כל החידושים החשובים באלצהיימר ודמנציה: סיכום מהכנס הבינלאומי בלונדון
- ד"ר דנה פאר מומחית לדמנציה
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 7 דקות
ב-12-15 ליולי התקיים בלונדון כנס האגודה האמריקאית לאלצהיימר.
זהו הכנס השנתי הגדול בנושא אלצהיימר ודמנציה.
השנה השתתפו כ-13,000 איש מכל העולם.
זכיתי השנה להציג פוסטר בנוגע להתאמות בטיפול דמנציה/ אלצהיימר
שנעשו בישראל בצל המלחמה מה-7.10.
במשך 4 ימים השתתפתי במושבים במגוון נושאים
ועיינתי באלפי פוסטרים (יש 1,000 פוסטרים שונים כל יום!).
קיבצתי להלן את המידע המעניין שליקטתי.
בעיניי מידע מרתק, מקווה שגם אתם תמצאו בו עניין.
שימוש במודלי שפה גדולים (LLM) באבחון וטיפול בדמנציה:
סוכן AI או מודל LLM שיראיין את המטופל ומשפחתו לפני הביקור אצל הרופא. מחקר בעניין מצא שהמודל/ סוכן מסוגל לאסוף מידע באופן אפקטיבי, לדוגמה, הAI הצליח לזהות שינויים בתפקודים ניהוליים שרופאים לא זיהו. במחקר היו המשתתפים תגובות מעורבות לשימוש במודל: חלק נהנו וציינו שהיה כיף, חלק היו מתוסכלים שהמודל נתקע, חלק חשבו שלא שאל את השאלות הנכונות.
מחקר השוואת ניתוח ראיון של LLM לעומת קלינאים: ניתוח ראיונות שנעשו עם בני משפחה מטפלים על ההיסטוריה של הטיפול ביקירם עם דמנציה. המודל נטה לזהות יותר בעיות וקשיים בסיפור בהשוואה לקלינאים (שגם לא לגמרי הסכימו ביניהם). עוד דוגמה לשילוב עתידי של מודלי שפה בקשר מטפל/ מטופל.
מחקר שבדק יכולת של LLM לנתח תשובה לשאלה פתוחה: "תאר מה אתה עושה בבוקר אופייני". מצאו שמודל שמתוכנת היטב יכול לזהות שינויים במאפייני שפה מבחינת תוכן וצורה (יותר מאשר קלינאים).
שימוש במודל LLM לניתוח שפה: מודל שמצליח לזהות מילים "מפתיעות" (מילה במשפט שאינה צפויה מבחינת תוכן או צורה רגילה של שפה). שימוש נוסף לניתוח שפה באמצעות שאלה פתוחה (תיאור מה מתרחש בתמונה) לזיהוי מוקדם של דמנציה. עוד בפיתוח.
פיתוחים טכנולוגיים מעניינים:
משטח מתחת למזרן לזיהוי מוקדם של דלקת/ זיהום וצמצום צורך באשפוז: המשטח מודד ועוקב אחר קצב לב ומדדי נשימה בדומה לטבעת הoura. במחקר זה אנשים עם דמנציה שמתגוררים לבד קיבלו את המשטח, שהיה מחובר למוקד אנושי ושלח מדי בוקר דיווח מהלילה הקודם. אם הנתונים היו מעבר לסף מסוים שנקבע מראש, הצוות במוקד יצר קשר עם האדם לבירור מה מצבו. במחקר זה כמחצית מהמקרים שזוהו אכן היו אירועים של דלקת/ זיהום ונעשתה התערבות שצמצמה את משך האשפוז. 1 מתוך כל 3 התרעות התבררה כנכונה (שיעור הצלחה טוב) והצוות דיווח שלא היה קשה לעמוד בעומס הדיווחים.
זיהוי מוקדם של פרקינסון עם שעון חכם: RBD (הפרעת שינה שבה האדם "מתנהג" את החלום לשלו) הוא סימן מקדים שכיח לפרקינסון, אף שנה ויותר לפני תסמינים אחרים. זיהוי מוקדם של התפועה מוגבל בשל הצורך במעבדת שינה ובדיקות מורכבות. יש פוטנציאל להתגבר על מחסום זה ע"י שימוש באמצעים דיגיטליים כגון שעון חכם. השעון מודד תנועות בכמה מישורים: מהירות הנעת הידיים, מדדים פיזיולוגיים כגון מוליכות העור (הזעה) וזרימת דם בכלי הדם מתחת לשעון.
נמצא שמהירות הנעת הידיים פוחתת זמן רב לפני הופעת מחלת פרקינסון ומדד זה עשוי לנבא תחלואה עתידית. אבל יש קשיים בשימוש במידע זה באופן יישומי: רבים אינם אוהבים להשתמש בשעונים חכמים, אם כן אז לא כל הזמן, נדרש עיבוד כמויות גדולות מאד של נתונים ולא ברור מה ייעשה במידע שייאסף (לא נהוג לתת טיפול תרופתי לפני הופעת תסמינים של פרקינסון).
אמצעי ייחודי לזיהוי מוקדם: צפייה בתוכנית טלוויזיה רגילה שבמהלכה מושמעים צפצופים, לכאורה באופן אקראי ומקליטים את תגובת הצופה לצפצוף הבלתי צפוי (מצמוצי עיניים). חלק מהצפצופים מלווים בסימן מקדים ולמעשה אפשר "ללמוד" מתי יגיעו. בדיקה זו מצליחה להבחין בין אנשים עם או ללא דמנציה באמצעות בדיקת למידה (לא מודעת).
גיל המעבר וקוגניציה:
נשים בעלות סיכון כפול מגברים לחלות במחלת אלצהיימר. לא ידועה מה הסיבה לכך. הסברה המקובלת היא קשר לירידה משמעותית באסטרוגן. זאת משום שמקובלת ההנחה שהשינויים במוח המובילים לאלצהיימר מתחילים כ-10 עד 15 שנים לפני הופעה קלינית של המחלה, וזה חופף לתקופת גיל המעבר אצל רוב הנשים.
עבור רוב הנשים הקשיים הקוגניטיביים בתקופת המעבר חולפים, אך נראה שנותרת השפעה ארוכת טווח שאינה מורגשת עד להופעת מחלת אלצהיימר. יש המשווים את תקופת המעבר למעין "מבחן לחץ" למוח, ונשים עם מוח פגיע/ רגיש יותר - מושפעות יותר.
לנשים בגיל המעבר מומלץ לעשות פעילות גופנית המשלבת תרגילי כוח, שמשפיעה לטובה על תפקודים ניהוליים.
הפרעות שינה שכיחות פי 2 בקרב נשים בהשוואה לגברים, בכל גיל במהלך החיים. בגיל המעבר 40-60% מהנשים סובלות מהפרעות בשינה. מי שסבלה מקשיי שינה לפני גיל המעבר בעלת סיכון מוגבר לחוות זאת בתקופת חיים זו. טיפול אפקטיבי לקשיי שינה הוא CBT-I, שניתן להיעזר בו גם מרחוק באותה מידת יעילות.
שפה ותקשורת:
סימנים מוקדמים לשינוי קוגניטיבי הם שינויים בשפה: היכולת להבין דימויים, מטאפורות, פתגמים וסרקזם.
רב לשוניות מצמצם את הסיכון לדמנציה, בעיקר בקרב נשים.
דו לשוניות ורב לשוניות אמנם מסייעים בעיכוב ירידה קוגניטיבית, אבל רק בקרב שכבות אוכלוסייה חזקות, שמאופיינות בשנות לימוד רבות ומעמד סוציואקונומי גבוה. אין לכך השפעה בקרב שכבות חלשות.
המעבר בין שפות הוא תרגול קוגניטיבי המסייע לשמירה על גמישות המוח ואף ניתן לצפות זאת בהשפעה על מבנים במוח בבדיקות הדמיה.
ההשפעה המגנה של רב לשוניות תלוה בשימוש פעיל של לפחות שתי השפות. כלומר, ידיעה והבנה פסיבית אינה מהווה גורם מעכב לירידה קוגניטיבית – צריך להשתמש באופן פעיל (נראה שהכוונה לדיבור ולא די בקריאה או כתיבה בלבד).
ההערכות והאבחונים הקוגניטיביים מבוססי שפה בשימוש כיום בעולם פותחו במדינות דוברות אנגלית. זה מהוו אתגר לזיהוי ואבחון דוברי שפות שונות במהותן, לדוגמה בנגלית (השפה השכיחה בהודו שדוברים יותר מ-200 מיליון איש). באנגלית אדם שמתקשה בשימוש נכון בכינויי גוף יזוהה כבעל קושי בשפה. בשפה הבנגלית מקובל ונהוג לצמצם שימוש בכינויי גוף, כך שצמצום שימוש בהם לא מהווה סימן לקושי. אותה דפוס שפתי – פרשנות שונה לגמרי בשל מאפייני השפה. עניין זה מהווה מחסום להערכה וזיהוי שינויים קוגניטיביים במדינות ותרבויות שונות.
שינויי אקלים, מלחמות, הגירה ודמנציה:
השפעות חום קיצוני על קוגניציה: בשנים האחרונות יפן שוברת שיאים של מספר הזקנים הרב ביותר ומספר ימים הולך ומתרבה עם עומס חום קיצוני. כיום יש 4.43 מיליון אנשים עם דמנציה (12.3% מכלל הזקנים, לפי נתוני משרדי ממשלתי ב-2025). במחקר שערכו על השפעת עומס חום על קוגניציה (ניתוח של נתונים משנים קודמות) מצאו שיש השפעה ארוכת טווח של עומס חום קיצוני. הסברה היא שההשפעה מופיעה על רקע שילוב מספר גורמים: תמותת תאים רגילה במוח, הגברה של משקעי חלבוני עמילואיד (חוסר שינה בשל החום), ניתוק/ צמצום חברתי משום שממעטים לצאת מהבית וצמצום התנהגויות בריאות כגון פעילות גופנית.
השפעת תנאי מלחמה על קוגניציה: חשיפה למלחמה מעוררת תגובת דחק ממושכת, המלווה בדלקתיות מתמשכת ופגיעה ביכולת המוחית. ניתוק ממקום מגורים (עקירה) בגיל צעיר בעל השפעה מועטה בטווח הארוך. מעניין לציין שבשיח על מוקדי עימות ומלחמה ישראל אינה מופיעה. רוב ההתייחסויות הן לעימותים ביבשת אפריקה, כמו גם לאוקראינה וסוריה.
טיפול במהגרים לאירופה עם דמנציה: באירופה יש כחצי מיליון מהגרים שהם אנשים עם דמנציה מאובחנים, והנחה שיש עוד מספר דומה של מהגרים עם MCI. אבל, מספר זה מתעתע, משום שיש מגוון מחסומים לאבחון וטיפול. בראשם, פערים תרבותיים ניכרים, לצד מגבלות של מערכות הבריאות והרווחה. הקושי מתחיל עוד באבחון והערכה, מכיוון שרוב כלי ההערכה פותחו לתרבות מערבית, כגון ציור שעון, העתקת צורות וכד'. לא די בתרגום מילולי של כלי האבחון כדי להתגבר על פערים אלו. בהמשך לכך יש קשיים משמעותיים במתן טיפול והעברת מידע למשפחות של מהגרים אלו.
כל מיני קצרים:
נמנום במשך היום וקשר לקוגניציה: נמנום ארוך (יותר מ-30 דקות) נמצא קשור לקצב מוגבר של ירידה קוגניטיבית. מציעים שקיצור משך הנמנום יכול להיות אמצעי להאטת ירידה קוגניטיבית.
שינה: הנתון החשוב בנוגע לשינה בדמנציה אינו משך זמן השינה (אין באמת צורך ב8 שעות שינה) אלא השגרה של שינה, כלומר שמירה על רצף שינה בשעות קבועות לאורך זמן.
בנהיגה: ציון MOCA נמוך נמצא קשור לנהיגה במהירות נמוכה מנהגים אחרים בכבישים עירוניים ובינעירוניים. נהיגה איטית בכבישים מהירים מהווה אות אזהרה לשינוי קוגניטיבי משמעותי.
מחקר אורך בקנדה (6 שנים) עם מדגם של 11,000+ אנשים מצא לנשים יש סיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית כשלחץ הדם הסיסטולי שלהן גבוה (לא מציינים רף מסוים, אלא גבוה מהמומלץ לכלל האוכלוסייה).
מיגרנה ודמנציה: אנשים עם דמנציה בדרגה אמצע עד חמורה בעלי היסטוריה של מיגרנות הראו תסמינים של דיכאון וחרדה יותר מאנשים ללא עבר של מיגרנות. גברים עם עבר של מיגרנות הראו שינויים בדפוסי אכילה בהשוואה לגברים ללא מיגרנות. אמנם הממצאים מוגבלים, אבל כיוון לחשיבה בקשר לאנשים עם דמנציה בשלב שמתקשים לתקשר את מצבם.
טיפול בגישה של ACT, שהיא גישה הנגזרת מטיפול קוגניטיבי התנהגותי, נמצא במספר מחקרים כאפקטיבי ויעיל לבני משפחה המטפלים באדם עם דמנציה, ואף לאנשים עם דמנציה עצמם (בשלבים מוקדמים או טרום המחלה).
סיבים תזונתיים: עוד סיבה לצרוך תזונה עשירה בסיבים - מחקר עם יותר מ-1,500 משתתפים בארה"ב מצא שיש בכך פוטנציאל לצמצם סיכון לדמנציה לסוגיה.
שיניים ודמנציה: מחקר בצ'ילה על יותר מ-2,500 אנשים מצא שככל שיש פחות שיניים בפה, כל גובר סיכון לדמנציה באופן משמעותי, ואף ניתן למדוד זאת במבחן הסינון MMSE.
יש קשר בין התעללות בילדות לבין התפתחות דמנציה: מיש חווה התעללות בילדותו בסיכון מוגבר לדמנציה בבגרות ובזקנה. לא בהכרח קור להיבטים של תפקודי לב- ריאות, שנות לימוד או התנהגויות בריאות, אלא לממצב נפשי כללי.
בדידות שונה מניתוק חברתי: מחקר אורך של 8 שנים עם 4,800+ משתתפים מצא שאנשים שדיווחו על ניתוק חברתי גבוה + הרגשת בדידות חוו הידרדרות קוגניטיבית מהירה יותר בהשוואה לאנשים שדיווחו על ניתוק חברתי גבוה אך הרגשת בדידות נמוכה – איכות הקשר חשובה מתדירות הקשר.
שמיעה וקוגניציה: מחקר אורך של 7 שנים שעקב אחר 2,700+ משתתפים בני 70+ מצא הגברת סיכון של 33% להופעת דמנציה באנשים שלא השתמשו במכשירי השמיעה כשנדרשו לכך.
יש ערך לאיסוף מידע נרחב במהלך ביצוע MMSE אצל רופא: מגדיל את הסיכוי לזיהוי מוקדם של שינוי קוגניטיבי, גם טרום דמנציה. המידע הנוסף כולל מצלמה למידע על הבעות הפנים במהלך ההערכה (תסכול, מעורבות, בלבול) + זיהוי מאפייני שפה (מודל LLM) + מידע על תנועות, בפרט הליכה.
סוג העבודה של אדם (ידנית, מכירות, שירות, ניהול, מובטל ועוד) במהלך חייו אינו מהווה גורם סיכון או מדד כלשהו לסיכון להופעת דמנציה.
סמנים בדם למחלת אלצהיימר (ביו-מרקרים) לזיהוי שינוי קוגניטיבי מוקדם (Bio Blood Marker – BBM)
בשנים האחרונות פותח בדיקות דם היכולות לזהות רמות חריגות בדם של חלבוני עמילואיד בטא וחלבוני טאו, הידועים כנוכחים (לרוב) במחלת אלצהיימר.
בעקבות זאת עלו מגוון שאלות ודילמות, והעיקרית בהן –
מי ומתי צריך לעשות בדיקת דם לביו-מרקרים?
בעולם המדע ופיתוח תרופות השאיפה היא לזהות את נקודת שינוי לנקודה המוקדמת ביותר.
הדבר אינו מתקיים כיום.
רוב האנשים המתארים לרופא חוויה סובייקטיבית של שינוי
ביכולות קוגניטיביות אינם זוכים ליחס המעמיק בקשייהם.
רופאים רבים מתייחסים ראשית לגיל המטופל,
ונוטים להרגיעו שאלו שינויים הצפויים עם העלייה בגיל.
כך נוצר מצב שכ-50% מהאמריקנים עם שינוי קוגניטיבי הם למעשה נטולי אבחנה.
מי שכן לרוב מגיע לאבחנה 2-5 שנים לאחר שהתסמינים התחילו בפועל.
לצד זה, רוב הרופאים הכלליים/ משפחה מדווחים שאינם בקיאים
בזיהוי תסמינים של ירידה קוגניטיבית ומתי צריך להתייחס ולהפנות הלאה,
אלא אם כבר יש שינוי משמעותי (ואז כבר למעשה החלה דמנציה).
האיגוד האמריקאי מדגיש שהשימוש בבדיקות דם לביו-מרקרים
אלו צריך להתבצע אך ורק כשיש תסמינים של שינוי ביכולות של האדם בהשוואה לעבר.
מהם הסימנים הללו?
כעת מדברים על 2 תסמונות (?) חדשות:
:Subjective Cognitive Decline (SCD)
דיווח עצמי על שינוי קוגניטיבי (המתבטא גם בהיבטים רגשיים והתנהגויות)
שאינו מדיד במבחני ההערכה אך קיים יותר מחצי שנה.
הקהילה הרפואית מתחילה להתייחס למצב זה כמצב רפואי
שנכון לנטר ולעקוב, יותר מפעם בשנה כפי שנעשה עד כה.
:Mild Behavioral Impairment (MBI)
לצד תיאור והגדרה של שינוי קוגניטיבי סובייקטיבי,
מדברים יותר על החלופה ההתנהגותית לשינוי קוגניטיבי קל,
שמוכר כבר כמה שנים אך עד כה נתפס כלא משמעותי ולא עסקו בו רבות.
כמו תחומי בריאות אחרים, נראה שבריאות המוח עוברת תהליך של הרחבת התפיסה מה ומתי דורש התייחסות.
ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות.
תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.
בוודאי יעניין אותך גם:
גורמי סיכון לדמנציה: עדכון 2024 - עדיין הכי עדכני שיש
תגובות