין המינים בכל שלבי המחקר, החל מניסויים בתאים, במודלים של בעלי חיים ובניסויים קליניים. מה נוכל לעשות כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה לסוגיה (נשים, גברים וכל מי או שתרגישו שאתם): 1. פעילות גופנית אירובית: א. פעילות בעצימות גבוהה (ריצה, רכיבה על אופניים) לפחות 75 דקות בשבוע ב. פעילות בעצימות בינונית (הליכה, ריקודים, זומבה) לפחות 150 דקות בשבוע 2. תזונה ים תיכונית, הכוללת דגים, שמן זית, ירקות ופירות, אגוזים, קטניות, דגנים מלאים. לצמצם צריכה של בשר בקר, סוכרים ומזון מעובד. 3. שינה איכותית ומספקת: במהלך השינה מתרחש תהליך פינוי חלבוני עמילואיד-בטא מנוזל המוח ועמוד השדרה. 4. השתתפות פעילה במפגשים חברתיים, פעילות מאתגרת למוח המגרה את החשיבה. עם כל זאת, להיות אישה בעולם המודרני זו חוויה מיוחדת ולא היינו מוותרות עליה! בדיוק כמו בשיר של הזמרת החביבה עליי, Shania Twain: ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה/ אלצהיימר? 10 מיתוסים על דמנציה שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה

רק התחילו ההכנות לחגיגות ה-70 של המדינה, וכבר אפשר למצוא בעיתון וברשתות החברתיות שפע רב של נוסטלגיה. העלאת זכרונות היא פעילות שרובנו עוסקים בה באופן מזדמן, בעיקר לקראת ימי הולדת, אירועים משמעותיים במעגל החיים (בפרט של ילדינו), וחגים כמו יום העצמאות. לרוב העלאת הזכרונות תהיה מלווה בהרגשה נעימה וחיובית, ונהנה משיחה ושיתוף אחרים בזיכרונותינו. נוסטלגיה, לפי ויקיפדיה, תוארה לראשונה ע"י רופא ב-1688 ומתייחסת ל: "געגועים והתרפקות אל העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה של העבר". תחילה התייחס המושג נוסטלגיה לכאבים נפשיים הנלווים לרצון של אדם לחזור למולדתו, ובמשך הזמן קיבלה את המשמעות המיוחסת לה כיום. עיסוק בנוסטלגיה לרוב מעורר בנו רגשות חיובייים של הנאה, התרפקות וגעגועים לזמנים/ מקומות/ חוויות הקיימים בזכרון שלנו כמהנים ומענגים, אף יותר מההווה שלנו. בספרה המצוין "נפלאות הזכרון ותעתועי השיכחה", כותבת ניצה אייל על "אפקט פוליאנה": נטייה להעדיף לשמור בזיכרון מידע שהוא חיובי בעיני הזוכר, ובמקביל לעצב סוף טוב לאירועי חיים שונים. נראה שיש לכך קשר הדוק לנטייה שלנו להתרפקות על זיכרונות העבר. לאנשים זקנים באופן טבעי יש מאגר גדול של זכרונות אישיים, חברתיים ולאומיים. ע"פ הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון משימה נפשית מרכזית בגיל הזיקנה היא יצירת "אחדות האני", הנעשית בחלקה ע"י העלאת זכרונות באופן פעיל ויצירת סיפור חיים אישי וקוהרנטי עבור כל אחד ואחד. העלאת זכרונות היא גם פעילות מצוינת עם אנשים החולים בדמנציה/ אלצהיימר. רבים טועים וחושבים שמטרת העלאת זכרונות עם אנשים החולים בדמנציה/אלצהיימר היא לשפר או לשמר את הזיכרון שלהם. לא ולא! העלאת זכרונות מיועדת להיות חוויה נעימה ומהנה עבור האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר ועבור השותף לחוויה; בן משפחה, מטפל, חבר, שכן וכד'. איך ליצור חוויה מהנה של העלאת זכרונות עם אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר: 1. לא לבחון את הזכרון של האדם עם בדמנציה/ אלצהיימר! העלאת זכרונות היא פעילות מהנה לכל המשתתפים, אין לבחון אף אחד. 2. חשוב להימנע מלשאול שאלות: האם אתה זוכר את, מי/ מה/ איפה/ מתי זה?, איך אתה לא זוכר? אלא - התחילו עם מה שאתם זוכרים אני זוכר ש... / את..... /מתי.... והמתינו למענה. לרוב, לאחר "זמן התחממות", ככל שמתקדמים בהעלאת זיכרונות, יש יותר זיכרונות שעולים אצל האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. 3. גירוי מוחשי: תמונה, חפץ, מוסיקה, אוכל – יעזרו מאד לעורר זכרונות בעניין. אלבומי תמונות (מודפסים!) הם נהדרים לפעילות זו. 4. לאט: הדו-שיח עשוי להתנהל יותר לאט, חכו, אל תקפצו מנושא לנושא או מפריט לפריט, תנו לאדם לחוות ולהיות נוכח ברגע עם מה שכבר יש לפניו. 5. אל תתעקשו על דיוק הזיכרון מה שחשוב הוא הסיפור ורגש הנלווה. אם אירוע היה בדיוק כך או כך אינו משמעותי כעת, והתעקשות על כך עלולה לעורר רגשות שליליים. 6. תיהנו בעצמכם מהחוויה המשותפת אל תצפו ל"תוצאות" או שינוי מהאדם החולה בדמנציה. 7. אם העלאת הזיכרונות מעוררת באדם עם דמנציה/ אלצהיימר תגובות שליליות, לחץ, חרדה, אי שקט וכד' - הפסיקו את הפעילות! לא ניתן להסביר באופן הגיוני לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שכדאי/רצוי להמשיך ושירגיש טוב בהמשך. אפשר לנסות שוב לאחר יום –יומיים ברגישות המתבקשת וע"פ הכללים לעיל. אתרים נוסטלגיה לאנשים שחיו בישראל מאז קום המדינה: נוסטלגיה אונליין: אתר שופע כל מה שקשור לנוסטלגיה ישראלית, כולל השמעת רדיו – מומלץ! : Nostalgia4u אתר עם נוסטלגיה עדכנית יותר ומתייחס לכל העולם, עם דגש על ישראל זמרשת: אתר העוסק בהצלת הזמר העברי המוקדם, כולל קטעי שמע. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם: מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

בקבוצת תמיכה סיפרה לי אשתו של אדם עם אלצהיימר ש"נפל לה האסימון" בנוגע למצבו של בעלה כאשר השתמש שוב ושוב במברשת השיניים שלה, חרף בקשותיה שלא יעשה זאת. מסתבר שעבור אדם עם דמנציה/אלצהיימר צחצוח שיניים עלולה להיות משימה מאד מורכבת. חשבתם פעם כמה שלבים יש בפעולה ה"כאילו" פשוטה של צחצוח שיניים (ועוד פעמיים ביום!)? בואו נחשוב על שלבי המשימה: 1. צריך להגיע לכיור בחדר האמבטיה, 2. לזהות מברשת השיניים שלי מבין כל הפריטים ליד הכיור, 3. לזהות את משחת השיניים, 4. לפתוח את משחת השיניים (יש פקקים שנפתחים בסיבוב ויש שנפתחים מעלה-מטה, צריך לזהות ולבצע את התנועה הנכונה), 5. ללחוץ שפופרת משחת השיניים, כך שתצא כמות מתאימה של משחה על גבי המברשת, 6. לסגור את הפקק של משחת השיניים ולהניח בצד, 7. לצחצח שיניים מכל הצדדים, 8. לירוק את משחת השיניים לכיור, 9. לשטוף את הפה במים (בכוס שמילאתי מהברז) 10. להחזיר את מברשת השיניים למקום. כפי שאנחנו מבינים - צחצוח שיניים ושמירה על היגיינת הפה עלולים להיות משימה מאתגרת לאנשים עם דמנציה ולמטפלים. מצד אחד, חשוב לשמור על המשכיות של הרגלים מהעבר ולטפל בפה (תותבות או מה שיש). מצד שני, לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מסרב או נמנע מביצוע המשימה, לא כל שכן פעמיים ביום. כמו בכל עניין בדמנציה/ אלצהיימר, צריך לבדוק עד כמה מתאים להסביר במילים למה כדאי לצחצח וכדומה. טיעונים בדבר ריח לא נעים מהפה או מניעת כאבים לא בהכרח מובנים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מבין את הצורך והכדאיות לבצע את המשימה, נצטרך לחפש דרכים עוקפות בכדי לעודד זאת. כאבי שיניים או חניכיים: חשוב לזכור שכל שינוי פתאומי באכילה יכול להיות קשור לכאבי שיניים או חניכיים. כידוע, אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו יודע בהכרח לדווח על כאבים, ועל המטפלים להכיר סימנים העלולים להעיד על כך. חלק מהסימנים המכוונים לבעיה פיזית בפה כוללים: - שפשוף הלחיים - נגיעות חוזרות בפנים - אנחות מרובות - נענוע הראש מעלה - מטה או מצד לצד - רתיעה פיזית מגילוח או שטיפת פנים מה אפשר לעשות שמירה על בריאות הפה בדמנציה/ אלצהיימר: - לצחצח לאחר הארוחה, לאו דווקא מייד לאחר שקמים מהמיטה - לצחצח את שיניים במטבח, מייד לאחר אכילה - להשתמש במברשת שיניים בגודל מתאים, עם שערות רכות (החניכיים רגישות יותר ככל שמזדקנים) - להשתמש במברשת שיניים חשמלית – יש אנשים הנהנים מהרטט של המברשת, אבל לא כולם - להשתמש במשחת שיניים טעימה - במקום בחוט דנטלי - להשתמש במנקי שיניים עם מברשת קטנה - להשתמש במי פה שאפשר לבלוע - רופאי שיניים מציינים שהדבר החשוב ביותר הוא לצמצם ככל האפשר הצטברות של שאריות מזון בפה. אלו נוטים להצטבר בצידי הפה, בצמוד ללחיים. אם יש קושי בצחצוח לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, תנסו להתמקד בהשגת מטרה זו: הוצאת השאריות שהצטברו בצדדים. כשיש התנגדות או התעסקות כל יום מחדש בעניין, הצחצוח של כל שן ושן פחות משמעותי. ישנם רופאי שיניים ומרפאות שיניים ניידות למרותקי בית: העמותה לרפואת שיניים ניידת מרפאת שיניים ניידת מטעם אגודת יד שרה ו - לכולם מומלץ לקרוא את המאמר הזה בעניין הקשר בין דלקת חניכיים כרונית לבין ירידה קוגניטיבית ודמנציה. מידע נוסף בנושא ניתן למצוא בספר שכתבתי: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר). תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. חושבת שיעניין אותך גם: איך למנוע התייבשות בזיקנה ובדמנציה שמונה התאמות סביבה חזותיות איך דמנציה משפיעה על 5 החושים שלנו

שושי היא חברה של אמא שלי. הן הכירו בטיול מאורגן לפני כחמש שנים, ומאז הן נוהגות להיפגש לקפה אחת לשבוע. בבית הקפה יש להן שולחן קבוע, הצוות מכיר אותן ומביא להן את הקפה בדיוק כמו שהן אוהבות. עד עכשיו השיחות שלהן היו על דא והא, מה עשו, איפה טיילו, מה שלום הילדים וכדומה. חיים, בן הזוג של שושי, חולה בדמנציה. זה לא חדש ולא קרה פתאום. הנושא עולה לעתים תכופות יותר, ואיתו גם דילמות חדשות (בראש של אמא שלי): מדברים על זה? (ממילא אין משהו מעודד לומר, כי זה באמת נורא ואיום). אולי עדיף להתעלם ולהמשיך כאילו כלום? (ששושי לא תהיה כל הזמן תקועה במחשבות על המחלה). אמא שלי כבר רגילה שאני מדברת על דמנציה, אז היא התקשרה ושאלה אותי – איך לדבר על העניין? מה לומר לשושי? ויותר חשוב, מה לא לומר? מה לא לומר למטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר: 1. "ממש לא מרגישים שיש לו בעיה/ הוא נראה ממש טוב/ אם לא היית אומרת לי, לא היית יודעת". קשיים של דמנציה/ אלצהיימר, בפרט בתקופת ההתחלה, עשויים להתבטא בתפקוד יום יומי מורכב, כגון נטילת תרופות, הכנת אוכל או ניהול כספים, עוד לפני שישפיעו על יכולת של אדם לנהל שיחות חולין בחברה. מפגש חברתי אקראי איננו מדד או סימן לנוכחות או חומרה של דמנציה/ אלצהיימר. דווקא למפגש חברתי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לעתים קרובות מצליח לגייס כוחות ולהציג "פסאדה", כלומר מעין מסיכה, מצג שווא של מסוגלות ויכולת. מי שמלווה את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר כל יום, 24/7, מכיר אותו במגוון מצבים הדורשים תפקודי חשיבה מגוונים, ואז נגלים הקשיים באופן ברור. 2. "את צריכה לנסות/ אתם חייבים לעשות...." כל משפט שמתחיל במה המטפל צריך/חייב לעשות הוא לא הוגן, לא חברי ולא אמפתי. מתבונן מהצד אינו מסוגל להבין באמת מה האתגרים היום יומיים של המטפל, ועבור כל משפחה אלו אתגרים מעט שונים (ומשונים). מה שנכון ומתאים למטפל או משפחה מסוימת אינו מתאים לאחרים. 3. "אצלנו במשפחה לא זורקים בבית אבות/ רק אל תשימו אותו בבית אבות". דמנציה/אלצהיימר מביאה למצבים שאנחנו לא מסוגלים לדמיין עד שלא נהיה בהם באופן ממשי. לאיש מאיתנו אין זכות לשפוט או לדון מטפל באדם עם דמנציה. אנחנו לא יודעים מה ההתמודדות שנדרשת בלילה, ביום, בשירותים, בחברה, מה ההשפעה של הטיפול על המטפל. גם אם נדמה לכם שאתם יודעים, כי היה לכם מקרה דומה או שליוויתם מישהו עם דמנציה בעבר – אתם לא באמת יודעים. מטפלים עושים כמיטב יכולתם וזקוקים לעזרה ותמיכה. 4. "אלוהים נותן לנו רק מה שאנחנו מסוגלים להתמודד/ זה עוד ניסיון חיים/ לא סתם זה קרה לכם". דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה קשה וארוכה, שבה סובלים גם החולה גם בני המשפחה והמעגל החברתי שלו. זה לא ניסיון אלוהי, וזה לא עונש משמיים. זה לא בגלל משהו שהאדם או משפחתו עשו או לא עשו. זו לא הזדמנות ל.... זו מחלה, שאנחנו עוד לא מבינים מה הרקע להיווצרותה או כיצד להתמודד עם ההיבטים הביולוגיים שלה. כל מה שיש לנו כיום זה להתאים את מה שאנחנו אומרים ועושים בכדי ליצור איכות חיים טובה ככל האפשר לאדם עם דמנציה ולמשפחתו. 5. "אצל דוד שלי זה היה נורא ואיום/ חמותי שיגעה אותנו עם שאלות חוזרות, לא ישנה בלילה וזה היה פשוט קטסטרופה". גם אם יש לכם ניסיון עם דמנציה/ אלצהיימר, לא צריך ולא כדאי לשתף בכל הקשיים והאתגרים שחוויתם במהלך הטיפול. אפשר לשאול אם המטפל רוצה עצות/ הפניות/ טיפים/ מידע/ סיפורים מה עבד או לא עבד. אבל, קודם בודקים אם יש להם עניין בכך. חלק מהמטפלים מעוניינים לאסוף מידע וללמוד מנסיונם של אחרים, להתכונן לבאות. חלק מהמטפלים לא רוצים לדעת. רוצים לחצות את הנהר רק כאשר יגיעו לצורך להתמודד עם זה. עלינו לכבד את ההתמודדות של כל אחד. מילים ומידע נופל על אוזניים אטומות כאשר מספרים לאדם מה שאינו בשל לשמוע או לקבל. לכל אחד יש קצב ואופן התמודדות משלו, ועלינו לכבד זאת. מה כן לומר למטפל באדם עם דמנציה: 1. "אני ממש מצטערת. הלוואי ויכולתי לעשות משהו שיהיה אחרת". אמפתיה. זהו. בלי "לפחות יש לך....", ובלי התחרות למי יש יותר בעיות וצרות. בלי נסיון לבדוק מי סובל יותר. בלי לנסות לייפות את המצב, בלי לנסות להיות אופטימיים, בלי לחפש איך או מה יכול להיות יותר גרוע או יותר טוב. אי אפשר לתת יותר מדי אמפתיה. 2. אם אתם שומעים על מידע חדשני שעשוי להיות רלוונטי ומשמעותי למטפל, אפשר לשתף אותם במידע הזה. הכי טוב: תציעו לבדוק עבורם את העניין. להיות מטפל זה מתיש בכל הרבה רמות, והנגשת מידע שעשוי להיות רלוונטי, במקום לשלוח את המטפל להתחיל לחפש בעצמו – זו תמיכה אמיתית. אבל, הבחירה בדרך או באמצעי טיפול זה או אחר היא של המטפל! גם אם לדעתכם הם טועים, אל תנדנדו בעניין. 3. הומור. גם "הומור שחור". למטפל יש את הזכות לספר בדיחות, לתאר מצבים מוזרים ואבסורדיים, להעיר הערות ציניות. תפקידנו לחייך, להקשיב ולצחוק, ולהשתתף בצחוק המר-מתוק. לא לשפוט, לא לומר "אל תגידי דברים כאלה!" או "איך אתה מדבר עליה". ואם הצחוק הופך לבכי - תחבקו. 4. "נלך לטייל כל יום ראשון בבוקר כשהוא במרכז יום/ אני אביא לכם ארוחה כל מוצאי שבת". פעמים רבות אנחנו מציעים עזרה באופן כללי ואומרים - אם תצטרכו משהו, תתקשרו. מעטים האנשים שבאמת מקבלים את ההצעה הכללית הזו ופונים בבקשה כלשהי, גם כאשר הם ממש זקוקים. מטפלים בכל מצב היו רוצים שנציע הצעה ברורה וממשית של מה נעשה, מתי, באיזו תדירות וכד'. אם אתם באמת רוצים לעזור, תנסו לחשוב מה אתם יכולים להציע ולא רק לזרוק אמירה כללית לאוויר. גם אם זה לקבוע שפעם בחודש הולכות לסרט ביחד. "החיים והמוות בידי הלשון" זו אמירה מעט עוצמתית מדי בהתייחס ליחסינו עם מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אולם, אני בטוחה שמצב הרוח, הרווחה הרגשית והחוסן של חברינו המטפלים מושפע מאד ממה ואיך אנחנו מדברים. בואו נהיה לצידם ככל שנוכל, גם בדיבור וגם בעשייה. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. גם זה יעניין אתכם: בקשות של אדם עם דמנציה ממטפלים (אנימציה) מה לא לומר לאדם עם דמנציה איך להיות חבר טוב למטפל משפחתי

אוטוטו יגיע חג פורים שבו מרבים בשמחה, הומור, מעשי קונדס, מתיחות ומהתלות. ברוח זו אני מציעה להזכיר לעצמנו עקרונות לתקשורת בדמנציה/ אלצהיימר: תשימו לב ש - אין הכוונה להקל ראש או להמעיט בקושי ובאתגר שבליווי ובטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. הומור הוא חלק אינטגרלי וחיוני כדי לעבור זאת בשלום, ופוסט זה מיועד למסור מידע באופן קליל יותר מהרגיל. מקווה שתחייכו (קצת) בזמן הקריאה. עקרונות לתקשורת אפקטיבית עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר 1. להשיג תשומת לב. בדמנציה/ אלצהיימר הקשב נוטה להיות מופנה פנימה ופחות למתרחש מסביב. כדי שהמטפל לא יתעייף ויחזו רעל עצמו שוב ושוב - קודם ממקדים את תשומת הלב של האדם עם דמנציה / אלצהיימר, ואז מדברים . 2. לא לעשות מבחנים. אף אחד לא אוהב שעושים לו מבחנים, בפרט לא מבחנים סמויים, כאילו "על הדרך". אל תחקרו את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אל תשאלו שאלות כדי לבדוק אם הם זוכרים אנשים/ מקומות/ אירועים. זה לא משמר את היכולות שלהם. זה רק מבהיל או מרגיז אותם. 3. לא להתווכח. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה מציאות שונה מהמציאות שלכם. לא תצליחו לשכנע אותו להצטרף או לקבל את מה שאתם חושבים שהוא נכון. עדיף להימנע מעימותים או מאימותים. בוויכוח עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר - כולם מפסידים, ואתם תהיו מותשים מכדי לנקוט בטכניקות שכן עובדות. 4. לחזור על מה שאמרו. למה? א. זה "קונה" לכם זמן לחשוב על תשובה/ מענה. ב. זה משדר לאדם עם דמנציה/אלצהיימר שאתם מבינים את מה שאמר. ההרגשה שמבינים אותי זה הצעד הראשון לשיתוף פעולה, ולעיתים קרובות חסרה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. ג. היכולת להבין וליצור שפה משתנה מאד בדמנציה/אלצהיימר. לפעמים האדם עם דמנציה/אלצהיימר משתמש במילים הלא נכונות, במילים שהן "על יד" המילה שהוא רוצה לומר. כאשר אתם חוזרים בקול רם על מה שאמר, זו הזדמנות שישמעו אם בחרו את המילה המתאימה להעברת המסר. 5. לדבר פחות. אנחנו אוהבים לספר סיפורים. המוח האנושי התקין אוהב לשמוע סיפורים. אנחנו זוכרים יותר טוב מידע שמוצג בסיפור, ואנחנו רגילים לשכנע אנשים באמצעות סיפורים. אלא אם יש לכם דמנציה/ אלצהיימר! למוח עם דמנציה/ אלצהיימר המידע הרב בסיפור הוא עומס רב ומיותר. המוח מתקשה להפריד עיקר מתפל, לשמור על סדר ולהבין את כל המילים. כאשר רוצים לבצע משימה עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, רצוי לדבר בקצרה, לא להעמיס בפרטים או להאריך בדברים. לדוגמה: לא כדאי: חשבתי שאחרי שנהיה אצל הרופא, בדרך לאופטמטרסיט ברחוב ליד, נלך לקנות את הלחם שאת אוהבת במאפייה וגם נשתה קפה. כן כדאי: אחרי הרופא, נעבור במאפייה ונקנה את הלחם שאת אוהבת. 6. להעדיף שאלות סגורות עם בחירה מוגבלת. שאלה סגורה היא שאלה שיש לה מספר תשובות אפשריות מוגבל. לאדם עם דמנציה/אלצהיימר מומלץ להציג מספר מצומצם של תשובות אפשריות בגוף השאלה. לדוגמה: לא לומר: לאן את רוצה לצאת לטייל? כן לומר: יוצאים לטייל, את רוצה בפארק או בטיילת? 7. להשתמש בנוירוני מראה. לכל אחד מאיתנו יש תאי עצב באזור הקדמי של המוח שמחקים את התקשורת הלא מילולית של מי שמולנו. לדוגמה: לפעמים אני הולכת ברחוב ומולי מגיע אדם חייכני. אני מחייכת אליו בחזרה. אני לא יודעת מיהו, לא יודעת למה הוא מחייך, לא יודעת דבר, אבל - מחייכת. כך קורה גם כאשר בא מולי אדם זועף וכועס. הפנים שלי מסתדרות להבעה זעופה וכועסת. לא מכירה אותו, לא יודעת למה הוא כועס. לא יודעת עליו דבר, אבל אני מחקה את מה הוא משדר. כלומר, אני מחקה באופן לא מודע את הבעת הפנים, טון הדיבור והאנרגיה של מי שנמצא לפניי /מולי. זה קורה לכולנו עם המוח התקין. חשוב במיוחד לזכור את זה בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר. התקשורת הלא מילולית - מה שאתם משדרים בהבעת הפנים וטון הדיבור - משמעותי יותר ממה שאתם אומרים. 8. לא לשאול למה הרבה פעמים אנחנו שואלים למה באופן אוטומטי, מבלי לחשוב על כך בכלל. אבל בדמנציה/ אלצהיימר אין תשובה אמיתית לשאלה הזו. האדם עם דמנציה אינו יודע להסביר או לנמק מדוע עשה או לא עשה משהו. התשובה הסבירה ביותר צפויה להיות "ככה", ועל הדרך הרגזנו/ ביישנו/ הכעסנו אותם. יש לי גם סרטון בעניין. (בן זוגי רמז לי שזה נכון בכל מצב, וראוי שגם אנשים עם מוח תקין יעשו זאת, ויפסיקו לשאול למה על כל מיני דברים בבית...) 9. אני מצטער/ת: כמטפלים - זה אחד הביטויים השגורים שלנו. אפשר לקרוא כך עוד כאן או לצפות בסרטון שהכנתי בנושא. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שין מה לעשות. תדברו איתי , ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינית נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה שאלות ותשובות על דמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

"כשיש לך פטיש ביד, כל דבר נראה כמו מסמר" (אברהם מאסלו). משפחה פנתה לייעוץ וסיפרה שהם עדים לשינוי ביכולת הזיכרון של אמא. אבל, הם לא רוצים לקחת את אמא לרופא שמא יאמר שיש לה אלצהיימר. חשוב לדעת - לא כל שינוי קוגניטיבי זה דמנציה/ אלצהיימר! יש מגוון רחב של גורמים גופניים שיכולים להביא לשינוי קוגניטיבי. חלק מהמצבים הללו הם הפיכים ומתן מענה ו/או טיפול מתאים עשוי להביא לחזרה למצב קוגניטיבי קודם. שינויים קוגניטיביים - גורמים שכיחים: 1. תרופות ותופעות הלוואי שלהן: בעיקר של תרופות הרגעה למיניהן. 2. חוסר איזון מטבולי, כלומר שינויים ברמות של חומרים חיוניים בדם: א. שינויים ברמות של סידן/ נתרן/ אשלגן/ גלוקוז ב. שינויים בתפקודי כליה או כבד 3. שינויים ברמות של הורמונים, כגון שינוי בפעילות בבלוטת התריס (בפרט תת פעילות). גם שינויים ברמות של אסטרוגן, האופייניים לתקופת גיל המעבר עשויים להיות מלווים בשינויים קוגניטיביים. 4. מחסור תזונתי, בפרט מחסור בוויטמין B12, וגם ויטמין B1. 5. דיליריום: מצב של בלבול על רקע מחלה גופנית חריפה. כל מחלה של חום, דלקת, זיהום ועוד, ניתוחים וחומרי הרדמה. מצב של דיליריום שכיח מאד במהלך אשפוז בבית חולים (גם קצר). בקרב אנשים זקנים ידוע שיש תת אבחון של דיליריום וחשוב להעיר את תשומת לב הצוות לשינויים אלו. 6. הפרעות שינה: כולנו מרגישים שינוי ביכולות שלנו לאחר לילה ללא שינה. שינויים בדפוסי שינה שכיחים עם העלייה בגיל, ויכולים להיות על רקע כאבים כרוניים, קשיי עיכול, מתח ולחץ נפשי, הפחתה בהפרשת הורמון המלטונין ועוד. יש להתייחס גם לאיכות השינה. אנשים הסובלים מהפרעה של "דום נשימה בשינה" (Obstructed Sleep Apnea), בנוסף על עייפות כרונית, עשויים להציג תסמינים של ירידה קוגניטיבית משמעותית והפיכה. 7. שימוש בחומרים ממכרים או גמילה מחומרים ממכרים למיניהם (סמים, תרופות, אלכוהול וכיו"ב). 8. פגיעה בתאי עצב בשל פגיעות ראש בעבר. 9. דלקות וזיהומים שונים במערכת העצבים המרכזית: שכיחות נמוכה בקרב בני 65+ אבל אפשרי. 10. רעלנים סביבתיים: מתכות כבדות, חומרי הדברה וכד'. 11. מחלות נפש: רוב המחלות הנפשיות מלוות בשינוי בזיכרון, חשיבה ויכולת ריכוז לאורך שנים. חרדה ודיכאון הם מצבים נפשיים שכיחים בזיקנה, גם אם לא היו מוכרים בחיי האדם בצעירותו. למעשה אבחנה של דמנציה מתקבלת לאחר שלילת אפשרויות אחרות, מה שמכונה בעולם הרפואה "אבחנה מבדלת". בישראל רופא בעל התמחות בגריאטריה או בפסיכיאטריה או בנוירולוגיה הוא הגורם המוסמך לאבחן דמנציה/ אלצהיימר. הימנעות או התמהמהות מפנייה לרופא עלולה להביא למצב ש"מפספסים" את נקודת הזמן הרלוונטית לטיפול והשבה למצב קוגניטיבי קודם. על כן, אני ממליצה תמיד לערוך בירור רפואי, לשלול אפשרויות אחרות. אמנם אבחנה של דמנציה בכל שלב זו בשורה קשה. אך לגלות שאם היינו מגיעים קודם, יכולנו לצמצם או לעכב את התפתחות המחלה, עלולה להיות החלטה עליה נתחרט עוד זמן רב. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם עם דמנציה. לקריאה נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה איך דמנציה משפיעה על 5 החושים לספר או לא לספר על דמנציה

1. משטח מונע החלקה במקלחת המקלחון וחדר הרחצה בכלל הם אזור מסוכן במיוחד בשל השילוב של מים ורגליים יחפות. פוטנציאל ההחלקה והנפילה משמעותי, וניתן לצמצם זאת באופן ניכר ע"י שימוש במשטח גומי למניעת החלקה. מומלץ להניח משטח בתוך המקלחון, שדורכים עליו בכניסה ובמהלך הרחצה, ומשטח נוסף מחוץ למקלחון לצורך דריכה ביציאה. משטחים מתאימים ניתן למצוא במגוון חנויות. עלות נמוכה - תועלת גבוהה! 2. מגן ירכיים לא משנה כמה אנחנו זהירים, הליכה ולעתים נפילה היא בלתי נמנעת. הסכנה המשמעותית ביותר בעקבות נפילה היא שבר בירך, העשוי להיות נקודת התחלה להידרדרות תפקודית ארוכת טווח ובלתי הפיכה. ניתן להשיג אביזר המכונה מגן ירכיים באמצעות קופת החולים, עם הפניה של פיזיותרפיסט. למעוניינים באביזר משוכלל יותר, יש פיתוח ישראלי ייחודי המכונה Hip Hope, ותוכלו להתרשם מכך ב: http://www.hip-hope.com. אנחנו תמיד בעד פיתוחים ישראליים! 3. סדרן תרופות נטילת תרופות קבועות זו פעולה שגרתית שחוזרת על עצמה כל יום. בגלל זה אנחנו לא תמיד שמים לב כשאנחנו עושים את זה. בין אם לוקחים תרופה אחת ביום או מספר תרופות כמה פעמים ביום, סדרן תרופות הוא אביזר שכדאי שיהיה לכל מי שלוקח תרופה באופן קבוע. לחובבי טכנולוגיה יש מגוון אפליקציות של תזכורות שניתן להתקין בטלפון החכם. לדוגמה, אפליקציית Medisafe, שניתן להוריד מחנות Googleplay, המאפשרת התאמה אישית של תזמון תזכורות לנטילת תרופות. אפליקציה ידידותית, ובמיוחד ההתייחסות לפרטים הקטנים, כמו האפשרות לבחור את צורת וצבע התרופה. 4. ידית לכניסה ויציאה מרכב: לפני כשנה אימא שלי נפלה וסבלה משטף דם גדול בירך. לפתע כל נסיעה היתה לעניין כואב ודואב. רובנו נכנסים ויוצאים מהרכב הפרטי ברצף תנועות מורכב ורב שלבים, שלא חושבים על זה עד שיש כאבי מפרקים או הגבלה בתנועה. במצבים כאלו אפשר להיעזר בידית אחיזה נוחה לשימוש: Handybar. סרטון הדגמה. 5. גלאי גז: לעתים אני מבשלת משהו, ולאחר מכן יוצאת מהבית. אחד הדברים שמטרידים אותי לפתע הוא אם כיביתי או לא כיביתי את הגז. מחשבה מטרידה כזו עשויה להופיע בכל גיל, כיוון שכיבוי הגז דומה לנטילת תרופות - זו פעולה שאנחנו עושים בהיסח הדעת. יש מגוון אמצעים הנותנים מענה לזרימה לא מבוקרת של גז בבית; גלאים, שסתומי ביטחון, שסתומי ניתוק ועוד. במידה וכבר היה אירוע של שכיחה לכבות את הגז, התקנה של אביזר מסוג זה יכול להיות בדיוק מה שנחוץ לשם המשך מגורים עצמאיים בבית. מידע נוסף על מגוון אביזרים ניתן למצוא באתרים הבאים: עזרים: אתר אינטרנטי נהדר המרכז מידע בנושא אביזרים והספקים שלהם בארץ: www.azarim.org מילבת: עמותה המייעצת ומפתחת אמצעי עזר לפי צרכים אישיים: www.milbat.org.il לקריאה נוספת: 8 התאמות סביבה חזותיות לדמנציה איך דמנציה משפיעה על 5 החושים שאלות ותשובות על דמנציה ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

רוב האנשים המטפלים בהורים מזדקנים שמעו את הסיפור על האסקימוסים, ששולחים את הזקנים שלהם לתוך הים על גוש קרח כדי ימותו שם בשקט. אבל מסתבר שזהו עוד מיתוס אורבני שתפס מימדים לא ריאליים. בדיקה קצרה מעלה כי בעבר הרחוק היו מצבים של רעב קיצוני בקרב שבטים אינואטיים מבודדים באזורי אקלים קשים. בזמנים אלו השבט ערך סדר עדיפויות כך שהצעירים והחזקים זכו למנות אוכל רבות יותר בהשוואה לזקנים וחלשים. מתי בדרך כלל עולה הדימוי של שליחת הזקן למות בשקט במקום מרוחק מהעין? כשאנחנו חושבים על מעבר של יקירנו לבית אבות. הצורך במעבר לבית אבות של אדם זקן מעורר בבני משפחה מטפלים, אפילו באופן חולף, תחושה של כישלון. שנכשלו במתן מענה, שנכשלו בטיפול, שנכשלו בתמיכה, שנכשלו במילוי בקשת האדם הזקן להישאר בביתם עד סוף ימי חייהם, שלמעשה נוטשים אותם. אבל- מחקרים רבים מראים שההיפך הוא הנכון! בני משפחה מטפלים של זקנים המתגוררים בבתי אבות אינן נוטשות אותם. בני משפחה מטפלים ממשיכים להיות מעורבים בחיי הזקן לאחר המעבר לבית אבות, לפחות כפי שהיו מעורבים בזמן היותו בבית. יש מקרים לא מעטים, שההיפך הוא הנכון – המעבר לבית האבות מביא לעלייה במעורבות בני המשפחה המטפלים בחיי הזקן. נכון, בני משפחה מטפלים מעידים על הקלה בקשר להיבטים מסוימים של הטיפול בזקן, בעיקר בנוגע לביצוע הטיפול הפיזי היום יומי, בצורך בנוכחותם הפיזית, בתיאום בין מטפלים, וכבר לא מזעיקים את המטפל העיקרי למצבי חירום ועוד. במקביל בני משפחה מטפלים חווים עלייה בדחק רגשי לאחר המעבר לבית האבות. תחושות של אשמה, כעס, בושה, מועקה ודיכאון לא פעם מופיעים ומהווים קושי רגשי משמעותי. כך שהתפיסה שהמשפחה מעבירה זקן לבית אבות ושוכחת ממנו משוללת כל יסוד! אפילו בסין, בה הטיפול בהורים מזדקנים הוא עמוד תרבותי מרכזי, מקובל יותר ויותר שזקנים עוברים להתגורר בבתי אבות. בשנים האחרונות התפתחה שם תפיסה חברתית שמי שהוריו חשובים לו ורוצה להבטיח להם חיים טובים בזיקנתם - דואג שהם יתגוררו בבית אבות. אין ספק שהתפקיד הטיפולי של בני משפחה משתנה עם המעבר לבית האבות, אך חשוב לזכור שאין חלל ריק, ותפקידים שהועברו לידי צוות מטפל מפנים מקום לתפקידים חדשים של בני משפחה, ואלו לא פחות חשובים. בני משפחה מטפלים ממשיכים להוות עבור הזקן מקור ראשון של תמיכה וסיפוק רגשי, גם כאשר נוצרים קשרים משמעותיים בין הזקן לצוות המטפל. המשפחה היא הקשר של הזקן לקורות חייו, למי שהיה, לתחנות חייו המשמעותיות. צוות אינו יכול ואינו צריך להיות המקור לסיפוק צרכים רגשיים אלו. ידוע שמעבר לבית אבות הינו משבר עבור הזקן ועבור בני משפחתו. אולם, משפחות אינן נוטשות זקנים בבית אבות. למצבי חיים שונים דרושים פתרונות מגוונים, ואחד מהם הינו בית האבות. ואנו, כחברה, חייבים להפסיק לחשוב על מעבר לבית אבות במונחים של כישלון בטיפול בזקנים. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: מעבר מגורים בדמנציה/ אלצהיימר איך יודעים שהגיע הזמן לעבור לבית אבות? תשוש, סיעודי, תשוש נפש: מה זה כל זה?

מי היה ד"ר אוסקר פישר? אוסקר פישר נולד בעיירה קטנה במרכז בוהמיה ב-1876, שבה אביו ניהל משק חקלאי. הוא למד רפואה באוניברסיטאות פראג ושטרסבורג והיה לרופא מוסמך ב-1900, בגיל 25. מה היתה התמחותו של ד"ר אוסקר פישר? הוא החל לעבוד באוניברסיטה הגרמנית בפראג במחלקה הפתולוגית. לאחר שנתיים עבר למחלקת הפסיכיאטריה, שם עבד עד 1919. כך היתה לו מומחיות גם בשימוש במיקרוסקופ וניתוח ממצאים פתולוגיים, וגם הכיר והבין תסמינים של דמנציה אצל מטופליו בבית החולים. מה היתה תרומתו של ד"ר אוסקר פישר לחקר מחלות הדמנציה? ד"ר פישר חקר גידולים של מערכת העצבים המרכזית. הוא הקדיש זמן רב לחקר ניוון מוחי על רקע מחלת העגבת, שהטריד מאד את עולם הרפואה בתקופתו. דמנציה היתה אחת המחלות שד"ר פישר חקר, וזו היתה העבודה הכי חשובה שלו. הוא היה הראשון לחקור ולתאר סבכי סיבים תאיים בקליפות המוח של אנשים שאובחנו כחולים בדמנציה. ד"ר פישר היה חוקר דקדקן ופדנטי, בעל יכולת תיעוד מרשימה. הוא יצר תרשימים מדויקים לפרטי פרטים של מה שראה תחת המיקרוסקופ במוחותיהם של אנשים שניתח לאחר מותם. ב-1910 הוא פרסם מאמר בין יותר מ-100 עמודים שבו תיאר בפרוטרוט את הממצאים ממגוון רחב של ניתוחים, ואף פיתח מדרג של התפתחות הגופיפים הפתולוגיים במוח. למעשה, ד"ר פישר טען בשלב מוקדם, עוד לפני שהיה זה מקובל, שדמנציה איננה מצב נורמטיבי של זיקנה. הממצאים של ד"ר פישר ושל ד"ר אלצהיימר משלימים זה את זה לתמונה מלאה של דמנציה (כפי שהבינו את המחלה בתקופתם). היו ביניהם גם נקודות של אי הסכמה, לדוגמה בעניין מקור סבכי הסיבים התאיים. כיצד השפיעו האירועים באירופה על חייו ומחקריו של ד"ר פישר? ב-1907, בזמן האימפריה האוסטרו-הונגרית, במסגרת עבודתו באוניברסיטה הגרמנית בפראג זכה ד"ר פישר לקידום לדרגת פרופסור. ב- 1917 הוא זכה לקידום לדרגת פרופסור חבר. אולם, ב-1919, שנתיים לאחר מכן, האוניברסיטה סירבה להעניק לו קביעות והוא נאלץ לעזוב. הוא פתח מרפאה פרטית לנוירולוגיה ופסיכיאטריה בפראג. הוא המשיך להרצות באוניברסיטה עד שנושלו זכויותיו לגמרי ב-1939 - אז מונה לניהול מחלקת הפסיכיאטריה באוניברסיטה קורט אלברכט, שהיה קצין SS ידוע. מקובל כיום שהאירועים הללו (סירוב לקביעות ושלילת הזכויות) התרחשו בשל היותו יהודי. ד"ר פישר עבד באופן פרטי עד שנעצר ע"י הגסטאפו ב-1941 בשל היותו יהודי. הוא נלקח למבצר טרזין בצפון מערב בוהמיה (סמוך לגטו טרזין הגדול, זה היה כלא לאסירים פוליטיים של הנאצים כבר ב-1939). הוא נפטר בטרזין בפברואר 1942. יש חילוקי דעות אם נפטר מהתקף לב או שהנאצים עינו אותו עד מוות. מהו פרס אוסקר פישר? אוניברסיטת טקסס בסן אנטוניו, ארה"ב הציעה בשנת 2019 פרס בנושא חקר דמנציה. הפרס, בסך 4 מיליון דולר, נתרם ע"י איש עסקים אמריקאי, ג'יימס טרושארד, ומיועד למדענים ומדעניות המציעים והמציעות הסבר למחלת אלצהיימר, בהתבסס על גישת המערכות ועל העבודה שד"ר אוסקר פישר החל לפני יותר מ-100 שנה. ד"ר אוסקר פישר: נידום, אך לא נשכח. לא הוא, ולא תרומתו למדע לחקר מחלת אלצהיימר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מקורות: Goedert, M. (2009). Oskar Fischer and the study of dementia. Brain, 132, 1102-111. Alzforum News. Prague: What say you, Alois - Should it be Alzheimer-Fischer disease?