תוצאות חיפוש

ש: איך מאבחנים דמנציה/ אלצהיימר? מי מאבחן? ת: דמנציה/ אלצהיימר מאובחנת על ידי רופא המומחה בגריאטריה או בפסיכיאטריה או בנוירולוגיה. הרופא צריך לקבל מידע מבני משפחה ומהאדם עצמו, לערוך הערכה קוגניטיבית, לבצע בדיקה גופנית ולשלול הפרעות/מחלות אפשריות אחרות. רצוי שתבוצע בדיקת דם. בדיקות הדמיה (CT או MRI, PET) משמשות לשלילת מחלות אחרות, אך לא ניתן לראות בהם ממצאים המעידים באופן מובהק על דמנציה. ש: שכחנות זה דמנציה/ אלצהיימר? מהם הסימנים של דמנציה/ אלצהיימר? ת: שכחנות כשלעצמה אינה סימן לדמנציה/ אלצהיימר. כולנו עשויים לחוות מצבים או תקופות של שכחנות מוגברת במהלך חיינו, בעיקר כאשר אנחנו נתונים ללחץ מנטלי, נפשי או פיזי. אבחנה של דמנציה/אלצהיימר רלוונטית כאשר ישנה פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי של האדם לאורך זמן, המתבטא בשינויים משמעותיים בזיכרון, ובנוסף לפחות אחד מסימנים מהבאים: - קושי בתכנון תנועה לשם ביצוע תפקוד - קושי לזהות חפצים ושימושם - קושי להבין או ליצור שפה - פגיעה בתפקודים ניהוליים, הכוללים שיפוט, תכנון, מודעות עצמית, בקרה על טעויות, ויסות רגשי ועוד. הקשיים צריכים להפריע לתפקוד של האדם, ולהוות שינוי משמעותי מהתפקוד בעבר, ואינם מוסברים ע"י כל מחלה אחרת. יש גם דמנציה שבה מופיעים שינויים קוגניטיביים לאחר שהופיעו שינויים התנהגותיים. זו דמנציה השכיחה יותר בקרב אנשים צעירים ומכונה דמנציה פרונטו- טמפורלית. סימניה המוקדמים כוללים אימפולסיביות, התנהגות מינית לא תואמת מצב חברתי, אכילה מופרזת, פעולה על פי דחפים ללא התייחסות לקודים חברתיים ובעיות בשיפוט מצבי סכנה ומצבים חברתיים. ש: מה ההבדל בין אלצהיימר לדמנציה? ת: דמנציה זהו מושג כולל למספר מחלות ניווניות ומתקדמות הפוגעות במוח. אלצהיימר הוא סוג של דמנציה. זהו הסוג השכיח ביותר, כ-60% מהאנשים עם דמנציה סובלים מאלצהיימר. נראה שמכאן הבלבול בין המונחים. אדם שחולה באלצהיימר בהכרח חולה בדמנציה, אך לא כל אדם החולה בדמנציה לוקה באלצהיימר. ש: האם "לשתף פעולה" עם השינוי או להעמיד את החולה על טעותו? ת: אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה צמצום משמעותי ביכולתו להבין נקודת מבט השונה משלו, כמו גם ביכולת לאמפתיה. בוויכוח עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אין מנצחים. גם אם תצליחו "לשכנע" אותו שיקבל דעתכם, הרי הפגיעה בזיכרון תביא לכך שהוויכוח ייערך שוב לאחר מספר דקות/ שעות/ ימים. ש: איך להגיב כאשר האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מודע לקשיים? להזכיר שיש לו דמנציה/ אלצהיימר? ת: בעיקרון לא מזכירים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שיש לו מחלה. זה רק מביא לעוגמת נפש לכל המעורבים. כאשר אדם מודע לקשיים, תנסו לתמוך ביכולות שעוד יש לו. ניתן לעשות זאת באמצעות התאמת המשימה ליכולת והצעת רמזים באופן מדורג. לדוגמה, אם רוצים להכין ארוחת ערב ביחד, תבקשו ממנו לחתוך ירקות לסלט כאשר אתם מראש מניחים את כל המצרכים והכלים הדרושים לכך על השולחן. במצבים של בלבול, תנסו לשמור על חוש הומור ולהקל בטעויות. כולנו טועים לפעמים, עם או בלי דמנציה. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא "ילמד" מהטעות אם תעשו מכך עניין גדול. אבל, ההרגשה המזופתת שיש בעקבות גערה או כעס על הטעות תלווה אותו ואתכם עוד זמן. ש: אמא שלי חלתה בדמנציה/ אלצהיימר בגיל צעיר (58). מה הסיכוי שלי להיות חולה בגיל צעיר או בכלל? מהם גורמי הסיכון? ת: גורם סיכון מספר אחד לדמנציה/ אלצהיימר הוא גיל כרונולוגי: ככל שהגיל עולה, גדל הסיכון להופעת דמנציה. קשר משפחתי ידוע כגורם סיכון לאלצהיימר. כיום ידוע שחלק מהאנשים החולים באלצהיימר, בפרט אנשים שחלו בגיל כרונולוגי צעיר, בחלקם נשאי מוטציה גנטית המביאה להופעת המחלה. עם זאת, יש אנשים עם דמנציה בגיל צעיר שאינם נושאים את הגן וללא עבר משפחתי של המחלה, ולהיפך - נשאים שאינם חולים. על כן, ניתן לומר שיש קשר משפחתי (גנטי) אך איננו יודעים באופן מלא מהו אופי הקשר הזה. גורמי סיכון נוספים כוללים: עישון, מחלות כלי דם (סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, טרשת עורקים), השמנת יתר, חבלת ראש בעבר, דיכאון קליני והשכלה מצומצמת. ש: מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר? ת: לנוכח התעלומה מה גורם לדמנציה/ אלצהיימר, אין דרך מוכחת למנוע את הופעת המחלה. ארגון הבריאות העולמי פרסם בקיץ 2019 המלצות אלו למניעה: - פעילות גופנית אירובית: לפחות 150 דקות בשבוע בעצימות בינונית (הליכה) או לפחות 75 דקות בשבוע בעצימות גבוהה (ריצה) - הימנעות מעישון - תזונה המבוססת על דיאטה ים תיכונית - טיפוח קשרים חברתיים - תרגול קוגניטיבי וביצוע פעילות קוגניטיבית מאתגרת - כמות שעות שינה מספקת. לכך אוסיף – שמירה על חניכיים בריאות. לאחרונה התגלו חיידקים הנוכחים בחניכיים גם במוח. ידוע שחיידקים אלו קשורים למחלות לב, וההנחה היא שהם עלולים לחולל מצבי דלקת גם במוח ולהשפיע לרעה על תפקודו. הקפדה במשך השנים על חניכיים בריאות עשויה לצמצם נזק פוטנציאלי זה. מאמר בנושא זה באתר של עמותת עמדא. ש: יש לי חברה שחלתה בדמנציה/ אלצהיימר. איך אני יכולה לעזור לה? ת: תמשיכי להיות חברה שלה! אחת הבעיות המשמעותיות שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה זה צמצום בקשרים חברתיים. יש חברים המפסיקים את הקשר מחשש שהמחלה תדבק בהם (זה לא יכול לקרות!). יש המתקשים להתמודד עם השינויים שחלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, ויאמרו שכואב להם לראותו במצב כזה. ככל שהדמנציה/ אלצהיימר מתקדמת יהיה צורך להתאים את עצמך ליכולות שלה. אולי כבר לא תוכלו לשבת ולפטפט שעות כבעבר, אלא תמצאו פעילות משותפת ליהנות ממנה יחדיו. שימור קשרים חברתיים חשובים מאד בדמנציה/ אלצהיימר: מגבירים רווחה נפשית, מונעים תחושת בדידות, שומרים על יכולות תקשורת ותורמים באופן משמעותי גם למטפלים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. ש: תשוש נפש זה כמו חולה/ נפגע נפש? ת: תשוש נפש הוא מונח שמשרד הבריאות בחר לתיאור/ הגדרה של אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. תשוש נפש אינו נפגע נפש. תשוש נפש הוא אדם שחי כל חייו ללא אבחנה של בעיה נפשית, וכעת סובל מדמנציה/אלצהיימר כך שהוא מסכן (בעיקר) את עצמו ו/ או אחרים במידה ולא יהיה בהשגחה רציפה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר סימנים לבעיות קוגניטיביות תשוש, סיעודי, תשוש נפש: מה זה כל זה?

בדמנציה אחד ההיבטים שמקבלים מעט התייחסות זה ההשפעה של השינויים במוח על התפיסה החזותית. דמנציה משנה את היכולת של האדם לפענח ולהבין את מה שהוא רואה. השינוי אינו חל בעיניים וביכולת הראייה, אלא במוח – באזור המפענח את המידע שמגיע מהעיניים. באופן כללי, ניתן לומר שככל שמתקדמת המחלה שדה הראייה הולך ומצטמצם בשל השינויים במוח. זאת במקביל לפגיעה בזיכרון, המביא גם לקושי בשימוש מותאם בחפצים ובכלים. בנוסף, רוב האנשים חווים שינויים פיזיולוגיים בעיניים עצמן ששכיחים יותר עם העלייה בגיל. שינויים שמשפיעים לרעה על יכולת הראייה וקליטת גירויים ומידע חזותי, גם אם אינם מתפתחים לכדי מצב של מחלת עיניים כגון גלאוקומה, קטרקט וכד'. להמחשה, תתבוננו בתמונה הזו - המדרכה בתמונה ישרה. רובנו נהסס, נביט ונזדקק לרגע בכדי לפענח ולהבין זאת לפני שנתחיל ללכת עליה. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר "רואה" המון מצבים מסוג זה מדי יום. להלן מספר שינויים חזותיים-סביבתיים שניתן לבצע לתמיכה ולהקלה על תפקוד בדמנציה/ אלצהיימר : 1. סימון מדרגות: מכירים את הסימונים של קווים בקצות מדרגות במבנים ציבוריים? אם יש מדרגות בבית של אדם עם דמנציה כדאי מאד לסמן את המדרגות (כולן, לא רק בתחילת/סוף המדרגות) בקו צבעוני בולט. פעולה זו עשויה למנוע נפילות רבות וקשות. זה נכון גם בבתים שבהם יש רק מדרגה אחת, גם אם יש צבעים שונים בין הרצפה משני צידי המדרגה, וגם אם המדרגה תמיד היתה שם והאדם "רגיל" לכך. 2. צביעת מתגי תאורה: לצורך הבלטה על פני הקיר הלבן. אפשר לצבוע את המתג כולו, ויש הבוחרים להדביק איזולירבנד צבעוני סביב למסגרת. 3. תאורת לילה: חשוב במיוחד לאנשים שקמים בלילה להשתמש בשירותים. אפשר למצוא כיום מגוון פתרונות, ביניהם תאורת לילה המופעלת ע"י חיישני תנועה כך שנדלקת רק כאשר האדם בתנועה. 4. שימוש במגבות ובמצעים בצבעים כהים אחידים, ללא דוגמאות (בלי פסים, נקודות, כוכבים וכד'): הדוגמה עלולה להתפרש כמשהו שיש להסיר מהבד (כתם, לכלוך, ג'וק) ולמנוע מהם להשתמש במוצר או לעסוק זמן רב בניסיונות להסיר זאת. 5. שימוש בכוסות פלסטיק/מלמין צבעוניות, שניתן להבחין בהן בקלות במקום כוסות זכוכית שקופות. מומלץ גם בנוגע לצלחות וקערות. 6. שימוש בכלי מטבח נטולי דוגמאות ואיורים, בעלי צבע שונה מהמשטח עליו הם מונחים. ניתן ליצור ניגוד בין השולחן לצלחת ע"י מפה או פלייסמט צבעוני. 7. מושב אסלה בצבע שונה מלבן: עבור אדם עם קושי בפיענוח מידע חזותי זיהוי אסלה לבנה לגמרי השכיחה בבתים רבים מהווה אתגר. לשים מושב אסלה בצבע אחר, עדיף צבע כהה המנוגד באופן ברור לשאר הצבעים בחדר השירותים, יקל מאד על כך. 8. תליית תמונות עם תוכן קונקרטי חד משמעי: אנשים/ נופים/ חפצים ברורים וכד'. כדאי להימנע מתמונות אמנות מופשטת, העלולה להתפרש באופן שגוי ולעורר פחד או חרדה. הפגיעה של הדמנציה במוח עושיה לגרום להבנה/פרשנות אחרת לחפצים יומיומיים כמו כלי אוכל, מגבות ותמונות, והחולה עלול לתפוס אותם כאיום. לעיתים השינוי הפיזי הפשוט בסביבה החיים ימנע מצבים מאתגרים ויסייע בשמירה על רגיעה באופן כללי. ותזכרו, זה שלדמנציה אין תרופה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים חמישה אביזרים לגיל השלישי שחייבים להכיר

רוחמה, אישה בת 73 עם דמנציה, גרה בבית עם עובדת זרה. היא הולכת מדי יום למרכז יום ונהנית מהפעילות שם. העובדת הזרה מתארת שבשבועות האחרונים החלה רוחמה להיות עצבנית וחסרת שקט בשעות אחר הצהריים: היא מסתובבת בבית מחדר לחדר, כבר לא רוצה לצפות בתוכנית שאהבה בטלוויזיה, מנסה להוציא דברים מהארונות במטבח, ממלמלת לעצמה הרבה ולעתים גם צועקת על העובדת, שלא יודעת מה קרה ומה לעשות. חלק מהאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבי אמצע+ חווים עלייה ניכרת באי שקט בשעות אחר הצהריים והערב ללא סיבה נראית לעין. התופעה ידועה כ- Sundowning (אין תרגום לעברית), על רקע הקשר לתזמון של שקיעת השמש. כ-20% מהאנשים עם דמנציה עלולים לחוות תופעה זו. לא ברור מה הרקע לאי השקט והעצבנות לקראת ערב ולילה (או החרפה של דיסאוריינטציה, קושי בדיבור, הזיות, פרנויה, שוטטות, קושי בזיהוי אנשים ועוד). ישנן מספר סברות המנסות להסביר זאת: במהלך היום המוח עובד קשה מאד לפענח ולהבין את הסביבה. ככל שהזמן חולף המוח מתעייף ומתקשה להבחין בין מציאות ושאינו מציאות שינויים פיזיולוגיים ברמת תרופות או בגלוקוז בדם שינויים בלחץ דם התגברות של כאבים (בפרט לא מדווחים) שינויים בשמיעה ו/או בראייה המשפיעים על קשיים בתפיסה במצב של מיעוט אור. כעת, שעות האור הטבעי בחוץ הולכות ופוחתות, ובקרוב נעבור לשעון חורף. שינוי זה לא רק עלול להגביר את תופעת ה- Sundowning, אלא גם מבלבל אנשים עם דמנציה בנוגע לשעת השינה. מה אפשר לעשות? 1. תוודאו שהם עושים שימוש במשקפיים ובמכשירי שמיעה (לבדוק שהבטרייה תקינה). 2. תשתדלו לשמור על שגרה מובנית ככל האפשר. זה טוב גם לאדם עם דמנציה וגם למטפל, ומפחית אגיטציה באופן כללי. תנסו לפתח רמזים קבועים ושגרתיים של פעילות לקראת שינה, שבהם ניתן להיעזר ולמנוע הליכה מוקדמת מדי למיטה. 3. תשלבו פעילות גופנית אקטיבית ככל הניתן במהלך היום. כדאי לצאת החוצה במהלך היום בהתאם למזג האוויר עם עדיפות לשעות הבוקר עד הצהריים, כאשר יש אור חזק בחוץ. 4. תאורה טובה ויציבה בכל הבית במהלך כל שעות היום: יש עדיפות לאור טבעי מבחוץ החודר לתוך הבית, אך גם אור ממנורות הוא משמעותי. בניגוד לנטייה שגדלנו עליה לחסוך בחשמל, עדיף להדליק ברחבי הבית אורות עוד לפני שמחשיך, כך שנוצר רצף של עוצמת תאורה יציבה לאורך כל שעות היום. בפרט כשיש היום נורות לד חסכוניות. 5. תימנעו ממזון/ משקה/ פעילות ממריצים לקראת ערב. 6. יותר חושך משמעות קושי רב יותר בפענוח מה רואים, יותר צללים ודמויות לא ברורות העשויות לעורר פחד או תגובה לא מותאמת. הקושי לראות באור מעומעם עלול להגביר דיסאוריינטציה (חוסר התמצאות) של אדם עם דמנציה. כדאי שתעברו במקומות שונים בבית ותנסו לבדוק מהם הצללים שנוצרים שעלולים להתפרש באופן מוטעה אצל אדם עם דמנציה. 7. תנסו ליצור סביבה רגועה: מוזיקה נעימה, ארומתרפיה/ עיסוי, תוכניות טלוויזיה ללא תוכניות אלימות או מפחידות שלא יתבלבלו ויחשבו שזה קורה באמת. 8. תגבילו תנומת צהריים לעד 30 דקות לכל היותר. 9. תשקלו לערוך תצפית ומעקב כתוב בניסיון להבין מתי מופיעים הסימנים הבעייתיים, בכדי לגלות מה עלול לעורר זאת. 10. אם אין ברירה, תפנו לרופא לדון בטיפול תרופתי רלוונטי, אך תמיד עדיף התערבות סביבתית ולא תרופתית. טיפול באמצעות אור: ישנם מחקרים המעידים על השפעה חיובית של חשיפה לאור על צמצום תופעת ה – Sundowning וגם על דפוסי שינה משובשים. אור השמש הוא האפקטיבי והטוב ביותר: הכי טוב לשבת במרפסת או בחוץ באור השמש לפחות חצי שעה ביום. בהיעדר אפשרות לחשיפה ישירה לאור השמש, אפשר להיעזר מגוון פתרונות טכנולוגיים ייעודיים של תאורה מתאימה. אלו הם גופי תאורה בעוצמה גבוהה ומרוכזת המיועדים לטיפול בהפרעה רגשית עונתית, וייתכן שתהיה לכך השפעה חיובית גם בדמנציה. יש להיוועץ ברופא בעניין. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחזוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים? תחושת זמן לקויה בדמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

במהלך חודש החגים יש יותר זמן משפחה ממה שיש לנו בשיגרה. יש גם הרבה יותר הזדמנויות לאי הבנות, תקלים, תסכולים, עצבים ומסרים לא ברורים. שלשום הייתי בשיחה עם אחד הבנים, וכנראה שאמרתי את הדבר הלא נכון (עד עכשיו לא יודעת מה בדיוק), כי לפתע הוא קם, הלך.... וזה נגמר בטריקת דלת. אחרי כדקה של כעס ועצבים (איך הוא מעז להתנהג ככה?! איזו כפיות טובה, עם כל מה שאני עושה בשבילו!!), נזכרתי ב"משפטי מתנה", שאני תמיד ממליצה לבני משפחה מטפלים שכדאי להם לאמץ. למעשה אלו הם משפטים שטובים לכל מיני מצבים בחיים, בין אם האדם האחר חולה בדמנציה/ אלצהיימר, ובין אם לאו. זהו כלי אפקטיבי לחזרה למצב שאדם עם דמנציה/אלצהיימר ירגיש שוב יחס חיובי כלפיי, המטפל. **"משפטי מתנה" הם משפטים של סליחה, של גישור, של לקיחת אחריות על המצב: 1. אני מצטער/ת, רק ניסיתי לעזור. 2. אני מצטער/ת, שהכעסתי או הרגזתי אותך. 3. אני מצטער/ת, לא הייתי צריכה להתייחס אליך כילד. 4. אני מצטער/ת שזה קרה/ זה לא היה צריך לקרות, תנו לי לראות מה אני יכולה לעשות. 5. אני מצטער/ת, זה ממש קשה, הלוואי והמצב היה שונה. לעתים קרובות בדמנציה/ אלצהיימר עשוי להתעורר חוסר הבנה של אחד הצדדים בנוגע למתרחש. ואנחנו הרי אנשים עסוקים, אנשים משימתיים, אנשים שרוצים לסיים דבר אחד ולהמשיך לדבר הבא, או לפחות לנוח קצת בין לבין. בדרך למילוי כל המשימות הללו אנחנו שוכחים שהדבר חשוב ביותר זה היחסים עם היקיר שלנו עם דמנציה/ אלצהיימר. לא המשימות ולא המטלות שיש לנו לעשות. היחסים שלנו איתם, שזו הסיבה שאנחנו בכלל מטפלים בהם. מנקודת המבט שלנו כבני משפחה מטפלים - כל מה שאנחנו עושים זה מתוך כוונה טובה, לטפל, לעזור, לתמוך, להקל. לנו זה ברור כשמש. אבל, אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא בהכרח מבין את הכוונה שלנו, ועלול לפרש את המלים או המעשים שלנו באופן שגוי, ואפילו להביע התנגדות בתוקפנות, בצעקות, בסרבנות וכד'. על הכתפיים שלנו מוטלת האחריות למצוא את הדרך אליהם, כי הם מתקשים למצוא את הדרך בעצמם. אני יכולה להעיד שהמשפטים הללו רלוונטיים עם בני משפחה בגילאים שונים ובמצבים שונים. בסרטון הזה אני מסבירה קצת יותר בהרחבה מה המטרה המרכזית של טיפול באדם עם דמנציה/ אלצהייר: שתהיה לכולנו שנה של אהבת חינם וחתימה טובה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. ** את המשפטים הללו למדתי במסגרת ההכשרה של Teepa Snow, האחת והיחידה, שפיתחה גישה נהדרת לטיפול באנשים עם דמנציה. לקריאה מעניינת נוספת: בקשות של אדם עם דמנציה/אלצהיימר ממטפלים (אנימציה) מה לא לומר לאדם עם דמנציה "משפטי מתנה" - הסבר בסרטון

במחלקת תשושי נפש יש רצפה בהירה שבה בכל 3 מטרים יש פס כהה לכל אורך חדר האוכל. בכניסה לחדר האוכל משה נעצר ומביט זמן ממושך ברצפה. המטפלת מפצירה בו, "נו, בוא כבר לשבת ליד השולחן!". הוא מתחיל ללכת וכשמגיע ליד הפס הכהה הוא נעצר, מרים את רגלו גבוה מאד, מעביר לצד השני של הפס ואז מרים רגל שנייה גבוה גבוה ומעביר גם אותה מעבר לפס. ממשיך ללכת כמה צעדים ומגיע לפס הכהה הבא. שוב אותו הקטע. המטפלת מתעצבנת "מה אתה עושה? פשוט תלך רגיל!". אבל משה דבק בדרך שלו ו"חוצה" כל פס כהה בזהירות רבה. תפיסת העומק של משה והיכולת לפענח באופן מדויק את מה שהוא רואה נפגעה. דמנציה/ אלצהיימר פוגעת תחילה בתפקודים קוגניטיביים גבוהים, כגון שיפוט, בקרה, תכנון ועוד. בד"כ אנחנו מודעים לקושי כאשר יש פגיעה בזיכרון, וככל שהמחלה מתקדמת יש השפעה גם על החושים, ובעיקר על היכולת של המוח לפענח את המידע המגיע מהחושים. איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על החושים? איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הראייה: שדה הראייה צר יותר, צמצום הראייה ההיקפית, פגיעה בתפיסת עומק. מתבטא ב: לא מזהים חפצים/פנים, שיווי משקל לקוי, נפילות חוזרות, פחד/חרדה, חוסר התמצאות במרחב, נבהלים בקלות, מסרבים ללכת או לשבת במקומות מסוימים. מה אפשר לעשות? - תשתמשו בניגודי צבעים ובצבעים בולטים. לדוגמה, מושב אסלה בצבע כהה על אסלה לבנה יהיה קל יותר לראות או צלחת אדומה על רקע מפה או פלייסמט לבן. - תיגשו לאדם עם דמנציה מקדימה, כך שיוכל להבחין בכם, ותתמקמו במרכז שדה הראייה שלהם אך לא קרוב מדי - תתאימו את התאורה בחדר לעוצמה המתאימה להם (לא יותר מדי אור הגורם לסנוור ולא מעט מדי היוצר צלליות מטרידות) איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש השמיעה: רגישות מוגברת לרעש, אם יש קושי בשמיעה - לא מדווחים על כך, קושי להבין שפה מדוברת מתבטא ב: לא מזהים קולות מוכרים, נבהלים בקלות, דעתם מוסחת בקלות, ממעטים להשתתף בשיחה עם יותר מאדם אחד מה אפשר לעשות? - תשתדלו למנוע צלילים צורמים או פתאומיים - תצמצמו את מספר מקורות הרעש, לדוגמה תכבו את הטלוויזיה כאשר מדברים - תדברו כאשר אתם נמצאים בסמוך או מולם, כך שיכולים לראות את הפנים שלכם - תשימו לב אלו צלילים או קולות מעוררים אי שקט - תשמיעו מוסיקה שהם אוהבים - עם אוזניות איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הריח: מוגבר או מצומצם, רגישות לריחות מסוימים. מתבטא ב: לא מבינים משמעות של ריחות המעידים על סכנה (עשן, גז), שינויים בתיאבון, לא מסוגלים להריח את עצמם אם אינם מתרחצים, רגשנות מוגברת לריח המעורר זכרון רגשי מה אפשר לעשות? - תשתמשו בריחות חזקים לעורר תיאבון, לדוגמה אפייה של לחם - יש עדויות על השפעה חיובית של שימוש בשמני ארומתרפיה ( עם ייעוץ מקצועי) - תשתמשו בריחות שהאדם עם דמנציה אהב בעבר (בושם, פרחים, וכד') איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הטעם: ירידה במספר חיישני הטעם בלשון - לאוכל יש טעם תפל, לא מרגישים תחושת צמאון מתבטא ב: העדפה למזון מתוק/מלוח/מתובל מאד, אכילת יתר, סירוב לשתות מים, אוהבים מזון ששנאו בעבר ולעתים קרובות לא רוצים עוד מאכלים שאכלו בעבר. מה אפשר לעשות? - תוסיפו תבלינים וחומרי טעם למזון (כמובן שיש להיזהר בנוגע לסוכר ומלח בהתאם להנחיות הספציפיות לתזונה של יקירכם) - תנעלו חומרי ניקוי וכל חומר רעיל בכדי למנוע בליעה בשוגג - תנסו להשתמש בממתיקים טבעיים להמתקה אם זו ההעדפה של יקירכם עם דמנציה (מומלץ להיוועץ עם תזונאי/ת) איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש המגע: מוגבר או מצומצם, רגישות לכאב או למגע קל מתבטא ב: לא מבחינים בטמפרטורה של חום/ קור, לא יודעים לתקשר או לדווח על תחושת כאב, מתלבשים באופן לא תואם למזג האוויר, התנהגויות תוקפניות, רגישות למגע יכולה להביא לסירוב להתרחץ. מה אפשר לעשות? - תלמדו להכיר רמזים התנהגותיים ופיזיים המצביעים על כאב ותנסו לפעול לצמצום הכאב - תציעו מגוון של מרקמים לליטוף והרגעה (פליז, קטיפה, פרווה, פצפצים וכד') - תנסו להתאים את הטמפרטורה בסביבה למה שנוח להם - תנסו להציע לאדם עם דמנציה משהו נעים לאחיזה בידיים (בובות פרווה, שמיכת fidget וכד') - אם מתנגדים לרחצה, ואתם סבורים שזה קשור למגע המים על גופם, מומלץ להתחיל את הרחצה כאשר הם עטופים במגבת ולהרטיב אותם דרכה. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות! תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם עם דמנציה. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים? שינויים באכילה בדמנציה/ אלצהיימר 10 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

דורית וחיים מבקרים אצל אמא שלה מדי שבוע. כשיצאו מביתה פעם ביום שישי, אמר חיים לדורית שהבית של אמא שלה נעשה מאד מבולגן, וזה קצת מוזר לו כי היא תמיד היתה אישה מסודרת. דורית היתה מופתעת מהערה זו - היא לא שמה לב לכך. כשבאה לביקור באמצע השבוע, נוכחה שחיים צדק. חפצים היו פזורים בכל מיני מקומות בבית: ערימות עיתונים בפינה בסלון, בגדים על המיטה, הכלים והתבניות שהיו בד"כ בתוך המזנון ישבו מעליו. תוך כדי שהיא מתחילה לסדר, דורית שאלה את אמה מה זה המצב הזה. אמא שלה פטרה אותה בכך שהיתה עסוקה לאחרונה ולא הספיקה לסדר, היא תעשה זאת מחר ושדורית תפסיק מייד לסדר. לאחר שבוע, דורית וחיים באו שוב לבקר, והבלאגן נשאר כמו שהיה. כשדורית התחילה לסדר ולהזיז, אמא שלה נלחצה מאד, צעקה ודרשה שתפסיק מייד. דורית הפסיקה לסדר כדי להרגיע את אמא שלה, אך היא היתה מאד לא רגועה... לרובנו יש חפצים שאנחנו שומרים וקשורים אליהם רגשית: חולצה ישנה מהצבא, שמיכה שסבתא תפרה לנכד, מזכרת מהטיול הגדול. אנחנו נהנים לעתים להוציא אותם, להביט בהם ולמשש אותם. וזה בסדר גמור. הבעיה מתחילה כשהיקיר שלנו אוסף ו/או מפזר חפצים שונים ברחבי הבית. אי סדר ואגרנות הן תופעה בעייתית בכל גיל, אך במיוחד בהקשר של אנשים זקנים. ריבוי חפצים מפוזרים בבית מגבירים את הסיכון לנפילה. אצל אנשים שלא היו אגרנים במהלך חייהם ומופיעה אגרנות חדשה ובלאגן ניכר בביתם - תופעה זו עלולה גם להיות סימן ראשוני לדמנציה/ אלצהיימר. למה זה קורה? בניסיון להתמודד עם קושי הולך וגובר לזכור מיקום של חפצים שונים או לזכור מה רציתי לעשות עם מה שיש לי ביד, האדם עם קושי בזיכרון פשוט מניח את החפץ במקום גלוי (על השולחן, הכיסא, השיש...). זאת מתוך מחשבה ש- "בטח אם אני אראה את זה, אני איזכר מה רציתי לעשות עם זה". למעשה החפץ אמור לשמש רמז חזותי ופיצוי לקושי בזיכרון. כך מצטברים להם חפצים פזורים ברחבי הבית, חלקם על הרצפה, ומהווים סכנה לנפילה. במצב כזה האדם מסרב לעשות סדר או שמישהו יזיז משהו ממקומו. עבור אדם עם ירידה קוגניטיבית לראות את כל החפצים גלויים לעין ומפוזרים נותן תחושה של שליטה. הזזת חפץ למקום חדש מערער תחושה זו ואת המחשבה שבבוא הזמן ייזכרו מה צריך לעשות עם זה. מה כדאי לעשות? - תנסו להביא את יקירכם לבצע הערכה קוגניטיבית, לבירור אם אכן מדובר בדמנציה/ אלצהיימר (או אולי זה מצב של דיליריום זמני ודרוש טיפול רפואי גופני). - ייתכן שתצטרכו להשלים עם כך שביתו של האדם עם הירידה הקוגניטיבית מעכשיו יהיה מבולגן (ואפילו מאד), גם בעבר היה מקפיד מאד על סדר וארגון. - אם תחליטו לעשות סדר בבית וארגון מחדש של הבית: תעשו זאת בצוות של שני אנשים. האחד מוציא את האדם עם הירידה הקוגניטיבית מהבית לזמן מה (בילוי בבית קפה, טיול בשכונה וכד') והאחר מסדר את הבית. עריכת סדר וארגון מחדש בנוכחות אדם עם ירידה קוגניטיבית עלולה להביא למצב המכונה "תגובה קטסטרופלית", שתערער את אמונם בכם ותקשה על שיתוף פעולה בעתיד. - אם החלטתם לעשות סדר, כדאי שתעשו סדר חלקי, בפרט תסירו מכשולים כגון חפצים על הרצפה או אלו המהווים סכנה. זאת בכדי שהשינוי בבית לא יהיה דרמטי ויערער את הביטחון של האדם עם ירידה קוגניטיבית. ותשימו לב ששומרים על חפצים הקרובים לליבו של יקירכם. ובמקרה של דורית - היא יצאה עם אמא שלה לקניות ולבית קפה, ובמקביל הגיעה מנקה לבית אמה כדי לפנות ולנקות. דורית שלחה את הבת שלה להשגיח בזמן הניקיון, כדי לוודא שלא ייזרקו חפצים המשמעותיים לאמא שלה. לאחר כחודשיים היה צריך לחזור על מבצע הניקיון. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד מה איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם לקריאה מעניינת נוספת: למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים כאשר דמנציה/ אלצהיימר משכיחה מיקירנו מי אנחנו למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים

בשבוע שעבר עמידה שגרתית בתור לרכישת קפה הפכה לסצינה מקצועית: לפניי עמדו שתי נשים. פתאום איש שנראה בערך בגילן ניגש לאחת מהן; חיבוקים ונשיקות על הלחי, ממש התלהבו להיפגש. ואז כשניגש לחבק את השנייה, היא דחפה אותו לאחור וצעקה "אל תיגע בי!". האיש הסמיק, נראה נבוך ואמר "מה, את לא זוכרת אותי?". האישה הביטה בו במבט לא מבין, והחברה שלה אמרה בשקט "היא לא זוכרת כלום. יש לה אלצהיימר". כאשר יקירנו חולה בדמנציה/ אלצהיימר אחת הדילמות העולות היא האם לשתף אנשים אחרים באבחנה? את מי לשתף? מתי לשתף? ואיך לעשות זאת? האם לשתף באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר? אין בושה בכך שיש לאדם דמנציה/ אלצהיימר. אמנם בני משפחה מטפלים עשויים להתלבט אם זה כדאי, אולי זה לא מכבד, אולי פוגע בכבוד של יקירם. אבל, אני מציעה שהפגיעה האמיתית עלולה להתרחש במצבים חברתיים עם אנשים שאינם מודעים למחלה! אם השכנים לא יידעו – הם יכעסו כאשר יקירכם יזרוק את הזבל במקום הלא נכון או יעקור פרחים מהגינה. אם בת הדודה לא תדע – היא תכעס כאשר יקירכם יתעלם ממנה במפגש המשפחתי הבא. אם המוכר בקיוסק לא יודע – הוא יכעס כאשר יקירכם יילך מבלי לשלם על מה שלקח. מה שצריך להנחות אותנו בשיתוף אנשים אחרים בדמנציה של יקירנו זו השאלה: האם זה יקל עליהם ועליכם, וישפיע באופן חיובי על איכות חייהם וחייכם? מתי לשתף? אין תשובה אחת נכונה לשאלה זו. א. אם האדם מודע למצב – כדאי להתייעץ איתו, ולהתחשב ברצונו. ב. יש מצבים שבהם קרה אירוע דרמטי ובעקבותיו עולות שאלות רבות מהסביבה. במצב כזה, כדאי לשתף במה שידוע על המצב של יקירכם. ג. אם הסביבה החברתית אינה מעלה שאלות או טרדות בנוגע ליקירכם, כדאי לשתף כאשר יש לכם מידע והבנה בסיסית בנושא דמנציה/ אלצהיימר. בכל המצבים הללו מומלץ להכיר מקורות מידע מהימנים, שתוכלו להפנות אנשים אליהם, אם ישאלו הרבה שאלות שלא יתחשק לכם לענות עליהן. את מי לשתף באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר? ברור שצריך לשתף אנשים שמטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. אם הם הולכים למרכז יום, אם מגיעה מטפלת מביטוח לאומי, אם יש עובד/ת זר/ה, מטפלים שונים (טיפול אלטרנטיבי, מטפלת באמנות וכד') – כל אלה צריכים לדעת על הדמנציה/ אלצהיימר. לעומת זאת, אנשים שיקירכם עם דמנציה פוגש לעתים רחוקות אפשר לשתף בסמוך למפגש הבא. ויש מצבים, כמו בדוגמה בהתחלה, שבהם ניתקל באנשים שלא מסרנו להם את המידע קודם לכן, וצריך לשתף באותו הרגע. זה יכול להיות מצב מביך, בפרט אם יקירנו עם דמנציה אינו מודעים לקשייו. כדאי לנסות לנסח מראש תשובה מתאימה, שתכבד גם את יקירכם וגם את המתעניין. במצב זה ניתן להיעזר ב"כרטיסי דמנציה": בכרטיסים אלו יש מעט מידע והכוונה כללית מה יכול לסייע ליקירכם. איך לשתף באבחנה של דמנציה/ אלצהיימר? מומלץ להקדיש זמן ומחשבה לתכנון איך לשתף אחרים. אולי להכין לעצמכם נוסח כתוב של מה לומר. יש בני משפחה מטפלים שמתקשים למסור את המידע במפגש פנים מול פנים ויעדיפו לשלוח מידע בטקסט, וזה בסדר. יש מי שיעדיפו בשיחה, וזה בסדר. ויש שיעדיפו בהודעה קולית או כל חלופה אחרת של מסירת מידע. כל ערוצי התקשורת כשרים ומותרים. על מקבל המידע להבין, שמסירת מסר מסוג זה הוא אתגר רגשי מורכב. מבחינת השפה - כיום מקובל שאומרים או "אדם עם דמנציה" או "אדם החי עם דמנציה" (אח"ד). לא משתמשים במלים: דמנטי, פסיכי, מחוק, לא מחובר, משוגע וכיו"ב. משרד הבריאות מגדיר מחלקות לאנשים עם דמנציה שניידים באופן עצמאי במונח "תשוש נפש" (מונח איום ונורא לדעתי!). חשוב לדעת שמצב של תשישות נפש איננו מצב של מחלת נפש. וגם, זו הזדמנות לבקש ולקבל עזרה וסיוע. לצערנו, דמנציה כבר נקראת המגפה של המאה ה-21. כיוון שהמחלה משפיעה באופן משמעותי על חיי בני המשפחה, אתם עשויים לגלות אנשים שרבים אחרים גם חווים או חוו את המצבים הללו, ואולי יוכלו לסייע בעצה או במילה טובה. לאחר ששיתפתם באבחנה של דמנציה, מומלץ להדגיש מה יקירכם מסוגל לעשות. בפרט כדאי טיפים לתקשורת מיטבית עם יקירכם. למשל, להימנע מלשאול שאלות במטרה לבדוק את הזכרון שלהם או שכדאי להימנע מוויכוחים. לסיכום, דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה שקשה להסתיר לאורך זמן, כיוון שמשפיעה על כל אינטראקציה של האדם עם הסביבה. שיתוף אחרים בנוגע למחלה של יקירנו היא עוד החלטה מורכבת בתפקידנו כבני משפחה מטפלים. אין דרך אחת נכונה לעשות זאת. כאמור, המחשבה על איכות החיים של יקירנו ושלנו היא שצריכה להנחות אותנו בהתמודדות עם נושא זה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ,ויחד נחשוב איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: זה דמנציה/ אלצהיימר. מה עושים עכשיו? מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר ממטפלים

קיץ, חופשות, טיסות ונסיעות לחו"ל. לפני כשנה כתבתי על הנושא - נסיעות וחופשות עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר וכעת בהתאם לתקופה זה עולה שוב, אז הנה ריענון עם שאלות מלקוחות מהתקופה האחרונה: 1. האם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר יכול לנסוע/ לטייל? בקצרה – כן. בהרחבה - כן, אבל באופן מושכל ומתוכנן. תכנון הוא חיוני וצריך להתאים את התוכנית ליכולות האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. 2. אח שלי גר בארה"ב ורוצה שאמא שלי תבוא לבקר אצלו. זה אפשרי? כן, אבל אמא שלך אינה יכולה לנסוע לבדה, וצריכה מישהו שילווה אותה במהלך כל הדרך עד לפתח ביתו של אחיך. כך גם בדרך חזרה. כמו כן, אח שלך צריך להיערך לכך שאמך תזדקק לפחות למספר ימים להסתגל ולהתאקלם בסביבה החדשה, בתוך הבית שלו ומחוצה לו. הוא לא יוכל ללכת לעבודה ולהשאירה לבדה בבית עד שיחזור בערב. זה נכון במיוחד בנסיעות לאזורים עם הבדלי שעות משמעותיים. יש לקחת בחשבון שייתכן והיא תרצה לחזור מוקדם מהצפוי, ואם זה קורה: צריך לכבד את רצונה ולהתארגן בהתאם. 3. לאבא שלי יש דמנציה/ אלצהיימר בשלבים הראשונים. הוא ואמא שלי קבעו נסיעה ליוון עם חברים שלהם. האם כדאי שייסעו? כן. ו – חשוב ליידע את החברים לגבי המצב שלו. זאת כדי שיוכלו לסייע לאמא שלך (לשים לב שאינו נשאר לבד או הולך ללא השגחה וכד') ויהיו מודעים לאפשרות שיפגין התנהגויות שונות מבעבר ויהיו מוכנים לתמוך בהוריך. 4. אבא שלי רוצה לנסוע עם אמא שלי, שהיא חולה בדמנציה/ אלצהיימר עוד פעם אחת לחו"ל. מה את ממליצה? כדאי, בהנחה שאמא שלך גם רוצה לנסוע יחד איתו, והיא במצב המאפשר זאת. (לפי המפורט בקישור למאמר: נסיעות וחופשות עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר). אני ממליצה : - חופשה במקום שכבר ביקרו בו בעבר, רצוי במרחק של עד 4 שעות נסיעה - מקום בו דוברים את השפה המקומית המוכרת להוריך או שהמקומיים והוריך דוברי אנגלית היטב - להתאכסן בדירה ולא במלון (מאפשר יותר מרחב והתאמת סדר יום לצרכים שלהם) - לתכנן מגוון אפשרויות לפעילות, אך ללא התחייבות מראש (לא להזמין כרטיסים למופע וכד') - אולי כדאי שתיסע יחד איתם, כך תוכל לתמוך ולסייע לאביך, וגם לחוות זמן מיוחד עם אימך עוד מידע בנושא: נסיעות וחופשות עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב לאיכות חיים מיטבית שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: ניטור ומעקב התנהגויות בדמנציה/ אלצהיימר שאלות ותשובות על דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

חברה של חברה מספרת לי: כבר כמה זמן אני רואה שאמא שלי לא מקפידה על ניקיון כמו פעם, אז חשבתי שאולי היא כבר לא רואה כל כך טוב, ולא התייחסתי. בפעמים האחרונות שביקרתי ראיתי שהיא לובשת אותה שמלה. שאלתי למה היא לא מחליפה, והיא אמרה לי שזו השמלה שהיא אוהבת ושאני אפסיק לבדוק אותה. בסדר. ו, האוכל שהיא מכינה כבר שנים... קצת השתנה לו הטעם וזה לא מה שהיה. אבל הדבר שממש הדליק לי נורה אדומה זה שהיא הלכה למכולת עם 300 ₪ וחזרה עם קוטג', לחם קל וארנק ריק! שאלתי אותה איפה הכסף, והיא לא יודעת. אמרה שהיא בכלל לא לקחה כל כך הרבה כסף כי זה רק המכולת, ומה פתאום שהיא תיקח יותר מ20 ₪, ועוד סיפורים. אבל אני יודעת שהיו לה 300 ₪, ועכשיו אין. אני פשוט לא מבינה מה קורה איתה! מה עושים? הצעתי לה ללכת עם אמה להערכה רפואית מקיפה, ובסופו של תהליך היתה אבחנה של דמנציה מסוג דמנציה/ אלצהיימר. איך מאבחנים דמנציה/ אלצהיימר ? במדינת ישראל הגורמים מוסמכים לאבחן דמנציה/ אלצהיימר הם רופאים בעלי התמחות בגריאטריה, פסיכיאטריה או נוירולוגיה (או שילוב של פסיכו-גריאטריה). האבחנה מבוססת על: - סימפטומים המדווחים ע"י המטופל והמשפחה - הערכה קוגניטיבית פורמלית (בד"כ MMSE) - בדיקה גופנית ושלילת מחלות אפשריות אחרות: אין סימן פיזיולוגי המהווה קריטריון לאבחון דמנציהש אלצהיימר. בדיקות דימות (CT או MRI, PET) משמשות לשלילת בעיות פיזיולוגיות אחרות העשויות להציג תמונה קלינית דומה לדמנציה/ אלצהיימר (בעיקר באנשים צעירים בגילם). אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר לרוב מגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה היה קושי בתפקוד של יקירנו ולא בדיוק ידענו לשים את האצבע על מה הבעיה. רוב האבחנות ניתנות כ2-3 שנים לאחר שהמחלה נתנה ביטוי ראשוני. הרבה משפחות מספרות שעם קבלת האבחנה יכלו להבין מצבים והתנהגויות מוזרות שהיו בשנה-שנתיים האחרונות, שלא ידעו איך להסביר אותן או ליישב אותן עם האדם שהכירו. למשל, האיש שאהב אופרה והיה לו מנוי במשך שנים, עד שפעם אחת בתחילת ההופעה כשנעשה חשוך באולם דרש לקום ולצאת משם, ומאז סירב לחזור. או, האישה שיום אחד הודיעה לילדיה שיותר לא תבוא לבקר אותם, ומעכשיו הם חייבים לבקר אותה בביתה. אנשים אלו כנראה הבינו שיש להם קושי בסביבות לא מוכרות ופשוט בחרו להימנע מהן. לצערנו, נכון להיום אין מרפא או טיפול אפקטיבי לעצירת מחלות הדמנציה/ אלצהיימר. עם קבלת אבחנה, אחת השאלות ששואלים היא מה אפשר לעשות עכשיו כדי למנוע הידרדרות. יש שפונים לרפואה אלטרנטיבית, לתוספי תזונה, לטיפולים כגון תא לחץ... אבל, אין פתרונות קסם. מה כדאי לעשות בסמוך לקבלת אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר (וגם בהמשך הדרך): 1. תשאלו את הרופא המטפל מה הוא יודע על דמנציה/ אלצהיימר. לא, זו לא חוצפה אם זה נעשה באופן מכבד ומתוך כוונה ליצור שותפות בטיפול. רופאי משפחה ורופאים כלליים עשויים לדעת מעט יחסית על דמנציה (לסוגיה), ומתוך כוונה להקל על המשפחה עלולים להמליץ על טיפול תרופתי לא מתאים. הטיפול באדם עם דמנציה דורש יצירת שותפות טיפולית עם מגוון גורמים פורמליים ולא פורמליים, ובראשם הרופא המטפל. תשתפו את הרופא במה שמטריד או מדאיג אתכם בקשר לטיפול ביקירכם. ואם הרופא אינו מעוניין להיות שותף, יש מקום לשקול פנייה לגורם מקצועי חלופי לקבלת המענה. 2. תשתפו אנשים אחרים באבחנה: קודם כל קרובים וחברים. בהמשך כדאי לשתף גם במעגלים רחבים יותר. לספר שיקירכם סובל מדמנציה אינה בגידה בו, באמונו או בכבודו. זהו צעד ראשון חיוני ליצירת רשת תמיכה שתזדקקו לה בהמשך הדרך. 3. תכינו ייפוי כוח מתמשך: ב-2018 המדינה יצרה הליך פשוט (יחסית) שמאפשר לנו למנות מישהו שאנחנו סומכים עליו לדאוג לנו, אם חס וחלילה לא נוכל לעשות כך בעצמנו. מישהו שיודע מה אנחנו רוצים. זה יכול לחסוך כל כך הרבה כאבי ראש, התלבטויות, דילמות ואנרגיה. ביצוע ההליך לא אומר שלמחרת האדם נטול כל יכולת לקבוע על ענייניו! אבל, אם וכאשר יהיה צורך, הכל יהיה כל כך הרבה יותר פשוט. כדאי להזדרז ולערוך מסמך זה בהתייחס לרכוש וגוף, כל עוד האדם כשיר לקבל החלטות אלו. חשוב לשים לב לפנות לעו"ד המורשה לבצע הליך זה. זה גם הזמן לבצע עדכונים ושינויים בצוואה, אם רוצים. 4. תעצבו סביבה בטיחותית ותומכת תפקוד. דמנציה מתקדמת ומשפיעה על כל תפקודי החיים. התאמת הסביבה הפיזית בשלב מוקדם תאפשר תמיכה לזמן ממושך יותר בביצוע התפקוד באופן עצמאי. למשל, לרחצה בטוחה - התקנת ידיות במקלחת ובשירותים, לצמצום היעלמות חפצים- צמצום מספר הפריטים היושבים על המזנון, להתמצאות בתוך הבית- שלט לדלת של השירותים ושל המקלחת ועוד. 5. נהיגה - תתחילו לדבר על הצורך להפסיק נהיגה בעתיד. כדאי לדבר על מה עלול להביא להחלטה כזו, אלו מצבים מטרידים אתכם, מה האפשרויות החלופיות להתניידות וכד'. למידע נוסף נהיגה ודמנציה: האם אפשר, מתי ואיך להפסיק ומה אפשר לעשות כדי לשמר תפקוד בשלבים התחלתיים של דמנציה/ אלצהיימר: - להשתמש בפתקים כתזכורות, לשים שלטים על ארונות מטבח ובחדרים אחרים - לכתוב פגישות עתידיות על לוח שנה גדול במיקום מרכזי - להיעזר בסדרן תרופות שבועי - להשתמש בשעון דיגיטלי גדול ונוח לקריאה במקום מרכזי בבית - לגייס עזרה באחזקת הבית - לבצע הליכה יומית: הליכה נמרצת לפחות 1/2 שעה ביום - לשלב אמצעי טכנולוגיה בחיי היום יום – לצלם מקום חנייה או משהו שרוצים לזכור, ליצור תזכורות בטלפון. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים של יקירכם ושלכם. לקריאה מעניינת נוספת: מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר

לקוח המטפל באשתו עם דמנציה/ אלצהיימר סיפר שהרופאה זימנה את אשתו לביקורת, אבל הוא לא מצליח לקחת אותה לרופא. הוא קובע תור, וכשהוא מבקש ממנה להתארגן ולבוא לרופא היא מסרבת בתוקף, כל פעם בתירוץ אחר.... וחוזר חלילה. מי מאיתנו אוהב ללכת לרופא? בכל ביקור אצל רופא יש פוטנציאל לקבל בשורה לא טובה על מצבנו הבריאותי, ורבים מאיתנו נמנעים מלבקר אצל רופא, לא עושים בדיקות סקר ובדיקות מנע. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה את אותה חוסר התלהבות לבקר אצל רופא, בדיוק כמונו. גם אם אינם יודעים לומר זאת בבירור, הזיכרון של הרגש בנוגע לרופאים עשוי להיות לא חיובי. לפעמים הם לא רוצים להיות במצב שבודקים, נוגעים או ממששים אותם. לפעמים הם לא ממש מבינים מה המשמעות של "ללכת לרופא". לפעמים הם לא רוצים לשמוע מהרופא בשורה לא טובה. אם זה קורה, ולא משנה מה הרקע לכך, תנסו להיעזר בהמלצות הבאות: 1. תשתדלו לתאם תור לשעה שיקירכם בדרך כלל במצב טוב במהלך היום. אל תתביישו, ותספרו לרופא מה הנסיבות שחשוב שיקירכם יקבל תור בטווח שעות מסוים. 2. תסבירו את הצורך ללכת לרופא במשפט פשוט וקצר ללא המון מידע. לא נכון: "את צריכה ללכת לרופא כי בזמן האחרון את כל הזמן מתקשרת אליי ושואלת את אותן השאלות. בשבוע שעבר סיפרת לי שהלכת למכולת ושכחת את הארנק בבית. ושלשום השכנה התקשרה ואמרה שהשארת את הדלת פתוחה. הרופא צריך לבדוק אותך." נכון: "צריך ללכת לרופא." זהו. אין צורך להרחיב או להוסיף או לספר סיפורים. זו המנטרה שחוזרים עליה שוב ושוב בקול רגוע ויציב. לשאלות/טיעונים שלהם – למה אני צריך ללכת לרופא, אני לא מרגיש שיש בעיה, הלכתי לרופא לפני שבוע, אני לא אוהבת את הרופא, מה פתאום ללכת לרופא אם אין בעיה – יש תשובה אחת: "צריך ללכת לרופא". כאמור, זו מנטרה. 3. תספרו שהרופא שלח הודעה וביקש שיבואו לביקור מעקב: רוב האנשים בדור הזה נענים לסמכות רפואית, ויסכימו לביקור מעקב שמבקש הרופא. אם אפשר, תנסו לתאם עם הרופא או המזכירות שיתקשרו אל יקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר, ובאמת יבקשו מהם לבוא למרפאה לביקור. רצוי בסמוך למועד התור המתוכנן. 4. תשתפו בתוכנית רק כאשר יוצאים מהבית: בדומה לתוכניות אחרות שעשויות לעורר התנגדות, לא כדאי לשתף את יקירנו בנוגע לתור לרופא זמן רב לפני שעת הביקור. יש מקרים שבהם נעדכן על כך כאשר יוצאים מהבית. יש מקרים שבהם נעדכן על הביקור אצל הרופא ממש כאשר מגיעים לשם. אתם מכירים את יקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר הכי טוב, וגם את עצמכם: תחשבו מה התזמון המתאים ביותר, כך שתהיה חרדה מינימלית, זמן התנגדות מצומצם ואתם תוכלו לשמור על קור רוח בהתייחסות שלכם. 5. תשלבו את התור לרופא כחלק מפעילות שגרתית. תכננו את היום כך: א. יוצאים מהבית לצורך עריכת סידורים או מטלה קצרה (טיול הליכה רגלי, רכישה קטנה בחנות, למסור מעטפה בדואר, קניית עיתון במכולת וכד'). ואז- ב. הולכים לתור לרופא. ואז - ג. עושים פעילות שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אוהב במיוחד (בית קפה, מסעדה, סרט, גלידריה וכד'). הפעילות האהובה עליהם לאחר התור לרופא הינה חשובה ביותר ואין לוותר על כך! צריך לתכנן מראש מה תהיה הפעילות הזו. אל תנסו להיות ספונטניים ולשאול אותם מה מתחשק להם בתום הביקור. תהיו בעלי תוכנית ברורה המתאימה לשעות היום ורמת האנרגיה שצפויה להיות להם ולכם בתום הביקור. 6. תתאמו מראש עם הרופא את מטרת הביקור: תמסרו מידע רלוונטי, תשתפו במה שמטריד אתכם, תדריכו אותו למה לשים לב ומה לשאול את יקירכם. ביקור אפקטיבי כרוך בהכנה מוקדמת. הזמן בחדר הרופא עשוי להיות קצר, ורצוי שיהיה ממוקד. תכתבו או תתקשרו לרופא מבעוד מועד כדי ליצור שותפות להשגת ביקור רופא שיסייע לכם בהמשך הטיפול. תביאו אמצעי כתיבה, ובמהלך הביקור תרשמו את מה שהרופא שואל ובודק, וכמובן מה ההמלצות. גם בשבילנו ביקור רופא זהו מעמד מלחיץ, ואפילו בעלי זיכרון מצוין יתקשו לשחזר במדויק את המידע הרפואי שנמסר. 7. אם יש אפשרות, תביאו רופא לבית של האדם עם דמנציה. ביקור רופא בבית לעולם יהיה נוח ונעים יותר בסביבה מוכרת המשרה ביטחון על האדם עם דמנציהש אלצהיימר. 8. במצבים של דמנציה/ אלצהיימר ראוי לחשוב מראש מה המטרה של בדיקות/בירור ומעקב על מצב כרוני. לפני שנתחיל בירור ו/או בדיקות שונות ראוי שנשאל את עצמנו – במידה ויהיה ממצא בעייתי, האם יקירנו עם דמנציה מסוגל/ יכול/ רוצה להתמודד עם הטיפול הרפואי המומלץ? לעתים קרובות הטיפול הרפואי דורש מידה רבה של שיתוף פעולה, איפוק, סבלנות ועוד התנהגויות שמהוות קושי לאנשים עם דמנציה. לדוגמה: לאבא של לקוחה היו כאבים במפשעה והרופא אבחן ערמונית מוגדלת והמליץ על בירור מקיף אם זה ממאיר. האיש היה בשלבי אמצע של דמנציה/ אלצהיימר וכבר נזקק לעזרה רבה בתפקודי היום יום, לעתים קרובות צעק וקילל את המטפלת ושיתף פעולה חלקית. בשיחה משפחתית חשבנו מה ההשלכות של בירור מקיף, והבינו שאם יימצא גידול הם אינם מעוניינים בטיפול כימותרפי או הקרנות או כל טיפול אנטי סרטני עבור האב. ולעתים קיימת בעיה כרונית שבמעקב ללא שינוי בטיפול רפואי לאורך זמן. גם במצב זה לעתים ראוי לשאול מה התועלת אל מול ה"מחיר" במצבים של דמנציה. לדוגמה: בן הזוג של לקוחה בשנות ה-80 נמצא בשלבי אמצע של דמנציה/ אלצהיימר. הוא במעקב מזה שנים לאחר אירועים רפואיים שונים. הם גרים בפריפריה והמעקב מתבצע במרפאות בעיר הקרובה ביותר לביתם. בפעמים האחרונות הנסיעות למעקבים אלו היו כרוכים במתח רב לבת הזוג, כעסים וצעקות על רקע חוסר שיתוף פעולה של האיש: הוא לא הבין למה ולאן נוסעים, לא רצה לצאת מהבית, לא רצה להמתין בתור במרפאה, צעק על האישה וסירב לבדיקה גופנית של הרופא. לאחר שיחה משפחתית סוכם שפגישות מעקב אלו "עולות" למטפלת העיקרית יותר מהתועלת שיש במעקב, שגם אם יהיה ממצא כלשהו יסכימו רק לפעולות רפואיות של הקלה על כאבים וסבל. לפעמים- עם כל ההכנות המתאימות, בכל זאת ייתכן שנצטרך לתאם מחדש, שלא יסכימו לצאת מהאוטו, שלא ישתפו פעולה בבדיקה, שיתנהגו בגסות במרפאה ועוד מגוון התנהגויות שמאתגרות אותנו. ולגבי הסיפור בהתחלה: אחרי התייעצות הלקוח קבע מחדש את התור ביום שלישי בשעות הבוקר, שילב את היציאה למרפאה עם הליכת הבוקר השגרתית ואיסוף עיתון, והושגה הפנייה לבדיקת דם. עוד לא יודעת אם גם ההליכה בבוקר למעבדה עברה בהצלחה, על זה יעדכנו בהמשך. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר עייפים כל כך? למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק כל הזמן בחפצים? נהיגה ודמנציה/ אלצהיימר

"כשאמא שלי פונה אלי בחביבות ושואלת: "מי את, אנחנו מכירות?", כאילו הייתי זרה מוחלטת, זה מרגיש כמו בעיטה בלתי צפויה בבטן, כזו שמוציאה את כל האוויר ואחריה אי אפשר לנשום. אני מסתכלת עליה ורוצה לצרוח – זאת אני! הבת שלך! איך זה יכול להיות שאת שואלת מי אני? איך את לא יודעת מי אני?! אני!" שיחה כזו קיימתי לאחרונה עם לקוחה שאמה חולה בדמנציה. והאמת היא שקשה למצוא משהו להיאחז בו או להתנחם בו במצב הזה. גם אם אנחנו יודעים שמה שנפגע בדמנציה זה הזכרון, כשמישהו שיקר לי, שאני בשר מבשרו, מכירה כל חיי וקרובה אליו כל כך, זה מצב שקשה להאמין שהוא אפשרי במציאות. וכשזה קורה... זה מפתיע, זה מטלטל, זה עצוב ובעיקר זה כואב כל כך. הם לא באמת שוכחים. בדמנציה, הזכרון לטווח קצר הוא הראשון שנפגע, וזיכרון לטווח ארוך נשמר למשך זמן רב יותר. שמעתם על FILO? זה מתייחס לתופעה של first in, last out . וזה מה שקורה גם בזיכרון שלנו. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר עשויים לזהות ולהכיר את עצמם ואתכם בתמונות מהעבר הרחוק, אך לא במפגש הנוכחי (גם אתכם ו/או גם את דמותם במראה). וגם – אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר לעתים "נוסעים" בזמן ומרגישים שהם בתקופה אחרת בחייהם: בני 20, 30, 40... לפיכך, הם מצפים שגם האנשים סביבם ייראו בתקופת החיים שהם מרגישים, ומתקשים להתגבר על השינויים במראה של אנשים אחרים. לרוב הקושי בזיהוי אנשים אחרים (ואת עצמם) מופיע בשלבי אמצע והלאה של דמנציה/ אלצהיימר על רקע הפגיעה המתקדמת במוח. ההתמודדות אינה פשוטה, אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות בנוגע לקושי בזיהוי: 1. זה לא אישי – זאת המחלה. אמא או אבא שאינם מזהים את ילדם זו חוויה מאד כואבת. גם לבני זוג. אבל זו המחלה. אין להם שליטה על זה, המוח שלהם גוסס. 2. תקבלו את המצב. לא להתווכח – לא תוכלו לשכנע את האדם עם דמנציה שאתם אדם זה או אחר. 3. אם האדם עם דמנציה טועה באופן עקבי ומזהה אתכם כמישהו אחר, תנסו לדבר איתם על מה מאפיין את מי שהם רואים בכם בטעות. אולי יש משהו בדמיון הפיזי מעורר אצלם זיהוי של אדם אחר. אחת הלקוחות שלי היתה מתוסכלת מאד שאמא לה התחילה לזהות אותה כאחות של האם (כלומר הדודה של הלקוחה שלי). עודדתי אותה לשאול את האם ולבקש ממנה לספר על האחות. אמה הפליגה בסיפורים על טוב ליבה, נדיבותה וכמה שהאחות עזרה לה בחייה. אחרי שיחה זו ללקוחה כבר לא היתה בעיה עם הבלבול בזהות, כי הבינה שאמה אולי לא מזהה אותה ספציפית, אך מייחסת לה תכונות נפלאות ומעריכה את העזרה שהבת נותנת לה. 4. תציגו את עצמכם כל פעם מחדש. תחשבו רגע איך אדם עם דמנציה מרגיש כאשר כל הזמן פוגש באנשים זרים. בוודאי אנשים שמגיעים לבית שלו ומתנהגים כאילו זה שלהם. תהיו נדיבים – תמסרו את המידע ביוזמתכם. ולעולם אל תבחנו אותם. אם אתם נוהגים להתחבק ולהתנשק בתחילת מפגש, תשקלו קודם לבקש רשות לעשות זאת. כן, זה מרגיש מגוחך עבורכם - כי אתם עם זיכרון תקין. עבור אדם עם דמנציה/ אלצהיימר זה משדר כבוד למרחב האישי שלהם ואפשרות לבחור מה מתאים להם. 5. תשתמשו בחושים אחרים: חוש הריח: אם יש לכם בושם/אפטרשייב שאתם נוהגים להשתמש בו זמן רב, תקפידו להתבשם בו כדי שישמש רמז נוסף למי אתם. למשל, אמא שלי במשך שנים השתמשה בבושם של נינה ריצ'י ועד היום הניחוח הזה מיד מביא אותי לחשוב עליה, על אף שכבר מזמן עברה לבשמים אחרים. חוש השמיעה: לעתים הם יזהו את הקול שלכם, וזה יעורר את תהליך הזיהוי גם אם יש קושי בזיהוי החזותי. 6. אפשר ליצור סדרת תמונות כרונולוגי המציג אתכם בשלבי חיים שונים עד היום. כך האדם עם דמנציה/ אלצהיימר יוכל לעקוב אחר השינויים החזותיים שהתרחשו בכם מהנקודה שבה הם כן מכירים אתכם. לילדים בוגרים כדאי להתחיל את רצף התמונות מהינקות, ולבני זוג כדאי להתחיל מזמן תחילת הקשר. זה לא תמיד עובד, ולעתים נדרשות הרבה חזרות, אך יש אנשים שעבורם הרצף התמונתי היה פתרון אפקטיבי, לפחות לזמן מסוים. מחקר מ-2004 מצא שיש השפעה חיובית להצבת שלטים או פתקים עם תמונות בסמוך לדברים שאנחנו מעוניינים שאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר יזכרו. כך שהצבת תמונות של קרובים ברחבי הבית ולידם כיתוב ברור עם השם עשוי לסייע בשמירה על היכולת לזהותם לאורך זמן רב יותר. וכמו שאמרתי ללקוחה העצובה, וחשוב שנשמור לעצמנו בתודעה ובלב: זה שיש קצר מוחי ולא זיהו אותנו באותו הרגע – לא אומר שנשכחנו מליבם של יקירנו. המסע עם דמנציה ארוך ומפותל. בסרטון זה הוספתי עוד נקודות להבין למה זה קורה ומה לעשות: ותזכרו - לדמנציה אין תרופה, אבל יש כל כך הרבה שניתן לעשות להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. תדברו איתי ונחשוב על כך ביחד. לקריאה מעניינת נוספת: תחשות זמן לקןיה בדמנציה/ אלצהיימר איך לעשות נכון העלאת זכרונות כמה זמן נמשכת דמנציה/ אלצהיימר

כבר יותר מ-20 שנה אני עובדת עם אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. לצערי, לא הרבה השתנה בשנים הללו ביחס להיבטים תרופתיים של התמודדות עם המחלה. לשמחתי, הרבה מאד השתנה ביחס של החברה לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ולשותפי הטיפול שלהם. לאחר כל כך הרבה זמן ומעורבות בתחום, אני כל פעם מופתעת לשמוע מאנשים אמירות לא נכונות בנוגע לאלצהיימר, דמנציה, בעיות זיכרון וכל זה. אז בואו נעשה קצת סדר. 10 מיתוסים שגויים על דמנציה/ אלצהיימר ומה באמת נכון: 1. אלצהיימר זה יותר גרוע מדמנציה. למעשה דמנציה זה מונח המשמש לתיאור מספר רב של מחלות מוחיות, והמשותף להן הוא מהלך מתקדם, פגיעה בתפקודי החשיבה השונים וללא מרפא (נכון להיום). אלצהיימר זה סוג של דמנציה, ומהווה כ-60% מהמקרים של דמנציה. כך שכל מי שיש לו אלצהיימר בהכרח סובל מדמנציה, אולם לא כל מי שיש לו דמנציה סובל מאלצהיימר. ולמה חשובה האבחנה בין סוגי דמנציה אם ממילא אין מרפא? לסוגי דמנציה השונים יש מהלך שונה וחשוב שהאדם ומשפחתו יהיו מודעים למה ניתן לצפות לפי סוג הדמנציה. וגם, לתרופות שונות יש השפעה משתנה לפי סוגי הדמנציה וחשוב לדעת לתת את הטיפול התרופתי הסימפטומטי בהתאם. 2. אם הוא מסוגל לפתור תשבץ אז לא יכול להיות שבאמת יש לו דמנציה/ אלצהיימר. הדמנציה/ אלצהיימר פוגעת במוח באופן לא אחיד, כך שיכולות מסוימות נפגעות בעוד יכולות אחרות נשמרות לאורך זמן. כידוע, לרוב בתחילה יש קושי בזיכרון לטווח קצר. פתרון תשבצים מבוסס על זיכרון לטווח ארוך. וכך יכול להיות מצב שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא יזכור את מה שאמרתי לו בנוגע לתור לרופא בעוד שעה, ובינתיים יישב ויפתור תשבצים ללא קושי. אם הבעיות הקוגניטיביות הן עקביות ומתמשכות, פוגעות בתפקוד ונשללו גורמים גופניים אחרים, יש להניח שהאדם סובל מדמנציה/ אלצהיימר. יכולת שמורה לבצע פעולה קוגניטיבית מסוימת אינה שוללת את האבחנה של דמנציה/ אלצהיימר. למשל, ידוע שזיכרון למוזיקה ושירה נשמר לאורך זמן רב בדמנציה/ אלצהיימר. הרבה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מסוגלים לשיר מילים של שירים ומנגינות גם בשלב שכבר אינם מסוגלים להרכיב משפט ברור במסגרת שיחת חולין. חשוב לדעת שיש לעתים הבדלים ביכולות קוגנטיביות בשעות שונות ביממה, בתקופות שונות בשנה, וסתם בין ימים שונים. אם המצב הקוגניטיבי של יקירכם לפתע טוב יותר מאשר בדרך כלל – תיהנו מכך, תנצלו ההזדמנות לעשות משהו במשותף, ותצלמו בווידאו! 3. כדאי לתקן אדם עם דמנציה/ אלצהיימר כאשר הוא טועה במטרה לשמר את היכולות לאורך זמן. בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת רווחה דיעה זו וכך נהגו לעשות. אבל, עם הזמן אנשי המקצוע שפגשו מספר רב של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר נוכחו לגלות ששמירה על חיבור למציאות, הידוע גם בשם Reality Orientation, אינה משפרת או משמרת את היכולות של אנשים עם דמנציה לאורך זמן. להיפך! הדבקות בחיבור האדם עם דמנציה/ אלצהיימר למציאות האובייקטיבית שלנו ותיקון טעויות עלולה להביא להתנגדויות, ויכוחים ואתגרי התנהגות. כיום מקובלות גישות טיפוליות התומכות בהתחברות למציאות של האדם עם דמנציה, כגון גישת Positive Approach to Care של גב' טיפה סנואו וגישת Validation של גב' נעמי פייל. אז- לא להתווכח עם המציאות שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה, לא לתקן טעויות ולא להתעקש שיבינו את המציאות שלנו. 4. גינקו בילובה, זרעי רימונים, אומגה 3, קו-אנזים Q10, שמן קוקוס יכולים למנוע דמנציה/ אלצהיימר. עד היום לא ברור מה הגורמים למחלות הדמנציה/ אלצהיימר. כעת סבורים המדענים שדמנציה/ אלצהיימר מושפעת ממגוון רחב של גורמים הקשורים לסביבה, אורח חיים, גנטיקה ועוד. לעתים מופיע מחקר הטוען שנטילה של תוסף מזון מסוים ימנע דמנציה/ אלצהיימר. טרם נמצאו ראיות ברורות התומכות באופן עקבי במניעת דמנציה/ אלצהיימר ע"י תוסף זה או אחר. נכון לעכשיו, ההמלצה הטובה ביותר למניעת דמנציה/ אלצהיימר, ולכך יש עדויות מחקריות עקביות, היא לבצע פעילות אירובית בעצימות בינונית (לדוגמה הליכה נמרצת) פחות במשך 150 דקות בשבוע. 5. שיכחה, בעיות בזכרון ואובדן זיכרון זה חלק נורמטיבי של זיקנה קשיים ושינויים בזיכרון לאחר גיל 65 יכולים להופיע על רקע טיפול תרופתי, שינויים בשינה, דיכאון או בעיות גופניות שונות. ישנם שינויים קוגניטיביים אופייניים בזיקנה, הכוללים שינויים בקשב וריכוז, קושי תדיר יותר בשליפת מלים וצורך במספר חזרות רב יותר ללמידת חומר חדש. אבל, אם קשיים קוגניטיביים משפיעים באופן ניכר על התפקוד היום יומי של האדם – יש לערוך בירור מקיף! לא לייחס קשיים קוגניטיביים רק לגיל. יש מספר רב של מצבים רפואיים הפיכים שעשויים להתבטא קודם כל כבעיה קוגניטיבית. 6. יש טיפולים שונים, כמו שימוש בתא לחץ/ תזונה קטוגנית/ שמן קוקוס שיכולים לרפא דמנציה/ אלצהיימר. לעתים אנחנו שומעים בחדשות או מאנשים אחרים על טיפול/תרופה/נס רפואי חדש או מיוחד לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. כולנו רוצים פתרון קל ופשוט למצב הממש לא קל של דמנציה/ אלצהיימר. אבל, עד כה אין ראיות מדעיות התומכות ביעילות של טיפולים שונים ומשונים לריפוי ו/או הפיכת מצב של דמנציה/ אלצהיימר. גם התרופות הקיימות לטיפול בדמנציה/ אלצהיימר אפקטיביות ורלוונטיות בפרט בשלבים התחלתיים של הדמנציה, וככל שזו מתקדמת השפעת התרופה מצומצמת יותר. 7. דמנציה/ אלצהיימר הופכת אנשים לתוקפניים. ניתן לאפיין את הסימנים של דמנציה/ אלצהיימר בקווים כלליים, אבל דמנציה/ אצהיימר מתבטאת אצל כל אדם באופן קצת שונה. יש מצבים שמתפתחת תוקפנות. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר פועל מתוך הקשבה לצרכים הפנימיים שלו. לפעמים יש קושי לתקשר את הצורך באופן שהסביבה תבין, וייתכן שהנסיון לספק את הצורך ילווה בתוקפנות. יש סיבות נוספות לתוקפנות, ותמיד כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מה ניתן לעשות במצבים אלו. לעתים נדרשת התאמת הסביבה או אופי האינטראקציה, ולעתים יש צורך בטיפול תרופתי להרגעה. בכל מקרה – יש לפנות לעזרה בהתמודדות! הסבר כללי על איך להתמודד בסרטון זה: דווקא אחד האתגרים השכיחים למטפלים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר זו נטייה לפסיביות ואפתיה. ככל שהיכולת קוגניטיבית מידרדרת זה מלווה בקושי ליזום פעולות ואינטראקציה עם הסביבה. כך שלעתים קרובות מטפלים חשים תסכול אל מול היעדר הפעילות של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, הנחווית כדעיכה מול עיניהם. 8. אין טעם לבקר אדם עם דמנציה/ אלצהיימר כי ממילא הם לא יזכרו את זה. ראשית, ביקור עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מיועד רק עבורם, אלא גם בשבילנו. זמן שמבלים במשותף משפיע בעיקר במישור הרגשי. גם אם יש אתגרים בתקשורת במהלך הביקור, והשיחה אינה קולחת, הרגש נשאר. כלומר, גם זמן רב אחרי שהלכתם, וגם אם האדם עם דמנציה לא בדיוק זוכר שביקרתם, הרגשות החיוביים שהם חוו נשארים. 9. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר הם כמו ילדים, וככה צריך להתייחס אליהם. לפעמים אנו נדרשים לשנות את אופן התקשורת עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר, וזה כבר לא יהיה כמו שהיה בעבר. יש אנשים החושבים בטעות ששימוש בשפה ילדותית – דיבור בטונים גבוהים, שימוש ב"ממי/ חמוד שלי/ מתוקה" וכד' ולגשת לאדם כאילו היה ילד – עשוי לעודד קירבה ולסייע בהשגת שיתוף פעולה. מחקרים מראים באופן עקבי ששימוש בסגנון תקשורת זה, המכונה Elderspeak, לא רק שאינו אפקטיבי, אלא משיג תוצאות הפוכות! בואו נתייחס ונדבר לכל האנשים באופן ראוי ומכובדת. לקריאה נוספת - והדרת פני זקן מתחיל באיך מדברים אל זקנים 10. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מסוגל לקבל החלטות וצריך אפוטרופוס. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר אינם מאבדים את כושר השיפוט ויכולתם לקבל החלטות בבת אחת. בשלבים שונים של דמנציה/ אלצהיימר עלול להיות קושי בקבלת החלטות בנוגע להיבטים שונים של החיים. עם זאת, כדאי לנסות לברר עם האדם מה רצונו כל עוד הינו מסוגל להביע זאת. בשלבי דמנציה/ אלצהיימר התחלתיים כדאי לשתף את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר בהחלטות שונות בהתאם ליכולת עיבוד המידע. אם אפשר, כדאי לבצע ייפוי כוח מתמשך ולדון ברצונם לגבי הנחיות רפואיות מקדימות. בשלבים מתקדמים יותר של דמנציה/ אלצהיימר, גם אם האדם אינו מסוגל עוד לקבל החלטות בתחום כספים/ מגורים/ טיפול רפואי וכד', לרוב הם עדיין מסוגלים להביע את רצונם בנוגע להחלטות יום יומיות, וכדאי לאפשר זאת. אין בהכרח צורך להיחפז למינוי אפוטרופוס, אלא בהתאם למצב ולצורך של שותפי הטיפול. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה לבקר אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שאינו זוכר את הביקור מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אפתיה כתסמין התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר