בני משפחה מטפלים חווים מנעד רחב של רגשות במהלך מילוי תפקיד זה.
חלק מהרגשות הללו יופיעו מייד בהתחלה של המסע הטיפולי,
וחלקם יופיעו לאחר זמן ממושך בתפקיד המטפל.
כל הרגשות בנוגע לטיפול, ה"טובים" וה"רעים", הם לגיטימיים, ברי תוקף וחשובים.
מטפלים רבים מתחילים את הדרך בהנחה:
"לי זה לא יקרה, אני אוהב את ההורה/ בן- בת הזוג שלי/ אח- אחות/ חבר-ה",
אך לאחר זמן מה, צצים להם גם הרגשות ה"רעים", שאנו נוטים להדחיק או להכחיש.
מטפלים לעתים קרובות לא רוצים לבטא רגשות אלו מחשש שאחרים ישפטו אותם (או שישפטו את עצמם) ולא רוצים להיות לנטל על אחרים עם בעיותיהם.
אבל, אם איננו מתייחסים ל-כ-ל הרגשות, הם עלולים להיות כמו בן השנתיים שרוצה את תשומת הלב שלנו:
הם ימשיכו לנדנד עד שנעצור רגע ונכיר בהם.
להתעלם/ להדחיק / להכחיש רגשות עלול להביא למחלות גופניות, קשיים בשינה,
אכילה מוגברת, שימוש בחומרים מסוכנים ועוד.
כאשר מכירים ברגשות, אפשר למצוא אמצעים אפקטיביים להביע אותם ולהתמודד איתם,
כך שמתמודדים טוב יותר.
להלן רגשות שכיחים שלעתים לבני משפחה מטפלים קשה להודות בקיומם.
לצד תיאור הרגשות, יש הצעות להתמודד איתם.
אילו היינו מושלמים, לא היינו מרגישים.
כעס:
לכולם קורה שמאבדים עשתונות תוך כדי טיפול, מרגישים ממש על הקצה.
כעס הוא חלק נורמטיבי מלהיות בקרבת אדם אחר שזקוק לעזרה באופן מתמשך,
ואף עלול להתנגד לקבל עזרה זו.
לטפל באדם עם דמנציה/ אלצהיימר עלול להיות קשה במיוחד לנוכח ההתנגדות, חוסר ההיגיון והלוחמנות המופיעה לעתים קרובות.
לא תמיד נוכל לשלוט ברגשות באופן מושלם. לפעמים הכעס "פשוט יוצא".
מה אפשר לעשות: לתרגל חמלה עצמית.
יש הרבה הצעות מעשיות איך לעשות זאת. ד"ר קריסטין נף היא מומחית עולמית בנושא.
כאשר זה קורה, תעשו פסק זמן קצר.
ותמצאו אנשים שאפשר לקטר בפניהם באופן חופשי.
חרדה:
ההרגשה שמאבדים שליטה ולא יודעים איך לחזור למצב נשלט לעתים מעורר חרדה.
חרדה יכולה להיות קשורה גם ל"פתיל קצר", דחף לברוח מהמצב, היעדר שינה,
קצב לב לא סדיר וניסיון להימנע מבכי.
מה לעשות: תקשיבו לחרדה – זו הדרך של הגוף להתריע שמשהו אינו כשורה.
כאשר מרגישים חרדה: תעצרו. תנשמו.
תמשיכו לנשום. תתפללו.
תעשו מדיטציה.
תכינו לעצמכם תה.
כל פעולה שתהיה הפוגה ממה שקורה באותו הרגע.
אשמה:
זו ההרגשה שיש לנו כאשר עשינו משהו רע או לא נכון. אשמה בטיפול מופיעה במגוון צורות: - אשמה שהמטפלים לא עשו דיו כדי למנוע את המחלה מלכתחילה. - אשמה שמייחלים לסיום הטיפול.
- אשמה שהיינו קצרי רוח עם המטופל. - אשמה שלפעמים לא מרגישים אהבה או אפילו חיבה כלפי המטופל. - אשמה שלא מטפלים מספיק טוב או שעושים עבודה טיפולית גרועה. - אשמה אם המטופל נופל או חולה במחלה גופנית, כאילו לא עשינו די כדי למנוע זאת. - אשמה שאנחנו אנוכיים כאשר יוצאים להתאוורר והמטופל נשאר בבית. - אשמה שנהנים מהחיים/ מפעילות בעוד המטופל אינו מסוגל עוד ליהנות.
מה לעשות: גם בהקשר זה - חמלה עצמית.
לא ניתן להיות מושלמים 24/7. לא ניתן לשלוט איך נרגיש תמיד.
יש לנו הרבה "צריך", למשל "אני צריך להיות כאן תמיד כי אף אחד לא יכול לטפל כמוני"
או "אם אני אצא ויקרה משהו, לא אסלח לעצמי".
תנסו להחליף את האשמה בחרטה:
"אני מצטער שאני אנושי ולפעמים חסר סבלנות",
"אני עושה כמיטב יכולתי. לפעמים לא הולך, ואני מצטער שאני לא מושלם".
שעמום:
קל מאד להשתעמם כאשר תקועים בבית בטיפול באדם אחר ולא עושים את מה שמעניין אותנו.
בסוף היום לרוב כבר עייפים מדי למצוא את הזמן והאנרגיה בכל זאת לעסוק בעניינים שמעניינים לנו.
מה לעשות: לבקש ולקבל עזרה.
לעשות הפסקה בטיפול ולהקדיש זמן לעצמנו לא רק יגביר את הסבלנות והחוסן שלנו,
אלא גם יאפשר הזדמנות לעשות משהו משמעותי לנו: מפגש חברים, הליכה בחוץ, קריאת ספר טוב, מה שעושה טוב.
עצבנות / קוצר רוח:
כאשר אנחנו עייפים ולחוצים קשה יותר לשלוט במה שאנחנו אומרים ועושים.
רגשות עשויים להתגבר ולדעוך במהרה.
אנחנו מתנהגים בגסות בנוגע לכל דבר פעוט כי המאגרים שלנו ריקים.
מה לעשות: זהו סימן מובהק שצריכים הפסקה.
גם מטפלים זקוקים למנוחה ושינה טובה, כי יש פחות יכולת שליטה כשעייפים.
לעתים נפנה לאכילה לא בריאה או אלכוהול כדי למצוא נחמה.
במקום זאת, כדאי לשוחח עם חבר/ה קרוב/ה או לכתוב ביומן (לא יאומן כמה זה יכול לעזור!).
מבוכה:
האם יקירכם עושה מעשים מביכים בפומבי?
ניגש לאנשים ואומר דברים בוטים?
צריך ללכת לשירותים מיד כשמגיעים, ועושה בלאגן עד שמגיע לשם?
מסרב להתרחץ ויש ריח גוף לא נעים כשיוצאים? קל לנו להרגיש אחראיים או אשמים כאשר יש התנהגויות כאלו.
מה לעשות: יש משפחות שבוחרות שלא לצאת מהבית משום שזה יותר קל, וזה בסדר. משפחות אחרות דואגות שיהיה ליווי נוסף בכל פעם שיוצאים. ויש "כרטיסי דמנציה" (הכנתי דוגמאות להורדה והדפסה בקישור הזה):
כרטיסים קטנים ששומרים בארנק, ויש בהם הסבר של כמה מילים שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר
וניתן לחלק לאנשים בסביבה, אם צריך.
תסכול:
תסכול הוא חלק מרגשות אחרים כמו אמביוולנטיות, כעס וחוסר סבלנות.
לפעמים המטפל מרגיש שאינו מסוגל לעשות דבר כראוי או שהדברים פשוט לא מסתדרים כפי שתכננו או רצינו, חרף כל המאמצים שהושקעו.
אם אתם עייפים, אתם עשויים להיות יותר מתוסכלים.
תסכול עלול להביא לאכילה רגשית, שימוש בחומרים מסוכנים וסיכוי גבוה יותר להתפרצות כועסת למטופל.
מה לעשות: להכיר בכך שטיפול הוא מאדמתסכל.
מצטרפים לקבוצת תמיכה: ללמוד מה עושים מטפלים אחרים כדי להתמודד.
עושים הפסקות בטיפול כך שיהיה זמן להתרענן.
פעילות גופנית.
שינה.
אמביוולנטיות:
רצון לעשות את מה שעושים לצד הרצון שלא לעשות זאת.
בימים קשים, יש הרגשה שלא רוצים להיות שם, ומשאלת לב שזה ייגמר בקרוב.
בימים קלים, הרגשה של חוויה מיטיבה לכולם.
מה לעשות: מאפשרים להרגיש את שני סוגי הרגשות הללו.
כולם מרגישים כך לפעמים.
אף אחד מהרגשות הללו אינו נמשך לנצח.
היעדר הערכה:
רובנו לא רוצים להיות תלויים באדם אחר.
קשה לנו לקבל עזרה.
בדמנציה/ אלצהיימר הבעיה עלולה להיות חריפה במיוחד,
משום שלעיתים קרובות החולה אינו מודע לקשיים ולבעיות שלו.
זה עשוי לכאוב ולפגוע מאד כאשר המטופל אינו מודה לנו וכלל אינו מבין על מה אנחנו מוותרים למענו.
מה לעשות: לפעמים אנחנו צריכים לטפוח לעצמנו על השכם.
לכתוב ביומן מה אנחנו עושים כל יום יכול לסייע לנו להעריך את כל מה שאנחנו עושים (למענם).
קבוצת תמיכה של חברים או משפחה שמעודדים זה חשוב,
כאלו שאפשר לשתף אותם בהצלחות הקטנות והגדולות, כמו גם התסכולים בטיפול.
עצבות ודכדוך:
בני משפחה מטפלים בסיכון מוגבר לחוות דיכאון קליני.
לפעמים זו הרגשה של חוסר אונים או ייאוש, קושי לישון או קושי לקום ולהתחיל את היום.
לפעמים פשוט רוצים לבכות, כל הזמן.
מה לעשות: דיכאון קליני הוא מצב שניתן לטפל בו ויש להתייחס ברצינות.
רצוי לקבל עזרה מקצועית.
מדברים עם הרופא, מצטרפים לקבוצת תמיכה,
מוצאים מטפל רגשי המתמחה בבני משפחה מטפלים,
מבקשים עזרה מחברים ומשפחה.
פעילות גופנית גם מוכרת כאמצעי להקלה על חלק מהתסמינים של דיכאון קליני.
אין הכנה לתפקיד בני משפחה מטפלים.
אין ימי חופשה ולא מקבלים תעודות הערכה.
זה אחד התפקידים הרגשיים הקשים ביותר שיהיו במהלך החיים.
התייחסות והתמודדות עם הרגשות השונים העולים במסגרת התפקיד חיוני לכם ולמי שאתם מטפלים בהם.
ותזכרו,
זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות.
תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.
בוודאי יעניין אותך גם: