המוח מבפנים: מה קורה בתוך הראש שלנו

פוסט אורח של נעמה קיביליס מאירי, פסיכולוגית שיקומית מומחית ונוירופסיכולוגית קלינית, קולגה וחברה יקרה מומחית לנושא הכי מרתק - המוח שלנו!

אי שם באמצע המאה ה-19 אדם בשם פיניאס גייג'

הגיע ליום עבודה סטנדרטי בפרויקט הקמת פסי רכבת בוורמונט, ארצות הברית.

גייג' רכן מעל ערמת סלעים שחסמה את המסילה,

מוכן לפוצץ אותם באמצעות חומר נפץ,

אך לפתע התרחשה תקלה ומוט ברזל באורך מטר(!) עף מעלה בפיצוץ עז,

חדר את גולגולתו של גייג' ונחת כמה מטרים מאחוריו.

למרבה המזל ולהפתעת כל הנוכחים באירוע,

כולל גייג' עצמו,

הוא לא איבד הכרה,

ואפילו המשיך לשוחח עם הנוכחים וללכת בעצמו(!)

לנוח בחדר עד שהצוות הרפואי הגיע לטפל בו.

באורח פלא, גייג' המשיך לתפקד בחייו לאחר הפציעה כמעט כרגיל:

יכולותיו הבסיסיות לא נפגעו כמעט.

עם זאת, מספר שבועות לאחר הפציעה החל לבלוט שינוי משמעותי בהתנהגותו:

מגבר מנומס ונעים הליכות,

הפך גייג' לעקשן, ילדותי, אימפולסיבי וגס רוח כלפי סביבתו.

הוא תואר על ידי רופאיו במשפט הבא: "גייג' כבר לא היה גייג'".

המקרה הזה הוליד את ההבנה כי יש קשר הדוק בין המוח לבין ההתנהגות,

וכי המוח הוא מעין "מפה" המורכבת מאזורים וחלקים שונים אשר לכל אחד מהם תפקיד שונה.

זו בעצם הייתה מנקודות הציון המשמעותיות בחקר הנוירופסיכולוגיה -

המדע שמחבר בין המוח לבין ההתנהגות, הרגשות והמחשבות שלנו.

כדי להבין איך פגיעה כזו משנה חיים,

ואיך בכלל המפה המופלאה הזו במוח מתקשרת בינה לבין עצמה,

צריך לצלול אל מאחורי הקלעים של מערכת ההפעלה של המוח.

"המחשב והכבלים": חומר אפור מול חומר לבן

"מחשבי העל" הם תאי המוח עצמם, שנקראים נוירונים.

במוח הבוגר יש כ-85 מיליארד נוירונים(!),

והם מתקשרים זה עם זה באמצעות העברת זרמים חשמליים וחומרים כימיים מאחד לשני.

גופי התאים מרכיבים את האזור במוח שנקרא החומר האפור,

ובו מתבצעים תהליכי עיבוד המידע.

המידע עובר בין הנוירונים באמצעות רשת מסועפת של 'חוטי חשמל' שנקראת החומר הלבן.

הצבע הלבן מקורו במעטפת השומנית שעוטפת את החוטים הללו

ודואגת לבידוד החשמלי ולכך שהחשמל לא יזלוג

ולא ידעך במעבר מתא לתא.

ארבע אונות, שתי המיספרות, אחד מוח גדול

המוח הגדול הוא מה שאנחנו רואים בעיני רוחנו כשמדמיינים את המושג "מוח":

כינוי לחלק הקדמי של המוח,

שמורכב מפיתולים, חריצים וגבעות,

וגם מאזורים פנימיים בעומק המוח שנסתרים מעינינו.

נהוג לחלק את המוח הגדול לשני חצאים בשם המיספרות (המי=חצי, ספֵרה=כדור)-

המיספרה ימין והמיספרה שמאל.

כל המיספרה מחולקת לארבע אונות, כשלכל אחת תפקידים שונים:

האונה המצחית (פרונטלית):

האונה שבה נפגע פיניאס גייג' כאשר המוט חדר דרך מוחו.

זהו החלק הקדמי והמפותח ביותר במוח האדם,

אשר פגיעה בו מובילה לפגיעה ביכולות של שליטה בדחפים,

ויסות רגשי, קבלת החלטות ועוד.

האונה הקודקודית (פריאטלית):

אזור במוח שאחראי על עיבוד המידע המתקבל מהחושים.

היא מעבדת את מה שאנו מרגישים פיזית (חום, כאב, מגע)

ואחראית גם על התמצאות במרחב.

האונה העורפית (אוקסיפיטלית):

האזור האחורי ביותר במוח,

ועל אף שהיא הרחוקה ביותר מהעיניים -

היא אחראית על עיבוד המידע הראייתי.

כאשר אנו קולטים מידע ראייתי באמצעות העיניים,

המידע עובר כל הדרך עד לאונה זו

ובה מעובדות קרני האור לכדי תמונה בעלת משמעות.

האונה הרקתית (טמפורלית):

אזור האחראי על עיבוד מידע שמיעתי,

והיא מעורבת גם בתפקודי שפה.

לא לשכוח: כמה מבנים חשובים בעומק המוח

יש כמה מבנים בעומק המוח ששמם יצא למרחוק, ולא בכדי.

הם בעלי תפקידים משמעותיים בתפקוד היומיומי שלנו.

● ההיפוקמפוס הוא מבנה מעוקל במוח,

ששמו ניתן לו בזכות צורתו (היפוקמפוס ביוונית = סוסון ים).

זהו אזור חיוני לתפקודי זיכרון ולמידה שונים,

ומעורב גם בניווט מרחבי.

מחקר מפורסם במדעי המוח בדק נהגי מוניות לונדוניים

שנדרשו לנווט ברחבי העיר (בעידן שלפני ה-Waze),

ומצא שההיפוקמפוס שלהם גדול יותר באופן משמעותי לעומת יתר האוכלוסייה,

והוא גדל ככל שלנהג היו יותר שנות ותק על הכביש.

לרוב, במחלת אלצהיימר אזור זה הוא הראשון להשתנות ולהתנוון,

ויתבטא בליקוי בזיכרון לטוח קצר.

● גרעיני הבסיס הם קבוצה של גרעינים שמעורבים בהוצאה לפועל של תנועות גוף,

אך גם בהתנהגויות מתוכננות אחרות הקשורות

בהיבטים רגשיים, קוגניטיביים ומוטיבציוניים.

ישנן מספר מחלות מוכרות שנגרמות בגלל פגיעה בגרעיני הבסיס,

ביניהן פרקינסון והנטינגטון. 

● האמיגדלה נמצאת בסמוך להיפוקמפוס,

ומעורבת בתהליכים רבים:

ויסות רגשי, הפן הרגשי של זיכרונות, זיהוי איומים בסביבה ועוד.

גם שמה נגזר מיוונית בזכות צורתה (אמיגדלה = שקד).

מחוץ למעבדה: איך כל זה פוגש אותנו ביומיום?

קצרה היריעה מלתאר את כל חלקי המוח

והקשר שלהם להתנהגות, לרגש ולחשיבה.

חקר המוח מתפתח וידע חדש הולך ומצטבר מיום ליום.

עם זאת, ההבנה של המוח והיכרות עם יכולותיו המופלאות

יכולה להיות רלוונטית לכל אחד ואחת מאיתנו.

למשל, כיום ידוע שעם השנים ישנה שחיקה טבעית במעטפת השומנית של החומר הלבן

(אותם 'חוטי חשמל' שמעבירים מידע חשמלי בין הנוירונים).

שחיקה זו גורמת לכך שהאות החשמלי זולג ומאבד מהירות,

והדבר מוביל לכך שהחשמל צריך לעבור דרך מסלול עוקף ארוך יותר כדי להגיע ליעד.

כך, מהירות העיבוד, שהיא המהירות שבה הנוירונים קולטים מידע,

מעבדים אותו ומוציאים לפועל תגובה - יורדת.

כיצד הדבר מתבטא ביומיום?

ייתכן שעם השנים נרגיש לפעמים שהסובבים אותנו מדברים מהר מדי

ואנחנו לא מספיקים לקלוט מיד,

או שזמני התגובה הפיזיים שלנו מעט איטיים יותר.

השינוי הזה הוא לא סימן לכך שאנחנו מאבדים מידע או שמשהו אצלנו נפגע-

אלא לכך שהמוח פשוט מעבד את המידע בקצב אחר, איטי יותר.

הנה החדשות הטובות שהנוירופסיכולוגיה מביאה איתה:

המוח שלנו הוא איבר גמיש להפליא,

והוא לא מפסיק להשתנות.

בדיוק כמו שאימון גופני שומר על השרירים,

כך גם את הקשרים במוח אפשר לחזק.

מפגשים חברתיים, אתגרים מחשבתיים, סקרנות,

למידת מיומנות חדשה, פעילות גופנית -

כולם מאלצים את המוח לייצר נתיבים חדשים,

עוקפים וחזקים, ששומרים על החיוניות שלו בכל גיל.

מזמינה אתכם להמשיך לחקור וללמוד בעצמכם -

כי אין דבר מרתק יותר מהמוח האנושי!

נעמה קיביליס מאירי -

פסיכולוגית שיקומית מומחית

ונוירופסיכולוגית קלינית

מעבירה הרצאות,

סדנאות וחוגי בית ברחבי הארץ בנושא שימור

ושיפור התפקוד הקוגניטיבי והיומיומי.

לתכנים רלוונטיים ועדכונים על פעילויות קרובות,

מוזמנים להצטרף לקבוצת הווטסאפ

השקטה של נעמה:

"לשמר ולשפר את המוח בגיל השלישי".

🌐אתר הבית: https://www.into-aging.com/

בטח יעניין אותך גם:

שינוי קוגניטיבי זה לא תמיד דמנציה/ אלצהיימר

סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג?

פלסטיות המוח, פוסט אורח מאת ניצן הרטל