"מה היא עושה? קמה בבוקר, אוכלת, מתרחצת, מתלבשת, חוזרת למיטה. ככה עד הצהריים.
שוב קמה, אוכלת, אולי שוטפת את הצלחת, חוזרת למיטה.
אם אני לא הייתי באה כל אחה"צ ומכריחה אותה לצאת קצת החוצה לטייל, היא היתה נשארת במיטה גם אז."
"כל מה שאני מציעה לו לעשות הוא אומר לא.
קנינו פאזלים, חוברות תשבצים, משחקי קלפים, הכל.
כלום הוא לא רוצה לעשות. רק בוהה בטלוויזיה כל היום."
בדמנציה/ אלצהיימר השינוי הקוגניטיבי לאורך זמן מביא לצמצום הולך ומתקדם בתפקוד,
כולל פגיעה ביכולת להעסיק את עצמי.
מה שעלול להיראות למתבונן מהצד כ-"בטלה/ עצלנות/ מוותר לעצמו" למעשה משקף:
קושי ליזום, לשמור על רצף, לזכור מה עושים בשלב הבא, לשמור על מיקוד וקשב,
לנתח מה היתה הטעות שנעשתה ואיך מתקנים, איך מתגברים על התסכול המלווה את כל הקשיים האלה.
הציפייה שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר יהיה פעיל ועוסק כל הזמן, גם אדם שהיה כזה בעבר,
היא לא מציאותית ולא הוגנת, כפי שמוצג בסרטון זה:
מה נוכל לעשות כדי לעודד השתתפות בתעסוקה והפעלה של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר?
1. תתמקדו במעורבות, השתתפות והנאה ולא בתוצר מוגמר.
The process of engagement is more important than the product.
במשך שנים זה היה המשפט שהיה תלוי במרכז הלוח במשרד שלי בעבודה:
המטרה המרכזית של ההפעלה היא יצירת חוויות רגשיות חיוביות.
תשימו לב שזה שונה מחוויות של הצלחה.
גם חוויות של הצלחה הן בעלות חיובי, אבל יש בהן אלמנט מובנה של פוטנציאל לכישלון,
השוואה ליכולות מהעבר ושיפוטיות.
חוויות רגשיות חיוביות כאן ועכשיו – זה מה שיעודד המשך עשייה, שיתוף פעולה ומצב רוח טוב.
2. תיצרו סביבה תומכת.
מה הכוונה? אדגים באמצעות סיפור:
משפחה שבאתי להדריך סיפרה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר היה אדריכל ומאד אהב את עבודתו.
על השולחן במרכז הסלון בו ישבנו היו ערמות ספרים של ש"י עגנון, שלום עליכם וכד'.
אני: "למה יש את כל הספרים הללו בסלון?"
המשפחה: "אנחנו משאירים כאן את הספרים כדי לגרות את אבא שיחזור לקרוא בהם." (הוא היה בשלב אמצע של דמנציה).
אני: "מתי פעם אחרונה הוא פתח אחד מהספרים האלה?"
המשפחה: "לפחות שנה לא עיין בהם."
אני: "זה סימן שהוא גם לא יחזור לקרוא בספרים האלה. עדיף שהם לא יהיו מונחים כאן."
במקום זאת, המלצתי שיביאו החוברות של בניין ודיור, תשריטי שמש לבניינים שאבא תכנן,
עיפרון וסרגל וכלים של אדריכלים וכד' - אלו עשויים לעורר בו עניין למעורבות עם הסביבה.
מצד אחד, נחפש מה עשה האדם בעבר, מה היו תחומי העניין, מה העסיק אותו.
מצד שני, לא נתעקש שישוב לעשות את אותם העיסוקים שעשה בעבר באותו האופן שעשה בעבר.
איך יוצרים סביבה תומכת תעסוקה?
תציבו את הציוד והחומרים במקום מרכזי וגלוי לעין -
מה שנקרא: mise en place, כמו שעושים בשביל השפים בתוכניות בישול בטלוויזיה. איסוף הציוד הדרוש לביצוע הפעלה אינו חלק מההפעלה,
וציפייה מהאדם ללכת לחדר מסוים בבית כדי שיביא משם את הציוד או
שיבצע שם ההפעלה -
מטרפד את הסיכוי שההפעלה בכלל תבוצע.
לדוגמה, אישה שאהבה להכין אמפנדס, אבל לא היתה המוכנה לקום וללכת למטבח לצורך כך.
אם חשוב למשפחה (ולדעתי זה חשוב) שהיא תמשיך לעשות ותוכל להביא לארוחה המשפחתית הבאה, אפשר להתאים את הסביבה במרפסת/ סלון/ חדר שינה שהיא תעשה את רוב ההפעלה שם.
שלב הבישול/ אפייה הסופי ייעשה במטבח.
אבל כל מה שלא מחייב בישול ואפשר לעשות ליד שולחן, למה לא לאפשר לה לעשות במקום שבו היא נמצאת ושם היא מרגישה בנוח?
3. תעודדו הפעלה שהיא חלק מהתפקוד והטיפול בעצמי, בסביבה שלי ובאחרים. המשך ביצוע תפקודים ותפקידים שהיו בעבר.
לא "הפעלה לדמנציה" , אלא משימות שהיו בעבר ורוצים להמשיך.
אגב, אין באמת דבר כזה "הפעלה ייעודית לדמנציה".
כל הפעלה/ עיסוק/ תעסוקה/ פעילות יכולה להתאים לאדם עם דמנציה.
4. תציעו הפעלה מוכרת, המשתמשת בדגמים מוטוריים מוכרים וחוזרים,
שלא נדרש לימוד משהו חדש, ומרגיש משמעותי.
הצעות לפי שלבים של דמנציה/ אלצהיימר:
התחלה :
יש מגוון רחב של הפעלות שניתן להציע.
תשימו לב שאם רוצים להכין ספר מתכונים מיתולוגיים, לכתבו סיפור חיים, לארגן אלבומי תמונות עם שמות ומשימות דומות – זה הזמן לעשות זאת.
אני ממליצה מאד לערוך סקירה וכתיבת סיפור חיים.
לא במטרה להנפיק ספר (שזה תוצר אפשרי, לא הדבר המרכזי),
אלא כדי לעורר באדם עם הדמנציה/ אלצהיימר הרגשה של מסוגלות, של יכולת להתמודד.
בסקירה של מה שעשה ועבר בחייו, באווירה לא שיפוטית וללא התעקשות על דיוק בפרטים,
זו יכולה להיות חוויה מעצימה ומרוממת.
אחת המטרות המרכזיות של הפעלה בשלב זה היא לשמר יכולת תקשורת מילולית.
לשם כך אני מציעה את הפעילויות הבאות, שגם משלבות חשיבה של מיום וקטגוריזציה,
אך עיקר המטרה שלהן לעורר שיחה בנוגע לנושאים שאינם שגרה:
שלב אמצע:
הפעלה בשלב זה פעמים רבות מכוונת לשמש כהסחת דעת או כאמצעי להתמודדות עם שינויי התנהגות, האופייניים ושכיחים במיוחד כעת.
הפעלות שיש בהן תנועות ידיים מוכרות, חוזרות וללא שלבים רבים הן המתאימות ביותר.
יש משהו מרגיע נוירולוגית בחזרה על אותן התנועות בידיים.
כמו כן, בשלב זה ננסה להציע הפעלות שמרגישות משמעותיות, שיש בהן הרגשה של תועלת/ תרומה לסביבה. פעמים רבות בשלב זה מטפלים עיקריים מעדיפים לעשות את המשימות בבית בעצמם, משום שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עושה את המשימה באופן איטי או שגוי, ו"קל" יותר לבצע בעצמי.
אבל, זו טעות!
אנחנו מקבלים משמעות מהעשייה וההשפעה על הסביבה הפיזית והאנושית.
על כן, תתנו להם להמשיך לשטוף כלים (גם אם לא 100% נקי),
לקפל כביסה, לטאטא, לנגב אבק, לצחצח נעליים וכד'.
הצעות להפעלות:
שלב מתקדם:
בשלב זה היכולת של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ליזום כבר מצומצמת מאד עד כדי נעדרת.
לעתים קרובות המטפלים מספרים שהוא רוב היום יושב פסיבי וללא עשייה הנראית לעין.
בשלב זה ההפעלה המתאימה מתייחסת לחושים, ולעתים אף נקראת גרייה חושית.
אלו הן הפעלות פשוטות מאד, והמשוב שנקבל בנוגע להתאמתן יהיה בסיסי גם הוא: חיוך, קשר עין, מראה תשומת לב, הושטת יד, תגובה מתאימה לגירוי. זה מספיק.
בשלב זה האדם אינו זקוק להפעלה או לגרייה רבה וממושכת.
אינטראקציה של ¼ שעה זה די והותר.
אפשר מספר פעמים ביום.
החוויה החושית הבסיסית היא המהות של הפעלה כעת.
הצעות להפעלות:
כמו הסרטונים לעיל,
יש עוד מגוון הצעות להפעלה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר בערוץ היוטיוב
ובפלייליסט ייעודי לכך בקישור הזה.
לפלייליסט כל הזמן נוספים סרטונים חדשים עם הצעות נוספות. מוזמנים להירשם כמנוי לערוץ ולהתעדכן.
ישנו גם אתר ייעודי (וממש מוצלח) של הג'וינט המציע מגוון הפעלות, לפי שלבים ולפי סוגים, בקישור זה.
ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות.
תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.
בוודאי יעניין אותך גם: