כשהשמש שוקעת ואי השקט עולה: מה עושים עם תופעת שקיעת החמה בדמנציה/ אלצהיימר?
יש משפחות שמכירות היטב את השעות האלה:
במהלך הבוקר הכול מתנהל באופן סביר,
אבל לקראת אחר הצהריים משהו משתנה.
האדם עם דמנציה/ אלצהיימר נעשה חסר שקט, מסתובב בבית,
שואל שוב ושוב מתי הולכים הביתה, מחפש מישהו שאינו נמצא,
ולעתים נעשה חשדן, כועס או חרד.
לתופעה הזו יש שם: Sundowning,
או בתרגום חופשי: "תופעת שקיעת החמה".
זו תופעה מוכרת בקרב אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר,
המתבטאת בהתגברות של תסמינים התנהגותיים
ורגשיים בשעות אחר הצהריים והערב.
היא אינה מופיעה אצל כולם, ולא בהכרח מתרחשת מדי יום.
למה דווקא לקראת הערב?
אין כיום הסבר אחד ומוסכם לתופעה.
אחד ההסברים קשור לשינויים בשעון הביולוגי
ובמחזורי השינה והערות.
הסבר אחר מתייחס לעומס המצטבר על המוח במהלך היום.
אדם עם דמנציה/ אלצהיימר משקיע מאמץ רב בפענוח הסביבה,
בהבנת המתרחש ובתגובה לגירויים.
ייתכן שלקראת סוף היום היכולת להתמודד עם כל אלה פוחתת.
גם השינויים בתאורה עשויים להשפיע.
כאשר האור הטבעי פוחת, צללים מתארכים
וחפצים מוכרים עלולים להיראות אחרת.
מעיל המונח על כיסא עשוי להיתפס כאדם שיושב בחדר,
וחפץ בפינה חשוכה עלול להיראות כחיה או כדמות מאיימת.
אבל חשוב לזכור: לא כל אי שקט בשעות הערב הוא "תופעת שקיעת החמה".
לפעמים מדובר בכאב, רעב, צמא, עצירות, צורך בשירותים,
השפעת תרופות או קושי אחר שהאדם אינו מצליח להסביר לנו.
אם מדובר בשינוי חדש, פתאומי או חריג בהתנהגות,
חשוב לפנות לבירור רפואי ולא להניח
שזו פשוט עוד תופעה של הדמנציה/ אלצהיימר.
עוד על דליריום לעומת דמנציה/ אלצהיימר בפוסט זה.
מה אפשר לעשות?
כמו בהתמודדות עם התנהגויות אחרות בדמנציה/ אלצהיימר,
כדאי לשלב שני כיווני פעולה:
היערכות מראש והתמודדות בזמן אמת.
1. לשמור על שגרה, אבל לא על חשבון גמישות
שגרה מוכרת מסייעת לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להבין מה צפוי להתרחש
ומפחיתה את הצורך להתמודד שוב ושוב עם מצבים חדשים.
אם ידוע שאי השקט מתחיל בדרך כלל בסביבות השעה 17:00,
כדאי לתכנן את היום בהתאם.
למשל, לקבוע ביקורים, סידורים, רחצה ופעילויות
הדורשות מאמץ לשעות מוקדמות יותר.
אין צורך להעמיס פעילויות רק כדי שהאדם יהיה עסוק.
גם עודף גירויים עלול להקשות עליו.
2. אור ביום, תאורה מתאימה בערב
חשיפה לאור טבעי בשעות הבוקר והיום מסייעת לוויסות השעון הביולוגי.
לכן כדאי לעודד יציאה החוצה, בהתאם למזג האוויר וליכולות האדם.
בשעות אחר הצהריים כדאי להדליק תאורה בבית
עוד לפני שמתחיל להחשיך,
כדי להימנע ממעבר חד מסביבה מוארת לסביבה אפלולית.
תשימו לב במיוחד לפינות חשוכות, לצללים,
להשתקפויות בחלונות ובמראות
ולחפצים שעלולים להיראות כמו דמויות.
תנסו לעבור בבית ולהתבונן בסביבה מנקודת המבט של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר.
לפעמים שינוי קטן במיקום חפץ או בתאורה עושה הבדל משמעותי.
3. תנועה במהלך היום ומנוחה בהתאם לצורך
פעילות גופנית מותאמת במהלך היום עשויה לתרום
לשינה טובה יותר בלילה ולהפחתת אי שקט.
ומה לגבי שינת צוהריים?
אין כלל אחד שמתאים לכולם.
אם האדם זקוק למנוחה, אין סיבה למנוע אותה באופן אוטומטי.
עם זאת, אם הוא ישן שעות ארוכות במהלך היום ומתקשה לישון בלילה,
כדאי לבחון התאמות בדפוסי השינה.
4. לבדוק גם את הדברים הקטנים
האם האדם מרכיב את המשקפיים המתאימים?
האם מכשירי השמיעה פועלים?
האם הוא אכל ושתה?
האם יש סימנים לכאב או לאי נוחות?
לפעמים אנחנו מחפשים הסבר מורכב להתנהגות,
כשהגורם הוא צורך גופני פשוט שלא זוהה.
ומה עושים כאשר אי השקט כבר התחיל?
דוגמה:
מלכה, בת 79 עם דמנציה/ אלצהיימר,
ודוד, בן זוגה, המטפל בה.
מלכה נכנסת לסלון, שבו יושב דוד,
ושואלת בדאגה: "איפה דוד? ראית אותו?".
התגובה האינסטינקטיבית של דוד עשויה להיות:
"אני דוד! מה, את לא מזהה אותי?".
אבל התשובה הזו כנראה לא תסייע למלכה.
היא עלולה אפילו להגביר את המצוקה שלה.
במקום זאת,
קודם כל, להתייחס לרגשות.
דוד יכול לומר: "את מחפשת את דוד? את דואגת לו?".
חשוב לדבר בקול רגוע, לשדר הקשבה
ולהראות לה שהדאגה שלה נלקחת ברצינות.
לאחר מכן, לנסות לזהות את הצורך.
האם מלכה רוצה לומר לדוד משהו?
האם היא מחפשת אותו משום שנוכחותו מעניקה לה ביטחון?
האם היא זקוקה לעזרה במשהו?
אפשר להיעזר בשאלה פשוטה:
"את רוצה לומר לו משהו, או שאת רוצה שהוא יהיה כאן איתך?".
ולבסוף: להציע מענה לצורך, ולאו דווקא לתוכן הדברים.
אם מלכה מחפשת תחושת ביטחון,
דוד יכול להציע לשבת לידה,
להחזיק את ידה אם היא אוהבת מגע,
או להזמין אותה לספר לו על דוד.
המטרה אינה בהכרח לשכנע את מלכה שהוא דוד,
אלא לסייע לה להרגיש בטוחה יותר.
לפעמים דווקא צריך לזוז!
אחת הטעויות הנפוצות בהתמודדות עם אי שקט היא
הניסיון החוזר להושיב את האדם:
"בוא, שב קצת. תנוח. תראה טלוויזיה".
אבל אם האדם מסתובב בבית,
קם שוב ושוב או מבקש ללכת,
ייתכן שדווקא פעילות המשלבת תנועה תסייע לו.
אפשר להציע טיול בחוץ (אם מזג האויר מתאים)
או פעולה המפעילה את הידיים בתנועות חוזרות ומוכרות.
לדוגמה, קיפול כביסה, זיווג גרביים, ניגוב שולחן או טאטוא הרצפה.
כדאי להכין מראש קופסת פעילויות זמינה,
כדי שלא נצטרך להתחיל לחפש רעיונות
דווקא ברגע שבו אי השקט מתגבר.
בערוץ היוטיוב יש פלייליסט עם 70+ הצעות
להפעלות בבית: בקישור זה.
אפשרות נוספת היא שימוש במוזיקה מוכרת ואהובה.
לעתים שירה משותפת תהיה יעילה יותר מהאזנה פסיבית.
מומלץ להשתמש באפליקציה "מוזיקת נעורים"
שפותחה בשיתוף עם עמותת עמדא.
מידע נוסף על מוזיקה ודמנציה/ אלצהיימר בפוסט זה.
אם בוחרים לצפות בטלוויזיה,
רצוי להימנע מחדשות, מתוכניות עם עימותים,
אלימות או תכנים מעוררי פחד.
האדם עם דמנציה/אלצהיימר עלול להתקשות להבחין בין
מה שמתרחש על המסך לבין מה שמתרחש סביבו.
מומלץ: תוכניות בישול, טיולים, סרטוני תינוקות,
ערוץ מוזיקה ייעודי בשירותי הוט או יס
או
ביוטיוב יש ערוצים רבים של טיולים רגליים במקומות שונים בעולם,
ערים מפורסמות, יערות, אגמים,
שפשוט צופים ומלווים את מי שהולך בקצב נינוח ורגוע
עם פסקול של הסביבה. לדוגמה:
ומה לגבי בקשות חוזרות ללכת הביתה?
לפעמים אפשר לצאת יחד להליכה קצרה ולחזור.
לפעמים כדאי לשאול מה מחכה לו בבית,
וכך להבין טוב יותר מה הוא מבקש או למה הוא מתגעגע.
איך לעשות זאת בסרטון זה:
אין פתרון אחד שיעבוד תמיד.
מה שסייע אתמול לא בהכרח יסייע היום.
המלצה אחרונה: אל תחכו לשקיעה ולאי שקט.
אם אתם מזהים דפוס חוזר של אי שקט בשעות מסוימות,
תנסו לערוך מעקב קצר במשך מספר ימים:
מתי הוא מתחיל, מה התרחש לפני כן, מה האדם עשה,
ומה סייע לו להרגיש טוב יותר.
לפעמים נגלה שאי השקט מופיע דווקא לאחר יום עמוס,
לקראת ארוחת ערב מאוחרת, כשהבית מתמלא באנשים,
או כאשר המטפל העיקרי עסוק בהכנת ארוחת הערב ואינו פנוי.
המידע הזה יכול לסייע לנו להתאים את סדר היום
ולצמצם מראש מצבים מעוררי מצוקה.
ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר לא אומר שאין מה לעשות.
תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.
בוודאי יעניין אותך גם:
תגובות