תוצאות חיפוש

אחד הנושאים המטרידים אנשים מזדקנים זה החשש לאבד את יכולות קוגניטיביות. באנגלית נהוג לכנות רגעים של שיכחה או אובדן קשב רגעי בכינוי "Senior moments", כלומר "רגע של זיקנה". ככל שעולה הגיל הכרונולוגי החשש מפגיעה ביכולות קוגניטיביות הוא המשמעותי יותר. ישנם שינויים רבים שהם נורמטיביים ואין לצורך להיבהל מהם. ככל שעולה הגיל הכרונולוגי יש האטה ביכולת הלמידה והאדם זקוק למספר חזרות רב יותר. לחשוב על זה כנורמטיבי צריך לעודד להתמיד ברכישת מיומנות שימוש בטכנולוגיה חדשנית, גם במקרה שיש צורך במספר רב יחסית של חזרות. לא כל אדם מעל גיל 70 סובל מבעיות קוגניטיביות. פעם נהגו לכנות את השינויים הקוגניטיביים בזיקנה כ"סניליות". מונח זה עבר מן העולם, וידוע שאנשים שסובלים מ"סניליות", למעשה סובלים מדמנציה/ אלצהיימר, שהיא מחלה. מהם הסימנים שצריכים להדליק לנו נורה אדומה לדמנציה/ אלצהיימר? תקין: שוכחים לעתים שמות/מלים ונזכרים תוך מספר דקות באופן עצמאי. ממה לדאוג: אם שוכחים את אותו המידע שוב ושוב, וזקוקים לעזרה חיצונית כדי להיזכר. תקין: דעתכם מוסחת בקלות. ממה לדאוג: לא קולטים מידע שנמסר מספר פעמים תוך פרק זמן קצר. תקין: מתקשים להתמצא במקום חדש. ממה לדאוג: אם מתקשים להתמצא במקום מוכר. תקין: מתקשים בביצוע פעולה חדשה. ממה לדאוג: אם מתקשים לבצע פעולות מוכרות וידועות. תקין: לפעמים מחליפים בין מלים דומות בהגייתן או מלים נרדפות. ממה לדאוג: אם מתקשים ביצירת מלים מוכרות, סיקול אותיות, החלפת מלים, תיאור חפצים/אנשים/מקומות ללא שימוש במילה מתאימה תקין: מאבדים חפצים ומצליחים למצוא אותם לאחר זמן. ממה לדאוג: אם מאבדים חפצים ולא מצליחים לשחזר את מהלך האירועים שהביאו לאבידה. תקין: עייפיים ממחויבויות חברתיות. ממה לדאוג: אם מתנתקים מחברה כדי להימנע ממצבים מביכים. תקין: אומרים שאתם קצת נוקשים בחשיבה. ממה לדאוג: אם יש יותר שינויי מצב רוח, חשדנות, תוקפנות, אפתיה, פסיביות בהשוואה לעבר. תקין: מסוגלים לתפקד ולהמשיך פעילויות מהעבר. ממה לדאוג: קושי לבצע משימות שביצעו בעבר. תקין: מסוגלים להצביע על אירועים ספציפיים שהיה לכם קושי בזיכרון. ממה לדאוג: אם לא זוכרים אירועים ספציפיים שהיו קשיי זיכרון, והאנשים מסביב יכולים לתאר מספר אירועים כאלה. תקין: מסוגלים לשיפוט טוב במצבים שונים, אם כי לפעמים טועים. ממה לדאוג: אם יש בעיה בשיפוט הפוגעת בתפקוד: לבוש לא הולם, התנהגות חברתית בעייתית וכדומה. לא כל קושי קוגניטיבי זה דמנציה/ אלצהיימר. צריך לברר. אם אתם מוטרדים - תפנו לאיש מקצוע. מוטב מוקדם מאשר מאוחר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת : הקשר בין ירידה בשמיעה ובעיות קוגניציה ירידה קוגניטיבית קלה: מהי ומה אפשר לעשות זה דמנציה/ אלצהיימר, מה עושים עכשיו

מה?? למה את לוחשת שוב?!! מי היה מאמין שאדם עם ירידה בשמיעה ממתין כעשר שנים בממוצע בין קבלת האבחנה ועד שמתחיל להשתמש במכשיר שמיעה!? אני יודעת שזה נכון. גם במשפחה שלי זה קרה. ומה ששכנע בסופו של דבר את הזקן שלי ללכת להיבדק היה ממצאי מחקרים שהראיתי לו על ההשפעה של ירידה בשמיעה על הקוגניציה. ירידה בשמיעה אינה רק בעיה של טלוויזיה בעוצמה גבוהה מדי או צעקות בזמן שיחה. יכולת קוגניטיבית של אנשים עם ירידה בשמיעה יורדת ב- 30-40% יותר מהר בהשוואה לאנשים עם שמיעה תקינה. ירידה בשמיעה קשורה גם ללחץ מוגבר, מצבי רוח ירודים, אשפוז מוגבר וסיכון מוגבר לנפילות. אי אפשר לראות ירידה בשמיעה, כך שאתם עשויים לחשוב ההתנהגות המשונה של הזקן קשורה לחוסר עניין, בלבול או שינויים באישיות. לפעמים מבלבלים בין ירידה בשמיעה ובין דמנציה/ אלצהיימר. 1 מכל 3 זקנים סובל מירידה שמיעה, גם אם אינו מודע לכך. זו הבעיה השלישית בשכיחותה בקרב אנשים מעל 65, אחרי דלקת פרקים ומחלות לב. 80% מהזקנים עם ירידה בשמיעה אינם פונים לקבלת עזרה! רוב האנשים דוחים זאת עד שאינם יכולים לתקשר עוד גם בתנאים אידיאליים לקיום שיחה. למה ירידה בשמיעה קשורה לדמנציה/ אלצהיימר? מקובל שיש 3 הסברים אפשריים: 1. עומס קוגניטיבי: המוח כל הזמן מנסה להתמודד עם צלילים וקולות שקשה לשמוע, רוב האנרגיה שלו מופנית לפיענוח קולות וצלילים ואין די אנרגיה לפעולות זיכרון וחשיבה. 2. ניוון המוח: פגיעה בשמיעה עלולה להביא לניוון מהיר יותר של תאי עצב באזורי המוח האחראיים לעיבוד מידע שמיעתי. אזורים אלו קשורים גם לזיכרון ולעיבוד מידע תחושתי. 3. בדידות וניתוק חברתי: אנשים עם קושי בשמיעה נוטים להמעיט בקשרים חברתיים, כיוון שנמאס להם לבקש שיחזרו שוב ושוב על משפטים, שלא מבינים בדיחות, שאנשים מדברים מהר כל כך ועוד סיבות מסוג זה. מחקרים רבים מצאו שצמצום השתתפות חברתית פעילה ובדידות הם גורמי סיכון לדמנציה. שורה תחתונה: תשימו לב אם חל שינוי בשמיעה של יקירכם ותשתדלו להביא אותם לבדיקה בהקדם. טיפול מוקדם ונכון עשוי לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר, לשמור על איכות חיים טובה ויכולת תפקודית גבוהה. ותזכרו - זה שאין מה תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מאמר בעניין גם באתר עמותת עמדא בקישור זה . בוודאי יעניין אותך גם: סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג פלסטיות המוח ירידה קוגניטיבית קלה: מהי ומה אפשר לעשות

ניצן היא חברה ותיקה ואשת מקצוע מצוינת לשיקום נוירולוגי. שמחים לארח פוסט שלה אצלנו בבלוג: 10 דגשים חשובים על גמישות המוח ופלסטיות המוח (neuroplasticity) המושג "פלסטיות מוחית" (Neuroplasticity) מתייחס ליכולת המוח להשתנות. הפלסטיות הזו מאפשרת למוח שלנו ללמוד דברים חדשים מהרגע שאנו יוצאים לאויר העולם ועד מותנו. היכולת הפלסטית של המוח גם מאפשרת לו להחלים לאחר פגיעה, ליצור קשרים חדשים (סינפסות) בין תאי עצב (נוירונים) ולהתאים עצמו למצבים חדשים. במהלך טיפול באנשים אחרי פגיעה נוירולוגית (מוחית), יש לנצל את הפלסטיות ע"י תרגול והתנסויות אינטנסיביות, חוזרות וחיוביות, כדי לחזק את הנתיבים המתחדשים במוח וכך לשחזר ולשקם תפקודים שנפגעו. עקרונות חשובים למיצוי פלסטיות המוח: 1 . המיומנויות שאנו לא משתמשים בהן, הולכות ונחלשות - use it or lose it 2. המיומנויות שאנו מתאמנים בהן, הולכות ומשתפרות - use it and improve it 3 . עקרון הספציפיות: יש לתרגל את המיומנות הקשורה בדיוק למטלה אותה אנו רוצים לשפר. 4. עקרון החזרתיות: יש לתרגל את המטלה שוב ושוב לאחר שהצלחנו בביצועה כדי לגרום לשינוי מוחי. 5. עקרון האינטנסיביות: לזרות רבות בזמן קצר הן חיוניות ליצירת קשרים חדשים במוח. 6. עקרון הזמן: יכולת הפלסטיות היא תהליך בעל חזון בעל חלון הזדמנויות הנפתח למיומנויות שונות בזמנים שונים. 7. עקרון המשמעות: כדי ליצור שינוי מוחי יש לתרגל מיומנויות בעלות משמעות, חשיבות או רלוונטיות עבורנו. 8. עקרון הגיל: מוח צעיר נוטה לשינוי מהיר יותר מאשר מוח זקן, אך השיפור אפשרי בכל גיל. 9. עקרון ההעברה: תרגול של מיומנויות מסוימות יכול לגרום לשיפור במיומנויות דומות. 10. עקרון ההתערבות: למידת מיומנות "בדרך קלה", תגרום לקושי בלמידת הדרך הנכונה. תזכרו, אין פתרונות קסם מהירים, ואין פתרון אחד המתאים לכולם! הדרך לשיקום מוצלח - הצבת מטרות משמעותיות ותרגולן החוזר בהנחיית איש מקצוע מנוסה נכתב ע"י גב' ניצן הרטל, מרפאה בעיסוק (MSc OT), מומחית בשיקום נוירולוגי, מנהלת המרכז הקליני השיקומי. בוודאי יעניין אותך גם: מה הקשר בין ירידה בשמיעה לבעיות קוגניטיביות? סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג ירידה קוגניטיבית קלה - מהי ומה אפשר לעשות

בימים אלו אנו נדרשים לעסוק בהשלכות הרגשיות, נפשיות, התנהגותיות ותפקודיות של המלחמה שהחלה ב-7.10.23. אמנם ישראל היא מדינה למודת מלחמות, אבל החוויות המטלטלות בשנתיים האחרונות הגבירו את השיח הציבורי בעניין השפעה של טראומה על בריאות הנפש של כולנו. החדשות הטובות הן שרובנו נתאושש, נתגבר, נתחזק. אבל, יש בינינו לא מעט שהחוויות והשפעתן תלווינה אותם עוד שנים רבות. השאלה מה הקשר בין PTSD, תסמונת דחק פוסט-טראומטית, על תסמיניה המורכבים, לדמנציה/ אלצהיימר עולה לעיתים בימים אלו. המידע בנושא נאסף ברובו בארצות הברית. ההתמודדות ארוכת השנים שם עם מי שהיו חיילים במלחמות בשנות ה-60 וה-70 וכיום בתקופת הזיקנה, מאפשרים מחקר ואיסוף מידע בעניין. חשוב לציין שהמידע להלן מתייחס לתסמונת דחק פוסט-טראומטית מכל סוג, לא רק ליוצאי צבא/ מלחמה, אלא כל מי שחווה טראומה שהותירה אותו במצב מורכב זה. בתקווה שנלמד מניסיונם של אחרים, כך שנטפל ונשקם את כל מי שזקוק לכך בעקבות המלחמה האחרונה. מהו הקשר בין PTSD לדמנציה/ אלצהיימר? מחקרים מראים ש- PTSD מהווה גורם סיכון משמעותי כשלעצמו להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר. אנשים הסובלים מ-PTSD נמצאים בסיכון מוגבר של כ-61% להתפתחות תסמונת נוירו-דגנרטיבית, כדוגמת דמנציה/ אלצהיימר. במחקרים על יוצאי מלחמה בארצות הברית, נמצא שיוצאי מלחמה עם  PTSD היו בסיכון כמעט כפול לפתח דמנציה/ אלצהיימר בהשוואה ליוצאי מלחמה ללא PTSD. באופן לכאורה פרדוקסלי, הסיכון באוכלוסייה הכללית גבוה יותר מאשר בקרב יוצאי צבא/ מלחמה! ייתכן שזה בגלל שיוצאי צבא/ מלחמה מודעים יותר ומזוהים יותר כאוכלוסייה פגיעה ל-PTSD, ולכן מקבלים יותר טיפול. נתון זה מצביע על כך שטיפול ל-PTSD עשוי להפחית את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר. לקח מעשי לישראל לאחר מלחמת "חרבות ברזל": להתייחס ולטפל בכל מי שחווה טראומה , כולל: מפונים מביתם, שורדי נובה, נפגעי טילים, כולם כולם. מה השכיחות של PTSD בקרב אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר? שכיחות ה-PTSD בקרב אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר נע בין 4.7% ל-7.8%. שכיחות זו של PTSD גבוהה משמעותית מהשכיחות באוכלוסייה הכללית. מה הרקע הביולוגי לקשר בין PTSD להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר? מספר מסלולים נוירו-ביולוגיים עשויים להסביר את הקשר: נזק להיפוקמפוס: הפחתת נפח ההיפוקמפוס עלולה לפגוע בלמידה ובזיכרון. הפעלה כרונית של מסלולי לחץ: תסמיני ה-PTSD כמו ערנות יתר וחזרה על חוויית האירוע הטראומטי עלולים להפעיל באופן מתמיד מסלולים פיזיולוגיים הקשורים לאיום ולחץ. ההימנעות וההסתגרות מהחיים היומיומיים והחברתיים ב-PTSD עלולים להוביל לירידה בגירוי הקוגניטיבי ובכך להפחית את הרזרבה והעמידות הקוגניטיבית. דלקת כרונית: מחקרים הראו כי PTSD קשורה לשינויים חיסוניים מעוררי דלקת. האם יש הבדל בין גברים לנשים? כן, קיימים הבדל משמעותי. גברים עם PTSD בסיכון מוגבר של 96% להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר. לנשים עם PTSD הסיכון המוגבר עומד על כ-60%. מהם התסמינים המוקדמים שיש לשים לב אליהם? תסמינים קוגניטיביים: דאגות סובייקטיביות לגבי יכולת קוגניטיבית (Subjective Cognitive Concerns - SCC), כלומר תלונות אישיות של האדם עצמו על בעיות זיכרון או חשיבה, שעוד לא מורגשות על ידי האנשים בסביבתו. חומרת תסמיני ה-PTSD קשורה במיוחד לשינויים וקשיים סובייקטיביים בזיכרון ובקשב. תסמינים התנהגותיים: שינויים בזיכרון, חשיבה, מצב רוח או התנהגות העלולים להחמיר עם הזמן, כגון: חרדה, דיכאון, חשדנות, הזיות, כעס ותוקפנות. דיסוציאציה (ניתוק) כמנגנון התמודדות: אנשים שחוו טראומה לא מטופלת נוטים "לנתק" מהסביבה, מה שעלול לפגוע בתפקוד קוגניטיבי. האם יש קשר בין PTSD לסוגים ספציפיים של דמנציה? כן. דמנציה פרונטו-טמפורלית (FTD) לסוגיה השונים בעלת קשר חזק ל-PTSD בהשוואה לסוגי דמנציה אחרים. באופן כללי, PTSD נמצא קשור לכל סוגי הדמנציה, כולל אלצהיימר וסיכון מוגבר לדמנציה וסקולרית. האם טיפול ב-PTSD יכול להפחית את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר? נראה שכן, אך נדרש מחקר נוסף. טיפול ב-PTSD כנראה חשוב מאוד לא רק להקלה בתסמיני ה-PTSD, אלא גם למניעה אפשרית של דמנציה/ אלצהיימר. אלו טיפולים יעילים לאנשים עם PTSD ודמנציה/ אלצהיימר? הטיפולים המתאימים כוללים: EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing) טכניקה טיפולית מיוחדת שהוכחה כיעילה באנשים שעברו טראומה רגשית. הנחת היסוד היא שטראומה מונעת מהמוח לעבד מידע באופן רגיל, מה שגורם לאירועים "להיתקע" במרכז עיבוד המידע של המוח. בטיפול משתמשים בתנועות עיניים או גירוי אחר של שני צידי המוח כדי להסיר את המטענים הרגשיים של זיכרונות "תקועים" אלו. טיפול EMDR מתואר במחקרים רבים והציג תוצאות חיוביות. טיפול תרופתי: תרופות נוגדות דיכאון עשויות להיות יעילות בטיפול ב-PTSD, אך לא בהכרח יותר מפסיכותרפיה ממוקדות-טראומה. מה ניתן לעשות למניעת התפתחות דמנציה/ אלצהיימר אצל אדם המוכר כסובל מ-PTSD? ראשית, חשוב לזהות ולטפל ב-PTSD כדי למנוע מהלך כרוני, דיכאון נלווה, נטיות אובדניות, וההשלכות הבריאותיות המזיקות של לחץ כרוני. זיהוי מוקדם: חשוב לזהות אנשים בסיכון לירידה קוגניטיבית עם היסטוריה משפחתית, פגיעת ראש טראומטית, מחלת כלי דם מוחית, דאגות סובייקטיביות לגבי זיכרון וכדומה. יש לעקוב אחריהם באופן הדוק עם הערכה קוגניטיבית תקופתית. התערבויות מונעות: גישה מניעתית כוללת: הפחתת לחץ, תרפיות גוף-נפש, שיפור שינה, פעילות גופנית, ואימון קוגניטיבי. כל אלה יכולים לשפר את ה-PTSD ולמנוע ירידה קוגניטיבית עתידית. טיפול מוקדם: הבנה וטיפול בהשפעות ארוכות הטווח של טראומה יכולים לעזור לאנשים לפתח מנגנוני התמודדות בריאים יותר מאשר דיסוציאציה, ועשויים להפחית את הסיכון לירידה קוגניטיבית עתידית. מה ההשפעה של דיכאון הנלווה ל - PTSD? קיים סיכון כפול לדמנציה/אלצהיימר באנשים עם  PTSD + דיכאון. דיכאון נלווה בקרב אנשים עם PTSD הוא מאוד שכיח, עם הערכות של שכיחות משותפת הנעות בין 30% ל-50%. אנשים עם PTSD + דיכאון בסיכון כפול לדמנציה/ אלצהיימר בהשוואה לאנשים ללא PTSD וללא דיכאון. על כן, החשיבות של זיהוי וטיפול גם ב-PTSD וגם בדיכאון כדי להפחית את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר. מה ההשפעה של גורמי סיכון נוספים? פגיעת ראש טראומטית (TBI):   פגיעת ראש בינונית עד חמורה מגבירה את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר, אף למשך שנים לאחר פגיעת הראש. גורמי אורח חיים:  הפרעות שינה, תגובות דלקתיות של המערכת החיסונית, רזרבה קוגניטיבית מופחתת, ומחלות מטבוליות או וסקולריות עשויים לתרום לקשר בין PTSD לדמנציה/ אלצהיימר. צריך לעקוב אחר אנשים עם PTSD לאורך זמן. השפעות ה-PTSD הן ארוכות טווח, גם אם נראה כי חלף. נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את הגורמים התורמים והמנגנונים הבסיסיים של הקשר בין PTSD לדמנציה/ אלצהיימר. זה יאפשר פיתוח המלצות ספציפיות לגבי הערכות סקר, אבחון וטיפול באנשים עם PTSD, ועשוי להפחית את הסיכון לפיתוח דמנציה/ אלצהיימר לטווח הארוך. מתי חשוב לפנות לאבחון? ברגע שמבחינים בשינויים בחשיבה או בזיכרון - יש לפנות לרופא. לסיכום: המחקר המודרני מצביע בבירור על קשר משמעותי בין PTSD לבין סיכון מוגבר לדמנציה/ אלצהיימר. הקשר הזה מדגיש את החשיבות של: זיהוי מוקדם וטיפול ב-PTSD: לא רק להקלה בתסמינים הנוכחיים אלא גם למניעה השפעות ארוכות טווח על יכולות קוגניטיביות מעקב קפדני אחר אנשים עם PTSD, במיוחד כשהם מזדקנים טיפול מקיף הכולל התייחסות לדיכאון נלווה וגורמי סיכון נוספים מודעות לתסמינים המוקדמים והפנייה מוקדמת לאבחון מקצועי ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, אלא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בטח יעניין אותך גם: ירידה קוגניטיבית קלה - מהי ומה אפשר לעשות מהם סוגי הדמנציה? סימנים לבעיות קוגניטיביות – ממה ומתי לדאוג

בכנס עמדא ספטמבר 2025 נתבקשתי להציג חידושים ועדכונים בעולם הדמנציה/ אלצהיימר בהקשרים לא תרופתיים או רפואיים. בחרתי להציג מגוון פיתוחים וטכנולוגיים ולא – טכנולוגיים מרחבי העולם, פרויקטים או מיזמים שאני עוקבת אחריהם בעניין, חלקם כבר בשימוש וחלקם בשלבי של מחקר. חשבתי שיעניין גם אתכם. זיהוי מוקדם של שינוי קוגניטיבי: picture from https://www.cognivue.com/ מאמצים ניכרים מושקעים כיום בזיהוי ואיתור מוקדם ככל האפשר של שינויים קוגניטיביים מתוך הבנה והנחה שהתערבות שתתחיל מוקדם תשפיע יותר על האטת תסמיני דמנציה/ אלצהיימר. כמו כן, התרופות שאושרו לשימוש בשנים האחרונות מיועדות ויעילות בשלב הטרום אלצהיימר. המכשיר הזה מיועד לאבחן מוקדם של שינויים קוגניטיביים קלים ולזהות מצב של MCI - ירידה קוגניטיבית קלה. זו ערכה לביצוע מבחנים קוגניטיביים שהאדם מבצע בעצמו מול המכשיר ומקבל מידע על יכולתו בנוגע למספר תפקודים: זיכרון, קשב, הבחנה בין אובייקטים והתמצאות מרחבית. ההערכה קלה לביצוע ולמעשה אינה מצריכה התערבות או תיווך של איש מקצוע, אלא נעשית באופן ישיר: האדם מפעיל את המכשיר (מעין ידית מעוגלת) בביצוע המשימות הקוגניטיביות המוצגות לפניו. אפשר לבצע את ההערכה במסגרות שונות ולא רק בקליניקה של מומחה. המכשיר נייד, והטכנולוגיה קיבלה אישור מה-FDA. ההערכה נמשכת כ-10 דקות ומתקבל דוח מפורט וקל להבנה. קל לבצע מעקב אישי ולזהות שינויים לאורך זמן. לאור זאת, יש מגוון מסגרות בארה"ב המציעות את ההערכה כבונוס לשירות הרגיל שלהם. לדוגמה, מכונים להתאמת מכשירי שמיעה (הקשר בין ירידה בשמיעה וידירה קוגניטיבית ידוע מזה זמן) מציעים ללקוחות לבצע את ההערכה במסגרת תהליך התאמת מכשיר שמיעה. כך גם רופאי משפחה ורופאים מומחים אחרים, רוקחים ועוד. ביצוע ההערכה לאורך זמן מאפשר זיהוי תהליך ואיתור מוקדם של שינויים ביכולת קוגניטיבית. למידע נוסף - https://www.cognivue.com/ תרגום בין שפות בזמן אמת picture from https://badger.global/ דמנציה/ אלצהיימר משפיעה לרעה על היכולת של האדם להבין שפה מדוברת. לעיתים קרובות בנוסף לקושי הקוגניטיבי נלווה קושי בשמיעה (גם עם מכשיר שמיעה) או פערים בשפה, כפי שקורה עם עובדי הסיעוד מחו"ל בישראל. התג הזה משתמש בבינה מלאכותית לתרגם ולהציג את מה שנאמר על האנשים השותפים בדו שיח באופן שיקל עליהם להבין זאת. ניתן לתרגם לשפה של השותף לשיחה + המילים מופיעות כתובת על התג. אפליקציה מלווה את התג כך שאפשר להגדיר מה השפה שיש לתרגם ולאיזו שפה לתרגם. הוספת המילים הכתובת מאפשרת להתגבר על בקושי בשמיעה או בהבנת מבטא מסוים. מתאים גם לשיחות עם כבדי שמיעה ובמצבים של שימוש במסכות, לדוגמה אדם הנמצא בבידוד רפואי. למידע נוסף -    https://badger.global/ טיפול באמצעות גלי גמא picture from https://www.cognitotx.com/ פיתוח טיפולי שהוצג לאחרונה בכנס ה-AAIC בטורונטו (כנס אגודת אלצהיימר האמריקאית, הכנס הגדול ביותר בעולם בנושא דמנציה/ אלצהיימר). המטרה של הטיפול היא לעודד פעילות עצבית, קוגניציה ושימור אזורי מוח שונים בקרב אנשים עם מחלת אלצהיימר. זאת באמצעות השפעה על גלי המוח, באופן ספציפי גלי גמא. המחקר המתמשך במכשיר זה מציג האטה משמעותית בקרב משתתפים ללא תופעות לוואי. טיפול הנעשה בבית מדי ים למשך שעה. החברה ממשיכה לשלב הבא של המחקר הקליני ומתכוננים לקבלת אישור ה-FDA  כאמצעי טיפול בשנים הקרובות. למידע נוסף - https://www.cognitotx.com/ הגנה כספית על האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ומשפחתו תיאור מקרה מהחיים (שמות בדויים): משפחתה של דורית הכירה שנים את חיבתה לקניית בגדים, נעליים וקוסמטיקה. מספר חודשים לאחר שאובחנה בדמנציה/ אלצהיימר גילו שהיא מדי שבוע מבקרת בחנויות בכיכר המדינה, שם כנראה קלטו ששיקול דעתה כבר אינו כבעבר ו"חגגו" עליה. קניות מרובות של מגפיים, קרמים ותיקים באותן החנויות הגיעו לעשרות אלפי שקלים. תחיה, הבת שלה, הלכה לחנויות הללו כדי לבקש שלא ימכרו עוד סחורה לדורית. לתדהמתה, השיבו לה המוכרות שאם דורית רוצה לקנות 4 מגפיים ו-3 תיקים, אז זה הכסף שלה ושתעשה מה שהיא רוצה. בלית ברירה תחיה לקחה מדורית את כרטיסי האשראי תוך כדי מריבה גדולה וכעסים שנמשכו עוד זמן רב. לעתים קרובות (בעיקר בהתחלה) האדם עם  דמנציה/ אלצהיימר עלול להוציא כספים באופן לא מבוקר, למשוך כסף שוב ושוב מכספומט, לבצע עסקאות באשראי בחנויות או "לתרום" לגופים מפוקפקים. בישראל לרוב המשפחה תצטרך להחרים את כרטיס האשראי או לנסות להיעזר בכרטיס דביט, שניתן להגביל את סכום ההוצאה היומי. באנגליה לקחו את העניין צעד קדימה - כרטיס אשראי רגיל שאפשר לקבוע מהם בתי העסק שבהם ניתן לבצע עסקאות. זהו פתרון מצוין לצמצום הסיכון "ליפול בפח" ולרמאויות ברשת או בבתי עסק שונים, ובכך להימנע ממצב שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מבזבז כספים באופן לא מושכל. הכרטיס נראה ו"מרגיש" סטנדרטי, וההגבלות נעשות ברקע על ידי המטפל/ת העיקרי/ת. למידע נוסף -   https://www.sibstar.co.uk/   סוכריות למניעת התייבשות ושמירה על הידרציה פיתוח של נכד שהיה מוטרד שסבתא שלו אינה שותה מספיק מים. הוא יצר את המוצר הזה הנראה כמו בונבוניירה מושכת עניין ומעוררת רצון לטעום מהמגש. ה"סוכריות" מורכבות מנוזל שהוא 95% מים, ללא סוכר, מועשר בוויטמינים ואלקטרוליטים, שמכניסים לפה ונהנים. ה"סוכריות" הן מוצקות עם מרקם רך ולעיס המתאים גם לאנשים ללא שיניים או עם שינויים בלעיסה ובליעה. משווק כיום בבריטניה, קנדה וארה"ב. למידע נוסף -     https://www.jellydrops.com/ איתור אדם עם דמנציה/ אלצהיימר משוטט ביפן מדבקות עם קוד לאיתור אדם עם דמנציה/ אלצהיימר משוטט או שהלך לאיבוד. לעתים אדם עם דמנציה/ אלצהיימר יוצא מביתו מבלי ליטול איתו טלפון נייד או שעון איתור. עלול להיווצר מצב שמחד לא יידע איך לחזור לביתו, ומאידך לא תהיה דרך לאתר אותו. כמענה לבעיה זו פיתחה חברה זו מדבקות עם קוד זיהוי שמדבקים לציפורניים של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר בידיים או בכפות הרגליים. המידע במדבקה מקשר לגורם טיפולי מתאים. כך יוכלו גם אנשים שאינם מכירים את האדם המשוטט לברר למי לפנות כדי לסייע לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. המדבקה בגודל 1*1 ס"מ וניתנת לשימוש גם אם חלקה אינו נראה באופן ברור ומשמשת למשך כשבועיים. למידע נוסף -   https://orangelinks.co.jp/en/ גרביים לזיהוי מוקדם של שינוי רגשי picture from https://milbotix.com/ גרביים "חכמות"  - גרביים שמשולב בהם חיישן המנטר שינויים פיזיולוגיים ויכול להתריע על שינוי במצב רוח וברגש. החיישן מקבל מידע מהגוף על מגוון מדדים הקשורים להפעלת מערכת העצבים האוטונומית (תגובות בריחה – מאבק) כגון הזעה, דופק שינויים בדופק, טמפרטורה של העור ועוד. המידע מועבר לאפליקציה המשתמשת בבינה מלאכותית לזיהוי אותות מוקדמים למצוקה רגשית. בהתאם למידע המתקבל, המטפלים יכולים לזהות בשלב מוקדם מצוקה ולהיענות לצורך של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. זיהוי מוקדם של צורך ושינויים רגשיים יכול לצמצם מצבים של "תגובות קטסטרופליות" ועימותים בהתנהלות היום יומית. השימוש בגרביים מרגיש טבעי ומתאים לאדם ומצמצם את הסיכוי שיסיר את אמצעי הניטור בכוונה או בשל חוסר נוחות, כפי שקורה עם צמידים או שעונים על היד. החיישן ניתן להסרה בזמן כיבוס הגרביים. למידע נוסף - https://milbotix.com/   בינה מלאכותית שהיא "חברה" פרויקט במעבדת fEEL מאוניברסיטת ניו סאות' וולס באוסטרליה, שפיתחה דמויות של בינה מלאכותית המיועדים לארח חברה ולתמוך באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. הדמויות שנוצרו בבינה מלאכותית מנהלות שיחות עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, מתעניינות בחוויות שלהם בהווה ובעבר, מגיבות לתוכן שהם מעלים, מציעות איך להתמודד עם קשיים ובאופן כללי מהוות אוזן קשבת ואמפתית. עד כה היו תגובות חיוביות מאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר, שמתייחסים לדמות כאילו היתה אדם הנוכח איתם בחדר, עד כדי לבקש מהדמות להביא להם כוס תה (כמו שקורה בסרטון להלן) . שילוב טכנולוגיה זו יכול להקל על מטפלים בבית או במחלקה במענה לצורך של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שלא להיות לבד ובניהול שיחות חזרתיות.   בנוסף לכל אלו יש עוד המון (המון!) פיתוחים והמצאות המיועדות לאיתור וזיהוי מוקדם, טיפול אל תרופתי, ניהול טיפול, מענה לבדידות, ניטור מרחוק ומגוון צרכים של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר והמטפלים בהם. לצד ההתקדמות בהיבט הרפואי משאבים מניכרים מושקעים בטיפול ובתמיכה באדם עם דמנציה ומשפחתו. יש לנו למה לצפות בעתיד. אבל, קודם בציפייה ובתקווה לחזרת כל החטופים והחיילים בשלום ובמהרה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

חושבים שאתם מכירים דמנציה/אלצהיימר? מזמינה אתכם לחידון קצר של נכון/ לא נכון לשאלות שכיחות בעניין. תקראו השאלות, תזכרו מה עניתם לכל שאלה, ואז תמשיכו לקרוא ולגלות אם צדקתם ואת ההסבר הנלווה. החידון: השימוש בטכנולוגיה מנוון את המוח ומגביר את הסיכום לדמנציה/ אלצהיימר. ייתכן שיש לאדם דמנציה ועם הזמן זה הופך לאלצהיימר. רמות גבוהות של אלומיניום בגוף גורמות לאלצהיימר. אפשר שיהיה במוח יותר מסוג אחד של דמנציה. דמנציה/ אלצהיימר כיום מתפשטת יותר מבעבר. בעולם הרפואה מכירים כיום יותר מ-20 סוגים של דמנציה. תרגול קוגניטיבי או "חדר כושר למוח" מעכב התקדמות של דמנציה/ אלצהיימר, גם לאחר אבחון רשמי. ליקוי בזיכרון זה לא תמיד התסמין הראשון לירידה קוגניטיבית. תשובות והסברים: השימוש בטכנולוגיה מנוון את המוח ומגביר את הסיכוי לדמנציה/ אלצהיימר . לא נכון. מחקר שפורסם באפריל 2025 מצא ששימוש בטכנולוגיה קשור לסיכון נמוך יותר של 42% לירידה קוגניטיבית ושיעורים מופחתים של ירידה קוגניטיבית תלוית זמן. ממצאים אלו מתייחסים לאנשים מבוגרים ולא לילדים. אבל – לא כל זמן המסך זהה. איכות מול כמות זה מה שחשוב. השפעות שליליות של זמן מסך מוגזם נמצאו בקרב אנשים מבוגרים שצפו בטלוויזיה חמש שעות או יותר ביום. הם היו בסיכון מוגבר לפתח מחלות הקשורות למוח כמו דמנציה, שבץ או פרקינסון. ייתכן שיש לאדם דמנציה ועם הזמן זה הופך לאלצהיימר או "הוא נכנס עם דמנציה ויצא עם אלצהיימר". לא נכון. מי שיש לו אלצהיימר – יש לו סוג של דמנציה. זהו הסוג השכיח ביותר מכל סוגי הדמנציה. לפחות 60% מהמקרים של דמנציה בעולם הם מסוג אלצהיימר. רמות גבוהות של אלומיניום בגוף גורמות לאלצהיימר . לא נכון. מחקרים עדכניים מצאו שחשיפה רגילה של בני אדם לאלומיניום איננה גורמת להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר. אמנם יש רמות גבוהות יותר של אלומיניום בנוזל מערכת העצבים המרכזית של אנשים שאובחנו עם דמנציה/ אלצהיימר, אבל כיום סבורים שזו תוצאה של המחלה ולא סיבה להופעתה. תימוכין לכך נמצא גם במחקרים על אוכלוסיות פגיעות במיוחד להשפעות אלומיניום, כגון אנשים עם בעיות בתפקודי כליה, שלא נמצא אצלם שכיחות מוגברת של מחלת אלצהיימר. האמונה שאלומיניום גורם לדמנציה/ אלצהיימר הופיעה מ-1965, אז נמצא במרקה שהזרקת אלומיניום למוחות של ארנבים במעבדה יצרה צברים של חלבונים הנראים דומים לצברים הפתולוגיים המופיעים גם במחלת אלצהיימר. אבל, בהמשך התגלה שהצברים הללו במוחות הארנבים שונים ביולוגית מהצברים במוחות של אנשים שאובחנו עם אלצהיימר. אפשר שיהיה במוח יותר מסוג אחד של דמנציה . נכון. דמנציה מעורבת, כלומר המערבת שני סוגים או יותר של דמנציה שכיחה יותר עם העלייה גיל הכרונולוגי. לרוב, דמנציה מעורבת כוללת דמנציה מסוג מסוים ובנוסף דמנציה על רקע שינויים בכלי הדם במוח(דמנציה וסקולרית), כחלק מהשינויים בכלי הדם בכל הגוף המתרחשים עם העלייה בגיל.   דמנציה/ אלצהיימר כיום מתפשטת יותר מבעבר. עובדה: יש יותר ויותר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר היום ממה שהיה שלפני 30 שנה. נכון ולא נכון. נכון: יש יותר ויותר אנשים המאובחנים עם דמנציה כיום בעולם. מה הרקע לכך? תוחלת החיים העולה (בפרט בעולם המתפתח) מכיוון שגיל כרונולוגי הוא גורם סיכון #1 לדמנציה לסוגיה. יותר אנשים חיים עד גיל זקן יותר = יותר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. במקביל, עם התקדמות הרפואה המודרנית חלה התקדמות משמעותית ביכולת לזהות ולאבחן דמנציה לסוגיה = יותר אנשים מאובחנים בדמנציה/ אלצהיימר. לא נכון: האחוז היחסי של אנשים מאובחנים עם דמנציה/ אלצהיימר מתוך כלל בני 65+ נמצא דווקא במגמת ירידה! (בעולם המפותח) לדוגמה, בארצות הברית אחוז בני 65+ עם דמנציה/ אלצהיימר בשנת 2000 היה 12.2% מהאמריקאים. בשנת 2016 עמד נתון זה על 8.5%. בעולם הרפואה מכירים כיום יותר מ-20 סוגים של דמנציה . נכון. הסוגים המוכרים והשכיחים הם :  מחלת אלצהיימר דמנציה וסקולרית דמנציה עם גופיפי לואי, כולל דמנציה על רקע מחלת פרקינסון דמנציה פרונטו-טמפורלית דמנציה משנית למצב בריאותי אחר: על רקע צריכת אלכוהול מוגזמת, NPH, עגבת, מחלת וילסון ועוד. חשוב לפנות להערכה ואבחון כאשר יש שינויים קוגניטיביים משמעותיים משום שחלק לא מבוטל מהמצבים הרפואיים שמחקים דמנציה או מופיעים כבלבול ניתנים לטיפול וחזרה ליכולת קודמת. לדוגמה, ליקוי בתפקוד בלוטת התריס, דום נשימה בשינה, תרופות, תת תזונה ועוד. תרגול קוגניטיבי או "חדר כושר למוח" מעכב התקדמות של דמנציה/ אלצהיימר , גם לאחר אבחון רשמי של המחלה. נכון ולא נכון. לפי מחקרים תרגול קוגניטיבי מותאם אישית, כלומר לא תוכנת מחשב, משפר את איכות החיים המדווחת של העוסקים בכך. מחקרים אלו מצביעים על השפעה מיטיבה של תרגול זה על יכולות קוגניטיביות. אבל, לא נמצאה השפעה משמעותית על היבטים תפקודיים התנהגותיים. תרגול באמצעות תוכנת מחשב בבית:   ניתן למצוא שיפור ביכולת קוגניטיבית מסוימת, לדוגמה זיכרון חזותי או זיכרון של מספר מילים. אולם, לא נמצא די ראיות לתמוך באפשרות לשיפור או עיכוב כוללני ביכולות קוגניטיבית. כמו כן, היישום בפועל של השינוי שנמדד במחשב, כלומר ההעברה לתפקוד בחיי יום יום, מצומצמת, אם בכלל. נכון לעכשיו, תרגול קוגניטיבי הוא הטיפול הלא תרופתי היחידי המומלץ לאנשים עם אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר, אך יעילותו מוגבלת ואינו מרפא או מביא לשינויים דרמטיים. ליקוי בזיכרון זה לא תמיד התסמין הראשון לירידה קוגניטיבית . נכון. במחלת אלצהיימר לרוב ליקוי בזיכרון לטווח קצר יהיה תסמין מדאיג ראשוני. אולם, בסוגי דמנציה אחרים עשויים להופיע תסמינים קוגניטיביים או התנהגותיים שאינם קשורים ישירות לזיכרון. לדוגמה, דמנציה וסקולרית עשויה להופיע תחילה בקשיים בתכנון, ארגון וקבלת החלטות. דמנציה פרונטו-טמפורלית מאופיינת בשחרור עכבות והתנהגויות לא מתאימות חברתית לפני הופעת ליקוי בזיכרון. חשוב #1 ! תמיד בהשוואה ל-איך שהאדם היה בעבר. אין תסמין מסוים שיכול לשמש כמחוון מובהק לדמנציה אצל כולם. חשוב #2! לא כל שינוי קוגניטיבי הוא דמנציה/ אלצהיימר. יש מגוון מצבים בריאותיים העשויים להציג תמונה קלינית של בלבול, אך ניתנים לטיפול! מוטרדים? מודאגים? תקראו את הפוסט שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה/ אלצהיימר . ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך לקרוא: עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר עוד 5 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

רוחמה, אישה בת 73 עם דמנציה, גרה בבית עם עובדת זרה. היא הולכת מדי יום למרכז יום ונהנית מהפעילות שם. העובדת הזרה מתארת שבשבועות האחרונים החלה רוחמה להיות עצבנית וחסרת שקט בשעות אחר הצהריים: היא מסתובבת בבית מחדר לחדר, כבר לא רוצה לצפות בתוכנית שאהבה בטלוויזיה, מנסה להוציא דברים מהארונות במטבח, ממלמלת לעצמה הרבה ולעתים גם צועקת על העובדת, שלא יודעת מה קרה ומה לעשות. חלק מהאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבי אמצע+ חווים עלייה ניכרת באי שקט בשעות אחר הצהריים והערב ללא סיבה נראית לעין. התופעה ידועה כ- Sundowning (אין תרגום לעברית), על רקע הקשר לתזמון של שקיעת השמש. כ-20% מהאנשים עם דמנציה עלולים לחוות תופעה זו. לא ברור מה הרקע לאי השקט והעצבנות לקראת ערב ולילה (או החרפה של דיסאוריינטציה, קושי בדיבור, הזיות, פרנויה, שוטטות, קושי בזיהוי אנשים ועוד). ישנן מספר סברות המנסות להסביר זאת: במהלך היום המוח עובד קשה מאד לפענח ולהבין את הסביבה. ככל שהזמן חולף המוח מתעייף ומתקשה להבחין בין מציאות ושאינו מציאות שינויים פיזיולוגיים ברמת תרופות או בגלוקוז בדם שינויים בלחץ דם התגברות של כאבים (בפרט לא מדווחים) שינויים בשמיעה ו/או בראייה המשפיעים על קשיים בתפיסה במצב של מיעוט אור. כעת, שעות האור הטבעי בחוץ הולכות ופוחתות, ובקרוב נעבור ל שעון חורף . שינוי זה לא רק עלול להגביר את תופעת ה- Sundowning, אלא גם מבלבל אנשים עם דמנציה בנוגע לשעת השינה. מה אפשר לעשות? 1. תוודאו שהם עושים שימוש ב משקפיים ובמכשירי שמיעה (לבדוק שהבטרייה תקינה). 2. תשתדלו לשמור על שגרה מובנית ככל האפשר . זה טוב גם לאדם עם דמנציה וגם למטפל, ומפחית אגיטציה באופן כללי. תנסו לפתח רמזים קבועים ושגרתיים של פעילות לקראת שינה, שבהם ניתן להיעזר ולמנוע הליכה מוקדמת מדי למיטה. 3. תשלבו פעילות גופנית אקטיבית ככל הניתן במהלך היום . כדאי לצאת החוצה במהלך היום בהתאם למזג האוויר עם עדיפות לשעות הבוקר עד הצהריים, כאשר יש אור חזק בחוץ. 4. תאורה טובה ויציבה בכל הבית במהלך כל שעות היום : יש עדיפות לאור טבעי מבחוץ החודר לתוך הבית, אך גם אור ממנורות הוא משמעותי. בניגוד לנטייה שגדלנו עליה לחסוך בחשמל, עדיף להדליק ברחבי הבית אורות עוד לפני שמחשיך, כך שנוצר רצף של עוצמת תאורה יציבה לאורך כל שעות היום. בפרט כשיש היום נורות לד חסכוניות. 5. תימנעו ממזון/ משקה/ פעילות ממריצים לקראת ערב. 6. יותר חושך משמעות קושי רב יותר בפענוח מה רואים , יותר צללים ודמויות לא ברורות העשויות לעורר פחד או תגובה לא מותאמת. הקושי לראות באור מעומעם עלול להגביר דיסאוריינטציה (חוסר התמצאות) של אדם עם דמנציה. כדאי שתעברו במקומות שונים בבית ותנסו לבדוק מהם הצללים שנוצרים שעלולים להתפרש באופן מוטעה אצל אדם עם דמנציה. 7. תנסו ליצור סביבה רגועה: מוזיקה נעימה, ארומתרפיה/ עיסוי, תוכניות טלוויזיה ללא תוכניות אלימות או מפחידות שלא יתבלבלו ויחשבו שזה קורה באמת. 8. אפשר לשקול מחדש את משך תנומת הצוהריים. 9. תנסו לערוך תצפית ומעקב כתוב בניסיון להבין מתי מופיעים הסימנים הבעייתיים, בכדי לגלות מה עלול לעורר זאת. 10. אם אין ברירה, תפנו לרופא לדון בטיפול תרופתי רלוונטי, אך תמיד עדיף התערבות סביבתית ולא תרופתית. טיפול באמצעות אור: ישנם מחקרים המעידים על השפעה חיובית של חשיפה לאור על צמצום תופעת ה – Sundowning וגם על דפוסי שינה משובשים. אור השמש הוא האפקטיבי והטוב ביותר: הכי טוב לשבת במרפסת או בחוץ באור השמש לפחות חצי שעה ביום. בהיעדר אפשרות לחשיפה ישירה לאור השמש, אפשר להיעזר מגוון פתרונות טכנולוגיים ייעודיים של תאורה מתאימה. אלו הם גופי תאורה בעוצמה גבוהה ומרוכזת המיועדים לטיפול בהפרעה רגשית עונתית, וייתכן שתהיה לכך השפעה חיובית גם בדמנציה. יש להיוועץ ברופא בעניין. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחזוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים? תחושת זמן לקויה בדמנציה / אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

הזזנו את השעון שעה לאחור והתחילה התקופה של שעון חורף. אחת התופעות שניתן למצוא בתקופת הסתיו והחורף נקראת הפרעה רגשית עונתית. הפרעה זו מתרחשת על רקע השינוי במספר השעות של אור שאנו חשופים לו, בעיקר אור טבעי מחוץ לבית. זה מתבטא בשינוי במצב הרוח וברמת הפעילות של מי שסובל מהפרעה זו. למעשה מדובר בדכדוך בעל סימנים הדומים לדיכאון. חשוב להיות מודעים לכך שתופעות אלו יכולות להופיע גם בקרב אנשים החולים בדמנציה/ אלצהיימר, בנוסף על הדמנציה/ אלצהיימר. בחורף הישראלי שעות האור אינן מעטות באופן קיצוני כמו באזורים צפוניים יותר, אבל הזזת השעון לאחור יוצרת לפתע מצב של חשיכה בשעה מוקדמת יחסית. הסימנים של הפרעה רגשית עונתית כוללים: מצב רוח ירוד, שינה מרובה, אכילה מוגברת, בעיקר של דברים מתוקים, לאות ועייפות רבה. עבור אדם עם בדמנציה/ אלצהיימר מצב האור עשוי לשמש רמז משמעותי לרמת פעילות, בפרט למי שגר לבדו. כך יכול להיווצר מצב שהולכים לישון מאד מוקדם כיוון שכבר חשוך בחוץ. ובהמשך לכך, עלולים לסיים את שינת הלילה לפנות בוקר ולהיכנס למעגל קסמים של שינה בשעות לא מתאימות. דבר נוסף שעשוי להתרחש הוא עלייה בתופעה הידועה כ- Sundowning , כלומר חוסר שקט המופיע לקראת שקיעת השמש. בעיות התנהגות וחוסר שקט זה עלולים להתגבר בשכיחות ובתדירות על רקע שעות החושך הרבות יותר. וגם, בעיות שינה עלולות להופיע. יותר חושך משמעותו גם יותר קושי בפענוח מה שרואים, יותר צללים ודמויות לא ברורות העשויות לעורר פחד או תגובה לא מותאמת. הקושי לראות באור מעומעם עלול להגביר את הבלבול של האדם עם דמנציה /אלצהיימר. מה אפשר לעשות? חשוב לדעת ש אין פתרונות קסם , ועבור כל חולה יש לנסות ולבדוק מה יכול להקל עליו ועל המטפלים בו: מה שמתאים לאחד, לא בהכרח ישפיע לטובה על האחר. 1. כדאי להתייעץ עם רופא בנוגע לרמת הוויטמין D המתאימה. בשנים האחרונות חל שינוי במינון המומלץ, גם במדינה שטופת שמש כמו ישראל. יש לעתים מקום לשקול גם כדורי שינה באופן מותאם. בכל מקרה נדרש ל התייעץ עם רופא . 2. לדאוג לתאורה טובה בכל הבית. יש עדיפות לאור טבעי מבחוץ החודר לתוך הבית, אך גם אור ממנורות הוא משמעותי. בניגוד לנטייה שגדלנו עליה לחסוך בחשמל, עדיף להדליק ברחבי הבית אורות עוד לפני שמחשיך , כך שנוצר רצף של עוצמת תאורה יציבה לאורך כל שעות היום. בפרט כשיש היום נורות לד חסכוניות. 3. כדאי לעבור במקומות שונים בבית ולנסות לבדוק מהם הצללים שנוצרים , שעלולים להתפרש באופן מוטעה אצל החולה בדמנציה. 4. מומלץ להתקין תאורת לילה בחדר שינה ובשירותים למניעת נפילות. לאחר שהעמקתי בעניין, מצאתי שמומלצת תאורה צהובה/ אדומה/ כתומה שאינה מפריעה להירדמות או שינה ומספקת די אור כשמתעוררים בלילה. 5. כדאי מאד ליצור סדר יום לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, כך שיהיו רמזים של פעילות לקראת שינה, שבהם ניתן להיעזר ולמנוע הליכה מוקדמת מדי למיטה. 6. חשוב מאד לצאת החוצה במהלך היום בהתאם למזג האוויר , ועדיף בשעות הבוקר עד הצהריים, כאשר יש אור חזק בחוץ. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מבקש ללכת הביתה (בעודו בבית!) למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר עייפים כל כך תחושת זמן לקויה בדמנציה / אלצהיימר

אבא שלי לא מוכן להתרחץ. חודש כבר לא נכנס למקלחת. חודש! כל הזמן אומר שהתרחץ אתמול או בבוקר או שהוא אוהב רק בערב אז יעשה יותר מאוחר. כמובן שבערב הוא לא מוכן ואומר מחר בבוקר. וזה איש שהיה עושה מקלחת פעמיים ביום.... עכשיו אני בקושי יכולה לשבת לידו בסלון מהריח והוא עקשן ולא מוכן. אח שלי ניסה להכניס אותו בכוח. איזו סצנה זו היתה! צעקות, מכות, אפשר היה לחשוב ששוחטים אותו. מאז הוא לא מוכן שאח שלי ייכנס אצלו בבית, אז עכשיו הכל עליי. אני לא מצליחה שיתרחץ ומיואשת! תיאור זה מוכר לרבים מהמטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. עניין הרחצה עולה תדיר בכל שיחה עם מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, ורוב המטפלים מתארים קשיים משמעותיים בשידול ועידוד רחצה באופן סדיר וכמצופה. ראשית, צריך להפריד בין רחצה כשלעצמה לבין החלפת בגדים. אפשר להתרחץ ללא החלפת בגדים, ואפשר להחליף בגדים ללא רחצה. לעניין החלפת בגדים ממליצה להיעזר בהצעות בסרטון זה: התנגדות לרחצה:  למה זה קורה? לרובנו רחצה נראית כפעולה קלה, יום יומית, חזרתית שאינה מצריכה השקעה רבה. רבים מאיתנו ממש נהנים מכך, ובפרט מההרגשה הרעננה בסיום. ניתוח פעילות של רחצה מגלה שזו פעולה רבת שלבים המערבת הרבה אביזרים וכלים, ולמעשה דורשת השקעה לא מעטה לביצוע. לדוגמה, שלבים סכמתיים של רחצה: לוקחים בגדים נקיים מהארון בחדר שינה והולכים לחדר הרחצה (איסוף ציוד). כבר נקודת מכשול ראשונה: מעבר למחדר לחדר ועל כך בסרטון איך המעבר מחדר לחדר משפיע על הזיכרון . מניחים את הבגדים במקום יבש ויציב (לא על הרצפה? לתלות על הדלת? אפשר בכיור?). מתפשטים מהבגדים שיש עלינו (פעולה רב שלבית כשלעצמה!) ניגשים למקלחון ופותחים את המים על ידי הפעלת הברזים (לאיזה כיוון פותחים ברז? איך מכוונים שלא יהיה חם מדי או קר מדי?) עומדים מתחת למים הזורמים ומשתמשים בתכשירים שונים (שימוש בציוד נוסף: איך יודעים מה מתאים לאיזה חלק בגוף? לראש? איך פותחים את הבקבוק? מה הכמות המתאימה?) סוגרים את המים (פעולה הפוכה של אותן ידיות – לאיזה כיוון מסובבים עכשיו?). חוזרים על הפעולות הקודמות לפי הצורך (כבר השתמשתי בשמפו? בסבון? במרכך?). יוצאים מהמקלחון ומשתמשים במגבת להתנגב ולהתייבש (רצף של פעולות מוטוריות מורכבות). מתלבשים: אלו בגדים הם הנקיים ואלו הם מה שכבר פשטתי? (ומה עושים עם המגבת?). שינוי והתאמת ציפיות: כפי שנוכחנו, פעולת הרחצה היא כוללת הרבה ציוד, מורכבת ודורשת שינוי ממצב נוח ונעים למצב פחות בטוח ולא תמיד נעים (הפשטת בגדים, עירום מלא, שינוי טמפרטורה של הגוף). הדבר הראשון שנעשה בכדי להתמודד עם שינויים בנכונות להתרחץ בדמנציה/ אלצהיימר יהיה: התאמת הציפיות   שלנו . אין צורך להתרחץ כל יום. באמת. גם הרופאים תומכים בכך. אפילו אם זה היה ההרגל שנים רבות (אגב, בילדותם רוב האנשים כיום עם דמנציה/ אלצהיימר לא התרחצו כל יום). להתרחץ 1-2 פעמים בשבוע זו הצלחה (כבירה!). כן, גם אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו שולט על הסוגרים. ניתן להשתמש במגבונים לחים לצורך שמירה על ניקיון האזורים האינטימיים בין רחצה לרחצה. אולי לא אידיאלי, אבל הרבה יותר טוב ממלחמות הרחצה היומיות. אפשר לשמור על שלמות העור וריח גוף סביר באמצעות שימוש במגבונים לחים. בנוסף, רחצה אינה חייבת לכלול סבון בכל הגוף. החשוב הוא שטיפה עם מים באזורים הרגישים: מפשעה, ישבן ובתי שחי. זקנים רבים סובלים מעור הנוטה ליובש, ושימוש בסבון עלול להגביר זאת. המים כשלעצמם הם המרכיב המשמעותי ברחצה, ואין צורך להתעקש על שימוש בסבון בכל הגוף (יכול לקצר מאד את משך הרחצה). הסביבה הפיזית :  התאמת הסביבה הפיזית של חדר הרחצה חשובה לצמצום גורמי סיכון לנפילה, ויכולה לסייע לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להמשיך להתרחץ על ידי תמיכות מכוונות. הנחיות כלליות לצמצום סיכונים נפילות:  מקלחון. לא אמבטיה. אם חייבים להשתמש באמבטיה – יש להשתמש בספסל אמבט  בכניסה, יציאה ובזמן הרחצה! במקלחון: להניח משטח למניעת החלקה בתוך המקלחון ומחוצה לו (או מרצפות מונעות החלקה). ידיות אחיזה בתוך המקלחון בגובה מתאים (אפשר מאוזן או מאוזן, מה שנוח לכל אחד). הידיות - כן, האמבטיה - לא! מעבר להנחיות אלו, בדמנציה/ אלצהיימר כבר בשלבים ראשונים יכולים להיות מצבים שהאדם מתקשה להתרחץ לבדו מפאת קושי לזכור מה ואיך לעשות. ניתן לשלב תמיכות בסביבה שיסייעו ויכוונו. דוגמאות: איך לפתוח את הברז: בשנים האחרונות יש שימוש בידית אחת מרכזית שמסובבים לכיוון מסוים ומושכים כדי לפתוח את המים. רוב האנשים עם דמנציה/ אלצהיימר השתמשו במהלך חייהם ב2-3 ברזים במקלחת כדי לפתוח את זרימת המים ולכוון את הטמפרטורה. הם לא יודעים איך להשתמש בידית האחת הזו! מה עושים? מדביקים שלטים עם המילה חם/ קר בצבע אדום וכחול בהתאמה על הקיר ליד הברז כרמז מה לעשות. איפה הסבון: רבים משתמשים בשנים האחרונות בסבון נוזלי, אולם רוב חייו האדם עם דמנציה השתמש בסבון אבן ואינו מזהה את הבקבוק כמשהו שישמש לסיבון.   מה עושים? כדאי לצמצם את מספר הבקבוקים והתכשירים שיש במקלחון (לא להשאיר בקבוקים ריקים בכלל) + לקנות סבון אבן לשימוש + לרשום/ להדביק תווית ברורה על בקבוק השמפו. עוד בעניין התאמת הסביבה הפיזית: תאורה מתאימה: לא מסנוורת ולא חלשה מדי. אני נכנסת להרבה חדרי רחצה בבתים וברבים מהם התאורה לא מתאימה ובדרך כלל חלשה מדי. הבאת כל הציוד הרלוונטי לחדר הרחצה לפני התחלת המשימה. ראש טוש נייד ולא מקובע בקיר כך שנוכל לשלוט ולכוון את כיוון המים. דוגמה לתמיכות ספציפיות לדמנציה/ אלצהיימר למעשה אפשר לחלק את הקושי ברחצה ל-2 תתי נושאים גדולים: התנגדות לרחצה בשלב ההגעה לחדר הרחצה: סירוב להיכנס לחדר לרחצה/ המקלחת. התנהגות המבטאת קושי/ התנגדות למגע המים על הגוף. התנהגות המבטאת קושי עם מגע של מים במצב זה האדם עם הדמנציה/ אלצהיימר כבר הגיע לחדר הרחצה וכעת מתנגד לפשוט בגדים או מתנהג בתוקפנות כאשר מפעילים את המים. לפעמים בדמנציה/ אלצהיימר המגע של המים הופך להיות לא נעים/ צורב/ כואב בשל השינויים בוויסות חושי הנלווים לדמנציה/ אלצהיימר. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו יודע לדווח לנו על כך, ונצטרך להבין זאת באמצעות תצפית התנהגותית. מה אפשר לעשות?  להרטיב דרך הבגדים. לא חייבים לפשוט את הבגדים לפני ואפשר להתחיל את המקלחת בעודו לבוש ולהסיר א הבגדים תוך כדי או להרטיב את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר דרך מגבת וללא מגע ישיר של המים על העור. כלומר, לאחר שהסרנו את הבגדים – להניח מגבת על הכתפיים ומגבת על הירכיים (בהנחה שמתרחץ בישיבה). יש לכך יתרון שגם מצמצם תחושה של חשיפה ועירום. מרטיבים תחילה דרך המגבות, ולאחר התרגלות למים לרוב האדם עם דמנציה יסכים להסיר את המגבת ולא יירתע מהמגע הישיר של המים. אם כן ממשיך לסבול ממגע ישיר של המים, ממשיכים להרטיב דרך מגבת: מסבנים מתחת למגבת ומזרימים מים שוב מעל המגבת עד שמסירים את הסבון. לצורך חפיפת ראש תידרש מגבת נוספת. בחלק 2 על רחצה בדמנציה/ אלצהיימר נתייחס לאתגר של להביא את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לחדר הרחצה, כולל איך להציג זאת, דגשים לתקשורת אפקטיבית ועוד. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. כדאי לקרוא גם: עידוד שתייה ומניעת התייבשות בדמנציה/ אלצהיימר ההשפעה של אור ותאורה על התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר עיצוב הסביבה הביתית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

במסגרת הייעוצים שאני עושה בני משפחה מטפלים הנושא של אוכל ואכילה עולה לעתים תכופות. אוכלים יותר מדי/ מעט מדי/ לא בריא/ מתוקים/ בשעות ה"לא נכונות" ועוד המון נקודות שמטרידות משפחות בנוגע לנושא זה. זה לא מפתיע כי אוכל זה הרבה יותר מאוכל, כפי שיודע כל מי שצפה במאסטר שף או הקשיב לאייל שני מדבר על מנה שהכין. להלן כמה מאתגרים של בני משפחה מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר שפגשתי וביקשו הכוונה איך להתמודד (כל השמות בדויים):  "צריך להתחיל עם המרק" יוסי וצפרירה היו רגילים במשך שנים ליהנות מקערת מרק בפתיחת ארוחת הצהריים. לצפרירה יש כיום דמנציה בשלב אמצע. לצד הדמנציה הופיעו שינויים במערכת העיכול בשל מחלה אחרת, והיא ירדה במשקל באופן ניכר. מאז שהתייצב מצבה הגופני ומשקלה היא אוכלת את קערת המרק בתחילת הארוחה, ומסרבת להמשיך לאכול את המנה העיקרית. בני המשפחה מוטרדים מאד מכך שצפרירה לא אוכלת, וחששו שהירידה במשקל תימשך בשל כך. כל ארוחת צוהריים נהייתה לזירה של התמקחות/ משא ומתן וניסיונות לשדל אותה לאכול עוד לאחר המרק. מה אפשר לעשות? הסברים ונימוקים על חשיבות אכילה בריאה ומספקת אינם רלוונטיים לאישה עם דמנציה/ אלצהיימר. אמנם המרק הוא הרגל מזה שנים, אבל כעת אינו משרת את המטרה של שמירה על משקל יציב. הפתרון המומלץ היה להפסיק להציע את קערת מרק כפתיח לארוחת הצהריים. הערך התזונתי של המרק זניח ביחס לערך התזונתי של המנה העיקרית, ומומלץ להעדיף את המנה העיקרית הכוללת חלבונים, שומנים ופחמימות. אפשר להציע את המרק לאחר המנה העיקרית בארוחת הצהריים. אם תרצה – תאכל. אם לא, אז. אפשר להעביר את המרק לארוחת הערב, מתוך הבנה שגם אז תאכל רק את המרק ולא את ההיצע הנלווה. "הוא אוכל כל כך לא אסתטי" יעל התקשרה וסיפרה שמה שהכי קשה לה עם הדמנציה של בעלה, צבי, זה האופן שבו הוא אוכל כעת. זה מאד לא אסתטי, נשפך לו המרק, והאוכל חורג מהצלחת או שהוא משתמש בידיים להחזיק את העוף וכדומה. במיוחד קשה לה בארוחות משפחתיות. מה אפשר לעשות?  דמנציה/ אלצהיימר משפיע על היכולת לתכנן תנועה ולהשתמש בכלים. המוטוריקה העדינה מושפעת לרעה והיכולת לאחוז בסכום, לתכנן ולהביא באופן חלק מהצלחת לפה משתנה עם הזמן. לא ניתן להשיב לאחור, אך ניתן להתאים את הסביבה ליכולות כך שנוכל לאפשר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להמשיך לאכול באופן עצמאי ולהשתתף בכבוד בארוחות משפחתיות. ישנם מגוון אביזרי עזר היכולים לסייע בכך. אפשר וכדאי לפנות לשירותי ריפוי בעיסוק להתאמת המענה מתאים לכל אדם ומצב. דוגמאות: תוחם צלחת : מונע מהמזון לגלוש אל מחוץ לצלחת. תמונה של epharma וניתן להזמין מהאתר שלהם . הגשת מרק בספל ולא בקערה כדי לצמצם צורך בשימוש בכף: ספל מחוספס לאחיזה טובה יותר סכום עם ידיות מעובות לאחיזה נוחה וקלה יותר: מהאתר של עזרים וניתן להזמין בקישור זה . לצד כל האביזרים הללו ניתן להתאים את אופי המזון ליכולות של האדם. אם ניכר קושי להשתמש בסכום נוכל להציע "מזון אצבעות", כלומר מזון שממילא ניתן לאכול על ידי החזקה בידיים וללא אמצעי עזר. יש מגוון רחב של מזונות מתאימים. דוגמאות:  ביצה קשה, חתיכות חביתה כריכים חתוכים בחתיכות קטנות משולשי גבינה מותכת, קוביות גבינה צהובה, אצבעות גבינה ירקות חתוכים, חתיכות ירקות מבושלים גדולים (גזר, קישוא, דלעת), אצבעות כרוב ממולא, עלי גפן פלחי פירות פלחי תפוחי אדמה/ בטטה מבושלים, צ'יפס, לביבות שונות אטריות או פסטה רחבה מקלות דגים מטוגנים, חתיכות עוף, קציצות ללא רוטב, סרדינים מסוננים קובה ממולא, חתיכות פשטידות בורקס, פיצה, פנקייק, בלינצ'ס אם מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר שנוהג לשוטט, אפשר שיאכל מזונות אלו תוך כדי הליכה. לרוב כך נוכל להעלות את הצריכה הקלורית היומית, במקום לדרוש שיישב ויאכל באופן "מסודר". דבר נוסף, כזכור יעל ציינה שקשה לה במיוחד בארוחות משפחתיות. צבי נהג לשבת בראש השולחן במשך שנים, וכעת במקום ישיבה זה האכילה הלא אסתטית שלו היתה גלויה לכל הנוכחים והביכה מאד את יעל. הצעתי שצבי יעבור לשבת במקום אחר. שיישב מימין לראש השולחן, ויעבירו את ה"שרביט" של ישיבה בראש השולחן ככבוד לבן הבכור. "היא כל הזמן הולכת למקרר ומוציאה אוכל" שרה מתגוררת בדיור מוגן עם מטפלת. היא נוהגת לאכול ארוחת צוהריים בחדר האוכל, ובמטבחון בחדרה יש מזון לארוחת הבוקר והערב. הבנות שלה פנו משום שהמטפלת סיפרה להן ששרה כל הזמן הולכת למקרר ומוציאה משם משהו, אוכלת קצת ומשאירה על השיש בסמוך. המטפלת מנסה למנוע ממנה לגשת למקרר כי היא לא באמת רעבה, ושרה כועסת עליה, אפילו קיללה אותה והרימה יד באיום. חוץ מעניין זה הן מסתדרות היטב. אוכל זה צורך קיומי. אם אני מרגישה רעבה – אני צריכה לאכול. לספר לאדם שחווה רעב שכבר אכל, דומה לסידור מחדש של הכיסאות על הטיטניק... אדם עם דמנציה שאוכל שוב ושוב ושוב קורה לרוב בתחילת דמנציה. אם אין עלייה משמעותית במשקל, זה ממש לא צריך להטריד את המטפלים ולא מנסים להגביל (גם אל מתוקים). במצב שרוצים לצמצם אכילה, כדאי לעשות זאת באופן עקיף ולא בדיבור ישיר על הנושא או חסימת הדרך למקרר (כפי שעשתה המטפלת במקרה שבו שרה הרימה עליה יד מאיימת). מה אפשר לעשות? הדרכנו את המטפלת להציב במדף העליון של המקרר ומקדימה צלוחיות עם פלחי ירקות ופירות, מעדני גבינה קטנים (כמו גמדים) או קוטג' בגודל מיני או משולשי גבינה ופריכיות אורז. כאשר שרה ניגשה למקרר היא לקחה את מה שהיה זמין ונוח, מול העיניים שלה. המנות הקטנות צמצמו את בזבוז המזון והצבת מזון בריא צמצם את הדאגות של המטפלים. "הוא לא שותה מספיק" הקיץ הישראלי מעורר דאגות רבות בקרב בני משפחה מטפלים בנוגע לשתייה של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר. ובצדק. המנגנון של צימאון משתנה עם העלייה בגיל ואינו רגיש כפי שהיה בעבר. גם השינויים הניווניים במוח בדמנציה/ אלצהיימר עשויים להשפיע כך שלא יזהו צימאון או צורך לשתות. איך נוכל לעודד שתייה ולמנוע התייבשות אצל אדם עם דמנציה/ אלצהיימר?  לא: אתה צריך לשתות / חשוב מאד שתשתה/ הרופא אמר שאתה חייב לשתות/ לא שתית היום כלום! כן: דוגמה אישית ובדרכים עקיפות ויצירתיות. בסרטון זה מוצגות מספר טכניקות לנסות בבית:   עוד סיפור אחד שאינו קשור ישירות לאכילה של מזון, אלא להתנהגות המופיעה לפעמים בדמנציה/ אלצהיימר מתקדם, ומתפרש על ידי בני משפחה כצורך ב"אכילה". "היא לא מפסיקה ללעוס את החולצה" ריבה אישה בשלב מתקדם של דמנציה/ אלצהיימר. יש לה צורך בגירוי מתמיד לשרירי הפה. היא נוהגת לשוטט וללעוס את החולצה שלה (הצווארון או השרוולים). המשפחה מוטרדת מלעיסת החולצות אך לא יודעים כיצד למנוע זאת ממנה. מה אפשר לעשות?  לפעמים בדמנציה לאדם יש צורך בגרייה חושית באופן שונה מהנורמה. עבור ריבה הלעיסה של החולצה זה כנראה אמצעי להרגעה עצמית. ניסיון למנוע ממנה לעשות זאת עלול לגרום להתנהגות לתוקפנות (בפרט אם אוחזים בידיה ומגבילים תנועה) או עירור חרדה חמורה יותר. רצוי להציע לריבה אמצעים/ אביזרים ללעיסה שהם בטיחותיים ויספקו את הצורך שלה, כמו גם יקלו על הדאגות של המשפחה. חשוב שהאמצעי יהיה בטיחותי (חומרים ועמידות) ולא פחות חשוב שייראה בוגר.  י ש להימנע מנשכנים המיועדים לתינוקות ולא מכבדים את האדם עם דמנציה באשר הוא. דוגמה מהחנות של Daphnique Design שאפשר להזמין בקישור זה : שרשרת מכבדת ובטוחה ללעיסה מחרוזי סיליקון ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: שינויים באכילה באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר שאלות ותשובות בנושא אכילה בדמנציה/ אלצהיימר שינויים בחוש הריח וחוש הטעם בדמנציה/ אלצהיימר

מבלי שנשים לב, אנחנו כבר ממש בקיץ. קיץ ישראלי משמעו חום, זיעה, מזגן. וצריך לשתות יותר. יותר ממה שאנחנו חושבים. יותר ממה שאנחנו רגילים. יותר ממה שנדמה לנו. ככל שעולים בגיל זה נכון במיוחד. כי העלייה בגיל מקהה את מנגנון הצמא . לעתים חל שינוי ביכולת להשתמש בשירותים באופן עצמאי, אז שותים פחות, כדי לצמצם מצבים אלו. אנשים עם שינויים קוגניטיביים מתקשים לעקוב אחר כמה שתו ומתי. מגבלות ניידות עלולות להקשות על השגת הנוזלים. לפעמים מופיעים שינויים ביכולת הבליעה. רוצה לומר – גובר הסיכון להתייבשות. בנוסף, כל מחלה חריפה יכולה להביא למצב של התייבשות (הקאות, שלשולים, זיהום, חום גבוה). שימוש בתרופות שונות, שחלקן אולי משתנות, גם מגביר את הסיכון. פינת קפה חיננית בקיבוץ כנרת למה גורמת ההתייבשות? בטווח הקצר - מחסור בנוזלים עלול להביא לסחרחורת, חולשה ועייפות יתר ומגביר את הסיכון לנפילות. בדמנציה/ אלצהיימר לעתים התייבשות תביא ל שינויי התנהגות לא אופייניים לאדם. בטווח הארוך - התייבשות ממושכת משפיעה על מערכות הגוף השונות לרעה, בין היתר גם עצירות כרונית, העלולה כשלעצמה להחמיר התנהגויות שונות בדמנציה. איך לזהות אם אדם סובל מהתייבשות? "מבחן הרמת קפל עור" פחות מהימן באנשים זקנים, משום העור שלהם באופן טבעי נהיה דק יותר ופחות גמיש עם העלייה בגיל. אם נדמה לכם שהאדם סובל מהתייבשות, דרך לא רפואית/מדעית שיכולה להיות יעילה היא לתת לאדם לשתות ולצפות אם "מתעורר" ונהיה פעיל / עירני יותר לאחר 10-15 דקות. מתן נוזלים זהו גם הטיפול בהתייבשות קלה - המצב שרובנו נפגוש בחיי היום יום. מה כדאי לשתות? אין הנחיות חד משמעיות מה כדאי לשתות. יש המלצה להימנע משימוש באלכוהול כמשקה לשמירה על רמת נוזלים תקינה בגוף. קפה אמנם נחשב כבעל תכונות משתנות קלות, אולם מחקרים מבוססי שימוש בחיי היום יום אינם מצביעים על השפעה משמעותית (בהנחה ששותים כמות מתונה, כלומר 2-3 כוסות ביום). כך גם בנוגע לתה. משקאות האנרגיה השונים בשוק מכוונים בעיקר לקהל של אנשים צעירים. ההשפעה של מוצרים אלו על הגוף של אדם זקן אינה מוכרת דיו. משקאות אלו אינם מומלצים כמענה למצב של התייבשות קלה. איך נוכל לשמור על רמת נוזלים טובה? - תציעו משקאות לאורך היום, רצוי בתדירות מתוכננת (אם אתם מודאגים בעניין, כדאי לערוך מעקב רשום) - תציעו כמות קטנה בכל פעם: אנשים עשויים להימנע משתייה אם נראה להם שלא יסיימו את כל המנה - תציעו משקאות שהאדם אוהב לשתות - תבדקו אם יעדיפו לשתות עם קש - בנוסף לנוזלים כדאי להציע מאכלים עתירי מים, כגון פירות (בהתאם להנחיות למעקב אחר רמות סוכר). יש אנשים שאוהבים לאכול מרק גם בקיץ, וזהו מקור נוסף ומצוין לנוזלים - תשימו לב אם יש גורמים משניים המעכבים את האדם משימוש בשירותים באופן עצמאי, ותנסו לתת מענה לקשיים אלו, ככל האפשר - אם יקירכם חושש לשתות שמא ייאלץ לקום בלילה לשירותים, כדאי להימנע ממשקאות עם קפאין בשעות אחר הצהריים ולשים לב לשתות יותר במהלך החלק הראשון של היום - לאנשים המתגוררים לבדם, כדאי לשקול להיעזר באפליקציה העוקבת ומזכירה לשתות במהלך היום ספציפית לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר: 1. מים הם נוזל שקוף. שינויים בתפיסה חזותית המתרחשים במוח בדמנציה, עשויים להביא לכך שהאדם אינו "רואה" את המים, ועל רקע זה לא ישתה את המים. כך גם בנוגע לכוסות שקופות, בפרט כאשר הן מכילות מים. כדאי להציע נוזלים ב כוסות צבעוניות כדי להגביר את האפשרות לזהות את הכוס ולשתות ממנה. 2. תתנו לאדם עם דמנציה לשתות מה שהוא אוהב, ולא מה שכדאי/ צריך/ בריא/ לא משמין וכדומה. אדם עם דמנציה פועל על בסיס התחושות הגופניות שלו. לא תוכלו לשכנע ואתו לשתות מה שאינו טעים לו כי "צריך". תנסו לשחרר את הדאגה מה הכי טוב ונכון לפי ההנחיות המקובלות לאנשים בריאים. תתנו לו מה שהוא אוהב. גם אם זה פטל או קולה זירו או מיץ תפוזים. מים בכוס צבעונית לעומת כוס שקופה תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: התאמת הסביבה החזותית לדמנציה / אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים שינויים באכילה בדמנציה / אלצהיימר

ספרים:  בטון מזוין, מאת איתי שילוני, (2024):  הספר כתוב בגוף ראשון ומשתף בשטף תודעה ומחשבות של מהנדס בכיר שחווה ירידה קוגניטיבית, ובסופו של דבר - דמנציה. האיש חווה רצף של מחשבות, זיכרונות מהעבר הצפים באופן אסוציאטיבי, לצד ניתוקים ברצף הזמן, מחשבות שווא, חרדה, הצפה רגשית ועוד. הקורא מבין את ההידרדרות באופן עקיף באמצעות מחשבות על מה שיכול או לא יכול לעשות והעזרה שהאיש מקבל. לאורך כל הספר אין שמות לאנשים, ואת חלקם האיש מודה ששכח. כל הדמויות מוצגות ביחס לאיש: הבן שלו, הבת שלו, אשתו לשעבר הראשונה, חבר הילדות שלו, הפיליפינית. ברצף המחשבות על ההווה המתמשך כבליל, עולים גם זיכרונות מהעבר הרחוק, מהילדות, מהשירות הצבאי, ימי תחילת העבודה. בין היתר הוא נזכר שיש סוד שהוא שומר ונוצר ואסור שייוודע ברבים. מהו אותו הסוד? זאת כבר אינו זוכר/ יודע. עם התקדמות הספר, הקורא נחשף באופן חלקי למהות הסוד. האיש חווה ומתאר את התופעות השונות המוכרות בדמנציה; עייפות גוברת, קושי בשמירה על רצף תודעה, ניתוק מהזמן, אירועים של בהלה ופאניקה החולפים כלא היו ועוד. הספר קצר יחסית (116 עמודים לא גדולים) וקל לקרוא. ככל שהתקדמתי בקריאה, הזכיר לי ספר זה את הספר המצוין "נמצאת" (מאת דן זמל), שאף הוא עסק בחוויית אדם עם דמנציה מנקודת מבט בגוף ראשון. אולם, המהנדס בספר זה לא מעורר סימפתיה או אמפתיה כלל. האיש היה אנטיפת כל חייו, כלפי נשותיו, כלפי ילדיו, כלפי קולגות. גם עתה אינו חפץ בחברת אנשים ומעדיף לשקוע ב"עבודתו". כך שהקריאה היתה עבורי קלה יותר מבחינה רגשית, לא נכמר ליבי על קשייו ומצבו המידרדר. המלצה:  ממליצה לקרוא. מרחיב את ההבנה של החוויה של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר, בפרט ביחס למחשבות שווא של רדיפה ודיסאוריינטציה בזמן.   יומן פרידה, מאת ניצן ויסמן (2024):  ניצן ויסמן מתאר באריכות ובפרוטרוט את השנה האחרונה לחיי הוריו, וקצת שהיה לאחר מכן. הספר מחולק ל-3 חלקים: אבא, אמא ובית. אביו היה חולה בדמנציה ואימו בפרקינסון. בתהליך ההידרדרות והגסיסה שלהם הוא שוזר זיכרונות וסיפורים מן העבר הרחוק והקרוב, כך שזהו ספר מאד אישי וספציפי לו ולמשפחתו, לצד החוויה האוניברסלית של טיפול בהורים מזדקנים. לעתים חשבתי שהוא חושף את הקרביים לא רק בהיבטים של המחלות והתנהלות איתן, אלא גם בקשריו עם ההורים. קשרים אמביוולנטיים אלו מוכרים לרבים מאיתנו. הם מה שאנו מרגישים וחושבים בנוגע להורינו לא רק בהיותם חולים וחלשים, אלא גם כשהיינו בתקופות הילדות, הנעורים, הבחרות והבגרות המוקדמת. אנחנו מגיעים לטיפול בהורים עם מטענים. ניצן משתף אותנו בכנות נדיבה בלבטים, בקשיים, במחשבות, בהרהורי הכפירה ובכל מנעד הרגשות שאנו חווים בטיפול בהורים מזדקנים. חווית הקריאה לא פשוטה ומצריכה עצירות מתודיות. רוב הספר מתייחס לחודשים האחרונים לחיי אביו, ובהמשך לחודשים האחרונים של אימו, שהיו במקביל לתחילת מגפת הקורונה. את החלק האחרון, הנקרא "בית" לא הצלחתי לקרוא במלואו. הוריי, ב"ה, עודם בחיים. מה שחידש לי הספר הזה הוא חווית האבל של ניצן, שמתוארת בהרחבה ובפרטי פרטים. למה זה מיוחד? כאמור, יחסיו עם הוריו בעודם בחיים היה אמביוולנטי. אין זה אדם עם רגשות חיוביים או שליליים כלפי הוריו, אלא אדם עם יחסים מורכבים שכולנו חווים, וכך גם האבל שלו. המלצה:  כן, לאנשי מקצוע המעוניינים להעמיק בחוויה של בני משפחה מטפלים לקראת סוף החיים ולאחר מכן.   אהבה בימות אלצהיימר: סיפורי אהבה על זוגיות לצד מחלת האלצהיימר, מאת אורית שביט (2023) ספר זה הוא למעשה סיכום המחקר לתואר PhD של המחברת, שעסק במשמעות המוענקת לאהבה בזוגות החיים עם מחלת אלצהיימר. הספר מחולק לשלושה חלקים, המציגים מגוון סיפורי אהבה של זוגות מנקודות מבט שונות: בן/ בת הזוג הבריאים, בן/ בת הזוג עם דמנציה וילד בוגר לאדם עם דמנציה המתייחס לזוגיות של הוריו כיום ובעבר. כמקובל במחקר מסוג זה, כל תת חלק מחולק אף הוא לפי תמות, כלומר לפי נושא המשותף לסיפורים. המחברת משתפת רק בחלק ממספר גדול של ראיונות שביצעה, וראיונות/ סיפורים אלו מגוונים ומציגים מגוון חוויות חיים, שחלקן יהיו מוכרות למטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, וחלקם עשויים להיות חדשים ומפתיעים. החוויה האנושית בכל מצב ומצב תמיד רב גונית, ועל אף שנדמה לאדם מסוים שהדרך בה הוא חווה היא הדרך האפשרית היחידה, מתברר תמיד שיש אינסוף גוונים ואפשרויות לחוות מאורעות דומים למראית עין. המחברת מצהירה שמטרת הספר "לאפשר לכל אחת ואחד למצוא נקודות אחיזה להזדהות איתן" (עמ' 183). לדעתי, מטרתה בהחלט הושגה. אנשים שמטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר בוודאי "ימצאו" את עצמם בין הסיפורים השונים, ואף ייחשפו לעמדות והלך חשיבה אחר ושונה משלהם ביחס להתמודדות עם דמנציה. המלצה:  ממליצה לבני זוג מטפלים לקרוא. לאנשי מקצוע מומלץ מאד לקרוא, בפרט בתחילת הדרך המקצועית כדי להכיר מגוון ההתמודדויות. חלום עולם הפוך, מאת אילנה ברנשטיין (2024): בגב הספר מופיע התיאור הבא: "...סיפור בתוך סיפור, מסע סוער בזרם התודעה המשובש, המקוטע והפרוע של הגיבורה שלו, שהוא גם מסע בשפה שבו משייטת אילנה ברנשטיין ומשקעת את הקוראים והקוראות בפואטיקה של דמנציה ספרותית " (הדגשה שלי). פעם ראשונה שאני נתקלת במונח "דמנציה ספרותית" ולא ממש ברור לי מה המשמעות או הכוונה בכך. לא מצאתי שיש ממש סיפור או עלילה בספר זה, אלא מעקב אחר זרם תודעה אסוציאטיבי, כאוטי ואפילו פסיכוטי, שאינו מבדיל בין מציאות לדמיון, בין עבר- הווה- עתיד, שאין שיקול דעת או יכולת להבדיל בין עיקר לתפל או לבחור בהתייחס למדרג כלשהו. הקריאה בספר מאתגרת. הצלחתי לקרוא עד עמוד 125. החוויה הכללית של הקריאה הרגישה לי מציפה ומחייבת קשב מעבר לקריאה הרגילה שלי. ייתכן שזה באמת מדמה הלך חשיבה ורצף תודעתי של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר. יש קטע ארוך למדי המתאר את ההכנות של בני הזוג לצאת למסע. תחילה קטע זה משעשע למדי עם תיאור של מגוון חפצים לא הגיוני שהם חושבים לקחת איתם והיערכות לקויה מאד של הבית לעת היעדרם. אבל, קטע זה מתארך ונמשך עד שנותרה בי הרגשה של גרוטסקיות ולעג לרש. יש פה ושם משפטים מבריקים, לדוגמה:  "לבעלי ולי יש הרבה מאד זיכרונות שמחים, וגם לא מעט שיכחונות שמחים" (עמ' 36) "בעלי לא הצליל להיזכר. וגם אני לא. נשארנו בחוסר היזכרות. בעלי לא נראה מוטרד. בדרך כלל לא זכרנו את מה ששכחנו ולא היתה לנו סיבה להצטער" (עמ' 10) "הדיסק מלא. בעלי עבר לענן"  (עמ' 18). המלצה:  לא. פשוט לא. למרות הביקורות הספרותיות המשבחות (שלא ממש הבנתי). לא קמתי מהלילה שלי, מאת אנני ארנו (תרגום לעברית מ2016):  באפריל השתתפתי בסוף שבוע של כתיבה יצירתית, ושם המליצו לי רבים על הספר ועל הסופרת. הספר הוא יומן של בת (הסופרת עצמה) לאישה עם דמנציה, המתעתדת את דעיכתה של האם באופן חושפני ופשטני דרך הפריזמה של היחסים הלא ממש טובים שלהן. התקשיתי מאד לקרוא את הספר הלא גדול (116 חצאי עמדים) ונתקעתי בעמוד 34. המשכתי עוד לרפרף הלאה ולקרוא משפטים אקראיים, אך גם הם לא עוררו עניין לקריאה מעמיקה יותר. בסוף הספר יש פרשנות ספרותית של המתרגמת, שגם אותו לא צלחתי. *הכתוב לעיל נכתב באביב בניסיון הקריאה הראשון. ניסיתי לקרוא שוב בסתיו, וקראתי עוד כ-20 עמודים והחוויה - אותה החוויה. ייתכן שאני טועה, וזו בכל זאת יצירה ספרותית מרשימה, בהיות הסופרת משוררת מפורסמת. אולם, בקריאה יחפה של מי שאינה מכירה את המשוררת ויכולותיה, ספר זה מרגיש כסגירת חשבונות עם אמא. בכל סיפור כזה יש לאמא גם נקודות של חיבה וזכות. אולם הרוח הכללית, המילים, השפה והאווירה בספר היא עכורה, מלוכלכת, קרה ומעוררת רצון לסגור את הדלת (או לפחות את הספר). המלצה:  פשוט לא. (תוספת קצת פוליטית: לאחר שגיליתי שגב' ארנו חתמה על העצומה להחרים אנשי ספר ישראליים, אני ממש שלמה עם מה שכתבתי בעניין הספר הזה). מתנת המספרים, מאת יוקו אוגווה (2010):  סיפור על פרופסור למתמטיקה שנפגע בזיכרונו באונת דרכים ומאז טווח הזיכרון שלו מוגבל ל-180 דקות. הסיפור מסופר מנקודת מבט של סוכנת משק בית המגיעה לעבוד אצלו (אחרי שקודמותיה התחלפו תדירות לנוכח התנהגותו המוזרה), והבן שלה גם מתחיל לבלות את השעות לאחר בית ספר בבית הפרופסור. שני מוטיבים מרכזיים בסיפור הם הקסם של מספרים, שהפרופסור מצליח "להדביק" את המספרת באהבתו למספרים ותכונותיהם הקוסמיות, וכדור בסיס המהווה תחום עניין מרכזי עבור הבן ועבור הפרופסור. הספר קטן ולא ארוך. עם זאת, באמצע הסיפור תהיתי לאן זה עשוי להתקדם והאם יש טעם להמשיך לקרוא. מודה שרפרפתי על הסברים של נוסחאות ופלאיהם של מספרים ראשונים, מספרי רעים, כמו גם על פרטי מהלכים של משחקי כדור בסיס (לא ידעתי שזה משחק כל כך משמעותי ביפן). עניין הזיכרון הקצר נוכח משך כל הסיפור, והמספרת ובנה עושים מאמצים ניכרים שלא לעמת או לאמת את הפרופסור עם מגבלתו בכדי למנוע ממנו מבוכה ולשמור על כבודו, כפי שמתאים לתרבות היפנית. בין היתר מוזכר כי הקשיבו פעמים רבות לאותם ההסברים בנוגע לנושאים מתמטיים שחזרו על עצמם, אך ניכר היה שהפרופסור נהנה לדבר עליהם. כך שמספר נושאי השיחה היה מוגבל, אך הם נדבקו בהתלהבותו מהנושא. הסיפור כתוב בחינניות, אולם היו מספר נקודות שבהן חשבתי להפסיק לקרוא והיתה הרגשה של סטגנציה בעלילה. המלצה:  נחמד, אך לא הייתי מתאמצת למצוא בכדי לקרוא (אני מצאתי רק בחנויות יד שנייה). מדיה נוספת:     שיר של אביתר בנאי , אמא שמחה, מהאלבום החדש "שיחות שלום", 2024. קראתי במספר מקומות שהאלבום הזה שונה מאלבומים קודמים של הזמר. מכיוון שאיני נמנית בין מעריציו, איני יכולה להתייחס לכך. כן מרגש שהוא כותב שיר לאמא שלו, שמתייחס לדמנציה/ אלצהיימר שלה באופן פומבי. מה שבולט בעיניי הוא שהדבר נעשה בהיותה בחיים, בעוד משפחות רבות של אנשים ידועים ומפורסמים לרוב משתפים בנוכחות של דמנציה/ אלצהיימר בחייהם/ במשפחה לאחר פטירתו של האדם עם דמנציה. סרט "זיכרונות ":  סרט המוקרן בימים אלו בקולנוע: סילביה היא עובדת סוציאלית שמנהלת חיים פשוטים ושגרתיים למדי: יש לה בת צעירה, עבודה קבועה ופגישות שבועיות במסגרת "אלכוהוליסטים אנונימיים". הכל משתנה כשבפגישת מחזור של התיכון היא נתקלת במכר מהעבר, סול, ולהפתעתה מוצאת אותו למחרת בבוקר, רטוב וקפוא מחוץ לדלת ביתה. המפגש המפתיע ביניהם ישפיע עמוקות על שניהם, כשהם יעזו לפתוח דלת לזיכרונות עבר. זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ונציה 2023. המלצה: טרם צפיתי בסרט המלא. ממה ראיתי בקדימון, ומה ששמעתי ממספר אנשים שצפו בקולנוע, החלטתי להמתין שיגיע לטלוויזיה. אם צפיתם, אשמח לחוות דעתכם על הסרט. קישור לקדימון  של הסרט. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם גם : אוצרות משנת 2023 אוצרות משנת 2022 אוצרות משנת 2021