אפתיה כתסמין התנהגותי בדמנציה/ אלצהיימר

אובדן עניין ומוטיבציה הוא אירוע שכיח העשוי לקרות לכולנו מתישהו.

מחקרים מגלים שאפתיה היא התסמין ההתנהגותי השכיח ביותר בקרב חולים בדמנציה לסוגיה.

לעתים קרובות מטפלים אינם מבינים מהי אפתיה ועלולים לחשוב שזה היעדר של בעיות התנהגות.

לחלק מהמטפלים עשויה להיות בכך הקלה כשינוי מסירוב והתנגדות לטיפול, שאולי היה בעבר.

מקור המילה אפתיה הוא מיוונית (המילה apathes) שמשמעותה ללא פאתוס או רגש.

ההגדרה המקובלת כיום בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר היא צמצום כמותי ניכר בהתנהגויות מכוונות, היזומות על ידי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר.

למה זה קורה?

אפתיה בדמנציה מתרחשת בשל שינויים מורכבים במספר מישורים: אנטומיה, פיזיולוגיה, כימיה וגנטיקה.

הערכה של אפתיה בדמנציה/ אלצהיימר היא מורכבת, ובמידה מסוימת דומה לשאלת הביצה והתרנגולת. יש קושי רב להבחין מה הביא למה: האפתיה גררה ירידה קוגניטיבית או שהירידה הקוגניטיבית גררה אפתיה?

איך נראית אפתיה בדמנציה/ אלצהיימר ?

אובדן עניין בפעילות או בקשר עם אנשים אחרים המתפתח לאורך זמן.

ניתן לתאר 3 סוגים של אפתיה:

אפתיה רגשית: היעדר רגש, אדישות והיעדר אמפתיה. האדם עושה רושם שלא איכפת לו מאנשים אחרים ונעדר חום בינאישי שהיה לו בעבר.

אפתיה התנהגותית: היעדר עשייה פיזית, נטייה לשבת זמן ממושך, לא לבצע תפקודים של טיפול עצמי ותחזוקת הבית, על אף שאין מגבלה פיזית לביצוע.

אפתיה קוגניטיבית: חוסר קשר לסביבה, אינם יוזמים שיחה או אינם מביעים עניין במה שעושים אחרים, זקוקים לעידוד רב לנהל שיחה (לא בשל קשיי שפה).

הסימנים לשים לב אליהם:

• צמצום ברצון להתחיל פעילויות

• היעדר מעורבות בפעילויות

• קושי להשלים פעילויות שהתחילו

• היעדר עקביות

• תגובה רגשית מצומצמת ("שטוחה")

• היעדר תובנה לתגובות של אחרים

• רמות אנרגיה נמוכות

• היעדר עניין וסקרנות ללמוד משהו חדש

• קושי לארגן סדר יום

• הזנחה עצמית והיגיינה ירודה

באיזה שלב של דמנציה מופיעה אפתיה?

אפתיה יכולה להופיע בכל שלב של דמנציה, ולעתים מופיעה כבר בשלב מוקדם, ולרוב נמשכת לאורך זמן (לא בא והולך כמו תופעות אחרות).

אפתיה עשויה להיות מה שמביא לשינוי ביכולת תפקודית, לצמצום בביצוע ADL ולצורך בקבלת עזרה רבה בטיפול עצמי.

משפחות שאינן מזהות מצב של אפתיה עלולות לכעוס על האדם ולהאשימו בעצלנות או ש"מוותר" לעצמו.

כדאי לדעת שאנשים עם דמנציה הסובלים מאפתיה עשויים להיות בעלי יכולת ביצוע, אך נטולי יכולת ליזום, כך שהם עשויים במסגרת קבוצה לבצע פעילות שאינם מבצעים באופן יחידני.

האם אפתיה שונה מדיכאון?

לעתים יש חפיפה בין דיכאון לבין אפתיה.

אדם הסובל מאפתיה מתקשה לעשות משהו עבור עצמו או עבור אחרים.

הוא מרגיש אדישות כלפי הסביבה ולא מגיב למתרחש סביבו.

עם זאת, אין רגש של עצב.

זאת בשונה מדיכאון, המאופיין ברגשות של עצבות ומצב רוח ירוד.

אדם עם אפתיה הוא פסיבי, אך אינו מוטרד ממצבו ואינו מתלונן. הרגשות שלהם "שטוחים".

אדם עם דיכאון מרגיש לא בנוח במצבים חברתיים ומנסה להימנע מכך. הוא מרגיש עצב, ייאוש ואשמה.

לעתים אחד ההבדלים בין אנשים עם דמנציה הסובלים מדיכאון לבין הסובלים מאפתיה יהיה בהיענות לטיפול:

אנשים עם דיכאון נוטים לסרב לטיפול, בעוד אנשים עם אפתיה לרוב פסיביים ונענים לטיפול (ממעטים להתנגד).

הליקוי הקוגניטיבי לרוב משמעותי יותר כאשר יש אפתיה בהשוואה לדיכאון,

בפרט בנוגע לתפקודים אקזוקטיביים, הכוללים יוזמה, , תכנון, בקרה, תיקון טעויות, שמירה על רצף ועוד.

התרופות המשמשות לטיפול בתסמינים שונים של דמנציה עלולות להשפיע וליצור תמונה קלינית של עייפות, לאות, היעדר עניין וצמצום התייחסות לגירויים חיצוניים

השוואה בין דיכאון לאפתיה:

תפקוד יום יומי

אפתיה: פחות פעילות גופנית מבעבר, יוזמה מועטה, קושי בהתחלת פעילות, היעדר עניין בפעילויות

דיכאון: פחות פעילות גופנית מבעבר, מרגיש שהכל דורש מאמץ גדול, קושי בהתחלת פעילות, היעדר עניין בפעילויות

קוגניציה

אפתיה: פסיביות, לא מוטרד ממצב בריאותי, לא איכפת מאנשים אחרים

דיכאון: מרגיש אי נוחות, ביקורת עצמית, נמנע ממצבים חברתיים, פסימיות,אובדנות

רגש

אפתיה: אדישות רגשית, הבעה רגשית "שטוחה", היעדר תגובה רגשית

דיכאון: עצב, ייאוש, אשמה, בושה, חוסר אונים, חרדה

מה אפשר לעשות?

בנוסף להצעות להלן, כדאי להיוועץ עם רופא ולשקול טיפול תרופתי לדיכאון (אם מתאים).

1. תזהו מה הם אהבו לעשות בעבר: מוסיקה, אמנות, טבע.

גם אם לא נצליח לשחזר בדיוק מה שאהבו בעבר, הכרות עם תחומי העניין ומה שאהבו בעבר יהוו לנו רמזים מה להציע כעת.

2. העלאת זיכרונות:

זו בדרך כלל פעילות מהנה, בפרט כאשר עושים זאת שלא בדרך של מבחן או חידון, אלא כשיתוף פעולה. מומלץ להיעזר בחפצים או אלבומי תמונות (כאלה שאפשר להחזיק ולא רק דיגיטליים). הכוונה איך לעשות זאת הכי טוב בפוסט הזה.

3. תציעו מספר פעילויות מצומצם ומוגדר.

מומלץ להציע בחירה בין 2 פעילויות. כאשר מציעים פעילות אחת לרוב נשאל: "האם אתה רוצה ל.....?". במידה והתשובה היא לא, עלינו לכבד זאת ולהפסיק ללחוץ או לדחוק בהם לעשות.

לא טוב לנו. עדיף לשאול באופן הזה:

הבאתי לנו משהו נחמד לעשות. במה נתחיל: עם X או עם Y?

ניסוח זה מאפשר גם בחירה וגם מונע מצב של תקיעות עם תשובה שלילית.

4. מעורבות ועשייה מהנה הם החשובים.

התוצאה או התוצר פחות חשובים.

לחץ לסיים את הפעילות עלול לצמצם את הנכונות להתחיל בכך.

5. תתאזרו בסבלנות.

תתמקדו במה שהאדם כן מסוגל לעשות, ולא במה שאינו מסוגל.

6. תתנו משוב חיובי, אך מציאותי.

השתפכות לא פרופורציונלית על דברים פעוטים אינה מתאימה ואינה מעודדת עשייה.

להיפך, האדם עשוי לקלוט שאתם מזייפים התלהבות יתרה,

וגם זה יכבה את רצונו להמשיך ולהיות מעורב או באינטראקציה אתכם.

7. תנסו ליצור סדר יום קבוע, חזרתי ושגרתי.

אנחנו אולי משתעממים בשגרה וחזרתיות, אך יש בכך ביטחון ונחמה.

8. תפרקו משימות גדולות לתתי משימות ושלבים קצרים וקלים לביצוע.

9. תציעו רמזים והכוונה תוך כדי ביצוע פעילות או משימה.

10. אל תאשימו אותם בכך שהם עצלנים/ בטלנים/ לא איכפת להם.

תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות.

תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

מעניין לקרוא גם:

למה אנשים עם דמנציה עייפים כל כך

למה לבקר אדם עם דמנציה שאינו זוכר את הביקור

איך להתגבר על "הטיית החשיבה השלילית" בטיפול בדמנציה