דמנציה/ אלצהיימר מתקשר לנו באופן מידי לשינויים בזיכרון. שינויים בזיכרון לרוב מלווים גם בשינויים ביכולת שיפוט, קושי בהסקת מסקנות וחשיבה לוגית, שמירה על רצף ותכנון פעולות מורכבות ורב שלביות. יש אנשים שתסמינים של דמנציה יהיו קודם כל רגשיים, והם יהיו עצבניים, חסרי סבלנות, פסיביים ומדוכדכים יותר מהרגיל. מעטים מודעים לכך שדמנציה/ אלצהיימר משפיעה באופן ישיר על החושים והחוויות החושיות של האדם. ישנם שינויים באיברי החוש, יותר נכון בפיענוח המידע שמגיע מאיברי החישה במוח, שאופייניים לדמנציה/ אלצהיימר בשלבים שונים, ולשינויים אלו יכולות להיות השפעות משמעותיות על תפקוד ואינטראקציה עם הסביבה האנושית והפיזית. יש שינויים אופייניים ביכולת הראייה של האדם עם העלייה בגיל, גם ללא דמנציה/ אלצהיימר. אלו שינויים נורמטיביים שאנו מצפים למצוא אצל אנשים עם הזדקנותם: ירידה בחדות וצורך בתאורה רבה יותר וניגודי צבעים צבעים נראים פחות בוהקים וקושי להבדיל בין צבעים נדרש זמן רב יותר להסתגל במעבר מבפנים לחוץ, ולהיפך שדה הראייה מצטמצם באופן טבעי רגישות מוגברת לברק ובוהק כל זאת בנוסף למחלות עיניים כגון ירוד (קטרקט), גלאוקומה או ניוון מקולרי תלוי גיל (AMD). בשל המורכבות של הנושא, שינויים בראייה אינם בהכרח מדווחים על ידי האדם עם דמנציה. בדומה לגילאים צעירים יותר, לפני שמרכיבים משקפיים לראשונה, רבים מאיתנו סבורים שכולם רואים בדיוק כפי שאנחנו רואים. המודעות לקושי או שינוי בראייה דורשת נקודת התייחסות שונה, וזה קשה למי שכבר יש לו ליקוי קוגניטיבי. ככל האפשר כדאי לערוך בדיקות ראייה בסביבה הטבעית של האדם עם דמנציה / אלצהיימר, ויש כיום שירותי אופטומטריסטים ברחבי הארץ המגיעים לבית הלקוח. שינוי 1: צמצום שדה הראייה ההיקפי מה המשמעות: לכל אחד מאיתנו יש אזור ראייה מרכזי שבו הראייה ממוקדת ורוב המידע מגיע משדה זה. מעבר לשדה ראייה זה העין שלי קולטת מידע חזותי נוסף, אך באופן פחות ממוקד. לדוגמה: כאשר אני נוהגת, המבט שלי ממוקד בחלון הקדמי ובכביש לפניי. לצד זאת, אני קולטת בראייה גם מכוניות הנוסעות בנתיב מקביל ואת הנוף החולף. זהו מידע בשדה הראייה ההיקפי, שמצטמצם עם הזמן. מה לעשות: לגשת לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מקדימה, ולאט כך שיש זמן לקלוט ולעבד את הדמות שלכם. שינוי 2: המי-אנופסיה (Hemianopsia) מה המשמעות: מצב זה לרוב מופיע לאחר אירוע מוחי (שבץ, CVA), ויכול גם להופיע כתסמין של דמנציה וסקולרית (הסוג השני בשכיחותו מסוגי הדמנציה). משמעות הדבר שהאדם מאבד חלק משדה הראייה שלו, לרוב צד אחד כפי שמופיע בתמונה להלן. בדמנציה וסקולרית עלול להיות קשה להבחין ולאבחן מצב זה, וסביר שהאדם עצמו לא ידווח על כך ולא יהיה מודע לבעיה. נוכל ללמוד על זה לפי התנהגותו במרחב הפיזי. לדוגמה, אדם שיאכל מזון בצד מסוים של הצלחת, ולא ייגע במזון בצד אחר (שהמוח אינו רואה ולא מודע לקיומו). מה שרואה אדם עם ליקוי המי-אנופסיה מה לעשות: אם חושדים שיש ליקוי כזה, כדאי לערוך בירור, ככל האפשר. בהיבט התפקודי: ניגשים לאדם מהצד שהוא רואה/ מתייחס, מגישים לו חפצים בצד זה, מתחילם משימות טיפוליות בצד זה וכיו"ב. *לאחר אירוע מוחי מקובל לנקוט בגישה שיקומית בניסיון לעורר מודעות לליקויים ולעודד שימוש מודע בצד הנפגע, כולל בהתייחס לשדה ראייה שהצטמצם/ נעלם. בדמנציה וסקולרית גישה שיקומית זו אינה מקובלת, ולכן לא כדאי "לאתגר" את האדם ולהגיש לו חפצים וכד' בצד של הראייה שנפגעה. שינוי 3: ליקוי בתפיסת עומק מה המשמעות: תפיסת עומק מבוססת על שילוב מידע משתי העיניים ועיבודו במוח. הכוונה ליכולת של האדם לזהות שמשטח איננו בגובה אחיד, כגון מדרגות, או לזהות מעבר בין משטחים שונים ולהבין אם יש הבדלים בגובה בין המשטחים, לדוגמה כניסה למעלית. בדמנציה משטח בעל צבע כהה, שחור או כחול כהה, לצד משטח בהיר, כגון רצפה לבנה או בהירה, עלול להיתפס כ"חור שחור", כאילו המשטח הכהה איננו קיים. נוכל לצפות באדם עם דמנציה שהולך מסביב לשטיחים כהים, מסרב להיכנס למעלית עם רצפה שחורה, מתקשה לעבור מעל פסים כהים ברצפה. ליקוי מסוג זה מגביר שכיחות של נפילות, בשל הקושי להעריך גובה של מדרגות (בפרט בירידה). מה לעשות: מדרגות: חשוב לסמן קצוות מדרגות בפסים עם ניגוד צבע משמעותי לצבע המדרגה אם רוצים למנוע מהאדם לצאת מהבית, אפשר להניח שטיחון שחור ליד דלת הכניסה (מבפנים) אם רוצים לעודד כניסה לתוך הבית, להניח שטיחון בצבע בהיר בכניסה לבית אם מתרשמים ששטיח כהה בסלון או בחדר השינה מביא להתנהגות "עוקפת", כדאי להסיר את השטיח (גם אם זה שטיח שמונח שם שנים רבות) כנ"ל לגבי משטחים מוגבהים (שיש, שולחן, שידה וכד'): לא לנסות להסביר לאדם עם הליקוי שהוא טועה בתפיסתו, אלא לערוך שינוי בסביבה הפיזית. מדרגות העלולות להיתפס כמשטח ללא עומק בדמנציה שינוי 4: קושי בזיהוי חפצים מה המשמעות: תהליך של "ראייה" למעשה מורכב מקליטת המידע החזותי בעין ופיענוח המידע החזותי במוח, בפרט באונות העורפיות במוח. לעתים המוח משתמש ב"קיצורי דרך" בפיענוח, כך שייתכן שהעיבוד החזותי מבוסס על מה שהמוח מצפה לראות. יש השפעה גם של זיכרון ומחשבות, כגון "האם זה משהו שכבר ראיתי בעבר?". שילוב כל המידע יחדיו הוא הפענוח של המידע החזותי. לדוגמה, גיליתי שאני זקוקה למשקפי ראייה מרחוק רק כאשר נסעתי למדינה שבה השלטים לא היו באנגלית, והמוח שלי לא הצליח "לצפות" מה יהיה כתוב בשלט. אז הבנתי שאני צריכה להתקרב יותר מבעבר לשלט כדי לקרוא את האותיות כראוי. זיהוי של חפצים/ אנשים/ מקומות וכד' משלב את המידע שמגיע מהעיניים עם מידע שנשלף מהזיכרון. בדמנציה/ אלצהיימר שליפת המידע מהזיכרון מהווה קושי ולעתים קרובות לקוי. זו הסיבה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול להתקשות לזהות חפצים הניצבים מולו/ לפניו ולהמשיך לחפש אחריהם. מה לעשות: משתמשים בחפצים מוכרים מהעבר. זה לא הזמן לקנות מלחייה חדשה, מעמד למשקפיים בצורת צפרדע, תיק חדש וכד'. לסמן חפצים בשלטים, בצבעים, להניח במקומות קבועים, להשתמש בניגודי צבעים בין משטחים לחפצים עצמם. סבלנות ואורך רוח כאשר הם מחפשים משהו שנמצא "מתחת לאף" – הם באמת לא מבינים שזה מה שמחפשים. להגביר את התאורה בכל רחבי הבית. במגירה יש גם צעיפים שלא "רואים" בדמנציה שינוי 5: שילוב של ראייה מטושטשת, קושי באבחנה בין דמות לרקע, קושי בזיהוי תנועה ושינוי בזיהוי צבעים מה המשמעות: כל השינויים הללו עלולים להתרחש על רקע השינויים באזורי המוח המעבדים את המידע המגיע מהעיניים. אמנם רצוי שיהיו משקפיים מותאמות ככל האפשר למצב העיניים של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אך יש להכיר בכך התאמת משקפיים לא בהכרח תסייע בהתמודדות עם קשיים אלו. מה לעשות: צבעים שנתפסים כדומים זה לזה: קבוצה א: שחור, כחול, ירוק, חום וסגול. קבוצה ב: כתום, ורוד, אדום וצהוב. שימוש בניגודי צבעים כדאי לעשות בעירוב בין 2 הקבוצות. שימוש בניגודי צבעים: בין הצלחת למפה/ השולחן, סימון מתגים עם פס סימון כהה, שימוש בצבעים מאד שונים, לא להתעקש על התאמת צבעים מסוימת בלבוש. שילוב של תאורה מבחוץ ונקודתית התאמות חזותיות כלליות: אחת הדרכים הזמינות להקל על ההשלכות של שינויים בראייה בדמנציה היא התאמת התאורה בבית. תאורה אחידה בכל החדר ומניעת אזורים "חשוכים". אלו עלולים להיתפס על ידי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר כמקומות שבהם מסתתרים אנשים זרים/ בעלי חיים/ חפצים/ שדים ועוד. אור יום טבעי הנכנס מהחלונות הוא חיובי ומומלץ, אך יש לשים לב למנוע סנוור מאור זה. עמעם (דימר) המאפשר הגברת התאורה באופן מדורג, כך שתתאפשר הסתגלות הדרגתית להגברת התאורה. יכול להיות משמעותי במיוחד בזמן שמעירים את האדם עם דמנציה בבוקר. לצמצם את כמות החפצים המוצגים והמונחים על משטחים, כך שיהיה פחות עומס וקל יותר לזהות פריט מסוים מבין רבים. להימנע ממשטחים מסנוורים, כגון שולחנות עם משטחי זכוכית במטבח או בסלון. עדיפות למשטחים שהם מט. לשקול לכסות מראות, אם יש בהן החזר מסנוור של מנורה. להימנע משטיפת רצפה עם חומר מבריק/ וקס. אמנות: המוח של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול "להשלים" תמונה או ציור באופן שמעורר בו חרדה. באופן כללי, מומלץ להימנע מציורים בעלי אופי אבסטרקטי או אמורפי, ציורים העלולים לעורר רגש של חרדה, לדוגמה, העתק של הציור המפורסם ה"צעקה" של אדוארד מונק: כדאי לתלות תמונות של נוף וטבע, הידועים כמעוררים רגשות של רוגע ונינוחות. מי שיש לו משקפיים – להשתמש בהן. בפרט בזמן אכילת ארוחות. להשתמש במשקפי שמש כאשר יוצאים מהבית (להניח במקום בטרם פותחים את הדלת החיצונית). ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשת. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא גם: 8 התאמות סביבה חזותיות לדמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים הקשר בין ירידה בשמיעה לבין שינוי קוגניטיבי

אחד הלקחים ממגפת הקורונה היה הבנה ברורה יותר בנוגע לחשיבותו של חוש הריח. אם היינו צריכים לוותר על אחד החושים, סביר להניח שרובנו היינו בוחרים לוותר על חוש זה. אולם אנשים שחוו שינוי ניכר בחוש הריח כתסמין של הקורונה דיווחו על השפעה משמעותית על איכות החיים שלהם, הרבה מעבר למשוער, ולא רק בהקשר של פחות הנאה ממזון. כחלק טבעי מתהליך ההזדקנות של הגוף, בדומה לחושים האחרים, חוש הריח וחוש הטעם משתנים ולרוב פוחתים ברגישותם. חוש הריח: מושפע מאובדן של תאי עצב והפחתה בייצור כמויות רירית האף. הרירית מסייעת לריח להישאר די זמן באף כדי שקצוות העצבים יוכלו לחוש בו. רירית זו גם מפנה את מולקולות הריח מקצוות עצבים אלו כדי שיוכלו לקלוט מידע חדש. חוש הטעם: חל צמצום ניכר במספר תאי החוש על הלשון: יש הטוענים כי בגיל 75 יש לאדם רק כ-1/3 ממספר תאי החוש שהיו בגיל 30. בנוסף, התאים שעוד קיימים פחות יעילים מבעבר. שינויים בהיגיינת הפה ו/או טיפול תרופתי עלולים להשפיע אף הם באופן שלילי, לדוגמה ירידה ביצירת כמות הרוק ויובש בפה. לתרופות אנטי דיכאוניות יש לעיתים תופעת לוואי של טעם מתכתי בפה שאינו עובר. עישון, חשיפה לגורמים סביבתיים ומחלות עלולים להאיץ את הפגיעה בחוש הטעם ובחוש הריח. דמנציה/ אלצהיימר ושינויים בחוש הריח והטעם: חוש הריח: קושי לזהות ריחות, ירידה ברגישות לריחות עד אובדן חוש הריח (באופן הדרגתי) ועוד מוכרים כתסמינים העלולים לכוון לחשד לדמנציה מסוג אלצהיימר או מחלת הפרקינסון. עם זאת, שינויים בחוש זה עשויים להופיע גם בכל סוגי הדמנציה. תסמינים אלו אף עשויים להופיע זמן רב לפני תסמינים קוגניטיביים או מוטוריים אחרים. יש קשר משמעותי בין השינוי בחוש הריח לבין אלצהיימר, אולם טיבו אינו ברור דיו. בלוטת הריח (המזהה את הריח) ממוקמת בסמוך ל- וקשורה ישירות להיפוקמפוס, שהוא מבנה מוחי בעל חשיבות רבה באחסון זיכרון, ובין המבנים הראשונים הנפגעים במחלת אלצהיימר. כאמור, שינוים בחוש הריח עלולים להופיע לפני שינוי קוגניטיבי ניכר, ועשויים להתבטא בשינוי התנהגותי כדוגמת: הפסקה של צביעת שיער או הפסקה של עשיית מניקור (רתיעה מריח הלק ו/או מסיר הלק). צמצום נסיעה בתחבורה ציבורית בגלל רתיעה מריחות זריקת מזון לפח כי משהו בו מרגיש "לא נכון" ריחות מדומים (Phantosmia): הזיות של ריח או ריח מדומה עלולות להופיע בדמנציה/ אלצהיימר, ולרוב אלו יהיו ריחות לא נעימים (לפעמים עד מאד). זו תופעה פחות שכיחה מהזיות ראייה על רקע דמנציה/ אלצהיימר, ובאופן יחסי שכיחה יותר בדמנציה מסוג גופיפי לואי. לרוב יהיו ההזיות של ריחות לא נעימים: עשן/ משהו נשרף, עובש, ריח של שום, שתן של חתולים ועוד. זו תופעה שמשפיע מאד על איכות החיים, לדוגמה כאשר האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מוטרד מריח מדומה של עשן, הוא עשוי להיות מבוהל ולחשוב שיש שריפה בסמוך. מה אפשר לעשות? לבדוק עם רוקח קליני אם זו תופעת לוואי של תרופה מסוימת. לערוך מעקב רשום מתי זה קורה ובאיזו סביבה: אולי יש טריגר סביבתי או גופני המביא לכך. לא מתווכחים שאין באמת ריח כזה. אפשר להציע להחזיק משהו שיש לו ריח חלופי או מנוגד לריח המדומה. אפשר להכין שקיק של תבלינים להרחה או להיעזר בארומתרפיה ליצירת ריח שהאדם אוהב. בדמנציה/ אלצהיימר חוש הריח נפגע לעיתים עד כדי כך שלא מזהים מזון הוא מקולקל. כמענה לכך (לפחות בהתחלה) אפשר לסמן קופסאות מזון במדבקות עם תאריכים או הנחיות. חוש הטעם: אותות חוש הטעם מועברות למוח בעיקר באמצעות 3 עצבים מרכזיים בראש. אלו מעבירים מידע למבנה התלמוס, לאזורים בקליפת המוח ועוד. ירידה בחוש הטעם בדמנציה/ אלצהיימר מושפע מהניוון הכללי שיש במוח בכל הרמות: למעשה המוח מתקשה לפענח את המידע המגיע אליו מחוש זה. על כן, שינויים בתיאבון ואכילה בדמנציה/ אלצהיימר הם שילוב של שינויים ברמת החוש וברמת עיבוד המידע המגיע למוח. לעיתים ירידה בחוש הטעם (Hypoguesia) עלולה להביא להתנהגות של אכילה מוגברת, כמנגנון פיצוי על הקושי לחוש בטעם האוכל – האדם אוכל יותר במטרה להגיע לסף הטעם המוכר. הדבר נכון במיוחד אצל אנשים עם רקע של סוכרת. זאת משום שאחת ההשפעות ארוכות הטווח של סוכרת היא פגיעה בקצות עצבים ברחבי הגוף (neuropathy), כך שחלק מהחולים בסוכרת שנים רבות יפתחו סף טעם גבוה מהממוצע. שאלה: לאבא שלי יש דמנציה/ אלצהיימר והוא אוכל מעט מאד. אני מכינה לו את המאכלים שאהב בעבר, הוא לוקח ביס אחד ואומר שהוא כבר לא רעב. מה עושים כדי שיאכל יותר? מה אפשר לעשות? ראשית, אנו נוטים להיות מוטרדים מאד מכך שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אוכל פחות מבעבר, אולם לעיתים קרובות אנחנו, כבני משפחה מטפלים, טרודים מדי בעניין זה. מומלץ לערוך מעקב משקל חודשי של האדם עם דמנציה (כולל רישום) ועל פי נתונים אלו לנהוג: אם המשקל יציב, אין סיבה לדאגה, גם אם נדמה לנו שאינו אוכל דיו. כפי שתואר לעיל, יש מגוון שינויים בחוש ובמוח שמשפיעים על ריח וטעם המזון הנקלטים אצל האדם עם דמנציה. כדאי לנסות: להגביר את התיבול של המזון יותר ממה שהיה נהוג בעבר. להוסיף תיבול חריף (בתחילה בעדינות ובמשורה!). היכולת לחוש חריף לרוב שמור יחסית. להציע מגוון רחב של מאכלים, גם אלו שלא אהב בעבר. להרחיב את התפריט גם בהתייחס להמלצות תזונתיות: תדברו עם הרופא או התזונאי/ת לבדוק האם הנחיות שניתנו בעבר עדיין רלוונטיות ומשמעותיות. ייתכן שהדרישה לצמצום במלח מלפני עשור כבר לא משמעותית, אם זה מצמצם את כמות המזון שמוכן לאכול. לשקול עם הרופא המטפל אפשרות להוסיף אבץ באמצעות תוסף תזונה. לאבץ תפקיד משמעותי בחוש הטעם ובזיקנה יש לעיתים ירידה מתחת לסף המינימלי הדרוש. להשתמש בריחות חזקים ומוכרים בכדי לעורר עניין באוכל ותיאבון. לדוגמה, לקראת ארוחת הצהריים/ ערב לתכנת הכנת לחם במכשיר אופה לחם, שמייצר ריח חזק של אפייה בבית לזמן ממושך. בבוקר: אפשר לבשל קפה על הגז כדי ליצור ריח משמעותי של קפה בבית. אלו ריחות חזקים שיש להם אסוציאציה למזון. קינמון או קליפות תפוזים המבושלים במים מפיצים ריחות מעוררי תיאבון, כמו גם מעוררים זיכרונות של בית ורגשות חיוביים עבור אנשים רבים. במקרים רבים ההידרדרות בחוש הריח מתרחשת במקביל להידרדרות הקוגניטיבית והתפקודית, וניתן להניח שיש בכך הסבר חלקי לצמצום בתיאבון ובאכילה עם התקדמות הדמנציה/ אלצהיימר. מתוקים: אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר רבים מפתחים העדפה מובהקת למזון מתוק. מתוק זה הטעם הראשון שנחשפים אליו בינקות בחלב-אם או בתמ"ל. בגיל צעיר נוצר קשר רגשי מובהק בין מתוק ל"טוב". אלו עשויים להוות הסבר להעדפה זו בדמנציה/ אלצהיימר, אולם בני משפחה מטפלים רבים מוטרדים מצריכת סוכר רבה, בפרט בקרב אנשים שכבר מאובחנים עם סוכרת וניתנה הנחיה תזונתית לצמצם סוכרים. ברור שהחשש מהופעת או החמרה של סוכרת הינו מוצדק. אולם, אם האדם עם דמנציה / אלצהיימר מוכן לאכול מזון מתוק או ממותק ונמנע ממזון אחר, עדיף להיעתר ולספק את מה שמוכן לאכול על פני מריבות ומאבקים בנושא. אפשר להציע מזון שיש לו ערך תזונתי מיטיב ולהוסיף לו משהו מתוק בכדי להגדיל את הסיכוי שהאדם עם דמנציה יאכל זאת. לדוגמה: יוגורט / גבינה בטעמים או בתופסת פירות חתוכים ירקות חתוכים עם מטבל אגוזי (חמאת בוטנים, חמאת שקדים, נוטלה) פלחי פירות טבולים בדבש פירות יבשים גרנולה עם חתיכות פרי טריות ויוגורט רסק פירות + קינמון גזר גמדי מבושל (בדומה לצימעס, אפשר לבשל בקצת חמאה ודבש) נושא תזונה ואכילה הוא נושא מרכזי שמטריד מטפלים רבים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. יש הרבה התערבויות סביבתיות ולא תרופתיות שניתן לעשות בהקשר זה. כל מה שנכלל בטקסט זה אינו מתייחס להיבט של התאמת מרקם המזון לשינויים בלעיסה ובליעה. אם וכאשר עולות בעיות בהיבט זה, יש לפנות לקלינאי/ת תקשורת להתאמה מקצועית בעניין. תזכרו, זה שיש דמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשבו יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. כדאי לקרוא גם: שאלות ותשובות הנושא אכילה בדמנציה/ אלצהיימר מהי דמנציה/ אלצהיימר מתקדם? איך נשמור על בריאות הפה בדמנציה/ אלצהיימר

יש נושאים שממעטים לדבר עליהם בטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אי שליטה על צרכים הוא אחד מהם. לצערנו, תופעה זו צפויה להופיע אצל כל החולים בדמנציה לסוגיה במהלך המחלה. כשם ששליטה על צרכים נלמדה בילדות, כמו גם התנהגות והתנהלות מתאימה בשירותים, כך כל המידע הזה נמוג ונשכח עם התקדמות של דמנציה. זה מביך, זה מתסכל, לפעמים אפילו מעורר דחייה וההתמודדות מאתגרת מאד. שינוי בשליטה על סוגרים הינו אחד הגורמים למעבר למסגרת מחוץ לבית, וזה מובן ומוצדק. מתי מופיעה אי שליטה כחלק מדמנציה/ אלצהיימר, ולמה אי שליטה על צרכים לא מופיעה בהכרח רק בשלבים המאוחרים של דמנציה/ אלצהיימר. לעיתים היא מתחילה כבר בשלבים בינוניים, ומחמירה עם הזמן. הסיבות לכך מורכבות, ולא תמיד מדובר בבעיה גופנית: המוח כבר לא מזהה בזמן את תחושת הצורך יש קושי לתכנן רצף פעולות (לקום, ללכת, להוריד בגדים) האדם לא תמיד מוצא את השירותים או מזהה אותם בגדים הופכים למכשול: קושי לפתוח כפתורים/ רוכסן, להוריד גרביונים וכדומה יש שינוי בניידות כך שמתהלך באיטיות ולא מספיק להגיע בזמן שינוי חד בשליטה על צרכים, כלומר שינוי המופיע תוך יום יומיים ולא בהדרגה, עלול להיות תסמין של דלקת בדרכי השתן או בעיה גופנית אחרת. תמיד יש לשלול בעיות גופניות חדשות לפני שמניחים שאי השליטה מופיעה על רקע הדמנציה/ אלצהיימר. יש סימנים מוקדמים שלא כדאי להתעלם מהם ברוב המקרים השינוי לא מופיע ביום אחד. כדאי לשים לב אם יש: פספוסים קטנים בגדים מעט רטובים הליכות תכופות לשירותים בלי תוצאה חוסר שקט לא מוסבר כאמור, לא כל שינוי בשליטה על צרכים הוא בהכרח התקדמות של הדמנציה/ אלצהיימר ומעתה והלאה זה חלק מהתסמינים שיש להתמודד איתם. התאמת הסביבה הפיזית: במצבים שאי השליטה על הסוגרים יש מגוון התערבויות והתאמות סביבתיות שניתן לעשות כדי להקל על ההתמודדות ולכוון את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר להתנהלות הרצויה: דלת חדר השירותים פתוחה + אור דלוק כל הזמן שלטים עם חיצים במקומות שונים בבית המכוונים לחדר השירותים (גם בבית שמתגורר שנים) בגדים שקל להוריד ולהרים: מכנסיים עם גומי (יש גם מכנסי ג'ינס עם גומי) הדגשת גבולות האסלה עם תוחם כהה, בפרט בחדרי שירותים עם רצפה לבנה בדומה לאסלה הוספת הגבהה לאסלה המקלה על ישיבה וקימה מהאסלה נייר טואלט בצבע שונה מצבע הקיר או סימון/ הדגשה של מיקום הניר טואלט בצבע ניגודי לקיר נייר טואלט בגליל או בחתיכות מופרדות פח פתוח בצבע בולט + שלט "לזרוק כאן" + חץ + שקית ניילון + כמה ניירות מקופלים בתוך הפח אולי מגבונים לחים כחלופה לנייר טואלט? מחמם מגבונים, תמונה מהאתר של סופרפארם מוצרי ספיגה אינם בהכרח הפתרון המיידי המתאים. תיאור מקרה: מיטל התקשרה וסיפרה שלאהרון, אביה בן 74, שהיה בין שלב התחלה ובין שלב אמצע של דמנציה וסקולרית, התחילו "תאונות", ושהוא עושה את הצרכים במכנסיים. בשבוע האחרון התגברה אי-השליטה והיא מתרחשת לפחות פעם ביום. היא ואחיה מנסים לשכנע את אביה להשתמש בחיתולים חד-פעמיים והוא מסרב, והיא רצתה לדעת מה כדאי לומר כדי לשכנע אותו לעשות זאת. בירור קצר עם האחים ועם המטפל הצמוד העלה שבזמן האחרון אהרון מתקשה להיעמד; הוא לא אמר דבר על כך, אך בדיעבד נזכרו שראו הבעה של כאב על פניו כאשר נעמד והוא נאנח הרבה. הסכמנו שהבעיה המרכזית אינה אי-שליטה בשתן, אלא בעיה גופנית שגורמת כאב בשינוי תנוחה; בניסיון להימנע מכאבים נמנע אהרון מלקום וללכת לשירותים. למעשה, במקרה זה הטיפול באי השליטה בשתן היה מכוון לבעיית התנועה והכאבים. כן מוצרי ספיגה, אבל בתזמון נכון כדאי לשקול אותם כאשר: התאונות הופכות תכופות קשה להגיע לשירותים בזמן למרות התאמות סביבתיות יש קושי בלילה כשהמצב יוצר עומס גדול מדי על המטפל/ת איך משלבים מוצרי ספיגה: מציגים את זה כפתרון נוחות, לא כבעיה, ובאופן כללי לא מדברים יותר מדי על הנושא מתחילים בהדרגה (לילה או יציאות מהבית) ממשיכים לעודד הליכה לשירותים גם עם מוצר לנשים: שימוש ב"תחתוני מחזור" עשוי לסייע לתקופה מסוימת. בהמשך יהיה צריך לשלב פדים בתוך התחתונים המונחים במגירה, כך שכל תחתון כבר כולל פד. בהתחלה גם לגברים אפשר לשלב פדים לתחתונים, אבל זה דורש הסתגלות, ולרוב יהיה יותר קל ופשוט יותר לעבור למכנסונים סופגים. מחליפים את התחתונים במגירה במכנסונים סופגים. מכנסונים סופגים, תמונה מהאתר של עזר נאמן מצב הפוך – הולכים יותר מדי לשירותים! לפעמים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר רוצה כל הזמן ללכת לשירותים, והמטפל/ת צריכים ללוות בשל קושי בניידות, אך אין באמת צורך גופני. תופעה זו עשויה להופיע בשלב אמצע של דמנציה/ אלצהיימר ומתישה את המטפלים משום שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול לדרוש ללכת לשירותים כל 5-10 דקות, כולל כל הפעולות המלוות זאת וללא צורך גופני. ויכוח או ניסיון למנוע הליכה לשירותים מעורר התנגדות ותוקפנות, כמו גם כל אמירה שיש מוצר ספיגה ואין צורך ללכת. התמודדות עם התנהגות זו לרוב מצריך שילוב של טיפול תרופתי. ממשפחות שהתנסו נמסר שתרופות אנטי-פסיכוטיות לרוב הקלו במידה מסוימת, אבל כמו כל תרופה גם לכך יש תופעות לוואי. לצד טיפול זה, מנסים לשלב תעסוקה והפעלה שיעסיקו את הידיים כאשר האדם עם דמנציה/ אלצהיימר חוזר למקום הישיבה שלו. אם אפשר, רצוי שיעבור לחדר אחר ולא לחזור לחדר שממנו הלך לשירותים. צפייה בטלוויזיה אינה תעסוקה מתאימה בהתמודדות עם התנהגות זו. המטרה היא להאריך את פרקי הזמן בין ההליכה לשירותים. עם התקדמות הדמנציה/ אלצהיימר, התנהגות זו תפחת ותיעלם. תיאור מקרה: סוניה מדווחת שאריק, בעלה בן ה68 עם דמנציה מסוג FTD, קם בלילה ועושה פיפי בסלון. איך היא גילתה זאת? כשקמה בבוקר והחליקה בשלולית בסלון. גם לא נעים, גם מסוכן. מה אפשר לעשות? אריק מסוגל להתהלך עצמאית, מודע לצורך לעשות את הצרכים אבל טועה במיקום. במקרה זה מוצרי ספיגה אינם מתאימים, וספק אם יסייעו כי הוא יוריד אותם ממילא כשירגיש צורך להתרוקן. לכן, עשינו התאמות בסביבה הפיזית: סגירת התריסים בסלון כל ערב כדי שלא תהיה תאורה מהרחוב + הדלקת אור קבוע בשירותים. חסימת המעבר לסלון בקצה המסדרון על ידי הזזת הספה. הוספת פס תאורה על הרצפה מהחדר השינה לכיוון השירותים. ההתאמות הללו אכן כיוונו את אריק לשירותים ומנעו הישנות אירועים של שלוליות בסלון על הבוקר. עם הזמן, המצב הידרדר כך שאריק לא הספיק להגיע לשירותים. הוא נעמד ליד המיטה , קרוב לקיר בחדר השינה, ועשה שם פיפי. כשהבנו שהוא ממשיך להרגיש את הצורך אך אינו מצליח ללכת את המרחק, סוניה הציבה דלי + סמרטוט + פס תאורה מסביב לדלי במיקום שזיהתה שעושה שם שוב ושוב. ממש לא אידיאלי, אך המטרה היתה לצמצם את הצורך בניקיון כל בוקר, ולמנוע נפילה בשל החלקה בשלולית (שלה או שלו). גם פתרון זה נתן מענה לתקופה, ובהמשך אריק התקשה לקום ולעמוד, אך עוד שלט כך שיכול היה להתאפק וסירב להשתמש במוצרי ספיגה. בשלב זה עברנו לתוכנית התרוקנות. תוכנית התרוקנות: במשך היום: סוניה הובילה אותו לשירותים כל שעתיים. לא שאלה האם הוא צריך/ רוצה, לא אמרה שירותים או כל מילה אחרת שקשורה לעניין, אלא, הובילה אותו לשירותים בתירוץ כזה או אחר (בדרך כלל כדי לאכול שוקולד), הושיבה אותו על האסלה, והפעילה את המים בברז שיזרמו ויסייעו להתחיל להתרוקן. לפעמים זה הצליח ועשה פיפי, ולפעמים לא, אבל היא דבקה בתוכנית מבחינת זמנים. בלילה: שימוש בבקבוק (כמו בבית חולים) כאשר הרגישה שהוא מתנועע או מנסה לקום. עם התקדמות הדמנציה, סוניה עברה לשימוש במוצרי ספיגה באופן מלא. טיפ למטפלים: אחד ההיבטים הכי קשים בהתמודדות עם שינויים בשליטה על צרכים הוא עניין הריחות הלא נעימים (בלשון המעטה) הנלווים. אמצעי זמין שיכול להקל במידה מסוימת על כך הוא שימוש בשמן אתרי (המשמש לארומתרפיה) שניתן לרכוש בכל בית מרקחת. יש מגוון שמנים בריחות שונים ותבחרו את הריח החביב עליכם, רצוי שיהיה ריח חזק, כגון אקליפטוס, מנטה וכדומה. שימוש: מניחים 2-3 טיפות בפתח הנחיריים כשניגשים להתמודדות עם ניקיון או עזרה בעשיית צרכים. זה לא 100%, אבל בהחלט יכול להקל. גמישות ויצירתיות. בדומה להתמודדות עם מגוון תסמינים בדמנציה/ אלצהיימר, גם בהקשר התמודדות עם שינוי בשליטה על צרכים זה מה נדרש ממטפלים. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר - אל אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

לעתים נדמה שמראש השנה ועד אסרו חג של סוכות, אנו רק משתתפים ברצף ארוך ומתמשך של ארוחות ואירועים משפחתיים. לא פעם אנחנו מסיימים את המפגשים הללו עם כאב ראש קל (לפחות). ואם זה מה שקורה לאנשים בריאים, תארו לעצמכם מה קורה לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. טיפים למפגשי חגים טובים עם אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר לפני/ תחילת אירוע : המפגש המשפחתי לעתים כולל אנשים שאיננו פוגשים בשגרה; קרובים שהם למעשה קצת רחוקים. הטון של האירוע כולו עשוי להיקבע מהמפגש הראשוני. על כן, מומלץ: תמנעו ותימנעו ממבחני זיכרון לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר! כדאי שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יהיה בין האורחים הראשונים, כדי שיוכל להסתגל בנחת. תשהו לצד האדם עם דמנציה/ אלצהיימר בעת הגעת אורחים חדשים, כדי למנוע מצב שהם שואלים/ בודקים אם זוכרים אותם ואת הקשר אליהם. תהיו מוכנים לומר את שמם של האורחים החדשים ולהוסיף קצת פרטי רקע. מומלץ שלא לומר – "נו, את/ה בוודאי זוכר/ת....". תבקשו גם מהמשתתפים האחרים שלא לעשות מבחני זיכרון. במהלך: תכבדו את כמות האוכל שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר רוצה לאכול – בין אם זה הרבה או מעט, אל תשימו על הצלחת שלהם מבלי לשאול אם רוצים, ואל תדחקו בהם לאכול מכל המנות או מאכל מסוים. בחגים יש מאכלים מיוחדים אופייניים, שלא בנמצא כל ימות השנה. אפשר קצת להתיר בעניין הנחיות תזונה, פרט לחולי סכרת שחשוב לשמור על רמת סוכר מאוזנת. אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר רוצה לקום ולעזוב את השולחן – כדאי להציע כורסא בסמוך, ולשים ליד הכורסא אלבום תמונות לדפדוף/מגזינים. לאחר הארוחה כדאי לאפשר להם לפרוש הצידה אם רוצים, לא להמשיך לשדל שיחזרו לשולחן וישתתפו במתרחש. במהלך המפגש כדאי לספר חוויות משותפות או סיפורים משפחתיים כחלק מהשיחה השוטפת, אך לא לבקש מהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להשלים פרטים ספציפיים של סיפורים אלו. אחרי: אל תצפו שישתתפו עד שעה מאוחרת. המאמץ הקוגניטיבי באירוע זה הוא גבוה ורב, ומביא לעייפות גופנית רבה. תדאגו מבעוד מועד לאפשרות להחזירם הביתה בשעה מוקדמת יחסית, עוד בטרם יתר האורחים עוזבים. לחלופין, מומלץ תמצאו מקום שיוכלו לפרוש אליו ולנמנם שם, אם ירצו. לעתים אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ירצו להישאר ולשבת בנוכחות כל האורחים. גם זה טוב. רצוי לאפשר להם להשתתף כשהם יושבים בנוחות על כורסא או ספה. אם הם נרדמים על הספה, אין צורך ולא כדאי להעיר אותם כדי "שלא יפספסו". ומה עם שותפי הטיפול? מפגשי חגי תשרי הם אירועים עם היסטוריה אישית ומשפחתית. אנשים נוטים להשוות בין אירועי השנה הנוכחית לבין אירועים אלו בעבר, וייתכן שליבם נחמץ מהשוואה זו. ההבדל עלול להיות גדול ומשמעותי, ובאמת כואב. אולם, לא ניתן להשיב את מצב לאחור. מומלץ לנסות לחוות את עולמם הנוכחי של האנשים עם דמנציה וליהנות מ"כאן ועכשיו". ולעתים מפגשי החגים הם אירועים דווקא שבהם אנשים עם דמנציה יהיו שותפים באופן משמעותי יותר מיכולותיהם בשגרת היום יום. אם זה המצב – כדאי ליהנות מכך, ומי שמתאים לו לצלם ולתעד רגעים יקרים אלו!! ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: שינויים באכילה בדמנציה/ אלצהיימר תפסיקו להתווכח, תתחילו להתחבר: כלים מעשיים לתקשורת בדמנציה/ אלצהיימר ליל סדר ודמנציה/ אלצהיימר

מספר הולך וגדל של אנשים בעולם חולים במחלות דמנציה. יש הערכות כי עד 2050 כ-78 מיליון אנשים בעולם יסבלו מסוג של דמנציה (כיום ההערכה היא שיש כ50 מיליון). דמנציה מסוג אלצהיימר היא הסוג השכיח בותר מבין כל סוגי הדמנציה: כ60-70% מהסובלים מדמנציה יש להם את הסוג הזה. דמנציה וסקולרית היא השנייה בשכיחותה מבין סוגי הדמנציה: 5-10% מהסובלים מדמנציה יש להם סוג זה. דמנציה מסוג אלצהיימר קשורה לשקיעה של חלבוני עמילואיד וסבכי טאו במוח. דמנציה וסקולרית קשורה לצמצום בזרימת הדם למוח. מה הגורמים לסוגי דמנציה אלו? אלצהיימר: לא ידוע בבירור מה המנגנון הביולוגי "המתקלקל" וגורם לדמנציה זו. ככל הנראה גורמי רקע מסוימים מגבירים את הסיכון למחלה זו. לדוגמה, ידוע שיש השפעה למגדר ולקשר משפחתי. אלצהיימר שכיח יותר בקרב נשים. לצד זה, אורח חיים נמצא משמעותי ברוב המקרים של אלצהיימר. לדוגמה: השמנה בגיל הביניים, היעדר פעילות גופנית, רמת השכלה נמוכה, דיכאון קליני ועישון מגבירים סיכון לחלות באלצהיימר. דמנציה וסקולרית: גם בדמנציה זו יש השפעה של מגדר ותורשה, ולקבוצות אתניות מסוימות יש סיכון מוגבר. דמנציה זו שכיחה יותר בקרב גברים. גורמי סיכון ידועים לדמנציה זו הם גורמי הסיכון למחלות לב-ריאה, כגון השמנת יתר, יתר לחץ דם, סוכרת, שבץ ומחלות לב. מה קורה במוח? אלצהיימר: מחלה זו מושפעת משינויים המתרחשים ברקמת המוח עצמו. נוצר מעין "בלגן" בתאי המוח וביניהם שלא צריך להיות שם. שינויים אלו יכולים לגרום לירידה ביכולות חשיבה ובזיכרון. דמנציה וסקולרית: סוג דמנציה זה קורה כשיש שינויים בכלי הדם במוח. הדבר יכול להיות קשור לאירועים מוחיים או לזרימת דם. שינויים אלו יכולים לגרום לירידה קוגניטיבית, בדומה לפקק תנועה ב"כבישי" המוח ומשפיע על יכולות חשיבה וזיכרון. מופעי התסמינים: כפי שניתן להבין להלן - חלק מהתסמינים חופפים. אלצהיימר: מחלה זו לרוב מתחילה באיטיות ובהדרגה בהשוואה לדמנציה וסקולרית, התסמינים הראשונים לרוב יתבטאו בשינוי לרעה בזיכרון. לדוגמה, בזיכרון לטווח קצר – לא לזכור מידע שנמסר זה עתה. ככל שנמשכת המחלה היא תשפיע על יכולת השפה, התמצאות בזמן ובמקום והיכולת לפתור בעיות. תסמיני אלצהיימר כוללים: קושי בזיכרון קושי בהבנת וביצירת שפה אובדן עצמאות קושי בביצוע משימות טיפול עצמי יומיות שינויים במצבי רוח ובאישיות השינויים הניווניים במוח שמצביעים על מחלת אלצהיימר עלולים להתחיל 10-15 שנים לפני הופעת התסמינים. עם הופעת התסמינים המחלה מתקדמת מהר יותר, ולאחר קבלת אבחנה תוחלת חיים ממוצעת של 8-12 שנים. דמנציה וסקולרית: תסמינים אלו מופיעים בפתאומיות יחסית. אופי התסמינים תלוי באיזה חלק במוח יש פגיעה בכלי הדם. לפעמים תסמינים אלו יופיעו לאחר שבץ מוחי או בעיה גופנית אחרת. בשונה מאלצהיימר, קושי בזיכרון אינו בהכרח תסמין מוקדם או ראשוני. במקום זאת, ייתכן שיהיה לאדם קושי בקבלת החלטות, תכנון או ארגון של עניינים וחפצים. זה דומה למחסום במוח שגורם לבעיות בחשיבה. התסמינים כוללים: קושי בריכוז ובתקשורת קשיים בזיכרון קשיי התמצאות בזמן ובמקום תסמינים של שבץ כמו חולשה פתאומית או קושי לדבר שינויים באישיות קשיים בשיווי משקל ובהליכה בדמנציה וסקולרית לרוב ניתן לצפות להתקדמות מהירה יותר בהשוואה לאנשים עם דמנציה מסוג אלצהיימר. אבחון והבחנה בין סוגי הדמנציה אבחון בין שני סוגים שונים של דמנציה דומה להרכבת פאזל ללא תמונה לדוגמה: יש תסמינים דומים, כגון קושי בזיכרון וקשיי חשיבה. בכדי לבדוק אם יש לאדם סוג זה או אחר , או שניהם, הרופאים משתמשים בהערכות ותבחינים מסוימים. הם ישאלו שאלות על בריאות כללית ויערכו בדיקות הדמיה. בכל המקרים, יש צורך לשלול הפרעות אחרות לפני שיוכלו לאבחן בוודאות איזו דמנציה זו. אלצהיימר: יש סימנים ביולוגיים למחלת אלצהיימר, אך הם אינם מובהקים, כלומר - לא יופיעו בבירור אצל כל מי שחולה במחלה. לרוב, אלצהיימר מאובחן באמצעות שילוב של אנמנזה (סיפור המחלה) בדיקות הדמיה, ניקור מותני והערכה קוגניטיבית. הבדיקות הגופניות מיועדות לבדוק רמות גבוהות מהנורמה של חלבוני עמילואיד-בטא והצטברויות של חלבוני טאו. חברות ביוטכנולוגיה רבות עמלות ליצירת בדיקות דם מהימנות לזיהוי חלבונים אלו באופן שיהיה פחות פולשני מניקור מותני. אולם, לבדיקות דם אלו, נכון לעכשיו, יש מגבלות וקושי לאבחן אלצהיימר בקבוצות אתניות מסוימות (עוד לא ברור מה הסיבה לכך). יש גם מחקרים המנסים לזהות אלצהיימר באמצעות מעקב אחר שינויים בעדשת העין, אך טרם נמצאה בדיקה מתאימה לכך. דמנציה וסקולרית: בשונה מאלצהיימר, דמנציה וסקולרית אינה מאופיינת בהצטברות לקויה של חלבונים במוח. היא מאובחנת על ידי בדיקה של זרימת הדם במוח. ניתן להיעזר בMRI לאבחון דמנציה זו, המסייע לזהות ליקויים בזרימת הדם במוח, כגון סימנים לשבץ, דלדול כלי הדם ושינויים בהולכה במוח. האם דמנציה וסקולרית ואלצהיימר יכולות להיות במקביל באותו המוח? כן. בשל גורמי סיכון משותפים לכל 1 מתוך 10 אנשים למעשה יש דמנציה מעורבת. לרוב זוהי מעורבות של דמנציה וסקולרית ואלצהיימר. טיפול: אלצהיימר: רוב התרופות לאלצהיימר מכוונות לתסמינים הקוגניטיביים ולשינוי בזיכרון ולא לבסיס הביולוגי של המחלה. תורופות המוכרות בשמות אריסט, ממוריט, אקסלון, דונפזיל ודומיהם הן תרופות מעכבות אצטילכולין-אסטרז, המאטים ומונעים את פירוק הנוירו-טרנסמיטר אצטילכולין. ממנטין היא תרופה נוספת לאלצהיימר הפועלת באופן דומה על עיכוב פירוק נוירו-טרנסמיטור אחר במוח. בשנת 2024 היתה התקדמות ואישור תרופות המכוונות לשינויים הביולוגיים של אלצהיימר: לקמבי היא תרופה חדשה הפועלת לסילוק הצטברויות של חלבוני עמילואיד-בטא. קיסונלה היא תרופה הפועלת לפירוק וסילוק של צבירי חלבוני טאו. התרופות הללו משפיעות ומתאימות לשלב המוקדם, ואף המקדים, של אלצהיימר ואינן בסל התרופות. דמנציה וסקולרית: אין טיפול תרופתי ספציפי לדמנציה וסקולרית. במטרה להאט את התקדמות הדמנציה, הרופא עשוי להמליץ על תרופות לייצוב לחץ הדם ומניעת לחץ דם גבוה, לצמצום כולסטרול, למניעת קרישי דם ולשמירה על רמת סוכר מאוזנת בדם. בשני סוגי הדמנציה הללו אבחון מוקדם חשוב מאד ויכול לסייע בניהול התסמינים ולאפשר איכות חיים. איך אפשר למנוע דמנציה לסוגיה? אין מניעה של דמנציה לסוגיה, משום הגורמים לדמנציה אינם ידועים כראוי למדע כרגע. עם זאת, ביולי 2024 פורסם דוח של פורום בינלאומי המשער שניתן לצמצם עד 45% מהמקרים של דמנציה לסוגיה בעולם על ידי אימוץ אורח חיים בריא. המלצות לצמצום סיכון לדמנציה לסוגיה: הימנעות מעישון פעילות גופנית אירובית תזונה ים תיכונית (כמו שכתוב בספר!) ניהול תקין של מחלות רקע כגון סוכרת, יתר לחץ דם והשמנת יתר מעורבות חברתית לאתגר את המוח במשך החיים ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בטח יעניין אותך גם: חידושים ועדכונים באבחון מחלת אלצהיימר גורמי סיכון לדמנציה: עדכון 2024 מהם סוגי הדמנציה?

דמנציה היא שם כולל למחלות ניווניות של המוח. כמה סוגי דמנציה יש? לפחות 50. יש הטוענים ליותר מ-100. רובן בשכיחות נמוכה (מאד), ובעלות שמות ארוכים המתייחסים לאזורי המוח העיקריים שנפגעים. לנוכח הבלבול הרב בנושא, קיבצתי להלן מידע רלוונטי וממוקד על סוגי הדמנציה השכיחים יותר. מחלת אלצהיימר (Alzheimer's disease): סוג הדמנציה השכיח ביותר, לפחות 60% מהמקרים של דמנציה הם מסוג זה. תסמינים: הליקוי בזיכרון לטווח קצר הוא לרוב התסמין הראשון. - בהמשך יהיו ליקויים בתפיסה חזותית וביכולת להשתמש בשפה (להבין ולדבר) - קושי לעקוב אחר זמנים ולבצע משימות יומיות - אובדן חפצים - יכולות חברתיות ו"פסאדה" (הצגת יכולת תקינה בפני אנשים זרים) נשמרות לאורך זמן - היעדר תובנה לקשיים עלול להיות חלק מהתסמינים כבר בשלב מוקדם. אבחנה: על פי תמונה קלינית (הסיפור שמספרים החולה והמטפל, תיאור מהלך אופייני) + בדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה השוללות מחלות אחרות + הערכה קוגניטיבית מסוג MMSE או MoCA. לעתים החולה יתבקש לעבור בדיקת ניקור מותני (LP) לבדיקת רמת חלבונים בנוזל עמוד השדרה. בדיקה זו נועדה לאושש חשד לאלצהיימר, אך אינה מהווה כלי אבחוני כשלעצמה. מהלך: התחלה הדרגתית והתקדמות איטית, דומה לעקומת מדרון לא תלול. בממוצע נמשכת 8-12 שנים (ללא מחלות רקע) . גורמי סיכון: גיל כרונולוגי, רקע משפחתי, עישון, השכלה מועטה, פגיעות ראש טראומטיות, יתר לחץ דם. לחלק מהאנשים עם אלצהיימר יש היסטוריה של MCI (ירידה קוגניטיבית קלה). טיפול תרופתי: יש תרופות המיועדות לשלב התחלה של אלצהיימר, הפועלות לעיכוב הפעילות של האנזים אצטילכולין-אסטרז בסינפסה (דונפזיל בגווניו השונים בשוק). קישור לעמותת עמדא. דמנציה וסקולרית (Vascular dementia): הדמנציה ה-2 בשכיחותה, שמופיעה על רקע שינויים בכלי דם (כמו שקורה בכל הגוף, קורה גם במוח). - יכולה להופיע עם/ לאחר אירוע של שבץ משמעותי אחד או רצף של אירועים מוחיים קטנים. - מופיעה לעתים קרובות בשילוב עם מחלת אלצהיימר או עם דמנציה מסוג גופיפי לואי (מתוארת להלן). - 30% מהאנשים שחווים אירוע מוחי (שבץ) - עם הזמן תופיע גם דמנציה. תסמינים: - שינוי קוגניטיבי איטי ולא אחיד, לא בהכרח ליקוי בזיכרון - כולל ליקוי בשפה עם "חורים" לא מוסברים ומשתנים עשויים להיות תסמינים מוטוריים: קושי להתחיל תנועה, הפרעה בהליכה, חולשה ממוקדת ונוקשות שרירים. אבחנה: בדומה לאלצהיימר, בעיקר על פי בדיקות הדמיה המדגימות שינויים ניווניים משמעותיים במוח + רקע של מחלות כלי דם /לב- ריאות. מהלך: דמוי "מדרגות", איטי ומתקדם. גורמי סיכון: יתר לחץ דם, שומנים גבוהים בדם, עישון, פרפור חדרים ומחלות לב נוספות. לעתים קרובות עם היסטוריה רפואית של TIA או שבץ קודם. דמנציה עם גופיפי לואי (Lewy Body dementia): הסוג ה-3 בשכיחותו מסוגי הדמנציה. תסמינים: - תסמינים קוגניטיביים לרוב יתחילו מעט לפני או במקביל לתסמינים מוטוריים. - תסמינים מוטוריים דמויי פרקינסון: נפילות חוזרות, נוקשות שרירים, איטיות בתנועה, ללא רעד במנוחה - שינויים משמעותיים בקוגניציה ובעירנותבמשך היום, קושי ניכר בחשיבה בהירה, קושי בקבלת החלטות ובמיקוד קשב. עם הזמן תופיע גם פגיעה בזיכרון, בלבול, דיבור לא ברור וקושי להתמקד, לא מתמצאים במקום. - הפרעות בשינה, כולל הפרעת שינה REM, שבה "מתנהגים" את החלום. - לפעמים יופיעו "התקפי" ניתוק ובהייה בחלל. - מאופיין באופן בולט בהזיות ראייה הכוללות בעלי חיים קטנים או אנשים. גם "רואים" דמויות בחפצים, בווילונות, תמונות ושטיחים. - פגיעה בעיקר באונות הצידיות והעורפיות הקשורות לעיבוד מידע חזותי, על כן שינויים בתפיסת עומק, כמו גם קושי לעקוב אחר עלילה של סרט או ספר. צריכים לקרוא שוב ושוב אותו הקטע כדי להבין אותו. אבחנה: יש קושי רב לאבחן ולעתים קרובות מאובחן בטעות כפרקינסון. אין בדיקות ספציפיות ומבוסס על תהליך של אבחנה מבדלת, בדומה לאלצהיימר. מהלך: התקדמות מהירה יחסית תוך מספר שנים מועט. גורמי סיכון: לא ידוע על גורמי סיכון ספציפיים. חשוב לדעת! לחלק מהחולים בדמנציה זו יש רגישות מוגברת לתרופות מסוימות, בפרט תרופות אנטי- פסיכוטיות, העלולות לעורר תופעות לוואי בעייתיות. חשוב להעיר את תשומת לב הרופא לכך! קישור לעמותה לדמנציה עם גופיפי לואי (באנגלית). דמנציה פרונטו-טמפורלית (Frontal - Temporal dementia): - דמנציה זו שכיחה יותר בגיל צעיר יחסית צעיר (40-60). - יש תתי סוגים, לדוגמה תת סוג "סמנטי" (Semantic, שכן מאופיין בליקוי בשפה) או תת סוג "התנהגותי". תסמינים: - לרוב שינויים התנהגותיים: אובדן עכבות, התעלמות מנורמות חברתיות, היעדר תובנה עצמית, צוחקים באופן לא מותאם, מקללים, שרים בקול רם, רוקדים שלא במקום, השטחה רגשית (היעדר אמפתיה או סימפתיה) או - אפתיה, היעדר יוזמה, תגובתיות נמוכה לגירויים, לא שומרים על היגיינה אישית או של הסביבה - דיבור קונקרטי ותמציתי - לעתים קרובות ללא פגיעה בהתמצאות בזמן ובמקום או בתפיסה חזותית - שינויים משמעותיים בהרגלי אכילה: אכילה מוגברת, העדפה מוגברת למתוק, אוכלים ללא הפסקה - ליקוי בתפקוד חברתי מהלך: מתקדמת מהר ותוך זמן קצר יחסית. עם התקדמות המחלה היעדר העכבות יוחלף באפתיה. גורמי סיכון: לעתים יש רקע משפחתי. עשוי להיות קשור למחלות נוירולוגיות על הפרעות תנועה, ואז יופיעו קשיים בתנועה כגון שינויים בשיווי משקל, כיווצי שרירים, רעידות (לא כל הזמן). קישור לעמותה לדמנציה פרונטו- טמפורלית (באנגלית). דמנציה על רקע מחלת פרקינסון: - ירידה קוגניטיבית תופיע לרוב לאחר יותר משנה של שינויים מוטוריים. - יכול להופיע במקביל דמנציה מסוג אלצהיימר או דמנציה וסקולרית. - יש צורך לערוך אבחנה מבדלת שאין זו ההשפעה של תרופות אנטי-פרקינסוניות (לתסמינים המוטוריים). תסמינים: - קשיים קוגניטיביים: האטה בחשיבה, קושי במיקוד קשב, נוקשות מחשבתית, קושי בעיבוד מידע חזותי מרחבי. - שינויי התנהגות שכיחים: אפתיה, חרדה, דיכאון, הזיות, מחשבת שווא, ישנוניות מוגברת במהלך היום, הפרעת שינה כולל הפרעה בשינת REM (כמוזכרל עיל). מהלך: מושפע ממהלך מחלת הפרקינסון (שהיא המחלה הבסיסית). גורמי סיכון: תרופות לטיפול בפרקינסון, משך זמן מחלת הפרקינסון. קישור לעמותת פרקינסון. מחלת קרויצפלד – יעקב (Creutzfeldt-Jacob disease): מחלה נדירה שבה חלבונים הנקראים פריונים (prions) גורמים לפגיעה בחלבונים תקינים אחרים במוח. נזק זה מביא לתסמינים של דמנציה המתקדמת במהרה. תסמינים: קשיים בריכוז ובזיכרון, שינויי מצב רוח, דיכאון, הפרעות בשינה, טיקים בשרירים, קושי בהליכה. אבחנה: ניתן לאבחן ע"י בדיקה של רקמת המוח שבה ניתן לראות שינויים האופייניים לשינויים בחלבונים פריוניים (נראה דמוי ספוג). ניתן גם למצוא שינויים המופיעים בנוזל עמוד השדרה. מהלך: הידרדרות מהירה מאוד, לעתים קרובות החולה נפטר תוך שנה. גורמי סיכון: המחלה עלולה להופיע באופן אקראי או על רקע משפחתי או בהעברה. תת הסוג האקראי הוא השכיח, מופיע לרוב לאחר גיל 40, אצל 1 למיליון איש בשנה. לא ברור הגורם, אולם ידוע שאין רקע גנטי או העברה מאדם לאדם. ב-30 השנים האחרונות הופיע תת סוג בשם "הפרה משוגעת", שפגע במוח בעקבות צריכת בשר בקר שהיה חולה. מחלה זו פגעה בעיקר באנשים צעירים, והופיעה אף שנים לאחר צריכת הבשר הנגוע. שכיחות תת סוג זה הצטמצם עם הזמן. קישור לעמותה לדמנציה קרויצפלד-יעקב (באנגלית). הידרוצפלוס עם לחץ נורמטיבי (NPH - Normal Pressure Hydrocephalous): דמנציה מסוג זה מופיעה בשל הצטברות נוזלים במוח. תסמינים: קשיים ושינויים בהליכה, קושי בחשיבה ובריכוז, שינויי התנהגות ואישיות, אי שליטה על סוגרים (מופיע בהתחלה). אבחנה: ניתן לזהות בבדיקות הדמיה. גורמי סיכון: לא ידועים גורמי סיכון ספציפיים. טיפול: חשוב לאבחן סוג דמנציה זה משום שניתן לטפל בתסמינים באמצעות ניקוז הנוזלים מהמוח על ידי התקנת נקז. קישור לעמותת הידרצפלוס ישראל. תסמונת וורניקה- קורסקוף (Wernicke- Korsakoff syndrome): הפרעה זו מופיעה על רקע מחסור ניכר בוויטמין B1. תסמינים: משפיע בעיקר על הזיכרון, ופחות על יכולת פתרון בעיות וחשיבה כללית. גורמי סיכון: שכיחה בקרב אנשים שצורכים אלכוהול באופן משמעותי במשך שנים. לכל סוגי הדמנציה מתאים: הדרכה לבני משפחה מטפלים התאמת התקשורת ליכולות האדם עם דמנציה התאמת הסביבה הפיזית והאנושית התאמת תעסוקה שימור יכולות על ידי מעורבות חברתית קבוצות תמיכה למטפלים ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: שני סוגי דמנציה, סיפרו אחד: על דמנציה מסוג אלצהיימר ודמנציה וסקולרית למה כל כך קשה לאבחן דמנציה? שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה

בשבוע שעבר עמידה שגרתית בתור לרכישת קפה הפכה לסצינה מקצועית: לפניי עמדו שתי נשים. פתאום איש שנראה בערך בגילן ניגש לאחת מהן; חיבוקים ונשיקות על הלחי, ממש התלהבו להיפגש. ואז כשניגש לחבק את השנייה, היא דחפה אותו לאחור וצעקה "אל תיגע בי!". האיש הסמיק, נראה נבוך ואמר "מה, את לא זוכרת אותי?". האישה הביטה בו במבט לא מבין, והחברה שלה אמרה בשקט "היא לא זוכרת כלום. יש לה אלצהיימר". כאשר יקירנו חולה בדמנציה/ אלצהיימר אחת הדילמות העולות היא האם לשתף אנשים אחרים באבחנה? את מי לשתף? מתי לשתף? ואיך לעשות זאת? האם לשתף באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר? אין בושה בכך שיש לאדם דמנציה/ אלצהיימר. אמנם בני משפחה מטפלים עשויים להתלבט אם זה כדאי, אולי זה לא מכבד, אולי פוגע בכבוד של יקירם. אבל, אני מציעה שהפגיעה האמיתית עלולה להתרחש במצבים חברתיים עם אנשים שאינם מודעים למחלה! אם השכנים לא יידעו – הם יכעסו כאשר יקירכם יזרוק את הזבל במקום הלא נכון או יעקור פרחים מהגינה. אם בת הדודה לא תדע – היא תכעס כאשר יקירכם יתעלם ממנה במפגש המשפחתי הבא. אם המוכר בקיוסק לא יודע – הוא יכעס כאשר יקירכם ילך מבלי לשלם על מה שלקח. מה שצריך להנחות אותנו בשיתוף אנשים אחרים שיש דמנציה/ אלצהיימר ליקירנו זו השאלה: האם זה יקל עליהם ועליכם, וישפיע באופן חיובי על איכות חייהם וחייכם? מתי לשתף? אין תשובה אחת נכונה לשאלה זו. א. אם האדם מודע למצב – כדאי להתייעץ איתו, ולהתחשב ברצונו. ב. יש מצבים שבהם קרה אירוע דרמטי ובעקבותיו עולות שאלות רבות מהסביבה. במצב כזה, כדאי לשתף במה שידוע על המצב של יקירכם. ג. אם הסביבה החברתית אינה מעלה שאלות או טרדות בנוגע ליקירכם, כדאי לשתף כאשר יש לכם מידע והבנה בסיסית בנושא דמנציה/ אלצהיימר. בכל המצבים הללו מומלץ להכיר מקורות מידע מהימנים, שתוכלו להפנות אנשים אליהם, אם ישאלו הרבה שאלות שלא יתחשק לכם לענות עליהן. את מי לשתף באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר? ברור שצריך לשתף אנשים שמטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם הם הולכים למרכז יום, אם מגיעה מטפלת מביטוח לאומי, אם יש עובד/ת זר/ה, מטפלים שונים (טיפול אלטרנטיבי, מטפלת באמנות וכד') – כל אלה צריכים לדעת על הדמנציה/ אלצהיימר. לעומת זאת, אנשים שיקירכם עם דמנציה פוגש לעתים רחוקות אפשר לשתף בסמוך למפגש הבא. ויש מצבים, כמו בדוגמה בהתחלה, שבהם ניתקל באנשים שלא מסרנו להם את המידע קודם לכן, וצריך לשתף באותו הרגע. זה יכול להיות מצב מביך, בפרט אם יקירנו עם דמנציה אינו מודעים לקשייו. כדאי לנסות לנסח מראש תשובה מתאימה, שתכבד גם את יקירכם וגם את המתעניין. במצב זה ניתן להיעזר ב"כרטיסי דמנציה": בכרטיסים אלו יש מעט מידע והכוונה כללית מה יכול לסייע ליקירכם. איך לשתף באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר? מומלץ להקדיש זמן ומחשבה לתכנון איך לשתף אחרים. אולי להכין לעצמכם נוסח כתוב של מה לומר. יש בני משפחה מטפלים שמתקשים למסור את המידע במפגש פנים מול פנים ויעדיפו לשלוח מידע בטקסט, וזה בסדר. יש מי שיעדיפו בשיחה, וזה בסדר. ויש שיעדיפו בהודעה קולית או כל חלופה אחרת של מסירת מידע. כל ערוצי התקשורת כשרים ומותרים. על מקבל המידע להבין, שמסירת מסר מסוג זה הוא אתגר רגשי מורכב. מבחינת השפה - כיום מקובל שאומרים או "אדם עם דמנציה" או "אדם החי עם דמנציה" (אח"ד). לא משתמשים במלים: דמנטי, פסיכי, מחוק, לא מחובר, משוגע וכיו"ב. משרד הבריאות מגדיר מחלקות לאנשים עם דמנציה שניידים באופן עצמאי במונח "תשוש נפש" (מונח איום ונורא לדעתי!). חשוב לדעת שמצב של תשישות נפש איננו מצב של מחלת נפש. וגם, זו הזדמנות לבקש ולקבל עזרה וסיוע. לצערנו, דמנציה כבר נקראת המגפה של המאה ה-21. כיוון שהמחלה משפיעה באופן משמעותי על חיי בני המשפחה, אתם עשויים לגלות אנשים שרבים אחרים גם חווים או חוו את המצבים הללו, ואולי יוכלו לסייע בעצה או במילה טובה. לאחר ששיתפתם באבחנה של דמנציה, מומלץ להדגיש מה יקירכם מסוגל לעשות. בפרט כדאי טיפים לתקשורת מיטבית עם יקירכם. למשל, להימנע מלשאול שאלות במטרה לבדוק את הזכרון שלהם או שכדאי להימנע מוויכוחים. לסיכום, דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה שקשה להסתיר לאורך זמן, כיוון שמשפיעה על כל אינטראקציה של האדם עם הסביבה. שיתוף אחרים בנוגע למחלה של יקירנו היא עוד החלטה מורכבת בתפקידנו כבני משפחה מטפלים. אין דרך אחת נכונה לעשות זאת. כאמור, המחשבה על איכות החיים של יקירנו ושלנו היא שצריכה להנחות אותנו בהתמודדות עם נושא זה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ,ויחד נחשוב איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: זה דמנציה/ אלצהיימר. מה עושים עכשיו? מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר ממטפלים

חברה של חברה מספרת לי: כבר כמה זמן אני רואה שאמא שלי לא מקפידה על ניקיון כמו פעם, אז חשבתי שאולי היא כבר לא רואה כל כך טוב, ולא התייחסתי. בפעמים האחרונות שביקרתי ראיתי שהיא לובשת אותה שמלה. שאלתי למה היא לא מחליפה, והיא אמרה לי שזו השמלה שהיא אוהבת ושאני אפסיק לבדוק אותה. בסדר. ו, האוכל שהיא מכינה כבר שנים... קצת השתנה לו הטעם וזה לא מה שהיה. אבל הדבר שממש הדליק לי נורה אדומה זה שהיא הלכה למכולת עם 300 ₪ וחזרה עם קוטג', לחם קל וארנק ריק! שאלתי אותה איפה הכסף, והיא לא יודעת. אמרה שהיא בכלל לא לקחה כל כך הרבה כסף כי זה רק המכולת, ומה פתאום שהיא תיקח יותר מ20 ₪, ועוד סיפורים. אבל אני יודעת שהיו לה 300 ₪, ועכשיו אין. אני פשוט לא מבינה מה קורה איתה! מה עושים? הצעתי לה ללכת עם אמה להערכה רפואית מקיפה, ובסופו של תהליך היתה אבחנה של דמנציה מסוג דמנציה/ אלצהיימר. איך מאבחנים דמנציה/ אלצהיימר ? במדינת ישראל הגורמים מוסמכים לאבחן דמנציה/ אלצהיימר הם רופאים בעלי התמחות בגריאטריה, פסיכיאטריה או נוירולוגיה (או שילוב של פסיכו-גריאטריה). האבחנה מבוססת על: סימפטומים המדווחים ע"י המטופל והמשפחה הערכה קוגניטיבית פורמלית (בד"כ MMSE) בדיקה גופנית ושלילת מחלות אפשריות אחרות: אין סימן פיזיולוגי המהווה קריטריון לאבחון דמנציה/ אלצהיימר. בדיקות דימות (CT או MRI, PET): לשלילת בעיות פיזיולוגיות אחרות העשויות להציג תמונה קלינית דומה לדמנציה/ אלצהיימר (בעיקר באנשים צעירים בגילם) ניקור מותני (הוצאת נוזל מעמוד השדרה) לבדיקת משקעי עמילואיד, כאשר יש חשד למחלת אלצהיימר אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר לרוב מגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה היה קושי בתפקוד של יקירנו ולא בדיוק ידענו לשים את האצבע על מה הבעיה. רוב האבחנות ניתנות כ2-3 שנים לאחר שהמחלה נתנה ביטוי ראשוני. הרבה משפחות מספרות שעם קבלת האבחנה יכלו להבין מצבים והתנהגויות מוזרות שהיו בשנה-שנתיים האחרונות, שלא ידעו איך להסביר אותן או ליישב אותן עם האדם שהכירו. למשל, האיש שאהב אופרה והיה לו מנוי במשך שנים, עד שפעם אחת בתחילת ההופעה כשנעשה חשוך באולם דרש לקום ולצאת משם, ומאז סירב לחזור. או, האישה שיום אחד הודיעה לילדיה שיותר לא תבוא לבקר אותם, ומעכשיו הם חייבים לבקר אותה בביתה. אנשים אלו כנראה הבינו שיש להם קושי בסביבות לא מוכרות ופשוט בחרו להימנע מהן. לצערנו, נכון להיום אין מרפא או טיפול אפקטיבי לעצירת מחלות הדמנציה/ אלצהיימר. עם קבלת אבחנה, אחת השאלות ששואלים היא מה אפשר לעשות עכשיו כדי למנוע הידרדרות. יש שפונים לרפואה אלטרנטיבית, לתוספי תזונה, לטיפולים כגון תא לחץ... אבל, אין פתרונות קסם. מה כדאי לעשות בסמוך לקבלת אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר (וגם בהמשך הדרך): 1. תשאלו את הרופא המטפל מה הוא יודע על דמנציה/ אלצהיימר. לא, זו לא חוצפה אם זה נעשה באופן מכבד ומתוך כוונה ליצור שותפות בטיפול. רופאי משפחה ורופאים כלליים עשויים לדעת מעט יחסית על דמנציה (לסוגיה), ומתוך כוונה להקל על המשפחה עלולים להמליץ על טיפול תרופתי לא מתאים. הטיפול באדם עם דמנציה דורש יצירת שותפות טיפולית עם מגוון גורמים פורמליים ולא פורמליים, ובראשם הרופא המטפל. תשתפו את הרופא במה שמטריד או מדאיג אתכם בקשר לטיפול ביקירכם. ואם הרופא אינו מעוניין להיות שותף, יש מקום לשקול פנייה לגורם מקצועי חלופי לקבלת המענה. 2. תשתפו אנשים אחרים באבחנה: קודם כל קרובים וחברים. בהמשך כדאי לשתף גם במעגלים רחבים יותר. לספר שיקירכם סובל מדמנציה אינה בגידה בו, באמונו או בכבודו. זהו צעד ראשון חיוני ליצירת רשת תמיכה שתזדקקו לה בהמשך הדרך. 3. תכינו ייפוי כוח מתמשך: ב-2018 המדינה יצרה הליך פשוט (יחסית) שמאפשר לנו למנות מישהו שאנחנו סומכים עליו לדאוג לנו, אם חס וחלילה לא נוכל לעשות כך בעצמנו. מישהו שיודע מה אנחנו רוצים. זה יכול לחסוך כל כך הרבה כאבי ראש, התלבטויות, דילמות ואנרגיה. ביצוע ההליך לא אומר שלמחרת האדם נטול כל יכולת לקבוע על ענייניו! אבל, אם וכאשר יהיה צורך, הכל יהיה כל כך הרבה יותר פשוט. כדאי להזדרז ולערוך מסמך זה בהתייחס לרכוש וגוף, כל עוד האדם כשיר לקבל החלטות אלו. חשוב לשים לב לפנות לעו"ד המורשה לבצע הליך זה. זה גם הזמן לבצע עדכונים ושינויים בצוואה, אם רוצים. 4. תעצבו סביבה בטיחותית ותומכת תפקוד. דמנציה מתקדמת ומשפיעה על כל תפקודי החיים. התאמת הסביבה הפיזית בשלב מוקדם תאפשר תמיכה לזמן ממושך יותר בביצוע התפקוד באופן עצמאי. למשל, לרחצה בטוחה - התקנת ידיות במקלחת ובשירותים, לצמצום היעלמות חפצים- צמצום מספר הפריטים היושבים על המזנון, להתמצאות בתוך הבית- שלט לדלת של השירותים ושל המקלחת ועוד. 5. נהיגה - תתחילו לדבר על הצורך להפסיק נהיגה בעתיד. כדאי לדבר על מה עלול להביא להחלטה כזו, אלו מצבים מטרידים אתכם, מה האפשרויות החלופיות להתניידות וכד'. למידע נוסף נהיגה ודמנציה: האם אפשר, מתי ואיך להפסיק ומה אפשר לעשות כדי לשמר תפקוד בשלבים התחלתיים של דמנציה/ אלצהיימר: - להשתמש בפתקים כתזכורות, לשים שלטים על ארונות מטבח ובחדרים אחרים - לכתוב פגישות עתידיות על לוח שנה גדול במיקום מרכזי - להיעזר בסדרן תרופות שבועי - להשתמש בשעון דיגיטלי גדול ונוח לקריאה במקום מרכזי בבית - לגייס עזרה באחזקת הבית - לבצע הליכה יומית: הליכה נמרצת לפחות 1/2 שעה ביום - לשלב אמצעי טכנולוגיה בחיי היום יום – לצלם מקום חנייה או משהו שרוצים לזכור, ליצור תזכורות בטלפון. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים של יקירכם ושלכם. לקריאה מעניינת נוספת: לשתף את החולה באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר: כן או לא? לספר או לספר על הדמנציה/ אלצהיימר? למה לא כדאי להסתיר דמנציה/ אלצהיימר

במסגרת הייעוצים שאני עושה בני משפחה מטפלים הנושא של אוכל ואכילה עולה לעתים תכופות. אוכלים יותר מדי/ מעט מדי/ לא בריא/ מתוקים/ בשעות ה"לא נכונות" ועוד המון נקודות שמטרידות משפחות בנוגע לנושא זה. זה לא מפתיע כי אוכל זה הרבה יותר מאוכל, כפי שיודע כל מי שצפה במאסטר שף או הקשיב לאייל שני מדבר על מנה שהכין. להלן כמה מאתגרים של בני משפחה מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר שפגשתי וביקשו הכוונה איך להתמודד (כל השמות בדויים): "צריך להתחיל עם המרק" יוסי וצפרירה היו רגילים במשך שנים ליהנות מקערת מרק בפתיחת ארוחת הצהריים. לצפרירה יש כיום דמנציה בשלב אמצע. לצד הדמנציה הופיעו שינויים במערכת העיכול בשל מחלה אחרת, והיא ירדה במשקל באופן ניכר. מאז שהתייצב מצבה הגופני ומשקלה היא אוכלת את קערת המרק בתחילת הארוחה, ומסרבת להמשיך לאכול את המנה העיקרית. בני המשפחה מוטרדים מאד מכך שצפרירה לא אוכלת, וחששו שהירידה במשקל תימשך בשל כך. כל ארוחת צוהריים נהייתה לזירה של התמקחות/ משא ומתן וניסיונות לשדל אותה לאכול עוד לאחר המרק. מה אפשר לעשות? הסברים ונימוקים על חשיבות אכילה בריאה ומספקת אינם רלוונטיים לאישה עם דמנציה/ אלצהיימר. אמנם המרק הוא הרגל מזה שנים, אבל כעת אינו משרת את המטרה של שמירה על משקל יציב. הפתרון המומלץ היה להפסיק להציע את קערת מרק כפתיח לארוחת הצהריים. הערך התזונתי של המרק זניח ביחס לערך התזונתי של המנה העיקרית, ומומלץ להעדיף את המנה העיקרית הכוללת חלבונים, שומנים ופחמימות. אפשר להציע את המרק לאחר המנה העיקרית בארוחת הצהריים. אם תרצה – תאכל. אם לא, אז. אפשר להעביר את המרק לארוחת הערב, מתוך הבנה שגם אז תאכל רק את המרק ולא את ההיצע הנלווה. "הוא אוכל כל כך לא אסתטי" יעל התקשרה וסיפרה שמה שהכי קשה לה עם הדמנציה של בעלה, צבי, זה האופן שבו הוא אוכל כעת. זה מאד לא אסתטי, נשפך לו המרק, והאוכל חורג מהצלחת או שהוא משתמש בידיים להחזיק את העוף וכדומה. במיוחד קשה לה בארוחות משפחתיות. מה אפשר לעשות? דמנציה/ אלצהיימר משפיע על היכולת לתכנן תנועה ולהשתמש בכלים. המוטוריקה העדינה מושפעת לרעה והיכולת לאחוז בסכום, לתכנן ולהביא באופן חלק מהצלחת לפה משתנה עם הזמן. לא ניתן להשיב לאחור, אך ניתן להתאים את הסביבה ליכולות כך שנוכל לאפשר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להמשיך לאכול באופן עצמאי ולהשתתף בכבוד בארוחות משפחתיות. ישנם מגוון אביזרי עזר היכולים לסייע בכך. אפשר וכדאי לפנות לשירותי ריפוי בעיסוק להתאמת המענה מתאים לכל אדם ומצב. דוגמאות: תוחם צלחת: מונע מהמזון לגלוש אל מחוץ לצלחת. תמונה של epharma וניתן להזמין מהאתר שלהם. מגן צלחת מאתר epharma הגשת מרק בספל ולא בקערה כדי לצמצם צורך בשימוש בכף: ספל מחוספס לאחיזה טובה יותר סכום עם ידיות מעובות לאחיזה נוחה וקלה יותר: מהאתר של עזרים וניתן להזמין בקישור זה. לצד כל האביזרים הללו ניתן להתאים את אופי המזון ליכולות של האדם. אם ניכר קושי להשתמש בסכום נוכל להציע "מזון אצבעות", כלומר מזון שממילא ניתן לאכול על ידי החזקה בידיים וללא אמצעי עזר. יש מגוון רחב של מזונות מתאימים. דוגמאות: ביצה קשה, חתיכות חביתה כריכים חתוכים בחתיכות קטנות משולשי גבינה מותכת, קוביות גבינה צהובה, אצבעות גבינה ירקות חתוכים, חתיכות ירקות מבושלים גדולים (גזר, קישוא, דלעת), אצבעות כרוב ממולא, עלי גפן פלחי פירות פלחי תפוחי אדמה/ בטטה מבושלים, צ'יפס, לביבות שונות אטריות או פסטה רחבה מקלות דגים מטוגנים, חתיכות עוף, קציצות ללא רוטב, סרדינים מסוננים קובה ממולא, חתיכות פשטידות בורקס, פיצה, פנקייק, בלינצ'ס אם מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר שנוהג לשוטט, אפשר שיאכל מזונות אלו תוך כדי הליכה. לרוב כך נוכל להעלות את הצריכה הקלורית היומית, במקום לדרוש שיישב ויאכל באופן "מסודר". דבר נוסף, כזכור יעל ציינה שקשה לה במיוחד בארוחות משפחתיות. צבי נהג לשבת בראש השולחן במשך שנים, וכעת במקום ישיבה זה האכילה הלא אסתטית שלו היתה גלויה לכל הנוכחים והביכה מאד את יעל. הצעתי שצבי יעבור לשבת במקום אחר. שיישב מימין לראש השולחן, ויעבירו את ה"שרביט" של ישיבה בראש השולחן ככבוד לבן הבכור. "היא כל הזמן הולכת למקרר ומוציאה אוכל" שרה מתגוררת בדיור מוגן עם מטפלת. היא נוהגת לאכול ארוחת צוהריים בחדר האוכל, ובמטבחון בחדרה יש מזון לארוחת הבוקר והערב. הבנות שלה פנו משום שהמטפלת סיפרה להן ששרה כל הזמן הולכת למקרר ומוציאה משם משהו, אוכלת קצת ומשאירה על השיש בסמוך. המטפלת מנסה למנוע ממנה לגשת למקרר כי היא לא באמת רעבה, ושרה כועסת עליה, אפילו קיללה אותה והרימה יד באיום. חוץ מעניין זה הן מסתדרות היטב. אוכל זה צורך קיומי. אם אני מרגישה רעבה – אני צריכה לאכול. לספר לאדם שחווה רעב שכבר אכל, דומה לסידור מחדש של הכיסאות על הטיטניק... אדם עם דמנציה שאוכל שוב ושוב ושוב קורה לרוב בתחילת דמנציה. אם אין עלייה משמעותית במשקל, זה ממש לא צריך להטריד את המטפלים ולא מנסים להגביל (גם אל מתוקים). במצב שרוצים לצמצם אכילה, כדאי לעשות זאת באופן עקיף ולא בדיבור ישיר על הנושא או חסימת הדרך למקרר (כפי שעשתה המטפלת במקרה שבו שרה הרימה עליה יד מאיימת). מה אפשר לעשות? הדרכנו את המטפלת להציב במדף העליון של המקרר ומקדימה צלוחיות עם פלחי ירקות ופירות, מעדני גבינה קטנים (כמו גמדים) או קוטג' בגודל מיני או משולשי גבינה ופריכיות אורז. כאשר שרה ניגשה למקרר היא לקחה את מה שהיה זמין ונוח, מול העיניים שלה. המנות הקטנות צמצמו את בזבוז המזון והצבת מזון בריא צמצם את הדאגות של המטפלים. "הוא לא שותה מספיק" הקיץ הישראלי מעורר דאגות רבות בקרב בני משפחה מטפלים בנוגע לשתייה של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר. ובצדק. המנגנון של צימאון משתנה עם העלייה בגיל ואינו רגיש כפי שהיה בעבר. גם השינויים הניווניים במוח בדמנציה/ אלצהיימר עשויים להשפיע כך שלא יזהו צימאון או צורך לשתות. איך נוכל לעודד שתייה ולמנוע התייבשות אצל אדם עם דמנציה/ אלצהיימר? לא: אתה צריך לשתות / חשוב מאד שתשתה/ הרופא אמר שאתה חייב לשתות/ לא שתית היום כלום! כן: דוגמה אישית ובדרכים עקיפות ויצירתיות. בסרטון זה מוצגות מספר טכניקות לנסות בבית: עוד סיפור אחד שאינו קשור ישירות לאכילה של מזון, אלא להתנהגות המופיעה לפעמים בדמנציה/ אלצהיימר מתקדם, ומתפרש על ידי בני משפחה כצורך ב"אכילה". "היא לא מפסיקה ללעוס את החולצה" ריבה אישה בשלב מתקדם של דמנציה/ אלצהיימר. יש לה צורך בגירוי מתמיד לשרירי הפה. היא נוהגת לשוטט וללעוס את החולצה שלה (הצווארון או השרוולים). המשפחה מוטרדת מלעיסת החולצות אך לא יודעים כיצד למנוע זאת ממנה. מה אפשר לעשות? לפעמים בדמנציה לאדם יש צורך בגרייה חושית באופן שונה מהנורמה. עבור ריבה הלעיסה של החולצה זה כנראה אמצעי להרגעה עצמית. ניסיון למנוע ממנה לעשות זאת עלול לגרום להתנהגות לתוקפנות (בפרט אם אוחזים בידיה ומגבילים תנועה) או עירור חרדה חמורה יותר. רצוי להציע לריבה אמצעים/ אביזרים ללעיסה שהם בטיחותיים ויספקו את הצורך שלה, כמו גם יקלו על הדאגות של המשפחה. חשוב שהאמצעי יהיה בטיחותי (חומרים ועמידות) ולא פחות חשוב שייראה בוגר. יש להימנע מנשכנים המיועדים לתינוקות ולא מכבדים את האדם עם דמנציה באשר הוא. בחנות D-store (עסק ישראלי עם סניף בתל אביב) יש מגוון פתרונות. דוגמה: שרשרת מכבדת ובטוחה ללעיסה מחרוזי סיליקון ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: שינויים באכילה באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר שאלות ותשובות בנושא אכילה בדמנציה/ אלצהיימר שינויים בחוש הריח וחוש הטעם בדמנציה/ אלצהיימר

ב-12-15 ליולי התקיים בלונדון כנס האגודה האמריקאית לאלצהיימר. זהו הכנס השנתי הגדול בנושא אלצהיימר ודמנציה. השנה השתתפו כ-13,000 איש מכל העולם. זכיתי השנה להציג פוסטר בנוגע להתאמות בטיפול דמנציה/ אלצהיימר שנעשו בישראל בצל המלחמה מה-7.10. במשך 4 ימים השתתפתי במושבים במגוון נושאים ועיינתי באלפי פוסטרים (יש 1,000 פוסטרים שונים כל יום!). קיבצתי להלן את המידע המעניין שליקטתי. בעיניי מידע מרתק, מקווה שגם אתם תמצאו בו עניין. שימוש במודלי שפה גדולים (LLM) באבחון וטיפול בדמנציה: סוכן AI או מודל LLM שיראיין את המטופל ומשפחתו לפני הביקור אצל הרופא. מחקר בעניין מצא שהמודל/ סוכן מסוגל לאסוף מידע באופן אפקטיבי, לדוגמה, הAI הצליח לזהות שינויים בתפקודים ניהוליים שרופאים לא זיהו. במחקר היו המשתתפים תגובות מעורבות לשימוש במודל: חלק נהנו וציינו שהיה כיף, חלק היו מתוסכלים שהמודל נתקע, חלק חשבו שלא שאל את השאלות הנכונות. מחקר השוואת ניתוח ראיון של LLM לעומת קלינאים: ניתוח ראיונות שנעשו עם בני משפחה מטפלים על ההיסטוריה של הטיפול ביקירם עם דמנציה. המודל נטה לזהות יותר בעיות וקשיים בסיפור בהשוואה לקלינאים (שגם לא לגמרי הסכימו ביניהם). עוד דוגמה לשילוב עתידי של מודלי שפה בקשר מטפל/ מטופל. מחקר שבדק יכולת של LLM לנתח תשובה לשאלה פתוחה: "תאר מה אתה עושה בבוקר אופייני". מצאו שמודל שמתוכנת היטב יכול לזהות שינויים במאפייני שפה מבחינת תוכן וצורה (יותר מאשר קלינאים). שימוש במודל LLM לניתוח שפה: מודל שמצליח לזהות מילים "מפתיעות" (מילה במשפט שאינה צפויה מבחינת תוכן או צורה רגילה של שפה). שימוש נוסף לניתוח שפה באמצעות שאלה פתוחה (תיאור מה מתרחש בתמונה) לזיהוי מוקדם של דמנציה. עוד בפיתוח. פיתוחים טכנולוגיים מעניינים: משטח מתחת למזרן לזיהוי מוקדם של דלקת/ זיהום וצמצום צורך באשפוז: המשטח מודד ועוקב אחר קצב לב ומדדי נשימה בדומה לטבעת הoura. במחקר זה אנשים עם דמנציה שמתגוררים לבד קיבלו את המשטח, שהיה מחובר למוקד אנושי ושלח מדי בוקר דיווח מהלילה הקודם. אם הנתונים היו מעבר לסף מסוים שנקבע מראש, הצוות במוקד יצר קשר עם האדם לבירור מה מצבו. במחקר זה כמחצית מהמקרים שזוהו אכן היו אירועים של דלקת/ זיהום ונעשתה התערבות שצמצמה את משך האשפוז. 1 מתוך כל 3 התרעות התבררה כנכונה (שיעור הצלחה טוב) והצוות דיווח שלא היה קשה לעמוד בעומס הדיווחים. זיהוי מוקדם של פרקינסון עם שעון חכם: RBD (הפרעת שינה שבה האדם "מתנהג" את החלום לשלו) הוא סימן מקדים שכיח לפרקינסון, אף שנה ויותר לפני תסמינים אחרים. זיהוי מוקדם של התופעה מוגבל בשל הצורך במעבדת שינה ובדיקות מורכבות. יש פוטנציאל להתגבר על מחסום זה ע"י שימוש באמצעים דיגיטליים כגון שעון חכם. השעון מודד תנועות בכמה מישורים: מהירות הנעת הידיים, מדדים פיזיולוגיים כגון מוליכות העור (הזעה) וזרימת דם בכלי הדם מתחת לשעון. נמצא שמהירות הנעת הידיים פוחתת זמן רב לפני הופעת מחלת פרקינסון ומדד זה עשוי לנבא תחלואה עתידית. אבל יש קשיים בשימוש במידע זה באופן יישומי: רבים אינם אוהבים להשתמש בשעונים חכמים, אם כן אז לא כל הזמן, נדרש עיבוד כמויות גדולות מאד של נתונים ולא ברור מה ייעשה במידע שייאסף (לא נהוג לתת טיפול תרופתי לפני הופעת תסמינים של פרקינסון). אמצעי ייחודי לזיהוי מוקדם: צפייה בתוכנית טלוויזיה רגילה שבמהלכה מושמעים צפצופים, לכאורה באופן אקראי ומקליטים את תגובת הצופה לצפצוף הבלתי צפוי (מצמוצי עיניים). חלק מהצפצופים מלווים בסימן מקדים ולמעשה אפשר "ללמוד" מתי יגיעו. בדיקה זו מצליחה להבחין בין אנשים עם או ללא דמנציה באמצעות בדיקת למידה (לא מודעת). "מוחות" שחילקו בדוכנים בכנס גיל המעבר וקוגניציה: נשים בעלות סיכון כפול מגברים לחלות במחלת אלצהיימר. לא ידועה מה הסיבה לכך. הסברה המקובלת היא קשר לירידה משמעותית באסטרוגן. זאת משום שמקובלת ההנחה שהשינויים במוח המובילים לאלצהיימר מתחילים כ-10 עד 15 שנים לפני הופעה קלינית של המחלה, וזה חופף לתקופת גיל המעבר אצל רוב הנשים. עבור רוב הנשים הקשיים הקוגניטיביים בתקופת המעבר חולפים, אך נראה שנותרת השפעה ארוכת טווח שאינה מורגשת עד להופעת מחלת אלצהיימר. יש המשווים את תקופת המעבר למעין "מבחן לחץ" למוח, ונשים עם מוח פגיע/ רגיש יותר - מושפעות יותר. לנשים בגיל המעבר מומלץ לעשות פעילות גופנית המשלבת תרגילי כוח, שמשפיעה לטובה על תפקודים ניהוליים. הפרעות שינה שכיחות פי 2 בקרב נשים בהשוואה לגברים, בכל גיל במהלך החיים. בגיל המעבר 40-60% מהנשים סובלות מהפרעות בשינה. מי שסבלה מקשיי שינה לפני גיל המעבר בעלת סיכון מוגבר לחוות זאת בתקופת חיים זו. טיפול אפקטיבי לקשיי שינה הוא CBT-I, שניתן להיעזר בו גם מרחוק באותה מידת יעילות. שפה ותקשורת: סימנים מוקדמים לשינוי קוגניטיבי הם שינויים בשפה: היכולת להבין דימויים, מטאפורות, פתגמים וסרקזם. רב לשוניות מצמצם את הסיכון לדמנציה, בעיקר בקרב נשים. דו לשוניות ורב לשוניות אמנם מסייעים בעיכוב ירידה קוגניטיבית, אבל רק בקרב שכבות אוכלוסייה חזקות, שמאופיינות בשנות לימוד רבות ומעמד סוציו-אקונומי גבוה. אין לכך השפעה בקרב שכבות סוציו-אקונומיות חלשות. המעבר בין שפות הוא תרגול קוגניטיבי המסייע לשמירה על גמישות המוח ואף ניתן לצפות זאת בהשפעה על מבנים במוח בבדיקות הדמיה. ההשפעה המגנה של רב לשוניות תלויה בשימוש פעיל של לפחות שתי שפות. כלומר, ידיעה והבנה פסיבית אינה מהווה גורם מעכב לירידה קוגניטיבית – צריך להשתמש באופן פעיל (נראה שהכוונה לדיבור ולא די בקריאה או כתיבה בלבד). ההערכות והאבחונים הקוגניטיביים מבוססי שפה בשימוש כיום בעולם פותחו במדינות דוברות אנגלית. זה מהווה אתגר לזיהוי ואבחון דוברי שפות שונות במהותן, לדוגמה השפה הבנגלית (השפה השכיחה בהודו שדוברים יותר מ-200 מיליון איש). באנגלית אדם שמתקשה בשימוש נכון בכינויי גוף יזוהה כבעל קושי בשפה. בשפה הבנגלית מקובל ונהוג לצמצם שימוש בכינויי גוף, כך שצמצום שימוש בהם לא מהווה סימן לקושי. אותה דפוס שפתי – פרשנות שונה לגמרי בשל מאפייני השפה. עניין זה מהווה מחסום להערכה וזיהוי שינויים קוגניטיביים במדינות ותרבויות שונות. "חדר זן" להתרגעות במתחם הכנס שינויי אקלים, מלחמות, הגירה ודמנציה: השפעות חום קיצוני על קוגניציה: בשנים האחרונות יפן שוברת שיאים של מספר הזקנים הרב ביותר ומספר ימים הולך ומתרבה עם עומס חום קיצוני. כיום יש 4.43 מיליון אנשים עם דמנציה (12.3% מכלל הזקנים, לפי נתוני משרדי ממשלתי ב-2025). במחקר שערכו על השפעת עומס חום על קוגניציה (ניתוח של נתונים משנים קודמות) מצאו שיש השפעה ארוכת טווח של עומס חום קיצוני. הסברה היא שההשפעה מופיעה על רקע שילוב מספר גורמים: תמותת תאים רגילה במוח, הגברה של משקעי חלבוני עמילואיד (חוסר שינה בשל החום), ניתוק/ צמצום חברתי משום שממעטים לצאת מהבית וצמצום התנהגויות בריאות כגון פעילות גופנית. השפעת תנאי מלחמה על קוגניציה: חשיפה למלחמה מעוררת תגובת דחק ממושכת, המלווה בדלקתיות מתמשכת ופגיעה ביכולת המוחית. ניתוק ממקום מגורים (עקירה) בגיל צעיר בעל השפעה מועטה בטווח הארוך. מעניין לציין שבשיח על מוקדי עימות ומלחמה ישראל אינה מופיעה. רוב ההתייחסויות הן לעימותים ביבשת אפריקה, כמו גם לאוקראינה וסוריה. טיפול במהגרים לאירופה עם דמנציה: באירופה יש כחצי מיליון מהגרים שהם אנשים עם דמנציה מאובחנים, והנחה שיש עוד מספר דומה של מהגרים עם MCI. אבל, מספר זה מתעתע, משום שיש מגוון מחסומים לאבחון וטיפול. בראשם, פערים תרבותיים ניכרים, לצד מגבלות של מערכות הבריאות והרווחה. הקושי מתחיל עוד באבחון והערכה, מכיוון שרוב כלי ההערכה פותחו לתרבות מערבית, כגון ציור שעון, העתקת צורות וכד'. לא די בתרגום מילולי של כלי האבחון כדי להתגבר על פערים אלו. בהמשך לכך יש קשיים משמעותיים במתן טיפול והעברת מידע למשפחות של מהגרים אלו. הפוסטר שהצגתי ביום הראשון לכנס, 12.7.26 כל מיני קצרים: נמנום במשך היום וקשר לקוגניציה: נמנום ארוך (יותר מ-30 דקות) נמצא קשור לקצב מוגבר של ירידה קוגניטיבית. מציעים שקיצור משך הנמנום יכול להיות אמצעי להאטת ירידה קוגניטיבית. שינה: הנתון החשוב בנוגע לשינה בדמנציה אינו משך זמן השינה (אין באמת צורך ב8 שעות שינה) אלא השגרה של שינה, כלומר שמירה על רצף שינה בשעות קבועות לאורך זמן. בנהיגה: ציון MOCA נמוך נמצא קשור לנהיגה במהירות נמוכה מנהגים אחרים בכבישים עירוניים ובינעירוניים. נהיגה איטית בכבישים מהירים מהווה אות אזהרה לשינוי קוגניטיבי משמעותי. מחקר אורך בקנדה (6 שנים) עם מדגם של 11,000+ אנשים מצא לנשים יש סיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית כשלחץ הדם הסיסטולי שלהן גבוה (לא מציינים רף מסוים, אלא גבוה מהמומלץ לכלל האוכלוסייה). מיגרנה ודמנציה: אנשים עם דמנציה בדרגה אמצע עד חמורה בעלי היסטוריה של מיגרנות הראו תסמינים של דיכאון וחרדה יותר מאנשים ללא עבר של מיגרנות. גברים עם עבר של מיגרנות הראו שינויים בדפוסי אכילה בהשוואה לגברים ללא מיגרנות. אמנם הממצאים מוגבלים, אבל כיוון לחשיבה בקשר לאנשים עם דמנציה בשלב שמתקשים לתקשר את מצבם. טיפול בגישה של ACT, שהיא גישה הנגזרת מטיפול קוגניטיבי התנהגותי, נמצא במספר מחקרים כאפקטיבי ויעיל לבני משפחה המטפלים באדם עם דמנציה, ואף לאנשים עם דמנציה עצמם (בשלבים מוקדמים או טרום המחלה). סיבים תזונתיים: עוד סיבה לצרוך תזונה עשירה בסיבים - מחקר עם יותר מ-1,500 משתתפים בארה"ב מצא שיש בכך פוטנציאל לצמצם סיכון לדמנציה לסוגיה. שיניים ודמנציה: מחקר בצ'ילה על יותר מ-2,500 אנשים מצא שככל שיש פחות שיניים בפה, כך גובר סיכון לדמנציה באופן משמעותי, ואף ניתן למדוד זאת במבחן הסינון MMSE. יש קשר בין התעללות בילדות לבין התפתחות דמנציה: מי שחווה התעללות בילדותו בסיכון מוגבר לדמנציה בבגרות ובזקנה. לא בהכרח קשור להיבטים של תפקודי לב - ריאות, שנות לימוד או התנהגויות בריאות, אלא למצב נפשי כללי. בדידות שונה מניתוק חברתי: מחקר אורך של 8 שנים עם 4,800+ משתתפים מצא שאנשים שדיווחו על ניתוק חברתי גבוה + הרגשת בדידות חוו הידרדרות קוגניטיבית מהירה יותר בהשוואה לאנשים שדיווחו על ניתוק חברתי גבוה אך הרגשת בדידות נמוכה – איכות הקשר חשובה מתדירות הקשר. שמיעה וקוגניציה: מחקר אורך של 7 שנים שעקב אחר 2,700+ משתתפים בני 70+ מצא הגברת סיכון של 33% להופעת דמנציה באנשים שלא השתמשו במכשירי השמיעה כשנדרשו לכך. יש ערך לאיסוף מידע נרחב במהלך ביצוע MMSE אצל רופא: מגדיל את הסיכוי לזיהוי מוקדם של שינוי קוגניטיבי, גם טרום דמנציה. המידע הנוסף כולל מצלמה למידע על הבעות הפנים במהלך ההערכה (תסכול, מעורבות, בלבול) + זיהוי מאפייני שפה (מודל LLM) + מידע על תנועות, בפרט הליכה. סוג העבודה של אדם (ידנית, מכירות, שירות, ניהול, מובטל ועוד) במהלך חייו אינו מהווה גורם סיכון או מדד כלשהו לסיכון להופעת דמנציה. סמנים בדם למחלת אלצהיימר (ביו-מרקרים) לזיהוי שינוי קוגניטיבי מוקדם (Bio Blood Marker – BBM) בשנים האחרונות פותח בדיקות דם היכולות לזהות רמות חריגות בדם של חלבוני עמילואיד בטא וחלבוני טאו, הידועים כנוכחים (לרוב) במחלת אלצהיימר. בעקבות זאת עלו מגוון שאלות ודילמות, והעיקרית בהן – מי ומתי צריך לעשות בדיקת דם לביו-מרקרים? בעולם המדע ופיתוח תרופות השאיפה היא לזהות את נקודת שינוי לנקודה המוקדמת ביותר. הדבר אינו מתקיים כיום. רוב האנשים המתארים לרופא חוויה סובייקטיבית של שינוי ביכולות קוגניטיביות אינם זוכים ליחס המעמיק בקשייהם. רופאים רבים מתייחסים ראשית לגיל המטופל, ונוטים להרגיעו שאלו שינויים הצפויים עם העלייה בגיל. כך נוצר מצב שכ-50% מהאמריקנים עם שינוי קוגניטיבי הם למעשה נטולי אבחנה. מי שכן- לרוב מגיע לאבחנה 2-5 שנים לאחר שהתסמינים התחילו בפועל. לצד זה, רוב הרופאים הכלליים/ משפחה מדווחים שאינם בקיאים בזיהוי תסמינים של ירידה קוגניטיבית ומתי צריך להתייחס ולהפנות הלאה, אלא אם כבר יש שינוי משמעותי (ואז כבר למעשה החלה דמנציה). האיגוד האמריקאי מדגיש שהשימוש בבדיקות דם לביו-מרקרים אלו צריך להתבצע אך ורק כשיש תסמינים של שינוי ביכולות של האדם בהשוואה לעבר. מהם הסימנים הללו? כעת מדברים על 2 תסמונות (?) חדשות: :Subjective Cognitive Decline (SCD) דיווח עצמי על שינוי קוגניטיבי (המתבטא גם בהיבטים רגשיים והתנהגויות) שאינו מדיד במבחני ההערכה אך קיים יותר מחצי שנה. הקהילה הרפואית מתחילה להתייחס למצב זה כמצב רפואי שנכון לנטר ולעקוב, יותר מפעם בשנה כפי שנעשה עד כה. :Mild Behavioral Impairment (MBI) לצד תיאור והגדרה של שינוי קוגניטיבי סובייקטיבי, מדברים יותר על החלופה ההתנהגותית לשינוי קוגניטיבי קל, שמוכר כבר כמה שנים אך עד כה נתפס כלא משמעותי ולא עסקו בו רבות. כמו תחומי בריאות אחרים, נראה שבריאות המוח עוברת תהליך של הרחבת התפיסה מה ומתי דורש התייחסות. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: חידושים ועדכונים באבחון מחלת אלצהיימר גורמי סיכון לדמנציה: עדכון 2024 - עדיין הכי עדכני שיש גרביים חכמות וסוכריות מים: איך העולם מחדש את הטיפול בדמנציה/ אלצהיימר

האם קרה שישבתם בסלון והאדם עם הדמנציה/ אלצהיימר ניגש, מודה לכם על האירוח ומודיע שהגיע הזמן שלהם ללכת הביתה? אינכם לבד. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר לעיתים חווים שלב שבו הם מבקשים כל הזמן "הביתה". למה זה קורה? כאשר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מבקשים "הביתה", הם אינם בהכרח מבקשים ללכת באופן פיזי לבית אחר. בשל המחלה, יש שינוי ביכולת לתקשר ולהביע במילים הנכונות את ההרגשה שלהם. לרוב, כאשר הם מבקשים "הביתה", זו הדמנציה/ אלצהיימר מדבר מפיהם. אתם עושים ככל יכולתכם ליצור סביבה נעימה ולספק טיפול מיטבי, ונראה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר דוחה את כל העשייה שלכם. חשוב לא להיעלב/ להיפגע/ לקחת את הדברים באופן אישי. בשל הדמנציה/ אלצהיימר ייתכן והם אינם מסוגלים לשלוט במה שהם אומרים או למצוא את המלים המתאימות להביע את עצמם. מה המשמעות האמיתית של "אני רוצה הביתה"? בית הוא המקום שבו אנו מרגישים הכי בנוח, בטוחים ואהובים. הבית הוא מרחב שבו אנו יכולים להרגיש שייכים ולהיות אנו עצמנו. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מנסים להביע את הצורך שלהם בהרגשה של ביטחון, נוחות ושליטה. זו המשמעות של בית עבורם. ייתכן שהם מבקשים ללכת הביתה כי הם מרגישים: חוסר ביטחון חרדה או אי שקט אי נוחות גופנית לא מזהים את הסביבה הנוכחית – חדר חדש, שינוי בעיצוב או סידור רהיטים, אנשים חדשים צורך בשינה או להשתמש בשירותים כדאי לשים לב לשפת הגוף שלהם לסימנים של אי נוחות או צרכים גופניים. איך להגיב: דמנציה/ אלצהיימר גורמת לאנשים לחוות את העולם באופן שונה ומוזר. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות הוא להתחבר למציאות שלהם, לספק נחמה וביטחון ולהגיב לרגשות שעולות מתוך הבקשות שלהם. בקצרה - בסרטון הזה: ובהרחבה: 1. כדאי לשמור על רוגע ונינוחות. הרוגע שאתם משדרים עובר גם ליקירכם. הם מחקים באופן לא מודע את טון הדיבור, הקול ושפת הגוף שלכם. אם הם אוהבים חיבוקים – זה הזמן לחיבוק גדול. 2. מומלץ להימנע מהסברים ונימוקים הגיוניים. אל תנסו להסביר שהם כבר בבית, שהם גרים כאן כבר המון שנים. 3. תדברו על הבית שלהם. אם הם ורבליים, תשאלו שאלות על הבית שאליו הם רוצים להגיע אליו – הבית שלך נשמע נהדר, בוא תספר לי עליו, מה אתה עושה בבית? איזה חדר אתה הכי אוהב בית? השאלות הללו גם מכוונות אותנו לאיזה צורך האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מחפש מענה, וזה עשוי לתת לנו רמז לאיזו אלטרנטיבה נוכל להציע כמענה לצורך הרגשי. 4. תסכימו, תסיחו דעתם ותכוונו מחדש. "כן, נלך עוד מעט. קודם נשתה משהו/ תגמור לשטוף כלים" (או משהו דומה) ואז להסיח את דעתם בפעילות אחרת. ואם כל זה לא עובד? לפעמים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר "תקוע" בצורך לצאת וללכת, ולא ניתן להסיח את הדעת או להרגיעו. אם מזג האוויר מאפשר, כדאי לתת להם לצאת לטיול בחוץ בהשגחה (ברגל או אתכם ברכב). לרוב טיול קצר בשכונה או קפיצה לחנות מכולת תסיח את דעתם ויחזרו בשמחה הביתה. הצעות אלו באופן כללי עשויות לסייע לכם ברוב המקרים, אך לעיתים תזדקקו ליצירתיות. לפעמים מה שעובד פעם אחת, לא יעבוד בפעם הבאה וצריך יהיה לחשוב מה עוד ניתן לעשות. עם הזמן לרוב מוצאים את מה אפקטיבי יותר ומה פחות. ו- זו התנהגות שתתפוגג ותעבור עם הזמן. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי , ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: איך להביא אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לביקור אצל רופא בקשות של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ממטפליהם עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

חושבים שאתם מכירים דמנציה/אלצהיימר? מזמינה אתכם לחידון קצר של נכון/ לא נכון לשאלות שכיחות בעניין. תקראו השאלות, תזכרו מה עניתם לכל שאלה, ואז תמשיכו לקרוא ולגלות אם צדקתם ואת ההסבר הנלווה. החידון: השימוש בטכנולוגיה מנוון את המוח ומגביר את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר. ייתכן שיש לאדם דמנציה ועם הזמן זה הופך לאלצהיימר. רמות גבוהות של אלומיניום בגוף גורמות לאלצהיימר. אפשר שיהיה במוח יותר מסוג אחד של דמנציה. דמנציה/ אלצהיימר כיום מתפשטת יותר מבעבר. בעולם הרפואה מכירים כיום יותר מ-20 סוגים של דמנציה. תרגול קוגניטיבי או "חדר כושר למוח" מעכב התקדמות של דמנציה/ אלצהיימר, גם לאחר אבחון רשמי. ליקוי בזיכרון זה לא תמיד התסמין הראשון לירידה קוגניטיבית. תשובות והסברים: השימוש בטכנולוגיה מנוון את המוח ומגביר את הסיכוי לדמנציה/ אלצהיימר. לא נכון. מחקר שפורסם באפריל 2025 מצא ששימוש בטכנולוגיה קשור לסיכון נמוך יותר של 42% לירידה קוגניטיבית ושיעורים מופחתים של ירידה קוגניטיבית תלוית זמן. ממצאים אלו מתייחסים לאנשים מבוגרים ולא לילדים. אבל – לא כל זמן המסך זהה. איכות מול כמות זה מה שחשוב. השפעות שליליות של זמן מסך מוגזם נמצאו בקרב אנשים מבוגרים שצפו בטלוויזיה חמש שעות או יותר ביום. הם היו בסיכון מוגבר לפתח מחלות הקשורות למוח כמו דמנציה, שבץ או פרקינסון. ייתכן שיש לאדם דמנציה ועם הזמן זה הופך לאלצהיימר או "הוא נכנס עם דמנציה ויצא עם אלצהיימר". לא נכון. מי שיש לו אלצהיימר – יש לו סוג של דמנציה. זהו הסוג השכיח ביותר מכל סוגי הדמנציה. לפחות 60% מהמקרים של דמנציה בעולם הם מסוג אלצהיימר. רמות גבוהות של אלומיניום בגוף גורמות לאלצהיימר. לא נכון. מחקרים עדכניים מצאו שחשיפה רגילה של בני אדם לאלומיניום איננה גורמת להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר. אמנם יש רמות גבוהות יותר של אלומיניום בנוזל מערכת העצבים המרכזית של אנשים שאובחנו עם דמנציה/ אלצהיימר, אבל כיום סבורים שזו תוצאה של המחלה ולא סיבה להופעתה. תימוכין לכך נמצא גם במחקרים על אוכלוסיות פגיעות במיוחד להשפעות אלומיניום, כגון אנשים עם בעיות בתפקודי כליה, שלא נמצא אצלם שכיחות מוגברת של מחלת אלצהיימר. האמונה שאלומיניום גורם לדמנציה/ אלצהיימר הופיעה מ-1965, אז נמצא במרקה שהזרקת אלומיניום למוחות של ארנבים במעבדה יצרה צברים של חלבונים הנראים דומים לצברים הפתולוגיים המופיעים גם במחלת אלצהיימר. אבל, בהמשך התגלה שהצברים הללו במוחות הארנבים שונים ביולוגית מהצברים במוחות של אנשים שאובחנו עם אלצהיימר. אפשר שיהיה במוח יותר מסוג אחד של דמנציה. נכון. דמנציה מעורבת, כלומר המערבת שני סוגים או יותר של דמנציה שכיחה יותר עם העלייה גיל הכרונולוגי. לרוב, דמנציה מעורבת כוללת דמנציה מסוג מסוים ובנוסף דמנציה על רקע שינויים בכלי הדם במוח(דמנציה וסקולרית), כחלק מהשינויים בכלי הדם בכל הגוף המתרחשים עם העלייה בגיל. דמנציה/ אלצהיימר כיום מתפשטת יותר מבעבר. עובדה: יש יותר ויותר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר היום ממה שהיה שלפני 30 שנה. נכון ולא נכון. נכון: יש יותר ויותר אנשים המאובחנים עם דמנציה כיום בעולם. מה הרקע לכך? תוחלת החיים העולה (בפרט בעולם המתפתח) מכיוון שגיל כרונולוגי הוא גורם סיכון #1 לדמנציה לסוגיה. יותר אנשים חיים עד גיל זקן יותר = יותר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. במקביל, עם התקדמות הרפואה המודרנית חלה התקדמות משמעותית ביכולת לזהות ולאבחן דמנציה לסוגיה = יותר אנשים מאובחנים בדמנציה/ אלצהיימר. לא נכון: האחוז היחסי של אנשים מאובחנים עם דמנציה/ אלצהיימר מתוך כלל בני 65+ נמצא דווקא במגמת ירידה! (בעולם המפותח) לדוגמה, בארצות הברית אחוז בני 65+ עם דמנציה/ אלצהיימר בשנת 2000 היה 12.2% מהאמריקאים. בשנת 2016 עמד נתון זה על 8.5%. בעולם הרפואה מכירים כיום יותר מ-20 סוגים של דמנציה. נכון. הסוגים המוכרים והשכיחים הם : מחלת אלצהיימר דמנציה וסקולרית דמנציה עם גופיפי לואי, כולל דמנציה על רקע מחלת פרקינסון דמנציה פרונטו-טמפורלית דמנציה משנית למצב בריאותי אחר: על רקע צריכת אלכוהול מוגזמת, NPH, עגבת, מחלת וילסון ועוד. חשוב לפנות להערכה ואבחון כאשר יש שינויים קוגניטיביים משמעותיים משום שחלק לא מבוטל מהמצבים הרפואיים שמחקים דמנציה או מופיעים כבלבול ניתנים לטיפול וחזרה ליכולת קודמת. לדוגמה, ליקוי בתפקוד בלוטת התריס, דום נשימה בשינה, תרופות, תת תזונה ועוד. תרגול קוגניטיבי או "חדר כושר למוח" מעכב התקדמות של דמנציה/ אלצהיימר, גם לאחר אבחון רשמי של המחלה. נכון ולא נכון. לפי מחקרים תרגול קוגניטיבי מותאם אישית, כלומר לא תוכנת מחשב, משפר את איכות החיים המדווחת של העוסקים בכך. מחקרים אלו מצביעים על השפעה מיטיבה של תרגול זה על יכולות קוגניטיביות. אבל, לא נמצאה השפעה משמעותית על היבטים תפקודיים התנהגותיים. תרגול באמצעות תוכנת מחשב בבית: ניתן למצוא שיפור ביכולת קוגניטיבית מסוימת, לדוגמה זיכרון חזותי או זיכרון של מספר מילים. אולם, לא נמצא די ראיות לתמוך באפשרות לשיפור או עיכוב כוללני ביכולות קוגניטיבית. כמו כן, היישום בפועל של השינוי שנמדד במחשב, כלומר ההעברה לתפקוד בחיי יום יום, מצומצמת, אם בכלל. נכון לעכשיו, תרגול קוגניטיבי הוא הטיפול הלא תרופתי היחידי המומלץ לאנשים עם אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר, אך יעילותו מוגבלת ואינו מרפא או מביא לשינויים דרמטיים. ליקוי בזיכרון זה לא תמיד התסמין הראשון לירידה קוגניטיבית. נכון. במחלת אלצהיימר לרוב ליקוי בזיכרון לטווח קצר יהיה תסמין מדאיג ראשוני. אולם, בסוגי דמנציה אחרים עשויים להופיע תסמינים קוגניטיביים או התנהגותיים שאינם קשורים ישירות לזיכרון. לדוגמה, דמנציה וסקולרית עשויה להופיע תחילה בקשיים בתכנון, ארגון וקבלת החלטות. דמנציה פרונטו-טמפורלית מאופיינת בשחרור עכבות והתנהגויות לא מתאימות חברתית לפני הופעת ליקוי בזיכרון. חשוב #1! תמיד בהשוואה ל-איך שהאדם היה בעבר. אין תסמין מסוים שיכול לשמש כמחוון מובהק לדמנציה אצל כולם. חשוב #2! לא כל שינוי קוגניטיבי הוא דמנציה/ אלצהיימר. יש מגוון מצבים בריאותיים העשויים להציג תמונה קלינית של בלבול, אך ניתנים לטיפול! מוטרדים? מודאגים? תקראו את הפוסט שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה/ אלצהיימר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא: עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר עוד 5 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר