תוצאות חיפוש

מה?? למה את לוחשת שוב?!! מי היה מאמין שאדם עם ירידה בשמיעה ממתין כעשר שנים בממוצע בין קבלת האבחנה ועד שמתחיל להשתמש במכשיר שמיעה!? אני יודעת שזה נכון. גם במשפחה שלי זה קרה. ומה ששכנע בסופו של דבר את הזקן שלי ללכת להיבדק היה ממצאי מחקרים שהראיתי לו על ההשפעה של ירידה בשמיעה על הקוגניציה. ירידה בשמיעה אינה רק בעיה של טלוויזיה בעוצמה גבוהה מדי או צעקות בזמן שיחה. יכולת קוגניטיבית של אנשים עם ירידה בשמיעה יורדת ב- 30-40% יותר מהר בהשוואה לאנשים עם שמיעה תקינה. ירידה בשמיעה קשורה גם ללחץ מוגבר, מצבי רוח ירודים, אשפוז מוגבר וסיכון מוגבר לנפילות. אי אפשר לראות ירידה בשמיעה, כך שאתם עשויים לחשוב ההתנהגות המשונה של הזקן קשורה לחוסר עניין, בלבול או שינויים באישיות. לפעמים מבלבלים בין ירידה בשמיעה ובין דמנציה/ אלצהיימר. 1 מכל 3 זקנים סובל מירידה שמיעה, גם אם אינו מודע לכך. זו הבעיה השלישית בשכיחותה בקרב אנשים מעל 65, אחרי דלקת פרקים ומחלות לב. 80% מהזקנים עם ירידה בשמיעה אינם פונים לקבלת עזרה! רוב האנשים דוחים זאת עד שאינם יכולים לתקשר עוד גם בתנאים אידיאליים לקיום שיחה. למה ירידה בשמיעה קשורה לדמנציה/ אלצהיימר? מקובל שיש 3 הסברים אפשריים: 1. עומס קוגניטיבי: המוח כל הזמן מנסה להתמודד עם צלילים וקולות שקשה לשמוע, רוב האנרגיה שלו מופנית לפיענוח קולות וצלילים ואין די אנרגיה לפעולות זיכרון וחשיבה. 2. ניוון המוח: פגיעה בשמיעה עלולה להביא לניוון מהיר יותר של תאי עצב באזורי המוח האחראיים לעיבוד מידע שמיעתי. אזורים אלו קשורים גם לזיכרון ולעיבוד מידע תחושתי. 3. בדידות וניתוק חברתי: אנשים עם קושי בשמיעה נוטים להמעיט בקשרים חברתיים, כיוון שנמאס להם לבקש שיחזרו שוב ושוב על משפטים, שלא מבינים בדיחות, שאנשים מדברים מהר כל כך ועוד סיבות מסוג זה. מחקרים רבים מצאו שצמצום השתתפות חברתית פעילה ובדידות הם גורמי סיכון לדמנציה. שורה תחתונה: תשימו לב אם חל שינוי בשמיעה של יקירכם ותשתדלו להביא אותם לבדיקה בהקדם. טיפול מוקדם ונכון עשוי לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר, לשמור על איכות חיים טובה ויכולת תפקודית גבוהה. ותזכרו - זה שאין מה תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מאמר בעניין גם באתר עמותת עמדא בקישור זה . בוודאי יעניין אותך גם: סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג פלסטיות המוח ירידה קוגניטיבית קלה: מהי ומה אפשר לעשות

ניצן היא חברה ותיקה ואשת מקצוע מצוינת לשיקום נוירולוגי. שמחים לארח פוסט שלה אצלנו בבלוג: 10 דגשים חשובים על גמישות המוח ופלסטיות המוח (neuroplasticity) המושג "פלסטיות מוחית" (Neuroplasticity) מתייחס ליכולת המוח להשתנות. הפלסטיות הזו מאפשרת למוח שלנו ללמוד דברים חדשים מהרגע שאנו יוצאים לאויר העולם ועד מותנו. היכולת הפלסטית של המוח גם מאפשרת לו להחלים לאחר פגיעה, ליצור קשרים חדשים (סינפסות) בין תאי עצב (נוירונים) ולהתאים עצמו למצבים חדשים. במהלך טיפול באנשים אחרי פגיעה נוירולוגית (מוחית), יש לנצל את הפלסטיות ע"י תרגול והתנסויות אינטנסיביות, חוזרות וחיוביות, כדי לחזק את הנתיבים המתחדשים במוח וכך לשחזר ולשקם תפקודים שנפגעו. עקרונות חשובים למיצוי פלסטיות המוח: 1 . המיומנויות שאנו לא משתמשים בהן, הולכות ונחלשות - use it or lose it 2. המיומנויות שאנו מתאמנים בהן, הולכות ומשתפרות - use it and improve it 3 . עקרון הספציפיות: יש לתרגל את המיומנות הקשורה בדיוק למטלה אותה אנו רוצים לשפר. 4. עקרון החזרתיות: יש לתרגל את המטלה שוב ושוב לאחר שהצלחנו בביצועה כדי לגרום לשינוי מוחי. 5. עקרון האינטנסיביות: לזרות רבות בזמן קצר הן חיוניות ליצירת קשרים חדשים במוח. 6. עקרון הזמן: יכולת הפלסטיות היא תהליך בעל חזון בעל חלון הזדמנויות הנפתח למיומנויות שונות בזמנים שונים. 7. עקרון המשמעות: כדי ליצור שינוי מוחי יש לתרגל מיומנויות בעלות משמעות, חשיבות או רלוונטיות עבורנו. 8. עקרון הגיל: מוח צעיר נוטה לשינוי מהיר יותר מאשר מוח זקן, אך השיפור אפשרי בכל גיל. 9. עקרון ההעברה: תרגול של מיומנויות מסוימות יכול לגרום לשיפור במיומנויות דומות. 10. עקרון ההתערבות: למידת מיומנות "בדרך קלה", תגרום לקושי בלמידת הדרך הנכונה. תזכרו, אין פתרונות קסם מהירים, ואין פתרון אחד המתאים לכולם! הדרך לשיקום מוצלח - הצבת מטרות משמעותיות ותרגולן החוזר בהנחיית איש מקצוע מנוסה נכתב ע"י גב' ניצן הרטל, מרפאה בעיסוק (MSc OT), מומחית בשיקום נוירולוגי, מנהלת המרכז הקליני השיקומי. בוודאי יעניין אותך גם: מה הקשר בין ירידה בשמיעה לבעיות קוגניטיביות? סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג ירידה קוגניטיבית קלה - מהי ומה אפשר לעשות

בימים אלו אנו נדרשים לעסוק בהשלכות הרגשיות, נפשיות, התנהגותיות ותפקודיות של המלחמה שהחלה ב-7.10.23. אמנם ישראל היא מדינה למודת מלחמות, אבל החוויות המטלטלות בשנתיים האחרונות הגבירו את השיח הציבורי בעניין השפעה של טראומה על בריאות הנפש של כולנו. החדשות הטובות הן שרובנו נתאושש, נתגבר, נתחזק. אבל, יש בינינו לא מעט שהחוויות והשפעתן תלווינה אותם עוד שנים רבות. השאלה מה הקשר בין PTSD, תסמונת דחק פוסט-טראומטית, על תסמיניה המורכבים, לדמנציה/ אלצהיימר עולה לעיתים בימים אלו. המידע בנושא נאסף ברובו בארצות הברית. ההתמודדות ארוכת השנים שם עם מי שהיו חיילים במלחמות בשנות ה-60 וה-70 וכיום בתקופת הזיקנה, מאפשרים מחקר ואיסוף מידע בעניין. חשוב לציין שהמידע להלן מתייחס לתסמונת דחק פוסט-טראומטית מכל סוג, לא רק ליוצאי צבא/ מלחמה, אלא כל מי שחווה טראומה שהותירה אותו במצב מורכב זה. בתקווה שנלמד מניסיונם של אחרים, כך שנטפל ונשקם את כל מי שזקוק לכך בעקבות המלחמה האחרונה. מהו הקשר בין PTSD לדמנציה/ אלצהיימר? מחקרים מראים ש- PTSD מהווה גורם סיכון משמעותי כשלעצמו להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר. אנשים הסובלים מ-PTSD נמצאים בסיכון מוגבר של כ-61% להתפתחות תסמונת נוירו-דגנרטיבית, כדוגמת דמנציה/ אלצהיימר. במחקרים על יוצאי מלחמה בארצות הברית, נמצא שיוצאי מלחמה עם  PTSD היו בסיכון כמעט כפול לפתח דמנציה/ אלצהיימר בהשוואה ליוצאי מלחמה ללא PTSD. באופן לכאורה פרדוקסלי, הסיכון באוכלוסייה הכללית גבוה יותר מאשר בקרב יוצאי צבא/ מלחמה! ייתכן שזה בגלל שיוצאי צבא/ מלחמה מודעים יותר ומזוהים יותר כאוכלוסייה פגיעה ל-PTSD, ולכן מקבלים יותר טיפול. נתון זה מצביע על כך שטיפול ל-PTSD עשוי להפחית את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר. לקח מעשי לישראל לאחר מלחמת "חרבות ברזל": להתייחס ולטפל בכל מי שחווה טראומה , כולל: מפונים מביתם, שורדי נובה, נפגעי טילים, כולם כולם. מה השכיחות של PTSD בקרב אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר? שכיחות ה-PTSD בקרב אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר נע בין 4.7% ל-7.8%. שכיחות זו של PTSD גבוהה משמעותית מהשכיחות באוכלוסייה הכללית. מה הרקע הביולוגי לקשר בין PTSD להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר? מספר מסלולים נוירו-ביולוגיים עשויים להסביר את הקשר: נזק להיפוקמפוס: הפחתת נפח ההיפוקמפוס עלולה לפגוע בלמידה ובזיכרון. הפעלה כרונית של מסלולי לחץ: תסמיני ה-PTSD כמו ערנות יתר וחזרה על חוויית האירוע הטראומטי עלולים להפעיל באופן מתמיד מסלולים פיזיולוגיים הקשורים לאיום ולחץ. ההימנעות וההסתגרות מהחיים היומיומיים והחברתיים ב-PTSD עלולים להוביל לירידה בגירוי הקוגניטיבי ובכך להפחית את הרזרבה והעמידות הקוגניטיבית. דלקת כרונית: מחקרים הראו כי PTSD קשורה לשינויים חיסוניים מעוררי דלקת. האם יש הבדל בין גברים לנשים? כן, קיימים הבדל משמעותי. גברים עם PTSD בסיכון מוגבר של 96% להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר. לנשים עם PTSD הסיכון המוגבר עומד על כ-60%. מהם התסמינים המוקדמים שיש לשים לב אליהם? תסמינים קוגניטיביים: דאגות סובייקטיביות לגבי יכולת קוגניטיבית (Subjective Cognitive Concerns - SCC), כלומר תלונות אישיות של האדם עצמו על בעיות זיכרון או חשיבה, שעוד לא מורגשות על ידי האנשים בסביבתו. חומרת תסמיני ה-PTSD קשורה במיוחד לשינויים וקשיים סובייקטיביים בזיכרון ובקשב. תסמינים התנהגותיים: שינויים בזיכרון, חשיבה, מצב רוח או התנהגות העלולים להחמיר עם הזמן, כגון: חרדה, דיכאון, חשדנות, הזיות, כעס ותוקפנות. דיסוציאציה (ניתוק) כמנגנון התמודדות: אנשים שחוו טראומה לא מטופלת נוטים "לנתק" מהסביבה, מה שעלול לפגוע בתפקוד קוגניטיבי. האם יש קשר בין PTSD לסוגים ספציפיים של דמנציה? כן. דמנציה פרונטו-טמפורלית (FTD) לסוגיה השונים בעלת קשר חזק ל-PTSD בהשוואה לסוגי דמנציה אחרים. באופן כללי, PTSD נמצא קשור לכל סוגי הדמנציה, כולל אלצהיימר וסיכון מוגבר לדמנציה וסקולרית. האם טיפול ב-PTSD יכול להפחית את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר? נראה שכן, אך נדרש מחקר נוסף. טיפול ב-PTSD כנראה חשוב מאוד לא רק להקלה בתסמיני ה-PTSD, אלא גם למניעה אפשרית של דמנציה/ אלצהיימר. אלו טיפולים יעילים לאנשים עם PTSD ודמנציה/ אלצהיימר? הטיפולים המתאימים כוללים: EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing) טכניקה טיפולית מיוחדת שהוכחה כיעילה באנשים שעברו טראומה רגשית. הנחת היסוד היא שטראומה מונעת מהמוח לעבד מידע באופן רגיל, מה שגורם לאירועים "להיתקע" במרכז עיבוד המידע של המוח. בטיפול משתמשים בתנועות עיניים או גירוי אחר של שני צידי המוח כדי להסיר את המטענים הרגשיים של זיכרונות "תקועים" אלו. טיפול EMDR מתואר במחקרים רבים והציג תוצאות חיוביות. טיפול תרופתי: תרופות נוגדות דיכאון עשויות להיות יעילות בטיפול ב-PTSD, אך לא בהכרח יותר מפסיכותרפיה ממוקדות-טראומה. מה ניתן לעשות למניעת התפתחות דמנציה/ אלצהיימר אצל אדם המוכר כסובל מ-PTSD? ראשית, חשוב לזהות ולטפל ב-PTSD כדי למנוע מהלך כרוני, דיכאון נלווה, נטיות אובדניות, וההשלכות הבריאותיות המזיקות של לחץ כרוני. זיהוי מוקדם: חשוב לזהות אנשים בסיכון לירידה קוגניטיבית עם היסטוריה משפחתית, פגיעת ראש טראומטית, מחלת כלי דם מוחית, דאגות סובייקטיביות לגבי זיכרון וכדומה. יש לעקוב אחריהם באופן הדוק עם הערכה קוגניטיבית תקופתית. התערבויות מונעות: גישה מניעתית כוללת: הפחתת לחץ, תרפיות גוף-נפש, שיפור שינה, פעילות גופנית, ואימון קוגניטיבי. כל אלה יכולים לשפר את ה-PTSD ולמנוע ירידה קוגניטיבית עתידית. טיפול מוקדם: הבנה וטיפול בהשפעות ארוכות הטווח של טראומה יכולים לעזור לאנשים לפתח מנגנוני התמודדות בריאים יותר מאשר דיסוציאציה, ועשויים להפחית את הסיכון לירידה קוגניטיבית עתידית. מה ההשפעה של דיכאון הנלווה ל - PTSD? קיים סיכון כפול לדמנציה/אלצהיימר באנשים עם  PTSD + דיכאון. דיכאון נלווה בקרב אנשים עם PTSD הוא מאוד שכיח, עם הערכות של שכיחות משותפת הנעות בין 30% ל-50%. אנשים עם PTSD + דיכאון בסיכון כפול לדמנציה/ אלצהיימר בהשוואה לאנשים ללא PTSD וללא דיכאון. על כן, החשיבות של זיהוי וטיפול גם ב-PTSD וגם בדיכאון כדי להפחית את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר. מה ההשפעה של גורמי סיכון נוספים? פגיעת ראש טראומטית (TBI):   פגיעת ראש בינונית עד חמורה מגבירה את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר, אף למשך שנים לאחר פגיעת הראש. גורמי אורח חיים:  הפרעות שינה, תגובות דלקתיות של המערכת החיסונית, רזרבה קוגניטיבית מופחתת, ומחלות מטבוליות או וסקולריות עשויים לתרום לקשר בין PTSD לדמנציה/ אלצהיימר. צריך לעקוב אחר אנשים עם PTSD לאורך זמן. השפעות ה-PTSD הן ארוכות טווח, גם אם נראה כי חלף. נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את הגורמים התורמים והמנגנונים הבסיסיים של הקשר בין PTSD לדמנציה/ אלצהיימר. זה יאפשר פיתוח המלצות ספציפיות לגבי הערכות סקר, אבחון וטיפול באנשים עם PTSD, ועשוי להפחית את הסיכון לפיתוח דמנציה/ אלצהיימר לטווח הארוך. מתי חשוב לפנות לאבחון? ברגע שמבחינים בשינויים בחשיבה או בזיכרון - יש לפנות לרופא. לסיכום: המחקר המודרני מצביע בבירור על קשר משמעותי בין PTSD לבין סיכון מוגבר לדמנציה/ אלצהיימר. הקשר הזה מדגיש את החשיבות של: זיהוי מוקדם וטיפול ב-PTSD: לא רק להקלה בתסמינים הנוכחיים אלא גם למניעה השפעות ארוכות טווח על יכולות קוגניטיביות מעקב קפדני אחר אנשים עם PTSD, במיוחד כשהם מזדקנים טיפול מקיף הכולל התייחסות לדיכאון נלווה וגורמי סיכון נוספים מודעות לתסמינים המוקדמים והפנייה מוקדמת לאבחון מקצועי ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, אלא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בטח יעניין אותך גם: ירידה קוגניטיבית קלה - מהי ומה אפשר לעשות מהם סוגי הדמנציה? סימנים לבעיות קוגניטיביות – ממה ומתי לדאוג

בכנס עמדא ספטמבר 2025 נתבקשתי להציג חידושים ועדכונים בעולם הדמנציה/ אלצהיימר בהקשרים לא תרופתיים או רפואיים. בחרתי להציג מגוון פיתוחים וטכנולוגיים ולא – טכנולוגיים מרחבי העולם, פרויקטים או מיזמים שאני עוקבת אחריהם בעניין, חלקם כבר בשימוש וחלקם בשלבי של מחקר. חשבתי שיעניין גם אתכם. זיהוי מוקדם של שינוי קוגניטיבי: picture from https://www.cognivue.com/ מאמצים ניכרים מושקעים כיום בזיהוי ואיתור מוקדם ככל האפשר של שינויים קוגניטיביים מתוך הבנה והנחה שהתערבות שתתחיל מוקדם תשפיע יותר על האטת תסמיני דמנציה/ אלצהיימר. כמו כן, התרופות שאושרו לשימוש בשנים האחרונות מיועדות ויעילות בשלב הטרום אלצהיימר. המכשיר הזה מיועד לאבחן מוקדם של שינויים קוגניטיביים קלים ולזהות מצב של MCI - ירידה קוגניטיבית קלה. זו ערכה לביצוע מבחנים קוגניטיביים שהאדם מבצע בעצמו מול המכשיר ומקבל מידע על יכולתו בנוגע למספר תפקודים: זיכרון, קשב, הבחנה בין אובייקטים והתמצאות מרחבית. ההערכה קלה לביצוע ולמעשה אינה מצריכה התערבות או תיווך של איש מקצוע, אלא נעשית באופן ישיר: האדם מפעיל את המכשיר (מעין ידית מעוגלת) בביצוע המשימות הקוגניטיביות המוצגות לפניו. אפשר לבצע את ההערכה במסגרות שונות ולא רק בקליניקה של מומחה. המכשיר נייד, והטכנולוגיה קיבלה אישור מה-FDA. ההערכה נמשכת כ-10 דקות ומתקבל דוח מפורט וקל להבנה. קל לבצע מעקב אישי ולזהות שינויים לאורך זמן. לאור זאת, יש מגוון מסגרות בארה"ב המציעות את ההערכה כבונוס לשירות הרגיל שלהם. לדוגמה, מכונים להתאמת מכשירי שמיעה (הקשר בין ירידה בשמיעה וידירה קוגניטיבית ידוע מזה זמן) מציעים ללקוחות לבצע את ההערכה במסגרת תהליך התאמת מכשיר שמיעה. כך גם רופאי משפחה ורופאים מומחים אחרים, רוקחים ועוד. ביצוע ההערכה לאורך זמן מאפשר זיהוי תהליך ואיתור מוקדם של שינויים ביכולת קוגניטיבית. למידע נוסף - https://www.cognivue.com/ תרגום בין שפות בזמן אמת picture from https://badger.global/ דמנציה/ אלצהיימר משפיעה לרעה על היכולת של האדם להבין שפה מדוברת. לעיתים קרובות בנוסף לקושי הקוגניטיבי נלווה קושי בשמיעה (גם עם מכשיר שמיעה) או פערים בשפה, כפי שקורה עם עובדי הסיעוד מחו"ל בישראל. התג הזה משתמש בבינה מלאכותית לתרגם ולהציג את מה שנאמר על האנשים השותפים בדו שיח באופן שיקל עליהם להבין זאת. ניתן לתרגם לשפה של השותף לשיחה + המילים מופיעות כתובת על התג. אפליקציה מלווה את התג כך שאפשר להגדיר מה השפה שיש לתרגם ולאיזו שפה לתרגם. הוספת המילים הכתובת מאפשרת להתגבר על בקושי בשמיעה או בהבנת מבטא מסוים. מתאים גם לשיחות עם כבדי שמיעה ובמצבים של שימוש במסכות, לדוגמה אדם הנמצא בבידוד רפואי. למידע נוסף -    https://badger.global/ טיפול באמצעות גלי גמא picture from https://www.cognitotx.com/ פיתוח טיפולי שהוצג לאחרונה בכנס ה-AAIC בטורונטו (כנס אגודת אלצהיימר האמריקאית, הכנס הגדול ביותר בעולם בנושא דמנציה/ אלצהיימר). המטרה של הטיפול היא לעודד פעילות עצבית, קוגניציה ושימור אזורי מוח שונים בקרב אנשים עם מחלת אלצהיימר. זאת באמצעות השפעה על גלי המוח, באופן ספציפי גלי גמא. המחקר המתמשך במכשיר זה מציג האטה משמעותית בקרב משתתפים ללא תופעות לוואי. טיפול הנעשה בבית מדי ים למשך שעה. החברה ממשיכה לשלב הבא של המחקר הקליני ומתכוננים לקבלת אישור ה-FDA  כאמצעי טיפול בשנים הקרובות. למידע נוסף - https://www.cognitotx.com/ הגנה כספית על האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ומשפחתו תיאור מקרה מהחיים (שמות בדויים): משפחתה של דורית הכירה שנים את חיבתה לקניית בגדים, נעליים וקוסמטיקה. מספר חודשים לאחר שאובחנה בדמנציה/ אלצהיימר גילו שהיא מדי שבוע מבקרת בחנויות בכיכר המדינה, שם כנראה קלטו ששיקול דעתה כבר אינו כבעבר ו"חגגו" עליה. קניות מרובות של מגפיים, קרמים ותיקים באותן החנויות הגיעו לעשרות אלפי שקלים. תחיה, הבת שלה, הלכה לחנויות הללו כדי לבקש שלא ימכרו עוד סחורה לדורית. לתדהמתה, השיבו לה המוכרות שאם דורית רוצה לקנות 4 מגפיים ו-3 תיקים, אז זה הכסף שלה ושתעשה מה שהיא רוצה. בלית ברירה תחיה לקחה מדורית את כרטיסי האשראי תוך כדי מריבה גדולה וכעסים שנמשכו עוד זמן רב. לעתים קרובות (בעיקר בהתחלה) האדם עם  דמנציה/ אלצהיימר עלול להוציא כספים באופן לא מבוקר, למשוך כסף שוב ושוב מכספומט, לבצע עסקאות באשראי בחנויות או "לתרום" לגופים מפוקפקים. בישראל לרוב המשפחה תצטרך להחרים את כרטיס האשראי או לנסות להיעזר בכרטיס דביט, שניתן להגביל את סכום ההוצאה היומי. באנגליה לקחו את העניין צעד קדימה - כרטיס אשראי רגיל שאפשר לקבוע מהם בתי העסק שבהם ניתן לבצע עסקאות. זהו פתרון מצוין לצמצום הסיכון "ליפול בפח" ולרמאויות ברשת או בבתי עסק שונים, ובכך להימנע ממצב שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מבזבז כספים באופן לא מושכל. הכרטיס נראה ו"מרגיש" סטנדרטי, וההגבלות נעשות ברקע על ידי המטפל/ת העיקרי/ת. למידע נוסף -   https://www.sibstar.co.uk/   סוכריות למניעת התייבשות ושמירה על הידרציה פיתוח של נכד שהיה מוטרד שסבתא שלו אינה שותה מספיק מים. הוא יצר את המוצר הזה הנראה כמו בונבוניירה מושכת עניין ומעוררת רצון לטעום מהמגש. ה"סוכריות" מורכבות מנוזל שהוא 95% מים, ללא סוכר, מועשר בוויטמינים ואלקטרוליטים, שמכניסים לפה ונהנים. ה"סוכריות" הן מוצקות עם מרקם רך ולעיס המתאים גם לאנשים ללא שיניים או עם שינויים בלעיסה ובליעה. משווק כיום בבריטניה, קנדה וארה"ב. למידע נוסף -     https://www.jellydrops.com/ איתור אדם עם דמנציה/ אלצהיימר משוטט ביפן מדבקות עם קוד לאיתור אדם עם דמנציה/ אלצהיימר משוטט או שהלך לאיבוד. לעתים אדם עם דמנציה/ אלצהיימר יוצא מביתו מבלי ליטול איתו טלפון נייד או שעון איתור. עלול להיווצר מצב שמחד לא יידע איך לחזור לביתו, ומאידך לא תהיה דרך לאתר אותו. כמענה לבעיה זו פיתחה חברה זו מדבקות עם קוד זיהוי שמדבקים לציפורניים של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר בידיים או בכפות הרגליים. המידע במדבקה מקשר לגורם טיפולי מתאים. כך יוכלו גם אנשים שאינם מכירים את האדם המשוטט לברר למי לפנות כדי לסייע לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. המדבקה בגודל 1*1 ס"מ וניתנת לשימוש גם אם חלקה אינו נראה באופן ברור ומשמשת למשך כשבועיים. למידע נוסף -   https://orangelinks.co.jp/en/ גרביים לזיהוי מוקדם של שינוי רגשי picture from https://milbotix.com/ גרביים "חכמות"  - גרביים שמשולב בהם חיישן המנטר שינויים פיזיולוגיים ויכול להתריע על שינוי במצב רוח וברגש. החיישן מקבל מידע מהגוף על מגוון מדדים הקשורים להפעלת מערכת העצבים האוטונומית (תגובות בריחה – מאבק) כגון הזעה, דופק שינויים בדופק, טמפרטורה של העור ועוד. המידע מועבר לאפליקציה המשתמשת בבינה מלאכותית לזיהוי אותות מוקדמים למצוקה רגשית. בהתאם למידע המתקבל, המטפלים יכולים לזהות בשלב מוקדם מצוקה ולהיענות לצורך של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. זיהוי מוקדם של צורך ושינויים רגשיים יכול לצמצם מצבים של "תגובות קטסטרופליות" ועימותים בהתנהלות היום יומית. השימוש בגרביים מרגיש טבעי ומתאים לאדם ומצמצם את הסיכוי שיסיר את אמצעי הניטור בכוונה או בשל חוסר נוחות, כפי שקורה עם צמידים או שעונים על היד. החיישן ניתן להסרה בזמן כיבוס הגרביים. למידע נוסף - https://milbotix.com/   בינה מלאכותית שהיא "חברה" פרויקט במעבדת fEEL מאוניברסיטת ניו סאות' וולס באוסטרליה, שפיתחה דמויות של בינה מלאכותית המיועדים לארח חברה ולתמוך באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. הדמויות שנוצרו בבינה מלאכותית מנהלות שיחות עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, מתעניינות בחוויות שלהם בהווה ובעבר, מגיבות לתוכן שהם מעלים, מציעות איך להתמודד עם קשיים ובאופן כללי מהוות אוזן קשבת ואמפתית. עד כה היו תגובות חיוביות מאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר, שמתייחסים לדמות כאילו היתה אדם הנוכח איתם בחדר, עד כדי לבקש מהדמות להביא להם כוס תה (כמו שקורה בסרטון להלן) . שילוב טכנולוגיה זו יכול להקל על מטפלים בבית או במחלקה במענה לצורך של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שלא להיות לבד ובניהול שיחות חזרתיות.   בנוסף לכל אלו יש עוד המון (המון!) פיתוחים והמצאות המיועדות לאיתור וזיהוי מוקדם, טיפול אל תרופתי, ניהול טיפול, מענה לבדידות, ניטור מרחוק ומגוון צרכים של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר והמטפלים בהם. לצד ההתקדמות בהיבט הרפואי משאבים מניכרים מושקעים בטיפול ובתמיכה באדם עם דמנציה ומשפחתו. יש לנו למה לצפות בעתיד. אבל, קודם בציפייה ובתקווה לחזרת כל החטופים והחיילים בשלום ובמהרה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

רוחמה, אישה בת 73 עם דמנציה, גרה בבית עם עובדת זרה. היא הולכת מדי יום למרכז יום ונהנית מהפעילות שם. העובדת הזרה מתארת שבשבועות האחרונים החלה רוחמה להיות עצבנית וחסרת שקט בשעות אחר הצהריים: היא מסתובבת בבית מחדר לחדר, כבר לא רוצה לצפות בתוכנית שאהבה בטלוויזיה, מנסה להוציא דברים מהארונות במטבח, ממלמלת לעצמה הרבה ולעתים גם צועקת על העובדת, שלא יודעת מה קרה ומה לעשות. חלק מהאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבי אמצע+ חווים עלייה ניכרת באי שקט בשעות אחר הצהריים והערב ללא סיבה נראית לעין. התופעה ידועה כ- Sundowning (אין תרגום לעברית), על רקע הקשר לתזמון של שקיעת השמש. כ-20% מהאנשים עם דמנציה עלולים לחוות תופעה זו. לא ברור מה הרקע לאי השקט והעצבנות לקראת ערב ולילה (או החרפה של דיסאוריינטציה, קושי בדיבור, הזיות, פרנויה, שוטטות, קושי בזיהוי אנשים ועוד). ישנן מספר סברות המנסות להסביר זאת: במהלך היום המוח עובד קשה מאד לפענח ולהבין את הסביבה. ככל שהזמן חולף המוח מתעייף ומתקשה להבחין בין מציאות ושאינו מציאות שינויים פיזיולוגיים ברמת תרופות או בגלוקוז בדם שינויים בלחץ דם התגברות של כאבים (בפרט לא מדווחים) שינויים בשמיעה ו/או בראייה המשפיעים על קשיים בתפיסה במצב של מיעוט אור. כעת, שעות האור הטבעי בחוץ הולכות ופוחתות, ובקרוב נעבור ל שעון חורף . שינוי זה לא רק עלול להגביר את תופעת ה- Sundowning, אלא גם מבלבל אנשים עם דמנציה בנוגע לשעת השינה. מה אפשר לעשות? 1. תוודאו שהם עושים שימוש ב משקפיים ובמכשירי שמיעה (לבדוק שהבטרייה תקינה). 2. תשתדלו לשמור על שגרה מובנית ככל האפשר . זה טוב גם לאדם עם דמנציה וגם למטפל, ומפחית אגיטציה באופן כללי. תנסו לפתח רמזים קבועים ושגרתיים של פעילות לקראת שינה, שבהם ניתן להיעזר ולמנוע הליכה מוקדמת מדי למיטה. 3. תשלבו פעילות גופנית אקטיבית ככל הניתן במהלך היום . כדאי לצאת החוצה במהלך היום בהתאם למזג האוויר עם עדיפות לשעות הבוקר עד הצהריים, כאשר יש אור חזק בחוץ. 4. תאורה טובה ויציבה בכל הבית במהלך כל שעות היום : יש עדיפות לאור טבעי מבחוץ החודר לתוך הבית, אך גם אור ממנורות הוא משמעותי. בניגוד לנטייה שגדלנו עליה לחסוך בחשמל, עדיף להדליק ברחבי הבית אורות עוד לפני שמחשיך, כך שנוצר רצף של עוצמת תאורה יציבה לאורך כל שעות היום. בפרט כשיש היום נורות לד חסכוניות. 5. תימנעו ממזון/ משקה/ פעילות ממריצים לקראת ערב. 6. יותר חושך משמעות קושי רב יותר בפענוח מה רואים , יותר צללים ודמויות לא ברורות העשויות לעורר פחד או תגובה לא מותאמת. הקושי לראות באור מעומעם עלול להגביר דיסאוריינטציה (חוסר התמצאות) של אדם עם דמנציה. כדאי שתעברו במקומות שונים בבית ותנסו לבדוק מהם הצללים שנוצרים שעלולים להתפרש באופן מוטעה אצל אדם עם דמנציה. 7. תנסו ליצור סביבה רגועה: מוזיקה נעימה, ארומתרפיה/ עיסוי, תוכניות טלוויזיה ללא תוכניות אלימות או מפחידות שלא יתבלבלו ויחשבו שזה קורה באמת. 8. אפשר לשקול מחדש את משך תנומת הצוהריים. 9. תנסו לערוך תצפית ומעקב כתוב בניסיון להבין מתי מופיעים הסימנים הבעייתיים, בכדי לגלות מה עלול לעורר זאת. 10. אם אין ברירה, תפנו לרופא לדון בטיפול תרופתי רלוונטי, אך תמיד עדיף התערבות סביבתית ולא תרופתית. טיפול באמצעות אור: ישנם מחקרים המעידים על השפעה חיובית של חשיפה לאור על צמצום תופעת ה – Sundowning וגם על דפוסי שינה משובשים. אור השמש הוא האפקטיבי והטוב ביותר: הכי טוב לשבת במרפסת או בחוץ באור השמש לפחות חצי שעה ביום. בהיעדר אפשרות לחשיפה ישירה לאור השמש, אפשר להיעזר מגוון פתרונות טכנולוגיים ייעודיים של תאורה מתאימה. אלו הם גופי תאורה בעוצמה גבוהה ומרוכזת המיועדים לטיפול בהפרעה רגשית עונתית, וייתכן שתהיה לכך השפעה חיובית גם בדמנציה. יש להיוועץ ברופא בעניין. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחזוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים? תחושת זמן לקויה בדמנציה / אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

הזזנו את השעון שעה לאחור והתחילה התקופה של שעון חורף. אחת התופעות שניתן למצוא בתקופת הסתיו והחורף נקראת הפרעה רגשית עונתית. הפרעה זו מתרחשת על רקע השינוי במספר השעות של אור שאנו חשופים לו, בעיקר אור טבעי מחוץ לבית. זה מתבטא בשינוי במצב הרוח וברמת הפעילות של מי שסובל מהפרעה זו. למעשה מדובר בדכדוך בעל סימנים הדומים לדיכאון. חשוב להיות מודעים לכך שתופעות אלו יכולות להופיע גם בקרב אנשים החולים בדמנציה/ אלצהיימר, בנוסף על הדמנציה/ אלצהיימר. בחורף הישראלי שעות האור אינן מעטות באופן קיצוני כמו באזורים צפוניים יותר, אבל הזזת השעון לאחור יוצרת לפתע מצב של חשיכה בשעה מוקדמת יחסית. הסימנים של הפרעה רגשית עונתית כוללים: מצב רוח ירוד, שינה מרובה, אכילה מוגברת, בעיקר של דברים מתוקים, לאות ועייפות רבה. עבור אדם עם בדמנציה/ אלצהיימר מצב האור עשוי לשמש רמז משמעותי לרמת פעילות, בפרט למי שגר לבדו. כך יכול להיווצר מצב שהולכים לישון מאד מוקדם כיוון שכבר חשוך בחוץ. ובהמשך לכך, עלולים לסיים את שינת הלילה לפנות בוקר ולהיכנס למעגל קסמים של שינה בשעות לא מתאימות. דבר נוסף שעשוי להתרחש הוא עלייה בתופעה הידועה כ- Sundowning , כלומר חוסר שקט המופיע לקראת שקיעת השמש. בעיות התנהגות וחוסר שקט זה עלולים להתגבר בשכיחות ובתדירות על רקע שעות החושך הרבות יותר. וגם, בעיות שינה עלולות להופיע. יותר חושך משמעותו גם יותר קושי בפענוח מה שרואים, יותר צללים ודמויות לא ברורות העשויות לעורר פחד או תגובה לא מותאמת. הקושי לראות באור מעומעם עלול להגביר את הבלבול של האדם עם דמנציה /אלצהיימר. מה אפשר לעשות? חשוב לדעת ש אין פתרונות קסם , ועבור כל חולה יש לנסות ולבדוק מה יכול להקל עליו ועל המטפלים בו: מה שמתאים לאחד, לא בהכרח ישפיע לטובה על האחר. 1. כדאי להתייעץ עם רופא בנוגע לרמת הוויטמין D המתאימה. בשנים האחרונות חל שינוי במינון המומלץ, גם במדינה שטופת שמש כמו ישראל. יש לעתים מקום לשקול גם כדורי שינה באופן מותאם. בכל מקרה נדרש ל התייעץ עם רופא . 2. לדאוג לתאורה טובה בכל הבית. יש עדיפות לאור טבעי מבחוץ החודר לתוך הבית, אך גם אור ממנורות הוא משמעותי. בניגוד לנטייה שגדלנו עליה לחסוך בחשמל, עדיף להדליק ברחבי הבית אורות עוד לפני שמחשיך , כך שנוצר רצף של עוצמת תאורה יציבה לאורך כל שעות היום. בפרט כשיש היום נורות לד חסכוניות. 3. כדאי לעבור במקומות שונים בבית ולנסות לבדוק מהם הצללים שנוצרים , שעלולים להתפרש באופן מוטעה אצל החולה בדמנציה. 4. מומלץ להתקין תאורת לילה בחדר שינה ובשירותים למניעת נפילות. לאחר שהעמקתי בעניין, מצאתי שמומלצת תאורה צהובה/ אדומה/ כתומה שאינה מפריעה להירדמות או שינה ומספקת די אור כשמתעוררים בלילה. 5. כדאי מאד ליצור סדר יום לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, כך שיהיו רמזים של פעילות לקראת שינה, שבהם ניתן להיעזר ולמנוע הליכה מוקדמת מדי למיטה. 6. חשוב מאד לצאת החוצה במהלך היום בהתאם למזג האוויר , ועדיף בשעות הבוקר עד הצהריים, כאשר יש אור חזק בחוץ. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מבקש ללכת הביתה (בעודו בבית!) למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר עייפים כל כך תחושת זמן לקויה בדמנציה / אלצהיימר

אבא שלי לא מוכן להתרחץ. חודש כבר לא נכנס למקלחת. חודש! כל הזמן אומר שהתרחץ אתמול או בבוקר או שהוא אוהב רק בערב אז יעשה יותר מאוחר. כמובן שבערב הוא לא מוכן ואומר מחר בבוקר. וזה איש שהיה עושה מקלחת פעמיים ביום.... עכשיו אני בקושי יכולה לשבת לידו בסלון מהריח והוא עקשן ולא מוכן. אח שלי ניסה להכניס אותו בכוח. איזו סצנה זו היתה! צעקות, מכות, אפשר היה לחשוב ששוחטים אותו. מאז הוא לא מוכן שאח שלי ייכנס אצלו בבית, אז עכשיו הכל עליי. אני לא מצליחה שיתרחץ ומיואשת! תיאור זה מוכר לרבים מהמטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר. עניין הרחצה עולה תדיר בכל שיחה עם מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, ורוב המטפלים מתארים קשיים משמעותיים בשידול ועידוד רחצה באופן סדיר וכמצופה. ראשית, צריך להפריד בין רחצה כשלעצמה לבין החלפת בגדים. אפשר להתרחץ ללא החלפת בגדים, ואפשר להחליף בגדים ללא רחצה. לעניין החלפת בגדים ממליצה להיעזר בהצעות בסרטון זה: התנגדות לרחצה:  למה זה קורה? לרובנו רחצה נראית כפעולה קלה, יום יומית, חזרתית שאינה מצריכה השקעה רבה. רבים מאיתנו ממש נהנים מכך, ובפרט מההרגשה הרעננה בסיום. ניתוח פעילות של רחצה מגלה שזו פעולה רבת שלבים המערבת הרבה אביזרים וכלים, ולמעשה דורשת השקעה לא מעטה לביצוע. לדוגמה, שלבים סכמתיים של רחצה: לוקחים בגדים נקיים מהארון בחדר שינה והולכים לחדר הרחצה (איסוף ציוד). כבר נקודת מכשול ראשונה: מעבר למחדר לחדר ועל כך בסרטון איך המעבר מחדר לחדר משפיע על הזיכרון . מניחים את הבגדים במקום יבש ויציב (לא על הרצפה? לתלות על הדלת? אפשר בכיור?). מתפשטים מהבגדים שיש עלינו (פעולה רב שלבית כשלעצמה!) ניגשים למקלחון ופותחים את המים על ידי הפעלת הברזים (לאיזה כיוון פותחים ברז? איך מכוונים שלא יהיה חם מדי או קר מדי?) עומדים מתחת למים הזורמים ומשתמשים בתכשירים שונים (שימוש בציוד נוסף: איך יודעים מה מתאים לאיזה חלק בגוף? לראש? איך פותחים את הבקבוק? מה הכמות המתאימה?) סוגרים את המים (פעולה הפוכה של אותן ידיות – לאיזה כיוון מסובבים עכשיו?). חוזרים על הפעולות הקודמות לפי הצורך (כבר השתמשתי בשמפו? בסבון? במרכך?). יוצאים מהמקלחון ומשתמשים במגבת להתנגב ולהתייבש (רצף של פעולות מוטוריות מורכבות). מתלבשים: אלו בגדים הם הנקיים ואלו הם מה שכבר פשטתי? (ומה עושים עם המגבת?). שינוי והתאמת ציפיות: כפי שנוכחנו, פעולת הרחצה היא כוללת הרבה ציוד, מורכבת ודורשת שינוי ממצב נוח ונעים למצב פחות בטוח ולא תמיד נעים (הפשטת בגדים, עירום מלא, שינוי טמפרטורה של הגוף). הדבר הראשון שנעשה בכדי להתמודד עם שינויים בנכונות להתרחץ בדמנציה/ אלצהיימר יהיה: התאמת הציפיות   שלנו . אין צורך להתרחץ כל יום. באמת. גם הרופאים תומכים בכך. אפילו אם זה היה ההרגל שנים רבות (אגב, בילדותם רוב האנשים כיום עם דמנציה/ אלצהיימר לא התרחצו כל יום). להתרחץ 1-2 פעמים בשבוע זו הצלחה (כבירה!). כן, גם אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו שולט על הסוגרים. ניתן להשתמש במגבונים לחים לצורך שמירה על ניקיון האזורים האינטימיים בין רחצה לרחצה. אולי לא אידיאלי, אבל הרבה יותר טוב ממלחמות הרחצה היומיות. אפשר לשמור על שלמות העור וריח גוף סביר באמצעות שימוש במגבונים לחים. בנוסף, רחצה אינה חייבת לכלול סבון בכל הגוף. החשוב הוא שטיפה עם מים באזורים הרגישים: מפשעה, ישבן ובתי שחי. זקנים רבים סובלים מעור הנוטה ליובש, ושימוש בסבון עלול להגביר זאת. המים כשלעצמם הם המרכיב המשמעותי ברחצה, ואין צורך להתעקש על שימוש בסבון בכל הגוף (יכול לקצר מאד את משך הרחצה). הסביבה הפיזית :  התאמת הסביבה הפיזית של חדר הרחצה חשובה לצמצום גורמי סיכון לנפילה, ויכולה לסייע לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להמשיך להתרחץ על ידי תמיכות מכוונות. הנחיות כלליות לצמצום סיכונים נפילות:  מקלחון. לא אמבטיה. אם חייבים להשתמש באמבטיה – יש להשתמש בספסל אמבט  בכניסה, יציאה ובזמן הרחצה! במקלחון: להניח משטח למניעת החלקה בתוך המקלחון ומחוצה לו (או מרצפות מונעות החלקה). ידיות אחיזה בתוך המקלחון בגובה מתאים (אפשר מאוזן או מאוזן, מה שנוח לכל אחד). הידיות - כן, האמבטיה - לא! מעבר להנחיות אלו, בדמנציה/ אלצהיימר כבר בשלבים ראשונים יכולים להיות מצבים שהאדם מתקשה להתרחץ לבדו מפאת קושי לזכור מה ואיך לעשות. ניתן לשלב תמיכות בסביבה שיסייעו ויכוונו. דוגמאות: איך לפתוח את הברז: בשנים האחרונות יש שימוש בידית אחת מרכזית שמסובבים לכיוון מסוים ומושכים כדי לפתוח את המים. רוב האנשים עם דמנציה/ אלצהיימר השתמשו במהלך חייהם ב2-3 ברזים במקלחת כדי לפתוח את זרימת המים ולכוון את הטמפרטורה. הם לא יודעים איך להשתמש בידית האחת הזו! מה עושים? מדביקים שלטים עם המילה חם/ קר בצבע אדום וכחול בהתאמה על הקיר ליד הברז כרמז מה לעשות. איפה הסבון: רבים משתמשים בשנים האחרונות בסבון נוזלי, אולם רוב חייו האדם עם דמנציה השתמש בסבון אבן ואינו מזהה את הבקבוק כמשהו שישמש לסיבון.   מה עושים? כדאי לצמצם את מספר הבקבוקים והתכשירים שיש במקלחון (לא להשאיר בקבוקים ריקים בכלל) + לקנות סבון אבן לשימוש + לרשום/ להדביק תווית ברורה על בקבוק השמפו. עוד בעניין התאמת הסביבה הפיזית: תאורה מתאימה: לא מסנוורת ולא חלשה מדי. אני נכנסת להרבה חדרי רחצה בבתים וברבים מהם התאורה לא מתאימה ובדרך כלל חלשה מדי. הבאת כל הציוד הרלוונטי לחדר הרחצה לפני התחלת המשימה. ראש טוש נייד ולא מקובע בקיר כך שנוכל לשלוט ולכוון את כיוון המים. דוגמה לתמיכות ספציפיות לדמנציה/ אלצהיימר למעשה אפשר לחלק את הקושי ברחצה ל-2 תתי נושאים גדולים: התנגדות לרחצה בשלב ההגעה לחדר הרחצה: סירוב להיכנס לחדר לרחצה/ המקלחת. התנהגות המבטאת קושי/ התנגדות למגע המים על הגוף. התנהגות המבטאת קושי עם מגע של מים במצב זה האדם עם הדמנציה/ אלצהיימר כבר הגיע לחדר הרחצה וכעת מתנגד לפשוט בגדים או מתנהג בתוקפנות כאשר מפעילים את המים. לפעמים בדמנציה/ אלצהיימר המגע של המים הופך להיות לא נעים/ צורב/ כואב בשל השינויים בוויסות חושי הנלווים לדמנציה/ אלצהיימר. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו יודע לדווח לנו על כך, ונצטרך להבין זאת באמצעות תצפית התנהגותית. מה אפשר לעשות?  להרטיב דרך הבגדים. לא חייבים לפשוט את הבגדים לפני ואפשר להתחיל את המקלחת בעודו לבוש ולהסיר א הבגדים תוך כדי או להרטיב את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר דרך מגבת וללא מגע ישיר של המים על העור. כלומר, לאחר שהסרנו את הבגדים – להניח מגבת על הכתפיים ומגבת על הירכיים (בהנחה שמתרחץ בישיבה). יש לכך יתרון שגם מצמצם תחושה של חשיפה ועירום. מרטיבים תחילה דרך המגבות, ולאחר התרגלות למים לרוב האדם עם דמנציה יסכים להסיר את המגבת ולא יירתע מהמגע הישיר של המים. אם כן ממשיך לסבול ממגע ישיר של המים, ממשיכים להרטיב דרך מגבת: מסבנים מתחת למגבת ומזרימים מים שוב מעל המגבת עד שמסירים את הסבון. לצורך חפיפת ראש תידרש מגבת נוספת. בחלק 2 על רחצה בדמנציה/ אלצהיימר נתייחס לאתגר של להביא את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לחדר הרחצה, כולל איך להציג זאת, דגשים לתקשורת אפקטיבית ועוד. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. כדאי לקרוא גם: עידוד שתייה ומניעת התייבשות בדמנציה/ אלצהיימר ההשפעה של אור ותאורה על התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר עיצוב הסביבה הביתית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

ספרים:  בטון מזוין, מאת איתי שילוני, (2024):  הספר כתוב בגוף ראשון ומשתף בשטף תודעה ומחשבות של מהנדס בכיר שחווה ירידה קוגניטיבית, ובסופו של דבר - דמנציה. האיש חווה רצף של מחשבות, זיכרונות מהעבר הצפים באופן אסוציאטיבי, לצד ניתוקים ברצף הזמן, מחשבות שווא, חרדה, הצפה רגשית ועוד. הקורא מבין את ההידרדרות באופן עקיף באמצעות מחשבות על מה שיכול או לא יכול לעשות והעזרה שהאיש מקבל. לאורך כל הספר אין שמות לאנשים, ואת חלקם האיש מודה ששכח. כל הדמויות מוצגות ביחס לאיש: הבן שלו, הבת שלו, אשתו לשעבר הראשונה, חבר הילדות שלו, הפיליפינית. ברצף המחשבות על ההווה המתמשך כבליל, עולים גם זיכרונות מהעבר הרחוק, מהילדות, מהשירות הצבאי, ימי תחילת העבודה. בין היתר הוא נזכר שיש סוד שהוא שומר ונוצר ואסור שייוודע ברבים. מהו אותו הסוד? זאת כבר אינו זוכר/ יודע. עם התקדמות הספר, הקורא נחשף באופן חלקי למהות הסוד. האיש חווה ומתאר את התופעות השונות המוכרות בדמנציה; עייפות גוברת, קושי בשמירה על רצף תודעה, ניתוק מהזמן, אירועים של בהלה ופאניקה החולפים כלא היו ועוד. הספר קצר יחסית (116 עמודים לא גדולים) וקל לקרוא. ככל שהתקדמתי בקריאה, הזכיר לי ספר זה את הספר המצוין "נמצאת" (מאת דן זמל), שאף הוא עסק בחוויית אדם עם דמנציה מנקודת מבט בגוף ראשון. אולם, המהנדס בספר זה לא מעורר סימפתיה או אמפתיה כלל. האיש היה אנטיפת כל חייו, כלפי נשותיו, כלפי ילדיו, כלפי קולגות. גם עתה אינו חפץ בחברת אנשים ומעדיף לשקוע ב"עבודתו". כך שהקריאה היתה עבורי קלה יותר מבחינה רגשית, לא נכמר ליבי על קשייו ומצבו המידרדר. המלצה:  ממליצה לקרוא. מרחיב את ההבנה של החוויה של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר, בפרט ביחס למחשבות שווא של רדיפה ודיסאוריינטציה בזמן.   יומן פרידה, מאת ניצן ויסמן (2024):  ניצן ויסמן מתאר באריכות ובפרוטרוט את השנה האחרונה לחיי הוריו, וקצת שהיה לאחר מכן. הספר מחולק ל-3 חלקים: אבא, אמא ובית. אביו היה חולה בדמנציה ואימו בפרקינסון. בתהליך ההידרדרות והגסיסה שלהם הוא שוזר זיכרונות וסיפורים מן העבר הרחוק והקרוב, כך שזהו ספר מאד אישי וספציפי לו ולמשפחתו, לצד החוויה האוניברסלית של טיפול בהורים מזדקנים. לעתים חשבתי שהוא חושף את הקרביים לא רק בהיבטים של המחלות והתנהלות איתן, אלא גם בקשריו עם ההורים. קשרים אמביוולנטיים אלו מוכרים לרבים מאיתנו. הם מה שאנו מרגישים וחושבים בנוגע להורינו לא רק בהיותם חולים וחלשים, אלא גם כשהיינו בתקופות הילדות, הנעורים, הבחרות והבגרות המוקדמת. אנחנו מגיעים לטיפול בהורים עם מטענים. ניצן משתף אותנו בכנות נדיבה בלבטים, בקשיים, במחשבות, בהרהורי הכפירה ובכל מנעד הרגשות שאנו חווים בטיפול בהורים מזדקנים. חווית הקריאה לא פשוטה ומצריכה עצירות מתודיות. רוב הספר מתייחס לחודשים האחרונים לחיי אביו, ובהמשך לחודשים האחרונים של אימו, שהיו במקביל לתחילת מגפת הקורונה. את החלק האחרון, הנקרא "בית" לא הצלחתי לקרוא במלואו. הוריי, ב"ה, עודם בחיים. מה שחידש לי הספר הזה הוא חווית האבל של ניצן, שמתוארת בהרחבה ובפרטי פרטים. למה זה מיוחד? כאמור, יחסיו עם הוריו בעודם בחיים היה אמביוולנטי. אין זה אדם עם רגשות חיוביים או שליליים כלפי הוריו, אלא אדם עם יחסים מורכבים שכולנו חווים, וכך גם האבל שלו. המלצה:  כן, לאנשי מקצוע המעוניינים להעמיק בחוויה של בני משפחה מטפלים לקראת סוף החיים ולאחר מכן.   אהבה בימות אלצהיימר: סיפורי אהבה על זוגיות לצד מחלת האלצהיימר, מאת אורית שביט (2023) ספר זה הוא למעשה סיכום המחקר לתואר PhD של המחברת, שעסק במשמעות המוענקת לאהבה בזוגות החיים עם מחלת אלצהיימר. הספר מחולק לשלושה חלקים, המציגים מגוון סיפורי אהבה של זוגות מנקודות מבט שונות: בן/ בת הזוג הבריאים, בן/ בת הזוג עם דמנציה וילד בוגר לאדם עם דמנציה המתייחס לזוגיות של הוריו כיום ובעבר. כמקובל במחקר מסוג זה, כל תת חלק מחולק אף הוא לפי תמות, כלומר לפי נושא המשותף לסיפורים. המחברת משתפת רק בחלק ממספר גדול של ראיונות שביצעה, וראיונות/ סיפורים אלו מגוונים ומציגים מגוון חוויות חיים, שחלקן יהיו מוכרות למטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, וחלקם עשויים להיות חדשים ומפתיעים. החוויה האנושית בכל מצב ומצב תמיד רב גונית, ועל אף שנדמה לאדם מסוים שהדרך בה הוא חווה היא הדרך האפשרית היחידה, מתברר תמיד שיש אינסוף גוונים ואפשרויות לחוות מאורעות דומים למראית עין. המחברת מצהירה שמטרת הספר "לאפשר לכל אחת ואחד למצוא נקודות אחיזה להזדהות איתן" (עמ' 183). לדעתי, מטרתה בהחלט הושגה. אנשים שמטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר בוודאי "ימצאו" את עצמם בין הסיפורים השונים, ואף ייחשפו לעמדות והלך חשיבה אחר ושונה משלהם ביחס להתמודדות עם דמנציה. המלצה:  ממליצה לבני זוג מטפלים לקרוא. לאנשי מקצוע מומלץ מאד לקרוא, בפרט בתחילת הדרך המקצועית כדי להכיר מגוון ההתמודדויות. חלום עולם הפוך, מאת אילנה ברנשטיין (2024): בגב הספר מופיע התיאור הבא: "...סיפור בתוך סיפור, מסע סוער בזרם התודעה המשובש, המקוטע והפרוע של הגיבורה שלו, שהוא גם מסע בשפה שבו משייטת אילנה ברנשטיין ומשקעת את הקוראים והקוראות בפואטיקה של דמנציה ספרותית " (הדגשה שלי). פעם ראשונה שאני נתקלת במונח "דמנציה ספרותית" ולא ממש ברור לי מה המשמעות או הכוונה בכך. לא מצאתי שיש ממש סיפור או עלילה בספר זה, אלא מעקב אחר זרם תודעה אסוציאטיבי, כאוטי ואפילו פסיכוטי, שאינו מבדיל בין מציאות לדמיון, בין עבר- הווה- עתיד, שאין שיקול דעת או יכולת להבדיל בין עיקר לתפל או לבחור בהתייחס למדרג כלשהו. הקריאה בספר מאתגרת. הצלחתי לקרוא עד עמוד 125. החוויה הכללית של הקריאה הרגישה לי מציפה ומחייבת קשב מעבר לקריאה הרגילה שלי. ייתכן שזה באמת מדמה הלך חשיבה ורצף תודעתי של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר. יש קטע ארוך למדי המתאר את ההכנות של בני הזוג לצאת למסע. תחילה קטע זה משעשע למדי עם תיאור של מגוון חפצים לא הגיוני שהם חושבים לקחת איתם והיערכות לקויה מאד של הבית לעת היעדרם. אבל, קטע זה מתארך ונמשך עד שנותרה בי הרגשה של גרוטסקיות ולעג לרש. יש פה ושם משפטים מבריקים, לדוגמה:  "לבעלי ולי יש הרבה מאד זיכרונות שמחים, וגם לא מעט שיכחונות שמחים" (עמ' 36) "בעלי לא הצליל להיזכר. וגם אני לא. נשארנו בחוסר היזכרות. בעלי לא נראה מוטרד. בדרך כלל לא זכרנו את מה ששכחנו ולא היתה לנו סיבה להצטער" (עמ' 10) "הדיסק מלא. בעלי עבר לענן"  (עמ' 18). המלצה:  לא. פשוט לא. למרות הביקורות הספרותיות המשבחות (שלא ממש הבנתי). לא קמתי מהלילה שלי, מאת אנני ארנו (תרגום לעברית מ2016):  באפריל השתתפתי בסוף שבוע של כתיבה יצירתית, ושם המליצו לי רבים על הספר ועל הסופרת. הספר הוא יומן של בת (הסופרת עצמה) לאישה עם דמנציה, המתעתדת את דעיכתה של האם באופן חושפני ופשטני דרך הפריזמה של היחסים הלא ממש טובים שלהן. התקשיתי מאד לקרוא את הספר הלא גדול (116 חצאי עמדים) ונתקעתי בעמוד 34. המשכתי עוד לרפרף הלאה ולקרוא משפטים אקראיים, אך גם הם לא עוררו עניין לקריאה מעמיקה יותר. בסוף הספר יש פרשנות ספרותית של המתרגמת, שגם אותו לא צלחתי. *הכתוב לעיל נכתב באביב בניסיון הקריאה הראשון. ניסיתי לקרוא שוב בסתיו, וקראתי עוד כ-20 עמודים והחוויה - אותה החוויה. ייתכן שאני טועה, וזו בכל זאת יצירה ספרותית מרשימה, בהיות הסופרת משוררת מפורסמת. אולם, בקריאה יחפה של מי שאינה מכירה את המשוררת ויכולותיה, ספר זה מרגיש כסגירת חשבונות עם אמא. בכל סיפור כזה יש לאמא גם נקודות של חיבה וזכות. אולם הרוח הכללית, המילים, השפה והאווירה בספר היא עכורה, מלוכלכת, קרה ומעוררת רצון לסגור את הדלת (או לפחות את הספר). המלצה:  פשוט לא. (תוספת קצת פוליטית: לאחר שגיליתי שגב' ארנו חתמה על העצומה להחרים אנשי ספר ישראליים, אני ממש שלמה עם מה שכתבתי בעניין הספר הזה). מתנת המספרים, מאת יוקו אוגווה (2010):  סיפור על פרופסור למתמטיקה שנפגע בזיכרונו באונת דרכים ומאז טווח הזיכרון שלו מוגבל ל-180 דקות. הסיפור מסופר מנקודת מבט של סוכנת משק בית המגיעה לעבוד אצלו (אחרי שקודמותיה התחלפו תדירות לנוכח התנהגותו המוזרה), והבן שלה גם מתחיל לבלות את השעות לאחר בית ספר בבית הפרופסור. שני מוטיבים מרכזיים בסיפור הם הקסם של מספרים, שהפרופסור מצליח "להדביק" את המספרת באהבתו למספרים ותכונותיהם הקוסמיות, וכדור בסיס המהווה תחום עניין מרכזי עבור הבן ועבור הפרופסור. הספר קטן ולא ארוך. עם זאת, באמצע הסיפור תהיתי לאן זה עשוי להתקדם והאם יש טעם להמשיך לקרוא. מודה שרפרפתי על הסברים של נוסחאות ופלאיהם של מספרים ראשונים, מספרי רעים, כמו גם על פרטי מהלכים של משחקי כדור בסיס (לא ידעתי שזה משחק כל כך משמעותי ביפן). עניין הזיכרון הקצר נוכח משך כל הסיפור, והמספרת ובנה עושים מאמצים ניכרים שלא לעמת או לאמת את הפרופסור עם מגבלתו בכדי למנוע ממנו מבוכה ולשמור על כבודו, כפי שמתאים לתרבות היפנית. בין היתר מוזכר כי הקשיבו פעמים רבות לאותם ההסברים בנוגע לנושאים מתמטיים שחזרו על עצמם, אך ניכר היה שהפרופסור נהנה לדבר עליהם. כך שמספר נושאי השיחה היה מוגבל, אך הם נדבקו בהתלהבותו מהנושא. הסיפור כתוב בחינניות, אולם היו מספר נקודות שבהן חשבתי להפסיק לקרוא והיתה הרגשה של סטגנציה בעלילה. המלצה:  נחמד, אך לא הייתי מתאמצת למצוא בכדי לקרוא (אני מצאתי רק בחנויות יד שנייה). מדיה נוספת:     שיר של אביתר בנאי , אמא שמחה, מהאלבום החדש "שיחות שלום", 2024. קראתי במספר מקומות שהאלבום הזה שונה מאלבומים קודמים של הזמר. מכיוון שאיני נמנית בין מעריציו, איני יכולה להתייחס לכך. כן מרגש שהוא כותב שיר לאמא שלו, שמתייחס לדמנציה/ אלצהיימר שלה באופן פומבי. מה שבולט בעיניי הוא שהדבר נעשה בהיותה בחיים, בעוד משפחות רבות של אנשים ידועים ומפורסמים לרוב משתפים בנוכחות של דמנציה/ אלצהיימר בחייהם/ במשפחה לאחר פטירתו של האדם עם דמנציה. סרט "זיכרונות ":  סרט המוקרן בימים אלו בקולנוע: סילביה היא עובדת סוציאלית שמנהלת חיים פשוטים ושגרתיים למדי: יש לה בת צעירה, עבודה קבועה ופגישות שבועיות במסגרת "אלכוהוליסטים אנונימיים". הכל משתנה כשבפגישת מחזור של התיכון היא נתקלת במכר מהעבר, סול, ולהפתעתה מוצאת אותו למחרת בבוקר, רטוב וקפוא מחוץ לדלת ביתה. המפגש המפתיע ביניהם ישפיע עמוקות על שניהם, כשהם יעזו לפתוח דלת לזיכרונות עבר. זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ונציה 2023. המלצה: טרם צפיתי בסרט המלא. ממה ראיתי בקדימון, ומה ששמעתי ממספר אנשים שצפו בקולנוע, החלטתי להמתין שיגיע לטלוויזיה. אם צפיתם, אשמח לחוות דעתכם על הסרט. קישור לקדימון  של הסרט. תזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם גם : אוצרות משנת 2023 אוצרות משנת 2022 אוצרות משנת 2021

לאחרונה פורסם ספר חדש הקורא תגר על הנחות יסוד בזיהוי ואבחון אלצהיימר, ולמעשה על הפרדיגמה והתפיסה הבסיסית מהי בכלל מחלת אלצהיימר. בספר "Doctored" של העיתונאי החוקר, צ'רלס פילר, הוא מעמיק בשערוריית מחקר בנושא אלצהיימר, שהתגלתה בקיץ 2022. או אז חוקרים חשפו חשדות כבדים למרמה מדעי סביב סוג מסוים של חלבון עמילואיד, שכונה aβ*56. מידע על חלבון זה פורסם במאמר חשוב והיה הבסיס המדעי להמשך פיתוח תרופות לטיפול באלצהיימר. המדענים שפרסמו את המאמר הבעייתי האמינו ש-aβ*56  הוא חלבון עמילואיד המצוי במוח שתורם משמעותית להתפתחות אלצהיימר. במחקר המקורי שהציגו נטען שניתן למצוא קשר ישיר בין החלבון הזה לבעיות בזיכרון ובחשיבה, לאחר הזרקתו לעכברים בניסויים. אולם, בחקירה חוזרת נתגלה משהו מטריד: התמונות המדעיות שנועדו להוכיח את קיומו של aβ*56  נראו "חשודות". מבט מעמיק נראה שהמחברים המקוריים ערכו מניפולציות (העתקה והדבקה של חלקים שונים בתמונה) כדי ליצור את הרושם שסוג החלבון הזה אכן קיים.  בעקבות החשדות הללו הירחון המדעי #1 בעולם, שבו פורסם המאמר המקורי, הודיע על הסרת המאמר וקרא לבדיקה מחדש. כך שזאת שערורייה של ממש. למה השערורייה כל כך משמעותית? קשה לשער כמה מיליוני הדולרים הושקעו במחקר בכיוון זה ובפיתוח תרופות לסילוק משקעי החלבון הזה. קשה להעריך כמה שנים בזבזו חוקרים ברחבי העולם בניסיונות לצמצם את צברי חלבון זה בהנחה שיביא לפריצת דרך בטיפול באלצהיימר, ולא.... מה העניין עם משקעי חלבונים במוח?  חלבונים עמילואיד-בטא נוצרים באופן טבעי כחלק מהתפקוד של תאי העצב (ותאים אחרים בגוף). הצטברויות והיווצרות משקעים של חלבונים אלו זוהו כבר ע"י ד"ר אלצהיימר עצמו (לפני יותר מ-100 שנה!) כאחד הסממנים הפתולוגיים של מחלת אלצהיימר. כיום ישנן בדיקות שונות שמאפשרות למדוד את רמות החלבונים הללו ולזהות משקעים חריגים במוח, העלולים ללוות שינוי קוגניטיבי ואלצהיימר. אבל - חשוב לדעת ש אין התאמה מלאה בין נוכחות משקעים חלבוניים אלו במוח ובין תסמינים של אלצהיימר. אי ההתאמה זו בין התנהגות ותפקוד לבין הממצאים הפתולוגיים המוח לאחר המוות הובהרו בבירור במחקר חשוב המכונה " מחקר הנזירות ". מהו "מחקר הנזירות" ? "מחקר הנזירות" הוא מחקר אורך מ-1991 עד 2002, ובו השתתפו 678 נזירות בארה"ב. בתחילת המחקר גילאי המשתתפות היה 75 – 102 (עם גיל ממוצע 82). בנוסף למידע רופאי שגרתי הנאסף במחקר, כל המשתתפות תרמו את המוח שלהן לניתוח לאחר המוות. מה מיוחד במחקר זה?  במחקר זה ההשפעות הסביבתיות נוטרלו באופן משמעותי היות וכל המשתתפות חיו במהלך חייהן בסביבה משותפת. כמו כן, לחוקרים היתה גישה למסמכים שתיעדו את חייהן בהיבטי רפואה, הכנסה, תזונה, גישה לשירותי בריאות וכד'. למשתתפות היתה היסטוריה אישית דומה בהתייחס למשפחה, חוויות חיים, פעילות גופנית, היסטוריה תעסוקתית, צריכת אלכוהול ועישון, רשת ותמיכה חברתית, משמעות בחיים וכד'. מעניין שהיה להן רקע השכלתי מגוון, חלקן עם תעודת תיכון וחלקן סיימו דוקטורט. 81% היו בעלות תואר ראשון, ו-89% עבדו כמורות במהלך חייהן. הדמיון הרב ברקע הדמוגרפי ובאורח החיים של הנזירות מצמצם את ההשפעות הפוטנציאליות של גורמים אלו על התפתחות מחלת אלצהיימר. מידע רגשי, חברתי ורוחני בנוסף למסמכים רפואיים, מבדקים תקופתיים וניתוח לאחר המוות של המוח, המשתתפות נתנו לחוקרים גישה ליומנים אישיים כתבו, בעיקר במהלך בגרותן הצעירה. יומנים אלו אפשרו השוואה של שינויים ביכולת שפתית בגיל צעיר לעומת גיל הזיקנה. כל המשתתפות נתנו הסכמתן המלאה להיכלל בכל שלבי המחקר עד מותן, ונאספו נתונים על קבוצה שבחלקה חוותה ירידה קוגניטיבית משמעותית ובחלקה נותרה שמורה קוגניטיבית ותפקודית עד סמוך למותה. תרומת מוח: תרומה משמעותית למדע מאפיין חשוב וייחודי למחקר זה הוא תרומת המוח של הנזירות, שחלקן הציגו שינויים קוגניטיביים בחייהן וחלקן לא, כך שניתן היה לערוך השוואה בין מוחות שנראו תקינים בחייהן לבין מוחות שנחשבו כבר לא תקינים לפי הקליניקה בחייהן. בניתוח לאחר המוות במוחות המשתתפות נמצאו מגוון ממצאים:  כגון מוח שהיו בו הרבה משקעי פתולוגיים או אוטמים רבים בכלי הדם או מוח שהיה כמעט ללא ממצאים פתולוגיים. מה ניתן ללמוד ממחקר הנזירות על אלצהיימר? 1. בניתוחים לאחר במוות של מוחות המשתתפות במחקר נמצא קשר חלש בין משקעי חלבוני עמילואיד בטא וסבכים נוירו-פיברליריים, המאפיינים מחלת אלצהיימר, לבין תסמינים קליניים. 8% מהמשתתפות עם ממצאים פתולוגיים משמעותיים מאד לא הציגו כלל שינויים ביכולות קוגניטיביות בהיותן בחיים. 2. הופעה קלינית של דמנציה מסוג אלצהיימר מושפעת ממספר גורמים, ביניהם מיקום השינויים הניווניים במוח. לדוגמה, נראה שאוטמים קטנים בחומר הלבן של המוח מתבטאים יותר בקשיים תפקודיים בחיי היום יום. 3. לאחר שבץ מוחי יש סיכוי משמעותי יותר למחלת אלצהיימר (לצד דמנציה מסוג וסקולרי). למספר רב של משתתפות היתה דמנציה מעורבת, כלומר גם מחלת אלצהיימר וגם דמנציה וסקולרית. ככל הנראה יש השפעה של מחלות רקע, בפרט מחלות המחוללות שינויים בכלי הדם בכל הגוף, כך שהסימנים הקליניים של אלצהיימר מופיעים מוקדם יותר או ביתר שאת. מה יכול להיות גורם מתערב להתפתחות אלצהיימר? רזרבה קוגניטיבית הוצעה כגורם המשפיע על הופעת שינויים קוגניטיביים בהיעדר שינויים פתולוגיים מובהקים, ובפרט יכולת שפתית בגיל צעיר. הארגון הלאומי לבריאות בארה"ב מגדיר רזרבה קוגניטיבית: "יכולת המוח לביצועים קוגניטיביים טובים מהמצופה בהתייחס לשינויים במוח במהלך החיים, פגיעת ראש או מחלה".   איך כל זה קשור לטיפול האלצהיימר כיום? מחקר על אלצהיימר וסוגי דמנציה מערב המון (המון) כסף, פוליטיקה ויוקרה לצד רצון להקל על חולים ומשפחותיהם. לדוגמה, ארגון אלצהיימר האמריקאי מוכר בהיותו בעל אוריינטציה תרופתית דומיננטית. ב-2021 הארגון דחף ותמך באישור התרופה "Aduhelm", בניגוד לחוות דעת מקצועיות, ביניהן של איגוד הגריאטריים האמריקאי. כ-1/2 שנה לאחר האישור הראשוני בוטל האישור לתרופה בשל בעיות בהתנהלות חלק מחברי הוועדה המאשרת, ניגודי עניינים והיעדר ראיות מספקות לבטיחותה ויעילותה. באופן כללי יש חילוקי דעות בעולם בנוגע לגישה הבסיסית למחלת אלצהיימר. לדוגמה, התרופה החדשה "Leqembi" שהחלה לקבל אישורים לשימוש ב-2024 עדיין אינה מאושרת לשימוש באוסטרליה. באירופה תחילה סירבו לאשר את התרופה, ובפברואר 2025 ניתן היתר תחת מגבלות מחמירות יותר ממדינות אחרות, כגון ארה"ב, ישראל, איחוד האמירויות ועוד. כיום, יותר ויותר מעבדות מחקר וחוקרים פונים לחיפוש אחר מנגנונים חלופיים להבנת מה קורה במוח באלצהיימר. ראוי לציין את העבודה של פרופ' מיכל שוורץ ממכון וייצמן, כלת פרס ישראל, בחקר הקשר בין המערכת החיסונית והמוח, ופרופ' רות יצחקי מאונ' מנצ'סטר בחקר הקשר לנגיף ההרפס לאלצהיימר. בכל הנוגע למוח האנושי עוד רב הנסתר על הגלוי. בתקווה שהשקעה במגוון ערוצי מחקר תקדם במהרה למענה ראוי לסובלים ממחלות הדמנציה.      ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: מה למדתי מד"ר ג'ייסון קרלאווויש     חידושים ועדכונים באבחון מחלת אלצהיימר זה דמנציה/ אלצהיימר. מה עושים עכשיו?

באוגוסט 2020 התוודעתי לראשונה לד"ר ג'ייסון קרלאוויש כשהתראיין בפודקאסט Dementia Matters. כה התרשמתי מדבריו ומהמידע שהציג, שמייד הזמנתי את ספרו שעתיד היה לצאת רק בפברואר 2021. בהתרגשות רבה התחלתי לקרוא את הספר שהגיע בתחילת מרץ (בכל זאת יש אוקיינוס גדול בינינו ועומס במשלוחים, העיקר שהגיע 😉). ד"ר קרלאוויש הוא רופא גריאטר וסופר, וספרו נקרא: The Problem of Alzheimer’s: How Science, Culture, and Politics Turned a Rare Disease into a Crisis and What We Can Do About It. בתרגום חופשי: "הבעיה עם אלצהיימר: איך מדע, תרבות ופוליטיקה הפכו מחלה נדירה למשבר ומה ניתן לעשות". הוא פרופסור לרפואה, אתיקה ברפואה ומדיניות ציבורית ונוירולוגיה באונ' פנסילבניה, ואחד ממנהלי מרפאת פנסילבניה לזיכרון, שבה הוא ממשיך לטפל. מתגורר בעיר פילדלפיה, ארה"ב. חלק ניכר מהספר מוקדש להיסטוריה והשפעות פוליטיות של מהלכים שונים במערכת הבריאות האמריקאית, שאמנם עשויים לעניין אנשי מקצוע, אך לא את רוב הציבור. ריכזתי להלן את התובנות והמידע המשמעותי שמצאתי בספר, שחלקו היה לי חדש וחלקו פשוט כתוב באופן מרוכז ובבהירות. מה הבעיה המרכזית בדמנציה/ אלצהיימר? הנקודה המרכזית והחדשה שד"ר קרלאוויש מציג בספר, ולדעתי לב ליבו של הקושי בדמנציה/ אלצהיימר: דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה שפוגעת באוטונומיה של האדם. הפגיעה היא בזכות להחליט עבור עצמי בכל היבטי החיים. הזכות לחיות כפי שאני רוצה הוא ערך מרכזי ומהותי בעולם המודרני. דמנציה/ אלצהיימר פוגעת קודם כל בערך זה. הפגיעה ביכולת הקוגניטיבית משפיעה על כל רגע ורגע בחיים. החל מכך שיש קושי לשפוט מי ומה מסוכן או מתאים, קושי לתכנן רצף של פעולות, כמו להכין אוכל שאני אוהבת, ועד לקבלת ההחלטות הבנאליות ביותר כמו מתי אני אתרחץ ומה ללבוש. אלו התנהגויות צריכות לעורר חשד לדמנציה/ אלצהיימר? ד"ר קרלאוויש מציג 4 ממשקים בחיי היום יום שבהם לרוב יורגש השינוי הקוגניטיבי לראשונה (תמיד צריך להשוות לתפקוד קודם): 1. כספים: שינוי בהתנהלות כספית (רכישות מוזרות, בזבוז כספים לא אופייני, נטילת הלוואות, רכישת פוליסות ביטוח כפולות, נפילה בפח לרמאויות טלפוניות ועוד). 2. תרופות: אי סדרים בנטילת תרופות (רכישת תרופות כפולות, נטילה לא רציפה, נטילה של מינון לא נכון, נטילה של תרופות של בן/בת הזוג ועוד). 3. שימוש בטכנולוגיה : קושי בשימוש באמצעי טכנולוגיה שידעו להשתמש בעבר, צמצום זמן השימוש במחשב, קושי בשימוש בעכבר, תקלות חוזרות במכשירים ועוד. 4. התמצאות במרחב: קושי להגיע למקומות חדשים, לאבד את הדרך במקומות מוכרים (בפנים ובחוץ), שאלות על התמצאות במקום, קושי לזהות איפה נמצאים ועוד. מה עם שינויים בהתנהגות האופייניים לאלצהיימר/דמנציה? בתפיסה הרפואית של דמנציה/אלצהיימר מקובל שיש 3 שלבים למחלה: התחלה, אמצע ומתקדם. נוכחות או היעדר קשיים התנהגותיים ורגשיים אינם נכללים בקריטריונים לדירוג השלב. גם עוצמת השינויים ההתנהגותיים אינה רלוונטית לדירוג הנעשה ע"י רופאים. ההתייחסות של הרופאים מתמקדת ביכולת קוגניטיבית וביכולת לבצע תפקודי יום יום. הנוכחות של שינויי התנהגות היא שכיחה, ואף מהווה את עיקר הקושי בהתמודדות של המטפלים, אך שינויים אלה אינם מוגדרים כחלק מובנה של מחלת דמנציה/ אלצהיימר. חייבת לומר שלא מובן לי היעדר ההתייחסות לעניינים שרבים חווים כבעיה המרכזית בטיפול באדם עם דמנציה. מה קורה עם תרופה לדמנציה/ אלצהיימר? ב-1996 ה-FDA (רשות המזון והתרופות האמריקאי) אישר תרופת המבוססות על דונפזיל (אנזים המביא לכך שמולקולות של חומר המעביר מסרים בין תאי עצב נוכח זמן רב יותר ומאריך את משך האות העצבית). תרופות אלו בשימוש עד היום, גם בישראל. ב-2015 הוקלט בטעות ד"ר ברונו דובואה, פרופ' לנוירולוגיה בבי"ח בפריז, שהיה ידוע ברמה בינלאומית כחוקר מחלת דמנציה/ אלצהיימר ומחקריו שימשו כסימני דרך מדעיים בחקר המחלה. במהלך ראיון, כשחשב שהמיקרופון כבוי, נשמע פרופ' דובואה אומר: "יש כל כך הרבה נושאים חשובים יותר לדבר עליהם מאשר על תרופות שלא עוזרות, ואני יודע שהן (התרופות) לא עושות דבר...." (תרגום מילולי שלי). לצערנו, עד היום לא נמצאה תרופה המשפיעה באופן משמעותי על מהלך של אלצהיימר/ דמנציה. אבל יש כל הזמן חדשות על תרופות חדשות לדמנציה/ אלצהיימר... מאז תחילת שנות ה-2000 נעשו ניסויים שונים למצוא תרופה המכוונת לצמצום הצטברות של בחלבוני עמילואיד-בטא במוח. חלבונים אלו נוצרים באופן טבעי כחלק מהתפקוד של תאי העצב (גם בתאים אחרים בגוף). הצטברויות ומשקעים של חלבונים אלו זוהו ע"י ד"ר אלצהיימר (לפני יותר מ-100 שנה!) כאחד הסממנים הפתולוגיים של מחלת אלצהיימר. כיום ישנן בדיקות שונות שמאפשרות למדוד את רמות החלבונים הללו ולזהות משקעים חריגים במוח, העלולים ללוות שינוי קוגניטיבי ודמנציה. חשוב לדעת שאין התאמה מלאה בין נוכחות משקעים חלבוניים אלו במוח ובין תסמינים של דמנציה/ אלצהיימר. התרופות שניסו לפתח בכוונה להשפיע על חלבונים עמילואיד נחלו עד כה כישלון. לא רק שלא הצליחו להוכיח את יעילותן, אלא שהתברר שיש תופעת לוואי מסוכנת המלווה את השימוש בהן, וזו הביאה להפסקה של ניסויים קליניים. תופעת הלוואי נקראת ARIA, ומשמעה בפועל שנטילת התרופה מלווה ב"זליגה" של דם אל מחוץ לכלי הדם הדקים במוח. כמו כן, ההשפעה שנמדדה של התרופות מסוג זה היתה מזערית: גם כאשר נמדדה ירידה בכמות חלבוני העמילואיד במוח, לא בהכרח היתה לכך השפעה קלינית, כלומר לא היה זה מלווה בהטבה בסימנים הקליניים. אפשר לצפות בסרטון שהכנתי בעניין עם אישור התרופה בארה"ב ביוני 2021: מה כן התחדש בעולם הידע של דמנציה/ אלצהיימר? לאחרונה מתברר שלאלצהיימר ולדמנציה יש תתי סוגים שונים וחדשים המתגלים ומזוהים בדייקנות רבה יותר. לדוגמה תת סוג של אלצהיימר המכונה TDP-43, על שם חלבון מסוים המופיע בכמות חריגה (השונה מהחלבון עמילואיד-בטא שהוזכר לעיל). למעשה, זהו ממצא פתולוגי במוח האופייני לאנשים שהמחלה החלה אצלם לאחר גיל 80, אולם כמעט ואינו קיים בקרב אנשים שהתסמינים של אלצהיימר/דמנציה החלו בגיל צעיר יותר. מה המשמעות של מידע זה? אנחנו עוד לא יודעים. מה מונע פיתוח מענה לחולי דמנציה/ אלצהיימר ומשפחותיהם? ד"ר קרלאוויש טוען שבארה"ב טיפול רפואי אפקטיבי נחשב ככזה רק כשיש עבורו מודל עסקי-כלכלי . לתרופות קל למצוא מודל עסקי: קל לקבוע עלויות ולתמחר את התרופה, להגדיר קריטריונים מי מקבל וכמה, מה עלות השתתפות עצמית, מתי מפסיקים לממן, מי הגורם המממן וכד'. מחקרי התערבויות לאלצהיימר/דמנציה מצאו ש התערבויות התנהגותיות והתערבויות פסיכו-חברתיות הן האפקטיביות ביותר , כלומר התערבויות כגון הדרכה למטפלים העיקריים, מרכזי יום לחולים, שילוב מטפלים בתשלום ועוד. יצירת מודל עסקי-כלכלי למימון התערבויות התנהגותיות ופסיכו-חברתיות, שמותאמות באופן אישי עבור כל חולה וחולה או כל משפחה ומשפחה, זו משימה מאתגרת עד כדי בלתי אפשרית. לדעתו, זו אחת הסיבות המרכזיות למשבר הנוכחי בטיפול בחולי דמנציה בארה"ב. מה צפוי בעתיד לדמנציה/ אלצהיימר? לנוכח המשך העלייה בתוחלת החיים, מספר החולים ברחבי העולם צפוי להמשיך ולעלות. זאת משום שגורם סיכון מספר 1 לפתח דמנציה/ אלצהיימר הוא הגיל הכרונולוגי של האדם. ד"ר קרלאוויש טוען שדמנציה /אלצהיימר דומה למחלת הסרטן. זו לא מחלה אחת, אלא הרבה תתי סוגים של מחלה. בדומה למחלת הסרטן, ניתן לצפות שנמצא ונפתח טיפולים טובים ויעילים. אבל, לא תהיה תרופה שתפתור את כל הבעיות. יידרש שילוב של זיהוי מוקדם, התאמת אורח חיים ועוד מגוון ערוצי טיפול שאינם תרופות. הוא מסכם זאת כך: "המחשבה שאפשר להתמודד עם דמנציה/ אלצהיימר באמצעות מציאת "מרפא" דומה לתכנון (כלכלי) לתקופת הפנסיה ע"י רכישת כרטיסי לוטו". (עמ' 230) האתר של הסופר: https://www.jasonkarlawish.com/ ותזכרו – זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת : כמה זמן נמשכת דמנציה שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה מה קורה במוח במחלת אלצהיימר

יום אחד התקשרה אישה המטפלת בבעלה עם דמנציה ושאלה אותי בנוגע לבעלה: "הוא בדרך כלל הולך בלי בעיה, אבל ביומיים האחרונים שמתי לב שהוא הולך עם נטייה לצד שמאל. זה סימן שהדמנציה מתקדמת?". לא, זה לא היה סימן להתקדמות הדמנציה, אלא סימן שהאיש סובל מכאבים כלשהם בגב או ברגל ימין. כדי להתגבר על כך הוא העביר את משקל גופו לצד שמאל בזמן ההליכה. מה שהיה "מוזר" במצב זה הוא שהאיש לא ידע לספר או לדווח שהוא סובל מכאבים, וצריך היה להסיק זאת מצפייה בהתנהגות שלו. כמה ימים של נטילת משכך כאבים והאיש חזר ללכת כהרגלו. יש אנשים בעלי סף כאבים "גבוה", שמשתפים את הסביבה בסבלם רק לאחר זמן רב. יש בעלי סף כאבים "נמוך", המבקשים מזור לכל כאב, אף מה שנתפס בעיני אחרים כמינורי. בעולם הרפואה ידוע שחוויית הכאב מושפעת ממגוון גורמים ביולוגיים, גנטיים, חברתיים, נפשיים ועוד. כפי שיודע כל מי שצפה בסדרה הזו- שכיחות כאבים בדמנציה/ אלצהיימר הנושא של כאבים בדמנציה/ אלצהיימר זוכה להתייחסות מועטה יחסית. בספרות המדעית ישנם דיווחים חוזרים שתרופות משככות כאבים מוצעות באופן מצומצם יחסית לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. זאת, על אף שמקובל שכאבים כרוניים שכיחים בקרב כ-60% מבני 65+, ומביאים לליקוי תפקודי אצל 40-80% מדיירי בתי האבות בעולם. במחלת האלצהיימר מתרחש תהליך של ניוון באזורים במוח הידועים כקשורים לכאבים והדבר משפיע על חוויית הכאב של האדם עם דמנציה. עם זאת, אזורים אחרים במוח נותרים כפי שהיו, ולמיטב ידיעתנו, תחושת וחווית כאב נותרת בדיוק כמו שהיתה בעבר . דיווח על כאב הוא מורכב ומתייחס להרבה ממדים: משך, מיקום, אופי, עוצמה מתי ועוד. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מאבד בהדרגה את יכולתו השפתית, ויש קושי להביע במילים את הכאב. ידוע שאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מדווחים פחות על כאבים חריפים וכרוניים. על כן, צריך להתייחס להתנהגויות שונות, העשויות לשמש כאמצעי לתקשר כאבים ומצוקה. שינוי משמעותי בהתנהגות עלול להיות בשל כאבים לא מדווחים. התנהגויות שכיחות שנמצאו במחקרים שקשורות לכאבים כוללות: שאלות חוזרות, קללות, אי שקט פסיכומוטורי, שוטטות, שפשוף חוזר של מקום מסוים, הבעות פנים של כעס או עצבנות, שינויים בשינה, צמצום הקשר עם הסביבה, צמצום אכילה ותיאבון ירוד, דרישת תשומת לב מתמדת וסרבנות לטיפול, ועוד. האם הכוונה רק לכאבים פיזיים? לעתים גם כאב רגשי עשוי להיות מבוטא בכאב פיזי. באופן כללי אנשים זוכים ליחס חיובי יותר, אמפתיה וסימפתיה כאשר מדווחים על כאבים גופניים בהשווא ליחס שמקבלים בנוגע לכאבים רגשיים, כגון בדידות, תסכול, עצב וכד'. גם בדמנציה/ אלצהיימר האדם עשוי להיות עוד מודע לכך, בפרט בשלבי התחלה ואמצע, ויביע כאב רגשי כתסמין כאב גופני. ככלל, כשאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מדווח על כאב, חשוב שנאמין לו! גם אם בירורים רפואיים אינם מעלים ממצא מובהק, חשוב להתייחס לכאבים בכובד ראש ולהציע התערבות. כיצד להתייחס לדיווח על כאבים שלא נמצאו ממצאים גופניים ברורים? כפי שמתואר בסרטון להלן, יש מגוון התערבויות שניתן להציע מבלי להזדקק לתרופות, כגון: בקבוק מים חמים/ קרים, מזון אהוב ומנחם, מוזיקה, ללטף בעל חיים, סרטון מצחיק עיסוק מהנה, תנוחה נוחה, עיסוי וכד'. כמובן שניתן להציע לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר הסובל מכאבים תרופות לשיכוך כאבים, בייעוץ עם הרופא המטפל . בספרות מדווח על השפעה מיטיבה של תרופות משככות כאבים להתנהגויות שונות ולמצבים של אי שקט, ואף תוקפנות. אם וכאשר ניתן טיפול בכאב, לא בהכרח כדאי להמתין עד שהאדם ידווח על כאב או יתנהג את הכאב. בחלק מהמצבים יש לשקול משככי כאבים כאמצעי מניעתי, בפרט לקראת ביצוע פעולה או תפקוד שכבר ידוע שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתנגד או סובל במהלך ביצועה, לדוגמה רחצה או הפעלה מוטורית לשימור טווחי תנועה. מהם כאבים שכיחים שאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר סובלים מהם? פעמים רבות לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יש מחלות אחרות הגורמות לכאבים. לדוגמה, סוכרת שלולה לגרום לכאבים או תחושות "שריפה"/ צריבה או נימול בכפות הידיים או בכפות הרגליים. לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יש פוטנציאל לחוש כאב בדיוק כמו לכל אדם אחר. מצבים שכיחים שמלווים בכאבים כוללים: שיגרון (ארטריטיס), כאבי גב, עצירות, צרבת, שפשופים בעור, כאבי ראש, זיהומים, כאבים מפציעות ישנות, פצעי לחץ (כואב מאד), כאבי שיניים, דלקת בדרכי השתן ועוד. ההבדל בין אדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולאדם עם מוח תקין הוא שהם עלולים להתקשות בזיהוי הכאב ולא יידעו לפנות ולבקש עזרה. איך אפשר לזהות כאב אצל אדם עם דמנציה/ אלצהיימר? צמצום ביכולת לתקשר מילולית מביא לכך שמטפלים נדרשים להתייחס יותר לרמזים לא מילוליים של כאב פיזי או רגשי. לדוגמה, נאחזים ברהיטים או בקירות תוך כדי הליכה או בשינוי תנוחה. זמן טוב להעריך אם אדם סובל מכאבים ואינו מדווח הוא במהלך החלפת בגדים. אומדנים להערכת כאבים: אומדני כאב רשמיים ומוכרים מוגבלים ביעילות שלהם עם אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. לא ניתן להסתמך על דירוג עצמי של רמת כאב הדורשים לציין בסולם מ-1 עד 10 מה דרגת הכאב או לבחור פרצוף מצויר המייצג את דרגת הכאב. כדאי לדעת שיש אומדן כאב המיועד לאנשים עם דמנציה מתקדמת, הנקרא PAIN-AD , ונמצא בשימוש של צוותים סיעודיים בישראל. אומדן כאב זה מתייחס להתנהגויות נצפות של האדם, כולל: נשימה, הבעות פנים, קולות, תנועות גוף והאפשרות לנחם את האדם. כל ממד מקבל דירוג מ-0 (ללא כאבים) עד 10 (כאבים בעוצמה גבוהה). עם זאת, אומדן זה מבוסס על שיקול דעתו של מי שמבצע זאת והתרשמותו ממצב המטופל. ההערכה כפי שמופיעה בויקיפדיה PAIN-AD עוד בנוגע להערכת כאבים: כשפונים לקבלת טיפול בכאב כדאי שננסה לעזור לרופא לזהות אם יש כאבים ומה טבעם, ולצורך זה רצוי לספק מידע מקיף ככל האפשר: מיקום: האם הכאב מופיע כאשר יש שינוי תנוחה, האם יש הקרנה של כאב ממקום למקום בגוף. טיב הכאב: רצוי ככל הניתן להשתמש במילים של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר - זה יכול לשמש רמז למקור הכאב. במידה ולא ניתן להבין מה שאומרים, תנסו לתאר (או לחקות) את הבעת הפנים הנלווית. תזמון: מתי זה מופיע: לאחר שינוי תנוחה, לפני/ אחרי רחצה, בלילה/ ביום, מייד כשקמים בבוקר, וכד'. חומרה: כדאי להשוות בין מה שהרופא רואה בזמן נתון ובין מה שקורה כשזה במצב הכי כואב. מה עוזר: מה ניסיתם והשפיע באופן כלשהו לטובה: שינוי תנוחה, חימום /קירור, משחות או קרמים, הפעלה עדינה, תרופות שניסיתם, הוספת כרית וכד'. מחקר חדש מאוקטובר 2023 בספרד מצא שניתן לזהות במאצעות בדיקת רוק כאבים בקרב אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבים מתקדמים, שאינם מסוגלים על כך לדווח מילולית. החוקרים מצאו שבנוכחות כאבים יש רמות גבוהות של sTNFR2 ו- SIgA, המוכרים בחומרים המעידים על דלקת פעילה. הם ממליצים להשתמש במידע מסוג זה בשילוב עם אמצעי ההערכה האחרים שהוזכרו לעיל. טיפול בכאבים: רצוי, כדאי ומומלץ להיעזר בתרופות משככות כאבים לפי המלצות הרופא המטפל. לצד אלו, כפי שהוזכר לעיל, יש מגוון התערבויות שיכולות להביא להקלה: הפעלה והסחת דעת ארומתרפיה חימום או קירור מקום הכאב (חשוב לקבל ייעוץ מקצועי איזה מהם מתאים לכל מצב) מתיחות או עיסוי מוסיקה מדיטציה והרפיה לפעמים, בפרט בדמנציה מתקדמת, ההתנהגות שתכוון אותנו לחשוד בכאבים תהיה התנהגות של בכי שקט, חרישי ומתמשך. כל אפשר לקרוא בפוסט זה: בכי מתמשך בדמנציה/ אלצהיימר כאבים עלולים להשפיע על תפקודי החיים, כולל שינה, תנועה, תיאבון ואי שקט. לפעמים כאבים הם הרקע לסרבנות לטיפול או לביצוע משימה טיפולית מסוימת. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: שינה בדמנציה/ אלצהיימר שאלות ותשובות בנושא אכילה בדמנציה/ אלצהיימר שינויים בחוש הריח וחוש הטעם בדמנציה/ אלצהיימר

מטפלים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מספרים כי לעתים קרובות החולה עייף מאד במהלך היום, נוטה להירדם במהרה בזמן ישיבה, מסרב לעשות דברים בטענות לעייפות וכד'. ראשית, חשוב לבדוק ולשלול גורמים שונים - תרופות בעלות השפעה מרדימה - תזונה לקויה (לעתים חולי דמנציה צורכים יותר מדי סוכר) - שינויים בדפוסי שינה כך שאין שינה לילה טובה ומספקת - דיכאון קליני במידה ומצאנו שכל הגורמים הללו תקינים, בכל זאת ייתכן שהחולה באמת עייף. למה זה קורה? פשוט משום ש- דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה המתישה את המוח . כשאנחנו מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, נדמה לנו לעתים שהוא אינו עושה מתאמץ דיו, שאינו משתדל מספיק, ואם היה מתאמץ קצת יותר - בוודאי היה מצליח. כל אחד מאיתנו יכול לחשוב על מצב שהיה לו עניין ורצון, התאמץ, ופשוט לא הצליח. גם אם המשימה היתה קלה עבור אנשים אחרים, עבורנו זו היתה משימה קשה עד מאד. זה מעורר תסכול רב. המוח של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עובד ללא הרף בפענוח המציאות והמתרחש סביבו. הוא עוסק כל הזמן בניסיון אקטיבי להבין את הסביבה. זה דומה למאמץ שרובנו משקיעים בניסיון לפתור תרגיל בהנדסה אנליטית, אבל זהו מאמץ מתמשך ורציף. וזה מעייף! שיחת חולין נראית לנו, ללא הקשיים הקוגניטיביים, כדבר טריוויאלי. עבור האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מהלך שיחת חולין דורש להתמקד בדברי המטפל ולא לשים לב לגירויים האחרים מסביב, להבין את המלים והמשפטים שנאמרים, לתכנן את התשובה שלו, להכין את עצמו למשפט הבא, ליצור קשר עין רציף, להימנע מהסחות דעת ועוד. וכל זה קורה שוב ושוב ברצף במהלך שיחה אחת! מה שנראה לנו כשיחה קלה ואינטראקציה מהנה, היא עבור החולה מאמץ מתמשך. יותר מכך, לרוב השיחה מבוססת על שאלות פתוחות, שצריך לבחור תשובה מתאימה מתוך מגוון רחב של תשובות אפשריות. כך שכל אינטראקציה חברתית מעייפת את המוח של אדם עם דמנציה, וככל שהאינטראקציה נמשכת - כך גוברת העייפות. וגם, לעתים קרובות לאנשים עם דמנציה יש גם רמת חרדה גבוהה יחסית. חרדה זו גורמת למצב של דריכות מתמדת של החולה ועלולה להיות גורם המעכב שנת לילה טובה ומספקת. כך נוצר מעגל קסמים של עייפות ושינה לא מספקת המובילה לעייפות נוספת, תנומות קצרות במהלך היום הפוגעות באיכות השינה בלילה, וכן הלאה. מטפלים לרוב רוצים לשמר את היכולות של האדם עם דמנציה לאורך זמן, ורבים חושבים שהדבר כרוך בפעילות רציפה לאורך כל שעות העירות. משפחות רבות מתלוננות בפניי שהחולה כל הזמן ישן, ושואלות מה אפשר לעשות כדי לשמור על עירנותו. בהתאם למצב החולה ושלב המחלה, אני ממליצה לאפשר לחולה להיות פסיבי בחלק משעות היום. כדאי להפעיל את החולה במגוון פעילויות, אך לא כל הזמן . תנסו לאזן בין הדרישה לפעילות אקטיבית ובין פעילות פסיבית, כגון צפייה בטלוויזיה, האזנה למוסיקה או בהייה בתמונה. כל אדם עם דמנציה חווה רמת עייפות שונה, ולכל אחד מתאימה רמת פעילות אחרת. חשוב שנראה את האדם שלפנינו ואת הצרכים הספציפיים שלו. יש גם סרטון שהכנתי בעניין: ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: עשרה מיתוסים על דמנציה זה דמנציה/ אלצהיימר. מה עושים עכשיו? נהיגה ודמנציה / אלצהיימר