רוב האנשים המטפלים בהורים מזדקנים שמעו את הסיפור על האסקימוסים, ששולחים את הזקנים שלהם לתוך הים על גוש קרח כדי ימותו שם בשקט.
אבל מסתבר שזהו עוד מיתוס אורבני שתפס מימדים לא ריאליים.
בדיקה קצרה מעלה כי בעבר הרחוק היו מצבים של רעב קיצוני בקרב שבטים אינואטיים מבודדים באזורי אקלים קשים. בזמנים אלו השבט ערך סדר עדיפויות כך שהצעירים והחזקים זכו למנות אוכל רבות יותר בהשוואה לזקנים וחלשים.
מתי בדרך כלל עולה הדימוי של שליחת הזקן למות בשקט במקום מרוחק מהעין?
כשאנחנו חושבים על מעבר של יקירנו לבית אבות.
הצורך במעבר לבית אבות של אדם זקן מעורר בבני משפחה מטפלים, אפילו באופן חולף, תחושה של כישלון.
שנכשלו במתן מענה,
שנכשלו בטיפול,
שנכשלו בתמיכה,
שנכשלו במילוי בקשת האדם הזקן להישאר בביתם עד סוף ימי חייהם,
שלמעשה נוטשים אותם.
אבל- מחקרים רבים מראים שההיפך הוא הנכון!
בני משפחה מטפלים של זקנים המתגוררים בבתי אבות אינן נוטשות אותם.
בני משפחה מטפלים ממשיכים להיות מעורבים בחיי הזקן לאחר המעבר לבית אבות,
לפחות כפי שהיו מעורבים בזמן היותו בבית.
יש מקרים לא מעטים, שההיפך הוא הנכון –
המעבר לבית האבות מביא לעלייה במעורבות בני המשפחה המטפלים בחיי הזקן.
נכון, בני משפחה מטפלים מעידים על הקלה בקשר להיבטים מסוימים של הטיפול בזקן,
בעיקר בנוגע לביצוע הטיפול הפיזי היום יומי,
בצורך בנוכחותם הפיזית,
בתיאום בין מטפלים,
וכבר לא מזעיקים את המטפל העיקרי למצבי חירום ועוד.
במקביל בני משפחה מטפלים חווים עלייה בדחק רגשי לאחר המעבר לבית האבות.
תחושות של אשמה, כעס, בושה, מועקה ודיכאון לא פעם מופיעים ומהווים קושי רגשי משמעותי.
כך שהתפיסה שהמשפחה מעבירה זקן לבית אבות ושוכחת ממנו משוללת כל יסוד!
אפילו בסין, בה הטיפול בהורים מזדקנים הוא עמוד תרבותי מרכזי,
מקובל יותר ויותר שזקנים עוברים להתגורר בבתי אבות.
בשנים האחרונות התפתחה שם תפיסה חברתית שמי שהוריו חשובים לו ורוצה להבטיח להם חיים טובים בזיקנתם - דואג שהם יתגוררו בבית אבות.
אין ספק שהתפקיד הטיפולי של בני משפחה משתנה עם המעבר לבית האבות,
אך חשוב לזכור שאין חלל ריק,
ותפקידים שהועברו לידי צוות מטפל מפנים מקום לתפקידים חדשים של בני משפחה, ואלו לא פחות חשובים.
בני משפחה מטפלים ממשיכים להוות עבור הזקן מקור ראשון של תמיכה וסיפוק רגשי,
גם כאשר נוצרים קשרים משמעותיים בין הזקן לצוות המטפל.
המשפחה היא הקשר של הזקן לקורות חייו, למי שהיה, לתחנות חייו המשמעותיות.
צוות אינו יכול ואינו צריך להיות המקור לסיפוק צרכים רגשיים אלו.
ידוע שמעבר לבית אבות הינו משבר עבור הזקן ועבור בני משפחתו.
אולם, משפחות אינן נוטשות זקנים בבית אבות.
למצבי חיים שונים דרושים פתרונות מגוונים, ואחד מהם הינו בית האבות.
ואנו, כחברה, חייבים להפסיק לחשוב על מעבר לבית אבות במונחים של כישלון בטיפול בזקנים.
ותזכרו -
זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות.
תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.
לקריאה מעניינת נוספת: