• ד"ר דנה פאר מומחית לדמנציה

ביקור בחדר מיון עם אדם עם דמנציה/אלצהיימר

"אמא שלי חולה באלצהיימר כבר 5 שנים. היא גרה עם עובדת סיעודית והן מסתדרות בדרך כלל. לפני יומיים היא התפרצה פתאום, זרקה על הרצפה את האוכל שהעובדת נתנה לה, עשתה כל מיני קולות מוזרים ותנועות מאיימות של אגרוף כלפי העובדת המסכנה. בסוף היא נרגעה. אבל בלילה התחילה עם צעקות, להסתובב בבית, לטרוק דלתות. לא ידעתי מה לעשות אז לקחתי אותה למיון. גם שם היא שוטטה וצעקה על אנשים. הצוות התעקש לקשור אותה למיטה בזמן שחיכינו שיחזרו בדיקות הדם. זה היה נורא! היא צרחה וצרחה, הרימה את כל המיון על הרגליים! ובסוף, הם שחררו אותנו בלי לטפל בכלל!".


לצערנו זהו סיפור שכיח ומוכר כאשר אדם עם דמנציה מגיע לחדר מיון בבית חולים כללי. זה קורה בכל מקום בעולם.


עומס טיפול הנלווה לטיפול בדמנציה/ אלצהיימר ידוע כמשמעותי ומגביר סיכון לדיכאון, ומחקר מ-2019 מצא שמטפלים עיקריים החווים דיכאון פונים יותר לחדר המיון לקבלת טיפול עבור האדם עם דמנציה. הפנייה לחדר מיון נעשית על רקע הרגשת חוסר אונים והיעדר יכולת להתמודד עם שינויי התנהגות השכיחים בדמנציה/ אלצהיימר.


חדר מיון אינו מיועד לטיפול באדם עם דמנציה/אלצהיימר:

מבחינה היסטורית חדר המיון מיועד לטיפול ומענה לאנשים צעירים לאחר פגיעות או אירועים רפואיים חריפים.

קצב האירועים, המבנה וההתנהלות בחדר מיון נועדו למצבים רפואיים הדורשים מענה מהיר לצורך הצלת חיים.

כל זה שונה מאד ממה שאדם עם דמנציה/אלצהיימר לרוב צריך.

כיום הקהל שמגיע לחדר המיון הוא פעמים רבות מבוגר עם מגוון מחלות רקע ושינויים במחלות כרוניות. למחלות אלו פעמים רבות אין ריפוי, אלא נדרשת תחזוקה מתמשכת.



מאפיינים של עבודת חדר מיון המקשים על טיפול באדם עם דמנציה:


1. צוות חדר המיון צריך לאסוף מידע בנוגע למחלות הרקע או התרופות שהמטופל נוטל. פעמים רבות האדם עם דמנציה או בני המשפחה אינם יודעים בביטחה את התשובה לשאלות אלו, וזה יכול לעכב טיפול או להביא לטיפול לא מתאים.

כאשר האדם מגיע לבדו, המידע שהוא חולה בדמנציה או שיש שינוי קוגניטיבי אינו בהכרח מידע שיימסר לצוות רפואי.

קישור מערכות המידע בין בתי החולים בישראל לבין מערכות המידע של קופות החולים איננו מושלם, ומידע רפואי לא בהכרח יועבר במלואו מהמרפאה בקהילה.

בפנייה חוזרת לבית חולים, המידע מהביקור הקודם יופיע באופן אוטומטי (עוד סיבה שחשוב לשים לב מה כתוב לכם במכתב שחרור).

2. מגבלת זמן וקושי בזיהוי דמנציה: לעתים קרובות אדם עם דמנציה עשוי לאמץ מצג שווא של תפקוד תקין, מה שידוע בשפה מקצועית "פסאדה".

כך, ייתכן שהצוות יתרשם מיכולת קוגניטיבית תקינה, מכיוון שהם מתבססים על שאלות ותשובות וממעטים להעריך יכולת תפקודית או ביצועית. אדם עם דמנציה מסוגל לנהל שיחה סבירה גם בשלב אמצע+ של המחלה, בפרט כאשר מגייס כוחות להציג בפני אחרים את יכולותיו. צוות רפואי הפוגש לראשונה אדם עם דמנציה, המתנסח ומתנהג באופן שאינו משקף תפקוד יום יומי (כפי שאתם מכירים אותו), עלול שלא לגלות את הבעיה הקוגניטיבית.


3. סביבה לא רגועה: תאורה חזקה ומסנוורת, רעש מכונות שונות ("ביפ, ביפ, ביפ"), המולת אנשים זרים, תנועה רבה, סביבה לא מוכרת. כל אלו מעוררים אי שקט באדם עם מוח תקין.

על אחת כמה וכמה אצל אדם עם דמנציה/אלצהיימר.


4. רוב הצוותים עוד לא יודעים כיצד לטפל באופן אפקטיבי באנשים עם דמנציה במסגרת חדר מיון, כולל איך להימנע מקשירה פיזית, איך לתת טיפול מבלי לחייב אשפוז ועוד. שלא באשמתם, צוותי חדרי מיון לרוב מקבלים מעט הכשרה כיצד להתאים את התקשורת או הגישה הטיפולית לאדם עם דמנציה.


5. מגבלת זמן:

הרופא והאחות מוגבלים בכמות הזמן שיכולים להקדיש למטופל ובאופי ההתערבויות שהם יכולים להציע.

כידוע, ההתערבויות האפקטיביות ביותר לדמנציה הן התערבויות לא תרופתיות, ואלו לא ממש בנמצא בסל הטיפולים של צוות רפואי בחדר מיון.


מה אפשר לעשות:

1. תלמדו ותכירו תופעות ותסמינים של דמנציה/ אלצהיימר:

זאת בכדי שתוכלו לזהות את מידת הצורך לפנות למיון או האם התסמין הוא חלק מהדמנציה.

אם מתחילה בעיה – אל תחכו עד שהבעיה תחריף מאד. תמיד עדיף ללכת למרפאה בקהילה לקבלת מענה.

אנשים רבים ממאנים ללכת לרופא (כדי לא להטריד אותו?) וממתינים,

ואז ההחרפה של תסמינים מופיעה (דווקא) בלילה או בשבת, כאשר הרופא אינו זמין.


2. תתכוננו ותתארגנו:

תדאגו מבעוד מועד שתהיה ניילונית מוכנה עם:

- רשימה מעודכנת של תרופות (סוג + מינון)

- הנחיות מוקדמות, ייפוי כוח מתמשך (אם יש)

- פרטי קשר של שותפי הטיפול

- מסמכים רפואיים רלוונטיים

מומלץ שיהיו מספר עותקים של המסמכים הללו.

כדאי לשמור לפחות עותק אחד בידי כל אחד משותפי הטיפול,

שיהיה להם זמין במידה והם אלו שנדרשים ללוות לחדר המיון.


3. אם צריך ללכת לחדר מיון תשתדלו לקחת:

עבורם: משקפיים ומכשיר שמיעה (אם צריך), מזון ושתייה, סוודר/ ז'קט/ עליונית (תמיד קר שם), כרית, חפץ מוכר שעושה להם טוב. מומלץ לקחת גם תרופות שיצטרכו ליטול בשעות הקרובות.

לא בהכרח תקבלו אותם בבית החולים וביקור במיון עלול להימשך זמן רב. כמובן שיש ליטול תרופות מהבית רק בתיאום עם הצוות במקום!


לא לקחת: ארנק/ תיק /שלהם (אלא אם אתם תהיו אחראיים לכך), ילדים קטנים יחד אתכם.


עבורכם: מטען לטלפון שלכם, פנקס ועט לרשום את ההנחיות של הצוות הרפואי, כסף קטן, ז'קט/ עליונית (גם לכם עלול להיות קר), בקבוק מים.


4. תאמרו בבירור לצוות הרפואי שיש ליקירכם דמנציה, ותוודאו שזה מתועד בתיק רפואי.

כאשר האדם מתאשפז, חשוב לומר זאת שוב ושוב (ושוב) לצוות הרפואי בכל החלפת משמרות

(גם אם זה כתוב בתיק).

תהיו מוכנים לספר שוב ושוב לאנשי צוות שונים מה התסמינים הרגילים של הדמנציה של יקירכם.

לא ניתן להניח שמידע מסוג זה עובר בין אנשי הצוות.


5. הערכת כאב:

תבקשו שייעשה שימוש בכלי הערכה לכאב המתאים לדמנציה/אלצהיימר.

יש כלים ייעודיים לכך, לדוגמה כלי הנקרא PAINAD, שנמצא בשימוש בבתי חולים בארץ.

כלי הערכה סטנדרטיים לעתים קרובות אינם מתאימים לאדם עם דמנציה/אלצהיימר,

והשימוש בהם לא בהכרח יביא למידע מהימן ורלוונטי לטיפול.


6. אם יש לכם מידע שיכול לקדם את התהליך- תשתפו את הצוות. למשל, אם האדם עם דמנציה מגיב באופן לא טוב לרעשים חזקים או לאורות מסנוורים. או -

יש אנשים חשוב להם שהפנייה אליהם תהיה פורמלית בכדי לקבל שיתוף פעולה.

לדוגמה, חשוב שאיש הצוות יפנה לאבא/ אמא ב-"אדון/ גברת".

אם זה מידע שיביא לשיתוף פעולה בביצוע בדיקות – חשוב לומר זאת!

אל תתביישו.

צוות רפואי מעריך כל מידע שמסייע ומקל על ביצוע הפעולות הדרושות.

7. אתם בתפקיד של הסנגור כדי לעזור להם לקבל את הטיפול המתאים ביותר, ובמהרה. תעשו מה שאתם יכולים, בגדר הנורמה, לקידום מטרה זו.


ברחבי העולם, צפון אמריקה, אוסטרליה ועוד, יש יוזמות שונות להתאמת חדרי המיון לאנשים עם דמנציה.

אחת מהתאמות אלו - אזור ייעודי לאנשים המגיעים לחדר מיון ומדווח שהם חולים בדמנציה. האזור לרוב יהיה במקום צדדי, מאופיין בהתנהלות שקטה ונינוחה, ללא צלצולים וצפצופים רבים, מקומות ישיבה נוחים, מוסיקת רקע נעימה וכד'.

הכי חשוב: הצוות במקום עובר הכשרה מתמשכת בזיהוי דמנציה והתמודדות עם הבעיות הרפואיות שהביאו את האדם לחדר המיון, תוך התייחסות להשפעתן על ומ- הדמנציה כמחלת רקע משמעותית.


ותזכרו -

זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות.

תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.