נגיף הקורונה משפיע כעת על חיי כל אזרחי המדינה.
הקשר וההשפעה על אנשים עם דמנציה אינו ברור ונהיר, ורבים שואלים בעניין.
המוח של אדם עם דמנציה למעשה נמצא תחת מתקפה מדי יום.
משום שהמוח הוא מרכז הבקרה של כל הגוף, זה כולל גם את המערכת החיסונית.
האזהרות לקבוצות סיכון של חולים במחלות כרוניות ומערכת חיסונית מוחלשת מתייחסות גם אדם עם דמנציה.
בדומה למצבי חירום אחרים, שלצערנו מדינתנו מתורגלת בהם, לא כדאי להפעיל אמצעי תקשורת (טלוויזיה או רדיו) עם החדשות פועלות ברקע ברצף. זרם רציף של דיווחים מגביר את תחושת בהלה.
גם אם האדם עם דמנציה אינו מבין את הנאמר, הוא מסוגל לקלוט ולהבין את הרגש המועבר במשדר (טון דיבור, הבעות פנים) ובעיקר את הרגש שהחדשות מעוררות בכם.
מסכות:
הנחיות משרד הבריאות לשימוש במסכות פנים באופן קבוע עלולות לעורר תגובה של בהלה או להחריף מצב שאדם עם דמנציה אינו מזהה את מי שנמצא מולו.
מסיכה על הפנים פוגעת ביכולת של האדם לזהות את מי שממולו (השלמת התמונה של הפנים כאשר הן מכוסות למחצה היא פעולה קוגניטיבית מורכבת, הנשענת בחלקה על זיכרון ותפיסה חזותית, ששתיהן נפגעות בדמנציה).
נודעו מצבים שבהם סירב האדם עם דמנציה לאפשר למטפלים להיכנס לביתו או לסייע לו בשל קושי לזהות אותם.
עם זאת, חשוב להשתמש במסכות. במידה והאדם עם דמנציה אינו מזהה את המטפל או את מי שמדבר אתו, אפשר להראות לרגע קצר את הפנים השלמות של המטפל ומייד להחזיר את המסכה למקום.
ישנן מסכות עם "חלונית" פלסטיק שקוף במרכזן המאפשרות לראות את השפתיים מבעד למסכה. מסכות אלו נועדו להקל על כבדי שמיעה, אך יכולות להיות רלוונטיות גם בטיפול באדם עם דמנציה. המסכות הללו הן רב שימושיות וניתן להשיגן מחברות או עמותות התומכות בציבור כבדי השמיעה.
היגיינה:
לא נוכל להניח שאדם עם דמנציה רוחץ ידיים כראוי, אלא אם יש אדם נוסף נוכח המפקח על כך. תשתדלו לעודד, לסייע, להדגים, להדריך וכל מה שניתן לעשות בדרכי נועם להביא לכך שישטפו ידיים עם סבון למשך 20 שניות לפחות.
אדם עם דמנציה לא ממש יזכור להתעטש או להשתעל למרפק, אלא אם זהו כבר הרגל מהעבר.
גם למנוע נגיעות בפנים (פה, אף, עיניים) יהיה קשה מאד למנוע או לשכנע שלא יעשו זאת, כך שלא ניתן לסמוך על אמצעים אלו למניעה.
מה שמדגיש את החשיבות של רחיצת ידיים.
ביקורים:
לאנשים עם דמנציה המתגוררים במחלקות סיעודיות או תשושי נפש – משרד הבריאות הנחה את המוסדות כיצד לנהוג. באופן כללי, רשאים לבקר רק בני משפחה מדרגה ראשונה שלא שחזרו מחוץ לארץ ואינם מציגים תסמיני מחלה (אפילו אם אתם רקמצוננים – אל תבקרו!).
לאנשים עם דמנציה המתגוררים בדיורים מוגנים – כדאי לנקוט במדיניות דומה.
יציאה מחוץ לבית:
נגיף הקורונה מצמצם את ההשתתפות בפעילויות במרחב הציבורי.
עם זאת, לכל מי שאינו בבידוד ביתי חשוב לצאת מהבית ולטייל בחוץ, בפרט עכשיו שמזג האוויר מאפשר זאת יותר לקראת האביב. השהייה בחוץ מיטיבה עם האדם עם דמנציה ועם המטפלים בו. רצוי לצאת כאשר השמש גבוהה בשמיים, ובכך לעודד הפרשה של מלטונין לשינה טובה יותר בלילה. הבילוי בחוץ, טיול או ישיבה על ספסל בגינה אינם מהווים סיכון להידבק בנגיף, לא לאדם עם דמנציה ולא למטפלים.
תעסוקה:
ההתכנסות בבית עשויה לאתגר את המטפלים בניסיון למצוא פעילות או תעסוקה למשך שעות היום, בפרט אם האדם עם דמנציה נהג להשתתף במסגרת שצמצמה את הפעילות לעת עתה.
בקישור זה תוכלו למצוא מגוון הצעות לפעילויות לכל שלבי המחלה:
תזכרו –
בדמנציה מה שהכי מדבק זו האנרגיה הרגשית שאנחנו משדרים: אם אנחנו לחוצים/ עצבניים/ דואגים/ מבוהלים – זה מה שהאדם עם דמנציה מרגיש! אם אנחנו רגועים, ממוקדים ופעלים באופן מושכל – זה מה שהאדם עם דמנציה מרגיש.
תעשו מאמץ לשמור על רוגע וקור רוח, זה יסייע גם לכם וגם להם להתמודד במצב אי הוודאות המתמשך הזה.
ותשמרו על עצמכם.
