נפילות בדמנציה/ אלצהיימר

"למה היא לא משתמשת בהליכון שלה?!! היא תיפול שוב!".

אמא של סימונה בת 78 וחולה בדמנציה וסקולרית מספר שנים.

לפני כחצי שנה היא נפלה ועברה תהליך שיקומי,

כך שהיום היא מסוגלת ללכת בתמיכה של הליכון.

אבל, רוב הזמן היא מתהלכת ללא ההליכון.

לפעמים היא אומרת שזה בכלל לא ההליכון שלה או

שהיא לא צריכה הליכון או

ששכחה ובסה"כ הלכה לחדר השני, שזה לא רחוק.

סימונה חוששת מנפילה נוספת ומנסה לשכנע אותה שתשתמש בהליכון.

היא הסבירה לה שהפיזיותרפיסט אמר שהיא צריכה הליכון,

סיפרה שגם רחל השכנה שלה משתמשת בהליכון,

הראתה לה מכתב מהרופא שכתוב שצריך הליכון.

כשכל זה לא עבד, היא איימה שאם לא תשתמש בהליכון היא תיפול שוב

ותצטרך ניתוח והיא לא תטפל בה בפעם הבאה (!!),

וגם צעקה כמה פעמים שתיקח את ההליכון.

כשהיא צעקה, אמה נבהלה ולקחה את ההליכון,

אבל 2 דקות אח"כ קמה למטבח ושוב הלכה בלעדיו...

סימונה מיואשת ולא יודעת מה לעשות.

מה מביא לסירוב להליכון בדמנציה/ אלצהיימר?

הפגיעה בזיכרון בדמנציה מונעת יצירת זיכרונות חדשים –

אדם עם דמנציה שמקבל אביזר עזר חדש באמת לא זוכר שזה מיועד בשבילו.

בנוסף לזיכרון הלקוי, הרבה אנשים עם דמנציה

אינם מודעים לקשיים הגופניים שלהם,

ולא מבינים למה מתעקשים שהם ישתמשו בהליכון.

הליכה היא פעולה שרובנו מבצעים מבלי להקדיש לכך מחשבה.

מתי אנחנו שמים לב להליכה שלנו?

כאשר יש לנו משהו ביד שאיננו רוצים שיישפך, ייפול או יינזק.

אז, הקשב שלנו מתחלק לסירוגין בין הדבר שאנו מחזיקים ובין ההליכה.

שימוש בהליכון הוא דומה למצב זה,

ודורש מהאדם המשתמש בהליכון מאמץ קוגניטיבי.

כאשר משתמשים בהליכון צריך גם לתכנן את ההתקדמות בהליכה

כדי לתמרן מסביב למכשולים, כגון רהיטים, אנשים, עמודים, מפתחי דלת ועוד.

הסיכוי "לשכנע" אנשים עם דמנציה לזכור להשתמש בהליכון באופן קבוע

ולא להסתכן בנפילה הוא לא גבוה.

ההבנה שהאדם עם דמנציה אינו מתעלם "בכוונה"

חשובה לשמירה על קור הרוח של המטפל העיקרי.

מה כדאי לעשות: 

• כדאי שלהציב לפניהם את ההליכון ולומר בקצרה "הנה ההליכון"

  (תימנעו ממשפטים ארוכים).

• לא כדאי שתשאלו שוב שוב "למה אינך משתמש בהליכון?", זה רק מעורר כעס ותסכול בשני הצדדים.

• אפשר לקשט את ההליכון בסרטים וצבעים צבעוניים בולטים: רוב ההליכונים בשימוש הם בצבע אפור בהיר, שאינו בולט לעין. דמנציה משפיעה על התפיסה החזותית,

• כך שייתכן שההליכון "נבלע" בתוך התמונה שהם רואים וכלל אינם מזהים את ההליכון מתוך כל החפצים הנמצאים בשדה הראייה שלהם. קישוט ההליכון בסרטים צבעוניים (אולי כפעילות משותפת עם נכדים) יסייע להתגבר על כך.

• לשים שלט בולט עם השם של האדם עם דמנציה על ההליכון,

  כך יהיה ברור שזה בשבילו, גם כאשר יושב והליכון מוצב מלפניו.

• מגני ירכיים: אביזר לביש שיעילותו במניעת שברים בירך הוכחה מחקרית. ניתן להשיג דרך קופ"ח עם הפניה מרופא או פיזיותרפיסט. דוגמות בקישור זה ובקישור זה.

• ליצור סביבה בטיחותית לצמצום סיכון לנפילה בבית (הצעות בהמשך).

בדמנציה/ אלצהיימר יש סוגיות ייחודיות בעניין הליכה ונפילות,

בין היתר הצורך בצמצום שוטטות בלילה, יציאה מהמיטה ללא ליווי או בקרה.

מעקה למיטה

עם התקדמות הדמנציה/ אלצהיימר יש סיכון מוגבר לנפילות בלילה.

הפתרון שרבים מנסים הוא מעקה למיטה.

אבל – זה לאו דווקא הפתרון המתאים ביותר.

להיפך- מעקה למיטה עלול להגביר את הסיכון לנפילה ושבר!

מדוע?

האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מודע לשינויים ביכולת הניידות או בסיכון לנפילה.

מבחינתו ממשיך ללכת כבעבר.

אם נשים מעקה על המיטה שיקשה עליו לצאת מהמיטה ,

הוא עלול להרגיש את עצמו כלוא כאסיר בתוכה, מבלי להבין למה,

ויעשה ה-כ-ל כדי להתגבר על המכשול ולהשתחרר.

כולל – לקפוץ מעל המעקה.

גם אנשים חלשים גופנית מוצאים כוחות על להתגבר על מכשול שהם מרגישים שכולא אותם.

חלופות למעקה מיטה שמהווים פתרון ללא סיכון גופני או רגשי כוללים:

• משטחים רכים על הרצפה לצד המיטה (כגון משטחי יוגה) שיש לקבע למניעת החלקתם

• חיישני תנועה/ לחץ בתוך המיטה המזעיקים מטפל/ת אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר קם מהמיטה

• מגני ירכיים: מצמצם סיכון לשבר בירך או באגן. כפי שמופיע בקישור זה או בקישור זה.

• כריות בגודל גוף ב- 2 צידי הגוף

• תרופות לשיכוך כאבים בלילה: לעתים יציאה מהמיטה ועדה להקל על כאבי מפרקים

"תסמונת פיזה" (נקרא גם Pisa syndrome, pleurothotonus)

מה זה?

מצב נוירולוגי נדיר המאופיין בהטיה לא רצונית ובולטת של חלק הגוף העליון הצידה

(בזווית של יותר 10 מעלות, הדומה להטיה של מגדל פיזה באיטליה.

לרוב התסמונת מזוהה עם מחלת הפרקינסון,

אך לעיתים עשויה להופיע גם בקרב אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר.

מה יכול לגרום לתסמונת פיזה? 

הסיבות והגורמים אינם ברורים דיים וההנחה היא שחלים שינויים

ושיבושים במסלולים עצביים המווסתים תנועה

ומידע על הימצאות הגוף במרחב וביחס לעצמו.

• תופעת לוואי תרופתית: הגורם השכיח ביותר. התסמונת עלולה להיגרם משימוש במעכבי אצטילכולין-אסטראז המשמשים לטיפול באלצהיימר. כמו גם מתרופות אנטי-פסיכוטיות, הניתנות לעיתים לניהול תסמינים התנהגותיים.

• סוגי דמנציה ספציפיים: התסמונת נפוצה יותר בדמנציה עם גופיפי לוי. לרוב בשלבים המתקדמים של המחלה.

• שינויים מוחיים: כלומר, כחלק מהדמנציה עצמה והשפעתה על המוח.  

מה מאפיין?

• ההטיה מופיעה בישיבה, עמידה או הליכה. עשויה להשתפר או להיעלם בשכיבה על הגב.

• היא עלולה להיות מלווה בכאבי גב, חוסר יציבות ועלייה משמעותית בסיכון לנפילות.

• התסמונת יכולה להופיע באופן פתאומי  לאחר תחילת טיפול תרופתי חדש או בהדרגה.

מה הטיפול?

1. שינוי תרופות: אם מופיע בסמוך לשינוי תרופתי, יש להתייעץ עם הרופא לבחינת הפסקת התרופה החשודה. במקרים רבים, צעד זה יוביל לשיפור.

2. חלופות תרופתיות:  אם זו תרופה חיונית, כדאי לחפש חלופה שאולי לא תשפיע כך. אם תרופה לא חיונית, יש לשקול מה מידת התועלת בתרופה.

3. טיפולי פיזיותרפיה: אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר משתף פעולה, כדאי לעשות תרגילים לחיזוק היציבה ושיפור שיווי המשקל.

בנוסף –

• לא לדרוש שוב ושוב "תתיישר!": האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מודע להטיה של הגוף משום שסכמת הגוף (הייצוג של גוף במוח) השתנתה ואינו מבין מה משמעות ההנחיה המילולית או כיצד לבצע זאת.

• בישיבה: להניח כריות לתמיכה בצד הנטוי בצידי הגוף והגו, לא רק מתחת לזרוע

• בעמידה ובהליכה: יש צורך בליווי ותמיכה. כדאי להיוועץ עם פיזיו בנוגע להתאמת אביזר הליכה

נפילות אינן חלקם של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר,

אולם ההשלכות התפקודיות עלולות להיות משמעותיות בהקשר זה.

יש חשיבות לסוג ואופי הנעליים שנועל האדם עם דמנציה/ אלצהיימר.

נעליים: 

ככל שעולה הגיל אנחנו נוטים להרים ולהניף את כף הרגל פחות לגובה בכל צעד.

מה כדאי:

• אחיזה טובה של הנעל: סגורים בחזית ומאחור

• להימנע מנעלי אצבע, נעלי עקב, כפכפים

• עקב מעוגל ורחב

• סגירה עם שרוכים עליונים או סקוץ'

• להימנע מהליכה עם גרביים ללא נעליים

איך להתאים את הבית לצמצום סיכון לנפילה:

• תאורה טובה ביום: לא מסנוורת ולא אזורים חשוכים

• תאורת לילה: אפשר תאורה המופעלת עם חיישן תנועה או תאורה קבועה בחדר השירותים ובדרך לשם. תאורה בצבע כתום או אדום אינה מפריעה לשינה.

• שטיחים: מהווים סכנה בכל גודל. שטיחים קטנים נוטים להחליק, ושטיחים גדולים בעלי נפח מהווים מכשול להיתקלות כף הרגל בזמן הנפת הרגל. אם משאירים – מתחת שטיח קטן (ליד המיטה, הדלת, במסדרון) יש להניח משטח גומי דו צדדי למניעת החלקה.

• מאחזים בחדר רחצה בגובה המתאים למשתמשי המקלחון. רצוי בהתאמה אישית ע" י אנשי ריפוי בעיסוק. אפשר לבקש כשירות מטעם קופת החולים.

• מסלולי הליכה פנויים: להצמיד לקירות עציצים, פסלים, ערמות ספרים ועיתונים, כבלי חשמל וכד'.

ולבני משפחה מטפלים -

טיפ מהניסיון של אנשי מקצועות הבריאות במרכזי שיקום

בתקופה הניקיון האביבי הגדול הבא עלינו לטובה -

יש עלייה משמעותית של מתאשפזים לאחר שבר בירך/ באגן/ בכתף

בגלל מה שעושים בניקיון הגדול.

במטרה שלא תהיו חלק מהסטטיסטיקה,

חשוב להקפיד על 2 כללים אלו:

1. לשטוף את הרצפה רק עם נעליים בטוחות

2. לא לעלות עלות! לא במטרה להוריד כלים,  לנגב אבק, לנקות חלון גבוה.

   (תנצלו אנשים צעירים ותבטיחו לבוא לבקר אותם, אם יהיה צריך).

3. 
   

הידעתם?

כולנו מועדים בצעדינו במדרגות כל 2,222 צעדים במדרגות,

כלומר צעד לא תקין, אך לא מביא בהכרח לנפילה.

אז כולנו צריכים להיזהר ולשים לב בהליכה.

ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר - לא אומר שאין מה לעשות.

תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.