תפסיקו להתווכח, תתחילו להתחבר: כלים מעשיים לתקשורת בדמנציה/ אלצהיימר

• "היא עושה לי דווקא. כל מה שאני מציע - היא אומרת לא".

• "אני שואל אותה מה את רוצה ללבוש? היא עומדת שעה לפני הארון ובסוף לא מחליפה בגדים".

• "הוא לא מוכן לעשות מה שאני מבקשת, כלום".

• "מה אתה רוצה לאכול? מה שאת רוצה הוא עונה, ואז מה שאני מגישה עושה לי פרצוף ולא אוכל".

בני משפחה מטפלים רבים עסוקים בניסיונות לשכנע ולשדל אדם עם

דמנציה/ אלצהיימר לבצע פעולות ומטלות יום יומיות.

ההתמודדות הזו מתישה, מתסכלת, מעצבנת ואף מייאשת.

זה לא חייב להיות כך.

המפתח לשינוי התמודדות זו טמון בהתאמת אופי התקשורת

של המטפל/ת עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר.

דבקות בדפוסי התקשורת שהשתמשנו בהן בעבר עשוי לטרפד השגת שיתוף פעולה.

דמנציה/ אלצהיימר דורש מהמטפלים להתאים את

דפוסי התקשורת ליכולות של האדם עם הדמנציה/ אלצהיימר,

ואלו משתנים לאורך זמן.

אם התקשורת עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתסכלת אתכם,

מומלץ לאמץ ולסגל את עקרונות התקשורת המתאימים להלן.

אני מאמינה בהצעות מה כן ולא רק מה לא.

לכן, תחילה מה לא לעשות ובהמשך – מה כן לעשות.

אל תעשה:

אל תתווכחו, אל תתעמתו: 

עימות או ויכוח עם אדם עם דמנציה זה כמו לשחות נגד הזרם בנהר באמצע שיטפון –

זה מתיש ולא ממש מתקדמים בכיוון הרצוי.

אין מנצחים בוויכוחים בדמנציה/ אלצהיימר.

כדאי שנימנע מכך.

אל תבדקו את הזיכרון שלהם, אל תשאלו "זוכר/ת...?"

לא. הם לא זוכרים.

זו הבעיה הבסיסית: ליקוי בזיכרון.

האם אנחנו אוהבים שמישהו שואל אותנו שאלות שברור שאנחנו לא יודעים?

לא ממש.

אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שנשאל שאלות הבודקות את הזיכרון שלו חווה

תסכול, בושה, עצב, אכזבה, השפלה, דכדוך....

ולא - זה לא משמר/ משפר את היכולות או את הזיכרון שלו.

איתגור מסוג זה רק מביא לתגובות שליליות והרגשה רעה.

עדיף להימנע משאלות כאלו.

אל תשאלו רצף של שאלות:

לפעמים, בהיסח הדעת, אנחנו "יורים" כמה שאלות אחת אחרי השנייה

כדי לקצר זמנים או לבירור מעמיק של נושא שמטריד אותנו:

"איפה היית כל כך הרבה זמן? הבאת את מה שביקשתי מהחנות? מה עוד קנית?".

לאדם עם דמנציה/ / זה עלול להרגיש כהתקפה מילולית.

הוא מתקשה לקלוט ולהבין את הנאמר וזה יוצר עומס קוגניטיבי.

לא נתפלא אם ישיב בתוקפנות מילולית, שמשקפת את ההרגשה שלו.

אל תזכירו להם שיש להם בעיה בזיכרון

תופעה שכיחה בדמנציה היא הליקוי הקוגניטיבי אנוזאגנוזיה,

שמשמעו ליקוי במודעות עצמית, היעדר תובנה עצמית.

האדם עם דמנציה/ אלצהיימר באמת איננו מודע לקשייו.

לא נזכיר לו שיש לו מחלה/ ליקוי/ בעיה/ אבחנה.

מי שלא מרגיש שיש לו בעיה,

יתקשה להסכים עם מידע זה ממישהו אחר, קרוב ככל שיהיה.

במקרה הטוב, תגרמו לדכדוך ועצב.

במקרה הגרוע, תעוררו התנגדות, כעס, תוקפנות,

חשדנות וערעור היחסים ביניכם.

ובהמשך לעיקרון זה:

אל תתקנו או תצביעו על טעויות שלהם

בדמנציה/ אלצהיימר אין חינוך, לא יהיה לימוד והפנמה מטעויות לטובת הפעם הבאה.

תיקון טעות עלולה לגרום להרגשה של כישלון, תסכול, בושה.

בדמנציה שכיחה התופעה של קונפבולציות,

שמשמעה סיפורים שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מספר ומשוכנע בהיותם נכונים וצודקים,

גם כשאין בכך שמץ של אמת או היגיון, לדעתנו.

ההנחה היא שיש פיסת מידע בראשו המהווה קצה חוט של סיפור עבורו,

ובשל הליקוי בזיכרון הוא מתקשה לשלוף את המידע הנלווה

והמוח משלים את הסיפור עם כל פיסת מידע אחרת זמינה,

מוזרה ככל שתהיה...

תעשה:

תדברו במשפטים קצרים וברורים: 

היכולת של אדם עם דמנציה /אלצהיימר לייצר משפטים

מובנים לסביבה הולכת ונשחקת כל הזמן.

כאשר נפגעת היכולת לייצר שפה –

במקביל נפגעת היכולת להבין שפה.

כשאנחנו מדברים במשפטים ארוכים עם

חיבורים רבים ומוסרים הרבה מידע,

האדם עם הדמנציה/ אלצהיימר עלול להתקשות לעקוב וירגיש מוצף.

זה עשוי להיראות לנו כאטימות או התעלמות.

"אמור מעט, עשה הרבה", אמרו חז"ל - צודקים.

תקבלו על עצמכם אחריות ואשמה, גם אם לא עשיתם דבר שגוי.

"אני מצטער/ת" – זה הביטוי המאפשר ביותר.

מאפשר לאדם עם הדמנציה/ אלצהיימר להרגיש בסדר.

להרגיש שלא הוא הבעיה.

לקיחת אחריות ואשמה על עצמנו יוצרת מרחב בטוח

עבור האדם עם דמנציה/ אלצהיימר

ומשחררת אותו מעמדת ההתגוננות וההצטדקות.

רק אז אפשר להתקדם.

תשאלו שאלות עם 2 אפשרויות בתוך השאלה:

אנחנו מאד רוצים לתת לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להרגיש שיש לו אפשרות לבחור.

הטעות הנפוצה היא שממשיכים כבעבר בשאלה המתחילה ב"מה?": 

מה לאכול, מה לעשות, למה ללבוש...

לאדם שבהגדרה מתקשה לשלוף מהזיכרון,

שאלה המתחילה ב"מה" היא מאתגרת במיוחד.

לכן, לא פעם ניתקל בסירוב לעשות, לאכול, ללבוש...

אכן חשוב שנשתף את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ונציע בחירה.

נעשה זאת על ידי הצגת 2 אפשרויות בחירה בשאלה עצמה: 

לא: מה את רוצה לאכול?

כן: את רוצה לאכול ____ או _____? 

תתנו ה-ר-ב-ה זמן להבין מה שאמרתם

כאמור, בדמנציה/ אלצהיימר יש שינוי ביכולת הבנה של שפה.

האדם עם דמנציה/ אלצהיימר זקוק להרבה (הרבה!)

יותר זמן לקלוט ולהבין את מה שנאמר,

לנסח ולבטא מענה/ תשובה.

לפעמים נדרשת אפילו דקה ויותר לקבלת תשובה לשאלה.

האטת הקצב שלנו ומתן זמן ממושך

(זה מרגיש כל כך לא נוח!)

מגדילה משמעותית את הפוטנציאל להמשיך בדו שיח.

תשתמשו בשפת גוף: 

ככל שהיכולת להבין שפה מדוברת נשחקת ו

מצטמצמת בדמנציה/ אלצהיימר בשל התקדמות המחלה,

האדם נסמך יותר ויותר על תקשורת לא מילולית כדי להבין.

טון הדיבור, הבעת הפנים ותנועות הידיים הן מידע חיוני

להבין את המסר שאני מנסה לשדר.

שימוש בכל אלה באופן מכוון מגביר את הפוטנציאל

שאכן המסר שלי ייקלט באופן מתאים.

טיפ כללי לתקשורת:

מחמאות – והרבה!

קל מאד לעבור את המסע הטיפולי מבלי לומר

דברים טובים וחיוביים לעצמנו וליקירנו.

טיפול עלול להיות כה אינטנסיבי ועמוס שפשוט

לא שמים לב וכל יום עובר כמו הקודם,

ואנחנו לא אומרים משהו טוב, משהו חיובי, משהו אוהב.

כדאי להיות מכוונים לומר משהו טוב לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר ולעצמנו.

זה במיוחד נכון בין בני זוג,

אך בוודאי תקף לכל סוגי היחסים.

מומלץ להתאמץ לעשות את זה, גם אם אתם פחות מנלהבים.

זה לא חייב להיות משהו מדהים או מרטיט לבבות.

מספיק לומר: אני נהנה לשתות קפה איתך, החולצה הזו ממש יפה לך,

איזה חיוך מקסים יש לך, אני כל כך אוהבת את הצחוק שלך.

הכלל היחידי הוא לומר משהו חיובי ונעים.

גם אם היחסים שלכם לא נפלאים באופן שגרתי.

מה שטוב בתרגיל הזה הוא שתתחילו לשים לב לדברים טובים במהלך היום.

וכל המרבה הרי זה משובח!

ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות!

תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

בוודאי יעניין אותך גם:

שוב פעם אותו הסיפור בדמנציה/ אלצהיימר

הסחת דעת בדמנציה/ אלצהיימר

שינויים בראייה ותפיסה חזותית בדמנציה/ אלצהיימר