מכירים את המשפט:
"יש מי שחי בשביל לאכול, ויש מי שאוכל כדי לחיות?"
זו תמצית חוכמת החיים שאכילה היא הרבה יותר מהפעולה הבסיסית של צריכת מזון לשם אנרגיה.
עבור רובנו כל מה שקשור באוכל הוא עניין משמעותי בחיינו, הטעון בהרבה רגש, עיסוק ועניין.
במהלך דמנציה/ אלצהיימר יהיו בשלב כלשהו שאלות ודילמות הקשורות להזנה ולאכילה.
לעתים תהיה נטייה לאכול יותר (אפילו הרבה יותר) מבעבר, לרוב בתחילת הדמנציה/ אלצהיימר,
ולעתים תהיה נטייה לצמצם את כמות ומבחר המזון שאוכלים (שכיח יותר ככל שהדמנציה מתקדמת).
להלן דילמות שאני נדרשת אליהן באופן חוזר והמלצות כיצד לנהוג.
"אמא/ אבא שלי לא אוכל/ת":
זה משפט שכיח של בני משפחה מטפלים.
רבים מוטרדים שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו אוכל כתמול שלשום.
לעתים יש גם שינוי בהיענות לאוכל שאהבו בעבר, עד כדי דחייה של מזון שאנחנו זוכרים שאהבו מאד.
מומלץ לעקוב אחר המשקל של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, וזה יהיה מדד אובייקטיבי אם יש מקום לדאגה. שקילה אחת לחודש היא תדירות מקובלת.
בנוסף -
מה לעשות:
מומלץ לערוך יומן מעקב רשום הכולל מה, כמה ומתי האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אוכל למשך 10-14 ימים.
זאת מבלי לערוך שינוי כלשהו במטרה ליצור בסיס מידע.
פעמים רבות המטפלים מגלים שהמצב אינו חמור כפי שסברו, והאדם עם דמנציה אוכל יותר ממה שהיה נדמה להם.
ייתכן שהוא אוכל פחות ממה שנהג לאכול בעבר או מזון שונה ממה שאכל בעבר, אבל באופן כללי ובמבט מקרו של כמה ימים - למעשה אין סיבה לדאגה.
כמו כן, נתונים אלו יוכלו לשמש בסיס לפנייה וקבלת החלטות עם תזונאי/ת או לכוון מה כדאי להוסיף/ להעשיר/ להחליף.
"כל מה שהם רוצים לאכול זה מתוקים":
עם העלייה בגיל באופן טבעי חלים שינויים בחושים שלנו.
שינויים בחושי הראייה והשמיעה ברורים לכולנו, ויש מכשירים שאפשר להיעזר בהם לשמירה על תפקוד.
גם חוש הריח וחוש הטעם משתנים, ולרוב איננו נותנים דעתנו על כך.
מספר החיישנים בלשון ובאף פוחת באופן משמעותי, ומלווה לעתים בניוון במרכז ריח במוח.
הדבר נכון במיוחד במחלת אלצהיימר, ויש אנשים עם אלצהיימר המדווחים שבדיעבד השינוי בחוש הריח החל עוד לפני הקשיים בזיכרון לטווח קצר.
(יש אפילו בדיקה לאלצהיימר המבוססת על היכולת להבחין בריח של חמאת בוטנים.)
בנוסף לשינויים הטבעיים בחושים עם העלייה בגיל, דמנציה/ אלצהיימר פעמים רבות מלווה בהעדפה ברורה למזון מתוק. למה זה קורה? לא ממש ברור, אך זו תופעה שכיחה מאד.
מה לעשות:
באופן כללי, במידה ואין מחלת סוכרת, ההמלצה היא לאפשר לחולה בדמנציה/ אלצהיימר לאכול מזון מתוק כרצונו. (אין לראות בכך המלצה רפואית).
לצד זה, תמיד כדאי להיוועץ ברופא/ה מטפל/ת!
אם יש סוכרת, מומלץ להיוועץ עם הגורם הקליני (רופא, אח/ות סוכרת, תזונאי/ת) כיצד לאפשר לו לאכול מה שרוצה ולשמור על איזון הסוכרת.
(זה דורש חשיבה שונה מהפרוטוקולים הרגילים, אבל בהחלט אפשרי).
"היא אוכלת שטויות למרות שאנחנו מביאים לה אוכל מבושל":
לעיתים אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתגורר בגפו ומתקשה לבשל או אפילו לחמם את המזון.
המטפלים משקיעים, מבשלים ומביאים לביתו מזון מבושל וטעים, אולם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מעדיף לאכול עוגיות/ ופלים/ קרקרים/ כל מה שקונים בשקיות.
ברור לכולנו שבישול אוכל זו משימה מורכבת.
גם חימום מזון שמישהו אחר בישל היא משימה מורכבת ורבת שלבים:
לזכור שיש במקרר מזון,
לפתוח את הקופסה,
לזהות מה יש בה,
להוציא מנה לצלחת,
לסגור את הקופסה ולהחזיר למקרר,
לחמם את הצלחת במיקרו (הפעלת המיקרו זה כשלעצמו סיפור מורכב),
לזהות את הצפצוף של המיקרו כשסיים וכיו"ב.
ייתכן שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מסוגל לעשות זאת עוד, אולם מעטים יודו בכך!
לרוב יאמרו ש"לא הייתי רעבה/ לא אוהבת את מה שהבאתם/ המיקרו לא עובד כמו שצריך" ועוד אי אלו נימוקים.
מה לעשות:
הגיע הזמן להכין צלחות עם פתקים, כולל איך מפעילים את המיקרוגל או לשלב מישהו שיבוא לחמם את המזון, ואידיאלית יישב לאכול יחד עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר.
הרי אכילה היא אירוע חברתי, ואנחנו נוטים לאכול יותר כשיש לנו שותפים לארוחה.
גם אנשים ללא דמנציה/ אלצהיימר עלולים לפתח דפוס אכילה של "כריכים מעל הכיור" מפאת דכדוך, המלווה לעיתים אכילה לבד או קושי רגשי לטרוח בהכנת ארוחה רק עבור עצמם.
"היא גומרת את כל הכיבוד על השולחן!"
משפחה שיתפה אותי בכך ששמו קערות של חטיפים על השולחן כאשר התארחו הנכדים,
והאמא/ סבתא פשוט ישבה ואכלה ללא הפסקה (עד כדי שהנכדים התלוננו שסבתא גומרת להם את החטיפים).
רובנו נוהגים להניח כיבוד על שולחן מרכזי כאשר מארחים את הנכדים/ משפחה /חברים.
בדמנציה/ אלצהיימר היכולת לשפוט מה מתאים במצבים חברתיים משתנה, ואופן ההתנהלות עלול שלא להתחשב באנשים אחרים, כך שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יאכל מבלי לחשוב שעוד אנשים רוצים ליהנות מן התקרובת.
מה לעשות:
נתחיל עם מה לא לעשות:
לא להעיר או לגעור על כך שהיא אוכלת הכל ולא משאירה לאורחים.
מה כן, התערבות סביבתית:
להציב את הכיבוד הרחק מהישג היד המיידית, אולי כך שתצטרך לקום כדי להגיע לקערה וכד'. אפשרות נוספת: להציב לידה קערה קטנה אישית, ואת יתר הקערות להניח רחוקות יותר או לתת לכל אורח קערה אישית משלו (כן, אני יודעת שזה מוזר לאורחים, אבל זה עובד).
"אבל הוא חולה לב ואסור לו ביצים וגבינות בגלל הכולסטרול!"
הנחיות תזונתיות לכלל האוכלוסיה ובתקופות חיים צעירות אינן בהכרח רלוונטיות לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר.
גם עבור מי שרוב חייו נמנע ממזון עתיר שומנים או חלבונים,
ייתכן שכעת אפשר שיאכלו באופן חופשי ממזונות אלו.
לתפיסתי המקצועית, הקו המנחה בטיפול וליווי אדם עם דמנציה/ אלצהיימר הוא איכות חיים נוכחית שלהם.
מזון הוא מרכיב מרכזי באיכות חיים ובדמנציה/ אלצהיימר הגישה הטיפולית מכוונת לאפשר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר לאכול מה שרוצה (כאמור גם מתוקים), מתי שרוצה (כן, גם בלילה), איפה שרוצה (בסלון מול הטלוויזיה, בחדר שינה אבל לא בתנוחת שכיבה) ואיך שרוצה (כמו מזון אצבעות שמתואר להלן).
מה לעשות: להתייחס קודם כל לאיכות החיים עכשיו, ולדאוג פחות ממה יהיה בעתיד. (כן, יודעת שזה קל לומר, אבל קשה לעשות).
"אמא שלי יושבת שתי דקות, חוטפת שלושה ביסים וזהו. היא לא מוכנה לשבת יותר מכמה דקות, גם לא לאכול. היא יורדת במשקל. מה עושים?".
שוטטות היא תופעה מוכרת בדמנציה/ אלצהיימר.
אנחנו לא ממש מבינים למה זה קורה, ולבקש מהאדם לשבת שוב ושוב - לא אפקטיבי, גם לא לצורך אכילה.
מה לעשות:
בנוסף למזון בצלחת, כדאי להציע מגוון של "מזון אצבעות", כלומר מזון שאפשר לאכול תוך כדי עמידה או הליכה. לדוגמה: ביצה קשה, רצועות חביתה, כריכים שונים (גבינה, טחינה, חומוס, טונה וכד'), ירקות חתוכים טריים (פלפלים, מלפפונים, עגבניות שרי, קולרבי) או מבושלים (שעועית ירוקה, ברוקולי, כרובית, גזר גמדי), פירות חתוכים, תפוחי אדמה מבושלים או אפויים בפרוסות, אטריות פסטה רחבות, מקלות דגים, חתיכות עוף, קציצות ללא רוטב, חתיכות שניצלים, כדורי פלאפל, קובה, פסטלים, לביבות, פנקייקים, קוביות גבינה, משולשי גבינה, חתיכות פשטידה, ריבועי פיצה, עלי גפן ממולאים.
אם נחשוב על כך, בוודאי יש עוד אפשרויות רבות.
מזון בסגנון זה עשוי להתאים גם לאנשים שעכשיו מתקשים להשתמש בסכום.
חשוב!
צריך להתאים את מרקם המזון ליכולת הלעיסה והבליעה של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר.
אם יש התלבטות - ייעוץ של קלינאי/ת תקשורת.
תפקוד האכילה הוא לרוב התפקוד האחרון שנשמר,
ולדעתי מאד חשוב שנאפשר ביצוע עצמאי ככל שניתן למשך זמן רב ככל שניתן.
מידע נוסף בנושא אכילה בדמנציה/ אלצהיימר: - לאכול ולחיות בכבוד: חוברת המצוינת שערכו עמותת עמדא, משרד הבריאות וג'וינט אשל
- על הזנה בדמנציה מתקדמת: הרצאה מעולה של ד"ר רוני צבר עם עמותת עמדא
- סרטון שלי מיוטיוב: על ההשפעה של הסביבה הפיזית על אכילה
ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות!
תדברו איתי, נחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים לכם ושל יקירכם.
לקריאה מעניינית נוספת: