כשזה כבר לא בשליטה: התמודדות עם אי שליטה על צרכים בדמנציה/ אלצהיימר

יש נושאים שממעטים לדבר עליהם בטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר.

אי שליטה על צרכים הוא אחד מהם.

לצערנו, תופעה זו צפויה להופיע אצל כל החולים בדמנציה לסוגיה במהלך המחלה.

כשם ששליטה על צרכים נלמדה בילדות, כמו גם התנהגות והתנהלות מתאימה בשירותים,

כך כל המידע הזה נמוג ונשכח עם התקדמות של דמנציה.

זה מביך, זה מתסכל, לפעמים אפילו מעורר דחייה וההתמודדות מאתגרת מאד.

שינוי בשליטה על סוגרים הינו אחד הגורמים למעבר למסגרת מחוץ לבית,

וזה מובן ומוצדק.

מתי מופיעה אי שליטה כחלק מדמנציה/ אלצהיימר, ולמה

אי שליטה על צרכים לא מופיעה בהכרח רק בשלבים המאוחרים של דמנציה/ אלצהיימר.

לעיתים היא מתחילה כבר בשלבים בינוניים, ומחמירה עם הזמן.

הסיבות לכך מורכבות, ולא תמיד מדובר בבעיה גופנית:

• המוח כבר לא מזהה בזמן את תחושת הצורך

• יש קושי לתכנן רצף פעולות (לקום, ללכת, להוריד בגדים)

• האדם לא תמיד מוצא את השירותים או מזהה אותם

• בגדים הופכים למכשול: קושי לפתוח כפתורים/ רוכסן, להוריד גרביונים וכדומה

• יש שינוי בניידות כך שמתהלך באיטיות ולא מספיק להגיע בזמן

שינוי חד בשליטה על צרכים, כלומר שינוי המופיע תוך יום יומיים ולא בהדרגה,

עלול להיות תסמין של דלקת בדרכי השתן או בעיה גופנית אחרת.

תמיד יש לשלול בעיות גופניות חדשות לפני שמניחים שאי השליטה מופיעה על רקע הדמנציה/ אלצהיימר.

יש סימנים מוקדמים שלא כדאי להתעלם מהם

ברוב המקרים השינוי לא מופיע ביום אחד. כדאי לשים לב אם יש:

• פספוסים קטנים

• בגדים מעט רטובים

• הליכות תכופות לשירותים בלי תוצאה

• חוסר שקט לא מוסבר

כאמור, לא כל שינוי בשליטה על צרכים הוא בהכרח התקדמות של הדמנציה/ אלצהיימר

ומעתה והלאה זה חלק מהתסמינים שיש להתמודד איתם.

התאמת הסביבה הפיזית: 

במצבים שאי השליטה על הסוגרים יש מגוון התערבויות

והתאמות סביבתיות שניתן לעשות כדי להקל על ההתמודדות

ולכוון את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר להתנהלות הרצויה:

• דלת חדר השירותים פתוחה + אור דלוק כל הזמן

• שלטים עם חיצים במקומות שונים בבית המכוונים לחדר השירותים (גם בבית שמתגורר שנים)

• בגדים שקל להוריד ולהרים: מכנסיים עם גומי (יש גם מכנסי ג'ינס עם גומי)

• הדגשת גבולות האסלה עם תוחם כהה, בפרט בחדרי שירותים עם רצפה לבנה בדומה לאסלה

• הוספת הגבהה לאסלה המקלה על ישיבה וקימה מהאסלה

• נייר טואלט בצבע שונה מצבע הקיר או סימון/ הדגשה של מיקום הניר טואלט בצבע ניגודי לקיר

• נייר טואלט בגליל או בחתיכות מופרדות

• פח פתוח בצבע בולט + שלט "לזרוק כאן" + חץ + שקית ניילון + כמה ניירות מקופלים בתוך הפח

• אולי מגבונים לחים כחלופה לנייר טואלט?

מחמם מגבונים, תמונה מהאתר של סופרפארם

מוצרי ספיגה אינם בהכרח הפתרון המיידי המתאים.

תיאור מקרה:

מיטל התקשרה וסיפרה שלאהרון, אביה בן 74,

שהיה בין שלב התחלה ובין שלב אמצע של דמנציה וסקולרית,

התחילו "תאונות", ושהוא עושה את הצרכים במכנסיים.

בשבוע האחרון התגברה אי-השליטה והיא מתרחשת לפחות פעם ביום.

היא ואחיה מנסים לשכנע את אביה להשתמש בחיתולים חד-פעמיים והוא מסרב,

והיא רצתה לדעת מה כדאי לומר כדי לשכנע אותו לעשות זאת.

בירור קצר עם האחים ועם המטפל הצמוד העלה שבזמן האחרון אהרון מתקשה להיעמד;

הוא לא אמר דבר על כך, אך בדיעבד נזכרו

שראו הבעה של כאב על פניו כאשר נעמד והוא נאנח הרבה.

הסכמנו שהבעיה המרכזית אינה אי-שליטה בשתן,

אלא בעיה גופנית שגורמת כאב בשינוי תנוחה;

בניסיון להימנע מכאבים נמנע אהרון מלקום וללכת לשירותים.

למעשה, במקרה זה הטיפול באי השליטה בשתן היה מכוון לבעיית התנועה והכאבים.

כן מוצרי ספיגה, אבל בתזמון נכון

כדאי לשקול אותם כאשר:

• התאונות הופכות תכופות

• קשה להגיע לשירותים בזמן למרות התאמות סביבתיות

• יש קושי בלילה

• כשהמצב יוצר עומס גדול מדי על המטפל/ת

איך משלבים מוצרי ספיגה: 

• מציגים את זה כפתרון נוחות, לא כבעיה, ובאופן כללי לא מדברים יותר מדי על הנושא

• מתחילים בהדרגה (לילה או יציאות מהבית)

• ממשיכים לעודד הליכה לשירותים גם עם מוצר

• לנשים: שימוש ב"תחתוני מחזור" עשוי לסייע לתקופה מסוימת. בהמשך יהיה צריך לשלב פדים בתוך התחתונים המונחים במגירה, כך שכל תחתון כבר כולל פד.

• בהתחלה גם לגברים אפשר לשלב פדים לתחתונים, אבל זה דורש הסתגלות, ולרוב יהיה יותר קל ופשוט יותר לעבור למכנסונים סופגים. מחליפים את התחתונים במגירה במכנסונים סופגים.

מכנסונים סופגים, תמונה מהאתר של עזר נאמן

מצב הפוך – הולכים יותר מדי לשירותים!

לפעמים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר רוצה כל הזמן ללכת לשירותים,

והמטפל/ת צריכים ללוות בשל קושי בניידות, אך אין באמת צורך גופני.

תופעה זו עשויה להופיע בשלב אמצע של דמנציה/ אלצהיימר

ומתישה את המטפלים משום שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

עלול לדרוש ללכת לשירותים כל 5-10 דקות,

כולל כל הפעולות המלוות זאת וללא צורך גופני.

ויכוח או ניסיון למנוע הליכה לשירותים מעורר התנגדות ותוקפנות,

כמו גם כל אמירה שיש מוצר ספיגה ואין צורך ללכת.

התמודדות עם התנהגות זו לרוב מצריך שילוב של טיפול תרופתי.

.ממשפחות שהתנסו נמסר שתרופות אנטי-פסיכוטיות לרוב הקלו במידה מסוימת,

אבל כמו כל תרופה גם לכך יש תופעות לוואי.

לצד טיפול זה, מנסים לשלב תעסוקה והפעלה שיעסיקו את הידיים

כאשר האדם עם דמנציה/ אלצהיימר חוזר למקום הישיבה שלו.

אם אפשר, רצוי שיעבור לחדר אחר ולא לחזור לחדר שממנו הלך לשירותים.

צפייה בטלוויזיה אינה תעסוקה מתאימה בהתמודדות עם התנהגות זו.

המטרה היא להאריך את פרקי הזמן בין ההליכה לשירותים.

עם התקדמות הדמנציה/ אלצהיימר, התנהגות זו תפחת ותיעלם.

תיאור מקרה:

סוניה מדווחת שאריק, בעלה בן ה68 עם דמנציה מסוג FTD, קם בלילה ועושה פיפי בסלון.

איך היא גילתה זאת?

כשקמה בבוקר והחליקה בשלולית בסלון.

גם לא נעים, גם מסוכן.

מה אפשר לעשות?

אריק מסוגל להתהלך עצמאית, מודע לצורך לעשות את הצרכים אבל טועה במיקום.

במקרה זה מוצרי ספיגה אינם מתאימים,

וספק אם יסייעו כי הוא יוריד אותם ממילא כשירגיש צורך להתרוקן.

לכן, עשינו התאמות בסביבה הפיזית:

1. סגירת התריסים בסלון כל ערב כדי שלא תהיה תאורה מהרחוב + הדלקת אור קבוע בשירותים.

2. חסימת המעבר לסלון בקצה המסדרון על ידי הזזת הספה.

3. הוספת פס תאורה על הרצפה מהחדר השינה לכיוון השירותים.

ההתאמות הללו אכן כיוונו את אריק לשירותים ומנעו הישנות אירועים של שלוליות בסלון על הבוקר.

עם הזמן, המצב הידרדר כך שאריק לא הספיק להגיע לשירותים.

הוא נעמד ליד המיטה , קרוב לקיר בחדר השינה, ועשה שם פיפי.

כשהבנו שהוא ממשיך להרגיש את הצורך אך אינו מצליח ללכת את המרחק,

סוניה הציבה דלי + סמרטוט + פס תאורה מסביב לדלי במיקום שזיהתה שעושה שם שוב ושוב.

ממש לא אידיאלי, אך המטרה היתה לצמצם את הצורך בניקיון כל בוקר,

ולמנוע נפילה בשל החלקה בשלולית (שלה או שלו).

גם פתרון זה נתן מענה לתקופה, ובהמשך אריק התקשה לקום ולעמוד,

אך עוד שלט כך שיכול היה להתאפק וסירב להשתמש במוצרי ספיגה.

בשלב זה עברנו לתוכנית התרוקנות.

תוכנית התרוקנות:

במשך היום: סוניה הובילה אותו לשירותים כל שעתיים.

לא שאלה האם הוא צריך/ רוצה,

לא אמרה שירותים או כל מילה אחרת שקשורה לעניין,

אלא, הובילה אותו לשירותים בתירוץ כזה או אחר

(בדרך כלל כדי לאכול שוקולד),

הושיבה אותו על האסלה,

והפעילה את המים בברז שיזרמו ויסייעו להתחיל להתרוקן.

לפעמים זה הצליח ועשה פיפי, ולפעמים לא,

אבל היא דבקה בתוכנית מבחינת זמנים.

בלילה: שימוש בבקבוק (כמו בבית חולים) כאשר הרגישה שהוא מתנועע או מנסה לקום.

עם התקדמות הדמנציה, סוניה עברה לשימוש במוצרי ספיגה באופן מלא.

טיפ למטפלים:

אחד ההיבטים הכי קשים בהתמודדות עם שינויים בשליטה על צרכים

הוא עניין הריחות הלא נעימים (בלשון המעטה) הנלווים.

אמצעי זמין שיכול להקל במידה מסוימת על כך הוא שימוש בשמן אתרי

(המשמש לארומתרפיה) שניתן לרכוש בכל בית מרקחת.

יש מגוון שמנים בריחות שונים ותבחרו את הריח החביב עליכם,

רצוי שיהיה ריח חזק, כגון אקליפטוס, מנטה וכדומה.

שימוש: מניחים 2-3 טיפות בפתח הנחיריים כשניגשים להתמודדות

עם ניקיון או עזרה בעשיית צרכים.

זה לא 100%, אבל בהחלט יכול להקל.

גמישות ויצירתיות.

בדומה להתמודדות עם מגוון תסמינים בדמנציה/ אלצהיימר,

גם בהקשר התמודדות עם שינוי בשליטה על צרכים זה מה נדרש ממטפלים.

ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה/ אלצהיימר - אל אומר שאין מה לעשות.

תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.