תוצאות חיפוש

נמצאו 77 תוצאות

  • עיצוב הסביבה הביתית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

    עיצוב הסביבה הפיזית שלנו משפיעה מאד על ההתנהגות וההתנהלות שלנו בה. מעבר ליופי ואסתטיקה, הידידותיות ונוחות השימוש מכוונים התנהגויות רבות שלנו. לדוגמה: אני גרה בבית עם שתי קומות. בשנה הראשונה למגורים בבית אחסנתי את חומרי הניקוי במזווה למטה. כך שיצא שכל פעם שהייתי בקומה העליונה וצריך היה לנקות/ לטאטא משהו קטן, נאלצתי לרדת למטה למזווה ולהביא את הציוד המתאים. זה היה ממש מעצבן, ואני מודה שחלק מהפעמים ויתרתי לעצמי... יום אחד החלטתי לקנות סט נוסף של ציוד וחומרי ניקוי ולאחסנם בקומה השנייה, ובא לציון גואל! התעצבנתי הרבה פחות, והקומה למעלה היתה (קצת) יותר נקייה. עיצוב הסביבה הפיזית משפיע מאד על אדם עם דמנציה/ אלצהיימר על רקע שינויים ביכולת תפיסה חזותית, הפגיעה בזיכרון, קושי בשיפוט, ירידה ביוזמה ובתכנון וכיו"ב. להתאמת הסביבה הפיזית של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר יש מספר מטרות: 1. בטיחות 2. שימור תפקוד 3. צמצום ומניעה של התנהגויות מאתגרות אני רוצה לשתף אתכם במספר דוגמאות להתאמות ייחודיות, שנעשו במטרה לצמצם שינויי התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר (כל השמות בדויים): מקרה 1: שמעון לא זיהה את עצמו בראי, והיה עומד מול הראי בחדר הרחצה וצועק על הדמות שנשקפה שם. הוא היה מסוגל לעשות זאת במשך זמן רב, וכמובן שהיה כעוס ועצבני גם כלפי האנשים בבית בשל זאת. הפתרון: לכסות את הראי עם מגבת. כך אשתו שהשתמשה גם ביא בחדר רחצה זה יכלה להשתמש בראי כרצונה, בעוד שמעון לא נתקל ב"איש הזר" בביתו. מקרה 2: אסתר אהבה להתקלח (כן, יש גם אנשים עם דמנציה/אלצהיימר שמרבים להתרחץ, וגם זו יכולה להיות בעיה) ונהגה לעשות זאת מספר פעמים ביום. המשפחה היתה מודאגת בעיקר מצריכת כמויות גדולות של שמפו וסבון רחצה. גם העלויות הצטברו וגם חששו מהשפעה מייבשת על העור והקרקפת. הפתרון: לדלל את השמפו בבקבוק במים (במקום להתווכח עם אסתר כמה שמפו לשפוך על הראש). מקרה 3: ראובן היה בתחילת דמנציה/ אלצהיימר ונהג לגשת למקרר לעתים תכופות ולקחת משהו לאכול. הוא עלה במשקל, ואשתו כל הזמן רדפה אחריו שיפסיק לאכול כל כך הרבה. העימותים הללו נמשכו כל היום ולא פעם עלו לטונים גבוהים, ללא הצלחה כי הוא המשיך בהתנהגות. היא כבר התחילה לברר אם אפשר לנעול את המקרר. הפתרון: להציב בקדמת המדפים במקרר מזון דל קלוריות, שהוסכם שאין התנגדות שראובן יאכל באופן חופשי. לדוגמה: ירקות חתוכים על צלחת, מעט פירות שטופים בקערה פתוחה, פופקורן מוכן ( לא אידאלי במקרר אבל לא נורא, קוביות של גבינה באחוזי שומן מתאימים). את המזון שלא רצו שיאכל הציבו בחלק האחורי של המקרר בתוך כלים אטומים ובתוך שקיות אטומות. ראובן המשיך לגשת למקרר, ולקחת משם מזון - את מה שהיה זמין ונגיש באופן מיידי. העלייה במשקל התמתנה, ואשתו הפסיקה להיות ב"היכון" לפתיחת המקרר ומוכנה לקרב בעניין. מקרה 4: סימה סיפרה שבזמן רחצה שהיא עוזרת לאמא שלה, אמה כל הזמן מנסה לצאת מהר מהר מהמקלחון, וסימה מוצאת את עצמה במאבק להשאירה במקלחון עד שיסיימו את כל תהליך הרחצה. בתשאול מעמיק ובחינת המקלחון, התברר שסימה ממשיכה להשתמש בתכשירי רחצה שאמא שלה השתמשה בעבר: שמפו, מרכך, סבון, תכשיר לפנים. כל תכשיר דרש זמן למריחה ושטיפה ולכן זמן הרחצה התארך. הפתרון: לצמצם לתכשיר אחד רב-תכליתי ואל דמע לקיצור זמן השהות במקלחון. בנוסף, הוספת מוזיקה בזמן הרחצה, כך ששרים בקול וביחד שירים שאמא שלה אוהבת. מקרה 5: אברהם היה בשלב אמצע דמנציה. פעם בלילה היה קם לשירותים, שהיו ממוקמים בצמוד לחדר השינה, אך מחוצה לו. הוא התחיל להטיל שתן במקומות שונים בבית במהלך הלילה, ואשתו גילתה זאת בבוקר כאשר קמו. זאת על אף שנהגו להאיר אור בחדר השירותים במשך הלילה, שניתן היה לראות מבעד לחלונית דלת השירותים. הפתרון: ליצור מסלול הליכה ברור לחדר השירותים ולמנוע הגעה לאזורים אחרים בבית. שלב א: חסימת המעבר לאזורים אחרים בבית (הצבנו כסאות במסדרון בצד שלא רצינו שיילך לשם). שלב ב: הנחת פס תאורה (כמו לקישוט הבית ביום העצמאות) לאורך הרצפה מדלת חדר השינה לדלת חדר השירותים - זה משך את העין והכווין למקום הנכון. כפי שניתן להתרשם, אלו התאמות ספציפיות לשינויי התנהגות ספציפיים. יש מגוון המלצות כלליות שאפשר (וכדאי) ליישם בהתאמת הסביבה הביתית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר: בטיחות בבית - כללי: - חשוב ביותר ולא גמיש: מסירה למשטרה או נעילה בכספת של כל כלי הנשק! - מומלץ להתקין גלאי עשן במטבח, בסלון ובחדר השינה (בפרט אם האדם עם דמנציה מעשן, אפילו שכרגע זה רק במרפסת. על כך בסרטון זה). - תסירו שטיחים, המהווים גורם סיכון לנפילות (כן, גם השטיח הגדול בסלון) - תיצרו מסלולי הליכה ללא מכשולים: להצמיד לקיר מכשירי חשמל, עציצים, ערימות ספרים ועיתונים, מטענים, כסאות וכד'. - מדרגות: תסמנו את המדרגות (לפחות את הראשונה והאחרונה) בפס סימון צבעוני (אדום או צהוב, לפי צבע המדרגות שלכם). דמנציה/ אלצהיימר משפיעה לרעה על תפיסת עומק והיכולת להעריך מרחקים. דלת הכניסה: - תוציאו את המפתח מהדלת ותשמרו אותו במקום אחר, שאינו גלוי לעין. אם יש לכם נעילת "פרפר" – כדאי מאד להחליף לנעילה עם מפתח. יש היום מגוון פטנטים לנעילה מתוחכמת, הפועלים על פי טביעת אצבע או לפי תנועה מסוימת. אולי משהו מאלה יתאימו לכם, אבל גם הנעילות הללו אינן בטוחות לגמרי, וייתכן שהאדם עם דמנציה יצליח לפענח את מנגנון הפעולה. - תדאגו שיהיה מפתח נוסף לבית אצל מישהו אחר שגר קרוב. - תוסיפו מנעול לדלת הכניסה שאינו בגובה העיניים (יותר גבוה או יותר נמוך) יכול למנוע יציאה מהבית מבלי שתדעו על כך. או - - תשימו על הדלת "מערכת התרעה" כך שיש צליל חזק כאשר הדלת נפתחת: אי אפשר לשמור במאה אחוז כל הזמן. גם המטפל הולך להתקלח או לשירותים או לישון. מקרה שהיה: פעם אחת בזמן מנוחת הצהריים של בני הזוג, האישה עם אלצהיימר יצאה מהבית "בדרך לאחותה". היא הצליחה להגיע לכביש הראשי (הסואן מאד) בטרם מצא אותה בעלה. הוספת פעמון על הדלת (אחד גדול או כמה פעמונים קטנים תלויים על חוטים) שימש כהתרעה בכל פעם שהדלת נפתחה. - אל תשמרו מטליות לניקיון כללי (עם חומר ניקוי כבר ספוג בתוכם) בסמוך לשירותים/ חדר רחצה, מכיוון שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול לטעות ולהניח שאלו הם מטליות לחות לניקיון אישי. - תאורת לילה: תדאגו לתאורת לילה בחדר השינה, רצוי בגווני אור אדום או כתום (אבל הכי חשוב שתהיה תאורה כלשהי). אפשר לשקול הוספת מנורות הנדלקות באמצעות חיישני תנועה. חדר הרחצה/ שירותים: - תתקינו מאחזי ידיים בשירותים ובחדר הרחצה. אין צורך להתקין מאחז באלכסון, כפי שנראה במבנים ציבוריים, מכיוון שאלו מיועדים למגוון של משתמשים. בבית רצוי לברר מה נוח יותר: מאונך או מאוזן ולהתקין לפי זה. - תניחו משטחים למניעת החלקה בתוך ומחוץ למקלחון. - תמיד עדיף מקלחון על פני אמבטיה. אם אין אפשרות למקלחון, כדאי להיעזר בספסל אמבט, שניתן למצוא ביד שרה. כניסה ויציאה מהאמבטיה היא פעולה מאד מסוכנת ופוטנציאל הנפילה/ החלקה גבוה מאד. - תבטלו/ תנטרלו את המנעול של חדר השירותים ו/או הרחצה: יום אחד האדם עם דמנציה/אלצהיימר עלול להיתקע שם בפנים, והסברים מילוליים מהצד השני של הדלת לא יעזרו... תאורה: - תשאירו תאורה דלוקה ברחבי הבית, גם בחדרים ריקים: אנשים עם דמנציה/אלצהיימר עלולים לחשוש ולהימנע מכניסה לחדרים חשוכים (לדוגמה, השירותים). - תנסו למנוע סנוור והחזרי אור ממשטחים מבריקים. רצוי להימנע ממשטחי זכוכית המחזירים אור באופן מסנוור (לדוגמה בשולחן בסלון). - תסמנו באופן ברור מתגי תאורה, כך שיהיה קל להדליק אור. גם אם זה בית שהאדם גר בו שנים רבות, הפגיעה בדמנציה/אלצהיימר היא בזיכרון (כל סוגי הזיכרון), ועלולים שלא לזהות את המתג. התמצאות: אמצעים אלו עשויים לסייע לפחות לחלק מהזמן. כידוע דמנציה היא מחלה מתקדמת, ולאורך זמן יהיה קושי להיעזר גם בתמיכות אלו. אולם, מטרה ראויה היא לשמר תפקוד ואוטונומיה ככל הניתן, ואמצעים אלו בהחלט עשויים לתמוך במימוש מטרה זו. - שעון מותאם לדמנציה/אלצהיימר, המציג גם יום ותאריך, מסייע בהתמצאות בזמן. - "איתוראן" למחזיק מפתחות/ ארנק וכד'. יש דגמים שונים ולא יקרים. - כדאי להכין שלטים לדלתות החדרים השונים בבית, ברז מים חמים וברז מים קרים (יש לניילן), מה יש בארונות הבגדים והמטבח וכד'. לדוגמה, משפחה שהוסיפה שלט מעל פח האשפה, שהוצב בגלוי במטבח (ולא בתוך ארונית),פתרה בעיה של פיזור אשפה במקומות שונים בבית על ידי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. מחקרים הראו שיש יתרון לשלט הכולל מילים ותמונה. רצוי להיעזר באיש מקצוע להתאמת הבית, קביעת מיקום מתאים למאחזים ועוד. זה בתחום הידע של אנשי ריפוי בעיסוק, ואפשר להיעזר בהם באמצעות גם באמצעות קופת חולים (עם הפנייה מרופא מטפל). יש עוד מגוון רחב של התאמות לסביבה הביתית שניתן לעשות כדי לעודד עצמאות בתפקוד לצמצם שינויי התנהגות. אפשר למצוא הצעות נוספות בספר שכתבתי - "דמנציה: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה", שניתן לרכוש ממני באופן ישיר בקישור זה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחושב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ולש יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא גם: 8 התאמות סביבה חזותיות 5 אביזרים לזקנים ניטור ורישום התנהגות BATHROOM

  • ירידה קוגניטיבית קלה - מהי ומה אפשר לעשות

    שאלה: אני בן 68, לאחרונה לפעמים קשה לי לקשר בין פנים ושם של מישהו שאני פוגש. שמעתי על משהו שנקרא "ירידה קוגניטיבית קלה". זה כמו דמנציה? כשחיפשתי מידע על זה באינטרנט, מצאתי כל מיני המלצות מה לעשות בעניין, כולל תוספי מזון שונים, התאמת התזונה, התעמלות, יוגה ומדיטציה. מה מהדברים האלו יכול לעזור במצב כזה? תשובה: רבים האנשים בגילך שחשים שיש להם בעיה בזיכרון, ומודאגים מכך, אפילו מאד. אי אפשר לקבוע אם מה שאתה חווה זה באמת "ירידה קוגניטיבית קלה" כפי שהיא מוגדרת כאבחנה נוירולוגית. לצורך כך, עליך לעבור הערכה מסודרת אצל רופא מומחה (נוירולוג, פסיכיאטר או גריאטר). בואו נתייחס למידע בנושא האטה או הפסקה של ירידה קוגניטיבית קלה בקרב מי שכבר מאובחן בכך. מהי "ירידה קוגניטיבית קלה" (MCI- Mild Cognitive Impairment)? האבחנה "ירידה קוגניטיבית קלה" (הנקראת בקיצור - MCI) מתייחסת ליכולת קוגניטיבית, כלומר זיכרון ופעולות חשיבה, שהיא פחות טובים מה"נורמה" המתאימה לגיל הכרונולוגי. אבל, הקשיים אינם חמורים עד כדי כך שהאדם מתקשה לתפקד כפי שתפקד בעבר ללא עזרה. כלומר, הליקוי אינו חמור דיו להיות מאובחן כדמנציה/ אלצהיימר, המשקפת הידרדרות ביכולת קוגניטיבית עד כדי הזדקקות לעזרה בביצוע תפקודי יום יום וטיפול עצמי. אם אתם חשים בשינוי ומוטרדים מהזיכרון שלכם, אין להניח שזה MCI. אלא, עליכם לגשת להערכה קוגניטיבית אצל רופא מומחה. זה חשוב במיוחד, משום שחלק מגורמי הרקע לשינויים קוגניטיביים הם הפיכים! כך תוכלו לברר אם הקשיים שלכם הם בגדר ה"נורמה" של שינויים קוגניטיביים תלויי גיל, או שהם חמורים יותר, וזה הקריטריון ל- MCI. רבים סבורים שהזיכרון שלהם מידרדר, אולם אצל רבים אלו שינויים סבירים המלווים את תהליך ההזדקנות. למעשה, הקושי לקשר בין פנים לבין שמות של אנשים הוא שכיח מאד בקרב מזדקנים, וקשור להאטה במהירות החשיבה האופיינית לתקופת חיים זו, ואינו מעיד בהכרח על ליקוי קוגניטיבי. מחקרים מראים שלאורך 5 שנים, 30-40% מהאנשים הסובלים מ-MCI יפתחו דמנציה כלשהי. תשימו לב למספר הזה - 30-40%. משמעות הדבר שלא כל MCI זה סימן מקדים לדמנציה! יש אנשים שיאובחנו עם MCI ומצבם לא יחמיר או יתקדם. איך מאבחנים MCI? האבחנה מבוססת על תהליך מקיף וכולל: שיחה עם הקלינאי מהן התופעות המטרידות את האדם, כולל שאלות בהתייחס לביצוע תפקודי יום יום (ADL) בדיקה האם בני משפחה או אנשים אחרים שמו לב לתופעות הללו ביצוע הערכה קוגניטיבית רשמית, לרוב הערכה הנקראת MoCA (Montreal Cognitive Assessment). יש אפשרות שהערכה זו תבוצע ע"י מרפאה בעיסוק, לרוב במסגרת מרפאת זיכרון. בדיקת רשימת תרופות (במרשם ושלא במרשם), לבירור אם יש ביניהן שמשפיעות על יכולת קוגניטיבית בדיקה של בעיות רפואיות /מחלות רקע נוספות, העשויות להשפיע על יכולת קוגניטיבית בדיקות דם לבדיקת רמת ויטמין B12, אלקטרוליטים, בלוטת התריס ועוד למעשה, התהליך של אבחון MCI דומה לתהליך אבחון של דמנציה, ומבוסס על תיעוד הקשיים והבעיות, הערכה פורמלית של יכולת קוגניטיבית ושלילת אפשרויות אחרות (דליריום, השפעה של תרופות ועוד). אלו תרופות יש כיום לטיפול ב-MCI? המטרה בטיפול ב-MCI היא לצמצם את הסיכון להתקדמות לאלצהיימר או דמנציה מסוג אחר. התרופות המאושרות לטיפול ב-MCI הן למעשה התרופות המאושרות לטיפולב דמנציה מסוג אלצהיימר, ופוטנציאל האפקטיביות שלהן גבוה יחסית במצבי MCI. תרופות אלו לרוב מכוונות להשפיע על הנוירו-טרנסמיטור המוכר בשם אצטילכולין. ברבים מהניסויים הקליניים, שמטרתם למצוא תרופה לדמנציה, למעשה משתתפים אנשים המאובחנים ב- MCI. כדאי להיוועץ עם הרופא בנוגע לנטילת תרופות רלוונטיות ולשקול השתתפות במחקרים קליניים. פעילות גופנית ל- MCI: הגישה המבטיחה ביותר להאטת התקדמות MCI היא פעילות גופנית. מהו סוג ההתעמלות הטוב ביותר? עניין זה עודנו בדיון. נראה שכדאי לשלב מגוון סוגי התעמלות: פעילות אירובית, פעילות כנגד התנגדות, לשיווי משקל ולגמישות. כל הסוגים הללו חיוניים לשמירה על תנועתיות ובריאות כללית. פעילות גופנית חשובה גם לצמצום הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר. תזונה ל-MCI: המחקר מראה שיש קשר בין תזונה לדמנציה, אולם לא ברור איזה סוג תזונה עשויה למנוע מ- MCI להתפתח לדמנציה. תזונה בריאה באופן כללי מתאימה גם לבריאות המוח. תזונה בשיטת MIND (גרסה של תזונה ים תיכונית) היא המומלצת לרוב. תזונה זו כוללת: מגוון ירקות ופירות בצבעים שונים אגוזים, אבוקדו ושומנים "בריאים" אחרים דגים לפחות פעם בשבוע קטניות להגביל צריכת בשר ושומנים מן החי לצמצם ככל הניתן מזון מעובד, מזון מהיר, סוכר ובשר מעובד יש הממליצים על גישה טבעונית, אולם אין די מחקר מדעי לתמוך בכך. תוספי מזון ל- MCI: יש מגוון מחקרים שבדקו שימוש בתוספי מזון שונים במטרה לצמצם את הסיכון ל-MCI או להאט את קצב ההחמרה. בין היתר נבדקו ויטמין B, ויטמין E, נוגדי חמצון, ויטמין D במינון גבוה במיוחד וחומצות שומן כמו אומגה 3. לכל אלו לא נמצא מחקר המעיד על השפעה משמעותית מיטיבה בהקשר של MCI. גם מחקרים שמצאו שיש השפעה של אחד מתוספים אלו, מציגים השפעה מצומצמת יחסית. חשוב להיוועץ ברופא לפני תחילת שילוב כל תוסף מזון. יוגה, קשיבות (מיינדפולנס) ומדיטציה ל- MCI: מתח ולחץ נפשי משפיעים לרעה על תפקוד המוח. ייתכן שפעילות מרגיעה כגון יוגה או מדיטציה תשפיע לטובה על MCI. ברמת המחקר, יש ממצאים מגוונים של השפעת אמצעים אלו על MCI, כאשר חלק מהמחקרים תומכים בכך ואחרים אינם מוצאים השפעה משמעותית או אפקטיביות טיפולית. על אף שהראיות להשפעה להאט או להפסיק התקדמות MCI, לתרגולים אלו עשוי להיות ערך משמעותי בהיבט ההתמודדות הרגשית עם המצב, בפרט בהתייחס לנטייה לדאגנות יתר. אפשר להיעזר באפליקציה או קורס לקשיבות / מדיטציה. גם יוגה ניתן לתרגל באופן עצמאי באמצעות יוטיוב או להצטרף לחוג קבוע. "התעמלות למוח" ל- MCI: רבים תוהים אם תרגול מוחי מהסוג המפורסם כ"חדר כושר" למוח, בעיקר באמצעות תוכנות מחשב שונות, יכול למנוע מ- MCI להתפתח לדמנציה. נכון לעכשיו – ההשפעה של תרגולים אלו אינה ברורה. רוב המחקרים על "התעמלות למוח" התמקדו בהשפעות לטווח קצר על זיכרון ויכולת קוגניטיבית. לא ברור מה הערך של תרגול מסוג זה בטווח הארוך, והאם זה משפיע באופן כללי על האטת התפתחות דמנציה. מכשירי שמיעה ו – MCI: אם אתם מוטרדים מ-MCI, כדאי מאד לבדוק את השמיעה שלכם, ולהיעזר במכשירי שמיעה במידת הצורך. מחקרים רבים מצאו שיש קשר ישיר בין פגיעה בשמיעה לבין פגיעה ביכולת הקוגניטיבית. סיכום ההמלצות לניהול מצב של MCI: נכון לעכשיו, אין טיפול ספציפי שהוכח כאפקטיבי למניעה ספציפית או להאטה מצב של MCI. על כן, אחזור על ההמלצות הכלליות לבריאות המוח : פעילות גופנית סדירה טיפול וייצוב גורמי רקע וגורמי סיכון של מערכת לב-ריאות וכלי דם תזונה נכונה, כגון תזונה בסגנון MIND לזהות ולטפל בירידה בשמיעה לזהות ולטפל בהפרעות שינה התייחסות וטיפול למתח ולחץ נפשי מתמשך השתתפות ומעורבות בפעילות חברתית מכוונת המתאימה לכם אם אתם מוטרדים שמא יש לכם MCI: כפי שהבנתם, זהו עניין מורכב, שלא קל לאבחן או לטפל. עם זאת, חשוב לאבחן זאת באופן רשמי. אל תניחו שיש לכם MCI רק משום שאתם חשים בשינויים בזיכרון. אם יש תסמינים, אל תשבו בבית דואגים ומוטרדים. תיגשו לרופא להערכה פורמלית. הם יכולים לבדוק גורמים נוספים העשויים להשפיע על הקוגניציה שלכם. חלק מהגורמים הללו הם הפיכים. לא כל שינוי קוגניטיבי הוא סימן לדמנציה. גם אם זו דמנציה, תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה/ אלצהיימר 10 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר פלסטיות המוח

  • השלבים של דמנציה/ אלצהיימר

    לפני שניגש לניסיון להציג סכמת התקדמות של מחלות הדמנציה השונות, חשוב לזכור מה שאנשי מקצוע חוזרים ואומרים לעצמם ולאחרים כל הזמן: "פגשת אדם אחד עם דמנציה – פגשת אדם אחד עם דמנציה". אצל כל אדם המופע של דמנציה/ אלצהיימר יהיה שונה וייחודי לו. זאת משום שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו שונים יותר זה מזה. לדמנציה האדם מביא איתו את המשאבים האישיים, המשפחה, היכולות, ההיסטוריה האישית והחוויות, אסטרטגיות התמודדות וכל מה שצבר במהלך חייו. לכן, כל המידע להלן מיועד להציג כיוון כללי, לא מחייב ולא מובהק. לכל אדם, ולכל משפחה, זהו מסע אחר. באופן כללי, יש 2 גישות לתיאור התקדמות המחלה. קלינאים לרוב משתמשים בסולמות דירוג הנקראים GDS או FAST, שבהם יש כ- 7 שלבים. לחלופין, ניתן להתייחס לשלבים באופן כללי יותר ולחלק לפי דרגת חומרה: התחלה, אמצע ומתקדם. חשוב לדעת שיש חפיפה רבה בין השלבים, הן בהתייחס לשינויים הקוגניטיביים, והן בהתייחס לשינויים התנהגותיים. כמו כן, יש לדעת שהמספרים בסולמות הדירוג אינם חופפים באופן מלא לחלוקה המילולית הכללית. לדוגמה, אם הרופא אומר שהאדם בשלב 3, אין הכוונה שהאדם בשלב התיאורי האחרון (דהיינו מתקדם), אלא מתייחס לפי הסקלה שבה בחר. להלן פירוט לפי היבטים לאורך שלבי הדמנציה/ אלצהיימר: התחלה קוגניטיבי: בעיות זיכרון ניכרות, קושי ללמוד מידע חדש, קושי בשימוש בשפה (להבין או ליצור), קושי למצוא חפצים, קשיי ריכוז, קושי לעקוב אחר שיחה, קושי באוריינטציה במרחב ובזמן רגשי: שינויי מצב רוח תדירים, חרדה התנהגותי: יוזמה מועטה, פסיביות, התכנסות, אי שקט גופני: קשיים קלים בתיאום עין- יד, שינויים בהליכה, נטייה לנפילות אמצע קוגניטיבי: קשיים ניכרים יותר בזיכרון, קושי להבין מושגים מופשטים וסמלים, קושי רב יותר בהבנת או יצירת שפה, קושי מוגבר באוריינטציה (גם בתוך הבית), קושי לזהות חפצים או אנשים רגשי: חשדנות, עצב, חרדה מוגברת, מוטיבציה מועטה לעשייה וצמצום קשרים חברתיים התנהגותי: קושי להתרכז, אי שקט, מחשבות שווא, חזרתיות על פעולות או דיבור, התנהגות חברתית לא מתאימה והיעדר עכבות גופני: צורך מוגבר בעזרה לתפקודים בסיסיים, שינוי במעגל ערות- שינה, שינוי בתיאבון (צמצום) מתקדם קוגניטיבי: שימוש מוגבל בשפה, קושי רב בזיכרון, קושי לעבד מידע, תחושת זמן לקויה רגשי: קושי להביע רגשות או רצונות התנהגותי: התכנסות, התנהגויות לא מילוליות להבעת צורך או רצון גופני: עייפות רבה, עזרה רבה בכל התפקודים, אי שליטה על סוגרים, שינויי לעיסה ובליעה, צמצום אכילה. עם כל הנכתב לעיל, חשוב שנזכור ש: בכל שלב יהיו ימים ותקופות טובות יותר וימים ותקופות טובות פחות. המעבר בין השלבים אינו חד כיווני: בכל שלב יהיו רגעים/ שעות/ ימים שבהם האדם יציג יכולת גבוהה יותר מהדרך כלל. זה קורה. תיהנו מהרגע. יכול להיות שאדם יהיה בשלב אמצע בנוגע ליכולת מסוימת ובשלב התחלה בנוגע ליכולת אחרת. לא פעם יש פער בין היכולות הקוגניטיביות ולבין ההתנהגויות בחיי היום יום. זה מצב שכיח, והאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו עושה "דווקא". התנהגות מושפעת ממגוון גורמים, לא רק יכולת קוגניטיבית. אין נקודות או קווי חיתוך חד משמעיים בין השלבים, ולעתים יש חפיפה רבה. ממד הזמן אינו הממד המרכזי לקביעת שלב: צריך להתייחס בעיקר לתסמינים של האדם, וטווח הזמן האפשרי לכל שלב הוא גדול. חשוב לשלב התייחסות גם לגורמי רקע של כל אדם, ומחלות נוספות הקיימות במקביל לדמנציה ובעלות השפעה על הגוף ועל המוח, לדוגמה מגבלות ראייה ושמיעה, מגבלות במפרקים וכדומה. אצל כל אדם התקדמות המחלה שונה. לא ניתן לקבוע כמה זמן יהיה אדם בשלב מסוים ומתי יעבור לשלב הבא. גישה אחרת לחשוב על שלבים של דמנציה/ אלצהיימר: גב' טיפה סנואו (Teepa Snow) היא מרפאה בעיסוק מדהימה, שפיתחה גישה מיוחדת (ואפקטיבית) לטיפול באדם עם דמנציה, ומציעה לנו להתבונן בדמנציה/אלצהיימר דרך פריזמה של כ"אבני חן"®. היא בחרה את המסגרת של "אבני חן"® כדי לעודד אותנו להמשיך לראות את המורכבות של דמנציה/ אלצהיימר- כמו שבכל פעם שמתבוננים באבן חן רואים משהו קצת אחר, כך גם בדמנציה/ אלצהיימר. טיפה מתארת את היכולות הקוגניטיביות על פני רצף, והאדם עובר בין המצבים השונים (בפרט בהתחלה - אמצע של המחלה). המצבים האפשריים: ספיר: קוגניציה אופטימלית, מוח בריא. יהלום: בהיר וחד, חשיבות לשגרה ולהרגלים התנהגות ויכולת הבנה יכולים להשתנות בן רגע, זקוק לחזרות וזמן כדי לספוג מידע/הרגל חדש או שונה, יותר נוקשה ומרוכז בעצמו, רואה את הרצון כצורך כאשר נמצא בלחץ. אזמרגד: בתנועה ועם כוונה, פגום מטבעו תופס את עצמו כעצמאי ומסוגל עם מודעות מוגבלת לשינויים ביכולות, אומר מלים לא ברורות וחזרות מרובות, מודעות לזמן, למקום ולמצב אינם תמיד תואמים את המציאות האוביקטיבית, תגובות רגשיות עזות לגירויים המעוררים פחד, רצונות או צרכים שלא מקבלים מענה. ענבר: כלוא ברגע זמן מסוים מרוכז בתחושה, מסרב לטיפול על רקע הבדלים בהבנה וביכולת, יכולות חזותיות מוגבלות, ללא מודעות לבטיחות. רובין (אודם): צבע עמוק ועז מסוגל לחקות תנועות או פעולות, תנועות עדינות ומיומנויות נאבדות, מתקשה להבין הנחיות מילוליות או ג'סטות, מבין הבעות פנים מוגזמות וטון/קצב דיבור, כאשר הוא בתנועה- מתקשה להפסיק, כאשר נעצר- מתקשה להתחיל תנועה. פנינה: חבוי בתוך צדפה, רגעים של חסד. שינויים משמעותיים בגוף: אובדן ניידות, ירידה בשקל, כשל של המערכות, פגיעה ברפלקסים וקשיים בבליעה, בנשימה ובתנועה, המהות ממשיכה להתקיים גם כאשר היכולות מינימליות, being. זו דרך אחרת ומעניינת לחשוב על המצב. לעתים קרובות טיפול וליווי אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מרגיש כמו נסיעה ממושכת ברכבת הרים: יש עליות מפתיעות, וירידות לא פחות מפתיעות, המישור מתמשך זמן קצר, השינויים מהירים ובלתי צפויים, וצריך להתאים את עצמנו לכיוון ההתקדמות. דמנציה/ אלצהיימר אמנם איננה מחלה מסכנת חיים בטווח הקצר, אולם היכולת של האדם להביע את עצמו תשתנה לאורך זמן. רצוי שנכיר ונדע מה הוא מבקש לעצמו (או לא) לקראת סוף החיים, בכדי שנוכל לקבל החלטות מושכלות בבוא העת. אם טרם נערכו שיחות בנוגע להנחיות מה ירצה או לא ירצה לקראת סוף חיים, מומלץ לעשות זאת. שיחות אלו ניתן לקיים בכל שלב, בהתאם למידת התקשורת שיש לכם עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אני ממליצה לעשות זאת מוקדם ככל האפשר. איך עושים זאת? זה כבר בפוסט אחר. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: דמנציה מתקדמת (פוסט הרחבה לגבי שלב זה. לא לקרוא אם אתם עוד לא מוכנים לכך) למה לבקר אדם עם דמנציה שאינו זוכר את הביקור כמה זמן נמשכת דמנציה

  • עקרונות לתקשורת בדמנציה/אלצהיימר ברוח חודש אדר

    אוטוטו יגיע חג פורים שבו מרבים בשמחה, הומור, מעשי קונדס, מתיחות ומהתלות. ברוח זו אני מציעה להזכיר לעצמנו עקרונות לתקשורת בדמנציה: תשימו לב ש - אין הכוונה להקל ראש או להמעיט בקושי ובאתגר שבליווי ובטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. הומור הוא חלק אינטגרלי וחיוני כדי לעבור זאת בשלום, ופוסט זה מיועד למסור מידע באופן קליל יותר מהרגיל. מקווה שתחייכו (קצת) בזמן הקריאה. עקרונות לתקשורת אפקטיבית עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר 1. להשיג תשומת לב. בדמנציה/ אלצהיימר הקשב נוטה להיות מופנה פנימה ופחות למתרחש מסביב. כדי שהמטפל לא יתעייף ויחזו רעל עצמו שוב ושוב - קודם ממקדים את תשומת הלב של האדם עם דמנציה / אלצהיימר, ואז מדברים . 2. לא לעשות מבחנים. אף אחד לא אוהב שעושים לו מבחנים, בפרט לא מבחנים סמויים, כאילו "על הדרך". אל תחקרו את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אל תשאלו שאלות כדי לבדוק אם הם זוכרים אנשים/ מקומות/ אירועים. זה לא משמר את היכולות שלהם. זה רק מבהיל או מרגיז אותם. 3. לא להתווכח. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה מציאות שונה מהמציאות שלכם. לא תצליחו לשכנע אותו להצטרף או לקבל את מה שאתם חושבים שהוא נכון. עדיף להימנע מעימותים או מאימותים. בוויכוח עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר - כולם מפסידים, ואתם תהיו מותשים מכדי לנקוט בטכניקות שכן עובדות. 4. לחזור על מה שאמרו. למה? א. זה "קונה" לכם זמן לחשוב על תשובה/ מענה. ב. זה משדר לאדם עם דמנציה/אלצהיימר שאתם מבינים את מה שאמר. ההרגשה שמבינים אותי זה הצעד הראשון לשיתוף פעולה, ולעיתים קרובות חסרה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. ג. היכולת להבין וליצור שפה משתנה מאד בדמנציה/אלצהיימר. לפעמים האדם עם דמנציה/אלצהיימר משתמש במילים הלא נכונות, במילים שהן "על יד" המילה שהוא רוצה לומר. כאשר אתם חוזרים בקול רם על מה שאמר, זו הזדמנות שישמעו אם בחרו את המילה המתאימה להעברת המסר. 5. לדבר פחות. אנחנו אוהבים לספר סיפורים. המוח האנושי התקין אוהב לשמוע סיפורים. אנחנו זוכרים יותר טוב מידע שמוצג בסיפור, ואנחנו רגילים לשכנע אנשים באמצעות סיפורים. אלא אם יש לכם דמנציה/ אלצהיימר! למוח עם דמנציה/ אלצהיימר המידע הרב בסיפור הוא עומס רב ומיותר. המוח מתקשה להפריד עיקר מתפל, לשמור על סדר ולהבין את כל המילים. כאשר רוצים לבצע משימה עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, רצוי לדבר בקצרה, לא להעמיס בפרטים או להאריך בדברים. לדוגמה: לא כדאי: חשבתי שאחרי שנהיה אצל הרופא, בדרך לאופטמטרסיט ברחוב ליד, נלך לקנות את הלחם שאת אוהבת במאפייה וגם נשתה קפה. כן כדאי: אחרי הרופא, נעבור במאפייה ונקנה את הלחם שאת אוהבת. 6. להעדיף שאלות סגורות עם בחירה מוגבלת. שאלה סגורה היא שאלה שיש לה מספר תשובות אפשריות מוגבל. לאדם עם דמנציה/אלצהיימר מומלץ להציג מספר מצומצם של תשובות אפשריות בגוף השאלה. לדוגמה: לא לומר: לאן את רוצה לצאת לטייל? כן לומר: יוצאים לטייל, את רוצה בפארק או בטיילת? 7. להשתמש בנוירוני מראה. לכל אחד מאיתנו יש תאי עצב באזור הקדמי של המוח שמחקים את התקשורת הלא מילולית של מי שמולנו. לדוגמה: לפעמים אני הולכת ברחוב ומולי מגיע אדם חייכני. אני מחייכת אליו בחזרה. אני לא יודעת מיהו, לא יודעת למה הוא מחייך, לא יודעת דבר, אבל - מחייכת. כך קורה גם כאשר בא מולי אדם זועף וכועס. הפנים שלי מסתדרות להבעה זעופה וכועסת. לא מכירה אותו, לא יודעת למה הוא כועס. לא יודעת עליו דבר, אבל אני מחקה את מה הוא משדר. כלומר, אני מחקה באופן לא מודע את הבעת הפנים, טון הדיבור והאנרגיה של מי שנמצא לפניי /מולי. זה קורה לכולנו עם המוח התקין. חשוב במיוחד לזכור את זה בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר. התקשורת הלא מילולית - מה שאתם משדרים בהבעת הפנים וטון הדיבור - משמעותי יותר ממה שאתם אומרים. 8. לא לשאול למה הרבה פעמים אנחנו שואלים למה באופן אוטומטי, מבלי לחשוב על כך בכלל. אבל בדמנציה/ אלצהיימר אין תשובה אמיתית לשאלה הזו. האדם עם דמנציה אינו יודע להסביר או לנמק מדוע עשה או לא עשה משהו. התשובה הסבירה ביותר צפויה להיות "ככה", ועל הדרך הרגזנו/ ביישנו/ הכעסנו אותם. יש לי גם סרטון בעניין. (בן זוגי רמז לי שזה נכון בכל מצב, וראוי שגם אנשים עם מוח תקין יעשו זאת, ויפסיקו לשאול למה על כל מיני דברים בבית...) 9. אני מצטער/ת: כמטפלים - זה אחד הביטויים השגורים שלנו. אפשר לקרוא כך עוד כאן או לצפות בסרטון שהכנתי בנושא. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שין מה לעשות. תדברו איתי , ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינית נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה שאלות ותשובות על דמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

  • הוספיס בית לדמנציה/ אלצהיימר: מה זה, למי ומתי?

    הכותבת: מורן וייס, BSW , MA, עו"ס ומגשרת, מנהלת השירות הסוציאלי, צבר רפואה. הסיפר של חיה: "את צריכה להבין, אף אחד מאיתנו לא עמד בקצב שלה. פשוט אי אפשר היה... תמיד עשתה הכל בקלילות כזו, הבית, המשפחה, הילדים, העבודה, הכל. שום דבר לא היה יותר מדי בשבילה ואיכשהו תמיד הכל "פשוט" קרה. היא ידעה מה עובר על כל אחד, מי צריך ליטוף, מילה טובה, סיר מרק להתחמם בו. ועכשיו, תראי... לא יודע, אולי עכשיו אני חושב שהגיע תורנו שיהיה לנו כח לטפל בה כמו שהיה לה כח לטפל בכולנו. אבל למרות שאנחנו 5 אחים והיא אחת, אני אומר לך שאני מודה שזה קשה". ככה הוא קיבל את פניי. משה, אדם בן 84 שקמטיו מעידים על שנותיו, שעבר חוויות וידע זמנים טובים וזמנים מאתגרים. אדם בן 84, כשמתעכבים על מבטו לרגע, פוגשים עצב עמוק. סיפר שהיא בעצם גידלה אותו, האחות הבכורה מבין 6 ילדים, בגיל 14 הפסיקה ללכת לבית הספר כדי לטפל באחים שלה. תיאר אישה עם שמחת חיים, אופטימית חסרת תקנה, לביאה אמיתית. חיה היא אלמנה, 2 ילדיה הבוגרים חיים בארה"ב מזה שנים רבות. עד ליציאתה לפנסיה עבדה כמורה בתיכון, ולאחר מכן התנדבה בספריה העירונית. היא גרה בשכנות לאחיה משה וקרובה מאוד למשפחתו. היא מתמודדת עם הדמנציה מזה 5 שנים, בשנתיים האחרונות יש מטפלת סיעודית שמתגוררת איתה. בשנה האחרונה קצב ההידרדרות מהיר וכיום היא סיעודית באופן מלא, אינה מתקשרת עם הסביבה ואינה מצליחה לבטא את רצונותיה, אינה מזהה אנשים קרובים. היא יכולה ללכת צעדים קטנים בלבד, אינה שומרת על שיווי משקל ולכן יושבת במהלך היום בכיסא גלגלים. נעזרת במוצרי ספיגה, אינה שולטת על הסוגרים. בחודשים האחרונים הפסיקה לאכול עצמאית ובהדרגה גם הפסיקה לבלוע. כיום המטפלת מאכילה אותה במזרק, היא משתפת פעולה ובולעת. להתרשמות המשפחה היא נהנית משגרת היום שלה. המשפחה אימצה גישת טיפול פליאטיבית של איכות חיים, אינם מעוניינים בהאכלה דרך זונדה או פג, אבל מבינים שייתכן שהשאלה הזו מגיעה לפתחם. משה משמש כמטפל העיקרי. חיה לא מילאה הנחיות מקדימות ואין מיופה כוח או אפוטרופוס. הגישה הפליאטיבית כקו מנחה בטיפול: בפגישות אני נוהגת לשלב את שאלת הכבוד (גישת Dignity In Care שפותחה על ידי מחקר של ד"ר הארווי מקס קוצי'נוב). זוהי שאלה פשוטה ופתוחה: "מה אני צריכה לדעת עליך כאדם כדי לתת לך את הטיפול הטוב ביותר האפשרי?". התשובה מובילה להבנה עמוקה יותר של הצרכים, הרצונות והזהויות של האדם שיושב מולי. כאשר מדובר באדם עם דמנציה/אלצהיימר, אני נוהגת לשאול את השאלה פעמיים: פעם אחת עבור המטפל העיקרי כאדם שעליי להכיר, ופעם אחת עבור המטופל. שאלתי את משה: "מה אני צריכה לדעת על חיה כאדם, כדי לתת לה את הטיפול הטוב ביותר האפשרי?". התמודדות עם מחלת הדמנציה/ אלצהיימר היא לא רק של האדם שחלה בה. זו משימה משפחתית מאתגרת שכרוכה בהתארגנות מחודשת של בני המשפחה שנדרשים לקבל החלטות קשות לעיתים, לנהל קונפליקטים ופערי רצונות ולמלא תפקידים שאולי קודם לא נדרשו להם. היא מחייבת את המשפחה מצד אחד "לעצור" ולטפל בבן המשפחה שחלה, ומצד שני – לשמר שגרת חיים "שפויה" והוגנת לכולם. דמנציה/ אלצהיימר מוכרת כמחלה מאיימת חיים, הכוללת פגיעה הדרגתית משמעותית באיכות החיים של המטופל. מחקרים מהעולם מוכיחים שסביבה טבעית ומוכרת ושמירה על שגרת יום מובנית ובטוחה, משרה בטחון על האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ומשמעותית עבורו במיוחד. כל שינוי או מעבר, אפילו לצורך טיפולי רפואי, עלולים לחולל הידרדרות משמעותית במצבו - הן התפקודי והן התנהגותי. כיון שאין כיווני טיפולים שנחשבים מרפאים, טיפול פליאטיבי (טיפול תומך ומגן) אפקטיבי ונחוץ כבר משלביה הראשונים של מחלת הדמנציה/ אלצהיימר. הטיפול הפליאטיבי בבית הניתן על ידי חברת צבר רפואה כולל צוות רב מקצועי של רופא/ה, אח/ות ועובד/ת סוציאלי/ת, שמלווים את המטופל ואת משפחתו בכל היבטי ההתמודדות עם המחלה. הטיפול ניתן לכל חולה בישראל, על פי חוק, ובמימון מלא של כל קופות החולים. מטרת הליווי היא הכנה ותמיכה במטופל ומשפחתו בהתמודדות עם המחלה ועם תהליכי קבלת ההחלטות לאורכה, מתוך אמונה שהכנה מקצועית וליווי הדוק יספקו תחושת שליטה טובה יותר של המטפל העיקרי, בני המשפחה והמטפל הסיעודי, המטופל יקבל טיפול מותאם יותר באווירה רגועה ומוכרת. גם הסבירות שאפשר יהיה לפעול בהתאם לסגנון חייו ובחירותיו של המטופל ובהתאם לדרך החיים של המשפחה גבוהה יותר. סוגיות פליאטיביות אופייניות בשלבי דמנציה/ אלצהיימר מתקדמים כוללים: 1. בליעה: חלק בלתי נפרד ממחלות הדמנציה. ככל שהדמנציה מתקדמת, יש יותר סוגיות ושאלות סביב האכלה, בליעה והזנה. הדרכה פליאטיבית למשפחה תאפשר בטיחות מירבית למטופל לצד מימוש בחירות והעדפות לפי סגנון חיים של המטופל ומשפחתו (איך להאכיל לאורך ההתדרדרות ביכולת הבליעה של המטופל : מגוון, טקסטורה, מרקם, כמות, בטיחות המטופל וכיוב'). 2. מחלות זיהומיות: בעיקר אספירציה, הקדמת קנה לוושט, ודלקות שתן, לעיתים גם מחלות זיהום העור. בטיפול במחלות אלו נדרש דיון משפחתי על דגשים טיפוליים עיקריים – האם הארכת חיים או איכות ונוחות חיים ומניעת סבל. בהיבט פליאטיבי, שיחות על דגש טיפולי נערכות מבעוד מועד, כחלק מהכנת המשפחה לשלבי ההחמרה של המחלה, וכוללות התייחסות גם לטיפול במחלות זיהומיות (כאשר הדגש הוא פליאטיבי, הטיפול לא מחייב אשפוז ואפשר להשגיח ולטפל בבית). 3. אי שקט פסיכומוטורי ואגיטציה: אירועים של דליריום (בלבול חריף), הפיכת יום ולילה, התפרצות אלימה (מילולית, פיזית), התקפי פרנויה, התנהגות מינית וכיו"ב'. אי שקט פסיכומוטורי מעורר מצוקה גדולה מאוד הן אצל המטופל והן אצל המטפלים והקרובים אליו. אנשי הצוות ידריכו את המשפחה לקיום שגרת יום מותאמת, היגיינת שינה, היערכות לאירועי אי שקט וכמובן יעניקו טיפול רגשי ותרופתי. מהו אשפוז בית ע"י "צבר רפואה" לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר? לבני המשפחה יש תפקיד מאוד מרכזי באשפוז הבית. צוות צבר לוקח בחשבון את המאפיינים הייחודיים של כל מטופל וכל משפחה ומתווה את תכנית הטיפול בהתאם לערכים, לסגנון החיים ולבחירות של המטופל ומשפחתו. במסגרת אשפוז הבית, אנשי הצוות מגיעים לביתו של המטופל ומקיימים שם את שגרת הטיפול. רופא, אחות, עובד/ת סוציאלי/ת הם צוות קבוע שמלווה את המטופלים ואת המשפחות. המטופלים נהנים מהסביבה הביתית המוכרת, נטולת זיהומים וסיכונים ושאינה כרוכה במעברים ומפגש עם מקומות ופרצופים שזרים להם. השירות כולל: צוות רב מקצועי קבוע הכולל: רופא/ה, אח/ות, עובד/ת סוציאלי/ת. ביקורי בית סדירים בבית המטופל. זמינות טלפונית מלאה לבני המשפחה בכל רגע נתון, כולל סופי שבוע וחגים. צוות "צבר רפואה" מדריך את החולה ואת בני משפחתו בכל הנדרש בטיפול היומיומי ובהכנה לקראת שלבי המחלה עם החמרתה. מתי מתאים אשפוז בית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר? לרוב, אנשים עם דמנציה/אלצהיימר יגיעו לאשפוז בית בשלב מתקדם יחסית של המחלה, כאשר נראית פגיעה בעצמאותם, למשל פגיעה ביכולת להתנייד באופן עצמאי, קשיים בזיהוי האנשים הקרובים, הפרעות אכילה/בליעה וכיוב'. המשך הסיפור של חיה: תכנית הטיפול של חיה נבנתה יחד עם משה, ילדיה הבוגרים והמטפלת הסיעודית. התמקדנו בשמירה על איכות חייה, בנייה והדרכה לשגרת יום והיגיינת שינה, ואיזון תסמינים שחיה סובלת מהם מעת לעת (לדוגמה, כשעלה החום משה בחר שלא לפנותה לבית החולים אלא לתת אנטיביוטיקה בבית). לצד תיווך לרשויות למיצוי זכויות, עבודת העובדת הסוציאלית התמקדה בתהליכי קבלת החלטות כדי להכין את המשפחה לתסריטים שונים של החמרה ולהחזיר תחושת שליטה, ובתהליכי פרידה עם משה ועם ילדיה שגרים בארה"ב באמצעות הזום, כדי לאפשר סגירת מעגלים ותיאום מיטבי. צוות צבר שמלווה את המשפחה עוזר לה להתארגן טוב יותר, כל אחד מאנשי הצוות תורם את חלקו רפואית, משפחתית ורגשית. עובדים סוציאלים תומכים מבחינה רגשית, מסייעים במסירת מידע קשה, מפחיתים את חוסר הודאות, מסייעים בהחזרת תחושת השליטה והבטחון, מקלים על ההתמודדות עם העצב, התסכול או הצער, מסייעים בתהליכי קבלת ההחלטות וגיבוש הסכמה על דרך הטיפול, מגשרים על פערי תפיסה באמצעות שיח פתוח בין בני המשפחה, מסבירים איך למצות זכויות. בגדול הם עוזרים למשפחה מצד אחד לטפל בכבוד בבן המשפחה שחלה, ומצד שני - לשמור על מערכות היחסים שלהם בריאות ומתפקדות. למידע נוסף על שירות אשפוז בית לאנשים עם דמנציה ניתן לפנות לצבר רפואה דרך 2590* אתר www.sabarhealth.co.il, או לרופא המטפל בקופת החולים. "מי אתה? מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות? ועיניים אך תמתנה רגע והנה שפלו כבר נבוכות. גן נעול. לא שביל אליו, לא דרך. גן נעול – אדם. האלך לי? או אכה בסלע עד זוב דם?" רחל המשוררת לקריאה מעניינת נוספת: דמנציה/ אלצהיימר מתקדמת אפתיה כתסמין התנהגותי בדמנציה/ אלצהיימר למה לבקר אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שאינו זוכר את הביקור

  • אפתיה כתסמין התנהגותי בדמנציה/אלצהיימר

    אובדן עניין ומוטיבציה הוא אירוע שכיח העשוי לקרות לכולנו מתישהו. מחקרים מגלים שאפתיה היא התסמין ההתנהגותי השכיח ביותר בקרב חולים בדמנציה לסוגיה. לעתים קרובות מטפלים אינם מבינים מהי אפתיה ועלולים לחשוב שזה היעדר של בעיות התנהגות. לחלק מהמטפלים עשויה להיות בכך הקלה כשינוי מסירוב והתנגדות לטיפול, שאולי היה בעבר. מקור המילה אפתיה הוא מיוונית (המילה apathes) שמשמעותה ללא פאתוס או רגש. ההגדרה המקובלת כיום בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר היא צמצום כמותי ניכר בהתנהגויות מכוונות, היזומות על ידי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. למה זה קורה? אפתיה בדמנציה מתרחשת בשל תהליכים מורכבים בין היבטים אנטומיים, פיזיולוגיים, כימיה וגנטיקה. הערכה של אפתיה בדמנציה/ אלצהיימר היא מורכבת, ובמידה מסוימת דומה לשאלת הביצה והתרנגולת. יש קושי רב להבחין מה הביא למה: האפתיה גררה ירידה קוגניטיבית או שהירידה הקוגניטיבית גררה אפתיה? איך נראית אפתיה בדמנציה/ אלצהיימר ? אובדן עניין בפעילות או בקשר עם אנשים אחרים המתפתח לאורך זמן. ניתן לתאר 3 סוגים של אפתיה: אפתיה רגשית: היעדר רגש, אדישות והיעדר אמפתיה. האדם עושה רושם שלא איכפת לו מאנשים אחרים ונעדר חום בינאישי שהיה לו בעבר. אפתיה התנהגותית: היעדר עשייה פיזית, נטייה לשבת זמן ממושך, לא לבצע תפקודים של טיפול עצמי ותחזוקת הבית, על אף שאין מגבלה פיזית לביצוע. אפתיה קוגניטיבית: חוסר קשר לסביבה, אינם יוזמים שיחה או אינם מביעים עניין במה שעושים אחרים, זקוקים לעידוד רב לנהל שיחה (לא בשל קשיי שפה). הסימנים לשים לב אליהם: צמצום ברצון להתחיל פעילויות היעדר מעורבות בפעילויות קושי להשלים פעילויות שהתחילו היעדר עקביות תגובה רגשית מצומצמת ("שטוחה") היעדר תובנה לתגובות של אחרים רמות אנרגיה נמוכות היעדר עניין וסקרנות ללמוד משהו חדש קושי לארגן סדר יום הזנחה עצמית והיגיינה ירודה באיזה שלב של דמנציה מופיעה אפתיה? אפתיה יכולה להופיע בכל שלב של דמנציה, ולעתים מופיעה כבר בשלב מוקדם, ולרוב נמשכת לאורך זמן (לא בא והולך כמו תופעות אחרות). אפתיה עשויה להיות מה שמביא לשינוי ביכולת תפקודית, לצמצום בביצוע ADL ולצורך בקבלת עזרה רבה בטיפול עצמי. משפחות שאינן מזהות מצב של אפתיה עלולות לכעוס על האדם ולהאשימם בעצלנות. כדאי לדעת שאנשים עם דמנציה הסובלים מאפתיה עשויים להיות בעלי יכולת ביצוע, אך נטולי יכולת ליזום, כך שהם עשויים במסגרת קבוצה לבצע פעילות שאינם מבצעים באופן יחידני. האם אפתיה שונה מדיכאון? לעתים יש חפיפה בין דיכאון לבין אפתיה. אדם הסובל מאפתיה מתקשה לעשות משהו עבור עצמו או עבור אחרים. הם מרגישים אדישות כלפי הסביבה ולא מגיבים למתרחש סביבם. עם זאת, אין רגש של עצב. זאת בשונה מדיכאון, המאופיין ברגשות של עצבות ומצב רוח ירוד. אדם עם אפתיה הוא פסיבי, אך אינו מוטרד ממצבו ואינו מתלונן. הרגשות שלהם "שטוחים". אדם עם דיכאון מרגיש לא בנוח במצבים חברתיים ומנסה להימנע מכך. הוא מרגיש עצב, ייאוש ואשמה. לעתים אחד ההבדלים בין אנשים עם דמנציה הסובלים מדיכאון לבין הסובלים מאפתיה יהיה בהיענות לטיפול: אנשים עם דיכאון נוטים לסרב לטיפול, בעוד אנשים עם אפתיה לרוב פסיביים ונענים לטיפול. הליקוי הקוגניטיבי לרוב משמעותי יותר כאשר יש אפתיה בהשוואה לדיכאון, בפרט הנוגע לתפקודים אקזוקטיביים, הכוללים יוזמה, תכנון, שמירה על רצף ועוד. התרופות המשמשות לטיפול בתסמינים שונים של דמנציה עלולות להשפיע וליצור תמונה קלינית של עייפות, לאות, היעדר עניין וצמצום התייחסות לגירויים חיצוניים השוואה בין דיכאון לאפתיה: תפקוד יום יומי אפתיה: פחות פעילות גופנית מבעבר, יוזמה מועטה, קושי בהתחלת פעילות, היעדר עניין בפעילויות דיכאון: פחות פעילות גופנית מבעבר, מרגיש שהכל דורש מאמץ גדול, קושי בהתחלת פעילות, היעדר עניין בפעילויות קוגניציה אפתיה: פסיביות, לא מוטרד ממצב בריאותי, לא איכפת מאנשים אחרים דיכאון: מרגיש אי נוחות, ביקורת עצמית, נמנע ממצבים חברתיים, פסימיות,אובדנות רגש אפתיה: אדישות רגשית, הבעה רגשית "שטוחה", היעדר תגובה רגשית דיכאון: עצב, ייאוש, אשמה, בושה, חוסר אונים, חרדה מה אפשר לעשות? בנוסף להצעות להלן, כדאי להיוועץ עם רופא ולשקול טיפול תרופתי לדיכאון (אם מתאים). 1. תזהו מה הם אהבו לעשות בעבר: מוסיקה, אמנות, טבע. גם אם לא נצליח לשחזר בדיוק מה שאהבו בעבר, הכרות עם תחומי העניין ומה שאהבו בעבר יהוו לנו רמזים מה להציע כעת. 2. העלאת זיכרונות: זו בדרך כלל פעילות מהנה, בפרט כאשר עושים זאת שלא בדרך של מבחן או חידון, אלא כשיתוף פעולה. מומלץ להיעזר בחפצים או אלבומי תמונות (כאלה שאפשר להחזיק ולא רק דיגיטליים). הכוונה איך לעשות הכי טוב בפוסט הזה. 3. תציעו מספר פעילויות מצמצם ומוגדר. מומלץ להציע בחירה בין 2 פעילויות. כאשר מציעים פעילות אחת לרוב נשאל: "האם אתה רוצה ל.....?". במידה והתשובה היא לא, עלינו לכבד זאת ולהפסיק ללחוץ או לדחוק בהם לעשות. לא טוב. עדיף לשאול באופן הזה: הבאתי לנו משהו נחמד לעשות. במה נתחיל: עם X או עם Y? ניסוח זה מאפשר גם בחירה וגם מונע מצב של תקיעות עם תשובה שלילית. 4. מעורבות ועשייה מהנה הם החשובים. התוצאה או התוצר פחות חשובים. לחץ לסיים את הפעילות עלול לצמצם את הנכונות להתחיל בכך. 5. תתאזרו בסבלנות. תתמקדו במה שהאדם כן מסוגל לעשות, ולא במה שאינו מסוגל. 6. תתנו משוב חיובי, אך מציאותי. השתפכות לא פרופורציונלית על דברים פעוטים אינה מתאימה ואינה מעודדת עשייה. להיפך, האדם עשוי לקלוט שאתם מזייפים התלהבות יתרה, וגם זה יכבה את רצונו להמשיך ולהיות מעורב או באינטראקציה אתכם. 7. תנסו ליצור סדר יום קבוע, חזרתי ושגרתי. אנחנו אולי משתעממים בשגרה וחזרתיות, אך יש בכך ביטחון ונחמה. 8. תפרקו משימות גדולות לתתי משימות ושלבים קצרים וקלים לביצוע. 9. תציעו רמזים והכוונה תוך כדי ביצוע פעילות או משימה. 10. אל תאשימו אותם בכך שהם עצלנים/ בטלנים/ לא איכפת להם. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מעניין לקרוא גם: למה אנשים עם דמנציה עייפים כל כך למה לבקר אדם עם דמנציה שאינו זוכר את הביקור איך להתגבר על "הטיית החשיבה השלילית" בטיפול בדמנציה

  • אוצר של ספרים ומדיה בנושא דמנציה/ אלצהיימר 2021

    שנה אזרחית חדשה מתחילה, ואני ממשיכה את מסורת השיתוף במידע ובידע. הנה ההמלצות שלי למגוון אמצעים להרחיב את ההבנה שלנו מהי דמנציה. ספרים: בוקר טוב אלץ היימר, מאת אמנון שמוש: ספר מוכר וידוע בעולם העוסק באלצהיימר, ואף עובד למחזה תיאטרון. הספר מתאר את החוויות של אמנון שמוש במהלך הטיפול והליווי של אשתו, חנה, החולה בדמנציה מסוג אלצהיימר. אמנון הוא איש מסור מאד, שנעזר בעובדת סיעודית קבועה בבית, והיה מעורב מאד בטיפול באשתו, גם כאשר הדבר פגע בבריאותו הגופנית והרגשית. בספר הוא מתאר בפרטי פרטים את הקשיים, המחשבות, הלבטים, הבעיות והאתגרים השונים במהלך מספר שנים, כולל את ההקרבה שעשה למענה והמניעים לכך. בעמוד 101 הסופר משתף אותנו בתובנה משמעותית: "ההאנשה שעשיתי למר אלץ היימר הקלה עליי לעמוד בינו ובין חנה ולהרגיש שאני נאבק מול אויב מוחשי. הכעסים, עד כדי יציאה מדעתי על המוזרויות ועל העקשנות ועל העבודה המפרכת שהוטלה עליי – כל הכעסים הופנו נגדו ולא נגד הקורבן שלו. התחושה הזאת, שאני נלחם במישהו חזק ממני להגנתה של חנה, נלחם ומצליח להאט את השתלטותו, עזרה לי לעמוד בלחצים". כתבתי גם פוסט בפייסבוק על הספר. שאריות חיים, מאת תמר הרשקוביץ: סיפור על איש החולה באלצהיימר ומשפחתו. מה שהיה מעניין במיוחד עבורי הוא שהסופרת מציגה את נקודת מבטו של האדם החולה, ומביאה את מחשבותיו וחוויותיו גם בשלב מתקדם של דמנציה, כאשר כבר מתקשה לבטא את עצמו באופן מילולי שמובן לסביבה. אמנם נקודת מבט זו הינה השערה ופרי דמיונהשל הסופרת, אך לטעמי היא מעשירה את ההתייחסות שלנו אל האדם עם דמנציה. עם זאת, אזהרה קלה: בספר האדם החולה באלצהיימר מועבר לבית אבות, והיחס שהוא מקבל שם בעייתי (במילים יפות). הסופרת אמנם בסוף הספר מציינת הסתייגות, שהיחס המוצג של צוות בית האבות איננה המציאות בכל מוסד ומוסד, וחלק ממטרות הספר היו להאיר זרקור על מה המתרחש בחלק הממוסדות. עם זאת, למתלבטים בעניין העברה למוסד (לפני או אחרי), מציעה לדלג על ספר זה. דמנציה: המדריך למטפל באדם עם דמנציה (אלצהיימר) מאת ד"ר דנה פאר. כבר יש הדפסה שנייה של הספר, שכתבתי כספר הדרכה ועזרה לאנשים המלווים ומטפלים באדם עם דמנציה. משובים מרגשים מבני משפחה ואנשי מקצוע מאוששים שהספר אכן מממש את המטרה לשמה נכתב. חשוב לדעת שהספר איננו סיפור או רומן, אלא במכוון מובנה פרקים רבים וקצרים, כך שאני ממליצה לקרוא לפי מידת העניין, ולא בהכרח ברצף מהתחלה עד הסוף. להזמנת הספר תלחצו כאן, מגיע עם שליח עד אליכם. ,The Problem of Alzheimer's מאת ג'ייסון קרלאוויש ספר המיועד בעיקר לאנשי מקצוע, ומציג את מחלות הדמנציה, בפרט אלצהיימר, בהיבטים של מדיניות בריאות, היסטוריה ופוליטיקה. למעשה ספר זה עונה לשאלה שרבים החלו לשאול: איך הגענו למצב שדמנציה מוכרת כמחלה ניוונית קשה כבר יותר מ-100 שנה, והידע המדעי בעניינה עודנו מצומצם כל כך?! אמנם ספר זה טרם תורגם לעברית, אולם בעיניי הוא ספר חשוב, מקיף, בעל ערך רב ולמדתי ממנו המון. אפילו הקדשתי לו מאמר מיוחד שתוכלו לקרוא כאן. סרטים: "האב" (The Father), 2020: תשבוחות רבות נכתבו ונאמרו על סרט זה, בכיכובם של אנתוני הופקינס ואוליביה קולמן, המציג באופן ייחודי (וחדשני) את החוויה של האדם עם דמנציה, לצד החוויה של בתו, המטפלת העיקרית שלו. הסרט מציג תמונות המוכרות לכל מי שמטפל ומלווה אדם עם דמנציה. החזרתיות של הסצנות בשינויים קטנים וגדולים (המתבטא גם בעיצוב הדירה) הוא שמכניס את הצופה לתוך חווית הבלבול של החולה בדמנציה. אמצעי קולנועי זה מעורר גם בצופים התלבטות וקושי לזהות מה "באמת" מתרחש ומהו בדייה או תעתוע מחשבתי. זהו סרט מצוין להעלאת מודעות לאלצהיימר, ואני ממליצה שתשלחו את כל מי שאתם מכירים מחוג החברים, מכרים, שכנים ומשפחה מורחבת לצפות בו. רבים שואלים אותי: האם זה סרט המתאים לבני משפחה מטפלים? אני מתלבטת בתשובה. לעניות דעתי, לא תהיינה תובנות מעמיקות או מפתיעות למטפלים עיקריים. העיסוק בכך עשוי להביא לדכדוך במצב הרוח, ולכן איני ממהרת להמליץ. תוכלו לצפות בטריילר כאן. "אליזבת איננה" (Elizabeth is Missing), 2019: סרט בכיכובה של גלנדה ג'קסון, שבו מציאות החיים הנוכחית מתערבבת עם סיפור לא פתור מההיסטוריה האישית של הגיבורה, החולה באלצהיימר. אליזבת מנסה להיאחז בפיסות מידע מחייה כעת ובו זמנית להבין את פרשת היעלמותה של אחותה לפני שנים רבות. מציאות, זיכרון ודמיון מתערבבים כל העת ומתעתעים באליזבת, במשפחתה ובצופים. הסרט באופן כללי מעניין (קצת ארוך מדי לטעמי), ויש בו סצינות שיהדהדו אצל כל מי שמכיר דמנציה. למעוניינים - התסריט מבוסס על ספר בשם זה, שתורגם לעברית. בקישור זה תוכלו לקרוא את התקציר וקטע קצר מהספר. ניתן לצפות בסרט באורך מלא כאן ביוטיוב (ללא כתוביות בעברית) או בנטפליקס. סרט חדש שצפוי לצאת ב- 2022: הסיפור של גרג אוברייאון, עיתונאי מפורסם ובעל מוניטין מצוין, שחלה באלצהיימר בגיל צעיר. הרקע המשפחתי שלו בישר שהסיכוי שיחלה גבוה: הוא נכד, בן ואחיין לחולי אלצהיימר בגיל צעיר. לאחר שכתב ספר על החוויות שלו, On Pluto: Inside the Mind of Alzheimer's, הוא משתתף בסרט דוקומנטרי אודותיו. גרג הוא חבר קרוב של ליסה ג'נובה, מי שכתבה את הספר "עדיין אליס", והם משתפים פעולה בפרויקט זה. קדימון לסרט ניתן לראות כאן. זה הספר שלו: ערוצי יוטיוב אלצהיימר דמנציה עמותת עמדא: ערוץ היוטיוב של עמותת עמדא מציג מגוון הרצאות מוקלטות בנושאים שונים הקשורים לדמנציה. תמצאו שם הרצאות של אנשי מקצוע וגם ראיונות עם בני זוג המטפלים באדם עם דמנציה, סרטוני הדרכה על ערכות ההפעלה של העמותה, הרצאה בנושא לדוברי ערבית ועוד. עמותת מלב"ב: עמותה בעלת פעילות ענפה, המסייעת לבני משפחה מטפלים באדם עם דמנציה ומציעה מגוון שירותים: מרכזי יום בירושלים ובבית שמש, טיפולים עד הבית, הדרכות ועוד. ב-2021 נערכו הרצאות מקוונות באמצעות זום במגוון נושאים הקשורים לדמנציה, שהוקלטו ומוצגות בערוץ זה. AlzheimerBC ערוץ נפלא של ארגון אלצהיימר בבריטיש קולומביה, קנדה. הארגון עורך, מקליט ומציג מגוון הרצאות על נושאים הקשורים לדמנציה. זהו מקור מידע מצוין לעובדים זרים דוברי אנגלית. יש גם סרטונים עם תרגום לפונג'בית או הינדית. ממליצה בחום. Validation Training Institute - Hebrew ערוץ יוטיוב שנפתח לפני מספר חודשים המוקדש לתוכן על גישת "תיקוף". החידוש בערוץ הוא הנגשת המידע בעברית, הן בהרצאות והן בתרגום סרטונים מוכנים. למעוניינים בגישה זו, מומלץ להירשם כמנויים לערוץ זה. :Lawtip ערוץ של משרד עורכי הדין אלמוג - שפירא, המציע ראיונות קצרים עם מגוון אנשי מקצוע בהתייחס להיבטים שונים של דמנציה, החל ממידע כללי עם פרופ' עמוס קורצ'ין, יו"ר המועצה המדעית של עמותת עמדא, ועד מידע על מינוי אפוטרופוס. הערוץ מביא ראיונות עם מומחים מוכרים בישראל המציגים מידע וטיפים חשובים למשפחות המתמודדות עם דמנציה/ אלצהיימר. יש גם סרטונים בהתייחס למחלות כרוניות נוספות, כגון פרקינסון ופיברמאלגיה. ו, אחרון חביב - הערוץ שלי! גבורות לזיקנה מיטבית: ערוץ היוטיוב שלי, שיש בו המון סרטונים קצרים (3-4 דקות) המתייחסים לשאלות, דאגות ואתגרים שרבים חווים במהלך הטיפול והליווי של אדם עם דמנציה. הסרטונים מעשיים ויישומיים, ומדי חודש נוסף סרטון חדש. יש גם פלייליסט מיוחד של הצעות הפעלה ותעסוקה לאדם עם דמנציה בבית: יותר מ-40 הצעות לכל שלבי המחלה. רעיונות מקוריים, זמינים, לא יקרים וניתנים לביצוע בקלות (כן, אני יודעת, חלק מההצעות שלי קצת מוזרות, אבל, היי- זה עובד וזה מה שחשוב). אפשר גם להאזין לפרקים מהפודקאסט שלי "את , אני והזיקנה" בערוץ זה. עוד לא נרשמת כמנויים? תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מידע מרתק, רוצה לקרוא עוד: אוצר של סרטים, ספרים, מוזיקה ועוד על דמנציה/אלצהיימר 2020 שפות האהבה ודמנציה/ אלצהיימר משפטי מתנה בדמנציה/ אלצהיימר

  • ביקור בחדר מיון עם אדם עם דמנציה/אלצהיימר

    "אמא שלי חולה באלצהיימר כבר 5 שנים. היא גרה עם עובדת סיעודית והן מסתדרות בדרך כלל. לפני יומיים היא התפרצה פתאום, זרקה על הרצפה את האוכל שהעובדת נתנה לה, עשתה כל מיני קולות מוזרים ותנועות מאיימות של אגרוף כלפי העובדת המסכנה. בסוף היא נרגעה. אבל בלילה התחילה עם צעקות, להסתובב בבית, לטרוק דלתות. לא ידעתי מה לעשות אז לקחתי אותה למיון. גם שם היא שוטטה וצעקה על אנשים. הצוות התעקש לקשור אותה למיטה בזמן שחיכינו שיחזרו בדיקות הדם. זה היה נורא! היא צרחה וצרחה, הרימה את כל המיון על הרגליים! ובסוף, הם שחררו אותנו בלי לטפל בכלל!". לצערנו זהו סיפור שכיח ומוכר כאשר אדם עם דמנציה מגיע לחדר מיון בבית חולים כללי. זה קורה בכל מקום בעולם. עומס טיפול הנלווה לטיפול בדמנציה/ אלצהיימר ידוע כמשמעותי ומגביר סיכון לדיכאון, ומחקר מ-2019 מצא שמטפלים עיקריים החווים דיכאון פונים יותר לחדר המיון לקבלת טיפול עבור האדם עם דמנציה. הפנייה לחדר מיון נעשית על רקע הרגשת חוסר אונים והיעדר יכולת להתמודד עם שינויי התנהגות השכיחים בדמנציה/ אלצהיימר. חדר מיון אינו מיועד לטיפול באדם עם דמנציה/אלצהיימר: מבחינה היסטורית חדר המיון מיועד לטיפול ומענה לאנשים צעירים לאחר פגיעות או אירועים רפואיים חריפים. קצב האירועים, המבנה וההתנהלות בחדר מיון נועדו למצבים רפואיים הדורשים מענה מהיר לצורך הצלת חיים. כל זה שונה מאד ממה שאדם עם דמנציה/אלצהיימר לרוב צריך. כיום הקהל שמגיע לחדר המיון הוא פעמים רבות מבוגר עם מגוון מחלות רקע ושינויים במחלות כרוניות. למחלות אלו פעמים רבות אין ריפוי, אלא נדרשת תחזוקה מתמשכת. מאפיינים של עבודת חדר מיון המקשים על טיפול באדם עם דמנציה: 1. צוות חדר המיון צריך לאסוף מידע בנוגע למחלות הרקע או התרופות שהמטופל נוטל. פעמים רבות האדם עם דמנציה או בני המשפחה אינם יודעים בביטחה את התשובה לשאלות אלו, וזה יכול לעכב טיפול או להביא לטיפול לא מתאים. כאשר האדם מגיע לבדו, המידע שהוא חולה בדמנציה או שיש שינוי קוגניטיבי אינו בהכרח מידע שיימסר לצוות רפואי. קישור מערכות המידע בין בתי החולים בישראל לבין מערכות המידע של קופות החולים איננו מושלם, ומידע רפואי לא בהכרח יועבר במלואו מהמרפאה בקהילה. בפנייה חוזרת לבית חולים, המידע מהביקור הקודם יופיע באופן אוטומטי (עוד סיבה שחשוב לשים לב מה כתוב לכם במכתב שחרור). 2. מגבלת זמן וקושי בזיהוי דמנציה: לעתים קרובות אדם עם דמנציה עשוי לאמץ מצג שווא של תפקוד תקין, מה שידוע בשפה מקצועית "פסאדה". כך, ייתכן שהצוות יתרשם מיכולת קוגניטיבית תקינה, מכיוון שהם מתבססים על שאלות ותשובות וממעטים להעריך יכולת תפקודית או ביצועית. אדם עם דמנציה מסוגל לנהל שיחה סבירה גם בשלב אמצע+ של המחלה, בפרט כאשר מגייס כוחות להציג בפני אחרים את יכולותיו. צוות רפואי הפוגש לראשונה אדם עם דמנציה, המתנסח ומתנהג באופן שאינו משקף תפקוד יום יומי (כפי שאתם מכירים אותו), עלול שלא לגלות את הבעיה הקוגניטיבית. 3. סביבה לא רגועה: תאורה חזקה ומסנוורת, רעש מכונות שונות ("ביפ, ביפ, ביפ"), המולת אנשים זרים, תנועה רבה, סביבה לא מוכרת. כל אלו מעוררים אי שקט באדם עם מוח תקין. על אחת כמה וכמה אצל אדם עם דמנציה/אלצהיימר. 4. רוב הצוותים עוד לא יודעים כיצד לטפל באופן אפקטיבי באנשים עם דמנציה במסגרת חדר מיון, כולל איך להימנע מקשירה פיזית, איך לתת טיפול מבלי לחייב אשפוז ועוד. שלא באשמתם, צוותי חדרי מיון לרוב מקבלים מעט הכשרה כיצד להתאים את התקשורת או הגישה הטיפולית לאדם עם דמנציה. 5. מגבלת זמן: הרופא והאחות מוגבלים בכמות הזמן שיכולים להקדיש למטופל ובאופי ההתערבויות שהם יכולים להציע. כידוע, ההתערבויות האפקטיביות ביותר לדמנציה הן התערבויות לא תרופתיות, ואלו לא ממש בנמצא בסל הטיפולים של צוות רפואי בחדר מיון. מה אפשר לעשות: 1. תלמדו ותכירו תופעות ותסמינים של דמנציה/ אלצהיימר: זאת בכדי שתוכלו לזהות את מידת הצורך לפנות למיון או האם התסמין הוא חלק מהדמנציה. אם מתחילה בעיה – אל תחכו עד שהבעיה תחריף מאד. תמיד עדיף ללכת למרפאה בקהילה לקבלת מענה. אנשים רבים ממאנים ללכת לרופא (כדי לא להטריד אותו?) וממתינים, ואז ההחרפה של תסמינים מופיעה (דווקא) בלילה או בשבת, כאשר הרופא אינו זמין. 2. תתכוננו ותתארגנו: תדאגו מבעוד מועד שתהיה ניילונית מוכנה עם: - רשימה מעודכנת של תרופות (סוג + מינון) - הנחיות מוקדמות, ייפוי כוח מתמשך (אם יש) - פרטי קשר של שותפי הטיפול - מסמכים רפואיים רלוונטיים מומלץ שיהיו מספר עותקים של המסמכים הללו. כדאי לשמור לפחות עותק אחד בידי כל אחד משותפי הטיפול, שיהיה להם זמין במידה והם אלו שנדרשים ללוות לחדר המיון. 3. אם צריך ללכת לחדר מיון תשתדלו לקחת: עבורם: משקפיים ומכשיר שמיעה (אם צריך), מזון ושתייה, סוודר/ ז'קט/ עליונית (תמיד קר שם), כרית, חפץ מוכר שעושה להם טוב. מומלץ לקחת גם תרופות שיצטרכו ליטול בשעות הקרובות. לא בהכרח תקבלו אותם בבית החולים וביקור במיון עלול להימשך זמן רב. כמובן שיש ליטול תרופות מהבית רק בתיאום עם הצוות במקום! לא לקחת: ארנק/ תיק /שלהם (אלא אם אתם תהיו אחראיים לכך), ילדים קטנים יחד אתכם. עבורכם: מטען לטלפון שלכם, פנקס ועט לרשום את ההנחיות של הצוות הרפואי, כסף קטן, ז'קט/ עליונית (גם לכם עלול להיות קר), בקבוק מים. 4. תאמרו בבירור לצוות הרפואי שיש ליקירכם דמנציה, ותוודאו שזה מתועד בתיק רפואי. כאשר האדם מתאשפז, חשוב לומר זאת שוב ושוב (ושוב) לצוות הרפואי בכל החלפת משמרות (גם אם זה כתוב בתיק). תהיו מוכנים לספר שוב ושוב לאנשי צוות שונים מה התסמינים הרגילים של הדמנציה של יקירכם. לא ניתן להניח שמידע מסוג זה עובר בין אנשי הצוות. 5. הערכת כאב: תבקשו שייעשה שימוש בכלי הערכה לכאב המתאים לדמנציה/אלצהיימר. יש כלים ייעודיים לכך, לדוגמה כלי הנקרא PAINAD, שנמצא בשימוש בבתי חולים בארץ. כלי הערכה סטנדרטיים לעתים קרובות אינם מתאימים לאדם עם דמנציה/אלצהיימר, והשימוש בהם לא בהכרח יביא למידע מהימן ורלוונטי לטיפול. 6. אם יש לכם מידע שיכול לקדם את התהליך- תשתפו את הצוות. למשל, אם האדם עם דמנציה מגיב באופן לא טוב לרעשים חזקים או לאורות מסנוורים. או - יש אנשים חשוב להם שהפנייה אליהם תהיה פורמלית בכדי לקבל שיתוף פעולה. לדוגמה, חשוב שאיש הצוות יפנה לאבא/ אמא ב-"אדון/ גברת". אם זה מידע שיביא לשיתוף פעולה בביצוע בדיקות – חשוב לומר זאת! אל תתביישו. צוות רפואי מעריך כל מידע שמסייע ומקל על ביצוע הפעולות הדרושות. 7. אתם בתפקיד של הסנגור כדי לעזור להם לקבל את הטיפול המתאים ביותר, ובמהרה. תעשו מה שאתם יכולים, בגדר הנורמה, לקידום מטרה זו. ברחבי העולם, צפון אמריקה, אוסטרליה ועוד, יש יוזמות שונות להתאמת חדרי המיון לאנשים עם דמנציה. אחת מהתאמות אלו - אזור ייעודי לאנשים המגיעים לחדר מיון ומדווח שהם חולים בדמנציה. האזור לרוב יהיה במקום צדדי, מאופיין בהתנהלות שקטה ונינוחה, ללא צלצולים וצפצופים רבים, מקומות ישיבה נוחים, מוסיקת רקע נעימה וכד'. הכי חשוב: הצוות במקום עובר הכשרה מתמשכת בזיהוי דמנציה והתמודדות עם הבעיות הרפואיות שהביאו את האדם לחדר המיון, תוך התייחסות להשפעתן על ומ- הדמנציה כמחלת רקע משמעותית. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת מעניינת: איך דמנציה משפיעה על 5 החושים למה לעקוב ולרשום שינויי התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר שינויים באכילה אצל אנשים עם דמנציה/אלצהיימר

  • מה מאפיין דמנציה/ אלצהיימר מתקדמת

    מהי דמנציה/ אלצהיימר מתקדמת? באופן כללי מקובל לחלק את המהלך מחלות הדמנציה ל-3 שלבים: התחלה, אמצע ומתקדם. איך יודעים שהחולה הגיע לשלב המתקדם? אדם עם דמנציה/אלצהיימר לרוב מגיע לשלב מתקדם כאשר מופיעים שינויים ביכולת הלעיסה והבליעה ו/או שינויים משמעותיים בניידות. מקובל להשתמש בסקלת FAST לדירוג חומרת הדמנציה/אלצהיימר, והשלב המתקדם מיוחס למצב של דרגה 6 ומעלה. כמה זמן מתחילת הדמנציה/אלצהיימר עד לשלב מתקדם? קשה לקבוע כלל למשך זמן הדמנציה עד לשלב זה. הדבר מושפע ממחלות רקע נוספות, סוג הדמנציה, מתי אובחנה, אירועים רפואיים שהתרחשו ועוד. באופן כללי, ניתן לומר ששלב זה מופיע לרוב לאחר מספר שנים, ועשוי להימשך חודשים עד שנים. האם כל חולי הדמנציה/אלצהיימר יחוו שלב זה? כל סוגי הדמנציה הן תסמונות נוירולוגיות מתקדמות. לאורך זמן, הניוון במוח הולך ומתפשט עד פגיעה במבנים ובתפקודים מוחיים האחראיים לפעולות הביולוגיות- פיזיולוגיות הבסיסיות של חיים. אם אין לאדם מחלות אחרות, דהיינו אם אין סיבה אחרת לפטירה, הדמנציה תתקדם למצב זה. האם ומה אפשר לעשות כדי למנוע שלב זה? בעיקרון שלב זה הוא בלתי נמנע עם התקדמות המחלה. כל התסמינים הם תוצאה ישירה של הניוון המתקדם במוח. מה מאפיין דמנציה/אלצהיימר מתקדמת? תקשורת: בשלב מתקדם האדם לרוב מתקשה לתקשר עם הסביבה באופן מילולי, אינו יכול עוד להרכיב משפטים או לנהל שיחה, לעתים קרובות העיניים עצומות במשך שעות רבות במהלך היום (אין משמעות הדבר שהאדם ישן, אלא שפשוט עוצם עיניים), מסוגל לעתים להשיב לשאלות של כן/לא או להביע רצונות במילה או שתיים. התנהגות: אדם עם דמנציה/אלצהיימר בשלב מתקדם נוטה להיות פסיבי, אפתי, למעט ליזום פעילות, להגיב באופן חלקי לגירויים חיצוניים. עם זאת, יש רגעים של קשר וחיבור, חיוכים, קשר עין, צחוקים, תגובות מתאימות, נצנוצים של הומור. אבל, הם יהיו מעטים יחסית ולא מה שקורה רוב הזמן. מורתי הדגולה, גב' טיפה סנואו, מדמה אנשים בשלב זה לפנינים: הם חבויים בתוך צדפה, ורוב הזמן אינם נגלים לעולם, כלומר לא בקשר עם העולם החיצון. אולם יש רגעים שהצדפה נפתחת, והאדם מנצנץ מתוכה ואלו רגעים של חיבור וחסד, גם אם הם מעטים. תנועה: האדם עם דמנציה בשלב מתקדם מתקשה במעברים (בין שכיבה לישיבה לעמידה) ובניידות (הליכה), עשוי להיות מוגבל לכסא גלגלים או זקוק לעזרה רבה בהליכה, נפילות חוזרות וממעט בתנועה גם בשכיבה או בישיבה. עם זאת, אצל חלק מהאנשים עלול להיות אי שקט פסיכו-מוטורי, המתבטא בתנועתיות מרובה של הגפיים, אך לא בפעילות מכוונת (גם לא כחלק מרעד). למשל, ממששים ו"מפרקים" כל חפץ שבהישג ידם. דילמות שכיחות בדמנציה/אלצהיימר מתקדמת: שינויי לעיסה ובליעה: השינויים הללו מופיעים על רקע הניוון המתקדם במוח בשל הדמנציה/אלצהיימר. זה עשוי להתבטא ב: אחזקה של המזון זמן רב בפה מבלי לבלוע, הכנסת מזון ולא לועסים, לא פותחים את הפה בכלל, יורקים החוצה את המזון לאחר שנלעס (או לא), אספירציה (הקדמת קנה לוושט) ועוד. במצב זה צריך לקבל החלטות בנוגע לשילוב הזנה מלאכותית בהתאם לערכים ולהעדפות של האדם ושל המטפלים בו. אין החלטה נכונה או שגויה בהקשר זה. מומלץ לצפות בהרצאה של ד"ר רוני צבר מצבר רפואה, בערוץ של עמותת עמדא בעניין זה: הרצאה של ד"ר רוני צבר ביוטיוב לאשפז או לא לאשפז: בשלב זה של דמנציה/אלצהיימר המערכת החיסונית של הגוף מוחלשת מבעבר, והאדם עלול לחלות באופן חוזר בזיהומים ודלקות שונות. אשפוז בבית חולים באופן כללי אינו מיטיב עם אדם עם דמנציה/אלצהיימר. מטפלים עשויים להתלבט אם לאשפז את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר או להעדיף טיפול בבית, ככל שאפשר, בפרט במצב של דלקות חוזרות. כאב: מהספרות המחקרית עולה כי כאבים אינם מזוהים דיו בקרב אנשים עם דמנציה/אלצהיימר, במיוחד בשלב מתקדם. כאמור, אדם עם דמנציה/אלצהיימר בשלב זה מתקשה לתקשר לסביבה את מה שהוא מרגיש או צריך. הדבר נכון גם לכאבים: יתקשה לדווח על כאבים כרוניים או אקוטיים. במקום זאת, עשויות להופיע התנהגויות שיכולות להיות קשורות לכאב, כגון בכי מתמשך, אנחות מרובות, יבבות, צעקות ועוד. לא ניתו לסמוך על תשובה לשאלה: "האם כואב לך" ? או "איפה כואב לך?", משום שלמילים כבר אין משמעות. עלינו להתייחס להתנהגויות כאמצעי תקשורת ולנסות אמצעים שונים לצמצום/מניעה/ טיפול בכאבים. במידה וחושדים שהאדם סובל מכאבים, בייעוץ עם הרופא המטפל, אפשר לשקול מתן משככי כאבים באופן רציף. איזו פעילות של תעסוקה מתאימה לדמנציה/ אלצהיימר מתקדמת? בשלב זה האדם אינו מסוגל ליזום פעילות, טווח הקשב קצר, ויוכל לשתף פעולה באופן חלקי בפעילות שנציע. כאמור אדם עם דמנציה בשלב זה נראה לעתים קרובות ישן משום שהעיניים עצומות. זו לא תמיד שינה, אך רמת הפעילות באופן כללי תהיה נמוכה. המטפלים צריכים להתאים את הציפיות שלהם למצב: פעילות הנמשכת רבע שעה כל שעתיים זה המון! ניתן לקרוא לפעילויות המומלצות לשלב זה כ-"גרייה חושי" , כלומר הצגת אמצעים מוחשיים המכוונים לגירוי החושים השונים. אנו מעוניינים שתהיה תגובה לגירוי. לדוגמה, לחוש המישוש נציע קטיפה ללטף, לחוש השמיעה נציע מוסיקה אהובה, לחוש הריח נציע להריח תבלינים או פרחים מהגינה, וכן הלאה. החוויה היא חוויה פיזית – חושית, והיא המהות של הפעילות. עמותת עמדא פיתחה ערכה המכילה מגוון אמצעים לגרייה חושית (כולל הנחיות), שניתן לרכוש: קישור לסרטון על "דרך החושים". לאנשים בשלב זה עם אי שקט פסיכו-מוטורי כדאי להציע אביזרים וחפצים היכולים לספק חוויה טקטילית (סוגים שונים של מגע), לדוגמה שימוש ב"פצפצים" כפי שמופיע בסרטון הזה. אחת האפשרויות זה מעין שרוול שמכינים ומשולבים בו כל מיני אביזרים קטנים שונים שהאצבעות יכולות "להתעסק" איתם. מידע נוסף בקישור זה: שרוולי fidget ולהלן דוגמה: ל-מה כדאי לשים לב בדמנציה/ אלצהיימר מתקדמת? בשלב זה המטרה היא לשמור שיהיה לאדם עם דמנציה נעים ונוח. לנוכח מיעוט בתנועתיות, גם במיטה, חשוב לעקוב אחר מצב שלמות העור בכדי למנוע הופעת פצעי לחץ. שינויי תנוחה יזומים, כרית מתאימה לכיסא גלגלים ומזרון מותאם הם האמצעים חשובים למנוע פצעי לחץ. במידה והאדם מעדיף לשכב על הצד, רצוי להניח כרית בין הברכיים ובין הקרסוליים (גם אלו נקודות רגישות להתפתחות פצעי לחץ). במידה ויש פצע, חשוב להיעזר בשלב מוקדם באח/ות פצעים. מידע על פצעי לחץ (מהאתר של צבר רפואה) איך נפרדים? הלוואי שהיתה תשובה טובה ומוסמכת לכך. אומרים שדמנציה זו לוויה מתמשכת, שנפרדים מהאדם בעודו בחיים בשל השינויים המשמעותיים בהתנהגות ובאישיות, שתהליך האבל התחיל מזמן. כל זה נכון. עם זאת, אין זה אומר שהאבל המקדים הוא הכנה לפרידה הסופית. כאשר האדם נפטר, והאובדן הוא סופי, החוויה של אבל ואובדן לרוב אינה פחותה או מצומצמת יותר. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: איך ניתן לדעת שאדם הלוקה בדמנציה מתקרב לסוף ימיו? : (מהאתר של שרן רפואה עד הבית) חוברת דמנציה מתקדמת של עמדא ואשל למה לבקר אדם עם דמנציה שאינו זוכר את הביקור

  • מוסיקה עושה פלאים בדמנציה/אלצהיימר

    רובנו כבר יודעים שמוסיקה היא כלי חשוב להתמודדות עם דמנציה/אלצהיימר. גם בשביל המטפל וגם בשביל האדם עם דמנציה. אוליבר סאקס, הנוירולוג המוכשר והמפורסם (גם אני במועדון המעריצים), הציג זאת באופן מופלא וברור בסרט המרגש שנקרא Alive Inside , שבו אנשים הנראים כבויים ומנותקים מהעולם מתעוררים לחיים באמצעות מוסיקה. אני נהגתי להשמיע מוסיקת רקע במסגרת העבודה שלי עם אנשים עם דמנציה. את הבוקר פתחנו עם מוסיקה קלאסית ממיטב המלחינים או שילוב של כמה יצירות (זוכרים את Hooked on Classics?). במהלך הפעלה בתנועה היתה מוסיקה קצבית. בשעות הבוקר המאוחרות מיטב שירי ארץ ישראל. יפה ירקוני, שושנה דמארי, יהורם גאון ידעו שעות השמעה רבות במחלקות שעבדתי בהן. גם אריק סיני, רונית אופיר, חוה אלברשטיין וכמובן, אריק איינשטיין. במהלך השנים שמתי לב שהיה הבדל באנרגיה ובאווירה במחלקה בימים שבהם הייתי מתחילה לשיר בקול יחד עם מוזיקת הרקע. אני מעולם לא אהבתי לשיר, וגם לחלוטין נטולת כשרון, כך שזה לא אירע כל יום, אלא בהתאם מצב הרוח. אבל, עם הזמן זה קרה יותר ויותר. לפעמים במהלך ההתעמלות, לפעמים תוך כדי ביצוע פעילות אחרת, ולפעמים סתם. ויש מצבים שמוסיקה יכול להקל באופן ממשי במסגרת בליווי וטיפול באדם עם דמנציה: - כאשר מעירים בבוקר: תנסו לשים מוסיקת רקע מסוימת וקבועה כאשר באים להעיר את האדם עם דמנציה. רצוי לא מוסיקה קצבית מאד או איטית במיוחד. חשוב שיהיה משהו מוכר ואהוב, ובעוצמה לא גבוהה. - בשעת רחצה: אנשים רבים אוהבים לשיר במקלחת, ומוסיקה יכולה לסייע ולהנעים את הזמן בחדר הרחצה. גם במצב זה רצוי שתהיה מוסיקה קבועה ועקבית, מוכרת ואהובה (אך שונה מהבוקר). - עם רדת החשיכה והתקצרות שעות האור חלק מהאנשים עם דמנציה חווים תופעה של Sundowning. שימוש פעיל במוסיקה יכול להקל על כך. לא ניתן להסתפק בהאזנה פסיבית ורגועה למוסיקה. במצב זה, כדאי להקשיב למוסיקה קצבית, להתנועע, לרקוד, לתופף ולשיר ביחד. בוודאי שאני ממליצה להשמיע מוזיקה רקע, ויותר מכך, אני ממליצה לשיר בקול. מוזיקת רקע זה טוב, אבל זה לא מספיק. למה? כי מוזיקה זה כלי שאפשר להשתמש בו לעורר מעורבות. חיבור דרך מוזיקה זו דרך להיות בקשר עם אנשים שמתקשים לתקשר בשיחות חולין. זו דרך להתחבר לרגשות ולזיכרונות. מוזיקה זה גם בידור, אבל זה יכול להיות הרבה יותר מכך. איך הופכים מוזיקה ממשהו פסיבי ברקע לפעילות משמעותית לאדם עם דמנציה? 1. מזמינים לשיר באמירה פשוטה וברורה: "בוא נשיר שיר", "הגיע הזמן לשיר", "תצטרפ/י אליי". 2. מתחילים עם שיר קצבי. להתחיל זה הכי קשה ולשיר קצבי יותר קל וכיף להצטרף. כדאי לשלב מגוון מקצבים, והתחלה קצבית היא התחלה ברגל ימין. 3. מתחילים לשיר את השורה הראשונה של השיר בעצמכם, ומחכים שיצטרפו... בין אם זה מילות השיר ובין אם זה רק נה-נה-נה, כאשר הם מתחילים לשיר אתכם, מעודדים להמשיך ואומרים "ידעתי שאתה מכיר את השיר הזה!". 4. שרים ביחד – גם אם מקשיבים לתקליט או רדיו או כל אמצעי אחר, כששרים ביחד בקול רם זה מעורר באנשים תחושת שייכות ויוצר קשר. 5. כשמתחילים לשיר כדאי גם להוסיף תנועה. לא חייבים להתחיל לרקוד, אפילו תיפוף על הברך או משהו דומה. 6. נותנים משוב חיובי תוך כדי. אומרים "אנחנו נשמעים ממש טוב היום!", מחייכים, יוצרים קשר עין, ומביעים התלהבות גם באמצעות שפת הגוף. לא חייבים לשיר כל היום, זה נשמע ממש מתיש. יצירת זמן קבוע של שירה משותפת במהלך היום, או במהלך השבוע, אפילו רבע שעה של שירה, יתרמו רבות לכם, לאדם עם דמנציה ולקשר ביניכם. (תודה לגב' מרי סו ווילקינסון, שלמדתי ממנה רבות בנושא, והנחיותיה משולבות בטקסט זה). תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשבו ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: למה לבקר אדם עם דמנציה שאינו זוכר את הביקור מה קורה במוח במחלת אלצהיימר טיפול באמצעות בובות