• ד"ר דנה פאר מומחית לדמנציה

מה מאפיין דמנציה/ אלצהיימר מתקדמת


מהי דמנציה/ אלצהיימר מתקדמת?

באופן כללי מקובל לחלק את המהלך מחלות הדמנציה ל-3 שלבים: התחלה, אמצע ומתקדם.


איך יודעים שהחולה הגיע לשלב המתקדם?

אדם עם דמנציה/אלצהיימר לרוב מגיע לשלב מתקדם כאשר מופיעים שינויים ביכולת הלעיסה והבליעה ו/או שינויים משמעותיים בניידות.

מקובל להשתמש בסקלת FAST לדירוג חומרת הדמנציה/אלצהיימר, והשלב המתקדם מיוחס למצב של דרגה 6 ומעלה.


כמה זמן מתחילת הדמנציה/אלצהיימר עד לשלב מתקדם?

קשה לקבוע כלל למשך זמן הדמנציה עד לשלב זה. הדבר מושפע ממחלות רקע נוספות, סוג הדמנציה, מתי אובחנה, אירועים רפואיים שהתרחשו ועוד. באופן כללי, ניתן לומר ששלב זה מופיע לרוב לאחר מספר שנים, ועשוי להימשך חודשים עד שנים.


האם כל חולי הדמנציה/אלצהיימר יחוו שלב זה?

כל סוגי הדמנציה הן תסמונות נוירולוגיות מתקדמות.

לאורך זמן, הניוון במוח הולך ומתפשט עד פגיעה במבנים ובתפקודים מוחיים האחראיים לפעולות הביולוגיות- פיזיולוגיות הבסיסיות של חיים.

אם אין לאדם מחלות אחרות, דהיינו אם אין סיבה אחרת לפטירה, הדמנציה תתקדם למצב זה.


האם ומה אפשר לעשות כדי למנוע שלב זה?

בעיקרון שלב זה הוא בלתי נמנע עם התקדמות המחלה. כל התסמינים הם תוצאה ישירה של הניוון המתקדם במוח.



מה מאפיין דמנציה/אלצהיימר מתקדמת?


תקשורת:

בשלב מתקדם האדם לרוב מתקשה לתקשר עם הסביבה באופן מילולי, אינו יכול עוד להרכיב משפטים או לנהל שיחה, לעתים קרובות העיניים עצומות במשך שעות רבות במהלך היום (אין משמעות הדבר שהאדם ישן, אלא שפשוט עוצם עיניים), מסוגל לעתים להשיב לשאלות של כן/לא או להביע רצונות במילה או שתיים.

התנהגות:

אדם עם דמנציה/אלצהיימר בשלב מתקדם נוטה להיות פסיבי, אפתי, למעט ליזום פעילות, להגיב באופן חלקי לגירויים חיצוניים.

עם זאת, יש רגעים של קשר וחיבור, חיוכים, קשר עין, צחוקים, תגובות מתאימות, נצנוצים של הומור.

אבל, הם יהיו מעטים יחסית ולא מה שקורה רוב הזמן.


מורתי הדגולה, גב' טיפה סנואו, מדמה אנשים בשלב זה לפנינים:

הם חבויים בתוך צדפה, ורוב הזמן אינם נגלים לעולם, כלומר לא בקשר עם העולם החיצון.

אולם יש רגעים שהצדפה נפתחת, והאדם מנצנץ מתוכה ואלו רגעים של חיבור וחסד, גם אם הם מעטים.


תנועה:

האדם עם דמנציה בשלב מתקדם מתקשה במעברים (בין שכיבה לישיבה לעמידה) ובניידות (הליכה),

עשוי להיות מוגבל לכסא גלגלים או זקוק לעזרה רבה בהליכה,

נפילות חוזרות וממעט בתנועה גם בשכיבה או בישיבה. עם זאת, אצל חלק מהאנשים עלול להיות אי שקט פסיכו-מוטורי, המתבטא בתנועתיות מרובה של הגפיים,

אך לא בפעילות מכוונת (גם לא כחלק מרעד). למשל, ממששים ו"מפרקים" כל חפץ שבהישג ידם.



דילמות שכיחות בדמנציה/אלצהיימר מתקדמת:


שינויי לעיסה ובליעה:

השינויים הללו מופיעים על רקע הניוון המתקדם במוח בשל הדמנציה/אלצהיימר.

זה עשוי להתבטא ב: אחזקה של המזון זמן רב בפה מבלי לבלוע, הכנסת מזון ולא לועסים, לא פותחים את הפה בכלל, יורקים החוצה את המזון לאחר שנלעס (או לא), אספירציה (הקדמת קנה לוושט) ועוד. במצב זה צריך לקבל החלטות בנוגע לשילוב הזנה מלאכותית בהתאם לערכים ולהעדפות של האדם ושל המטפלים בו. אין החלטה נכונה או שגויה בהקשר זה. מומלץ לצפות בהרצאה של ד"ר רוני צבר מצבר רפואה, בערוץ של עמותת עמדא בעניין זה:

הרצאה של ד"ר רוני צבר ביוטיוב


לאשפז או לא לאשפז:

בשלב זה של דמנציה/אלצהיימר המערכת החיסונית של הגוף מוחלשת מבעבר, והאדם עלול לחלות באופן חוזר בזיהומים ודלקות שונות. אשפוז בבית חולים באופן כללי אינו מיטיב עם אדם עם דמנציה/אלצהיימר.

מטפלים עשויים להתלבט אם לאשפז את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר או להעדיף טיפול בבית, ככל שאפשר, בפרט במצב של דלקות חוזרות.


כאב:

מהספרות המחקרית עולה כי כאבים אינם מזוהים דיו בקרב אנשים עם דמנציה/אלצהיימר, במיוחד בשלב מתקדם. כאמור, אדם עם דמנציה/אלצהיימר בשלב זה מתקשה לתקשר לסביבה את מה שהוא מרגיש או צריך.

הדבר נכון גם לכאבים: יתקשה לדווח על כאבים כרוניים או אקוטיים.

במקום זאת, עשויות להופיע התנהגויות שיכולות להיות קשורות לכאב, כגון בכי מתמשך, אנחות מרובות, יבבות, צעקות ועוד.

לא ניתו לסמוך על תשובה לשאלה: "האם כואב לך" ? או "איפה כואב לך?", משום שלמילים כבר אין משמעות.

עלינו להתייחס להתנהגויות כאמצעי תקשורת ולנסות אמצעים שונים לצמצום/מניעה/ טיפול בכאבים. במידה וחושדים שהאדם סובל מכאבים, בייעוץ עם הרופא המטפל, אפשר לשקול מתן משככי כאבים באופן רציף.


איזו פעילות של תעסוקה מתאימה לדמנציה/ אלצהיימר מתקדמת?

בשלב זה האדם אינו מסוגל ליזום פעילות, טווח הקשב קצר, ויוכל לשתף פעולה באופן חלקי בפעילות שנציע.

כאמור אדם עם דמנציה בשלב זה נראה לעתים קרובות ישן משום שהעיניים עצומות.

זו לא תמיד שינה, אך רמת הפעילות באופן כללי תהיה נמוכה. המטפלים צריכים להתאים את הציפיות שלהם למצב: פעילות הנמשכת רבע שעה כל שעתיים זה המון!

ניתן לקרוא לפעילויות המומלצות לשלב זה כ-"גרייה חושי" , כלומר הצגת אמצעים מוחשיים המכוונים לגירוי החושים השונים.

אנו מעוניינים שתהיה תגובה לגירוי.

לדוגמה, לחוש המישוש נציע קטיפה ללטף, לחוש השמיעה נציע מוסיקה אהובה, לחוש הריח נציע להריח תבלינים או פרחים מהגינה, וכן הלאה.

החוויה היא חוויה פיזית – חושית, והיא המהות של הפעילות.


עמותת עמדא פיתחה ערכה המכילה מגוון אמצעים לגרייה חושית (כולל הנחיות), שניתן לרכוש:

קישור לסרטון על "דרך החושים".


לאנשים בשלב זה עם אי שקט פסיכו-מוטורי כדאי להציע אביזרים וחפצים היכולים לספק חוויה טקטילית (סוגים שונים של מגע), לדוגמה שימוש ב"פצפצים" כפי שמופיע בסרטון הזה. אחת האפשרויות זה מעין שרוול שמכינים ומשולבים בו כל מיני אביזרים קטנים שונים שהאצבעות יכולות "להתעסק" איתם. מידע נוסף בקישור זה: שרוולי fidget ולהלן דוגמה:

תמונה של שרוולים שהכינה ענת יעקובוביץ' מחיפה

ל-מה כדאי לשים לב בדמנציה/ אלצהיימר מתקדמת?

בשלב זה המטרה היא לשמור שיהיה לאדם עם דמנציה נעים ונוח.

לנוכח מיעוט בתנועתיות, גם במיטה, חשוב לעקוב אחר מצב שלמות העור בכדי למנוע הופעת פצעי לחץ. שינויי תנוחה יזומים, כרית מתאימה לכיסא גלגלים ומזרון מותאם הם האמצעים חשובים למנוע פצעי לחץ.

במידה והאדם מעדיף לשכב על הצד, רצוי להניח כרית בין הברכיים ובין הקרסוליים (גם אלו נקודות רגישות להתפתחות פצעי לחץ). במידה ויש פצע, חשוב להיעזר בשלב מוקדם באח/ות פצעים.

מידע על פצעי לחץ (מהאתר של צבר רפואה)


איך נפרדים?

הלוואי שהיתה תשובה טובה ומוסמכת לכך.

אומרים שדמנציה זו לוויה מתמשכת,

שנפרדים מהאדם בעודו בחיים בשל השינויים המשמעותיים בהתנהגות ובאישיות, שתהליך האבל התחיל מזמן.

כל זה נכון.

עם זאת, אין זה אומר שהאבל המקדים הוא הכנה לפרידה הסופית. כאשר האדם נפטר, והאובדן הוא סופי, החוויה של אבל ואובדן לרוב אינה פחותה או מצומצמת יותר.


עוד צילום פרחים נהדר של גילה יעקב

תזכרו,

זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות.

תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.


לקריאה נוספת:


איך ניתן לדעת שאדם הלוקה בדמנציה מתקרב לסוף ימיו? : (מהאתר של שרן רפואה עד הבית)


חוברת דמנציה מתקדמת של עמדא ואשל


למה לבקר אדם עם דמנציה שאינו זוכר את הביקור