top of page

תוצאות חיפוש

חיפוש באתר זה

נמצאו 127 תוצאות בלי מונחי חיפוש

  • איך להיות חבר/ה טוב/ה למטפל באדם עם דמנציה/ אלצהיימר

    יום אחד חברה שלי מספרת לי ש: זהו, היא לקחה את אמא שלה לרופא והוא אמר לה שיש לאמא שלה אלצהיימר. הרופא גם אמר לה שאין מה לעשות, שתקרא קצת באינטרנט ואם יהיו בעיות של שינה או צריך משהו להרגעה, אז שתחזור אליו לקבל מרשם. למעשה, כל חייה של החברה שלי השתנו, והיא נדרשה להיות פעילה יותר מכפי שרצתה או חשבה תחילה בחייה של אמה, ובעיקר בטיפול בה. זה התחיל מלערוך קניות ולטפל בענייני כספים, ובהמשך להשיג עובדת זרה, להשגיח עליה, להשיג מה שמגיע מהרשויות ועוד ועוד. בגדול, אפשר לומר שתקופה ארוכה התפקיד הזה פשוט השתלט לה על החיים, וכל השיחות שלנו היו על זה. עבורי היה זה אתגר להמשיך ולשמור על הקשר החברי הזה, ולמדתי כמה דברים על איך לתמוך בבן/בת משפחה מטפלים: 1. זה הרבה יותר קשה ממה שאנחנו חושבים. האנרגיה, הזמן והעיסוק בניהול טיפול של יקירנו מקשה על שימור קשרים חברתיים שאינם קשורים ישירות לתפקיד זה. תחשבו שיש להם עכשיו עבודה נוספת במשרה מלאה, ללא תשלום, שצריך לאזן עם שאר תחומי החיים שלהם (ילדים, קריירה, בריאות וכד'). 2. תמשיכו ליזום גם אם אין תמיד מענה מיידי או מהיר. תיזמו אתם את שיחת הטלפון, את המייל, המסרון כדי לשאול מה שלומם ואיך מסתדרים. זה לא הזמן לעשות חשבון מי התקשר בפעם האחרונה, ולא לחכות שהם ייזכרו בכם, כי סביר להניח שאז כבר יהיה מאוחר מדי לחברות שלכם. 3. תציעו עזרה מעשית וברורה/ להביא אוכל מבושל, לאסוף משהו מהדואר, להוציא את הכלב לטיול, כל דבר שעשוי להקל ברמה הפרקטית גם אם אינו קשור ישירות לטיפול. אל תסתפקו באמירת "תודיע לי אם אוכל לעזור", אלא תהיו פעילים בהצעת העזרה המעשית שלכם. 4. גם אם החבר/ה לא עושים את הטיפול הפיזי ביקירם, הם עסוקים בכך מנטלית, מוטרדים מתי יצלצל הטלפון ויצטרכו לעזוב הכל כדי לתת מענה, מה צפוי בעתיד, איך משלמים על כל השירותים הדרושים וכן הלאה. וגם עסוקים אם עשו את הדבר הנכון, אם הגיבו לא טוב לבקשה של יקירם, אם היו צריכים לעשות אחרת... 5. תוותרו להם קצת יותר מהרגיל תנסו להבין שחבר/ה שלכם עשויים לומר דברים שבשיגרה לא כל כך מתאים להם לומר. הם לחוצים כל הזמן. אם ממש קשה, אל תשפטו אותם על בסיס ההתנהגות שלהם בתקופה זו – תזכרו מה הביא אתכם להיות חברים מלכתחילה. 6. הקשבה – זה מה שהם צריכים. תקשיבו להם בלב פתוח, ללא שיפוטיות. תתנו להם לחלוק אתכם, אך אל תלחצו אם אינם רוצים לשתף. אם וכאשר הם משתפים – תקבלו את מה שהם מספרים ללא שיפוטיות. אל תאמרו להם שיגידו תודה שיש להם הזדמנות לטפל ביקירם, שיכול להיות הרבה יותר גרוע, שאתם מכירים מצבים טרגיים באמת, שיום אחד יקירם ימות ואז יצטערו על מה שאומרים עכשיו וכד'. 7. תתעניינו במידע על המחלה ותלמדו עליה קצת מהאינטרנט, כדי להבין עם מה הם מתמודדים. אבל- אל תרוצו לספר להם על כל פיסת מידע ששמעתם איפשהו. בעוד אתם לומדים "מהספר" הם לומדים על המחלה "מהחיים", ולעתים קשה לקבל עצות ממי שאינו חווה את המצב של טיפול משפחתי. ואם מצאתם מקור מידע מהימן, ספרו להם עליו. זה יאפשר להם לגשת בעצמם למידע, אם ירצו. חשוב שנמצא את הדרך להמשיך להיות שותפים בחייהם של חברינו, גם כאשר הם עמוסים מעל הראש בטיפול ביקירם. גם אם זו שיחת טלפון אחת לשבוע, מסרון יומי עם מילות עידוד - כל דבר קטן שעשוי להיות להם לתמיכה ועזרה. זוהי חברות אמיתית. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ויחד נחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: גם בריאות המטפל חשובה חמישה אביזרים לגיל השלישי שחייבים להכיר והדרת פני זקן מתחיל באיך מדברים אל זקנים

  • איך יודעים שהגיע הזמן לעבור לבית אבות

    זו השאלה שבה התחבטו מספר לקוחות שלי בחודשים האחרונים. והאמת היא שאין לכך תשובה אחת ויחידה, ואין תשובה אחת טובה יותר מאחרת. בספרות המקצועית נהוג לחלק את הגורמים המביאים להחלטה להעביר זקן לבית אבות ל-3 סוגים: 1. גורמים הקשורים בזקן, בפרט בעיות התנהגות, אלימות כלפי אחרים, חוסר שליטה על סוגרים, בעיות שינה קשות ושוטטות. 2. גורמים הקשורים במטפל העיקרי: עומס טיפול או הידרדרות במצב בריאותי/תפקודי כך שאינו מסוגל עוד לשמש כמטפל עיקרי. 3. גורמים הקשורים בסביבת הטיפול: מגורים באזור עם מיעוט שירותים קהילתיים או חוסר ניידות ומגורים בבית לא מותאם. בבתי האבות יש לפעמים מקרים של SOS: משפחה שמביאה בבוקר את הזקן לבית האבות לאחר שכל הלילה חיפשו אחריו ברחבי העיר. אך מעבר למצבי חירום או מה שכתוב בספרות, איך משפחה יכולה לדעת מה הזמן הנכון להעביר את יקירם לבית אבות? כל משפחה תיתן מענה שונה לשאלה זו, ואי אפשר למצוא תשובה אחת המקובלת על כולם. התשובה הכי אמיתית היא: זה מורכב. במחקר שערכתי לעבודת הדוקטורט בלט הנושא של התחבטויות בעניין זה. הנשים שראיינתי סיפרו על מגוון מהלכים שביצעו או מאמצים שעשו כדי להימנע מהמעבר לבית אבות, ובכל זאת היה זה בלתי נמנע. גם הלקוחות שלי עשו ועושים מאמצים ניכרים לשמור את יקירם עם דמנציה/ אלצהיימר בבית. למשל, רחלי העבירה את אמה לגור בסמוך אליה. תחילה היתה מבקרת את אמה מדי יום ומסייעת לה באחזקת הבית וסידורים. האם נהגה ללכת למרכז יום מספר פעמים בשבוע. עם החמרה במצב הדמנציה/ אלצהיימר, היא כבר לא יכלה להמשיך במרכז יום כבעבר וברור היה שיש צורך בטיפול 24/7. רחלי חיפשה עובדת זרה שתגור עם אמה ותטפל בה. במשך כחצי שנה עברו בבית אמה כ-8 עובדות זרות, שנשארו לזמן קצר בלבד כל אחת. אמה עם הדמנציה סירבה לקבל כל עזרה, צעקה עליהן, מנעה מהן להסתובב בבית והתנהגויות שהבריחו אותן. הן פשוט קמו ועזבו מבלי להודיע דבר לבת. בעקבות מסע החיפושים, תקוות השווא, אכזבות חוזרות, תסכולים וחוסר אונים, רחלי הבינה שהסיכוי למצוא מטפלת שתתמיד עם האם נמוך מאד, ואין מנוס אלא להעבירה לבית אבות. לאחר תקופת הסתגלות האם התרגלה לבית האבות, משתפת פעולה בטיפול, חברותית ונהנית מהפעילות במקום, אוכלת וישנה טוב – כל מה שניתן לצפות לאיכות חיים טובה. המעבר לבית אבות הוא אירוע של משבר הן לזקן והן למשפחה. ההחלטה אינה מתקבלת בקלות ראש, ומלווה התחבטויות רבות, ולפעמים במשבר אנו זקוקים לעזרה והכוונה בקבלת החלטות. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: מה מרגיש מטפל עיקרי כשהזקן עובר לבית אבות? תשוש, סיעודי, תשוש נפש: מה זה כל זה?

  • והדרת פני זקן מתחיל באיך מדברים לזקנים

    בהפסקת קפה בקורס ניגשת אליי תלמידה ואמרה "ממי, את מוכנה להסביר לי....". איך ששמעתי את המילה "ממי" כבר הפסקתי להקשיב לה. אותי לא מכנים בכינויים. למה? ככה אני אוהבת. אני דנה. לא דנוש, לא דנה'לה, לא חמודה ולא ממי. בתקשורת עם אנשים זק"נים אני מקפידה על פנייה מכובדת וכל הזמן בודקת את עצמי שלא זלגתי בטעות לשימוש ב- Elderspeak. ומה זה? המושג Elderspeak (אין עדיין תרגום מקובל של המונח לעברית) מתייחס לסגנון תקשורת בין דורי המכוון לאנשים זק"נים, ומאופיין בהתנשאות כלפיהם. לאנשים צעירים רבים ישנן תפיסות שליליות בנוגע ליכולות של אנשים זק"נים, ומחקרים מראים שתפיסות גילניות (סטריאוטיפים וסטיגמות על זיק"נה והזדקנות) הן הסיבה לשימוש שכיח בתקשורת כזו. נראה שצעירים מאמצים סגנון זה בכדי להקל על התקשורת עם האדם הזק"ן (מדברים בקול חזק כי לכל הזק"נים יש קושי בשמיעה, מדברים לאט כי לכל הזק"נים קשה להבין ולעקוב וכד'). איך נשמע Elderspeak? בין היתר זה מאופיין ב: - דיבור איטי או מוגזם - הטעמה מופרזת של מילים - ריבוי במלים פשוטות - דקדוק פשטני - שימוש בגובה קול גבוה במיוחד - שימוש רב בכינויי חיבה כלפי הזק"ן, כגון "חמוד שלי" או "ממי" למתבונן מן הצד שימוש בתקשורת כזו עם זק"ן מזכיר תקשורת עם ילדים קטנים. מחקרים בנושא מגלים חד משמעית ששימוש בסגנון תקשורת זה נחווה באופן פוגעני ע"י זק"נים. ויותר מזה - מטפלים וצעירים המשתמשים בסגנון זה כדי להגביר את הקירבה ושיתוף הפעולה של הזקן בביצוע משימות למעשה משיגים תוצאה הפוכה: שימוש ב-Elderspeak מצמצם את שיתוף הפעולה של הזק"נים. הדבר נכון גם בקרב זק"נים המאובחנים כחולים בדמנציה. כאמור, סגנון תקשורת Elderspeak שכיח במוסדות לטיפול בזק"נים, אך כולנו נתקלים בסגנון דיבור זה באינטראקציות שלנו עם זק"נים. בני משפחה, אנשי מקצוע, רופאים, אחיות, מטפלים פורמליים ולא פורמליים לעתים משתמשים בסגנון זה במטרה לשדל את הזק"ן לשתף פעולה ו/או לעשות דבר מה. מה כדאי לעשות ואיך לתקשר נכון עם זק"נים - 1. חשוב שנהיה מודעים לתפיסות הגילניות שלנו כלפי זק"נים וזיק"נה, וגם נפעל לשינוי סטריאוטיפים אלו. 2. שנהיה מודעים וערניים לאופי התקשורת עם האדם זק"ן: שלנו, של בני המשפחה, של אנשי מקצוע, של רופאים, של מטפלים פורמליים ולא פורמליים. 3. ראוי שנכבד את הזק"ן ונשאל כיצד ירצה שנפנה אליו ונימנע משימוש בכינויי חיבה. ותזכרו, זה שאין תרופה דמנציה, לא אומר שאין מה לעשות/ תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. ספרות מחקרית בנושא : - Balsis, S. & Carpenter, B., D. (2006). Evaluations of Elderspeak in the caregiving context. Clinical Gerontologist, 29(1), 79-96. - Herman, R. E. & Williams, K., N. (2009). Elderspeak's influence on resistiveness to care: Focus on behavioral events. American Journal of Alzheimer's Disease and Other Dementias, 24(5), 417-423. - Lombardi, N., J., Buchanan, J., A., Afferbach, S., Campana, K., Sattler, A. & Duc, L. (2014). Is Elderspeak appropriate? A survey of certified nursing assistants. Journal of Gerontological Nursing, 40(11), 44-52. - O'Connor, B., P. & St. Pierre, E. (2004). Older persons' perceptions of the frequency and meaning of Elderspeak from family, friends and service workers. International Journal of Aging and Human Development, 58(3), 197-224. - Williams, K., N., Kemper, S. & Hummert, M., L. (2004). Enhancing communication with older adults: Overcoming Elderspeak. Journal of Gerontological Nursing, 30(10), 17-25. - Williams, K., N., Herman, R. E., Gajewski, B. & Wilson, K. (2009). Elderspeak communication: Impact on dementia care. American Journal of Alzheimer's Disease and Other Dementias, 24(1), 11-20.

  • שינויים באכילה אצל אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר

    הרבה פעמים מתייעצים איתי בנושא שינויי באכילה של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר: יש את אלה שאוכלים פחות, ויש את אלה שאוכלים יותר. לדוגמה - לפני כחודש התייעץ איתי יהודה, שמטפל באשתו הסובלת מדמנציה/ אלצהיימר, ולאחרונה ממעטת לאכול. יהודה ממש מתוסכל, ואפילו כועס, כי הוא מתאמץ ומכין לה מאכלים שהוא יודע שהיא אוהבת, והיא - לא רוצה. ודוגמה הפוכה - לאחר הרצאה פנתה אליי בת משפחה מטפלת ושאלה מה לעשות עם בעלה שאינו מפסיק לאכול כל היום, וכל הזמן דורש עוד ועוד אוכל. כל אחד ממצבים אלו מציג אתגר משלו, ודורש התמודדות מותאמת. שינויים בתיאבון, אכילת יתר או צמצום אכילה, אכילה בשעות לא שגרתיות ועוד הם סימפטומים של דמנציה/ אלצהיימר. כידוע, המוח של כל אדם נפגע באופן שונה, וכך גם ההשפעה על צריכת מזון תהיה שונה. וגם - מה שנכון כעת עשוי להשתנות בעתיד עד כדי היפוך כיוון (מי שאוכל יותר מדי כעת עלול בעתיד לצמצם מאד באכילה). כאשר בעיות אכילה מופיעות לראשונה, יש לבצע הערכה רפואית בסיסית על מנת לבדוק אם יש משהו חדש שגורם לבעיה. בעיות אכילה פתאומיות יכולות להיגרם לעתים בשל זיהום חדש, שבץ, עצירות, בעיות שיניים או תופעות לוואי של תרופות. מה אפשר לעשות במצב מתמשך של אכילה רבה או מצומצמת? אכילת יתר: שינוי כזה יבוא לידי ביטוי בדרישה לאכול שוב ושוב את אותן הארוחות או בין הארוחות הרגילות. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא זוכר ו/או לא מודע לכך שסיים לאכול לפני זמן קצר. ויכוח או ניסיון להסביר לו שממש עכשיו גמר לאכול (תוך כדי שמצביעים על השעון על הקיר) רק מביא לכעסים ולמריבות. תחשבו על רגע שבו הייתם רעבים ובמקום לקבל עזרה במציאת מזון, אומרים לכם שכבר אכלתם. כיוון שמזון זה צורך קיומי, מתעוררת תחושה של מחסור קיומי! אבל, אי אפשר לתת לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר לאכול ללא הגבלה. איך נארגן את הסביבה במצב של אכילת יתר: 1. נקנה מוצרי מזון בריאים ודלים בקלוריות. ירקות, פירות, פריכיות וכדומה. כך נוכל להציע לאכול מהמזונות הללו כשידרוש האדם עם דמנציה/ אלצהיימר , כך שגם אם יאכל שוב ושוב במהלך היום, הערך הקלורי המצטבר יהיה נמוך יחסית והערך התזונתי הכללי ייתן מענה לצרכים תזונתיים. 2. לא נקנה מאכלים עתירי קלוריות. גם לא במטרה שיהיה משהו בבית לביקור של הנכדים. אם יודעים שהנכדים צפויים להגיע, אז קונים משהו מסוים המיועד לביקור, וזהו. ואין צורך "לפנק" את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ו"לפצות" על היותו במצב זה. 3. שינוי גודל הצלחות. להוציא מהבית (או להחביא בעליית הגג) את הצלחות הגדולות של מנה עיקרית. כאשר בארון יהיו רק צלחות קטנות של מנה ראשונה/קינוח, וכולם אוכלים מהצלחות אלו, יהיה הדבר סביר גם בעיני האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, וכמות האוכל שיקבל בכל פעם שיישב לאכול תהיה מלכתחילה קטנה יותר. 4. ננסה לדחות את ההיענות לבקשה לאוכל. ננסה לדחות ב10-15 דקות כל פעם שמבקש אוכל. לעתים הבקשה תתפוגג מעצמה (זהו טבעו של זיכרון לקוי). מומלץ להציע להכין שתייה חמה/קרה כתחליף לאוכל. 5. נגיש שתייה לצד המזון, גם אם לא ביקשו. זה עוזר להשיג גם מטרה של מניעת התייבשות וגם מטרה של מילוי נפח הקיבה (פחות מקום לאוכל). 6. נאכל ליד שולחן. לא לפני הטלוויזיה, ליד המחשב, במיטה או כל מקום אחר. הדבר תקף לכל באי הבית (כן, גם הנכדים). צמצום אכילה לרוב, ככל שמתקדמת הדמנציה/ אלצהיימר יש נטייה לצמצם את האכילה. יש לזה כמה סיבות, ביניהם קושי בהבנה מה לעשות עם המזון, איך להשתמש באביזרי אכילה, שינויים בבליעה ועוד. לעיסה ובליעה הן פעולות שכרוכות בהפעלה מורכבת, מסונכרנת ויעילה של איברים ושרירים רבים. עם הזמן האותות במוח ששולטים בפעילות מורכבת זו נפגעים ואינם פועלים כראוי. לפעמים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מתקדמת נראה בעיות נטייה להחזיק מזון בפה או לירוק אותו. זה מצב מאד מתסכל עבור מטפלים עיקריים. מה אפשר לעשות כדי לעודד אכילה: 1. להגיש מאכלים שהם אוהבים. גם מה שנחשב "לא בריא" עבורנו. לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר, וזקנים באופן כללי, יש צרכים תזונתיים שונים. לי בוודאי לא כדאי לאכול שמנת מדי בוקר, אבל לאדם הממעט לאכול, זה בהחלט יכול להתאים ולסייע באספקת הצרכים התזונתיים שלו. 2. לעדכן את התזונה. דיאטה שמנעה או צמצמה סוגי מזון מסוימים בעבר אינה בהכרח עדכנית ומתאימה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבים מתקדמים. אולי כבר לא צריך להימנע באופן נוקשה כל כך ממלח או סוכר, שעשויים להגביר את טעם המזון ולעודד אכילה. צריך להתייעץ מחדש עם תזונאי/ת ולבדוק מה מתאים ומה לא מתאים כעת. 3. להקטין גודל המנות. כאשר אנו מגישים מנה גדולה למי שלא רוצה בה, זו נראית כמו מנה ענקית שאי אפשר לסיים ואין חשק בכלל להתחיל. כדאי להגיש מנות קטנות, שנראה שניתן לסיים בקלות, וזה עשוי לעודד את יקירנו להתחיל. 4. להגיש רק מנה אחת בכל פעם: אנחנו חיים בחברת השפע ורובנו אוהבים שיש לנו בחירה, אבל דווקא לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מגוון עשוי להיות מכשול. עדיף להגיש רק פריט מזון אחד בכל פעם – זה פחות מאיים ומונע הסחות דעת. 5. להתאים את מרקם המזון: אם יש בעיות בליעה, יש לרוב צורך בהתאמת מרקם המזון והשתייה. יש מגוון אמצעים לעשות זאת כגון טחינת מזון או הסמכה. כדאי להתייעץ עם דיאטנית וקלינאית תקשורת לשם התאמת המרקם והתפריט. זוכרים את הסיפור של יהודה מההתחלה? אז הוא שורד שואה, והנושא של אוכל הוא בנפשו על רקע חוויות אישיות של רעב ומחסור במזון. וזה נדבך נוסף לקושי שלו בהתמודדות עם ההזנה של אשתו עם הדמנציה. מעבר לכל העצות וההתאמות המעשיות שעשינו, העבודה עם יהודה עסקה בקבלת המצב של אשתו, כך שיוכל להבין ולכבד את מה שמתאים לה עכשיו: שהסירוב למזון שהכין עבור אשתו אינו עלבון אישי או מניפולציה, ושהיא אינה גוועת ברעב, אלא קשובה לצרכים המשתנים של גופה. העיסוק במזון בדמנציה/ אלצהיימר, בין אם זה יתר או צמצום, הוא קשה לנו רגשית, כי מזון ואכילה זה לא רק לצורך קיום חיים, אלא אמצעי להביע רגש במערכות היחסים שלנו. חשוב שנדע ונפנים כי השינויים המתרחשים בעניין מזון בדמנציה/ אלצהיימר אינם קשורים למערכת היחסים - זה נטו עניין גופני-פיזי. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר קשוב לצרכים הפיזיולוגיים שלו, וכל הדברים האחרים שקשורים למזון, הזנה, האכלה, אכילה והכלה כבר לא משמעותיים. אולי יש בידיעה זו שחרור קל עבורנו. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מפגשי חגים ואנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

  • כאשר הדמנציה/ אלצהיימר משכיחה מיקירנו מי אנחנו

    "כשאמא שלי פונה אלי בחביבות ושואלת: "מי את, אנחנו מכירות?", כאילו הייתי זרה מוחלטת, זה מרגיש כמו בעיטה בלתי צפויה בבטן, כזו שמוציאה את כל האוויר ואחריה אי אפשר לנשום. אני מסתכלת עליה ורוצה לצרוח – זאת אני! הבת שלך! איך זה יכול להיות שאת שואלת מי אני? איך את לא יודעת מי אני?! אני!" שיחה כזו קיימתי לאחרונה עם לקוחה שאמה חולה בדמנציה. והאמת היא שקשה למצוא משהו להיאחז בו או להתנחם בו במצב הזה. גם אם אנחנו יודעים שמה שנפגע בדמנציה זה הזכרון, כשמישהו שיקר לי, שאני בשר מבשרו, מכירה כל חיי וקרובה אליו כל כך, זה מצב שקשה להאמין שהוא אפשרי במציאות. וכשזה קורה... זה מפתיע, זה מטלטל, זה עצוב ובעיקר זה כואב כל כך. הם לא באמת שוכחים. בדמנציה, הזכרון לטווח קצר הוא הראשון שנפגע, וזיכרון לטווח ארוך נשמר למשך זמן רב יותר. שמעתם על FILO? זה מתייחס לתופעה של first in, last out . וזה מה שקורה גם בזיכרון שלנו. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר עשויים לזהות ולהכיר את עצמם ואתכם בתמונות מהעבר הרחוק, אך לא במפגש הנוכחי (גם אתכם ו/או גם את דמותם במראה). וגם – אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר לעתים "נוסעים" בזמן ומרגישים שהם בתקופה אחרת בחייהם: בני 20, 30, 40... לפיכך, הם מצפים שגם האנשים סביבם ייראו בתקופת החיים שהם מרגישים, ומתקשים להתגבר על השינויים במראה של אנשים אחרים. לרוב הקושי בזיהוי אנשים אחרים (ואת עצמם) מופיע בשלבי אמצע והלאה של דמנציה/ אלצהיימר על רקע הפגיעה המתקדמת במוח. ההתמודדות אינה פשוטה, אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות בנוגע לקושי בזיהוי: 1. זה לא אישי – זאת המחלה. אמא או אבא שאינם מזהים את ילדם זו חוויה מאד כואבת. גם לבני זוג. אבל זו המחלה. אין להם שליטה על זה, המוח שלהם גוסס. 2. תקבלו את המצב. לא להתווכח – לא תוכלו לשכנע את האדם עם דמנציה שאתם אדם זה או אחר. 3. אם האדם עם דמנציה טועה באופן עקבי ומזהה אתכם כמישהו אחר, תנסו לדבר איתם על מה מאפיין את מי שהם רואים בכם בטעות. אולי יש משהו בדמיון הפיזי מעורר אצלם זיהוי של אדם אחר. אחת הלקוחות שלי היתה מתוסכלת מאד שאמא לה התחילה לזהות אותה כאחות של האם (כלומר הדודה של הלקוחה שלי). עודדתי אותה לשאול את האם ולבקש ממנה לספר על האחות. אמה הפליגה בסיפורים על טוב ליבה, נדיבותה וכמה שהאחות עזרה לה בחייה. אחרי שיחה זו ללקוחה כבר לא היתה בעיה עם הבלבול בזהות, כי הבינה שאמה אולי לא מזהה אותה ספציפית, אך מייחסת לה תכונות נפלאות ומעריכה את העזרה שהבת נותנת לה. 4. תציגו את עצמכם כל פעם מחדש. תחשבו רגע איך אדם עם דמנציה מרגיש כאשר כל הזמן פוגש באנשים זרים. בוודאי אנשים שמגיעים לבית שלו ומתנהגים כאילו זה שלהם. תהיו נדיבים – תמסרו את המידע ביוזמתכם. ולעולם אל תבחנו אותם. אם אתם נוהגים להתחבק ולהתנשק בתחילת מפגש, תשקלו קודם לבקש רשות לעשות זאת. כן, זה מרגיש מגוחך עבורכם - כי אתם עם זיכרון תקין. עבור אדם עם דמנציה/ אלצהיימר זה משדר כבוד למרחב האישי שלהם ואפשרות לבחור מה מתאים להם. 5. תשתמשו בחושים אחרים: חוש הריח: אם יש לכם בושם/אפטרשייב שאתם נוהגים להשתמש בו זמן רב, תקפידו להתבשם בו כדי שישמש רמז נוסף למי אתם. למשל, אמא שלי במשך שנים השתמשה בבושם של נינה ריצ'י ועד היום הניחוח הזה מיד מביא אותי לחשוב עליה, על אף שכבר מזמן עברה לבשמים אחרים. חוש השמיעה: לעתים הם יזהו את הקול שלכם, וזה יעורר את תהליך הזיהוי גם אם יש קושי בזיהוי החזותי. 6. אפשר ליצור סדרת תמונות כרונולוגי המציג אתכם בשלבי חיים שונים עד היום. כך האדם עם דמנציה/ אלצהיימר יוכל לעקוב אחר השינויים החזותיים שהתרחשו בכם מהנקודה שבה הם כן מכירים אתכם. לילדים בוגרים כדאי להתחיל את רצף התמונות מהינקות, ולבני זוג כדאי להתחיל מזמן תחילת הקשר. זה לא תמיד עובד, ולעתים נדרשות הרבה חזרות, אך יש אנשים שעבורם הרצף התמונתי היה פתרון אפקטיבי, לפחות לזמן מסוים. מחקר מ-2004 מצא שיש השפעה חיובית להצבת שלטים או פתקים עם תמונות בסמוך לדברים שאנחנו מעוניינים שאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר יזכרו. כך שהצבת תמונות של קרובים ברחבי הבית ולידם כיתוב ברור עם השם עשוי לסייע בשמירה על היכולת לזהותם לאורך זמן רב יותר. וכמו שאמרתי ללקוחה העצובה, וחשוב שנשמור לעצמנו בתודעה ובלב: זה שיש קצר מוחי ולא זיהו אותנו באותו הרגע – לא אומר שנשכחנו מליבם של יקירנו. המסע עם דמנציה ארוך ומפותל. בסרטון זה הוספתי עוד נקודות להבין למה זה קורה ומה לעשות: ותזכרו - לדמנציה אין תרופה, אבל יש כל כך הרבה שניתן לעשות להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. תדברו איתי ונחשוב על כך ביחד. לקריאה מעניינת נוספת: תחשות זמן לקןיה בדמנציה/ אלצהיימר איך לעשות נכון העלאת זכרונות כמה זמן נמשכת דמנציה/ אלצהיימר

  • איך להביא אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לביקור אצל רופא

    לקוח המטפל באשתו עם דמנציה/ אלצהיימר סיפר שהרופאה זימנה את אשתו לביקורת, אבל הוא לא מצליח לקחת אותה לרופא. הוא קובע תור, וכשהוא מבקש ממנה להתארגן ולבוא לרופא היא מסרבת בתוקף, כל פעם בתירוץ אחר.... וחוזר חלילה. מי מאיתנו אוהב ללכת לרופא? בכל ביקור אצל רופא יש פוטנציאל לקבל בשורה לא טובה על מצבנו הבריאותי, ורבים מאיתנו נמנעים מלבקר אצל רופא, לא עושים בדיקות סקר ובדיקות מנע. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה את אותה חוסר התלהבות לבקר אצל רופא, בדיוק כמונו. גם אם אינם יודעים לומר זאת בבירור, הזיכרון של הרגש בנוגע לרופאים עשוי להיות לא חיובי. לפעמים הם לא רוצים להיות במצב שבודקים, נוגעים או ממששים אותם. לפעמים הם לא ממש מבינים מה המשמעות של "ללכת לרופא". לפעמים הם לא רוצים לשמוע מהרופא בשורה לא טובה. אם זה קורה, ולא משנה מה הרקע לכך, תנסו להיעזר בהמלצות הבאות: 1. תשתדלו לתאם תור לשעה שיקירכם בדרך כלל במצב טוב במהלך היום. אל תתביישו, ותספרו לרופא מה הנסיבות שחשוב שיקירכם יקבל תור בטווח שעות מסוים. 2. תסבירו את הצורך ללכת לרופא במשפט פשוט וקצר ללא המון מידע. לא נכון: "את צריכה ללכת לרופא כי בזמן האחרון את כל הזמן מתקשרת אליי ושואלת את אותן השאלות. בשבוע שעבר סיפרת לי שהלכת למכולת ושכחת את הארנק בבית. ושלשום השכנה התקשרה ואמרה שהשארת את הדלת פתוחה. הרופא צריך לבדוק אותך." נכון: "צריך ללכת לרופא." זהו. אין צורך להרחיב או להוסיף או לספר סיפורים. זו המנטרה שחוזרים עליה שוב ושוב בקול רגוע ויציב. לשאלות/טיעונים שלהם – למה אני צריך ללכת לרופא, אני לא מרגיש שיש בעיה, הלכתי לרופא לפני שבוע, אני לא אוהבת את הרופא, מה פתאום ללכת לרופא אם אין בעיה – יש תשובה אחת: "צריך ללכת לרופא". כאמור, זו מנטרה. 3. תספרו שהרופא שלח הודעה וביקש שיבואו לביקור מעקב: רוב האנשים בדור הזה נענים לסמכות רפואית, ויסכימו לביקור מעקב שמבקש הרופא. אם אפשר, תנסו לתאם עם הרופא או המזכירות שיתקשרו אל יקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר, ובאמת יבקשו מהם לבוא למרפאה לביקור. רצוי בסמוך למועד התור המתוכנן. 4. תשתפו בתוכנית רק כאשר יוצאים מהבית: בדומה לתוכניות אחרות שעשויות לעורר התנגדות, לא כדאי לשתף את יקירנו בנוגע לתור לרופא זמן רב לפני שעת הביקור. יש מקרים שבהם נעדכן על כך כאשר יוצאים מהבית. יש מקרים שבהם נעדכן על הביקור אצל הרופא ממש כאשר מגיעים לשם. אתם מכירים את יקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר הכי טוב, וגם את עצמכם: תחשבו מה התזמון המתאים ביותר, כך שתהיה חרדה מינימלית, זמן התנגדות מצומצם ואתם תוכלו לשמור על קור רוח בהתייחסות שלכם. 5. תשלבו את התור לרופא כחלק מפעילות שגרתית. תכננו את היום כך: א. יוצאים מהבית לצורך עריכת סידורים או מטלה קצרה (טיול הליכה רגלי, רכישה קטנה בחנות, למסור מעטפה בדואר, קניית עיתון במכולת וכד'). ואז- ב. הולכים לתור לרופא. ואז - ג. עושים פעילות שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אוהב במיוחד (בית קפה, מסעדה, סרט, גלידריה וכד'). הפעילות האהובה עליהם לאחר התור לרופא הינה חשובה ביותר ואין לוותר על כך! צריך לתכנן מראש מה תהיה הפעילות הזו. אל תנסו להיות ספונטניים ולשאול אותם מה מתחשק להם בתום הביקור. תהיו בעלי תוכנית ברורה המתאימה לשעות היום ורמת האנרגיה שצפויה להיות להם ולכם בתום הביקור. 6. תתאמו מראש עם הרופא את מטרת הביקור: תמסרו מידע רלוונטי, תשתפו במה שמטריד אתכם, תדריכו אותו למה לשים לב ומה לשאול את יקירכם. ביקור אפקטיבי כרוך בהכנה מוקדמת. הזמן בחדר הרופא עשוי להיות קצר, ורצוי שיהיה ממוקד. תכתבו או תתקשרו לרופא מבעוד מועד כדי ליצור שותפות להשגת ביקור רופא שיסייע לכם בהמשך הטיפול. תביאו אמצעי כתיבה, ובמהלך הביקור תרשמו את מה שהרופא שואל ובודק, וכמובן מה ההמלצות. גם בשבילנו ביקור רופא זהו מעמד מלחיץ, ואפילו בעלי זיכרון מצוין יתקשו לשחזר במדויק את המידע הרפואי שנמסר. 7. אם יש אפשרות, תביאו רופא לבית של האדם עם דמנציה. ביקור רופא בבית לעולם יהיה נוח ונעים יותר בסביבה מוכרת המשרה ביטחון על האדם עם דמנציהש אלצהיימר. 8. במצבים של דמנציה/ אלצהיימר ראוי לחשוב מראש מה המטרה של בדיקות/בירור ומעקב על מצב כרוני. לפני שנתחיל בירור ו/או בדיקות שונות ראוי שנשאל את עצמנו – במידה ויהיה ממצא בעייתי, האם יקירנו עם דמנציה מסוגל/ יכול/ רוצה להתמודד עם הטיפול הרפואי המומלץ? לעתים קרובות הטיפול הרפואי דורש מידה רבה של שיתוף פעולה, איפוק, סבלנות ועוד התנהגויות שמהוות קושי לאנשים עם דמנציה. לדוגמה: לאבא של לקוחה היו כאבים במפשעה והרופא אבחן ערמונית מוגדלת והמליץ על בירור מקיף אם זה ממאיר. האיש היה בשלבי אמצע של דמנציה/ אלצהיימר וכבר נזקק לעזרה רבה בתפקודי היום יום, לעתים קרובות צעק וקילל את המטפלת ושיתף פעולה חלקית. בשיחה משפחתית חשבנו מה ההשלכות של בירור מקיף, והבינו שאם יימצא גידול הם אינם מעוניינים בטיפול כימותרפי או הקרנות או כל טיפול אנטי סרטני עבור האב. ולעתים קיימת בעיה כרונית שבמעקב ללא שינוי בטיפול רפואי לאורך זמן. גם במצב זה לעתים ראוי לשאול מה התועלת אל מול ה"מחיר" במצבים של דמנציה. לדוגמה: בן הזוג של לקוחה בשנות ה-80 נמצא בשלבי אמצע של דמנציה/ אלצהיימר. הוא במעקב מזה שנים לאחר אירועים רפואיים שונים. הם גרים בפריפריה והמעקב מתבצע במרפאות בעיר הקרובה ביותר לביתם. בפעמים האחרונות הנסיעות למעקבים אלו היו כרוכים במתח רב לבת הזוג, כעסים וצעקות על רקע חוסר שיתוף פעולה של האיש: הוא לא הבין למה ולאן נוסעים, לא רצה לצאת מהבית, לא רצה להמתין בתור במרפאה, צעק על האישה וסירב לבדיקה גופנית של הרופא. לאחר שיחה משפחתית סוכם שפגישות מעקב אלו "עולות" למטפלת העיקרית יותר מהתועלת שיש במעקב, שגם אם יהיה ממצא כלשהו יסכימו רק לפעולות רפואיות של הקלה על כאבים וסבל. לפעמים- עם כל ההכנות המתאימות, בכל זאת ייתכן שנצטרך לתאם מחדש, שלא יסכימו לצאת מהאוטו, שלא ישתפו פעולה בבדיקה, שיתנהגו בגסות במרפאה ועוד מגוון התנהגויות שמאתגרות אותנו. ולגבי הסיפור בהתחלה: אחרי התייעצות הלקוח קבע מחדש את התור ביום שלישי בשעות הבוקר, שילב את היציאה למרפאה עם הליכת הבוקר השגרתית ואיסוף עיתון, והושגה הפנייה לבדיקת דם. עוד לא יודעת אם גם ההליכה בבוקר למעבדה עברה בהצלחה, על זה יעדכנו בהמשך. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר עייפים כל כך? למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק כל הזמן בחפצים? נהיגה ודמנציה/ אלצהיימר

  • הקשר בין אגרנות לבין דמנציה/ אלצהיימר

    דורית וחיים מבקרים אצל אמא שלה מדי שבוע. כשיצאו מביתה פעם ביום שישי, אמר חיים לדורית שהבית של אמא שלה נעשה מאד מבולגן, וזה קצת מוזר לו כי היא תמיד היתה אישה מסודרת. דורית היתה מופתעת מהערה זו - היא לא שמה לב לכך. כשבאה לביקור באמצע השבוע, נוכחה שחיים צדק. חפצים היו פזורים בכל מיני מקומות בבית: ערימות עיתונים בפינה בסלון, בגדים על המיטה, הכלים והתבניות שהיו בד"כ בתוך המזנון ישבו מעליו. תוך כדי שהיא מתחילה לסדר, דורית שאלה את אמה מה זה המצב הזה. אמא שלה פטרה אותה בכך שהיתה עסוקה לאחרונה ולא הספיקה לסדר, היא תעשה זאת מחר ושדורית תפסיק מייד לסדר. לאחר שבוע, דורית וחיים באו שוב לבקר, והבלאגן נשאר כמו שהיה. כשדורית התחילה לסדר ולהזיז, אמא שלה נלחצה מאד, צעקה ודרשה שתפסיק מייד. דורית הפסיקה לסדר כדי להרגיע את אמא שלה, אך היא היתה מאד לא רגועה... לרובנו יש חפצים שאנחנו שומרים וקשורים אליהם רגשית: חולצה ישנה מהצבא, שמיכה שסבתא תפרה לנכד, מזכרת מהטיול הגדול. אנחנו נהנים לעתים להוציא אותם, להביט בהם ולמשש אותם. וזה בסדר גמור. הבעיה מתחילה כשהיקיר שלנו אוסף ו/או מפזר חפצים שונים ברחבי הבית. אי סדר ואגרנות הן תופעה בעייתית בכל גיל, אך במיוחד בהקשר של אנשים זקנים. ריבוי חפצים מפוזרים בבית מגבירים את הסיכון לנפילה. אצל אנשים שלא היו אגרנים במהלך חייהם ומופיעה אגרנות חדשה ובלאגן ניכר בביתם - תופעה זו עלולה גם להיות סימן ראשוני לדמנציה/ אלצהיימר. למה זה קורה? בניסיון להתמודד עם קושי הולך וגובר לזכור מיקום של חפצים שונים או לזכור מה רציתי לעשות עם מה שיש לי ביד, האדם עם קושי בזיכרון פשוט מניח את החפץ במקום גלוי (על השולחן, הכיסא, השיש...). זאת מתוך מחשבה ש- "בטח אם אני אראה את זה, אני איזכר מה רציתי לעשות עם זה". למעשה החפץ אמור לשמש רמז חזותי ופיצוי לקושי בזיכרון. כך מצטברים להם חפצים פזורים ברחבי הבית, חלקם על הרצפה, ומהווים סכנה לנפילה. במצב כזה האדם מסרב לעשות סדר או שמישהו יזיז משהו ממקומו. עבור אדם עם ירידה קוגניטיבית לראות את כל החפצים גלויים לעין ומפוזרים נותן תחושה של שליטה. הזזת חפץ למקום חדש מערער תחושה זו ואת המחשבה שבבוא הזמן ייזכרו מה צריך לעשות עם זה. מה כדאי לעשות? - תנסו להביא את יקירכם לבצע הערכה קוגניטיבית, לבירור אם אכן מדובר בדמנציה/ אלצהיימר (או אולי זה מצב של דיליריום זמני ודרוש טיפול רפואי גופני). - ייתכן שתצטרכו להשלים עם כך שביתו של האדם עם הירידה הקוגניטיבית מעכשיו יהיה מבולגן (ואפילו מאד), גם בעבר היה מקפיד מאד על סדר וארגון. - אם תחליטו לעשות סדר בבית וארגון מחדש של הבית: תעשו זאת בצוות של שני אנשים. האחד מוציא את האדם עם הירידה הקוגניטיבית מהבית לזמן מה (בילוי בבית קפה, טיול בשכונה וכד') והאחר מסדר את הבית. עריכת סדר וארגון מחדש בנוכחות אדם עם ירידה קוגניטיבית עלולה להביא למצב המכונה "תגובה קטסטרופלית", שתערער את אמונם בכם ותקשה על שיתוף פעולה בעתיד. - אם החלטתם לעשות סדר, כדאי שתעשו סדר חלקי, בפרט תסירו מכשולים כגון חפצים על הרצפה או אלו המהווים סכנה. זאת בכדי שהשינוי בבית לא יהיה דרמטי ויערער את הביטחון של האדם עם ירידה קוגניטיבית. ותשימו לב ששומרים על חפצים הקרובים לליבו של יקירכם. ובמקרה של דורית - היא יצאה עם אמא שלה לקניות ולבית קפה, ובמקביל הגיעה מנקה לבית אמה כדי לפנות ולנקות. דורית שלחה את הבת שלה להשגיח בזמן הניקיון, כדי לוודא שלא ייזרקו חפצים המשמעותיים לאמא שלה. לאחר כחודשיים היה צריך לחזור על מבצע הניקיון. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד מה איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם לקריאה מעניינת נוספת: למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים כאשר דמנציה/ אלצהיימר משכיחה מיקירנו מי אנחנו למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים

  • איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים שלנו

    במחלקת תשושי נפש יש רצפה בהירה שבה בכל 3 מטרים יש פס כהה לכל אורך חדר האוכל. בכניסה לחדר האוכל משה נעצר ומביט זמן ממושך ברצפה. המטפלת מפצירה בו, "נו, בוא כבר לשבת ליד השולחן!". הוא מתחיל ללכת וכשמגיע ליד הפס הכהה הוא נעצר, מרים את רגלו גבוה מאד, מעביר לצד השני של הפס ואז מרים רגל שנייה גבוה גבוה ומעביר גם אותה מעבר לפס. ממשיך ללכת כמה צעדים ומגיע לפס הכהה הבא. שוב אותו הקטע. המטפלת מתעצבנת "מה אתה עושה? פשוט תלך רגיל!". אבל משה דבק בדרך שלו ו"חוצה" כל פס כהה בזהירות רבה. תפיסת העומק של משה והיכולת לפענח באופן מדויק את מה שהוא רואה נפגעה. דמנציה/ אלצהיימר פוגעת תחילה בתפקודים קוגניטיביים גבוהים, כגון שיפוט, בקרה, תכנון ועוד. בד"כ אנחנו מודעים לקושי כאשר יש פגיעה בזיכרון, וככל שהמחלה מתקדמת יש השפעה גם על החושים, ובעיקר על היכולת של המוח לפענח את המידע המגיע מהחושים. איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על החושים? איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הראייה: שדה הראייה צר יותר, צמצום הראייה ההיקפית, פגיעה בתפיסת עומק. מתבטא ב: לא מזהים חפצים/פנים, שיווי משקל לקוי, נפילות חוזרות, פחד/חרדה, חוסר התמצאות במרחב, נבהלים בקלות, מסרבים ללכת או לשבת במקומות מסוימים. מה אפשר לעשות? - תשתמשו בניגודי צבעים ובצבעים בולטים. לדוגמה, מושב אסלה בצבע כהה על אסלה לבנה יהיה קל יותר לראות או צלחת אדומה על רקע מפה או פלייסמט לבן. - תיגשו לאדם עם דמנציה מקדימה, כך שיוכל להבחין בכם, ותתמקמו במרכז שדה הראייה שלהם אך לא קרוב מדי - תתאימו את התאורה בחדר לעוצמה המתאימה להם (לא יותר מדי אור הגורם לסנוור ולא מעט מדי היוצר צלליות מטרידות) איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש השמיעה: רגישות מוגברת לרעש, אם יש קושי בשמיעה - לא מדווחים על כך, קושי להבין שפה מדוברת מתבטא ב: לא מזהים קולות מוכרים, נבהלים בקלות, דעתם מוסחת בקלות, ממעטים להשתתף בשיחה עם יותר מאדם אחד מה אפשר לעשות? - תשתדלו למנוע צלילים צורמים או פתאומיים - תצמצמו את מספר מקורות הרעש, לדוגמה תכבו את הטלוויזיה כאשר מדברים - תדברו כאשר אתם נמצאים בסמוך או מולם, כך שיכולים לראות את הפנים שלכם - תשימו לב אלו צלילים או קולות מעוררים אי שקט - תשמיעו מוסיקה שהם אוהבים - עם אוזניות איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הריח: מוגבר או מצומצם, רגישות לריחות מסוימים. מתבטא ב: לא מבינים משמעות של ריחות המעידים על סכנה (עשן, גז), שינויים בתיאבון, לא מסוגלים להריח את עצמם אם אינם מתרחצים, רגשנות מוגברת לריח המעורר זכרון רגשי מה אפשר לעשות? - תשתמשו בריחות חזקים לעורר תיאבון, לדוגמה אפייה של לחם - יש עדויות על השפעה חיובית של שימוש בשמני ארומתרפיה ( עם ייעוץ מקצועי) - תשתמשו בריחות שהאדם עם דמנציה אהב בעבר (בושם, פרחים, וכד') איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הטעם: ירידה במספר חיישני הטעם בלשון - לאוכל יש טעם תפל, לא מרגישים תחושת צמאון מתבטא ב: העדפה למזון מתוק/מלוח/מתובל מאד, אכילת יתר, סירוב לשתות מים, אוהבים מזון ששנאו בעבר ולעתים קרובות לא רוצים עוד מאכלים שאכלו בעבר. מה אפשר לעשות? - תוסיפו תבלינים וחומרי טעם למזון (כמובן שיש להיזהר בנוגע לסוכר ומלח בהתאם להנחיות הספציפיות לתזונה של יקירכם) - תנעלו חומרי ניקוי וכל חומר רעיל בכדי למנוע בליעה בשוגג - תנסו להשתמש בממתיקים טבעיים להמתקה אם זו ההעדפה של יקירכם עם דמנציה (מומלץ להיוועץ עם תזונאי/ת) איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש המגע: מוגבר או מצומצם, רגישות לכאב או למגע קל מתבטא ב: לא מבחינים בטמפרטורה של חום/ קור, לא יודעים לתקשר או לדווח על תחושת כאב, מתלבשים באופן לא תואם למזג האוויר, התנהגויות תוקפניות, רגישות למגע יכולה להביא לסירוב להתרחץ. מה אפשר לעשות? - תלמדו להכיר רמזים התנהגותיים ופיזיים המצביעים על כאב ותנסו לפעול לצמצום הכאב - תציעו מגוון של מרקמים לליטוף והרגעה (פליז, קטיפה, פרווה, פצפצים וכד') - תנסו להתאים את הטמפרטורה בסביבה למה שנוח להם - תנסו להציע לאדם עם דמנציה משהו נעים לאחיזה בידיים (בובות פרווה, שמיכת fidget וכד') - אם מתנגדים לרחצה, ואתם סבורים שזה קשור למגע המים על גופם, מומלץ להתחיל את הרחצה כאשר הם עטופים במגבת ולהרטיב אותם דרכה. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות! תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם עם דמנציה. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים? שינויים באכילה בדמנציה/ אלצהיימר 10 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

  • משפטי מתנה בדמנציה/ אלצהיימר

    במהלך חודש החגים יש יותר זמן משפחה ממה שיש לנו בשיגרה. יש גם הרבה יותר הזדמנויות לאי הבנות, תקלים, תסכולים, עצבים ומסרים לא ברורים. שלשום הייתי בשיחה עם אחד הבנים, וכנראה שאמרתי את הדבר הלא נכון (עד עכשיו לא יודעת מה בדיוק), כי לפתע הוא קם, הלך.... וזה נגמר בטריקת דלת. אחרי כדקה של כעס ועצבים (איך הוא מעז להתנהג ככה?! איזו כפיות טובה, עם כל מה שאני עושה בשבילו!!), נזכרתי ב"משפטי מתנה", שאני תמיד ממליצה לבני משפחה מטפלים שכדאי להם לאמץ. למעשה אלו הם משפטים שטובים לכל מיני מצבים בחיים, בין אם האדם האחר חולה בדמנציה/ אלצהיימר, ובין אם לאו. זהו כלי אפקטיבי לחזרה למצב שאדם עם דמנציה/אלצהיימר ירגיש שוב יחס חיובי כלפיי, המטפל. **"משפטי מתנה" הם משפטים של סליחה, של גישור, של לקיחת אחריות על המצב: 1. אני מצטער/ת, רק ניסיתי לעזור. 2. אני מצטער/ת, שהכעסתי או הרגזתי אותך. 3. אני מצטער/ת, לא הייתי צריכה להתייחס אליך כילד. 4. אני מצטער/ת שזה קרה/ זה לא היה צריך לקרות, תנו לי לראות מה אני יכולה לעשות. 5. אני מצטער/ת, זה ממש קשה, הלוואי והמצב היה שונה. לעתים קרובות בדמנציה/ אלצהיימר עשוי להתעורר חוסר הבנה של אחד הצדדים בנוגע למתרחש. ואנחנו הרי אנשים עסוקים, אנשים משימתיים, אנשים שרוצים לסיים דבר אחד ולהמשיך לדבר הבא, או לפחות לנוח קצת בין לבין. בדרך למילוי כל המשימות הללו אנחנו שוכחים שהדבר חשוב ביותר זה היחסים עם היקיר שלנו עם דמנציה/ אלצהיימר. לא המשימות ולא המטלות שיש לנו לעשות. היחסים שלנו איתם, שזו הסיבה שאנחנו בכלל מטפלים בהם. מנקודת המבט שלנו כבני משפחה מטפלים - כל מה שאנחנו עושים זה מתוך כוונה טובה, לטפל, לעזור, לתמוך, להקל. לנו זה ברור כשמש. אבל, אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא בהכרח מבין את הכוונה שלנו, ועלול לפרש את המלים או המעשים שלנו באופן שגוי, ואפילו להביע התנגדות בתוקפנות, בצעקות, בסרבנות וכד'. על הכתפיים שלנו מוטלת האחריות למצוא את הדרך אליהם, כי הם מתקשים למצוא את הדרך בעצמם. אני יכולה להעיד שהמשפטים הללו רלוונטיים עם בני משפחה בגילאים שונים ובמצבים שונים. בסרטון הזה אני מסבירה קצת יותר בהרחבה מה המטרה המרכזית של טיפול באדם עם דמנציה/ אלצהייר: שתהיה לכולנו שנה של אהבת חינם וחתימה טובה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. ** את המשפטים הללו למדתי במסגרת ההכשרה של Teepa Snow, האחת והיחידה, שפיתחה גישה נהדרת לטיפול באנשים עם דמנציה. לקריאה מעניינת נוספת: בקשות של אדם עם דמנציה/אלצהיימר ממטפלים (אנימציה) מה לא לומר לאדם עם דמנציה "משפטי מתנה" - הסבר בסרטון

  • שמונה התאמות סביבה חזותיות לדמנציה/ אלצהיימר

    בדמנציה אחד ההיבטים שמקבלים מעט התייחסות זה ההשפעה של השינויים במוח על התפיסה החזותית. דמנציה משנה את היכולת של האדם לפענח ולהבין את מה שהוא רואה. השינוי אינו חל בעיניים וביכולת הראייה, אלא במוח – באזור המפענח את המידע שמגיע מהעיניים. באופן כללי, ניתן לומר שככל שמתקדמת המחלה שדה הראייה הולך ומצטמצם בשל השינויים במוח. זאת במקביל לפגיעה בזיכרון, המביא גם לקושי בשימוש מותאם בחפצים ובכלים. בנוסף, רוב האנשים חווים שינויים פיזיולוגיים בעיניים עצמן ששכיחים יותר עם העלייה בגיל. שינויים שמשפיעים לרעה על יכולת הראייה וקליטת גירויים ומידע חזותי, גם אם אינם מתפתחים לכדי מצב של מחלת עיניים כגון גלאוקומה, קטרקט וכד'. להמחשה, תתבוננו בתמונה הזו - המדרכה בתמונה ישרה. רובנו נהסס, נביט ונזדקק לרגע בכדי לפענח ולהבין זאת לפני שנתחיל ללכת עליה. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר "רואה" המון מצבים מסוג זה מדי יום. להלן מספר שינויים חזותיים-סביבתיים שניתן לבצע לתמיכה ולהקלה על תפקוד בדמנציה/ אלצהיימר : 1. סימון מדרגות: מכירים את הסימונים של קווים בקצות מדרגות במבנים ציבוריים? אם יש מדרגות בבית של אדם עם דמנציה כדאי מאד לסמן את המדרגות (כולן, לא רק בתחילת/סוף המדרגות) בקו צבעוני בולט. פעולה זו עשויה למנוע נפילות רבות וקשות. זה נכון גם בבתים שבהם יש רק מדרגה אחת, גם אם יש צבעים שונים בין הרצפה משני צידי המדרגה, וגם אם המדרגה תמיד היתה שם והאדם "רגיל" לכך. 2. צביעת מתגי תאורה: לצורך הבלטה על פני הקיר הלבן. אפשר לצבוע את המתג כולו, ויש הבוחרים להדביק איזולירבנד צבעוני סביב למסגרת. 3. תאורת לילה: חשוב במיוחד לאנשים שקמים בלילה להשתמש בשירותים. אפשר למצוא כיום מגוון פתרונות, ביניהם תאורת לילה המופעלת ע"י חיישני תנועה כך שנדלקת רק כאשר האדם בתנועה. 4. שימוש במגבות ובמצעים בצבעים כהים אחידים, ללא דוגמאות (בלי פסים, נקודות, כוכבים וכד'): הדוגמה עלולה להתפרש כמשהו שיש להסיר מהבד (כתם, לכלוך, ג'וק) ולמנוע מהם להשתמש במוצר או לעסוק זמן רב בניסיונות להסיר זאת. 5. שימוש בכוסות פלסטיק/מלמין צבעוניות, שניתן להבחין בהן בקלות במקום כוסות זכוכית שקופות. מומלץ גם בנוגע לצלחות וקערות. 6. שימוש בכלי מטבח נטולי דוגמאות ואיורים, בעלי צבע שונה מהמשטח עליו הם מונחים. ניתן ליצור ניגוד בין השולחן לצלחת ע"י מפה או פלייסמט צבעוני. 7. מושב אסלה בצבע שונה מלבן: עבור אדם עם קושי בפיענוח מידע חזותי זיהוי אסלה לבנה לגמרי השכיחה בבתים רבים מהווה אתגר. לשים מושב אסלה בצבע אחר, עדיף צבע כהה המנוגד באופן ברור לשאר הצבעים בחדר השירותים, יקל מאד על כך. 8. תליית תמונות עם תוכן קונקרטי חד משמעי: אנשים/ נופים/ חפצים ברורים וכד'. כדאי להימנע מתמונות אמנות מופשטת, העלולה להתפרש באופן שגוי ולעורר פחד או חרדה. הפגיעה של הדמנציה במוח עושיה לגרום להבנה/פרשנות אחרת לחפצים יומיומיים כמו כלי אוכל, מגבות ותמונות, והחולה עלול לתפוס אותם כאיום. לעיתים השינוי הפיזי הפשוט בסביבה החיים ימנע מצבים מאתגרים ויסייע בשמירה על רגיעה באופן כללי. ותזכרו, זה שלדמנציה אין תרופה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים חמישה אביזרים לגיל השלישי שחייבים להכיר

  • שאלות ותשובות שכיחות על דמנציה/ אלצהיימר

    ש: איך מאבחנים דמנציה/ אלצהיימר? מי מאבחן? ת: דמנציה/ אלצהיימר מאובחנת על ידי רופא המומחה בגריאטריה או בפסיכיאטריה או בנוירולוגיה. הרופא צריך לקבל מידע מבני משפחה ומהאדם עצמו, לערוך הערכה קוגניטיבית, לבצע בדיקה גופנית ולשלול הפרעות/מחלות אפשריות אחרות. רצוי שתבוצע בדיקת דם. בדיקות הדמיה (CT או MRI, PET) משמשות לשלילת מחלות אחרות, אך לא ניתן לראות בהם ממצאים המעידים באופן מובהק על דמנציה. ש: שכחנות זה דמנציה/ אלצהיימר? מהם הסימנים של דמנציה/ אלצהיימר? ת: שכחנות כשלעצמה אינה סימן לדמנציה/ אלצהיימר. כולנו עשויים לחוות מצבים או תקופות של שכחנות מוגברת במהלך חיינו, בעיקר כאשר אנחנו נתונים ללחץ מנטלי, נפשי או פיזי. אבחנה של דמנציה/אלצהיימר רלוונטית כאשר ישנה פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי של האדם לאורך זמן, המתבטא בשינויים משמעותיים בזיכרון, ובנוסף לפחות אחד מסימנים מהבאים: - קושי בתכנון תנועה לשם ביצוע תפקוד - קושי לזהות חפצים ושימושם - קושי להבין או ליצור שפה - פגיעה בתפקודים ניהוליים, הכוללים שיפוט, תכנון, מודעות עצמית, בקרה על טעויות, ויסות רגשי ועוד. הקשיים צריכים להפריע לתפקוד של האדם, ולהוות שינוי משמעותי מהתפקוד בעבר, ואינם מוסברים ע"י כל מחלה אחרת. יש גם דמנציה שבה מופיעים שינויים קוגניטיביים לאחר שהופיעו שינויים התנהגותיים. זו דמנציה השכיחה יותר בקרב אנשים צעירים ומכונה דמנציה פרונטו- טמפורלית. סימניה המוקדמים כוללים אימפולסיביות, התנהגות מינית לא תואמת מצב חברתי, אכילה מופרזת, פעולה על פי דחפים ללא התייחסות לקודים חברתיים ובעיות בשיפוט מצבי סכנה ומצבים חברתיים. ש: מה ההבדל בין אלצהיימר לדמנציה? ת: דמנציה זהו מושג כולל למספר מחלות ניווניות ומתקדמות הפוגעות במוח. אלצהיימר הוא סוג של דמנציה. זהו הסוג השכיח ביותר, כ-60% מהאנשים עם דמנציה סובלים מאלצהיימר. נראה שמכאן הבלבול בין המונחים. אדם שחולה באלצהיימר בהכרח חולה בדמנציה, אך לא כל אדם החולה בדמנציה לוקה באלצהיימר. ש: האם "לשתף פעולה" עם השינוי או להעמיד את החולה על טעותו? ת: אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה צמצום משמעותי ביכולתו להבין נקודת מבט השונה משלו, כמו גם ביכולת לאמפתיה. בוויכוח עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אין מנצחים. גם אם תצליחו "לשכנע" אותו שיקבל דעתכם, הרי הפגיעה בזיכרון תביא לכך שהוויכוח ייערך שוב לאחר מספר דקות/ שעות/ ימים. ש: איך להגיב כאשר האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מודע לקשיים? להזכיר שיש לו דמנציה/ אלצהיימר? ת: בעיקרון לא מזכירים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שיש לו מחלה. זה רק מביא לעוגמת נפש לכל המעורבים. כאשר אדם מודע לקשיים, תנסו לתמוך ביכולות שעוד יש לו. ניתן לעשות זאת באמצעות התאמת המשימה ליכולת והצעת רמזים באופן מדורג. לדוגמה, אם רוצים להכין ארוחת ערב ביחד, תבקשו ממנו לחתוך ירקות לסלט כאשר אתם מראש מניחים את כל המצרכים והכלים הדרושים לכך על השולחן. במצבים של בלבול, תנסו לשמור על חוש הומור ולהקל בטעויות. כולנו טועים לפעמים, עם או בלי דמנציה. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא "ילמד" מהטעות אם תעשו מכך עניין גדול. אבל, ההרגשה המזופתת שיש בעקבות גערה או כעס על הטעות תלווה אותו ואתכם עוד זמן. ש: אמא שלי חלתה בדמנציה/ אלצהיימר בגיל צעיר (58). מה הסיכוי שלי להיות חולה בגיל צעיר או בכלל? מהם גורמי הסיכון? ת: גורם סיכון מספר אחד לדמנציה/ אלצהיימר הוא גיל כרונולוגי: ככל שהגיל עולה, גדל הסיכון להופעת דמנציה. קשר משפחתי ידוע כגורם סיכון לאלצהיימר. כיום ידוע שחלק מהאנשים החולים באלצהיימר, בפרט אנשים שחלו בגיל כרונולוגי צעיר, בחלקם נשאי מוטציה גנטית המביאה להופעת המחלה. עם זאת, יש אנשים עם דמנציה בגיל צעיר שאינם נושאים את הגן וללא עבר משפחתי של המחלה, ולהיפך - נשאים שאינם חולים. על כן, ניתן לומר שיש קשר משפחתי (גנטי) אך איננו יודעים באופן מלא מהו אופי הקשר הזה. גורמי סיכון נוספים כוללים: עישון, מחלות כלי דם (סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, טרשת עורקים), השמנת יתר, חבלת ראש בעבר, דיכאון קליני והשכלה מצומצמת. ש: מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר? ת: לנוכח התעלומה מה גורם לדמנציה/ אלצהיימר, אין דרך מוכחת למנוע את הופעת המחלה. ארגון הבריאות העולמי פרסם בקיץ 2019 המלצות אלו למניעה: - פעילות גופנית אירובית: לפחות 150 דקות בשבוע בעצימות בינונית (הליכה) או לפחות 75 דקות בשבוע בעצימות גבוהה (ריצה) - הימנעות מעישון - תזונה המבוססת על דיאטה ים תיכונית - טיפוח קשרים חברתיים - תרגול קוגניטיבי וביצוע פעילות קוגניטיבית מאתגרת - כמות שעות שינה מספקת. לכך אוסיף – שמירה על חניכיים בריאות. לאחרונה התגלו חיידקים הנוכחים בחניכיים גם במוח. ידוע שחיידקים אלו קשורים למחלות לב, וההנחה היא שהם עלולים לחולל מצבי דלקת גם במוח ולהשפיע לרעה על תפקודו. הקפדה במשך השנים על חניכיים בריאות עשויה לצמצם נזק פוטנציאלי זה. מאמר בנושא זה באתר של עמותת עמדא. ש: יש לי חברה שחלתה בדמנציה/ אלצהיימר. איך אני יכולה לעזור לה? ת: תמשיכי להיות חברה שלה! אחת הבעיות המשמעותיות שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה זה צמצום בקשרים חברתיים. יש חברים המפסיקים את הקשר מחשש שהמחלה תדבק בהם (זה לא יכול לקרות!). יש המתקשים להתמודד עם השינויים שחלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, ויאמרו שכואב להם לראותו במצב כזה. ככל שהדמנציה/ אלצהיימר מתקדמת יהיה צורך להתאים את עצמך ליכולות שלה. אולי כבר לא תוכלו לשבת ולפטפט שעות כבעבר, אלא תמצאו פעילות משותפת ליהנות ממנה יחדיו. שימור קשרים חברתיים חשובים מאד בדמנציה/ אלצהיימר: מגבירים רווחה נפשית, מונעים תחושת בדידות, שומרים על יכולות תקשורת ותורמים באופן משמעותי גם למטפלים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. ש: תשוש נפש זה כמו חולה/ נפגע נפש? ת: תשוש נפש הוא מונח שמשרד הבריאות בחר לתיאור/ הגדרה של אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. תשוש נפש אינו נפגע נפש. תשוש נפש הוא אדם שחי כל חייו ללא אבחנה של בעיה נפשית, וכעת סובל מדמנציה/אלצהיימר כך שהוא מסכן (בעיקר) את עצמו ו/ או אחרים במידה ולא יהיה בהשגחה רציפה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר סימנים לבעיות קוגניטיביות תשוש, סיעודי, תשוש נפש: מה זה כל זה?

  • בכי רציף בדמנציה/ אלצהיימר

    אמא של יוסף חולה באלצהיימר כבר 10 שנים. היא יושבת כל היום בכורסה בסלון, צריכה עזרה בהליכה ובכל התפקודים (רחצה, הלבשה, שירותים, אכילה וכד'). היא לא ממש מתקשרת עם הסביבה; רוב הזמן עיניה עצומות, מחייכת לעתים רחוקות ולפעמים עונה כן או לא כשפונים אליה. אבל, היא בוכה הרבה. בכי חרישי, יבבות שקטות, לפעמים גם דמעות זולגות על פניה. יוסף שואל אותה- אמא, מה קרה? למה את בוכה? אבל אין תשובה. יוסף שואל: את רוצה משהו? חסר לך משהו? מים? אוכל? מה? היא לא עונה, ממשיכה לייבב. יוסף כבר לא יודע מה לעשות. נשבר לו הלב לראות אותה ככה, והוא לא מבין מה הבעיה. הרופא אמר שככה זה ואין מה לעשות, אבל הרופא לא יושב לצידה כל יום ושומע אותה בוכה. בדמנציה/ אלצהיימר יש תופעה של אגיטציה: חוסר שקט המתבטא באופן פיזי. לעתים קרובות אנחנו לא מצליחים לזהות מה גורם לאגיטציה, וקשה מאד לטפל בכך. במצב של חוסר שקט מסוג זה כדאי לבדוק שהצרכים הפיזיים של האדם מקבלים מענה מתאים: שתייה, אכילה, נוחות של ישיבה/ שכיבה, לא חם/ קר מדי, לא רועש מדי, אור לא בוהק מדי, לא סובלים מעצירות. כדאי לעשות זאת לא באמצעות שאילת שאלות, שהאדם בדרך כלל כבר אינו מבין את משמעות המלים, אלא בפעולה פיזית של הבאת כוס שתייה לפה שלו, לשנות תנוחת גוף, לעמעם את האור וכן הלאה. אם בדקתם שכל הצרכים הללו מקבלים מענה, תנסו לתת מענה לצרכים רגשיים. אנשים עם אגיטציה ניכרת לרוב אינם יכולים עוד לדבר ולנהל שיחות על מה מרגישים או העלאת זכרונות. אפשר לנסות פעילויות כמו השמעת מוזיקה שאוהבים, ליטוף ועיסוי נעים, טיפול באמצעות בובות וכד'. אחד הדברים שעלולים לגרום לאגיטציה זהו כאב, בעיקר כאב כרוני. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא בהכרח ידווח כאב, לא יידע לספר שכואב ואיפה. גם אם נשאל אותו אם כואב, הוא עשוי להשיב בשלילה (ההבנה של מלים הרי מצטמצמת בדמנציה). פעמים רבות האיתות לסביבה על קיומו של כאב יהיה בשינוי התנהגותי ולא באמירה ברורה. לדוגמה, כשאדם מפסיק לאכול לפתע, השינוי יכול להיות בשל כאב שיניים/חניכיים שאינו יודע לדווח עליו, אלא פשוט נמנע מהפעולה שמגבירה את הכאב. במצב של אגיטציה מתמשכת, כדאי לבדוק עם הרופא המטפל אפשרות מתן משכך כאבים באופן רציף לאורך זמן (ולא רק כאשר מדווחים על כאב). שיכוך כאבים כזה עשוי להשפיע לטובה גם על הפרעות שינה, מכיוון שכאב זו סיבה מרכזית להתעוררות בלילה ולהפרעות שינה. ולפעמים, אין מנוס מטיפול תרופתי הרגעתי. אין תרופה ספציפית לאגיטציה, ולרוב צריך לנסות תרופות הרגעה שונות, או תרופות נוגדות דיכאון. שימו לב: בכל פעולה שנוקטים בשימוש בתרופות יש להיוועץ קודם עם רופא! ותזכרו- זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ויחד נחשוב איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: 10 בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר איך יודעים שהגיע הזמן לבית אבות

צור קשר

תבחרו בדרך שנוחה לכם. בטוח שנצליח ליצור קשר. 
052-8423238
drdana@gvurot.co.il

השירות ניתן בפריסה ארצית

עוד מידע וטיפים להתמודדות עם דמנציה

  • Dr. Dana Peer
  • דר' דנה מומחית לדמנציה
  • דר' דנה מומחית לדמנציה
accessibilty icon

© כל הזכויות שמורות לגבורות - זיקנה מיטבית 2021
האתר עוצב על ידי Nofar Ben Shabat | Web Design

bottom of page