תוצאות חיפוש

דמנציה היא שם כולל למחלות ניווניות של המוח. כמה סוגי דמנציה יש? לפחות 50. יש הטוענים ליותר מ-100. רובן בשכיחות נמוכה (מאד), ובעלות שמות ארוכים המתייחסים לאזורי המוח העיקריים שנפגעים. לנוכח הבלבול הרב בנושא, קיבצתי להלן מידע רלוונטי וממוקד על סוגי הדמנציה השכיחים יותר. מחלת אלצהיימר (Alzheimer's disease): סוג הדמנציה השכיח ביותר, לפחות 60% מהמקרים של דמנציה הם מסוג זה. תסמינים: הליקוי בזיכרון לטווח קצר הוא לרוב התסמין הראשון. - בהמשך יהיו ליקויים בתפיסה חזותית וביכולת להשתמש בשפה (להבין ולדבר) - קושי לעקוב אחר זמנים ולבצע משימות יומיות - אובדן חפצים - יכולות חברתיות ו"פסאדה" (הצגת יכולת תקינה בפני אנשים זרים) נשמרות לאורך זמן - היעדר תובנה לקשיים עלול להיות חלק מהתסמינים כבר בשלב מוקדם. אבחנה: על פי תמונה קלינית (הסיפור שמספרים החולה והמטפל, תיאור מהלך אופייני) + בדיקות מעבדה ובדיקות הדמיה השוללות מחלות אחרות + הערכה קוגניטיבית מסוג MMSE או MoCA. לעתים החולה יתבקש לעבור בדיקת ניקור מותני (LP) לבדיקת רמת חלבונים בנוזל עמוד השדרה. בדיקה זו נועדה לאושש חשד לאלצהיימר, אך אינה מהווה כלי אבחוני כשלעצמה. מהלך: התחלה הדרגתית והתקדמות איטית, דומה לעקומת מדרון לא תלול. בממוצע נמשכת 8-12 שנים (ללא מחלות רקע) . גורמי סיכון: גיל כרונולוגי, רקע משפחתי, עישון, השכלה מועטה, פגיעות ראש טראומטיות, יתר לחץ דם. לחלק מהאנשים עם אלצהיימר יש היסטוריה של MCI (ירידה קוגניטיבית קלה). טיפול תרופתי: יש תרופות המיועדות לשלב התחלה של אלצהיימר, הפועלות לעיכוב הפעילות של האנזים אצטילכולין-אסטרז בסינפסה (דונפזיל בגווניו השונים בשוק). קישור לעמותת עמדא. דמנציה וסקולרית (Vascular dementia): הדמנציה ה-2 בשכיחותה, שמופיעה על רקע שינויים בכלי דם (כמו שקורה בכל הגוף, קורה גם במוח). - יכולה להופיע עם/ לאחר אירוע של שבץ משמעותי אחד או רצף של אירועים מוחיים קטנים. - מופיעה לעתים קרובות בשילוב עם מחלת אלצהיימר או עם דמנציה מסוג גופיפי לואי (מתוארת להלן). - 30% מהאנשים שחווים אירוע מוחי (שבץ) - עם הזמן תופיע גם דמנציה. תסמינים: - שינוי קוגניטיבי איטי ולא אחיד, לא בהכרח ליקוי בזיכרון - כולל ליקוי בשפה עם "חורים" לא מוסברים ומשתנים עשויים להיות תסמינים מוטוריים: קושי להתחיל תנועה, הפרעה בהליכה, חולשה ממוקדת ונוקשות שרירים. אבחנה: בדומה לאלצהיימר, בעיקר על פי בדיקות הדמיה המדגימות שינויים ניווניים משמעותיים במוח + רקע של מחלות כלי דם /לב- ריאות. מהלך: דמוי "מדרגות", איטי ומתקדם. גורמי סיכון: יתר לחץ דם, שומנים גבוהים בדם, עישון, פרפור חדרים ומחלות לב נוספות. לעתים קרובות עם היסטוריה רפואית של TIA או שבץ קודם. דמנציה עם גופיפי לואי (Lewy Body dementia): הסוג ה-3 בשכיחותו מסוגי הדמנציה. תסמינים: - תסמינים קוגניטיביים לרוב יתחילו מעט לפני או במקביל לתסמינים מוטוריים. - תסמינים מוטוריים דמויי פרקינסון: נפילות חוזרות, נוקשות שרירים, איטיות בתנועה, ללא רעד במנוחה - שינויים משמעותיים בקוגניציה ובעירנותבמשך היום, קושי ניכר בחשיבה בהירה, קושי בקבלת החלטות ובמיקוד קשב. עם הזמן תופיע גם פגיעה בזיכרון, בלבול, דיבור לא ברור וקושי להתמקד, לא מתמצאים במקום. - הפרעות בשינה, כולל הפרעת שינה REM, שבה "מתנהגים" את החלום. - לפעמים יופיעו "התקפי" ניתוק ובהייה בחלל. - מאופיין באופן בולט בהזיות ראייה הכוללות בעלי חיים קטנים או אנשים. גם "רואים" דמויות בחפצים, בווילונות, תמונות ושטיחים. - פגיעה בעיקר באונות הצידיות והעורפיות הקשורות לעיבוד מידע חזותי, על כן שינויים בתפיסת עומק, כמו גם קושי לעקוב אחר עלילה של סרט או ספר. צריכים לקרוא שוב ושוב אותו הקטע כדי להבין אותו. אבחנה: יש קושי רב לאבחן ולעתים קרובות מאובחן בטעות כפרקינסון. אין בדיקות ספציפיות ומבוסס על תהליך של אבחנה מבדלת, בדומה לאלצהיימר. מהלך: התקדמות מהירה יחסית תוך מספר שנים מועט. גורמי סיכון: לא ידוע על גורמי סיכון ספציפיים. חשוב לדעת! לחלק מהחולים בדמנציה זו יש רגישות מוגברת לתרופות מסוימות, בפרט תרופות אנטי- פסיכוטיות, העלולות לעורר תופעות לוואי בעייתיות. חשוב להעיר את תשומת לב הרופא לכך! קישור לעמותה לדמנציה עם גופיפי לואי (באנגלית). דמנציה פרונטו-טמפורלית (Frontal - Temporal dementia): - דמנציה זו שכיחה יותר בגיל צעיר יחסית צעיר (40-60). - יש תתי סוגים, לדוגמה תת סוג "סמנטי" (Semantic, שכן מאופיין בליקוי בשפה) או תת סוג "התנהגותי". תסמינים: - לרוב שינויים התנהגותיים: אובדן עכבות, התעלמות מנורמות חברתיות, היעדר תובנה עצמית, צוחקים באופן לא מותאם, מקללים, שרים בקול רם, רוקדים שלא במקום, השטחה רגשית (היעדר אמפתיה או סימפתיה) או - אפתיה, היעדר יוזמה, תגובתיות נמוכה לגירויים, לא שומרים על היגיינה אישית או של הסביבה - דיבור קונקרטי ותמציתי - לעתים קרובות ללא פגיעה בהתמצאות בזמן ובמקום או בתפיסה חזותית - שינויים משמעותיים בהרגלי אכילה: אכילה מוגברת, העדפה מוגברת למתוק, אוכלים ללא הפסקה - ליקוי בתפקוד חברתי מהלך: מתקדמת מהר ותוך זמן קצר יחסית. עם התקדמות המחלה היעדר העכבות יוחלף באפתיה. גורמי סיכון: לעתים יש רקע משפחתי. עשוי להיות קשור למחלות נוירולוגיות על הפרעות תנועה, ואז יופיעו קשיים בתנועה כגון שינויים בשיווי משקל, כיווצי שרירים, רעידות (לא כל הזמן). קישור לעמותה לדמנציה פרונטו- טמפורלית (באנגלית). דמנציה על רקע מחלת פרקינסון: - ירידה קוגניטיבית תופיע לרוב לאחר יותר משנה של שינויים מוטוריים. - יכול להופיע במקביל דמנציה מסוג אלצהיימר או דמנציה וסקולרית. - יש צורך לערוך אבחנה מבדלת שאין זו ההשפעה של תרופות אנטי-פרקינסוניות (לתסמינים המוטוריים). תסמינים: - קשיים קוגניטיביים: האטה בחשיבה, קושי במיקוד קשב, נוקשות מחשבתית, קושי בעיבוד מידע חזותי מרחבי. - שינויי התנהגות שכיחים: אפתיה, חרדה, דיכאון, הזיות, מחשבת שווא, ישנוניות מוגברת במהלך היום, הפרעת שינה כולל הפרעה בשינת REM (כמוזכרל עיל). מהלך: מושפע ממהלך מחלת הפרקינסון (שהיא המחלה הבסיסית). גורמי סיכון: תרופות לטיפול בפרקינסון, משך זמן מחלת הפרקינסון. קישור לעמותת פרקינסון. מחלת קרויצפלד – יעקב (Creutzfeldt-Jacob disease): מחלה נדירה שבה חלבונים הנקראים פריונים (prions) גורמים לפגיעה בחלבונים תקינים אחרים במוח. נזק זה מביא לתסמינים של דמנציה המתקדמת במהרה. תסמינים: קשיים בריכוז ובזיכרון, שינויי מצב רוח, דיכאון, הפרעות בשינה, טיקים בשרירים, קושי בהליכה. אבחנה: ניתן לאבחן ע"י בדיקה של רקמת המוח שבה ניתן לראות שינויים האופייניים לשינויים בחלבונים פריוניים (נראה דמוי ספוג). ניתן גם למצוא שינויים המופיעים בנוזל עמוד השדרה. מהלך: הידרדרות מהירה מאוד, לעתים קרובות החולה נפטר תוך שנה. גורמי סיכון: המחלה עלולה להופיע באופן אקראי או על רקע משפחתי או בהעברה. תת הסוג האקראי הוא השכיח, מופיע לרוב לאחר גיל 40, אצל 1 למיליון איש בשנה. לא ברור הגורם, אולם ידוע שאין רקע גנטי או העברה מאדם לאדם. ב-30 השנים האחרונות הופיע תת סוג בשם "הפרה משוגעת", שפגע במוח בעקבות צריכת בשר בקר שהיה חולה. מחלה זו פגעה בעיקר באנשים צעירים, והופיעה אף שנים לאחר צריכת הבשר הנגוע. שכיחות תת סוג זה הצטמצם עם הזמן. קישור לעמותה לדמנציה קרויצפלד-יעקב (באנגלית). הידרוצפלוס עם לחץ נורמטיבי (NPH - Normal Pressure Hydrocephalous): דמנציה מסוג זה מופיעה בשל הצטברות נוזלים במוח. תסמינים: קשיים ושינויים בהליכה, קושי בחשיבה ובריכוז, שינויי התנהגות ואישיות, אי שליטה על סוגרים (מופיע בהתחלה). אבחנה: ניתן לזהות בבדיקות הדמיה. גורמי סיכון: לא ידועים גורמי סיכון ספציפיים. טיפול: חשוב לאבחן סוג דמנציה זה משום שניתן לטפל בתסמינים באמצעות ניקוז הנוזלים מהמוח על ידי התקנת נקז. קישור לעמותת הידרצפלוס ישראל. תסמונת וורניקה- קורסקוף (Wernicke- Korsakoff syndrome): הפרעה זו מופיעה על רקע מחסור ניכר בוויטמין B1. תסמינים: משפיע בעיקר על הזיכרון, ופחות על יכולת פתרון בעיות וחשיבה כללית. גורמי סיכון: שכיחה בקרב אנשים שצורכים אלכוהול באופן משמעותי במשך שנים. לכל סוגי הדמנציה מתאים: הדרכה לבני משפחה מטפלים התאמת התקשורת ליכולות האדם עם דמנציה התאמת הסביבה הפיזית והאנושית התאמת תעסוקה שימור יכולות על ידי מעורבות חברתית קבוצות תמיכה למטפלים ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה? שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה שאלות ותשובות על דמנציה

החודש ציינו ברחבי העולם את יום האישה הבינלאומי. בהקשר זה, שינוי לטובה משמעותי בעשורים האחרונים היה הבנה בעולם הרפואה שיש הבדל מהותי בין פיזיולוגיית הגוף של אישה לעומת גוף של גבר. בעבר הניחו כל העוסקים ברפואה שכל מה שנכון לגבר - נכון גם לאישה. כיום הגישה השתנתה והתפתחה שיש צורך להתייחס לכל במין למימדים ייחודיים לו. גם בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר יש הבדלים בין המינים, ומאמר זה ינסה להתייחס לכך, אולם כמו בהיבטים אחרים של דמנציה/ אלצהיימר - עוד רב הנסתר על הגלוי. האם לנשים יש סיכון או סיכוי מוגבר לחלות בדמנציה? כן, בדמנציה סוג מחלת אלצהיימר (סוג הדמנציה השכיח ביותר). לא, במחלות דמנציה אחרות (וסקולרית, גופיפי לואי, פרקינסון, פרונטו-טמפורלי ועוד). באיזו מידה? יש מחקרים המציגים נתונים כי לנשים יש סיכון פי 2 להיות חולות במחלת אלצהיימר לאחר גיל 80 בהשוואה לגברים באותו הגיל. אולם מחקרים אחרים מצאו שאין הבדל בין המינים ברמת הסיכון לאחר גיל 80. מה הסיבות לכך? כיום מקובל שיש השפעה למאפייני מין ומגדר על הסיכון והסיכוי לחלות בדמנציה. חלק מגורמים אלו הם ביולוגיים (הריונות, וסת, שינויים בגיל המעבר), בעוד חלקם חברתיים (השכלה, עבודה, אורח חיים וכד'). גורמים פסיכו-חברתיים: השכלה גבוהה וגירוי מתמשך למוח במהלך החיים מוכרים כאמצעים לצמצום הסיכון לדמנציה. מבחינה היסטורית (וכיום עדיין במדינות רבות בעולם) האפשרות לרכוש השכלה גבוהה ולהשתלב במקצועות הדורשים מיומנויות קוגניטיביות גבוהות היתה מוגבלת עבור נשים. הסברה היא שיש לגורמים אלו השפעה משמעותית על קוגניציה בתקופת הזיקנה. גנטיקה: יש גן מסוים שמוכר כבעל השפעה על הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר, ומזוהה כ- APOE. לגן זה יכולים להיות מספר מופעים, והמופע המוכר כ- APOE4 ידוע כבעל ההשפעה המשמעותית ביותר להגדיל את הסיכון לדמנציה. מופע גנטי זה יכול להופיע בנשים ובגברים כאחד, אולם ידוע שבנשים הוא מגביר את הסיכון לדמנציה יותר מאשר לגברים. הסיבות להשפעה מוגברת זו אינן ברורות כלל. פגיעת ראש: פגיעות ראש (TBI) הם גורם סיכון לדמנציה, וגם בהתייחס לגורם זה יש הבדל בין המינים. נשים פגיעות יותר לזעזוע מוח והשפעה ארוכת טווח על המוח. שוב, לא ברור מה הסיבות לכך. גיל המעבר הנשי (מנופאוזה): בתקופת חיים זו יש שינויים הורמונליים משמעותיים, בעיקר ירידה ניכרת ברמות אסטרוגן ופרוגסטרון. אסטרוגן נחשב להורמון בעל השפעה מגינה על המוח, כולל יכולת לצמצם השפעות מזיקות של חלק מהתהליכים המעורבים במחלת אלצהיימר. על רקע זה, יש חוקרים הסבורים שיש סיכוי קטן יותר לחלות בדמנציה לנשים שהחלו לקבל וסת בגיל צעיר יותר, חוו לפחות היריון אחד (בו יש עלייה משמעותית של אסטרוגן) או מתחילות את גיל המעבר בגיל כרונולוגי מאוחר יותר. בשונה מכך, מנופאוזה שמתחיל בגיל כרונולוגי צעיר (לרוב על רקע ניתוחים לסרטן) עלולה להגדיל את הסיכון לדמנציה בהמשך החיים. ידוע גם שמחלות הגורמות לדמנציה מתחילות להתפתח במוח כ10-20 שנה לפני שיש תסמינים קליניים, כלומר בערך בתקופה שבה נשים רבות מתחילות מנופאוזה. ייתכן שיש קשר בין צמצום ההורמון הזה, שמגן על המוח, עם התחלת תהליכים במוח שמביאים בסופו של דבר לדמנציה. אבל, הקשר בין מנופאוזה וסיכון לדמנציה מורכב מאד. עד לאחרונה חוקרים לא התייחסו למנופאוזה כהזדמנות ללמוד על דמנציה. כך שיש צורך בעוד מחקר רב לפני שנוכל להסיק מסקנות מהימנות. טיפול הורמונלי חלופי ודמנציה*: ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון משמשים לעתים קרובות כטיפול לתסמינים של מנופאוזה כגון קשיי שינה, גלי חום, חרדה ו"ערפל" חשיבתי. זהו טיפול הורמונלי חלופי (HRT). בתחילת השימוש בטיפול זה היה חשש שהטיפול מגביר סיכון לבעיות בריאות שונות בהמשך, כולל דמנציה. במשך תקופה ארוכה היה היסוס רב להציע טיפול הורמונלי חלופי לנשים, מפאת חשש שהטיפול מגביר את הסיכון למחלות לב או סרטן. בשני העשורים האחרונים, חשש זה התפוגג בעקבות מחקרים רבים, ובשל שיפור הטיפול ההורמונלי החלופי עצמו, כך שהסיכון למחלות אלו על רקע טיפול הורמונלי חלופי כיום מצומצם משמעותית. כעת רוב העניין של מחקרים בנושא הוא לבדוק האם טיפול הורמונלי חלופי יכול לצמצם את הסיכון והסיכוי לדמנציה. *אין לראות בכתוב המלצה לטיפול הורמונלי חלופי. על כל אישה לבדוק את הנושא לעומק עם רופא מומחה ובהתאם למצבה הבריאותי האישי. הנקה ואלצהיימר: במחקרים מ- 2013 ומ- 2021 בחנו חוקרים מספר משתנים בקרב נשים בנות 50+ בכדי לנסות ולהעריך את ההשפעה של הנקה וגורמי סיכון ממחלת האלצהיימר. במחקרים אלו, בין היתר, נאסף מידע על היסטוריה של הריונות והנקה, לצד הערכות קוגניטיביות פורמליות. המחקרים מצאו שיש יתרון מסוים להנקה לאחר הריון לא רק לבריאות היילוד, אלא גם לבריאות הקוגניטיבית של האישה בטווח ארוך. ההשערה היא שהשפעת ההנקה על קוגניציה קשור להשפעתה על ייצור ההורמונים בגוף האישה, ולהשפעת ההנקה על רגישות תאי הגוף לאינסולין. אולם, גם בעניין זה דרושים מחקרים נוספים בעניין בטרם נוכל לקבוע באופן ברור כיצד משפיעה הנקה על קוגניציה בטווח ארוך. מעורבות אפשרית של המערכת החיסונית: משקעים פתולוגיים של חלבוני עמילואיד-בטא במוח הם ממצא שכיח במחלת אלצהיימר. חוקרים מניחים שמשקעים אלו בעלי תפקיד משמעותי בחוללות מחלת אלצהיימר. יש השערה שחלבונים אלו מיועדים להתמודד עם דלקת במוח כחלק מתפקוד המערכת החיסונית. בקרב נשים ישי שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות. אלו הן מחלות שבהם המערכת החיסונית מתערערת ופועלת באופן לא תקין כך שהיא פוגעת בגוף עצמו. ייתכן שעניין זה, בשילוב עם תוחלת חיים גבוהה יותר, מעלה את השכיחות של דמנציה מסוג אלצהיימר בקרב נשים. חשוב לציין ש(גם) להשערה זו טרם נמצאו תימוכין מחקריים. עומס טיפול: טיפול באדם אחר מאופיין ומלווה במתח נפשי ולחץ רגשי, המוכרים כגורמי סיכון לדמנציה. רוב האנשים במצבי טיפול באחר הן למעשה נשים/ מטפלות. המתח הנפשי הממושך הנלווה לטיפול באדם אחר מהווה עומס טיפול ונטל רגשי המגדיל את הסיכוי של האישה להיות חולה בדמנציה. כמו כן, נשים במצבי טיפול באחרים חוות קשיי שינה רבים יותר ושכיחות גבוהה יותר של מחלות גופניות אחרות, אך ממעיטות לטפל במחלות רקע מפאת לחצי הטיפול וצורכי האדם שבו הן מטפלות. לאורך זמן יש לכך השפעה שלילית על בריאותן הגופנית והמוחית. משתתפים במחקרים על דמנציה: רוב המחקרים על דמנציה אינם עוסקים בהבדלים בין המינים. הדבר נכון בכל שלבי המחקר. רוב המחקרים שנערכו בעבר על עכברים ואנשים כללו רק עכברים זכרים או מתנדבים גברים. הרקע לכך הוא השאיפה של חוקרים בניסויים קליניים לשלוט ככל האפשר במירב הגורמים ולצמצם הבדלים בין קבוצות מחקר. בנשים יש באופן טבעי הבדלים ביולוגיים, בעיקר הורמונליים, במהלך ימים שונים בחודש בשל המחזור החודשי. ההשפעה הפוטנציאלית של כך מנעה במשך שנים השתתפות של נשים בניסויים קליניים (בנוסף לשאיפה למנוע פגיעה בפוריות או בנשים הרות). אולם, כיום ידוע שהורמונים משפיעים מאד על מערכות רבות בגוף, ויש הבדלים משמעותיים מעבר למשוער בעבר באופן שנשים וגברים מגיבים לאותו הטיפול. על כן, כיום מקובל להתייחס להבדלים בין המינים בכל שלבי המחקר, החל מניסויים בתאים, במודלים של בעלי חיים ובניסויים קליניים. מה נוכל לעשות כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה לסוגיה (נשים, גברים וכל מי או שתרגישו שאתם): 1. פעילות גופנית אירובית: א. פעילות בעצימות גבוהה (ריצה, רכיבה על אופניים) לפחות 75 דקות בשבוע ב. פעילות בעצימות בינונית (הליכה, ריקודים, זומבה) לפחות 150 דקות בשבוע 2. תזונה ים תיכונית, הכוללת דגים, שמן זית, ירקות ופירות, אגוזים, קטניות, דגנים מלאים. לצמצם צריכה של בשר בקר, סוכרים ומזון מעובד. 3. שינה איכותית ומספקת: במהלך השינה מתרחש תהליך פינוי חלבוני עמילואיד-בטא מנוזל המוח ועמוד השדרה. 4. השתתפות פעילה במפגשים חברתיים, פעילות מאתגרת למוח המגרה את החשיבה. עם כל זאת, להיות אישה בעולם המודרני זו חוויה מיוחדת ולא היינו מוותרות עליה! בדיוק כמו בשיר של הזמרת החביבה עליי, Shania Twain: ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה כל כך קשה לאבחן דמנציה/ אלצהיימר? 10 מיתוסים על דמנציה שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה

בני משפחה מטפלים חווים מנעד רחב של רגשות במהלך מילוי תפקיד זה. חלק מהרגשות הללו יופיעו מייד בהתחלה של המסע הטיפולי, וחלקם יופיעו לאחר זמן ממושך בתפקיד המטפל. כל הרגשות בנוגע לטיפול, ה"טובים" וה"רעים", הם לגיטימיים, ברי תוקף וחשובים. מטפלים רבים מתחילים את הדרך בהנחה: "לי זה לא יקרה, אני אוהב את ההורה/ בן- בת הזוג שלי/ אח- אחות/ חבר-ה", אך לאחר זמן מה, צצים להם גם הרגשות ה"רעים", שאנו נוטים להדחיק או להכחיש. מטפלים לעתים קרובות לא רוצים לבטא רגשות אלו מחשש שאחרים ישפטו אותם (או שישפטו את עצמם) ולא רוצים להיות לנטל על אחרים עם בעיותיהם. אבל, אם איננו מתייחסים ל-כ-ל הרגשות, הם עלולים להיות כמו בן השנתיים שרוצה את תשומת הלב שלנו: הם ימשיכו לנדנד עד שנעצור רגע ונכיר בהם. להתעלם/ להדחיק / להכחיש רגשות עלול להביא למחלות גופניות, קשיים בשינה, אכילה מוגברת, שימוש בחומרים מסוכנים ועוד. כאשר מכירים ברגשות, אפשר למצוא אמצעים אפקטיביים להביע אותם ולהתמודד איתם, כך שמתמודדים טוב יותר. להלן רגשות שכיחים שלעתים לבני משפחה מטפלים קשה להודות בקיומם. לצד תיאור הרגשות, יש הצעות להתמודד איתם. אילו היינו מושלמים, לא היינו מרגישים. כעס: לכולם קורה שמאבדים עשתונות תוך כדי טיפול, מרגישים ממש על הקצה. כעס הוא חלק נורמטיבי מלהיות בקרבת אדם אחר שזקוק לעזרה באופן מתמשך, ואף עלול להתנגד לקבל עזרה זו. לטפל באדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול להיות קשה במיוחד לנוכח ההתנגדות, חוסר ההיגיון והלוחמנות המופיעה לעתים קרובות. לא תמיד נוכל לשלוט ברגשות באופן מושלם. לפעמים הכעס "פשוט יוצא". מה אפשר לעשות: לתרגל חמלה עצמית. יש הרבה הצעות מעשיות איך לעשות זאת. ד"ר קריסטין נף היא מומחית עולמית בנושא. כאשר זה קורה, תעשו פסק זמן קצר. ותמצאו אנשים שאפשר לקטר בפניהם באופן חופשי. חרדה: ההרגשה שמאבדים שליטה ולא יודעים איך לחזור למצב נשלט לעתים מעורר חרדה. חרדה יכולה להיות קשורה גם ל"פתיל קצר", דחף לברוח מהמצב, היעדר שינה, קצב לב לא סדיר וניסיון להימנע מבכי. מה לעשות: תקשיבו לחרדה – זו הדרך של הגוף להתריע שמשהו אינו כשורה. כאשר מרגישים חרדה: תעצרו. תנשמו. תמשיכו לנשום. תתפללו. תעשו מדיטציה. תכינו לעצמכם תה. כל פעולה שתהיה הפוגה ממה שקורה באותו הרגע. אשמה: זו ההרגשה שיש לנו כאשר עשינו משהו רע או לא נכון. אשמה בטיפול מופיעה במגוון צורות: - אשמה שהמטפלים לא עשו דיו כדי למנוע את המחלה מלכתחילה. - אשמה שמייחלים לסיום הטיפול. - אשמה שהיינו קצרי רוח עם המטופל. - אשמה שלפעמים לא מרגישים אהבה או אפילו חיבה כלפי המטופל. - אשמה שלא מטפלים מספיק טוב או שעושים עבודה טיפולית גרועה. - אשמה אם המטופל נופל או חולה במחלה גופנית, כאילו לא עשינו די כדי למנוע זאת. - אשמה שאנחנו אנוכיים כאשר יוצאים להתאוורר והמטופל נשאר בבית. - אשמה שנהנים מהחיים/ מפעילות בעוד המטופל אינו מסוגל עוד ליהנות. מה לעשות: גם בהקשר זה - חמלה עצמית. לא ניתן להיות מושלמים 24/7. לא ניתן לשלוט איך נרגיש תמיד. יש לנו הרבה "צריך", למשל "אני צריך להיות כאן תמיד כי אף אחד לא יכול לטפל כמוני" או "אם אני אצא ויקרה משהו, לא אסלח לעצמי". תנסו להחליף את האשמה בחרטה: "אני מצטער שאני אנושי ולפעמים חסר סבלנות", "אני עושה כמיטב יכולתי. לפעמים לא הולך, ואני מצטער שאני לא מושלם". שעמום: קל מאד להשתעמם כאשר תקועים בבית בטיפול באדם אחר ולא עושים את מה שמעניין אותנו. בסוף היום לרוב כבר עייפים מדי למצוא את הזמן והאנרגיה בכל זאת לעסוק בעניינים שמעניינים לנו. מה לעשות: לבקש ולקבל עזרה. לעשות הפסקה בטיפול ולהקדיש זמן לעצמנו לא רק יגביר את הסבלנות והחוסן שלנו, אלא גם יאפשר הזדמנות לעשות משהו משמעותי לנו: מפגש חברים, הליכה בחוץ, קריאת ספר טוב, מה שעושה טוב. עצבנות / קוצר רוח: כאשר אנחנו עייפים ולחוצים קשה יותר לשלוט במה שאנחנו אומרים ועושים. רגשות עשויים להתגבר ולדעוך במהרה. אנחנו מתנהגים בגסות בנוגע לכל דבר פעוט כי המאגרים שלנו ריקים. מה לעשות: זהו סימן מובהק שצריכים הפסקה. גם מטפלים זקוקים למנוחה ושינה טובה, כי יש פחות יכולת שליטה כשעייפים. לעתים נפנה לאכילה לא בריאה או אלכוהול כדי למצוא נחמה. במקום זאת, כדאי לשוחח עם חבר/ה קרוב/ה או לכתוב ביומן (לא יאומן כמה זה יכול לעזור!). מבוכה: האם יקירכם עושה מעשים מביכים בפומבי? ניגש לאנשים ואומר דברים בוטים? צריך ללכת לשירותים מיד כשמגיעים, ועושה בלאגן עד שמגיע לשם? מסרב להתרחץ ויש ריח גוף לא נעים כשיוצאים? קל לנו להרגיש אחראיים או אשמים כאשר יש התנהגויות כאלו. מה לעשות: יש משפחות שבוחרות שלא לצאת מהבית משום שזה יותר קל, וזה בסדר. משפחות אחרות דואגות שיהיה ליווי נוסף בכל פעם שיוצאים. ויש "כרטיסי דמנציה" (הכנתי דוגמאות להורדה והדפסה בקישור הזה): כרטיסים קטנים ששומרים בארנק, ויש בהם הסבר של כמה מילים שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר וניתן לחלק לאנשים בסביבה, אם צריך. תסכול: תסכול הוא חלק מרגשות אחרים כמו אמביוולנטיות, כעס וחוסר סבלנות. לפעמים המטפל מרגיש שאינו מסוגל לעשות דבר כראוי או שהדברים פשוט לא מסתדרים כפי שתכננו או רצינו, חרף כל המאמצים שהושקעו. אם אתם עייפים, אתם עשויים להיות יותר מתוסכלים. תסכול עלול להביא לאכילה רגשית, שימוש בחומרים מסוכנים וסיכוי גבוה יותר להתפרצות כועסת למטופל. מה לעשות: להכיר בכך שטיפול הוא מאדמתסכל. מצטרפים לקבוצת תמיכה: ללמוד מה עושים מטפלים אחרים כדי להתמודד. עושים הפסקות בטיפול כך שיהיה זמן להתרענן. פעילות גופנית. שינה. אמביוולנטיות: רצון לעשות את מה שעושים לצד הרצון שלא לעשות זאת. בימים קשים, יש הרגשה שלא רוצים להיות שם, ומשאלת לב שזה ייגמר בקרוב. בימים קלים, הרגשה של חוויה מיטיבה לכולם. מה לעשות: מאפשרים להרגיש את שני סוגי הרגשות הללו. כולם מרגישים כך לפעמים. אף אחד מהרגשות הללו אינו נמשך לנצח. היעדר הערכה: רובנו לא רוצים להיות תלויים באדם אחר. קשה לנו לקבל עזרה. בדמנציה/ אלצהיימר הבעיה עלולה להיות חריפה במיוחד, משום שלעיתים קרובות החולה אינו מודע לקשיים ולבעיות שלו. זה עשוי לכאוב ולפגוע מאד כאשר המטופל אינו מודה לנו וכלל אינו מבין על מה אנחנו מוותרים למענו. מה לעשות: לפעמים אנחנו צריכים לטפוח לעצמנו על השכם. לכתוב ביומן מה אנחנו עושים כל יום יכול לסייע לנו להעריך את כל מה שאנחנו עושים (למענם). קבוצת תמיכה של חברים או משפחה שמעודדים זה חשוב, כאלו שאפשר לשתף אותם בהצלחות הקטנות והגדולות, כמו גם התסכולים בטיפול. עצבות ודכדוך: בני משפחה מטפלים בסיכון מוגבר לחוות דיכאון קליני. לפעמים זו הרגשה של חוסר אונים או ייאוש, קושי לישון או קושי לקום ולהתחיל את היום. לפעמים פשוט רוצים לבכות, כל הזמן. מה לעשות: דיכאון קליני הוא מצב שניתן לטפל בו ויש להתייחס ברצינות. רצוי לקבל עזרה מקצועית. מדברים עם הרופא, מצטרפים לקבוצת תמיכה, מוצאים מטפל רגשי המתמחה בבני משפחה מטפלים, מבקשים עזרה מחברים ומשפחה. פעילות גופנית גם מוכרת כאמצעי להקלה על חלק מהתסמינים של דיכאון קליני. אין הכנה לתפקיד בני משפחה מטפלים. אין ימי חופשה ולא מקבלים תעודות הערכה. זה אחד התפקידים הרגשיים הקשים ביותר שיהיו במהלך החיים. התייחסות והתמודדות עם הרגשות השונים העולים במסגרת התפקיד חיוני לכם ולמי שאתם מטפלים בהם. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: רגשות אשמה בטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר איך להתגבר על "הטיית החשיבה השלילית" בטיפול בדמנציה/ אלצהיימר שפות האהבה ודמנציה/ אלצהיימר

ביום שני ב-7 בבוקר במחלקת תשושי נפש לפתע הופיעה משפחה לא מוכרת לצוות. הניה, איזידור ובתם קלרה (השמות בדויים) נכנסו, התיישבו בפינת הישיבה ליד תחנת האחיות ואמרו שלא זזים עד שיגיע המנהל. הצוות במחלקה, שהיה עסוק בכל פעולות הבוקר של רחצה/ הלבשה וכד' של הדיירים לא ידע מיהם, הציע קפה והמשיך בעבודתו. לאחר זמן ממושך הגיע המנהל. התברר שהם כלל לא קבעו פגישה, אלא פשוט הגיעו. ולמה הגיעו כך פתאום? כי בלילה איזידור (החי עם דמנציה) יצא בלילה מהבית. הניה התעוררה ומצאה שהדלת פתוחה ויצאה לחפש אותו, תוך כדי שהיא מזעיקה את קלרה. לאחר כשעתיים הן מצאו אותו יושב על ספסל ליד בית כנסת כמעט קילומטר מהבית. לדבריו הוא מחכה לתחילת התפילה (בשעה 4:00 בבוקר). האירוע טלטל אותן כל כך עד שהן החליטו שבבוקר הן מביאות אותו לבית אבות, ולא יוצאות איתו הביתה. אמנם האירוע הזה קרה לפני כמה שנים במחלקה שבה עבדתי, אך סיפורים כאלה תוכלו לשמוע מצוותים במחלקות ברחבי הארץ. הליכתו של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לאיבוד, ביום או בלילה, זה אחד החששות והדאגות המשמעותיות ביותר של בני משפחה מטפלים. לצערנו, אחת לתקופה יש בחדשות ידיעה על חיפוש אחר נעדר עם דמנציה/ אלצהיימר או מציאתם ללא רוח חיים. מהי שוטטות בדמנציה/ אלצהיימר? בדמנציה/ אלצהיימר לעתים האדם מתהלך הלוך ושוב ללא מטרה או יעד ברור. לעתים אדם עם דמנציה/ אלצהיימר יתהלך במשך זמן רב, אף עד כדי תשישות, אפילו אם יש קשיים בניידות. 3 מתוך 4 אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר יחוו תופעה של שוטטות בשלב כלשהו. השוטטות יכולה להופיע ביום או בלילה. הדאגה המרכזית בעניין היא החשש שייצאו מחוץ לבית, יהיו חשופים למגוון סכנות ולא יידעו לשוב. שוטטות במזג אוויר המאפיין את הקיץ בישראל חושף את אדם בפני סכנת התייבשות או מכת חום תוך פרק זמן קצר (בפרט בקרב זקנים שבאופן טבעי חלים שינויים במנגנוני ויסות חום של הגוף). גם בחורף מזג האויר מהווה סכנה ממשית, בפרט בימים של גשם, בהקשר של שמירה על חום גוף מתאים. כמו כן, שוטטות עלולה להביא את האדם למקומות מסוכנים, כגון אתרי בנייה, חוף הים ועוד. מה מביא לשוטטות בדמנציה/ אלצהיימר? ייתכנו מספר גורמים המביאים לשוטטות בדמנציה/ אלצהיימר. ראשית כדאי לחשוב האם אלו גורמים סביבתיים או גופניים, לדוגמה: חם או קר מדיבמקום שבו נמצאים. יותר מדי רעש או יותר מדי אור כך שמסנוור. רעבים או צמאים ומחפשים מזון או שתייה. מחפשים את השירותים. כאבי מפרקים שתנועתיות מקלה עליהם. סביבה חדשה ולא מוכרת. לחלופין, יש מגוון גורמים אחרים, חלקם רגשיים וחלקם קשורים לחוויה של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר שהוא "חי" בתקופת זמן אחרת: המשך הרגלים מהעבר – אנשים שנהגו לערוך הליכות ארוכות. דחף "ללכת לעבודה": שכיח בפרט בקרב גברים, גם אם הם פרשו מהעבודה לפני שנים רבות. מחפשים אחר מישהו. לדוגמה, לעתים קרובות נשים מחפשות את ילדיהן הקטנים. מחפשים אחר ההורים שלהם, שנפטרו מזמן. ביטוי חיצוני לאי שקט פנימי: הפעלה של השרירים היא אמצעי לשחרר אנרגיה רבה שמצטברת בפנים. שיעמום. כן, גם אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר משתעממים וזקוקים לגרייה מתאימה. לפעמים שוטטות מופיעה על רקע השפעת טיפול תרופתי (גם תרופות הניתנות למחלות רקע אחרות יכולות להביא לכך). איך אפשר להתמודד עם שוטטות? כדאי לערוך מעקב מתי ובאלו נסיבות מופיעה השוטטות. לפעמים ניתן לזהות מצבים או שעות מסוימות שהתופעה מופיעה בהן, ולפיכך נציע פתרונות. לדוגמה, אישה שניסתה לצאת מהבית כל יום בשעה 12. מעקב רשום העלה שהיא גרה ליד בית ספר, וכאשר צלצול ההפסקה היה פועל, זה היה עבורה סימן שהיא צריכה לאסוף את הבנות שלה מבית הספר ולכן ניסתה לצאת. הפתרון: המטפלת החלה להשמיע מוזיקה בבית עשר דקות לפני השעה 12 כדי למסך את הצלצול, והאישה לא ניסתה ללכת לבנותיה עוד. לא להשאיר באופן גלוי חפצים שמעוררים רצון לצאת: מפתחות של האוטו, תיק, סל קניות, ז'קט וכד'. לצאת עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר להליכה בחוץ מדי יום (בהתאם למזג האויר). אם אי אפשר לטייל בחוץ, אולי ללכת בקניון סגור. אפילו פעמיים ביום. לארגן הפעלות הדורשות תנועות גדולות והפעלה פיזית: קיפול כביסה, טאטוא, ניגוב אבק, שיוף עץ, לסדר את המיטה, לסדר ארונות ועוד. יש הצעות נוספות בפלייליסט זה בערוץ יוטיוב שלי. הכי חשוב – לא לצפות או להציע שיישבו בשקט לראות טלוויזיה. ואם חייבים טלוויזיה - תוכנית להתעמלות שעושים ביחד או משהו דומה. כיצד אפשר להתאים את הסביבה הפיזית לצמצום שוטטות ויציאה לא מבוקרת מהבית? ההצעות להלן רלוונטיות לדלת הכניסה לבית ולדלתות לחדרים שאתם לא מעוניינים שהם ייכנסו לתוכם: שלטים על דלתות חדרים כדי שניתן יהיה לזהות את החדר (מילה + תמונה) למצבים שמנסים לספק צורך גופני כגון שימוש בשירותים או חיפוש אחר מזון. שלט "עצור" על הדלת. שלט על הדלת המסמן שזו דלת לשירותים של המגדר האחר. רוב האנשים נמנעים מפתיחת דלת שתוביל אותם לשירותים שאינם מיועדים למגדר שלהם. שטיחון שחור בסמוך לדלת: חלק מהאנשים חווים שינויים בתפיסת עומק ועשויים לחשוב שהשטיחון השחור הוא למעשה "חור" שחור ולהימנע מדריכה בנקודה זו. הסוואה של הדלת באמצעות טפט צבעוני או תמונה של נוף. טכניקה זו משמשת מחלקות רבות בבתי אבות בהצלחה. בבית בקהילה ייתכן וזה ייראה בתחילה כמעשה תמוה, אבל יכול להיות יעיל לאורך זמן. הוספת מנעול ידני (מהסוג הישן של שרשרת או בריח שצריך להניע במסילה). חשוב להציב בגובה שונה מהרגיל – גבוה יותר או נמוך יותר. מה בנוגע לשימוש בטכנולוגיה? (אין לראות בציון האמצעים כהמלצה על מכשיר או חברה מסוימת, אלא הכרות כללית עם המגוון.) מניעה או ניטור יציאה מהבית: מנעולי דלת אלקטרוניים המחייבים קוד או תנועה מסוימת כדי שהדלת תיפתח אזעקה עם חיישנים המשמיעה קולות אזהרה כאשר הדלת נפתחת לא רק הייטק: לשים פעמונים על הדלת כך שישמיעו צלצול/ רעש כאשר היא נפתחת ניטור מחוץ לבית: יש כיום מספר פתרונות טכנולוגיים למעקב אחר אנשים מחוץ לבית. לכל אמצעי יש יתרונות וחסרונות ויש צורך בהתאמה אישית לפי המצב. אציין שפתרונות המחייבים טעינה של האמצעי מוגבלים ביעילותם עבור אנשים שמתגוררים בגפם, וספק שיזכרו לטעון את האמצעי באופן עקבי. במצב זה תידרש מעורבות של מטפל/ בן משפחה שיטעינו את האמצעי. השיקול המרכזי בבחירת אמצעי לניטור מחוץ לבית צריך להיות הפוטנציאל שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יישא איתו את האמצעי. רוב האנשים בגילי רוב מחוברים מאד לטלפון הנייד ומייד חשים בהיעדרו, אבל הדבר אינו בהכרח נכון לאנשים שהם כיום בני 65+. זהו הרגל יחסית חדש, ואלו בדיוק ההרגלים שנשכחים תחילה בדמנציה/ אלצהיימר.... אמצעים טכנולוגיים שעשויים להיות רלוונטיים: אפליקציות קיימות בטלפון – צריך להתקין על הטלפון הנייד של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולהתחבר. לדוגמה, find my kids או find my friends וכד'. שעון עם GPS. באתר "עזרים" יש כתבה המפרטת שיקולים בבחירת שעון מסוג זה. צ'יפ לאיתור מזוודה (מה שנקרא air-tag או smart-tag): למי יוצא באופן קבוע עם תיק, ניתן לשים בתיק. לחלופין, אפשר להשחיל על שרוכים של נעליים (ולדאוג שזה זוג הנעליים היחידי שאפשר להשתמש). במצב שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יצא מהבית ונעדר, חשוב להתקשר למשטרה במהרה ולא להתמהמה. בשונה מטיפול במצבי נעדרים אחרים, כאשר ידוע שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, המשטרה מייד מתחילה בחיפושים. אני אישית מכירה כמה משפחות שנקלעו למצב זה, ונעשתה עבודת חיפוש ראויה ע"י המשטרה שהביאה לתוצאות טובות, כלומר איתרו את הנעדר במהרה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. אולי יעניין אותך גם: שינה ודמנציה/ אלצהיימר עיצוב הסביבה הביתית לדמנציה/ אלצהיימר מדוע אדם עם דמנציה מבקש "ללכת הביתה"

רק התחילו ההכנות לחגיגות ה-70 של המדינה, וכבר אפשר למצוא בעיתון וברשתות החברתיות שפע רב של נוסטלגיה. העלאת זכרונות היא פעילות שרובנו עוסקים בה באופן מזדמן, בעיקר לקראת ימי הולדת, אירועים משמעותיים במעגל החיים (בפרט של ילדינו), וחגים כמו יום העצמאות. לרוב העלאת הזכרונות תהיה מלווה בהרגשה נעימה וחיובית, ונהנה משיחה ושיתוף אחרים בזיכרונותינו. נוסטלגיה, לפי ויקיפדיה, תוארה לראשונה ע"י רופא ב-1688 ומתייחסת ל: "געגועים והתרפקות אל העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה של העבר". תחילה התייחס המושג נוסטלגיה לכאבים נפשיים הנלווים לרצון של אדם לחזור למולדתו, ובמשך הזמן קיבלה את המשמעות המיוחסת לה כיום. עיסוק בנוסטלגיה לרוב מעורר בנו רגשות חיובייים של הנאה, התרפקות וגעגועים לזמנים/ מקומות/ חוויות הקיימים בזכרון שלנו כמהנים ומענגים, אף יותר מההווה שלנו. בספרה המצוין "נפלאות הזכרון ותעתועי השיכחה", כותבת ניצה אייל על "אפקט פוליאנה": נטייה להעדיף לשמור בזיכרון מידע שהוא חיובי בעיני הזוכר, ובמקביל לעצב סוף טוב לאירועי חיים שונים. נראה שיש לכך קשר הדוק לנטייה שלנו להתרפקות על זיכרונות העבר. לאנשים זקנים באופן טבעי יש מאגר גדול של זכרונות אישיים, חברתיים ולאומיים. ע"פ הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון משימה נפשית מרכזית בגיל הזיקנה היא יצירת "אחדות האני", הנעשית בחלקה ע"י העלאת זכרונות באופן פעיל ויצירת סיפור חיים אישי וקוהרנטי עבור כל אחד ואחד. העלאת זכרונות היא גם פעילות מצוינת עם אנשים החולים בדמנציה/ אלצהיימר. רבים טועים וחושבים שמטרת העלאת זכרונות עם אנשים החולים בדמנציה/אלצהיימר היא לשפר או לשמר את הזיכרון שלהם. לא ולא! העלאת זכרונות מיועדת להיות חוויה נעימה ומהנה עבור האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר ועבור השותף לחוויה; בן משפחה, מטפל, חבר, שכן וכד'. איך ליצור חוויה מהנה של העלאת זכרונות עם אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר: 1. לא לבחון את הזכרון של האדם עם בדמנציה/ אלצהיימר! העלאת זכרונות היא פעילות מהנה לכל המשתתפים, אין לבחון אף אחד. 2. חשוב להימנע מלשאול שאלות: האם אתה זוכר את, מי/ מה/ איפה/ מתי זה?, איך אתה לא זוכר? אלא - התחילו עם מה שאתם זוכרים אני זוכר ש... / את..... /מתי.... והמתינו למענה. לרוב, לאחר "זמן התחממות", ככל שמתקדמים בהעלאת זיכרונות, יש יותר זיכרונות שעולים אצל האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. 3. גירוי מוחשי: תמונה, חפץ, מוסיקה, אוכל – יעזרו מאד לעורר זכרונות בעניין. אלבומי תמונות (מודפסים!) הם נהדרים לפעילות זו. 4. לאט: הדו-שיח עשוי להתנהל יותר לאט, חכו, אל תקפצו מנושא לנושא או מפריט לפריט, תנו לאדם לחוות ולהיות נוכח ברגע עם מה שכבר יש לפניו. 5. אל תתעקשו על דיוק הזיכרון מה שחשוב הוא הסיפור ורגש הנלווה. אם אירוע היה בדיוק כך או כך אינו משמעותי כעת, והתעקשות על כך עלולה לעורר רגשות שליליים. 6. תיהנו בעצמכם מהחוויה המשותפת אל תצפו ל"תוצאות" או שינוי מהאדם החולה בדמנציה. 7. אם העלאת הזיכרונות מעוררת באדם עם דמנציה/ אלצהיימר תגובות שליליות, לחץ, חרדה, אי שקט וכד' - הפסיקו את הפעילות! לא ניתן להסביר באופן הגיוני לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שכדאי/רצוי להמשיך ושירגיש טוב בהמשך. אפשר לנסות שוב לאחר יום –יומיים ברגישות המתבקשת וע"פ הכללים לעיל. אתרים נוסטלגיה לאנשים שחיו בישראל מאז קום המדינה: נוסטלגיה אונליין: אתר שופע כל מה שקשור לנוסטלגיה ישראלית, כולל השמעת רדיו – מומלץ! : Nostalgia4u אתר עם נוסטלגיה עדכנית יותר ומתייחס לכל העולם, עם דגש על ישראל זמרשת: אתר העוסק בהצלת הזמר העברי המוקדם, כולל קטעי שמע. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם: מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

בקבוצת תמיכה סיפרה לי אשתו של אדם עם אלצהיימר ש"נפל לה האסימון" בנוגע למצבו של בעלה כאשר השתמש שוב ושוב במברשת השיניים שלה, חרף בקשותיה שלא יעשה זאת. מסתבר שעבור אדם עם דמנציה/אלצהיימר צחצוח שיניים עלולה להיות משימה מאד מורכבת. חשבתם פעם כמה שלבים יש בפעולה ה"כאילו" פשוטה של צחצוח שיניים (ועוד פעמיים ביום!)? בואו נחשוב על שלבי המשימה: 1. צריך להגיע לכיור בחדר האמבטיה, 2. לזהות מברשת השיניים שלי מבין כל הפריטים ליד הכיור, 3. לזהות את משחת השיניים, 4. לפתוח את משחת השיניים (יש פקקים שנפתחים בסיבוב ויש שנפתחים מעלה-מטה, צריך לזהות ולבצע את התנועה הנכונה), 5. ללחוץ שפופרת משחת השיניים, כך שתצא כמות מתאימה של משחה על גבי המברשת, 6. לסגור את הפקק של משחת השיניים ולהניח בצד, 7. לצחצח שיניים מכל הצדדים, 8. לירוק את משחת השיניים לכיור, 9. לשטוף את הפה במים (בכוס שמילאתי מהברז) 10. להחזיר את מברשת השיניים למקום. כפי שאנחנו מבינים - צחצוח שיניים ושמירה על היגיינת הפה עלולים להיות משימה מאתגרת לאנשים עם דמנציה ולמטפלים. מצד אחד, חשוב לשמור על המשכיות של הרגלים מהעבר ולטפל בפה (תותבות או מה שיש). מצד שני, לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מסרב או נמנע מביצוע המשימה, לא כל שכן פעמיים ביום. כמו בכל עניין בדמנציה/ אלצהיימר, צריך לבדוק עד כמה מתאים להסביר במילים למה כדאי לצחצח וכדומה. טיעונים בדבר ריח לא נעים מהפה או מניעת כאבים לא בהכרח מובנים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מבין את הצורך והכדאיות לבצע את המשימה, נצטרך לחפש דרכים עוקפות בכדי לעודד זאת. כאבי שיניים או חניכיים: חשוב לזכור שכל שינוי פתאומי באכילה יכול להיות קשור לכאבי שיניים או חניכיים. כידוע, אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו יודע בהכרח לדווח על כאבים, ועל המטפלים להכיר סימנים העלולים להעיד על כך. חלק מהסימנים המכוונים לבעיה פיזית בפה כוללים: - שפשוף הלחיים - נגיעות חוזרות בפנים - אנחות מרובות - נענוע הראש מעלה - מטה או מצד לצד - רתיעה פיזית מגילוח או שטיפת פנים מה אפשר לעשות שמירה על בריאות הפה בדמנציה/ אלצהיימר: - לצחצח לאחר הארוחה, לאו דווקא מייד לאחר שקמים מהמיטה - לצחצח את שיניים במטבח, מייד לאחר אכילה - להשתמש במברשת שיניים בגודל מתאים, עם שערות רכות (החניכיים רגישות יותר ככל שמזדקנים) - להשתמש במברשת שיניים חשמלית – יש אנשים הנהנים מהרטט של המברשת, אבל לא כולם - להשתמש במשחת שיניים טעימה - במקום בחוט דנטלי - להשתמש במנקי שיניים עם מברשת קטנה - להשתמש במי פה שאפשר לבלוע - רופאי שיניים מציינים שהדבר החשוב ביותר הוא לצמצם ככל האפשר הצטברות של שאריות מזון בפה. אלו נוטים להצטבר בצידי הפה, בצמוד ללחיים. אם יש קושי בצחצוח לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, תנסו להתמקד בהשגת מטרה זו: הוצאת השאריות שהצטברו בצדדים. כשיש התנגדות או התעסקות כל יום מחדש בעניין, הצחצוח של כל שן ושן פחות משמעותי. ישנם רופאי שיניים ומרפאות שיניים ניידות למרותקי בית: העמותה לרפואת שיניים ניידת מרפאת שיניים ניידת מטעם אגודת יד שרה ו - לכולם מומלץ לקרוא את המאמר הזה בעניין הקשר בין דלקת חניכיים כרונית לבין ירידה קוגניטיבית ודמנציה. מידע נוסף בנושא ניתן למצוא בספר שכתבתי: מדריך למטפלים באדם עם דמנציה (אלצהיימר). תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. חושבת שיעניין אותך גם: איך למנוע התייבשות בזיקנה ובדמנציה שמונה התאמות סביבה חזותיות איך דמנציה משפיעה על 5 החושים שלנו

שושי היא חברה של אמא שלי. הן הכירו בטיול מאורגן לפני כחמש שנים, ומאז הן נוהגות להיפגש לקפה אחת לשבוע. בבית הקפה יש להן שולחן קבוע, הצוות מכיר אותן ומביא להן את הקפה בדיוק כמו שהן אוהבות. עד עכשיו השיחות שלהן היו על דא והא, מה עשו, איפה טיילו, מה שלום הילדים וכדומה. חיים, בן הזוג של שושי, חולה בדמנציה. זה לא חדש ולא קרה פתאום. הנושא עולה לעתים תכופות יותר, ואיתו גם דילמות חדשות (בראש של אמא שלי): מדברים על זה? (ממילא אין משהו מעודד לומר, כי זה באמת נורא ואיום). אולי עדיף להתעלם ולהמשיך כאילו כלום? (ששושי לא תהיה כל הזמן תקועה במחשבות על המחלה). אמא שלי כבר רגילה שאני מדברת על דמנציה, אז היא התקשרה ושאלה אותי – איך לדבר על העניין? מה לומר לשושי? ויותר חשוב, מה לא לומר? מה לא לומר למטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר: 1. "ממש לא מרגישים שיש לו בעיה/ הוא נראה ממש טוב/ אם לא היית אומרת לי, לא היית יודעת". קשיים של דמנציה/ אלצהיימר, בפרט בתקופת ההתחלה, עשויים להתבטא בתפקוד יום יומי מורכב, כגון נטילת תרופות, הכנת אוכל או ניהול כספים, עוד לפני שישפיעו על יכולת של אדם לנהל שיחות חולין בחברה. מפגש חברתי אקראי איננו מדד או סימן לנוכחות או חומרה של דמנציה/ אלצהיימר. דווקא למפגש חברתי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לעתים קרובות מצליח לגייס כוחות ולהציג "פסאדה", כלומר מעין מסיכה, מצג שווא של מסוגלות ויכולת. מי שמלווה את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר כל יום, 24/7, מכיר אותו במגוון מצבים הדורשים תפקודי חשיבה מגוונים, ואז נגלים הקשיים באופן ברור. 2. "את צריכה לנסות/ אתם חייבים לעשות...." כל משפט שמתחיל במה המטפל צריך/חייב לעשות הוא לא הוגן, לא חברי ולא אמפתי. מתבונן מהצד אינו מסוגל להבין באמת מה האתגרים היום יומיים של המטפל, ועבור כל משפחה אלו אתגרים מעט שונים (ומשונים). מה שנכון ומתאים למטפל או משפחה מסוימת אינו מתאים לאחרים. 3. "אצלנו במשפחה לא זורקים בבית אבות/ רק אל תשימו אותו בבית אבות". דמנציה/אלצהיימר מביאה למצבים שאנחנו לא מסוגלים לדמיין עד שלא נהיה בהם באופן ממשי. לאיש מאיתנו אין זכות לשפוט או לדון מטפל באדם עם דמנציה. אנחנו לא יודעים מה ההתמודדות שנדרשת בלילה, ביום, בשירותים, בחברה, מה ההשפעה של הטיפול על המטפל. גם אם נדמה לכם שאתם יודעים, כי היה לכם מקרה דומה או שליוויתם מישהו עם דמנציה בעבר – אתם לא באמת יודעים. מטפלים עושים כמיטב יכולתם וזקוקים לעזרה ותמיכה. 4. "אלוהים נותן לנו רק מה שאנחנו מסוגלים להתמודד/ זה עוד ניסיון חיים/ לא סתם זה קרה לכם". דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה קשה וארוכה, שבה סובלים גם החולה גם בני המשפחה והמעגל החברתי שלו. זה לא ניסיון אלוהי, וזה לא עונש משמיים. זה לא בגלל משהו שהאדם או משפחתו עשו או לא עשו. זו לא הזדמנות ל.... זו מחלה, שאנחנו עוד לא מבינים מה הרקע להיווצרותה או כיצד להתמודד עם ההיבטים הביולוגיים שלה. כל מה שיש לנו כיום זה להתאים את מה שאנחנו אומרים ועושים בכדי ליצור איכות חיים טובה ככל האפשר לאדם עם דמנציה ולמשפחתו. 5. "אצל דוד שלי זה היה נורא ואיום/ חמותי שיגעה אותנו עם שאלות חוזרות, לא ישנה בלילה וזה היה פשוט קטסטרופה". גם אם יש לכם ניסיון עם דמנציה/ אלצהיימר, לא צריך ולא כדאי לשתף בכל הקשיים והאתגרים שחוויתם במהלך הטיפול. אפשר לשאול אם המטפל רוצה עצות/ הפניות/ טיפים/ מידע/ סיפורים מה עבד או לא עבד. אבל, קודם בודקים אם יש להם עניין בכך. חלק מהמטפלים מעוניינים לאסוף מידע וללמוד מנסיונם של אחרים, להתכונן לבאות. חלק מהמטפלים לא רוצים לדעת. רוצים לחצות את הנהר רק כאשר יגיעו לצורך להתמודד עם זה. עלינו לכבד את ההתמודדות של כל אחד. מילים ומידע נופל על אוזניים אטומות כאשר מספרים לאדם מה שאינו בשל לשמוע או לקבל. לכל אחד יש קצב ואופן התמודדות משלו, ועלינו לכבד זאת. מה כן לומר למטפל באדם עם דמנציה: 1. "אני ממש מצטערת. הלוואי ויכולתי לעשות משהו שיהיה אחרת". אמפתיה. זהו. בלי "לפחות יש לך....", ובלי התחרות למי יש יותר בעיות וצרות. בלי נסיון לבדוק מי סובל יותר. בלי לנסות לייפות את המצב, בלי לנסות להיות אופטימיים, בלי לחפש איך או מה יכול להיות יותר גרוע או יותר טוב. אי אפשר לתת יותר מדי אמפתיה. 2. אם אתם שומעים על מידע חדשני שעשוי להיות רלוונטי ומשמעותי למטפל, אפשר לשתף אותם במידע הזה. הכי טוב: תציעו לבדוק עבורם את העניין. להיות מטפל זה מתיש בכל הרבה רמות, והנגשת מידע שעשוי להיות רלוונטי, במקום לשלוח את המטפל להתחיל לחפש בעצמו – זו תמיכה אמיתית. אבל, הבחירה בדרך או באמצעי טיפול זה או אחר היא של המטפל! גם אם לדעתכם הם טועים, אל תנדנדו בעניין. 3. הומור. גם "הומור שחור". למטפל יש את הזכות לספר בדיחות, לתאר מצבים מוזרים ואבסורדיים, להעיר הערות ציניות. תפקידנו לחייך, להקשיב ולצחוק, ולהשתתף בצחוק המר-מתוק. לא לשפוט, לא לומר "אל תגידי דברים כאלה!" או "איך אתה מדבר עליה". ואם הצחוק הופך לבכי - תחבקו. 4. "נלך לטייל כל יום ראשון בבוקר כשהוא במרכז יום/ אני אביא לכם ארוחה כל מוצאי שבת". פעמים רבות אנחנו מציעים עזרה באופן כללי ואומרים - אם תצטרכו משהו, תתקשרו. מעטים האנשים שבאמת מקבלים את ההצעה הכללית הזו ופונים בבקשה כלשהי, גם כאשר הם ממש זקוקים. מטפלים בכל מצב היו רוצים שנציע הצעה ברורה וממשית של מה נעשה, מתי, באיזו תדירות וכד'. אם אתם באמת רוצים לעזור, תנסו לחשוב מה אתם יכולים להציע ולא רק לזרוק אמירה כללית לאוויר. גם אם זה לקבוע שפעם בחודש הולכות לסרט ביחד. "החיים והמוות בידי הלשון" זו אמירה מעט עוצמתית מדי בהתייחס ליחסינו עם מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אולם, אני בטוחה שמצב הרוח, הרווחה הרגשית והחוסן של חברינו המטפלים מושפע מאד ממה ואיך אנחנו מדברים. בואו נהיה לצידם ככל שנוכל, גם בדיבור וגם בעשייה. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. גם זה יעניין אתכם: בקשות של אדם עם דמנציה ממטפלים (אנימציה) מה לא לומר לאדם עם דמנציה איך להיות חבר טוב למטפל משפחתי

אוטוטו יגיע חג פורים שבו מרבים בשמחה, הומור, מעשי קונדס, מתיחות ומהתלות. ברוח זו אני מציעה להזכיר לעצמנו עקרונות לתקשורת בדמנציה/ אלצהיימר: תשימו לב ש - אין הכוונה להקל ראש או להמעיט בקושי ובאתגר שבליווי ובטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. הומור הוא חלק אינטגרלי וחיוני כדי לעבור זאת בשלום, ופוסט זה מיועד למסור מידע באופן קליל יותר מהרגיל. מקווה שתחייכו (קצת) בזמן הקריאה. עקרונות לתקשורת אפקטיבית עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר 1. להשיג תשומת לב. בדמנציה/ אלצהיימר הקשב נוטה להיות מופנה פנימה ופחות למתרחש מסביב. כדי שהמטפל לא יתעייף ויחזו רעל עצמו שוב ושוב - קודם ממקדים את תשומת הלב של האדם עם דמנציה / אלצהיימר, ואז מדברים . 2. לא לעשות מבחנים. אף אחד לא אוהב שעושים לו מבחנים, בפרט לא מבחנים סמויים, כאילו "על הדרך". אל תחקרו את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אל תשאלו שאלות כדי לבדוק אם הם זוכרים אנשים/ מקומות/ אירועים. זה לא משמר את היכולות שלהם. זה רק מבהיל או מרגיז אותם. 3. לא להתווכח. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה מציאות שונה מהמציאות שלכם. לא תצליחו לשכנע אותו להצטרף או לקבל את מה שאתם חושבים שהוא נכון. עדיף להימנע מעימותים או מאימותים. בוויכוח עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר - כולם מפסידים, ואתם תהיו מותשים מכדי לנקוט בטכניקות שכן עובדות. 4. לחזור על מה שאמרו. למה? א. זה "קונה" לכם זמן לחשוב על תשובה/ מענה. ב. זה משדר לאדם עם דמנציה/אלצהיימר שאתם מבינים את מה שאמר. ההרגשה שמבינים אותי זה הצעד הראשון לשיתוף פעולה, ולעיתים קרובות חסרה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. ג. היכולת להבין וליצור שפה משתנה מאד בדמנציה/אלצהיימר. לפעמים האדם עם דמנציה/אלצהיימר משתמש במילים הלא נכונות, במילים שהן "על יד" המילה שהוא רוצה לומר. כאשר אתם חוזרים בקול רם על מה שאמר, זו הזדמנות שישמעו אם בחרו את המילה המתאימה להעברת המסר. 5. לדבר פחות. אנחנו אוהבים לספר סיפורים. המוח האנושי התקין אוהב לשמוע סיפורים. אנחנו זוכרים יותר טוב מידע שמוצג בסיפור, ואנחנו רגילים לשכנע אנשים באמצעות סיפורים. אלא אם יש לכם דמנציה/ אלצהיימר! למוח עם דמנציה/ אלצהיימר המידע הרב בסיפור הוא עומס רב ומיותר. המוח מתקשה להפריד עיקר מתפל, לשמור על סדר ולהבין את כל המילים. כאשר רוצים לבצע משימה עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, רצוי לדבר בקצרה, לא להעמיס בפרטים או להאריך בדברים. לדוגמה: לא כדאי: חשבתי שאחרי שנהיה אצל הרופא, בדרך לאופטמטרסיט ברחוב ליד, נלך לקנות את הלחם שאת אוהבת במאפייה וגם נשתה קפה. כן כדאי: אחרי הרופא, נעבור במאפייה ונקנה את הלחם שאת אוהבת. 6. להעדיף שאלות סגורות עם בחירה מוגבלת. שאלה סגורה היא שאלה שיש לה מספר תשובות אפשריות מוגבל. לאדם עם דמנציה/אלצהיימר מומלץ להציג מספר מצומצם של תשובות אפשריות בגוף השאלה. לדוגמה: לא לומר: לאן את רוצה לצאת לטייל? כן לומר: יוצאים לטייל, את רוצה בפארק או בטיילת? 7. להשתמש בנוירוני מראה. לכל אחד מאיתנו יש תאי עצב באזור הקדמי של המוח שמחקים את התקשורת הלא מילולית של מי שמולנו. לדוגמה: לפעמים אני הולכת ברחוב ומולי מגיע אדם חייכני. אני מחייכת אליו בחזרה. אני לא יודעת מיהו, לא יודעת למה הוא מחייך, לא יודעת דבר, אבל - מחייכת. כך קורה גם כאשר בא מולי אדם זועף וכועס. הפנים שלי מסתדרות להבעה זעופה וכועסת. לא מכירה אותו, לא יודעת למה הוא כועס. לא יודעת עליו דבר, אבל אני מחקה את מה הוא משדר. כלומר, אני מחקה באופן לא מודע את הבעת הפנים, טון הדיבור והאנרגיה של מי שנמצא לפניי /מולי. זה קורה לכולנו עם המוח התקין. חשוב במיוחד לזכור את זה בהקשר של דמנציה/ אלצהיימר. התקשורת הלא מילולית - מה שאתם משדרים בהבעת הפנים וטון הדיבור - משמעותי יותר ממה שאתם אומרים. 8. לא לשאול למה הרבה פעמים אנחנו שואלים למה באופן אוטומטי, מבלי לחשוב על כך בכלל. אבל בדמנציה/ אלצהיימר אין תשובה אמיתית לשאלה הזו. האדם עם דמנציה אינו יודע להסביר או לנמק מדוע עשה או לא עשה משהו. התשובה הסבירה ביותר צפויה להיות "ככה", ועל הדרך הרגזנו/ ביישנו/ הכעסנו אותם. יש לי גם סרטון בעניין. (בן זוגי רמז לי שזה נכון בכל מצב, וראוי שגם אנשים עם מוח תקין יעשו זאת, ויפסיקו לשאול למה על כל מיני דברים בבית...) 9. אני מצטער/ת: כמטפלים - זה אחד הביטויים השגורים שלנו. אפשר לקרוא כך עוד כאן או לצפות בסרטון שהכנתי בנושא. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שין מה לעשות. תדברו איתי , ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינית נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה שאלות ותשובות על דמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

"כשיש לך פטיש ביד, כל דבר נראה כמו מסמר" (אברהם מאסלו). משפחה פנתה לייעוץ וסיפרה שהם עדים לשינוי ביכולת הזיכרון של אמא. אבל, הם לא רוצים לקחת את אמא לרופא שמא יאמר שיש לה אלצהיימר. חשוב לדעת - לא כל שינוי קוגניטיבי זה דמנציה/ אלצהיימר! יש מגוון רחב של גורמים גופניים שיכולים להביא לשינוי קוגניטיבי. חלק מהמצבים הללו הם הפיכים ומתן מענה ו/או טיפול מתאים עשוי להביא לחזרה למצב קוגניטיבי קודם. שינויים קוגניטיביים - גורמים שכיחים: 1. תרופות ותופעות הלוואי שלהן: בעיקר של תרופות הרגעה למיניהן. 2. חוסר איזון מטבולי, כלומר שינויים ברמות של חומרים חיוניים בדם: א. שינויים ברמות של סידן/ נתרן/ אשלגן/ גלוקוז ב. שינויים בתפקודי כליה או כבד 3. שינויים ברמות של הורמונים, כגון שינוי בפעילות בבלוטת התריס (בפרט תת פעילות). גם שינויים ברמות של אסטרוגן, האופייניים לתקופת גיל המעבר עשויים להיות מלווים בשינויים קוגניטיביים. 4. מחסור תזונתי, בפרט מחסור בוויטמין B12, וגם ויטמין B1. 5. דיליריום: מצב של בלבול על רקע מחלה גופנית חריפה. כל מחלה של חום, דלקת, זיהום ועוד, ניתוחים וחומרי הרדמה. מצב של דיליריום שכיח מאד במהלך אשפוז בבית חולים (גם קצר). בקרב אנשים זקנים ידוע שיש תת אבחון של דיליריום וחשוב להעיר את תשומת לב הצוות לשינויים אלו. 6. הפרעות שינה: כולנו מרגישים שינוי ביכולות שלנו לאחר לילה ללא שינה. שינויים בדפוסי שינה שכיחים עם העלייה בגיל, ויכולים להיות על רקע כאבים כרוניים, קשיי עיכול, מתח ולחץ נפשי, הפחתה בהפרשת הורמון המלטונין ועוד. יש להתייחס גם לאיכות השינה. אנשים הסובלים מהפרעה של "דום נשימה בשינה" (Obstructed Sleep Apnea), בנוסף על עייפות כרונית, עשויים להציג תסמינים של ירידה קוגניטיבית משמעותית והפיכה. 7. שימוש בחומרים ממכרים או גמילה מחומרים ממכרים למיניהם (סמים, תרופות, אלכוהול וכיו"ב). 8. פגיעה בתאי עצב בשל פגיעות ראש בעבר. 9. דלקות וזיהומים שונים במערכת העצבים המרכזית: שכיחות נמוכה בקרב בני 65+ אבל אפשרי. 10. רעלנים סביבתיים: מתכות כבדות, חומרי הדברה וכד'. 11. מחלות נפש: רוב המחלות הנפשיות מלוות בשינוי בזיכרון, חשיבה ויכולת ריכוז לאורך שנים. חרדה ודיכאון הם מצבים נפשיים שכיחים בזיקנה, גם אם לא היו מוכרים בחיי האדם בצעירותו. למעשה אבחנה של דמנציה מתקבלת לאחר שלילת אפשרויות אחרות, מה שמכונה בעולם הרפואה "אבחנה מבדלת". בישראל רופא בעל התמחות בגריאטריה או בפסיכיאטריה או בנוירולוגיה הוא הגורם המוסמך לאבחן דמנציה/ אלצהיימר. הימנעות או התמהמהות מפנייה לרופא עלולה להביא למצב ש"מפספסים" את נקודת הזמן הרלוונטית לטיפול והשבה למצב קוגניטיבי קודם. על כן, אני ממליצה תמיד לערוך בירור רפואי, לשלול אפשרויות אחרות. אמנם אבחנה של דמנציה בכל שלב זו בשורה קשה. אך לגלות שאם היינו מגיעים קודם, יכולנו לצמצם או לעכב את התפתחות המחלה, עלולה להיות החלטה עליה נתחרט עוד זמן רב. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם עם דמנציה. לקריאה נוספת: כמה זמן נמשכת דמנציה איך דמנציה משפיעה על 5 החושים לספר או לא לספר על דמנציה

מה?? למה את לוחשת שוב?!! מי היה מאמין שאדם עם ירידה בשמיעה ממתין כעשר שנים בממוצע בין קבלת האבחנה ועד שמתחיל להשתמש במכשיר שמיעה!? אני יודעת שזה נכון. גם במשפחה שלי זה קרה. ומה ששכנע בסופו של דבר את הזקן שלי ללכת להיבדק היה ממצאי מחקרים שהראיתי לו על ההשפעה של ירידה בשמיעה על הקוגניציה. ירידה בשמיעה שאינה רק בעיה של טלוויזיה בעוצמה גבוהה מדי או צעקות בזמן שיחה. יכולת קוגניטיבית של אנשים עם ירידה בשמיעה יורדת ב- 30-40% יותר מהר בהשוואה לאנשים עם שמיעה תקינה. ירידה בשמיעה קשורה גם ללחץ מוגבר, מצבי רוח ירודים, אשפוז מוגבר וסיכון מוגבר לנפילות. אי אפשר לראות ירידה בשמיעה, כך שאתם עשויים לחשוב ההתנהגות המשונה של הזקן קשורה לחוסר עניין, בלבול או שינויים באישיות. לפעמים מבלבלים בין ירידה בשמיעה ובין דמנציה/ אלצהיימר. 1 מכל 3 זקנים סובל מירידה שמיעה, גם אם אינו מודע לכך. זו הבעיה השלישית בשכיחותה בקרב אנשים מעל 65, אחרי דלקת פרקים ומחלות לב. 80% מהזקנים עם ירידה בשמיעה אינם פונים לקבלת עזרה! רוב האנשים דוחים זאת עד שאינם יכולים לתקשר עוד גם בתנאים אידיאליים לקיום שיחה. למה ירידה בשמיעה מביא לדמנציה/ אלצהיימר? מקובל שיש 3 הסברים אפשריים: 1. עומס קוגניטיבי: המוח כל הזמן מנסה להתמודד עם צלילים וקולות שקשה לשמוע, רוב האנרגיה שלו מופנית לפיענוח קולות וצלילים ואין די אנרגיה לפעולות זיכרון וחשיבה. 2. ניוון המוח: פגיעה בשמיעה עלולה להביא לניוון מהיר יותר של תאי עצב באזורי המוח האחראיים לעיבוד מידע שמיעתי. אזורים אלו קשורים גם לזיכרון ולעיבוד מידע תחושתי. 3. בדידות חברתית: אנשים עם קושי בשמיעה נוטים להמעיט בקשרים חברתיים, כיוון שנמאס להם לבקש שיחזרו שוב ושוב על משפטים, שלא מבינים בדיחות, שאנשים מדברים מהר כל כך ועוד סיבות מסוג זה. מחקרים רבים מצאו שצמצום השתתפות חברתית פעילה ובדידות הם גורמי סיכון לדמנציה. שורה תחתונה: תשימו לב אם חל שינוי בשמיעה של יקירכם ותשתדלו להביא אותם לבדיקה בהקדם. טיפול מוקדם ונכון עשוי לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר, לשמור על איכות חיים טובה ויכולת תפקודית גבוהה. ותזכרו - זה שאין מה תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מאמר בעניין גם באתר עמותת עמדא בקישור זה. בוודאי יעניין אותך גם: סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג פלסטיות המוח מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

ניצן היא חברה ותיקה ואשת מקצוע מצוינת לשיקום נוירולוגי. שמחים לארח פוסט שלה אצלנו בבלוג: 10 דגשים חשובים על גמישות המוח ופלסטיות המוח (neuroplasticity) המושג "פלסטיות מוחית" (Neuroplasticity) מתייחס ליכולת המוח להשתנות. הפלסטיות הזו מאפשרת למוח שלנו ללמוד דברים חדשים מהרגע שאנו יוצאים לאויר העולם ועד מותנו. היכולת הפלסטית של המוח גם מאפשרת לו להחלים לאחר פגיעה, ליצור קשרים חדשים (סינפסות) בין תאי עצב (נוירונים) ולהתאים עצמו למצבים חדשים. במהלך טיפול באנשים אחרי פגיעה נוירולוגית (מוחית), יש לנצל את הפלסטיות ע"י תרגול והתנסויות אינטנסיביות, חוזרות וחיוביות, כדי לחזק את הנתיבים המתחדשים במוח וכך לשחזר ולשקם תפקודים שנפגעו. עקרונות חשובים למיצוי פלסטיות המוח: 1. המיומנויות שאנו לא משתמשים בהן, הולכות ונחלשות - use it or lose it 2. המיומנויות שאנו מתאמנים בהן, הולכות ומשתפרות - use it and improve it 3. עקרון הספציפיות: יש לתרגל את המיומנות הקשורה בדיוק למטלה אותה אנו רוצים לשפר. 4. עקרון החזרתיות: יש לתרגל את המטלה שוב ושוב לאחר שהצלחנו בביצועה כדי לגרום לשינוי מוחי. 5. עקרון האינטנסיביות: לזרות רבות בזמן קצר הן חיוניות ליצירת קשרים חדשים במוח. 6. עקרון הזמן: יכולת הפלסטיות היא תהליך בעל חזון בעל חלון הזדמנויות הנפתח למיומנויות שונות בזמנים שונים. 7. עקרון המשמעות: כדי ליצור שינוי מוחי יש לתרגל מיומנויות בעלות משמעות, חשיבות או רלוונטיות עבורנו. 8. עקרון הגיל: מוח צעיר נוטה לשינוי מהיר יותר מאשר מוח זקן, אך השיפור אפשרי בכל גיל. 9. עקרון ההעברה: תרגול של מיומנויות מסוימות יכול לגרום לשיפור במיומנויות דומות. 10. עקרון ההתערבות: למידת מיומנות "בדרך קלה", תגרום לקושי בלמידת הדרך הנכונה. תזכרו, אין פתרונות קסם מהירים, ואין פתרון אחד המתאים לכולם! הדרך לשיקום מוצלח - הצבת מטרות משמעותיות ותרגולן החוזר בהנחיית איש מקצוע מנוסה נכתב ע"י גב' ניצן הרטל, מרפאה בעיסוק (MSc OT), מומחית בשיקום נוירולוגי, מנהלת המרכז הקליני השיקומי. לקריאה נוספת: מה הקשר בין ירידה בשמיעה ובעיות קוגניטיביות? סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג

אחד הנושאים המטרידים אנשים מזדקנים זה החשש לאבד את יכולות קוגניטיביות. באנגלית נהוג לכנות רגעים של שיכחה או אובדן קשב רגעי בכינוי "Senior moments", כלומר "רגע של זיקנה". ככל שעולה הגיל הכרונולוגי החשש מפגיעה ביכולות קוגניטיביות הוא המשמעותי יותר. ישנם שינויים רבים שהם נורמטיביים ואין לצורך להיבהל מהם. ככל שעולה הגיל הכרונולוגי יש האטה ביכולת הלמידה והאדם זקוק למספר חזרות רב יותר. לחשוב על זה כנורמטיבי צריך לעודד להתמיד ברכישת מיומנות שימוש בטכנולוגיה חדשנית, גם במקרה שיש צורך במספר רב יחסית של חזרות. לא כל אדם מעל גיל 70 סובל מבעיות קוגניטיביות. פעם נהגו לכנות את השינויים הקוגניטיביים בזיקנה כ"סניליות". מונח זה עבר מן העולם, וידוע שאנשים שסובלים מ"סניליות", למעשה סובלים מדמנציה/ אלצהיימר, שהיא מחלה. מהם הסימנים שצריכים להדליק לנו נורה אדומה לדמנציה/ אלצהיימר? תקין: שוכחים לעתים שמות/מלים ונזכרים תוך מספר דקות באופן עצמאי. ממה לדאוג: אם שוכחים את אותו המידע שוב ושוב, וזקוקים לעזרה חיצונית כדי להיזכר. תקין: דעתכם מוסחת בקלות. ממה לדאוג: לא קולטים מידע שנמסר מספר פעמים תוך פרק זמן קצר. תקין: מתקשים להתמצא במקום חדש. ממה לדאוג: אם מתקשים להתמצא במקום מוכר. תקין: מתקשים בביצוע פעולה חדשה. ממה לדאוג: אם מתקשים לבצע פעולות מוכרות וידועות. תקין: לפעמים מחליפים בין מלים דומות בהגייתן או מלים נרדפות. ממה לדאוג: אם מתקשים ביצירת מלים מוכרות, סיקול אותיות, החלפת מלים, תיאור חפצים/אנשים/מקומות ללא שימוש במילה מתאימה תקין: מאבדים חפצים ומצליחים למצוא אותם לאחר זמן. ממה לדאוג: אם מאבדים חפצים ולא מצליחים לשחזר את מהלך האירועים שהביאו לאבידה. תקין: עייפיים ממחויבויות חברתיות. ממה לדאוג: אם מתנתקים מחברה כדי להימנע ממצבים מביכים. תקין: אומרים שאתם קצת נוקשים בחשיבה. ממה לדאוג: אם יש יותר שינויי מצב רוח, חשדנות, תוקפנות, אפתיה, פסיביות בהשוואה לעבר. תקין: מסוגלים לתפקד ולהמשיך פעילויות מהעבר. ממה לדאוג: קושי לבצע משימות שביצעו בעבר. תקין: מסוגלים להצביע על אירועים ספציפיים שהיה לכם קושי בזיכרון. ממה לדאוג: אם לא זוכרים אירועים ספציפיים שהיו קשיי זיכרון, והאנשים מסביב יכולים לתאר מספר אירועים כאלה. תקין: מסוגלים לשיפוט טוב במצבים שונים, אם כי לפעמים טועים. ממה לדאוג: אם יש בעיה בשיפוט הפוגעת בתפקוד: לבוש לא הולם, התנהגות חברתית בעייתית וכדומה. לא כל קושי קוגניטיבי זה דמנציה/ אלצהיימר. צריך לברר. אם אתם מוטרדים - תפנו לאיש מקצוע. מוטב מוקדם מאשר מאוחר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת : הקשר בין ירידה בשמיעה ובעיות קוגניציה פלסטיות המוח זה דמנציה/ אלצהיימר, מה עושים עכשיו