מה הקשר בין תסמונת דחק פוסט-טראומטית לדמנציה/ אלצהיימר?

בימים אלו אנו נדרשים לעסוק בהשלכות הרגשיות, נפשיות, התנהגותיות

ותפקודיות של המלחמה שהחלה ב-7.10.23.

אמנם ישראל היא מדינה למודת מלחמות,

אבל החוויות המטלטלות בשנתיים האחרונות הגבירו את השיח הציבורי

בעניין השפעה של טראומה על בריאות הנפש של כולנו.

החדשות הטובות הן שרובנו נתאושש, נתגבר, נתחזק.

אבל, יש בינינו לא מעט שהחוויות והשפעתן תלווינה אותם עוד שנים רבות.

השאלה מה הקשר בין PTSD, תסמונת דחק פוסט-טראומטית, על תסמיניה המורכבים,

לדמנציה/ אלצהיימר עולה לעיתים בימים אלו.

המידע בנושא נאסף ברובו בארצות הברית.

ההתמודדות ארוכת השנים שם עם מי שהיו חיילים במלחמות בשנות ה-60 וה-70

וכיום בתקופת הזיקנה, מאפשרים מחקר ואיסוף מידע בעניין.

חשוב לציין שהמידע להלן מתייחס לתסמונת דחק פוסט-טראומטית מכל סוג,

לא רק ליוצאי צבא/ מלחמה, אלא כל מי שחווה טראומה שהותירה אותו במצב מורכב זה.

בתקווה שנלמד מניסיונם של אחרים,

כך שנטפל ונשקם את כל מי שזקוק לכך בעקבות המלחמה האחרונה.

מהו הקשר בין PTSD לדמנציה/ אלצהיימר?

מחקרים מראים ש- PTSD מהווה גורם סיכון משמעותי כשלעצמו להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר.

אנשים הסובלים מ-PTSD נמצאים בסיכון מוגבר של כ-61% להתפתחות תסמונת נוירו-דגנרטיבית, כדוגמת דמנציה/ אלצהיימר.

במחקרים על יוצאי מלחמה בארצות הברית, נמצא שיוצאי מלחמה עם PTSD

היו בסיכון כמעט כפול לפתח דמנציה/ אלצהיימר בהשוואה ליוצאי מלחמה ללא PTSD.

באופן לכאורה פרדוקסלי, הסיכון באוכלוסייה הכללית גבוה יותר מאשר בקרב יוצאי צבא/ מלחמה!

ייתכן שזה בגלל שיוצאי צבא/ מלחמה מודעים יותר ומזוהים יותר כאוכלוסייה פגיעה ל-PTSD,

ולכן מקבלים יותר טיפול.

נתון זה מצביע על כך שטיפול ל-PTSD עשוי להפחית את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר.

לקח מעשי לישראל לאחר מלחמת "חרבות ברזל":

להתייחס ולטפל בכל מי שחווה טראומה,

כולל: מפונים מביתם, שורדי נובה, נפגעי טילים, כולם כולם.

מה השכיחות של PTSD בקרב אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר?

שכיחות ה-PTSD בקרב אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר נע בין 4.7% ל-7.8%.

שכיחות זו של PTSD גבוהה משמעותית מהשכיחות באוכלוסייה הכללית.

מה הרקע הביולוגי לקשר בין PTSD להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר?

מספר מסלולים נוירו-ביולוגיים עשויים להסביר את הקשר:

• נזק להיפוקמפוס: הפחתת נפח ההיפוקמפוס עלולה לפגוע בלמידה ובזיכרון.

• הפעלה כרונית של מסלולי לחץ: תסמיני ה-PTSD כמו ערנות יתר וחזרה על חוויית האירוע הטראומטי עלולים להפעיל באופן מתמיד מסלולים פיזיולוגיים הקשורים לאיום ולחץ. ההימנעות וההסתגרות מהחיים היומיומיים והחברתיים ב-PTSD עלולים להוביל לירידה בגירוי הקוגניטיבי ובכך להפחית את הרזרבה והעמידות הקוגניטיבית.

• דלקת כרונית: מחקרים הראו כי PTSD קשורה לשינויים חיסוניים מעוררי דלקת.

האם יש הבדל בין גברים לנשים?

כן, קיימים הבדל משמעותי.

גברים עם PTSD בסיכון מוגבר של 96% להתפתחות דמנציה/ אלצהיימר.

לנשים עם PTSD הסיכון המוגבר עומד על כ-60%.

מהם התסמינים המוקדמים שיש לשים לב אליהם?

תסמינים קוגניטיביים:

דאגות סובייקטיביות לגבי יכולת קוגניטיבית (Subjective Cognitive Concerns - SCC),

כלומר תלונות אישיות של האדם עצמו על בעיות זיכרון או חשיבה,

שעוד לא מורגשות על ידי האנשים בסביבתו.

חומרת תסמיני ה-PTSD קשורה במיוחד לשינויים וקשיים סובייקטיביים בזיכרון ובקשב.

תסמינים התנהגותיים:

שינויים בזיכרון, חשיבה, מצב רוח או התנהגות העלולים להחמיר עם הזמן, כגון: חרדה, דיכאון, חשדנות, הזיות, כעס ותוקפנות.

דיסוציאציה (ניתוק) כמנגנון התמודדות: אנשים שחוו טראומה לא מטופלת נוטים "לנתק" מהסביבה,

מה שעלול לפגוע בתפקוד קוגניטיבי.

האם יש קשר בין PTSD לסוגים ספציפיים של דמנציה?

כן.

דמנציה פרונטו-טמפורלית (FTD) לסוגיה השונים בעלת קשר חזק ל-PTSD

בהשוואה לסוגי דמנציה אחרים.

באופן כללי, PTSD נמצא קשור לכל סוגי הדמנציה,

כולל אלצהיימר וסיכון מוגבר לדמנציה וסקולרית.

האם טיפול ב-PTSD יכול להפחית את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר?

נראה שכן, אך נדרש מחקר נוסף.

טיפול ב-PTSD כנראה חשוב מאוד לא רק להקלה בתסמיני ה-PTSD,

אלא גם למניעה אפשרית של דמנציה/ אלצהיימר.

אלו טיפולים יעילים לאנשים עם PTSD ודמנציה/ אלצהיימר?

הטיפולים המתאימים כוללים:

EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing)

טכניקה טיפולית מיוחדת שהוכחה כיעילה באנשים שעברו טראומה רגשית.

הנחת היסוד היא שטראומה מונעת מהמוח לעבד מידע באופן רגיל, מה שגורם לאירועים "להיתקע" במרכז עיבוד המידע של המוח.

בטיפול משתמשים בתנועות עיניים או גירוי אחר של שני צידי המוח כדי להסיר את המטענים הרגשיים של זיכרונות "תקועים" אלו.

טיפול EMDR מתואר במחקרים רבים והציג תוצאות חיוביות.

טיפול תרופתי: תרופות נוגדות דיכאון עשויות להיות יעילות בטיפול ב-PTSD, אך לא בהכרח יותר מפסיכותרפיה ממוקדות-טראומה.

מה ניתן לעשות למניעת התפתחות דמנציה/ אלצהיימר אצל אדם המוכר כסובל מ-PTSD?

ראשית, חשוב לזהות ולטפל ב-PTSD כדי למנוע מהלך כרוני, דיכאון נלווה, נטיות אובדניות,

וההשלכות הבריאותיות המזיקות של לחץ כרוני.

זיהוי מוקדם:

חשוב לזהות אנשים בסיכון לירידה קוגניטיבית עם היסטוריה משפחתית, פגיעת ראש טראומטית,

מחלת כלי דם מוחית, דאגות סובייקטיביות לגבי זיכרון וכדומה.

יש לעקוב אחריהם באופן הדוק עם הערכה קוגניטיבית תקופתית.

התערבויות מונעות:

גישה מניעתית כוללת: הפחתת לחץ, תרפיות גוף-נפש, שיפור שינה, פעילות גופנית, ואימון קוגניטיבי.

כל אלה יכולים לשפר את ה-PTSD ולמנוע ירידה קוגניטיבית עתידית.

טיפול מוקדם:

הבנה וטיפול בהשפעות ארוכות הטווח של טראומה יכולים לעזור לאנשים לפתח מנגנוני התמודדות בריאים יותר מאשר דיסוציאציה, ועשויים להפחית את הסיכון לירידה קוגניטיבית עתידית.

מה ההשפעה של דיכאון הנלווה ל - PTSD?

קיים סיכון כפול לדמנציה/אלצהיימר באנשים עם  PTSD + דיכאון.

דיכאון נלווה בקרב אנשים עם PTSD הוא מאוד שכיח,

עם הערכות של שכיחות משותפת הנעות בין 30% ל-50%.

אנשים עם PTSD + דיכאון בסיכון כפול לדמנציה/ אלצהיימר בהשוואה לאנשים ללא PTSD וללא דיכאון.

על כן, החשיבות של זיהוי וטיפול גם ב-PTSD וגם בדיכאון כדי להפחית את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר.

מה ההשפעה של גורמי סיכון נוספים?

פגיעת ראש טראומטית (TBI): 

פגיעת ראש בינונית עד חמורה מגבירה את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר, אף למשך שנים לאחר פגיעת הראש.

גורמי אורח חיים: הפרעות שינה, תגובות דלקתיות של המערכת החיסונית, רזרבה קוגניטיבית מופחתת, ומחלות מטבוליות או וסקולריות עשויים לתרום לקשר בין PTSD לדמנציה/ אלצהיימר.

צריך לעקוב אחר אנשים עם PTSD לאורך זמן.

השפעות ה-PTSD הן ארוכות טווח, גם אם נראה כי חלף.

נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את הגורמים התורמים

והמנגנונים הבסיסיים של הקשר בין PTSD לדמנציה/ אלצהיימר.

זה יאפשר פיתוח המלצות ספציפיות לגבי הערכות סקר, אבחון וטיפול באנשים עם PTSD,

ועשוי להפחית את הסיכון לפיתוח דמנציה/ אלצהיימר לטווח הארוך.

מתי חשוב לפנות לאבחון?

ברגע שמבחינים בשינויים בחשיבה או בזיכרון - יש לפנות לרופא.

לסיכום:

המחקר המודרני מצביע בבירור על קשר משמעותי בין PTSD לבין סיכון מוגבר לדמנציה/ אלצהיימר.

הקשר הזה מדגיש את החשיבות של:

• זיהוי מוקדם וטיפול ב-PTSD: לא רק להקלה בתסמינים הנוכחיים אלא גם למניעה השפעות ארוכות טווח על יכולות קוגניטיביות

• מעקב קפדני אחר אנשים עם PTSD, במיוחד כשהם מזדקנים

• טיפול מקיף הכולל התייחסות לדיכאון נלווה וגורמי סיכון נוספים

• מודעות לתסמינים המוקדמים והפנייה מוקדמת לאבחון מקצועי

ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, אלא אומר שאין מה לעשות.

תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

בטח יעניין אותך גם:

ירידה קוגניטיבית קלה - מהי ומה אפשר לעשות

מהם סוגי הדמנציה?

סימנים לבעיות קוגניטיביות – ממה ומתי לדאוג