תוצאות חיפוש

בשבוע שעבר עמידה שגרתית בתור לרכישת קפה הפכה לסצינה מקצועית: לפניי עמדו שתי נשים. פתאום איש שנראה בערך בגילן ניגש לאחת מהן; חיבוקים ונשיקות על הלחי, ממש התלהבו להיפגש. ואז כשניגש לחבק את השנייה, היא דחפה אותו לאחור וצעקה "אל תיגע בי!". האיש הסמיק, נראה נבוך ואמר "מה, את לא זוכרת אותי?". האישה הביטה בו במבט לא מבין, והחברה שלה אמרה בשקט "היא לא זוכרת כלום. יש לה אלצהיימר". כאשר יקירנו חולה בדמנציה/ אלצהיימר אחת הדילמות העולות היא האם לשתף אנשים אחרים באבחנה? את מי לשתף? מתי לשתף? ואיך לעשות זאת? האם לשתף באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר? אין בושה בכך שיש לאדם דמנציה/ אלצהיימר. אמנם בני משפחה מטפלים עשויים להתלבט אם זה כדאי, אולי זה לא מכבד, אולי פוגע בכבוד של יקירם. אבל, אני מציעה שהפגיעה האמיתית עלולה להתרחש במצבים חברתיים עם אנשים שאינם מודעים למחלה! אם השכנים לא יידעו – הם יכעסו כאשר יקירכם יזרוק את הזבל במקום הלא נכון או יעקור פרחים מהגינה. אם בת הדודה לא תדע – היא תכעס כאשר יקירכם יתעלם ממנה במפגש המשפחתי הבא. אם המוכר בקיוסק לא יודע – הוא יכעס כאשר יקירכם ילך מבלי לשלם על מה שלקח. מה שצריך להנחות אותנו בשיתוף אנשים אחרים שיש דמנציה/ אלצהיימר ליקירנו זו השאלה: האם זה יקל עליהם ועליכם, וישפיע באופן חיובי על איכות חייהם וחייכם? מתי לשתף? אין תשובה אחת נכונה לשאלה זו. א. אם האדם מודע למצב – כדאי להתייעץ איתו, ולהתחשב ברצונו. ב. יש מצבים שבהם קרה אירוע דרמטי ובעקבותיו עולות שאלות רבות מהסביבה. במצב כזה, כדאי לשתף במה שידוע על המצב של יקירכם. ג. אם הסביבה החברתית אינה מעלה שאלות או טרדות בנוגע ליקירכם, כדאי לשתף כאשר יש לכם מידע והבנה בסיסית בנושא דמנציה/ אלצהיימר. בכל המצבים הללו מומלץ להכיר מקורות מידע מהימנים, שתוכלו להפנות אנשים אליהם, אם ישאלו הרבה שאלות שלא יתחשק לכם לענות עליהן. את מי לשתף באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר? ברור שצריך לשתף אנשים שמטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם הם הולכים למרכז יום, אם מגיעה מטפלת מביטוח לאומי, אם יש עובד/ת זר/ה, מטפלים שונים (טיפול אלטרנטיבי, מטפלת באמנות וכד') – כל אלה צריכים לדעת על הדמנציה/ אלצהיימר. לעומת זאת, אנשים שיקירכם עם דמנציה פוגש לעתים רחוקות אפשר לשתף בסמוך למפגש הבא. ויש מצבים, כמו בדוגמה בהתחלה, שבהם ניתקל באנשים שלא מסרנו להם את המידע קודם לכן, וצריך לשתף באותו הרגע. זה יכול להיות מצב מביך, בפרט אם יקירנו עם דמנציה אינו מודעים לקשייו. כדאי לנסות לנסח מראש תשובה מתאימה, שתכבד גם את יקירכם וגם את המתעניין. במצב זה ניתן להיעזר ב"כרטיסי דמנציה": בכרטיסים אלו יש מעט מידע והכוונה כללית מה יכול לסייע ליקירכם. איך לשתף באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר? מומלץ להקדיש זמן ומחשבה לתכנון איך לשתף אחרים. אולי להכין לעצמכם נוסח כתוב של מה לומר. יש בני משפחה מטפלים שמתקשים למסור את המידע במפגש פנים מול פנים ויעדיפו לשלוח מידע בטקסט, וזה בסדר. יש מי שיעדיפו בשיחה, וזה בסדר. ויש שיעדיפו בהודעה קולית או כל חלופה אחרת של מסירת מידע. כל ערוצי התקשורת כשרים ומותרים. על מקבל המידע להבין, שמסירת מסר מסוג זה הוא אתגר רגשי מורכב. מבחינת השפה - כיום מקובל שאומרים או "אדם עם דמנציה" או "אדם החי עם דמנציה" (אח"ד). לא משתמשים במלים: דמנטי, פסיכי, מחוק, לא מחובר, משוגע וכיו"ב. משרד הבריאות מגדיר מחלקות לאנשים עם דמנציה שניידים באופן עצמאי במונח "תשוש נפש" (מונח איום ונורא לדעתי!). חשוב לדעת שמצב של תשישות נפש איננו מצב של מחלת נפש. וגם, זו הזדמנות לבקש ולקבל עזרה וסיוע. לצערנו, דמנציה כבר נקראת המגפה של המאה ה-21. כיוון שהמחלה משפיעה באופן משמעותי על חיי בני המשפחה, אתם עשויים לגלות אנשים שרבים אחרים גם חווים או חוו את המצבים הללו, ואולי יוכלו לסייע בעצה או במילה טובה. לאחר ששיתפתם באבחנה של דמנציה, מומלץ להדגיש מה יקירכם מסוגל לעשות. בפרט כדאי טיפים לתקשורת מיטבית עם יקירכם. למשל, להימנע מלשאול שאלות במטרה לבדוק את הזכרון שלהם או שכדאי להימנע מוויכוחים. לסיכום, דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה שקשה להסתיר לאורך זמן, כיוון שמשפיעה על כל אינטראקציה של האדם עם הסביבה. שיתוף אחרים בנוגע למחלה של יקירנו היא עוד החלטה מורכבת בתפקידנו כבני משפחה מטפלים. אין דרך אחת נכונה לעשות זאת. כאמור, המחשבה על איכות החיים של יקירנו ושלנו היא שצריכה להנחות אותנו בהתמודדות עם נושא זה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ,ויחד נחשוב איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: זה דמנציה/ אלצהיימר. מה עושים עכשיו? מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר ממטפלים

חברה של חברה מספרת לי: כבר כמה זמן אני רואה שאמא שלי לא מקפידה על ניקיון כמו פעם, אז חשבתי שאולי היא כבר לא רואה כל כך טוב, ולא התייחסתי. בפעמים האחרונות שביקרתי ראיתי שהיא לובשת אותה שמלה. שאלתי למה היא לא מחליפה, והיא אמרה לי שזו השמלה שהיא אוהבת ושאני אפסיק לבדוק אותה. בסדר. ו, האוכל שהיא מכינה כבר שנים... קצת השתנה לו הטעם וזה לא מה שהיה. אבל הדבר שממש הדליק לי נורה אדומה זה שהיא הלכה למכולת עם 300 ₪ וחזרה עם קוטג', לחם קל וארנק ריק! שאלתי אותה איפה הכסף, והיא לא יודעת. אמרה שהיא בכלל לא לקחה כל כך הרבה כסף כי זה רק המכולת, ומה פתאום שהיא תיקח יותר מ20 ₪, ועוד סיפורים. אבל אני יודעת שהיו לה 300 ₪, ועכשיו אין. אני פשוט לא מבינה מה קורה איתה! מה עושים? הצעתי לה ללכת עם אמה להערכה רפואית מקיפה, ובסופו של תהליך היתה אבחנה של דמנציה מסוג דמנציה/ אלצהיימר. איך מאבחנים דמנציה/ אלצהיימר ? במדינת ישראל הגורמים מוסמכים לאבחן דמנציה/ אלצהיימר הם רופאים בעלי התמחות בגריאטריה, פסיכיאטריה או נוירולוגיה (או שילוב של פסיכו-גריאטריה). האבחנה מבוססת על: סימפטומים המדווחים ע"י המטופל והמשפחה הערכה קוגניטיבית פורמלית (בד"כ MMSE) בדיקה גופנית ושלילת מחלות אפשריות אחרות: אין סימן פיזיולוגי המהווה קריטריון לאבחון דמנציה/ אלצהיימר. בדיקות דימות (CT או MRI, PET): לשלילת בעיות פיזיולוגיות אחרות העשויות להציג תמונה קלינית דומה לדמנציה/ אלצהיימר (בעיקר באנשים צעירים בגילם) ניקור מותני (הוצאת נוזל מעמוד השדרה) לבדיקת משקעי עמילואיד, כאשר יש חשד למחלת אלצהיימר אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר לרוב מגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה היה קושי בתפקוד של יקירנו ולא בדיוק ידענו לשים את האצבע על מה הבעיה. רוב האבחנות ניתנות כ2-3 שנים לאחר שהמחלה נתנה ביטוי ראשוני. הרבה משפחות מספרות שעם קבלת האבחנה יכלו להבין מצבים והתנהגויות מוזרות שהיו בשנה-שנתיים האחרונות, שלא ידעו איך להסביר אותן או ליישב אותן עם האדם שהכירו. למשל, האיש שאהב אופרה והיה לו מנוי במשך שנים, עד שפעם אחת בתחילת ההופעה כשנעשה חשוך באולם דרש לקום ולצאת משם, ומאז סירב לחזור. או, האישה שיום אחד הודיעה לילדיה שיותר לא תבוא לבקר אותם, ומעכשיו הם חייבים לבקר אותה בביתה. אנשים אלו כנראה הבינו שיש להם קושי בסביבות לא מוכרות ופשוט בחרו להימנע מהן. לצערנו, נכון להיום אין מרפא או טיפול אפקטיבי לעצירת מחלות הדמנציה/ אלצהיימר. עם קבלת אבחנה, אחת השאלות ששואלים היא מה אפשר לעשות עכשיו כדי למנוע הידרדרות. יש שפונים לרפואה אלטרנטיבית, לתוספי תזונה, לטיפולים כגון תא לחץ... אבל, אין פתרונות קסם. מה כדאי לעשות בסמוך לקבלת אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר (וגם בהמשך הדרך): 1. תשאלו את הרופא המטפל מה הוא יודע על דמנציה/ אלצהיימר. לא, זו לא חוצפה אם זה נעשה באופן מכבד ומתוך כוונה ליצור שותפות בטיפול. רופאי משפחה ורופאים כלליים עשויים לדעת מעט יחסית על דמנציה (לסוגיה), ומתוך כוונה להקל על המשפחה עלולים להמליץ על טיפול תרופתי לא מתאים. הטיפול באדם עם דמנציה דורש יצירת שותפות טיפולית עם מגוון גורמים פורמליים ולא פורמליים, ובראשם הרופא המטפל. תשתפו את הרופא במה שמטריד או מדאיג אתכם בקשר לטיפול ביקירכם. ואם הרופא אינו מעוניין להיות שותף, יש מקום לשקול פנייה לגורם מקצועי חלופי לקבלת המענה. 2. תשתפו אנשים אחרים באבחנה: קודם כל קרובים וחברים. בהמשך כדאי לשתף גם במעגלים רחבים יותר. לספר שיקירכם סובל מדמנציה אינה בגידה בו, באמונו או בכבודו. זהו צעד ראשון חיוני ליצירת רשת תמיכה שתזדקקו לה בהמשך הדרך. 3. תכינו ייפוי כוח מתמשך: ב-2018 המדינה יצרה הליך פשוט (יחסית) שמאפשר לנו למנות מישהו שאנחנו סומכים עליו לדאוג לנו, אם חס וחלילה לא נוכל לעשות כך בעצמנו. מישהו שיודע מה אנחנו רוצים. זה יכול לחסוך כל כך הרבה כאבי ראש, התלבטויות, דילמות ואנרגיה. ביצוע ההליך לא אומר שלמחרת האדם נטול כל יכולת לקבוע על ענייניו! אבל, אם וכאשר יהיה צורך, הכל יהיה כל כך הרבה יותר פשוט. כדאי להזדרז ולערוך מסמך זה בהתייחס לרכוש וגוף, כל עוד האדם כשיר לקבל החלטות אלו. חשוב לשים לב לפנות לעו"ד המורשה לבצע הליך זה. זה גם הזמן לבצע עדכונים ושינויים בצוואה, אם רוצים. 4. תעצבו סביבה בטיחותית ותומכת תפקוד. דמנציה מתקדמת ומשפיעה על כל תפקודי החיים. התאמת הסביבה הפיזית בשלב מוקדם תאפשר תמיכה לזמן ממושך יותר בביצוע התפקוד באופן עצמאי. למשל, לרחצה בטוחה - התקנת ידיות במקלחת ובשירותים, לצמצום היעלמות חפצים- צמצום מספר הפריטים היושבים על המזנון, להתמצאות בתוך הבית- שלט לדלת של השירותים ושל המקלחת ועוד. 5. נהיגה - תתחילו לדבר על הצורך להפסיק נהיגה בעתיד. כדאי לדבר על מה עלול להביא להחלטה כזו, אלו מצבים מטרידים אתכם, מה האפשרויות החלופיות להתניידות וכד'. למידע נוסף נהיגה ודמנציה: האם אפשר, מתי ואיך להפסיק ומה אפשר לעשות כדי לשמר תפקוד בשלבים התחלתיים של דמנציה/ אלצהיימר: - להשתמש בפתקים כתזכורות, לשים שלטים על ארונות מטבח ובחדרים אחרים - לכתוב פגישות עתידיות על לוח שנה גדול במיקום מרכזי - להיעזר בסדרן תרופות שבועי - להשתמש בשעון דיגיטלי גדול ונוח לקריאה במקום מרכזי בבית - לגייס עזרה באחזקת הבית - לבצע הליכה יומית: הליכה נמרצת לפחות 1/2 שעה ביום - לשלב אמצעי טכנולוגיה בחיי היום יום – לצלם מקום חנייה או משהו שרוצים לזכור, ליצור תזכורות בטלפון. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים של יקירכם ושלכם. לקריאה מעניינת נוספת: לשתף את החולה באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר: כן או לא? לספר או לספר על הדמנציה/ אלצהיימר? למה לא כדאי להסתיר דמנציה/ אלצהיימר

במסגרת הייעוצים שאני עושה בני משפחה מטפלים הנושא של אוכל ואכילה עולה לעתים תכופות. אוכלים יותר מדי/ מעט מדי/ לא בריא/ מתוקים/ בשעות ה"לא נכונות" ועוד המון נקודות שמטרידות משפחות בנוגע לנושא זה. זה לא מפתיע כי אוכל זה הרבה יותר מאוכל, כפי שיודע כל מי שצפה במאסטר שף או הקשיב לאייל שני מדבר על מנה שהכין. להלן כמה מאתגרים של בני משפחה מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר שפגשתי וביקשו הכוונה איך להתמודד (כל השמות בדויים): "צריך להתחיל עם המרק" יוסי וצפרירה היו רגילים במשך שנים ליהנות מקערת מרק בפתיחת ארוחת הצהריים. לצפרירה יש כיום דמנציה בשלב אמצע. לצד הדמנציה הופיעו שינויים במערכת העיכול בשל מחלה אחרת, והיא ירדה במשקל באופן ניכר. מאז שהתייצב מצבה הגופני ומשקלה היא אוכלת את קערת המרק בתחילת הארוחה, ומסרבת להמשיך לאכול את המנה העיקרית. בני המשפחה מוטרדים מאד מכך שצפרירה לא אוכלת, וחששו שהירידה במשקל תימשך בשל כך. כל ארוחת צוהריים נהייתה לזירה של התמקחות/ משא ומתן וניסיונות לשדל אותה לאכול עוד לאחר המרק. מה אפשר לעשות? הסברים ונימוקים על חשיבות אכילה בריאה ומספקת אינם רלוונטיים לאישה עם דמנציה/ אלצהיימר. אמנם המרק הוא הרגל מזה שנים, אבל כעת אינו משרת את המטרה של שמירה על משקל יציב. הפתרון המומלץ היה להפסיק להציע את קערת מרק כפתיח לארוחת הצהריים. הערך התזונתי של המרק זניח ביחס לערך התזונתי של המנה העיקרית, ומומלץ להעדיף את המנה העיקרית הכוללת חלבונים, שומנים ופחמימות. אפשר להציע את המרק לאחר המנה העיקרית בארוחת הצהריים. אם תרצה – תאכל. אם לא, אז. אפשר להעביר את המרק לארוחת הערב, מתוך הבנה שגם אז תאכל רק את המרק ולא את ההיצע הנלווה. "הוא אוכל כל כך לא אסתטי" יעל התקשרה וסיפרה שמה שהכי קשה לה עם הדמנציה של בעלה, צבי, זה האופן שבו הוא אוכל כעת. זה מאד לא אסתטי, נשפך לו המרק, והאוכל חורג מהצלחת או שהוא משתמש בידיים להחזיק את העוף וכדומה. במיוחד קשה לה בארוחות משפחתיות. מה אפשר לעשות? דמנציה/ אלצהיימר משפיע על היכולת לתכנן תנועה ולהשתמש בכלים. המוטוריקה העדינה מושפעת לרעה והיכולת לאחוז בסכום, לתכנן ולהביא באופן חלק מהצלחת לפה משתנה עם הזמן. לא ניתן להשיב לאחור, אך ניתן להתאים את הסביבה ליכולות כך שנוכל לאפשר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להמשיך לאכול באופן עצמאי ולהשתתף בכבוד בארוחות משפחתיות. ישנם מגוון אביזרי עזר היכולים לסייע בכך. אפשר וכדאי לפנות לשירותי ריפוי בעיסוק להתאמת המענה מתאים לכל אדם ומצב. דוגמאות: תוחם צלחת: מונע מהמזון לגלוש אל מחוץ לצלחת. תמונה של epharma וניתן להזמין מהאתר שלהם. מגן צלחת מאתר epharma הגשת מרק בספל ולא בקערה כדי לצמצם צורך בשימוש בכף: ספל מחוספס לאחיזה טובה יותר סכום עם ידיות מעובות לאחיזה נוחה וקלה יותר: מהאתר של עזרים וניתן להזמין בקישור זה. לצד כל האביזרים הללו ניתן להתאים את אופי המזון ליכולות של האדם. אם ניכר קושי להשתמש בסכום נוכל להציע "מזון אצבעות", כלומר מזון שממילא ניתן לאכול על ידי החזקה בידיים וללא אמצעי עזר. יש מגוון רחב של מזונות מתאימים. דוגמאות: ביצה קשה, חתיכות חביתה כריכים חתוכים בחתיכות קטנות משולשי גבינה מותכת, קוביות גבינה צהובה, אצבעות גבינה ירקות חתוכים, חתיכות ירקות מבושלים גדולים (גזר, קישוא, דלעת), אצבעות כרוב ממולא, עלי גפן פלחי פירות פלחי תפוחי אדמה/ בטטה מבושלים, צ'יפס, לביבות שונות אטריות או פסטה רחבה מקלות דגים מטוגנים, חתיכות עוף, קציצות ללא רוטב, סרדינים מסוננים קובה ממולא, חתיכות פשטידות בורקס, פיצה, פנקייק, בלינצ'ס אם מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר שנוהג לשוטט, אפשר שיאכל מזונות אלו תוך כדי הליכה. לרוב כך נוכל להעלות את הצריכה הקלורית היומית, במקום לדרוש שיישב ויאכל באופן "מסודר". דבר נוסף, כזכור יעל ציינה שקשה לה במיוחד בארוחות משפחתיות. צבי נהג לשבת בראש השולחן במשך שנים, וכעת במקום ישיבה זה האכילה הלא אסתטית שלו היתה גלויה לכל הנוכחים והביכה מאד את יעל. הצעתי שצבי יעבור לשבת במקום אחר. שיישב מימין לראש השולחן, ויעבירו את ה"שרביט" של ישיבה בראש השולחן ככבוד לבן הבכור. "היא כל הזמן הולכת למקרר ומוציאה אוכל" שרה מתגוררת בדיור מוגן עם מטפלת. היא נוהגת לאכול ארוחת צוהריים בחדר האוכל, ובמטבחון בחדרה יש מזון לארוחת הבוקר והערב. הבנות שלה פנו משום שהמטפלת סיפרה להן ששרה כל הזמן הולכת למקרר ומוציאה משם משהו, אוכלת קצת ומשאירה על השיש בסמוך. המטפלת מנסה למנוע ממנה לגשת למקרר כי היא לא באמת רעבה, ושרה כועסת עליה, אפילו קיללה אותה והרימה יד באיום. חוץ מעניין זה הן מסתדרות היטב. אוכל זה צורך קיומי. אם אני מרגישה רעבה – אני צריכה לאכול. לספר לאדם שחווה רעב שכבר אכל, דומה לסידור מחדש של הכיסאות על הטיטניק... אדם עם דמנציה שאוכל שוב ושוב ושוב קורה לרוב בתחילת דמנציה. אם אין עלייה משמעותית במשקל, זה ממש לא צריך להטריד את המטפלים ולא מנסים להגביל (גם אל מתוקים). במצב שרוצים לצמצם אכילה, כדאי לעשות זאת באופן עקיף ולא בדיבור ישיר על הנושא או חסימת הדרך למקרר (כפי שעשתה המטפלת במקרה שבו שרה הרימה עליה יד מאיימת). מה אפשר לעשות? הדרכנו את המטפלת להציב במדף העליון של המקרר ומקדימה צלוחיות עם פלחי ירקות ופירות, מעדני גבינה קטנים (כמו גמדים) או קוטג' בגודל מיני או משולשי גבינה ופריכיות אורז. כאשר שרה ניגשה למקרר היא לקחה את מה שהיה זמין ונוח, מול העיניים שלה. המנות הקטנות צמצמו את בזבוז המזון והצבת מזון בריא צמצם את הדאגות של המטפלים. "הוא לא שותה מספיק" הקיץ הישראלי מעורר דאגות רבות בקרב בני משפחה מטפלים בנוגע לשתייה של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר. ובצדק. המנגנון של צימאון משתנה עם העלייה בגיל ואינו רגיש כפי שהיה בעבר. גם השינויים הניווניים במוח בדמנציה/ אלצהיימר עשויים להשפיע כך שלא יזהו צימאון או צורך לשתות. איך נוכל לעודד שתייה ולמנוע התייבשות אצל אדם עם דמנציה/ אלצהיימר? לא: אתה צריך לשתות / חשוב מאד שתשתה/ הרופא אמר שאתה חייב לשתות/ לא שתית היום כלום! כן: דוגמה אישית ובדרכים עקיפות ויצירתיות. בסרטון זה מוצגות מספר טכניקות לנסות בבית: עוד סיפור אחד שאינו קשור ישירות לאכילה של מזון, אלא להתנהגות המופיעה לפעמים בדמנציה/ אלצהיימר מתקדם, ומתפרש על ידי בני משפחה כצורך ב"אכילה". "היא לא מפסיקה ללעוס את החולצה" ריבה אישה בשלב מתקדם של דמנציה/ אלצהיימר. יש לה צורך בגירוי מתמיד לשרירי הפה. היא נוהגת לשוטט וללעוס את החולצה שלה (הצווארון או השרוולים). המשפחה מוטרדת מלעיסת החולצות אך לא יודעים כיצד למנוע זאת ממנה. מה אפשר לעשות? לפעמים בדמנציה לאדם יש צורך בגרייה חושית באופן שונה מהנורמה. עבור ריבה הלעיסה של החולצה זה כנראה אמצעי להרגעה עצמית. ניסיון למנוע ממנה לעשות זאת עלול לגרום להתנהגות לתוקפנות (בפרט אם אוחזים בידיה ומגבילים תנועה) או עירור חרדה חמורה יותר. רצוי להציע לריבה אמצעים/ אביזרים ללעיסה שהם בטיחותיים ויספקו את הצורך שלה, כמו גם יקלו על הדאגות של המשפחה. חשוב שהאמצעי יהיה בטיחותי (חומרים ועמידות) ולא פחות חשוב שייראה בוגר. יש להימנע מנשכנים המיועדים לתינוקות ולא מכבדים את האדם עם דמנציה באשר הוא. בחנות D-store (עסק ישראלי עם סניף בתל אביב) יש מגוון פתרונות. דוגמה: שרשרת מכבדת ובטוחה ללעיסה מחרוזי סיליקון ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: שינויים באכילה באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר שאלות ותשובות בנושא אכילה בדמנציה/ אלצהיימר שינויים בחוש הריח וחוש הטעם בדמנציה/ אלצהיימר

ב-12-15 ליולי התקיים בלונדון כנס האגודה האמריקאית לאלצהיימר. זהו הכנס השנתי הגדול בנושא אלצהיימר ודמנציה. השנה השתתפו כ-13,000 איש מכל העולם. זכיתי השנה להציג פוסטר בנוגע להתאמות בטיפול דמנציה/ אלצהיימר שנעשו בישראל בצל המלחמה מה-7.10. במשך 4 ימים השתתפתי במושבים במגוון נושאים ועיינתי באלפי פוסטרים (יש 1,000 פוסטרים שונים כל יום!). קיבצתי להלן את המידע המעניין שליקטתי. בעיניי מידע מרתק, מקווה שגם אתם תמצאו בו עניין. שימוש במודלי שפה גדולים (LLM) באבחון וטיפול בדמנציה: סוכן AI או מודל LLM שיראיין את המטופל ומשפחתו לפני הביקור אצל הרופא. מחקר בעניין מצא שהמודל/ סוכן מסוגל לאסוף מידע באופן אפקטיבי, לדוגמה, הAI הצליח לזהות שינויים בתפקודים ניהוליים שרופאים לא זיהו. במחקר היו המשתתפים תגובות מעורבות לשימוש במודל: חלק נהנו וציינו שהיה כיף, חלק היו מתוסכלים שהמודל נתקע, חלק חשבו שלא שאל את השאלות הנכונות. מחקר השוואת ניתוח ראיון של LLM לעומת קלינאים: ניתוח ראיונות שנעשו עם בני משפחה מטפלים על ההיסטוריה של הטיפול ביקירם עם דמנציה. המודל נטה לזהות יותר בעיות וקשיים בסיפור בהשוואה לקלינאים (שגם לא לגמרי הסכימו ביניהם). עוד דוגמה לשילוב עתידי של מודלי שפה בקשר מטפל/ מטופל. מחקר שבדק יכולת של LLM לנתח תשובה לשאלה פתוחה: "תאר מה אתה עושה בבוקר אופייני". מצאו שמודל שמתוכנת היטב יכול לזהות שינויים במאפייני שפה מבחינת תוכן וצורה (יותר מאשר קלינאים). שימוש במודל LLM לניתוח שפה: מודל שמצליח לזהות מילים "מפתיעות" (מילה במשפט שאינה צפויה מבחינת תוכן או צורה רגילה של שפה). שימוש נוסף לניתוח שפה באמצעות שאלה פתוחה (תיאור מה מתרחש בתמונה) לזיהוי מוקדם של דמנציה. עוד בפיתוח. פיתוחים טכנולוגיים מעניינים: משטח מתחת למזרן לזיהוי מוקדם של דלקת/ זיהום וצמצום צורך באשפוז: המשטח מודד ועוקב אחר קצב לב ומדדי נשימה בדומה לטבעת הoura. במחקר זה אנשים עם דמנציה שמתגוררים לבד קיבלו את המשטח, שהיה מחובר למוקד אנושי ושלח מדי בוקר דיווח מהלילה הקודם. אם הנתונים היו מעבר לסף מסוים שנקבע מראש, הצוות במוקד יצר קשר עם האדם לבירור מה מצבו. במחקר זה כמחצית מהמקרים שזוהו אכן היו אירועים של דלקת/ זיהום ונעשתה התערבות שצמצמה את משך האשפוז. 1 מתוך כל 3 התרעות התבררה כנכונה (שיעור הצלחה טוב) והצוות דיווח שלא היה קשה לעמוד בעומס הדיווחים. זיהוי מוקדם של פרקינסון עם שעון חכם: RBD (הפרעת שינה שבה האדם "מתנהג" את החלום לשלו) הוא סימן מקדים שכיח לפרקינסון, אף שנה ויותר לפני תסמינים אחרים. זיהוי מוקדם של התופעה מוגבל בשל הצורך במעבדת שינה ובדיקות מורכבות. יש פוטנציאל להתגבר על מחסום זה ע"י שימוש באמצעים דיגיטליים כגון שעון חכם. השעון מודד תנועות בכמה מישורים: מהירות הנעת הידיים, מדדים פיזיולוגיים כגון מוליכות העור (הזעה) וזרימת דם בכלי הדם מתחת לשעון. נמצא שמהירות הנעת הידיים פוחתת זמן רב לפני הופעת מחלת פרקינסון ומדד זה עשוי לנבא תחלואה עתידית. אבל יש קשיים בשימוש במידע זה באופן יישומי: רבים אינם אוהבים להשתמש בשעונים חכמים, אם כן אז לא כל הזמן, נדרש עיבוד כמויות גדולות מאד של נתונים ולא ברור מה ייעשה במידע שייאסף (לא נהוג לתת טיפול תרופתי לפני הופעת תסמינים של פרקינסון). אמצעי ייחודי לזיהוי מוקדם: צפייה בתוכנית טלוויזיה רגילה שבמהלכה מושמעים צפצופים, לכאורה באופן אקראי ומקליטים את תגובת הצופה לצפצוף הבלתי צפוי (מצמוצי עיניים). חלק מהצפצופים מלווים בסימן מקדים ולמעשה אפשר "ללמוד" מתי יגיעו. בדיקה זו מצליחה להבחין בין אנשים עם או ללא דמנציה באמצעות בדיקת למידה (לא מודעת). "מוחות" שחילקו בדוכנים בכנס גיל המעבר וקוגניציה: נשים בעלות סיכון כפול מגברים לחלות במחלת אלצהיימר. לא ידועה מה הסיבה לכך. הסברה המקובלת היא קשר לירידה משמעותית באסטרוגן. זאת משום שמקובלת ההנחה שהשינויים במוח המובילים לאלצהיימר מתחילים כ-10 עד 15 שנים לפני הופעה קלינית של המחלה, וזה חופף לתקופת גיל המעבר אצל רוב הנשים. עבור רוב הנשים הקשיים הקוגניטיביים בתקופת המעבר חולפים, אך נראה שנותרת השפעה ארוכת טווח שאינה מורגשת עד להופעת מחלת אלצהיימר. יש המשווים את תקופת המעבר למעין "מבחן לחץ" למוח, ונשים עם מוח פגיע/ רגיש יותר - מושפעות יותר. לנשים בגיל המעבר מומלץ לעשות פעילות גופנית המשלבת תרגילי כוח, שמשפיעה לטובה על תפקודים ניהוליים. הפרעות שינה שכיחות פי 2 בקרב נשים בהשוואה לגברים, בכל גיל במהלך החיים. בגיל המעבר 40-60% מהנשים סובלות מהפרעות בשינה. מי שסבלה מקשיי שינה לפני גיל המעבר בעלת סיכון מוגבר לחוות זאת בתקופת חיים זו. טיפול אפקטיבי לקשיי שינה הוא CBT-I, שניתן להיעזר בו גם מרחוק באותה מידת יעילות. שפה ותקשורת: סימנים מוקדמים לשינוי קוגניטיבי הם שינויים בשפה: היכולת להבין דימויים, מטאפורות, פתגמים וסרקזם. רב לשוניות מצמצם את הסיכון לדמנציה, בעיקר בקרב נשים. דו לשוניות ורב לשוניות אמנם מסייעים בעיכוב ירידה קוגניטיבית, אבל רק בקרב שכבות אוכלוסייה חזקות, שמאופיינות בשנות לימוד רבות ומעמד סוציו-אקונומי גבוה. אין לכך השפעה בקרב שכבות סוציו-אקונומיות חלשות. המעבר בין שפות הוא תרגול קוגניטיבי המסייע לשמירה על גמישות המוח ואף ניתן לצפות זאת בהשפעה על מבנים במוח בבדיקות הדמיה. ההשפעה המגנה של רב לשוניות תלויה בשימוש פעיל של לפחות שתי שפות. כלומר, ידיעה והבנה פסיבית אינה מהווה גורם מעכב לירידה קוגניטיבית – צריך להשתמש באופן פעיל (נראה שהכוונה לדיבור ולא די בקריאה או כתיבה בלבד). ההערכות והאבחונים הקוגניטיביים מבוססי שפה בשימוש כיום בעולם פותחו במדינות דוברות אנגלית. זה מהווה אתגר לזיהוי ואבחון דוברי שפות שונות במהותן, לדוגמה השפה הבנגלית (השפה השכיחה בהודו שדוברים יותר מ-200 מיליון איש). באנגלית אדם שמתקשה בשימוש נכון בכינויי גוף יזוהה כבעל קושי בשפה. בשפה הבנגלית מקובל ונהוג לצמצם שימוש בכינויי גוף, כך שצמצום שימוש בהם לא מהווה סימן לקושי. אותה דפוס שפתי – פרשנות שונה לגמרי בשל מאפייני השפה. עניין זה מהווה מחסום להערכה וזיהוי שינויים קוגניטיביים במדינות ותרבויות שונות. "חדר זן" להתרגעות במתחם הכנס שינויי אקלים, מלחמות, הגירה ודמנציה: השפעות חום קיצוני על קוגניציה: בשנים האחרונות יפן שוברת שיאים של מספר הזקנים הרב ביותר ומספר ימים הולך ומתרבה עם עומס חום קיצוני. כיום יש 4.43 מיליון אנשים עם דמנציה (12.3% מכלל הזקנים, לפי נתוני משרדי ממשלתי ב-2025). במחקר שערכו על השפעת עומס חום על קוגניציה (ניתוח של נתונים משנים קודמות) מצאו שיש השפעה ארוכת טווח של עומס חום קיצוני. הסברה היא שההשפעה מופיעה על רקע שילוב מספר גורמים: תמותת תאים רגילה במוח, הגברה של משקעי חלבוני עמילואיד (חוסר שינה בשל החום), ניתוק/ צמצום חברתי משום שממעטים לצאת מהבית וצמצום התנהגויות בריאות כגון פעילות גופנית. השפעת תנאי מלחמה על קוגניציה: חשיפה למלחמה מעוררת תגובת דחק ממושכת, המלווה בדלקתיות מתמשכת ופגיעה ביכולת המוחית. ניתוק ממקום מגורים (עקירה) בגיל צעיר בעל השפעה מועטה בטווח הארוך. מעניין לציין שבשיח על מוקדי עימות ומלחמה ישראל אינה מופיעה. רוב ההתייחסויות הן לעימותים ביבשת אפריקה, כמו גם לאוקראינה וסוריה. טיפול במהגרים לאירופה עם דמנציה: באירופה יש כחצי מיליון מהגרים שהם אנשים עם דמנציה מאובחנים, והנחה שיש עוד מספר דומה של מהגרים עם MCI. אבל, מספר זה מתעתע, משום שיש מגוון מחסומים לאבחון וטיפול. בראשם, פערים תרבותיים ניכרים, לצד מגבלות של מערכות הבריאות והרווחה. הקושי מתחיל עוד באבחון והערכה, מכיוון שרוב כלי ההערכה פותחו לתרבות מערבית, כגון ציור שעון, העתקת צורות וכד'. לא די בתרגום מילולי של כלי האבחון כדי להתגבר על פערים אלו. בהמשך לכך יש קשיים משמעותיים במתן טיפול והעברת מידע למשפחות של מהגרים אלו. הפוסטר שהצגתי ביום הראשון לכנס, 12.7.26 כל מיני קצרים: נמנום במשך היום וקשר לקוגניציה: נמנום ארוך (יותר מ-30 דקות) נמצא קשור לקצב מוגבר של ירידה קוגניטיבית. מציעים שקיצור משך הנמנום יכול להיות אמצעי להאטת ירידה קוגניטיבית. שינה: הנתון החשוב בנוגע לשינה בדמנציה אינו משך זמן השינה (אין באמת צורך ב8 שעות שינה) אלא השגרה של שינה, כלומר שמירה על רצף שינה בשעות קבועות לאורך זמן. בנהיגה: ציון MOCA נמוך נמצא קשור לנהיגה במהירות נמוכה מנהגים אחרים בכבישים עירוניים ובינעירוניים. נהיגה איטית בכבישים מהירים מהווה אות אזהרה לשינוי קוגניטיבי משמעותי. מחקר אורך בקנדה (6 שנים) עם מדגם של 11,000+ אנשים מצא לנשים יש סיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית כשלחץ הדם הסיסטולי שלהן גבוה (לא מציינים רף מסוים, אלא גבוה מהמומלץ לכלל האוכלוסייה). מיגרנה ודמנציה: אנשים עם דמנציה בדרגה אמצע עד חמורה בעלי היסטוריה של מיגרנות הראו תסמינים של דיכאון וחרדה יותר מאנשים ללא עבר של מיגרנות. גברים עם עבר של מיגרנות הראו שינויים בדפוסי אכילה בהשוואה לגברים ללא מיגרנות. אמנם הממצאים מוגבלים, אבל כיוון לחשיבה בקשר לאנשים עם דמנציה בשלב שמתקשים לתקשר את מצבם. טיפול בגישה של ACT, שהיא גישה הנגזרת מטיפול קוגניטיבי התנהגותי, נמצא במספר מחקרים כאפקטיבי ויעיל לבני משפחה המטפלים באדם עם דמנציה, ואף לאנשים עם דמנציה עצמם (בשלבים מוקדמים או טרום המחלה). סיבים תזונתיים: עוד סיבה לצרוך תזונה עשירה בסיבים - מחקר עם יותר מ-1,500 משתתפים בארה"ב מצא שיש בכך פוטנציאל לצמצם סיכון לדמנציה לסוגיה. שיניים ודמנציה: מחקר בצ'ילה על יותר מ-2,500 אנשים מצא שככל שיש פחות שיניים בפה, כך גובר סיכון לדמנציה באופן משמעותי, ואף ניתן למדוד זאת במבחן הסינון MMSE. יש קשר בין התעללות בילדות לבין התפתחות דמנציה: מי שחווה התעללות בילדותו בסיכון מוגבר לדמנציה בבגרות ובזקנה. לא בהכרח קשור להיבטים של תפקודי לב - ריאות, שנות לימוד או התנהגויות בריאות, אלא למצב נפשי כללי. בדידות שונה מניתוק חברתי: מחקר אורך של 8 שנים עם 4,800+ משתתפים מצא שאנשים שדיווחו על ניתוק חברתי גבוה + הרגשת בדידות חוו הידרדרות קוגניטיבית מהירה יותר בהשוואה לאנשים שדיווחו על ניתוק חברתי גבוה אך הרגשת בדידות נמוכה – איכות הקשר חשובה מתדירות הקשר. שמיעה וקוגניציה: מחקר אורך של 7 שנים שעקב אחר 2,700+ משתתפים בני 70+ מצא הגברת סיכון של 33% להופעת דמנציה באנשים שלא השתמשו במכשירי השמיעה כשנדרשו לכך. יש ערך לאיסוף מידע נרחב במהלך ביצוע MMSE אצל רופא: מגדיל את הסיכוי לזיהוי מוקדם של שינוי קוגניטיבי, גם טרום דמנציה. המידע הנוסף כולל מצלמה למידע על הבעות הפנים במהלך ההערכה (תסכול, מעורבות, בלבול) + זיהוי מאפייני שפה (מודל LLM) + מידע על תנועות, בפרט הליכה. סוג העבודה של אדם (ידנית, מכירות, שירות, ניהול, מובטל ועוד) במהלך חייו אינו מהווה גורם סיכון או מדד כלשהו לסיכון להופעת דמנציה. סמנים בדם למחלת אלצהיימר (ביו-מרקרים) לזיהוי שינוי קוגניטיבי מוקדם (Bio Blood Marker – BBM) בשנים האחרונות פותח בדיקות דם היכולות לזהות רמות חריגות בדם של חלבוני עמילואיד בטא וחלבוני טאו, הידועים כנוכחים (לרוב) במחלת אלצהיימר. בעקבות זאת עלו מגוון שאלות ודילמות, והעיקרית בהן – מי ומתי צריך לעשות בדיקת דם לביו-מרקרים? בעולם המדע ופיתוח תרופות השאיפה היא לזהות את נקודת שינוי לנקודה המוקדמת ביותר. הדבר אינו מתקיים כיום. רוב האנשים המתארים לרופא חוויה סובייקטיבית של שינוי ביכולות קוגניטיביות אינם זוכים ליחס המעמיק בקשייהם. רופאים רבים מתייחסים ראשית לגיל המטופל, ונוטים להרגיעו שאלו שינויים הצפויים עם העלייה בגיל. כך נוצר מצב שכ-50% מהאמריקנים עם שינוי קוגניטיבי הם למעשה נטולי אבחנה. מי שכן- לרוב מגיע לאבחנה 2-5 שנים לאחר שהתסמינים התחילו בפועל. לצד זה, רוב הרופאים הכלליים/ משפחה מדווחים שאינם בקיאים בזיהוי תסמינים של ירידה קוגניטיבית ומתי צריך להתייחס ולהפנות הלאה, אלא אם כבר יש שינוי משמעותי (ואז כבר למעשה החלה דמנציה). האיגוד האמריקאי מדגיש שהשימוש בבדיקות דם לביו-מרקרים אלו צריך להתבצע אך ורק כשיש תסמינים של שינוי ביכולות של האדם בהשוואה לעבר. מהם הסימנים הללו? כעת מדברים על 2 תסמונות (?) חדשות: :Subjective Cognitive Decline (SCD) דיווח עצמי על שינוי קוגניטיבי (המתבטא גם בהיבטים רגשיים והתנהגויות) שאינו מדיד במבחני ההערכה אך קיים יותר מחצי שנה. הקהילה הרפואית מתחילה להתייחס למצב זה כמצב רפואי שנכון לנטר ולעקוב, יותר מפעם בשנה כפי שנעשה עד כה. :Mild Behavioral Impairment (MBI) לצד תיאור והגדרה של שינוי קוגניטיבי סובייקטיבי, מדברים יותר על החלופה ההתנהגותית לשינוי קוגניטיבי קל, שמוכר כבר כמה שנים אך עד כה נתפס כלא משמעותי ולא עסקו בו רבות. כמו תחומי בריאות אחרים, נראה שבריאות המוח עוברת תהליך של הרחבת התפיסה מה ומתי דורש התייחסות. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: חידושים ועדכונים באבחון מחלת אלצהיימר גורמי סיכון לדמנציה: עדכון 2024 - עדיין הכי עדכני שיש גרביים חכמות וסוכריות מים: איך העולם מחדש את הטיפול בדמנציה/ אלצהיימר

האם קרה שישבתם בסלון והאדם עם הדמנציה/ אלצהיימר ניגש, מודה לכם על האירוח ומודיע שהגיע הזמן שלהם ללכת הביתה? אינכם לבד. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר לעיתים חווים שלב שבו הם מבקשים כל הזמן "הביתה". למה זה קורה? כאשר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מבקשים "הביתה", הם אינם בהכרח מבקשים ללכת באופן פיזי לבית אחר. בשל המחלה, יש שינוי ביכולת לתקשר ולהביע במילים הנכונות את ההרגשה שלהם. לרוב, כאשר הם מבקשים "הביתה", זו הדמנציה/ אלצהיימר מדבר מפיהם. אתם עושים ככל יכולתכם ליצור סביבה נעימה ולספק טיפול מיטבי, ונראה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר דוחה את כל העשייה שלכם. חשוב לא להיעלב/ להיפגע/ לקחת את הדברים באופן אישי. בשל הדמנציה/ אלצהיימר ייתכן והם אינם מסוגלים לשלוט במה שהם אומרים או למצוא את המלים המתאימות להביע את עצמם. מה המשמעות האמיתית של "אני רוצה הביתה"? בית הוא המקום שבו אנו מרגישים הכי בנוח, בטוחים ואהובים. הבית הוא מרחב שבו אנו יכולים להרגיש שייכים ולהיות אנו עצמנו. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מנסים להביע את הצורך שלהם בהרגשה של ביטחון, נוחות ושליטה. זו המשמעות של בית עבורם. ייתכן שהם מבקשים ללכת הביתה כי הם מרגישים: חוסר ביטחון חרדה או אי שקט אי נוחות גופנית לא מזהים את הסביבה הנוכחית – חדר חדש, שינוי בעיצוב או סידור רהיטים, אנשים חדשים צורך בשינה או להשתמש בשירותים כדאי לשים לב לשפת הגוף שלהם לסימנים של אי נוחות או צרכים גופניים. איך להגיב: דמנציה/ אלצהיימר גורמת לאנשים לחוות את העולם באופן שונה ומוזר. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות הוא להתחבר למציאות שלהם, לספק נחמה וביטחון ולהגיב לרגשות שעולות מתוך הבקשות שלהם. בקצרה - בסרטון הזה: ובהרחבה: 1. כדאי לשמור על רוגע ונינוחות. הרוגע שאתם משדרים עובר גם ליקירכם. הם מחקים באופן לא מודע את טון הדיבור, הקול ושפת הגוף שלכם. אם הם אוהבים חיבוקים – זה הזמן לחיבוק גדול. 2. מומלץ להימנע מהסברים ונימוקים הגיוניים. אל תנסו להסביר שהם כבר בבית, שהם גרים כאן כבר המון שנים. 3. תדברו על הבית שלהם. אם הם ורבליים, תשאלו שאלות על הבית שאליו הם רוצים להגיע אליו – הבית שלך נשמע נהדר, בוא תספר לי עליו, מה אתה עושה בבית? איזה חדר אתה הכי אוהב בית? השאלות הללו גם מכוונות אותנו לאיזה צורך האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מחפש מענה, וזה עשוי לתת לנו רמז לאיזו אלטרנטיבה נוכל להציע כמענה לצורך הרגשי. 4. תסכימו, תסיחו דעתם ותכוונו מחדש. "כן, נלך עוד מעט. קודם נשתה משהו/ תגמור לשטוף כלים" (או משהו דומה) ואז להסיח את דעתם בפעילות אחרת. ואם כל זה לא עובד? לפעמים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר "תקוע" בצורך לצאת וללכת, ולא ניתן להסיח את הדעת או להרגיעו. אם מזג האוויר מאפשר, כדאי לתת להם לצאת לטיול בחוץ בהשגחה (ברגל או אתכם ברכב). לרוב טיול קצר בשכונה או קפיצה לחנות מכולת תסיח את דעתם ויחזרו בשמחה הביתה. הצעות אלו באופן כללי עשויות לסייע לכם ברוב המקרים, אך לעיתים תזדקקו ליצירתיות. לפעמים מה שעובד פעם אחת, לא יעבוד בפעם הבאה וצריך יהיה לחשוב מה עוד ניתן לעשות. עם הזמן לרוב מוצאים את מה אפקטיבי יותר ומה פחות. ו- זו התנהגות שתתפוגג ותעבור עם הזמן. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי , ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: איך להביא אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לביקור אצל רופא בקשות של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ממטפליהם עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

חושבים שאתם מכירים דמנציה/אלצהיימר? מזמינה אתכם לחידון קצר של נכון/ לא נכון לשאלות שכיחות בעניין. תקראו השאלות, תזכרו מה עניתם לכל שאלה, ואז תמשיכו לקרוא ולגלות אם צדקתם ואת ההסבר הנלווה. החידון: השימוש בטכנולוגיה מנוון את המוח ומגביר את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר. ייתכן שיש לאדם דמנציה ועם הזמן זה הופך לאלצהיימר. רמות גבוהות של אלומיניום בגוף גורמות לאלצהיימר. אפשר שיהיה במוח יותר מסוג אחד של דמנציה. דמנציה/ אלצהיימר כיום מתפשטת יותר מבעבר. בעולם הרפואה מכירים כיום יותר מ-20 סוגים של דמנציה. תרגול קוגניטיבי או "חדר כושר למוח" מעכב התקדמות של דמנציה/ אלצהיימר, גם לאחר אבחון רשמי. ליקוי בזיכרון זה לא תמיד התסמין הראשון לירידה קוגניטיבית. תשובות והסברים: השימוש בטכנולוגיה מנוון את המוח ומגביר את הסיכוי לדמנציה/ אלצהיימר. לא נכון. מחקר שפורסם באפריל 2025 מצא ששימוש בטכנולוגיה קשור לסיכון נמוך יותר של 42% לירידה קוגניטיבית ושיעורים מופחתים של ירידה קוגניטיבית תלוית זמן. ממצאים אלו מתייחסים לאנשים מבוגרים ולא לילדים. אבל – לא כל זמן המסך זהה. איכות מול כמות זה מה שחשוב. השפעות שליליות של זמן מסך מוגזם נמצאו בקרב אנשים מבוגרים שצפו בטלוויזיה חמש שעות או יותר ביום. הם היו בסיכון מוגבר לפתח מחלות הקשורות למוח כמו דמנציה, שבץ או פרקינסון. ייתכן שיש לאדם דמנציה ועם הזמן זה הופך לאלצהיימר או "הוא נכנס עם דמנציה ויצא עם אלצהיימר". לא נכון. מי שיש לו אלצהיימר – יש לו סוג של דמנציה. זהו הסוג השכיח ביותר מכל סוגי הדמנציה. לפחות 60% מהמקרים של דמנציה בעולם הם מסוג אלצהיימר. רמות גבוהות של אלומיניום בגוף גורמות לאלצהיימר. לא נכון. מחקרים עדכניים מצאו שחשיפה רגילה של בני אדם לאלומיניום איננה גורמת להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר. אמנם יש רמות גבוהות יותר של אלומיניום בנוזל מערכת העצבים המרכזית של אנשים שאובחנו עם דמנציה/ אלצהיימר, אבל כיום סבורים שזו תוצאה של המחלה ולא סיבה להופעתה. תימוכין לכך נמצא גם במחקרים על אוכלוסיות פגיעות במיוחד להשפעות אלומיניום, כגון אנשים עם בעיות בתפקודי כליה, שלא נמצא אצלם שכיחות מוגברת של מחלת אלצהיימר. האמונה שאלומיניום גורם לדמנציה/ אלצהיימר הופיעה מ-1965, אז נמצא במרקה שהזרקת אלומיניום למוחות של ארנבים במעבדה יצרה צברים של חלבונים הנראים דומים לצברים הפתולוגיים המופיעים גם במחלת אלצהיימר. אבל, בהמשך התגלה שהצברים הללו במוחות הארנבים שונים ביולוגית מהצברים במוחות של אנשים שאובחנו עם אלצהיימר. אפשר שיהיה במוח יותר מסוג אחד של דמנציה. נכון. דמנציה מעורבת, כלומר המערבת שני סוגים או יותר של דמנציה שכיחה יותר עם העלייה גיל הכרונולוגי. לרוב, דמנציה מעורבת כוללת דמנציה מסוג מסוים ובנוסף דמנציה על רקע שינויים בכלי הדם במוח(דמנציה וסקולרית), כחלק מהשינויים בכלי הדם בכל הגוף המתרחשים עם העלייה בגיל. דמנציה/ אלצהיימר כיום מתפשטת יותר מבעבר. עובדה: יש יותר ויותר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר היום ממה שהיה שלפני 30 שנה. נכון ולא נכון. נכון: יש יותר ויותר אנשים המאובחנים עם דמנציה כיום בעולם. מה הרקע לכך? תוחלת החיים העולה (בפרט בעולם המתפתח) מכיוון שגיל כרונולוגי הוא גורם סיכון #1 לדמנציה לסוגיה. יותר אנשים חיים עד גיל זקן יותר = יותר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. במקביל, עם התקדמות הרפואה המודרנית חלה התקדמות משמעותית ביכולת לזהות ולאבחן דמנציה לסוגיה = יותר אנשים מאובחנים בדמנציה/ אלצהיימר. לא נכון: האחוז היחסי של אנשים מאובחנים עם דמנציה/ אלצהיימר מתוך כלל בני 65+ נמצא דווקא במגמת ירידה! (בעולם המפותח) לדוגמה, בארצות הברית אחוז בני 65+ עם דמנציה/ אלצהיימר בשנת 2000 היה 12.2% מהאמריקאים. בשנת 2016 עמד נתון זה על 8.5%. בעולם הרפואה מכירים כיום יותר מ-20 סוגים של דמנציה. נכון. הסוגים המוכרים והשכיחים הם : מחלת אלצהיימר דמנציה וסקולרית דמנציה עם גופיפי לואי, כולל דמנציה על רקע מחלת פרקינסון דמנציה פרונטו-טמפורלית דמנציה משנית למצב בריאותי אחר: על רקע צריכת אלכוהול מוגזמת, NPH, עגבת, מחלת וילסון ועוד. חשוב לפנות להערכה ואבחון כאשר יש שינויים קוגניטיביים משמעותיים משום שחלק לא מבוטל מהמצבים הרפואיים שמחקים דמנציה או מופיעים כבלבול ניתנים לטיפול וחזרה ליכולת קודמת. לדוגמה, ליקוי בתפקוד בלוטת התריס, דום נשימה בשינה, תרופות, תת תזונה ועוד. תרגול קוגניטיבי או "חדר כושר למוח" מעכב התקדמות של דמנציה/ אלצהיימר, גם לאחר אבחון רשמי של המחלה. נכון ולא נכון. לפי מחקרים תרגול קוגניטיבי מותאם אישית, כלומר לא תוכנת מחשב, משפר את איכות החיים המדווחת של העוסקים בכך. מחקרים אלו מצביעים על השפעה מיטיבה של תרגול זה על יכולות קוגניטיביות. אבל, לא נמצאה השפעה משמעותית על היבטים תפקודיים התנהגותיים. תרגול באמצעות תוכנת מחשב בבית: ניתן למצוא שיפור ביכולת קוגניטיבית מסוימת, לדוגמה זיכרון חזותי או זיכרון של מספר מילים. אולם, לא נמצא די ראיות לתמוך באפשרות לשיפור או עיכוב כוללני ביכולות קוגניטיבית. כמו כן, היישום בפועל של השינוי שנמדד במחשב, כלומר ההעברה לתפקוד בחיי יום יום, מצומצמת, אם בכלל. נכון לעכשיו, תרגול קוגניטיבי הוא הטיפול הלא תרופתי היחידי המומלץ לאנשים עם אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר, אך יעילותו מוגבלת ואינו מרפא או מביא לשינויים דרמטיים. ליקוי בזיכרון זה לא תמיד התסמין הראשון לירידה קוגניטיבית. נכון. במחלת אלצהיימר לרוב ליקוי בזיכרון לטווח קצר יהיה תסמין מדאיג ראשוני. אולם, בסוגי דמנציה אחרים עשויים להופיע תסמינים קוגניטיביים או התנהגותיים שאינם קשורים ישירות לזיכרון. לדוגמה, דמנציה וסקולרית עשויה להופיע תחילה בקשיים בתכנון, ארגון וקבלת החלטות. דמנציה פרונטו-טמפורלית מאופיינת בשחרור עכבות והתנהגויות לא מתאימות חברתית לפני הופעת ליקוי בזיכרון. חשוב #1! תמיד בהשוואה ל-איך שהאדם היה בעבר. אין תסמין מסוים שיכול לשמש כמחוון מובהק לדמנציה אצל כולם. חשוב #2! לא כל שינוי קוגניטיבי הוא דמנציה/ אלצהיימר. יש מגוון מצבים בריאותיים העשויים להציג תמונה קלינית של בלבול, אך ניתנים לטיפול! מוטרדים? מודאגים? תקראו את הפוסט שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה/ אלצהיימר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא: עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר עוד 5 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

פוסט אורח של נעמה קיביליס מאירי, פסיכולוגית שיקומית מומחית ונוירופסיכולוגית קלינית, קולגה וחברה יקרה מומחית לנושא הכי מרתק - המוח שלנו! אי שם באמצע המאה ה-19 אדם בשם פיניאס גייג' הגיע ליום עבודה סטנדרטי בפרויקט הקמת פסי רכבת בוורמונט, ארצות הברית. גייג' רכן מעל ערמת סלעים שחסמה את המסילה, מוכן לפוצץ אותם באמצעות חומר נפץ, אך לפתע התרחשה תקלה ומוט ברזל באורך מטר(!) עף מעלה בפיצוץ עז, חדר את גולגולתו של גייג' ונחת כמה מטרים מאחוריו. למרבה המזל ולהפתעת כל הנוכחים באירוע, כולל גייג' עצמו, הוא לא איבד הכרה, ואפילו המשיך לשוחח עם הנוכחים וללכת בעצמו(!) לנוח בחדר עד שהצוות הרפואי הגיע לטפל בו. באורח פלא, גייג' המשיך לתפקד בחייו לאחר הפציעה כמעט כרגיל: יכולותיו הבסיסיות לא נפגעו כמעט. עם זאת, מספר שבועות לאחר הפציעה החל לבלוט שינוי משמעותי בהתנהגותו: מגבר מנומס ונעים הליכות, הפך גייג' לעקשן, ילדותי, אימפולסיבי וגס רוח כלפי סביבתו. הוא תואר על ידי רופאיו במשפט הבא: "גייג' כבר לא היה גייג'". המקרה הזה הוליד את ההבנה כי יש קשר הדוק בין המוח לבין ההתנהגות, וכי המוח הוא מעין "מפה" המורכבת מאזורים וחלקים שונים אשר לכל אחד מהם תפקיד שונה. זו בעצם הייתה מנקודות הציון המשמעותיות בחקר הנוירופסיכולוגיה - המדע שמחבר בין המוח לבין ההתנהגות, הרגשות והמחשבות שלנו. כדי להבין איך פגיעה כזו משנה חיים, ואיך בכלל המפה המופלאה הזו במוח מתקשרת בינה לבין עצמה, צריך לצלול אל מאחורי הקלעים של מערכת ההפעלה של המוח. "המחשב והכבלים": חומר אפור מול חומר לבן "מחשבי העל" הם תאי המוח עצמם, שנקראים נוירונים. במוח הבוגר יש כ-85 מיליארד נוירונים(!), והם מתקשרים זה עם זה באמצעות העברת זרמים חשמליים וחומרים כימיים מאחד לשני. גופי התאים מרכיבים את האזור במוח שנקרא החומר האפור, ובו מתבצעים תהליכי עיבוד המידע. המידע עובר בין הנוירונים באמצעות רשת מסועפת של 'חוטי חשמל' שנקראת החומר הלבן. הצבע הלבן מקורו במעטפת השומנית שעוטפת את החוטים הללו ודואגת לבידוד החשמלי ולכך שהחשמל לא יזלוג ולא ידעך במעבר מתא לתא. ארבע אונות, שתי המיספרות, אחד מוח גדול המוח הגדול הוא מה שאנחנו רואים בעיני רוחנו כשמדמיינים את המושג "מוח": כינוי לחלק הקדמי של המוח, שמורכב מפיתולים, חריצים וגבעות, וגם מאזורים פנימיים בעומק המוח שנסתרים מעינינו. נהוג לחלק את המוח הגדול לשני חצאים בשם המיספרות (המי=חצי, ספֵרה=כדור)- המיספרה ימין והמיספרה שמאל. כל המיספרה מחולקת לארבע אונות, כשלכל אחת תפקידים שונים: האונה המצחית (פרונטלית): האונה שבה נפגע פיניאס גייג' כאשר המוט חדר דרך מוחו. זהו החלק הקדמי והמפותח ביותר במוח האדם, אשר פגיעה בו מובילה לפגיעה ביכולות של שליטה בדחפים, ויסות רגשי, קבלת החלטות ועוד. האונה הקודקודית (פריאטלית): אזור במוח שאחראי על עיבוד המידע המתקבל מהחושים. היא מעבדת את מה שאנו מרגישים פיזית (חום, כאב, מגע) ואחראית גם על התמצאות במרחב. האונה העורפית (אוקסיפיטלית): האזור האחורי ביותר במוח, ועל אף שהיא הרחוקה ביותר מהעיניים - היא אחראית על עיבוד המידע הראייתי. כאשר אנו קולטים מידע ראייתי באמצעות העיניים, המידע עובר כל הדרך עד לאונה זו ובה מעובדות קרני האור לכדי תמונה בעלת משמעות. האונה הרקתית (טמפורלית): אזור האחראי על עיבוד מידע שמיעתי, והיא מעורבת גם בתפקודי שפה. לא לשכוח: כמה מבנים חשובים בעומק המוח יש כמה מבנים בעומק המוח ששמם יצא למרחוק, ולא בכדי. הם בעלי תפקידים משמעותיים בתפקוד היומיומי שלנו. ● ההיפוקמפוס הוא מבנה מעוקל במוח, ששמו ניתן לו בזכות צורתו (היפוקמפוס ביוונית = סוסון ים). זהו אזור חיוני לתפקודי זיכרון ולמידה שונים, ומעורב גם בניווט מרחבי. מחקר מפורסם במדעי המוח בדק נהגי מוניות לונדוניים שנדרשו לנווט ברחבי העיר (בעידן שלפני ה-Waze), ומצא שההיפוקמפוס שלהם גדול יותר באופן משמעותי לעומת יתר האוכלוסייה, והוא גדל ככל שלנהג היו יותר שנות ותק על הכביש. לרוב, במחלת אלצהיימר אזור זה הוא הראשון להשתנות ולהתנוון, ויתבטא בליקוי בזיכרון לטוח קצר. ● גרעיני הבסיס הם קבוצה של גרעינים שמעורבים בהוצאה לפועל של תנועות גוף, אך גם בהתנהגויות מתוכננות אחרות הקשורות בהיבטים רגשיים, קוגניטיביים ומוטיבציוניים. ישנן מספר מחלות מוכרות שנגרמות בגלל פגיעה בגרעיני הבסיס, ביניהן פרקינסון והנטינגטון. ● האמיגדלה נמצאת בסמוך להיפוקמפוס, ומעורבת בתהליכים רבים: ויסות רגשי, הפן הרגשי של זיכרונות, זיהוי איומים בסביבה ועוד. גם שמה נגזר מיוונית בזכות צורתה (אמיגדלה = שקד). מחוץ למעבדה: איך כל זה פוגש אותנו ביומיום? קצרה היריעה מלתאר את כל חלקי המוח והקשר שלהם להתנהגות, לרגש ולחשיבה. חקר המוח מתפתח וידע חדש הולך ומצטבר מיום ליום. עם זאת, ההבנה של המוח והיכרות עם יכולותיו המופלאות יכולה להיות רלוונטית לכל אחד ואחת מאיתנו. למשל, כיום ידוע שעם השנים ישנה שחיקה טבעית במעטפת השומנית של החומר הלבן (אותם 'חוטי חשמל' שמעבירים מידע חשמלי בין הנוירונים). שחיקה זו גורמת לכך שהאות החשמלי זולג ומאבד מהירות, והדבר מוביל לכך שהחשמל צריך לעבור דרך מסלול עוקף ארוך יותר כדי להגיע ליעד. כך, מהירות העיבוד, שהיא המהירות שבה הנוירונים קולטים מידע, מעבדים אותו ומוציאים לפועל תגובה - יורדת. כיצד הדבר מתבטא ביומיום? ייתכן שעם השנים נרגיש לפעמים שהסובבים אותנו מדברים מהר מדי ואנחנו לא מספיקים לקלוט מיד, או שזמני התגובה הפיזיים שלנו מעט איטיים יותר. השינוי הזה הוא לא סימן לכך שאנחנו מאבדים מידע או שמשהו אצלנו נפגע- אלא לכך שהמוח פשוט מעבד את המידע בקצב אחר, איטי יותר. הנה החדשות הטובות שהנוירופסיכולוגיה מביאה איתה: המוח שלנו הוא איבר גמיש להפליא, והוא לא מפסיק להשתנות. בדיוק כמו שאימון גופני שומר על השרירים, כך גם את הקשרים במוח אפשר לחזק. מפגשים חברתיים, אתגרים מחשבתיים, סקרנות, למידת מיומנות חדשה, פעילות גופנית - כולם מאלצים את המוח לייצר נתיבים חדשים, עוקפים וחזקים, ששומרים על החיוניות שלו בכל גיל. מזמינה אתכם להמשיך לחקור וללמוד בעצמכם - כי אין דבר מרתק יותר מהמוח האנושי! נעמה קיביליס מאירי - פסיכולוגית שיקומית מומחית ונוירופסיכולוגית קלינית מעבירה הרצאות, סדנאות וחוגי בית ברחבי הארץ בנושא שימור ושיפור התפקוד הקוגניטיבי והיומיומי. לתכנים רלוונטיים ועדכונים על פעילויות קרובות, מוזמנים להצטרף לקבוצת הווטסאפ השקטה של נעמה: "לשמר ולשפר את המוח בגיל השלישי". 🌐אתר הבית: https://www.into-aging.com/ בטח יעניין אותך גם: שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה/ אלצהיימר סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג? פלסטיות המוח, פוסט אורח מאת ניצן הרטל

מהי הזיה? הזיה היא תפיסה/ הבנה חושית לקויה של חפצים או אנשים. כאשר אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה הזיה הוא מרגיש שנכנס מידע באמצעות אחד החושים, אבל אין גורם ממשי אובייקטיבי למידע חושי זה. כלומר, האדם רואה/ שומע/ חש/ טועם /מריח משהו שכל האנשים האחרים סביבו אינם קולטים או חשים. זה שונה ממחשבת שווא, שהיא מחשבה או אמונה שגויה שלא ניתן לשכנע שטועים בה, ושאינה קשורה למידע חושי. דוגמה להמחשת ההבדל: מחשבת שווא: מישהו היה בבית ולקח את התיק שלי ולכן אני לא מוצאת אותו. הזיה: האנשים בטלוויזיה נמצאים איתי כאן בסלון. מה הגורם השכיח ביותר להזיות לאחר גיל 70? דמנציה לסוגיה או דיליריום עם מחלה גופנית חריפה. אם מופיעות הזיות ללא רקע של אבחנה בדמנציה/ אלצהיימר - יש לפנות לבירור רפואי גופני, משום הרקע לכך עלול להיות בעיה גופנית חדשה המתבטאת בהזיות כתסמין ראשוני. כלומר, ההזיה היא חלק מדיליריום. שכיחות הזיות לפי סוגי דמנציה: אלצהיימר: 5-15% מהאנשים עם מחלת אלצהיימר יחוו הזיות במהלך המחלה. אופייה, משכה וסוג ההזיה עשוי להשתנות במהלך המחלה. הזיות ראייה שכיחות יותר מהזיות שמיעה. דמנציה מסוג גופיפי לואי: 40-60% מהאנשים עם דמנציה זו יחוו הזיות, בדרך כלל הזיות ראייה. הזיות אלו נוטות להיות ברורות ומוחשיות מאד, לעתים קרובות מלוות בהרגשת נוכחות של אנשים זרים ושכיחות גבוהה של תופעת פראידוליה (תופעה הגורמת לאנשים לראות דברים מוכרים ובעלי משמעות בתמונות ובעצמים שונים). דמנציה על רקע פרקינסון: בדמנציה זו כ- 60% מהאנשים יחוו הזיות, לרוב אלו הזיות ראייה שאינן מעוררות פחד או חרדה. דמנציה פרונטו-טמפורלית: 15-20% מהאנשים עם דמנציה זו יחוו הזיות, לרוב ראייה. מהם סוגי ההזיות? לאור ההגדרה של הזיה כפענוח מידע חושי באופן שגוי, סוגי ההזיות המוכרות הן לפי 5 החושים: ראייה (הכי שכיח), שמיעה, ריח, טעם ומגע. בהזיות ראייה הכי שכיח לראות אנשים או בעלי חיים שאינם באמת קיימים ואנשים אחרים בסביבה אינם רואים אותם. באיזה שלב מופיעות הזיות? תופעה זו שכיחה יותר בשלב אמצע - מתקדם של דמנציה, אבל עשויה להופיע גם בהתחלה, בפרט בדמנציה מסוג גופיפי לואי. האם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מודע לכך שזו הזיה? לפעמים. קורה שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יתאר הזיה, בעיקר ראייה, ובמקביל יציין שיודע שזה לא באמת, אבל, בכל זאת חוויה מרגישה אמיתית, ועלולה לעורר פחד, חרדה וכדומה. לרוב האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מסוגל להבחין שזו הזיה. לכן, לא ננסה לשכנע אותם שהם טועים ומפרשים לא נכון את המציאות. איך להתמודד? ראשית: האם דרושה התערבות? הצעד הראשון הוא לשאול האם ההזיה מטרידה את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר? אם זו הזיה המעוררת רגש נעים – בדרך כלל אין צורך בהתערבות. אם זו הזיה המעוררת רגש שלילי, כמו כעס, פחד, חרדה, אי שקט - אז יש צורך להגיב ולהתערב. האם צריך טיפול תרופתי להזיות? במצבים שהזיות מעוררות רגשות ותגובות של פחד, חרדה, מתח, לחץ וכדומה - יש לפנות לרופא מומחה ולעזור לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר באמצעות טיפול תרופתי. האם הזיות יכולות להופיע בגלל טיפול תרופתי? כן. תרופות עלולות לעורר הזיות. כל שינוי תרופתי, כולל הגברה או הפחתה במינון, עלול להשפיע על המוח עם דמנציה/ אלצהיימר. אם ההזיות מופיעות בסמוך לשינוי תרופתי - יש לפנות לרופא בעניין. מה עושים להתמודדות אפקטיבית? 1. הכי חשוב – לא מנסים לעשות אוריינטציה למציאות ולשכנע אותם שזה "רק בראש שלהם". כשמישהו חווה הזיה בדמנציה/ אלצהיימר חשוב שנישאר רגועים ולא נסתור אותם. מה שאנחנו רואים כתסמין, נראה להם ממשי (מאד). להסביר שזה לא אמיתי לא יעבוד בגלל הניוון שכבר קיים במוח שלהם. למעשה, כשהם יודעים שאנשים אחרים לא מאמינים להם – המצוקה עלולה להתגבר. אם כבר יש הידרדרות ניכרת ביכולת השפתית, ייתכן שכבר לא יוכלו לתאר בבירור מה הם רואים/ שומעים. לדוגמה, יכול להיות שיאמרו את המילה כרוב כשהכוונה לכריות ירוקות. 2. תתנו תוקף לרגשות שלהם ותביעו תמיכה. לא לבטל את החוויה שלהם בכך שאומרים "שטויות, אין שם כלום". לפעמים יעזור לדבר על מה שרואים. התייחסות רצינית של המטפלים והבעת תמיכה תסייע להיות רגועים. לדוגמה: אם הם מפחדים: "נראה שאתה מפחד, אני מבינה שזה מטריד אותך". אם הם שמחים: "נהדר, אני רואה כמה זה משמח אותך". לא בהכרח צריכים להעמיד פנים שרואים או שומעים את מה שהם חווים, אבל נעשה מה שאפשר לצמצם חרדה ולהרגיע כאילו היה זה איום ממשי. לדוגמה, אפשר לומר "אני לא רואה או שומעת מישהו מחוץ לחלון, אבל אני רואה שזה מאד מטריד אותך. מה אפשר לעשות שתרגישי בטוחה יותר?". 3. תדברו/ תגיבו במשפטים קצרים ופשוטים. כשמישהו חווה הזיה בדמנציה/ אלצהיימר, זה לא הזמן להסבר מנומק ומפורט מה באמת קורה. הניסיון להבין את ההסבר שלכם עלול להגביר מצוקה שלהם. במקום זאת, תגיבו באופן תמוך ומרגיע: אל דאגה, אני כאן איתך, ושומרת עליך. לעתים, מגע קל בזרוע או בכף היד עשוי לסייע בהרגעה. 4. הסחת דעת והכוונה מחדש: לאחר התייחסות ראשונית להזיה, כשמתייחסים לרגש שהתעורר, מומלץ לכוון למשהו אחר ולהסחת דעת. מנסים להציע פעילות שאוהבים לבצע, אולי בחדר /מיקום אחר. מומלץ שתהיה משימה או מטלה שמשתמשים בידיים. דרך נוספת היא לכוון את תשומת הלב אליכם. אם הם שומעים קולות, מנסים לעורר שיחה על משהו אחר - קשה לשמוע קולות כשמנהלים שיחה ערה. אם הם רואים משהו שלא קיים - יוצרים קשר עין כך שהם מביטים בכם ולא ב"משהו". 5. אם ההזיות מופיעות בתדירות גבוהה ייתכן שיש גירוי מעורר שטרם זוהה. אפשר לנסות לזהות על ידי מעקב רשום של המתרחש במשך היום, בפרט כשמופיעה ההזיה. לצורך כך נאסוף מידע האם ההזיה מופיעה כל פעם לפני או אחרי ארוחה/ שירותים, בשעות מסוימות ביום, במקום מסוים בבית או מחוצה לו, בנוכחות של אדם מסוים ועוד מגוון שאלות על המצב בכלל ולא רק על טיב ההזיה עצמה. מידע זה יכול לכוון בהתמודדות עם ההזיה החוזרת. 6. תבדקו את הסביבה הפיזית לגירויים העשויים לעורר הזיות. לפעמים הזיות מושפעות מהמתרחש בסביבה. מוח עם דמנציה/ אלצהיימר עלול לפענח מראות וקולות באופן שונה וזה עלול להיות בסיס להזיה. לדוגמה, קולות הרדיו או הטלוויזיה עלולים לעורר הזיה שישנם אנשים זרים בבית או שמה שמתרחש בטלוויזיה קרוה בזמן אמת אצלם בסלון. התאמות סביבתיות לצמצום הזיות ראייה: הזיה שיש בעלי חיים בבית: גירויים סביבתיים שעלולים לעורר זאת הם כובע על השולחן, חפצים על הרצפה ועוד. מה לעשות: להגביר תאורה ולהסיר את החפצים. הזיה שיש ג'וקים רבים בבית: לדוגמה, עכבישים על התקרה (שכיח מאד). מה לעשות: אפשר להציע "ספריי" נגד ג'וקים בבקבוק תרסיס כדי שיוכלו לרסס כשירצו. ייתכן שיש להם פתרון למצב לדוגמה לנקות את המקום או לשטוף רצפה, ואפשר להציע שיעשו זאת. אפשר לנסות לברר אם יש מקום מסוים שמהים כנקודת הפלישה של הג'וקים לבית. אם כן, נעשה פעולות להראות חסימה של מקום זה. ג'וקים במזון או במיטה: להשתמש בצלחות/ כלי הגשה, מגבות ומצעים חלקים וללא קישוטים. הזיה שיש אנשים זרים בבית: עלול להופיע בשל השתקפות של חלונות או רצפה מבריקה בתוך הבית בזמן שבחוץ חשוך, עצים הנשקפים מהחלון, מעיל המולבש על משענת כסא. מה לעשות: הגברת תאורה, וילונות/ תריסים, לתלות מעילים במקום מוסתר. הזיה שיש קולות של אנשים זרים בבית: אם ממקור רעש מובהק (טלוויזיה, רדיו, טלפון), כדאי לשקול לכבות. אם לא זיהינו מקור מובהק, ייתכן שרעש של מכשיר כלשהו כגון מזגן, מקרר, רעש מהרחוב. נפעל לצמצום הרעש ככל שניתן ולפעמים ניתן למסך את הרעש עם מכונת רעש לבן וכדומה. לסיכום, הזיות הן תופעה שכיחה בדמנציה/ אלצהיימר, העשויה להופיע בכל שלב של המחלה ובכל הסוגים. ההתמודדות והתגובות של המטפלים תהיה בהתאם למצב הרגשי של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. במידה ואלו הזיות המעוררות רגשות חיוביים, צחוקים, חיוכים והנאה, נצטרף לעולמם ונתעניין בסקרנות מי ומה משעשע או מעורר בהם רגשות אלו, ונתמוך בכך. במידה ואלו הזיות המעוררות רגשות שליליים, נפעל להקלה באמצעות טיפול תרופתי מתאים, התאמת הסביבה הפיזית והבעת תמיכה רגשית כראוי. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: שינויים בראייה ובתפיסה חזותית בדמנציה/ אלצהיימר שינויים בחוש הריח והטעם אל תיגע בי: מה עומד מאחורי התנגדות לטיפול בדמנציה/ אלצהיימר

רק התחילו ההכנות לחגיגות ה-70 של המדינה, וכבר אפשר למצוא בעיתון וברשתות החברתיות שפע רב של נוסטלגיה. העלאת זיכרונות היא פעילות שרובנו עוסקים בה באופן מזדמן, בעיקר לקראת ימי הולדת, אירועים משמעותיים במעגל החיים (בפרט של ילדינו), וחגים כמו יום העצמאות. לרוב העלאת הזיכרונות תהיה מלווה בהרגשה נעימה וחיובית, ונהנה משיחה ושיתוף אחרים בזיכרונותינו. נוסטלגיה, לפי ויקיפדיה, תוארה לראשונה ע"י רופא ב-1688 ומתייחסת ל: "געגועים והתרפקות אל העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה של העבר". תחילה התייחס המושג נוסטלגיה לכאבים נפשיים הנלווים לרצון של אדם לחזור למולדתו, ובמשך הזמן קיבלה את המשמעות המיוחסת לה כיום. עיסוק בנוסטלגיה לרוב מעורר בנו רגשות חיוביים של הנאה, התרפקות וגעגועים לזמנים/ מקומות/ חוויות הקיימים בזיכרון שלנו כמהנים ומענגים, אף יותר מההווה שלנו. בספרה המצוין "נפלאות הזיכרון ותעתועי השיכחה", כותבת ניצה אייל על "אפקט פוליאנה": נטייה להעדיף לשמור בזיכרון מידע שהוא חיובי בעיני הזוכר, ובמקביל לעצב סוף טוב לאירועי חיים שונים. נראה שיש לכך קשר הדוק לנטייה שלנו להתרפקות על זיכרונות העבר. לאנשים זקנים באופן טבעי יש מאגר גדול של זיכרונות אישיים, חברתיים ולאומיים. ע"פ הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון: משימה נפשית מרכזית בגיל הזיקנה היא יצירת "אחדות האני", הנעשית בחלקה ע"י העלאת זיכרונות באופן פעיל ויצירת סיפור חיים אישי וקוהרנטי עבור כל אחד ואחד. העלאת זיכרונות היא גם פעילות מצוינת עם אנשים החולים בדמנציה/ אלצהיימר. רבים טועים וחושבים שמטרת העלאת זיכרונות עם אנשים החולים בדמנציה/ אלצהיימר היא לשפר או לשמר את הזיכרון שלהם. לא ולא! העלאת זיכרונות מיועדת להיות חוויה נעימה ומהנה עבור האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר ועבור השותף לחוויה; בן משפחה, מטפל, חבר, שכן וכד'. איך ליצור חוויה מהנה של העלאת זיכרונות עם אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר: 1. לא לבחון את הזיכרון של האדם עם בדמנציה/ אלצהיימר! העלאת זיכרונות היא פעילות מהנה לכל המשתתפים, אין לבחון אף אחד. 2. תימנעו מלשאול שאלות בסגנון: האם אתה זוכר את, מי/ מה/ איפה/ מתי זה?, איך אתה לא זוכר? אלא - תתחילו עם מה שאתם זוכרים: אני זוכר ש... / את..... /מתי.... והמתינו למענה. לרוב, לאחר "זמן התחממות", ככל שמתקדמים בהעלאת זיכרונות, יש יותר זיכרונות שעולים אצל האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. 3. גירוי מוחשי: תמונה, חפץ, מוסיקה, אוכל – יעזרו מאד לעורר זיכרונות בעניין. אלבומי תמונות (מודפסים!) הם נהדרים לפעילות זו. 4. לאט: הדו-שיח עשוי להתנהל יותר לאט, תחכו, אל תקפצו מנושא לנושא או מפריט לפריט, תתנו לאדם לחוות ולהיות נוכח ברגע עם מה שכבר יש לפניו. 5. אל תתעקשו על דיוק הזיכרון מה שחשוב הוא הסיפור ורגש הנלווה. אם אירוע היה בדיוק כך או כך אינו משמעותי כעת, וההתעקשות על כך עלולה לעורר רגשות שליליים. 6. תיהנו בעצמכם מהחוויה המשותפת אל תצפו ל"תוצאות" או שינוי מהאדם החולה בדמנציה. 7. אם העלאת הזיכרונות מעוררת באדם עם דמנציה/ אלצהיימר תגובות שליליות, לחץ, חרדה, אי שקט וכד' - תפסיקו את הפעילות! לא ניתן להסביר באופן הגיוני לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שכדאי/ רצוי להמשיך ושירגיש טוב בהמשך. אפשר לנסות שוב לאחר יום –יומיים ברגישות המתבקשת וע"פ הכללים לעיל. ומה בדבר מוזיקה? מוסיקה מהווה שער נפלא להעלאת זיכרונות. עמותת עמדא יצרה אפליקציה ייעודית לזיהוי מוזיקה מותאמת אישית לכל אדם. אפשר להתנסות ולמצוא מוזיקה וסרטונים מתאימים ביוטיוב: מוזיקת נעורים עמדא. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם: מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר מפגשי חג ואנשים עם דמנציה/ אלצהיימר

עונת הקיץ בשיאה ונדמה שכולם נוסעים. לפני כשנה פגשתי את רינה, אשתו של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר. הם היו זוג שטייל בכל העולם, ונהגו לצאת לחופשה לפחות פעמיים בשנה, בפרט בחודשי הקיץ. מאז שהתברר שבעלה סובל מדמנציה השתנו חייהם מאד, אך מכל האתגרים הניצבים בפניה כעת, רינה חשה במיוחד בהיעדרן של החופשות המשותפות שלהן. היא רצתה לצאת לעוד חופשה משותפת אחת אחרונה והתייעצה האם כדאי. כאשר אדם סובל מדמנציה/ אלצהיימר אין זה בהכרח מבטל את האפשרות לצאת לחופשה ולנסיעה. אבל חשוב להעריך באופן מפוכח את המצב לפני קבלת החלטה בעניין. גם אם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתמודד היטב בחיי היום יום, אין זה אומר שנסיעה תהיה חוויה טובה עבורו. לפעמים, דווקא כאשר האדם בתחילת דמנציה/ אלצהיימר עשוי זה להיות הזמן הטוב ביותר לערוך ביקורים עם אנשים משמעותיים, שבהמשך יהיה קשה לבקרם. הנושא החשוב ביותר שיש להתייחס אליו הוא בטיחות – עבור האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ועבור המטפל. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו יכול לצאת לחופשה/נסיעה לבדו. יש יותר מדי החלטות שצריך לקבל, הנחיות מורכבות לבצע ואנשים זרים שצריך להיות איתם בקשר. חשוב שיהיה מטפל/מלווה אמין לאורך כל הדרך. סימנים ברורים שלא כדאי לנסוע: שלבי דמנציה/ אלצהיימר מתקדמים (מצב סיעודי) קשיי התמצאות תכופים, בלבול במקומות מוכרים ואגיטציה (חוסר שקט) חרדה ולחץ בסביבה רועשת או מלאת אנשים רצון ללכת הביתה לאחר יציאות קצרות מהבית התנהגות פרנואידית, מחשבות שווא או התנהגות לא הולמת תוקפנות מילולית או פיסית צעקות, בכי או צרחות פתאומיות שוטטות קושי בשליטה על צרכים סיכון מוגבר לנפילות מצב בריאותי לא יציב כאשר שוקלים חופשה עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אלו השאלות שיש לשאול את עצמנו: 1. באיזה שלב בדמנציה/ אלצהיימר? בשלבים מוקדמים של דמנציה/ אלצהיימר עשויים ליהנות מנסיעה למקומות אחרים ולצאת לחופשות. ככל שהמצב מתקדם, זה עלול להיות קשה מדי. בשלבי אמצע קשה יותר להחליט אם נסיעה/חופשה היא כדאית. אם יש ספק בנוגע ליכולתם ליהנות מנסיעה, עדיף להימנע. בשלבים מתקדמים לרוב לא מומלץ לצאת לחופשה. בשלב זה האדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול להתעייף בקלות ולהיות מוצף מפעילות שגרתית יום יומית, פגיע יותר למחלות או זיהומים או להתקשות בביצוע פעולות פיזיות כמו מעבר מישיבה לעמידה, אכילה ועוד. 2. איך המטפל מתמודד באופן שגרתי? נסיעה עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר היא משימה מורכבת, גם למטפל מנוסה. בנסיעה צריך יהיה להתמודד עם מצבים בלתי צפויים, התנהגויות מאתגרות (לעתים בציבור), חוסר שינה ומצבי לחץ. אם המטפל העיקרי מתמודד היטב עם הסימפטומים כיום- זהו סימן טוב. אבל, אם המטפל העיקרי מתקשה להתמודד עם המצב, חש מוצף או שחוק, כנראה שנסיעה לא תהיה רעיון טוב. הוספת לחץ למצב הנוכחי לא ישפר את איכות החיים של האדם עם דמנציה או של המטפל העיקרי. 3. כיצד הם מתמודדים עם מצבים רועשים, צפופים או מבלבלים? כאשר הם מחוץ לבית כיום, עד כמה נוח להם במקומות ציבוריים? אם התנהגותם נעשית קיצונית או בעייתית במקומות כמו מסעדות, קניונים, סופרמרקט וכד', כנראה שנסיעה לחופשה אינה מתאימה להם. 4. האם החופשה שווה את המאמץ? כיוון שאי אפשר לצפות מה יקרה, תמיד יש סיכון מוגבר ביציאה לחופשה עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר. תחשבו עד כמה זה משמעותי עבורם לצאת לחופשה והאם כדאי. למשל, נסיעה משפחתית משותפת עשויה להיות משמעותית וחשובה יותר מאשר יציאה לחופשה שמטרתה כיף ובילויים. 5. לאן הנסיעה וכיצד מגיעים לשם? מקומות מוכרים שבהם ביקרו בעבר עשויים להיות קלים יותר להסתגלות עבור האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. כאמור, כדאי לנסוע למקום שבו אפשר לשמור על השגרה היומית שלהם מהבית. חשוב גם לתת את הדעת על אופן ההגעה ליעד החופשה. נסיעה באוטו נותנת גמישות ושליטה גבוהה יותר. אפשר לעצור בדרך ככל שצריך. טיסות הן מלחיצות ובלתי צפויות, ולכן קשה יותר (בפרט אם מדובר בטיסה בהמשכים). 6. מהי מערכת התמיכה בדרך לחופשה ובמהלך החופשה? אם נוסעים לבד עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר זהו מצב שונה מחופשה שבה יש עוד מטפלים מוכרים ומנוסים. לאחר מחשבה מעמיקה והתחבטויות, רינה החליטה לצאת לחופשה בת שבוע במקום שביקרו כבר מספר פעמים בצרפת. אז עברנו לשלב ההכנות. במידה ומחליטים לצאת לחופשה: תבחרו יעד קרוב לתקופה קצרה, כגון סופשבוע. תכוונו את זמן הנסיעה ליעד לזמן הטוב ביותר במהלך היום של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר: לא מומלץ לבחור בטיסה היוצאת ב5:00 בבוקר. בנסיעה ברכב כדאי לתכנן מספר עצירות בדרך להתרעננות. מומלץ לעצור לצורך שתייה, אוכל ושירותים גם אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו אומר שזקוק לכך. עם זאת, כאשר עוצרים חשוב שלא להותיר את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לבדו. לשמור על סדר היום המוכר, כלומר שעות שינה ויקיצה כמו בבית, תזמון ארוחות, מנוחה בצהריים, וטיולים קצרים או ביקורי קרובים לא ארוכים. אם הדבר כרוך בנסיעה ממושכת ברכב, יותר מ-3 שעות, כדאי לצרף מלווה נוסף. כשרינה חזרה מהחופשה בצרפת, התקשרה לעדכן אותי שנשארה עם טעם חמוץ- מתוק. מצד אחד, היא נהנתה משינוי האווירה, ממזג האויר הנאה, מהמאכלים ומהנופים. מצד שני, היא היתה כל העת ב"היכון" ובנסיון לשמור שהכל יזרום ויתנהל כשורה. בעיקר, נחמץ ליבה מכך שנוכחה עוד יותר למצבו של בעלה כיום בהשוואה לעבר. הצטיידות מומלצת לכל נסיעה, בין אם בטיסה ובין אם בנהיגה: תרופות לשימוש ורשימת תרופות עדכנית מסמכים רלוונטיים (דרכון, כרטיס טיסה, תעודת זהות וכד') - שימרו אצלכם מזון, שתייה וחטיפים אהובים בגדים להחלפה מגבונים לחים מוסיקה מוכרת (לטיסות כדאי לשקול להצטייד באוזניות מבטלות רעש ורשימת שירים אהובים להשמעה) פעילות פנאי אהובה תבקשו מכתב מהרופא המטפל בנוגע ליכולות של יקירכם (במיוחד למצב של טיסה)​ כרטיסי דמנציה: כרטיסים שאפשר להדפיס ולשמור בארנק ולשלוף בעת הצורך. מוסרים לאנשים זרים סביבכם אם וכאשר האדם שאתם מלווים מתקשה להתמודד בשל דמנציה/ אלצהיימר. הקישור מביא לכרטיסים שאני הכנתי, אך אתם מוזמנים להכין בעצמכם או לחפש ברשת בשפות נוספות. ותזכרו- זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: חופשות, נסיעות וטיולים בדמנציה/ אלצהיימר: שאלות ותשובות שינוייים בחוש הטעם וחוש הריח בדמנציה/ אלצהיימר עוד 5 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

קיץ, חופשות, טיסות ונסיעות לחו"ל. לפני כשנה כתבתי על הנושא - נסיעות וחופשות עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר וכעת בהתאם לתקופה זה עולה שוב, אז הנה ריענון עם שאלות מלקוחות מהתקופה האחרונה: 1. האם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר יכול לנסוע/ לטייל? בקצרה – כן. בהרחבה - כן, אבל באופן מושכל ומתוכנן. תכנון הוא חיוני וצריך להתאים את התוכנית ליכולות האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. 2. אח שלי גר בארה"ב ורוצה שאמא שלי תבוא לבקר אצלו. זה אפשרי? כן, אבל אמא שלך אינה יכולה לנסוע לבדה, וצריכה מישהו שילווה אותה במהלך כל הדרך עד לפתח ביתו של אחיך. כך גם בדרך חזרה. כמו כן, אח שלך צריך להיערך לכך שאמך תזדקק לפחות למספר ימים להסתגל ולהתאקלם בסביבה החדשה, בתוך הבית שלו ומחוצה לו. הוא לא יוכל ללכת לעבודה ולהשאירה לבדה בבית עד שיחזור בערב. זה נכון במיוחד בנסיעות לאזורים עם הבדלי שעות משמעותיים. יש לקחת בחשבון שייתכן והיא תרצה לחזור מוקדם מהצפוי, ואם זה קורה: צריך לכבד את רצונה ולהתארגן בהתאם. 3. לאבא שלי יש דמנציה/ אלצהיימר בשלבים הראשונים. הוא ואמא שלי קבעו נסיעה ליוון עם חברים שלהם. האם כדאי שייסעו? כן. ו – חשוב ליידע את החברים לגבי המצב שלו. זאת כדי שיוכלו לסייע לאמא שלך (לשים לב שאינו נשאר לבד או הולך ללא השגחה וכד') ויהיו מודעים לאפשרות שיפגין התנהגויות שונות מבעבר ויהיו מוכנים לתמוך בהוריך. 4. אבא שלי רוצה לנסוע עם אמא שלי, שהיא חולה בדמנציה/ אלצהיימר עוד פעם אחת לחו"ל. מה את ממליצה? כדאי, בהנחה שאמא שלך גם רוצה לנסוע יחד איתו, והיא במצב המאפשר זאת. (לפי המפורט בקישור למאמר: נסיעות וחופשות עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר). אני ממליצה : - חופשה במקום שכבר ביקרו בו בעבר, רצוי במרחק של עד 4 שעות נסיעה - מקום בו דוברים את השפה המקומית המוכרת להוריך או שהמקומיים והוריך דוברי אנגלית היטב - להתאכסן בדירה ולא במלון (מאפשר יותר מרחב והתאמת סדר יום לצרכים שלהם) - לתכנן מגוון אפשרויות לפעילות, אך ללא התחייבות מראש (לא להזמין כרטיסים למופע וכד') - אולי כדאי שתיסע יחד איתם, כך תוכל לתמוך ולסייע לאביך, וגם לחוות זמן מיוחד עם אימך. עוד מידע בנושא: נסיעות וחופשות עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: ניטור ומעקב התנהגויות בדמנציה/ אלצהיימר שאלות ותשובות על דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

לשבת יחדיו לארוחת ערב שבת. יש משפחות שאצלן זה אירוע שבועי. בדמנציה היכולת להשתתפות החברתית משתנה. המפגש המשפחתי הזה יכול להיהפך לאירוע מורכב. אני נלהבת לארח את שרון שני גונן, קולגה יקרה בעלת גישה מקצועית ייחודית והמון ידע מעשי, שאני כל הזמן לומדת ממנה. הנה מה ששרון ממליצה למפגשים משפחתיים עם אדם עם דמנציה: האנשים בסיפור שלנו הם מוטי, בן 83 אשתו רחל – בת 82 המאובחנת עם דמנציה ובנותיהם – דליה ותמר. מוטי ורחל מתגוררים בקיבוץ, דליה ותמר מתגוררות בישובים אחרים. מוטי מטפל בעצמו ברחל, ובשלב זה מתנגד להכניס מטפלת הביתה. הבנות ממש רוצות להכניס מטפלת. הבנות ומוטי הזמינו אותי להתייעצות והנושא הראשון שמעלות הבנות הוא השתתפות ההורים בארוחות השבת המשפחתיות; "אתן לא מבינות איזה סבל אני צריך לסבול בשביל זה" אומר מוטי. "כן, אמא יושבת כל הארוחה, ואחר כך בקפה, ואז אנחנו חוזרים הביתה והיא באי שקט, היא עושה קולות והולכת הלוך וחזור, היא לא מוצאת לה מקום, שעות ככה, לפעמים אפילו עוד למחרת היא סובלת, ואני סובל איתה". "אבל אבא" אומרת דליה, "איך זה קשור לארוחה?". פה אני מתערבת ומסבירה, שהרבה פעמים אדם עם דמנציה יכול להיות במקום שמעמיס מאד מבחינתו – קולות, ודרישות, ופניות – כל אלה הופכים לעומס גירויים במערכת העצבים, וגורמים למצוקה גדולה. מצוקה זו מתבטאת לפעמים באי שקט, בקושי להירדם, בקולות והתנהגויות מצוקה ואפילו באלימות. "אבל אנחנו כל כך רוצים שתהיו איתנו בארוחת שבת" אומרות הבנות, "זה הזמן היחיד שכולנו יחד, הנכדים, בנות זוגם והנינים, כולם רוצים להיות עם סבא וסבתא . אם סבתא לא יכולה, אז לפחות תבוא אתה, בלעדיה". "אני לא הולך בלי רחל" אומר מוטי, "שישים שנה אנחנו עושים הכל ביחד, אני לא מתכוון להפסיק עכשיו. ואם רחל סובלת, אני לא אבוא". הבנות עצובות ומוטרדות, מנסות לשכנע את מוטי לבוא בכל זאת, "תספרו לי איך אתם נוהגים בסבתא בארוחה", אני מבקשת מהם. "יש לה מקום במרכז השולחן, כך שהיא רואה את כולם" מספרת תמר, "כמו שהיא תמיד אהבה, הכי מרכזית". "וכולם פונים אליה, שואלים אותה לשלומה ואיך עבר עליה השבוע" מוסיפה דליה, "וגם מחבקים ומנשקים" מוסיף מוטי. "נשמע לי שסבתא רחל מאד אהובה במשפחה שלכם ומאד חשובה" אני אומרת להם, "אבל אם תרצו שהיא תמשיך להשתתף בארוחה ולא לסבול, צורת ההשתתפות שלה תצטרך להשתנות כדי שתתאים למה שהיא צריכה עכשיו". "מה נצטרך לעשות"? שואל מוטי. "לאפשר לרחל להיות מוגנת, בפינה שקטה שבה תוכל לשבת לאכול, ואחר כך לצפות בכם ובה יוכל מי שרוצה לבוא לשבת לידה, להחזיק בידה ולדבר אליה בשקט וגם זה, לא ליותר מדי זמן." "וככה היא תשב בפינה לבד?", שואל מוטי בדאגה. "לא, היא תשב עם המטפל או המטפלת שלה" אני עונה, "כי כדי שתהיו ביחד בארוחת השבת וכל אחד מכם יוכל להשתתף בדרכו, צריך עזרה של מטפל או מטפלת שיהיו מוקדשים רק לרווחתה של רחל, ויאפשרו לך גם להיות ברווחה – לשבת עם כל המשפחה, לשוחח ולצחוק, ולדעת שרחל בטוב". "וזה באמת להיות ביחד"? שואל מוטי, "בטח" אני עונה, זה הכי ביחד שרק אפשר, "שניכם ברווחה, משתתפים בארוחת השבת המשפחתית". כאן אנחנו יושבים יחד ומתכננים איפה רחל תשב בביתו של כל אחד, באלו שעות הארוחה תתרחש, אלו חפצים ואמצעי תעסוקה נגיש לה וכיצד נבחין מתי היה לה מספיק. כשמוטי והבנות מרגישים בטוחים שהבינו הכל, אומרת תמר: "ניתן לה להרגיש חשובה, בטוחה ואהובה, בדרך שהיא צריכה עכשיו". "ומה יגידו הנכדים"? שואל מוטי, "הם לא יחשבו שזנחנו את סבתא אם נושיב אותה במקום אחר ולא ליד השולחן?". "נסביר לילדים מה סבתא צריכה כמו שאנחנו למדנו עכשיו, ואיך לגשת אליה בשקט ובזהירות" אומרת דליה, "הם ילדים טובים ואוהבים את סבתא שלהם, הם יבינו ויכבדו". "תכתבי לנו מה צריך להסביר להם" הם מבקשים. עקרונות לעזור לאדם עם דמנציה להשתתף בארוחת שבת: 1. מקום שקט ומוגן תבחרו עבור האדם מקום שקט וכורסה נוחה, הצופים אל המתרחש ממרחק ושקטים מספיק כדי להימנע מעומס יתר של גירויים. גירויים הם: קולות, אנשים, ריחות וגם עוצמה רגשית המובעת דרכם והאדם לא יודע מה לעשות איתם. כך שהם נצברים ויוצרים מצוקה. 2. שמירה על שגרה תגישו את הארוחה בשעה שבה האדם רגיל ובאופן דומה לזה שבו הוא רגיל לקבל וכך גם לגבי שעת ההליכה לישון. תתכננו את האירוע תוך כבוד לשגרה שלו. 3. תחושת שליטה אנשים שרוצים להיות בקשר עם האדם ישבו לידו, בתוך שדה הראיה שלו. אם רוצים להחזיק בידו של האדם, תציעו את ידכם ותתנו לו לבחור אם הוא רוצה לתת את ידו. 4. חברה ושיחה אפשר לדבר אל האדם, או לבוא בזוגות ולדבר זה עם זה, תקפידו על קול רך, בלי טונים גבוהים או מצוקה, תדברו על נושא ניטרלי. תקפידו שלא לדרוש תקשורת מהאדם עם הדמנציה, לא לשאול שאלות ולחכות לתשובה שאינו יכול לתת לכם, זה גורם לו תסכול. 5. סימני מצוקה תהיו ערים לסימני מצוקה, קולות או מילים, תזוזה באי שקט. לעיתים זהו סימן שלאדם הספיק. 6. העסקה תאפשרו לאדם להחזיק ביד ולהתעסק בחפצים המיועדים לכך או באמצעי העסקה שהוא רגיל אליהם. שרון שני גונן היא מרפאה בעיסוק עם MA בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית, מפתחת גישת PIVOT לשיפור רווחה והשתתפות של אנשים במצוקה. ההתמחות של שרון היא עזרה לאנשים במצבי מצוקה קשים, במיוחד מצוקות שאנשים מתקשים להביע במילים והתנהגויות שקשה להבין כיצד לעזור להן. מוזמנים להצטרף לקהילת הפייסבוק ולקרוא עוד על שרון ועל הגישה (המדהימה!): ב- פתרונות שעובדים – הקהילה של שרון שני גונן. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד מה אפשר לעשות לאיכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם גם: איך לעשות נכון העלאת זכרונות למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים שינויים באכילה בדמנציה/ אלצהיימר