תוצאות חיפוש

מה?? למה את לוחשת שוב?!! מי היה מאמין שאדם עם ירידה בשמיעה ממתין כעשר שנים בממוצע בין קבלת האבחנה ועד שמתחיל להשתמש במכשיר שמיעה!? אני יודעת שזה נכון. גם במשפחה שלי זה קרה. ומה ששכנע בסופו של דבר את הזקן שלי ללכת להיבדק היה ממצאי מחקרים שהראיתי לו על ההשפעה של ירידה בשמיעה על הקוגניציה. ירידה בשמיעה שאינה רק בעיה של טלוויזיה בעוצמה גבוהה מדי או צעקות בזמן שיחה. יכולת קוגניטיבית של אנשים עם ירידה בשמיעה יורדת ב- 30-40% יותר מהר בהשוואה לאנשים עם שמיעה תקינה. ירידה בשמיעה קשורה גם ללחץ מוגבר, מצבי רוח ירודים, אשפוז מוגבר וסיכון מוגבר לנפילות. אי אפשר לראות ירידה בשמיעה, כך שאתם עשויים לחשוב ההתנהגות המשונה של הזקן קשורה לחוסר עניין, בלבול או שינויים באישיות. לפעמים מבלבלים בין ירידה בשמיעה ובין דמנציה/ אלצהיימר. 1 מכל 3 זקנים סובל מירידה שמיעה, גם אם אינו מודע לכך. זו הבעיה השלישית בשכיחותה בקרב אנשים מעל 65, אחרי דלקת פרקים ומחלות לב. 80% מהזקנים עם ירידה בשמיעה אינם פונים לקבלת עזרה! רוב האנשים דוחים זאת עד שאינם יכולים לתקשר עוד גם בתנאים אידיאליים לקיום שיחה. למה ירידה בשמיעה מביא לדמנציה/ אלצהיימר? מקובל שיש 3 הסברים אפשריים: 1. עומס קוגניטיבי: המוח כל הזמן מנסה להתמודד עם צלילים וקולות שקשה לשמוע, רוב האנרגיה שלו מופנית לפיענוח קולות וצלילים ואין די אנרגיה לפעולות זיכרון וחשיבה. 2. ניוון המוח: פגיעה בשמיעה עלולה להביא לניוון מהיר יותר של תאי עצב באזורי המוח האחראיים לעיבוד מידע שמיעתי. אזורים אלו קשורים גם לזיכרון ולעיבוד מידע תחושתי. 3. בדידות חברתית: אנשים עם קושי בשמיעה נוטים להמעיט בקשרים חברתיים, כיוון שנמאס להם לבקש שיחזרו שוב ושוב על משפטים, שלא מבינים בדיחות, שאנשים מדברים מהר כל כך ועוד סיבות מסוג זה. מחקרים רבים מצאו שצמצום השתתפות חברתית פעילה ובדידות הם גורמי סיכון לדמנציה. שורה תחתונה: תשימו לב אם חל שינוי בשמיעה של יקירכם ותשתדלו להביא אותם לבדיקה בהקדם. טיפול מוקדם ונכון עשוי לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר, לשמור על איכות חיים טובה ויכולת תפקודית גבוהה. ותזכרו - זה שאין מה תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. מאמר בעניין גם באתר עמותת עמדא בקישור זה. בוודאי יעניין אותך גם: סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג פלסטיות המוח מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

ניצן היא חברה ותיקה ואשת מקצוע מצוינת לשיקום נוירולוגי. שמחים לארח פוסט שלה אצלנו בבלוג: 10 דגשים חשובים על גמישות המוח ופלסטיות המוח (neuroplasticity) המושג "פלסטיות מוחית" (Neuroplasticity) מתייחס ליכולת המוח להשתנות. הפלסטיות הזו מאפשרת למוח שלנו ללמוד דברים חדשים מהרגע שאנו יוצאים לאויר העולם ועד מותנו. היכולת הפלסטית של המוח גם מאפשרת לו להחלים לאחר פגיעה, ליצור קשרים חדשים (סינפסות) בין תאי עצב (נוירונים) ולהתאים עצמו למצבים חדשים. במהלך טיפול באנשים אחרי פגיעה נוירולוגית (מוחית), יש לנצל את הפלסטיות ע"י תרגול והתנסויות אינטנסיביות, חוזרות וחיוביות, כדי לחזק את הנתיבים המתחדשים במוח וכך לשחזר ולשקם תפקודים שנפגעו. עקרונות חשובים למיצוי פלסטיות המוח: 1. המיומנויות שאנו לא משתמשים בהן, הולכות ונחלשות - use it or lose it 2. המיומנויות שאנו מתאמנים בהן, הולכות ומשתפרות - use it and improve it 3. עקרון הספציפיות: יש לתרגל את המיומנות הקשורה בדיוק למטלה אותה אנו רוצים לשפר. 4. עקרון החזרתיות: יש לתרגל את המטלה שוב ושוב לאחר שהצלחנו בביצועה כדי לגרום לשינוי מוחי. 5. עקרון האינטנסיביות: לזרות רבות בזמן קצר הן חיוניות ליצירת קשרים חדשים במוח. 6. עקרון הזמן: יכולת הפלסטיות היא תהליך בעל חזון בעל חלון הזדמנויות הנפתח למיומנויות שונות בזמנים שונים. 7. עקרון המשמעות: כדי ליצור שינוי מוחי יש לתרגל מיומנויות בעלות משמעות, חשיבות או רלוונטיות עבורנו. 8. עקרון הגיל: מוח צעיר נוטה לשינוי מהיר יותר מאשר מוח זקן, אך השיפור אפשרי בכל גיל. 9. עקרון ההעברה: תרגול של מיומנויות מסוימות יכול לגרום לשיפור במיומנויות דומות. 10. עקרון ההתערבות: למידת מיומנות "בדרך קלה", תגרום לקושי בלמידת הדרך הנכונה. תזכרו, אין פתרונות קסם מהירים, ואין פתרון אחד המתאים לכולם! הדרך לשיקום מוצלח - הצבת מטרות משמעותיות ותרגולן החוזר בהנחיית איש מקצוע מנוסה נכתב ע"י גב' ניצן הרטל, מרפאה בעיסוק (MSc OT), מומחית בשיקום נוירולוגי, מנהלת המרכז הקליני השיקומי. לקריאה נוספת: מה הקשר בין ירידה בשמיעה ובעיות קוגניטיביות? סימנים לבעיות קוגניטיביות: ממה ומתי לדאוג

ליאורה היתה מאד מופתעת מהקשיים שעלו עם אח שלה במהלך הטיפול באמא שלהם: "אח שלי גר שנים בניו יורק ומגיע פעם בשנה לארץ לבקר וכל שבוע מדבר בטלפון עם אמא. לפני כמה חודשים שמתי לב שהבית של אמא לא נקי כמו שהיה פעם, שיש דברים מפוזרים ויש ריח לא נעים. אמרתי לה משהו, והיא נפנפה אותי שלא אעשה עניין. אחרי זה ראיתי שהמצב לא משתנה, והתחלתי לחשוב שיש בעיה. נראה היה לי שהיא לובשת את אותם בגדים. סיפרתי לאח שלי, והוא אמר מה הבעיה שאני אביא לה עוזרת. הבאתי עוזרת, אבל אמא גירשה אותה. ככה התחיל סיפור של לנסות לנקות את הבית, והבנתי שיש לאמא שלי איזו בעיה. שיתפתי את אח שלי, והוא אומר לי שאני סתם הוזה, שהוא מדבר איתה בטלפון והכל בסדר, שאני אפסיק לעשות עניין מכל דבר. זה פשוט נורא! הוא יושב לו שם ולא רואה את אמא, לא צריך להיכנס לבית המלוכלך, לפתוח את המקרר ולראות שהאוכל מקולקל. כל מה שאני אומרת לו הוא מנפנף, וגם אומר לאמא שלי שלא תיתן לי לנהל לה את החיים. הוא תמיד היה הבן הצעיר והחמוד שלה, אז בטח שהיא מקשיבה לו. בינתיים, מי צריך לענות לטלפונים של השכנים שמתלוננים על מה שהיא עושה? מי צריך להסביר לנכדים למה סבתא לא מחליפה בגדים כבר שבועיים? אני!! מילא לטפל באמא שלי, זה מה שעושים היום כולם בגילי, אבל המריבות האלה עם אח שלי ממש גומרות אותי!" טיפול בהורים מזדקנים הוא מסע ארוך וקשה, וכאשר האחים והאחיות שלנו מעורבים בכך, זה עשוי להיות מורכב ביותר. אחים ואחיות יכולים יכולים להיות לעזר ולסיוע, אך גם יכולים להיות מקור למתחים וכעסים. לאור תוחלת החיים הגבוהה שכיח שילדים בוגרים נדרשים לטפל בהוריהם למשך עשור ויותר. בד"כ לאחים ואחיות אין מודל איך לעבוד יחדיו בטיפול בהורה, ואיך להתמודד עם העניינים הרגשיים, כלכליים ומעשיים הנלווים. אין דרך ברורה ומוכרת כיצד על אחאים להיות בקשר בבגרותם, ובחלק מהמשפחות זהו מאבק של ממש. חשוב לציין שיש משפחות שבהן הצורך להתארגן ולהתאגד סביב הטיפול בהורה מביא ללכידות מחודשת בין האחאים ולקשר קרוב יותר ממה שהיה בשנים קודמות. במהלך טיפול בהורים מזדקנים, ילדים בוגרים חווים מחדש רגשות רדומים של חרדות ופחדים מהילדות. התמודדות עם הזדקנות ופטירה של הורה היא קשה מאד רגשית, וכל אחד מתמודד עם כך אחרת. כאשר עולים קונפליקטים עם אחאים ביחס לטיפול בהורה, מבלי לשים לב ייתכן שתחזרו לתפקידים משפחתיים מהילדות, לתחרותיות ולשליטה שאפיינה את יחסיכם אז. תנסו לגלות חמלה כלפי עצמכם וכלפי אחיכם; לא להסכים להתנהגויות שליליות, אולם לזכור פחד, כאב או חרדה עשויים להיות מניעים של אחיכם למעשה זה או אחר. טיפים להתמודדות עם אחים ואחיות בטיפול בהורים מזדקנים: 1. התפיסה השגויה ש"אני לא צריכ/ה לבקש" אם את/ה הם המטפל/ת העיקרי/ת ועושה את רוב הטיפול, בוודאי חשבת בשלב כלשהו – אם לאח/ות שלי באמת היה אכפת, הם היו מתנדבים לעזור או לפחות מביעים יותר עניין ונכונות לעזור להורה שלנו. לא כל האחים ואחיות מרגישים אותם הרגשות כלפי ההורים. לכל אח/ות היתה מערכת יחסים שונה עם ההורה במהלך חייהם. ייתכן שהם אינם מרגישים כמוכם ביחס להוריכם, וזה מה שמשפיע על היחס וההתגייסות שלהם למען ההורה. 2. ייתכן שההורה גורם לבעיות ביניכם לעתים ההורה מציג יכולת תפקודית שונה לכל ילד בוגר, בהתאם למערכת היחסים איתם. למשל, לבת המתגוררת קרוב ההורה מגלה את הקשיים התפקודיים, בעוד עם הבן המתגורר בחו"ל אינו משתף דבר, ומספר שהכל בסדר. מידע שונה זה נותן לכל אחד מהילדים הבוגרים תפיסה שונה במהותה בנוגע לעזרה שההורה צריך, ועשוי להביא למחלוקות ומריבות בנוגע לתמיכה שההורה צריך וכיצד תינתן. כדאי שתשתפו זה את זה במידע, שוחחו על ההבדלים והיו פתוחים גם לעמדה השונה משלכם. 3. תתקשרו באופן ישיר מה צריך לעשות בטיפול בהורה אל תניחו שהאחים והאחיות שלכם מבינים שצריך מישהו שילווה את ההורה לרופא, שיקנה תרופות, שיערוך קניות לבית, שיעשה כביסה, שימתין אתם לחשמלאי וכד'. כדאי שתיצרו קבוצת תקשורת באפליקציה הנוחה לכם ועדכנו זה את זה במשימות הטיפול השונות. גם אם יש עובד/ת זר/ה, ואתם רק צריכים לנטר את הטיפול, תיצרו לוח זמנים ותורנות לכך. 4. תתמכו זה בזה לעולם לא יהיה מצב של חלוקה שוויונית בטיפול בין כל האחאים. נסיבות החיים, קירבה גיאוגרפית, יחסים עם ההורים – כל אלה מונעים חלוקה "צודקת" ביניכם. בנוסף, כל אחד מכם מבצע את משימות הטיפול קצת אחרת, וזה בסדר. כדאי שתתמכו במה שכל אחד מסוגל עושה ותורם למאמץ המשפחתי, לעודד, להכיר בעשייה ולהביע תודה זה לזה: כל אלה יקלו עליכם ומסע הארוך, ויניעו אתכם להמשיך ולשתף פעולה גם זמן רב לאחר סיום הטיפול בהורה. לסיכום, רובנו מוטרדים מהזדקנותם של הורינו וכיצד ניערך ונתמודד עם זה. כדאי שנשקיע גם מחשבה בהתנהלות עם האחים והאחיות שלנו בתקופה זו. קצת תכנון מראש, שיח פתוח ושיתוף בינינו עשוי להקל לפחות במקצת בהתמודדות זו. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. תדברו איתי ונחשוב ביחד מה מתאים.

אשפוז של ההורה המזדקן שלנו בבית חולים עלול להתרחש בכל עת, ובפרט בתקופת החורף, עם העלייה בתחלואה במחלות זיהומיות. בין אם זו הפעם הראשונה או הפעם העשירית לאשפוז ההורה שלכם - המלצות וטיפים להתמודדות במצב זה: בדרך לבי"ח- רצוי לדאוג שיהיו לכם הדברים הללו: - עבור ההורה שלכם: משקפיים, מכשיר שמיעה, שיניים תותבות, חלוק, נעלי בית, מגבונים. - כדאי להכין מראש תיקיה עם היסטוריה רפואית רלוונטית ורשימת תרופות: מה נוטלים כעת ולאלו תרופות הם רגישים. - לעצמכם: עליונית (בד"כ קר בבי"ח), מגבונים, משהו לקרוא, מטען לנייד, תרופות שאתם נוטלים, בקבוק מים ומזומן. בזמן האשפוז: ליווי ההורה הזק"ן שלנו בבי"ח היא משימה לא פשוטה. התפקיד של המלווה הוא לדאוג לטיפול טוב: 1. אל תניחו הנחות או תקבלו דברים כמובנים מאליהם. אל תניחו שבבי"ח יודעים מאלו רגישויות ההורה שלכם סובל, מה התרופות שנוטלים בשגרה ולאלו תרופות יש להם רגישות, מה ההיסטוריה הרפואית שלהם ועוד. חשוב לוודא שיש בידיהם מידע זה, גם אם לא שואלים אתכם. 2. טיפול אגרסיבי אינו תמיד הדבר המתאים ביותר. ההחלטה על טיפול מסוים צריכה להיעשות תוך התייחסות לרצונות של הזק"נים לפעולות מאריכות חיים. רצוי לקיים שיחה עם הוריכם ולברר מהם הפעולות שהם רוצים או לא רוצים שייעשו להארכת חייהם. צוות בי"ח רוצה לפעול ע"פ פרוטוקולי טיפול סטנדרטיים, והתפקיד שלכם הוא לבדוק אם הטיפול המוצע תואם את הרצון של ההורה שלכם. התעניינו מהו מערך השיקולים של הצוות בנוגע לטיפול שהם מציעים? אל תחששו לשאול שאלות. בנוסף, בי"ח הוא מקום שבו יש סיכון מוגבר להידבקות במחלות זיהומיות, וכדאי לחשוב פעמיים אם האשפוז חיוני לאור הטיפול המוצע. 3. אשפוז עלול להביא למצב של בלבול זמני או להחריף בלבול קיים. תפקידכם להבהיר מה היכולות הקוגניטיביות של הוריכם בשיגרה. זאת במטרה שהערכת הצוות את מצבם הנוכחי יתחשב באישיות ובמצבו טרם באשפוז. יש לומר זאת שוב ושוב לכל מי שניגש לטפל בהורה: אל תפחדו לנדנד, חשוב שהצוות יקלוט מידע זה. 4. הקשיבו לכל מה שאומר הצוות, וכתבו רשמים בזמן שיחה עם צוות. תחזרו במילים שלכם על המידע שנמסר בכדי לוודא שהמידע נקלט נכון. לעתים תצטרכו לבקש מהצוות לעצור רגע ולהקשיב לכם –וזה בסדר. 5. תמיכה בהורה. אתם שם כדי לתמוך ולעזור להורה שלכם. בשחרור מבי"ח – 1. מכתב שחרור – לקרוא ולוודא שרשום בו כל הטיפול והאירועים (בפרט החריגים) שהיו במהלך האשפוז. 2. המלצות להמשך טיפול- לוודא שאתם מבינים מה שכתוב במכתב: הנחיות תזונתיות, תדירות החלפת חבישות, תופעות שעשויות להופיע בהמשך ולפי זה ממה לדאוג וממה לא, לאיזה גורמים לפנות בקהילה ובאלו מצבים יש לחזור לבי"ח. 3. הסעה הביתה - לפני השחרור תחשבו רגע האם הרכב שלכם מתאים למצב של ההורה שלכם. יש רכבים גבוהים, כגון ג'יפים, שהכניסה לתוכם מחייבת הגבהת הגוף וייתכן שההורה לא יוכל "לטפס" לתוכם. התאימו את סוג הרכב ליכולות ההורה שלכם. 4. קחו בחשבון ההורה שלכם יצטרך המשך ליווי ותמיכה גם לאחר השחרור מבי"ח ונסו לתכנן בהתאם עד שיתאושש. אם המצב של ההורה הידרדר באופן שלא יחזור לקדמותו, החלו מוקדם ככל האפשר, עוד בזמן האשפוז להתכונן לשחרור, לפעול להתאמת הטיפול בבית למצב החדש, או לפעול להעברה למוסד מתאים. וההמלצה החשובה ביותר- היו סלחניים. ההורה שלכם עלול התנהג באופן לא נעים, תוקפני, מעצבן, מנדנד ועוד ועוד במהלך האשפוז, תסלחו להם. הניחו שהצוות בבית החולים עושה כמיטב יכולתו, תסלחו להם. אתם לא תמיד מצליחים לשמור על קור רוח, להיות סבלניים, לתפקד באופן אופטימלי בכל זירות חייכם (עבודה, הורות וכד', תסלחו לעצמכם. כולנו בני אדם ועושים ככל שאנחנו יכולים, וזה בסדר שזה לא תמיד מושלם. לקריאה נוספת: מה ההבדל בין דליריום לדמנציה/ אלצהיימר? ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשותלהיטיב את איכות החים שלכם ושל יקירכם. דברו איתי ונחשוב ביחד על כך.

רק התחילו ההכנות לחגיגות ה-70 של המדינה, וכבר אפשר למצוא בעיתון וברשתות החברתיות שפע רב של נוסטלגיה. העלאת זכרונות היא פעילות שרובנו עוסקים בה באופן מזדמן, בעיקר לקראת ימי הולדת, אירועים משמעותיים במעגל החיים (בפרט של ילדינו), וחגים כמו יום העצמאות. לרוב העלאת הזכרונות תהיה מלווה בהרגשה נעימה וחיובית, ונהנה משיחה ושיתוף אחרים בזיכרונותינו. נוסטלגיה, לפי ויקיפדיה, תוארה לראשונה ע"י רופא ב-1688 ומתייחסת ל: "געגועים והתרפקות אל העבר, על פי רוב תוך אידאליזציה של העבר". תחילה התייחס המושג נוסטלגיה לכאבים נפשיים הנלווים לרצון של אדם לחזור למולדתו, ובמשך הזמן קיבלה את המשמעות המיוחסת לה כיום. עיסוק בנוסטלגיה לרוב מעורר בנו רגשות חיובייים של הנאה, התרפקות וגעגועים לזמנים/ מקומות/ חוויות הקיימים בזכרון שלנו כמהנים ומענגים, אף יותר מההווה שלנו. בספרה המצוין "נפלאות הזכרון ותעתועי השיכחה", כותבת ניצה אייל על "אפקט פוליאנה": נטייה להעדיף לשמור בזיכרון מידע שהוא חיובי בעיני הזוכר, ובמקביל לעצב סוף טוב לאירועי חיים שונים. נראה שיש לכך קשר הדוק לנטייה שלנו להתרפקות על זיכרונות העבר. לאנשים זקנים באופן טבעי יש מאגר גדול של זכרונות אישיים, חברתיים ולאומיים. ע"פ הפסיכולוג הנודע אריק אריקסון משימה נפשית מרכזית בגיל הזיקנה היא יצירת "אחדות האני", הנעשית בחלקה ע"י העלאת זכרונות באופן פעיל ויצירת סיפור חיים אישי וקוהרנטי עבור כל אחד ואחד. העלאת זכרונות היא גם פעילות מצוינת עם אנשים החולים בדמנציה/ אלצהיימר. רבים טועים וחושבים שמטרת העלאת זכרונות עם אנשים החולים בדמנציה/אלצהיימר היא לשפר או לשמר את הזיכרון שלהם. לא ולא! העלאת זכרונות מיועדת להיות חוויה נעימה ומהנה עבור האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר ועבור השותף לחוויה; בן משפחה, מטפל, חבר, שכן וכד'. איך ליצור חוויה מהנה של העלאת זכרונות עם אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר: 1. לא לבחון את הזכרון של האדם עם בדמנציה/ אלצהיימר! העלאת זכרונות היא פעילות מהנה לכל המשתתפים, אין לבחון אף אחד. 2. חשוב להימנע מלשאול שאלות: האם אתה זוכר את, מי/ מה/ איפה/ מתי זה?, איך אתה לא זוכר? אלא - התחילו עם מה שאתם זוכרים אני זוכר ש... / את..... /מתי.... והמתינו למענה. לרוב, לאחר "זמן התחממות", ככל שמתקדמים בהעלאת זיכרונות, יש יותר זיכרונות שעולים אצל האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. 3. גירוי מוחשי: תמונה, חפץ, מוסיקה, אוכל – יעזרו מאד לעורר זכרונות בעניין. אלבומי תמונות (מודפסים!) הם נהדרים לפעילות זו. 4. לאט: הדו-שיח עשוי להתנהל יותר לאט, חכו, אל תקפצו מנושא לנושא או מפריט לפריט, תנו לאדם לחוות ולהיות נוכח ברגע עם מה שכבר יש לפניו. 5. אל תתעקשו על דיוק הזיכרון מה שחשוב הוא הסיפור ורגש הנלווה. אם אירוע היה בדיוק כך או כך אינו משמעותי כעת, והתעקשות על כך עלולה לעורר רגשות שליליים. 6. תיהנו בעצמכם מהחוויה המשותפת אל תצפו ל"תוצאות" או שינוי מהאדם החולה בדמנציה. 7. אם העלאת הזיכרונות מעוררת באדם עם דמנציה/ אלצהיימר תגובות שליליות, לחץ, חרדה, אי שקט וכד' - הפסיקו את הפעילות! לא ניתן להסביר באופן הגיוני לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שכדאי/רצוי להמשיך ושירגיש טוב בהמשך. אפשר לנסות שוב לאחר יום –יומיים ברגישות המתבקשת וע"פ הכללים לעיל. אתרים נוסטלגיה לאנשים שחיו בישראל מאז קום המדינה: נוסטלגיה אונליין: אתר שופע כל מה שקשור לנוסטלגיה ישראלית, כולל השמעת רדיו – מומלץ! : Nostalgia4u אתר עם נוסטלגיה עדכנית יותר ומתייחס לכל העולם, עם דגש על ישראל זמרשת: אתר העוסק בהצלת הזמר העברי המוקדם, כולל קטעי שמע. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אתכם: מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

אחד הנושאים המטרידים אנשים מזדקנים זה החשש לאבד את יכולות קוגניטיביות. באנגלית נהוג לכנות רגעים של שיכחה או אובדן קשב רגעי בכינוי "Senior moments", כלומר "רגע של זיקנה". ככל שעולה הגיל הכרונולוגי החשש מפגיעה ביכולות קוגניטיביות הוא המשמעותי יותר. ישנם שינויים רבים שהם נורמטיביים ואין לצורך להיבהל מהם. ככל שעולה הגיל הכרונולוגי יש האטה ביכולת הלמידה והאדם זקוק למספר חזרות רב יותר. לחשוב על זה כנורמטיבי צריך לעודד להתמיד ברכישת מיומנות שימוש בטכנולוגיה חדשנית, גם במקרה שיש צורך במספר רב יחסית של חזרות. לא כל אדם מעל גיל 70 סובל מבעיות קוגניטיביות. פעם נהגו לכנות את השינויים הקוגניטיביים בזיקנה כ"סניליות". מונח זה עבר מן העולם, וידוע שאנשים שסובלים מ"סניליות", למעשה סובלים מדמנציה/ אלצהיימר, שהיא מחלה. מהם הסימנים שצריכים להדליק לנו נורה אדומה לדמנציה/ אלצהיימר? תקין: שוכחים לעתים שמות/מלים ונזכרים תוך מספר דקות באופן עצמאי. ממה לדאוג: אם שוכחים את אותו המידע שוב ושוב, וזקוקים לעזרה חיצונית כדי להיזכר. תקין: דעתכם מוסחת בקלות. ממה לדאוג: לא קולטים מידע שנמסר מספר פעמים תוך פרק זמן קצר. תקין: מתקשים להתמצא במקום חדש. ממה לדאוג: אם מתקשים להתמצא במקום מוכר. תקין: מתקשים בביצוע פעולה חדשה. ממה לדאוג: אם מתקשים לבצע פעולות מוכרות וידועות. תקין: לפעמים מחליפים בין מלים דומות בהגייתן או מלים נרדפות. ממה לדאוג: אם מתקשים ביצירת מלים מוכרות, סיקול אותיות, החלפת מלים, תיאור חפצים/אנשים/מקומות ללא שימוש במילה מתאימה תקין: מאבדים חפצים ומצליחים למצוא אותם לאחר זמן. ממה לדאוג: אם מאבדים חפצים ולא מצליחים לשחזר את מהלך האירועים שהביאו לאבידה. תקין: עייפיים ממחויבויות חברתיות. ממה לדאוג: אם מתנתקים מחברה כדי להימנע ממצבים מביכים. תקין: אומרים שאתם קצת נוקשים בחשיבה. ממה לדאוג: אם יש יותר שינויי מצב רוח, חשדנות, תוקפנות, אפתיה, פסיביות בהשוואה לעבר. תקין: מסוגלים לתפקד ולהמשיך פעילויות מהעבר. ממה לדאוג: קושי לבצע משימות שביצעו בעבר. תקין: מסוגלים להצביע על אירועים ספציפיים שהיה לכם קושי בזיכרון. ממה לדאוג: אם לא זוכרים אירועים ספציפיים שהיו קשיי זיכרון, והאנשים מסביב יכולים לתאר מספר אירועים כאלה. תקין: מסוגלים לשיפוט טוב במצבים שונים, אם כי לפעמים טועים. ממה לדאוג: אם יש בעיה בשיפוט הפוגעת בתפקוד: לבוש לא הולם, התנהגות חברתית בעייתית וכדומה. לא כל קושי קוגניטיבי זה דמנציה/ אלצהיימר. צריך לברר. אם אתם מוטרדים - תפנו לאיש מקצוע. מוטב מוקדם מאשר מאוחר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת : הקשר בין ירידה בשמיעה ובעיות קוגניציה פלסטיות המוח זה דמנציה/ אלצהיימר, מה עושים עכשיו

מטפלים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מספרים כי לעתים קרובות החולה עייף מאד במהלך היום, נוטה להירדם במהרה בזמן ישיבה, מסרב לעשות דברים בטענות לעייפות וכד'. ראשית, חשוב לבדוק ולשלול גורמים שונים - תרופות בעלות השפעה מרדימה - תזונה לקויה (לעתים חולי דמנציה צורכים יותר מדי סוכר) - שינויים בדפוסי שינה כך שאין שינה לילה טובה ומספקת - דיכאון קליני במידה ומצאנו שכל הגורמים הללו תקינים, בכל זאת ייתכן שהחולה באמת עייף. למה זה קורה? פשוט משום ש- דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה המתישה את המוח. כשאנחנו מטפלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, נדמה לנו לעתים שהוא אינו עושה מתאמץ דיו, שאינו משתדל מספיק, ואם היה מתאמץ קצת יותר - בוודאי היה מצליח. כל אחד מאיתנו יכול לחשוב על מצב שהיה לו עניין ורצון, התאמץ, ופשוט לא הצליח. גם אם המשימה היתה קלה עבור אנשים אחרים, עבורנו זו היתה משימה קשה עד מאד. זה מעורר תסכול רב. המוח של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עובד ללא הרף בפענוח המציאות והמתרחש סביבו. הוא עוסק כל הזמן בניסיון אקטיבי להבין את הסביבה. זה דומה למאמץ שרובנו משקיעים בניסיון לפתור תרגיל בהנדסה אנליטית, אבל זהו מאמץ מתמשך ורציף. וזה מעייף! שיחת חולין נראית לנו, ללא הקשיים הקוגניטיביים, כדבר טריוויאלי. עבור האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מהלך שיחת חולין דורש להתמקד בדברי המטפל ולא לשים לב לגירויים האחרים מסביב, להבין את המלים והמשפטים שנאמרים, לתכנן את התשובה שלו, להכין את עצמו למשפט הבא, ליצור קשר עין רציף, להימנע מהסחות דעת ועוד. וכל זה קורה שוב ושוב ברצף במהלך שיחה אחת! מה שנראה לנו כשיחה קלה ואינטראקציה מהנה, היא עבור החולה מאמץ מתמשך. יותר מכך, לרוב השיחה מבוססת על שאלות פתוחות, שצריך לבחור תשובה מתאימה מתוך מגוון רחב של תשובות אפשריות. כך שכל אינטראקציה חברתית מעייפת את המוח של אדם עם דמנציה, וככל שהאינטראקציה נמשכת - כך גוברת העייפות. וגם, לעתים קרובות לאנשים עם דמנציה יש גם רמת חרדה גבוהה יחסית. חרדה זו גורמת למצב של דריכות מתמדת של החולה ועלולה להיות גורם המעכב שנת לילה טובה ומספקת. כך נוצר מעגל קסמים של עייפות ושינה לא מספקת המובילה לעייפות נוספת, תנומות קצרות במהלך היום הפוגעות באיכות השינה בלילה, וכן הלאה. מטפלים לרוב רוצים לשמר את היכולות של האדם עם דמנציה לאורך זמן, ורבים חושבים שהדבר כרוך בפעילות רציפה לאורך כל שעות העירות. משפחות רבות מתלוננות בפניי שהחולה כל הזמן ישן, ושואלות מה אפשר לעשות כדי לשמור על עירנותו. בהתאם למצב החולה ושלב המחלה, אני ממליצה לאפשר לחולה להיות פסיבי בחלק משעות היום. כדאי להפעיל את החולה במגוון פעילויות, אך לא כל הזמן. תנסו לאזן בין הדרישה לפעילות אקטיבית ובין פעילות פסיבית, כגון צפייה בטלוויזיה, האזנה למוסיקה או בהייה בתמונה. כל אדם עם דמנציה חווה רמת עייפות שונה, ולכל אחד מתאימה רמת פעילות אחרת. חשוב שנראה את האדם שלפנינו ואת הצרכים הספציפיים שלו. יש גם סרטון שהכנתי בעניין: ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: עשרה מיתוסים על דמנציה זה דמנציה/ אלצהיימר. מה עושים עכשיו? נהיגה ודמנציה/ אלצהיימר

1. משטח מונע החלקה במקלחת המקלחון וחדר הרחצה בכלל הם אזור מסוכן במיוחד בשל השילוב של מים ורגליים יחפות. פוטנציאל ההחלקה והנפילה משמעותי, וניתן לצמצם זאת באופן ניכר ע"י שימוש במשטח גומי למניעת החלקה. מומלץ להניח משטח בתוך המקלחון, שדורכים עליו בכניסה ובמהלך הרחצה, ומשטח נוסף מחוץ למקלחון לצורך דריכה ביציאה. משטחים מתאימים ניתן למצוא במגוון חנויות. עלות נמוכה - תועלת גבוהה! 2. מגן ירכיים לא משנה כמה אנחנו זהירים, הליכה ולעתים נפילה היא בלתי נמנעת. הסכנה המשמעותית ביותר בעקבות נפילה היא שבר בירך, העשוי להיות נקודת התחלה להידרדרות תפקודית ארוכת טווח ובלתי הפיכה. ניתן להשיג אביזר המכונה מגן ירכיים באמצעות קופת החולים, עם הפניה של פיזיותרפיסט. למעוניינים באביזר משוכלל יותר, יש פיתוח ישראלי ייחודי המכונה Hip Hope, ותוכלו להתרשם מכך ב: http://www.hip-hope.com. אנחנו תמיד בעד פיתוחים ישראליים! 3. סדרן תרופות נטילת תרופות קבועות זו פעולה שגרתית שחוזרת על עצמה כל יום. בגלל זה אנחנו לא תמיד שמים לב כשאנחנו עושים את זה. בין אם לוקחים תרופה אחת ביום או מספר תרופות כמה פעמים ביום, סדרן תרופות הוא אביזר שכדאי שיהיה לכל מי שלוקח תרופה באופן קבוע. לחובבי טכנולוגיה יש מגוון אפליקציות של תזכורות שניתן להתקין בטלפון החכם. לדוגמה, אפליקציית Medisafe, שניתן להוריד מחנות Googleplay, המאפשרת התאמה אישית של תזמון תזכורות לנטילת תרופות. אפליקציה ידידותית, ובמיוחד ההתייחסות לפרטים הקטנים, כמו האפשרות לבחור את צורת וצבע התרופה. 4. ידית לכניסה ויציאה מרכב: לפני כשנה אימא שלי נפלה וסבלה משטף דם גדול בירך. לפתע כל נסיעה היתה לעניין כואב ודואב. רובנו נכנסים ויוצאים מהרכב הפרטי ברצף תנועות מורכב ורב שלבים, שלא חושבים על זה עד שיש כאבי מפרקים או הגבלה בתנועה. במצבים כאלו אפשר להיעזר בידית אחיזה נוחה לשימוש: Handybar. סרטון הדגמה. 5. גלאי גז: לעתים אני מבשלת משהו, ולאחר מכן יוצאת מהבית. אחד הדברים שמטרידים אותי לפתע הוא אם כיביתי או לא כיביתי את הגז. מחשבה מטרידה כזו עשויה להופיע בכל גיל, כיוון שכיבוי הגז דומה לנטילת תרופות - זו פעולה שאנחנו עושים בהיסח הדעת. יש מגוון אמצעים הנותנים מענה לזרימה לא מבוקרת של גז בבית; גלאים, שסתומי ביטחון, שסתומי ניתוק ועוד. במידה וכבר היה אירוע של שכיחה לכבות את הגז, התקנה של אביזר מסוג זה יכול להיות בדיוק מה שנחוץ לשם המשך מגורים עצמאיים בבית. מידע נוסף על מגוון אביזרים ניתן למצוא באתרים הבאים: עזרים: אתר אינטרנטי נהדר המרכז מידע בנושא אביזרים והספקים שלהם בארץ: www.azarim.org מילבת: עמותה המייעצת ומפתחת אמצעי עזר לפי צרכים אישיים: www.milbat.org.il לקריאה נוספת: 8 התאמות סביבה חזותיות לדמנציה איך דמנציה משפיעה על 5 החושים שאלות ותשובות על דמנציה ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם.

רוב האנשים המטפלים בהורים מזדקנים שמעו את הסיפור על האסקימוסים, ששולחים את הזקנים שלהם לתוך הים על גוש קרח כדי ימותו שם בשקט. אבל מסתבר שזהו עוד מיתוס אורבני שתפס מימדים לא ריאליים. בדיקה קצרה מעלה כי בעבר הרחוק היו מצבים של רעב קיצוני בקרב שבטים אינואטיים מבודדים באזורי אקלים קשים. בזמנים אלו השבט ערך סדר עדיפויות כך שהצעירים והחזקים זכו למנות אוכל רבות יותר בהשוואה לזקנים וחלשים. מתי בדרך כלל עולה הדימוי של שליחת הזקן למות בשקט במקום מרוחק מהעין? כשאנחנו חושבים על מעבר של יקירנו לבית אבות. הצורך במעבר לבית אבות של אדם זקן מעורר בבני משפחה מטפלים, אפילו באופן חולף, תחושה של כישלון. שנכשלו במתן מענה, שנכשלו בטיפול, שנכשלו בתמיכה, שנכשלו במילוי בקשת האדם הזקן להישאר בביתם עד סוף ימי חייהם, שלמעשה נוטשים אותם. אבל- מחקרים רבים מראים שההיפך הוא הנכון! בני משפחה מטפלים של זקנים המתגוררים בבתי אבות אינן נוטשות אותם. בני משפחה מטפלים ממשיכים להיות מעורבים בחיי הזקן לאחר המעבר לבית אבות, לפחות כפי שהיו מעורבים בזמן היותו בבית. יש מקרים לא מעטים, שההיפך הוא הנכון – המעבר לבית האבות מביא לעלייה במעורבות בני המשפחה המטפלים בחיי הזקן. נכון, בני משפחה מטפלים מעידים על הקלה בקשר להיבטים מסוימים של הטיפול בזקן, בעיקר בנוגע לביצוע הטיפול הפיזי היום יומי, בצורך בנוכחותם הפיזית, בתיאום בין מטפלים, וכבר לא מזעיקים את המטפל העיקרי למצבי חירום ועוד. במקביל בני משפחה מטפלים חווים עלייה בדחק רגשי לאחר המעבר לבית האבות. תחושות של אשמה, כעס, בושה, מועקה ודיכאון לא פעם מופיעים ומהווים קושי רגשי משמעותי. כך שהתפיסה שהמשפחה מעבירה זקן לבית אבות ושוכחת ממנו משוללת כל יסוד! אפילו בסין, בה הטיפול בהורים מזדקנים הוא עמוד תרבותי מרכזי, מקובל יותר ויותר שזקנים עוברים להתגורר בבתי אבות. בשנים האחרונות התפתחה שם תפיסה חברתית שמי שהוריו חשובים לו ורוצה להבטיח להם חיים טובים בזיקנתם - דואג שהם יתגוררו בבית אבות. אין ספק שהתפקיד הטיפולי של בני משפחה משתנה עם המעבר לבית האבות, אך חשוב לזכור שאין חלל ריק, ותפקידים שהועברו לידי צוות מטפל מפנים מקום לתפקידים חדשים של בני משפחה, ואלו לא פחות חשובים. בני משפחה מטפלים ממשיכים להוות עבור הזקן מקור ראשון של תמיכה וסיפוק רגשי, גם כאשר נוצרים קשרים משמעותיים בין הזקן לצוות המטפל. המשפחה היא הקשר של הזקן לקורות חייו, למי שהיה, לתחנות חייו המשמעותיות. צוות אינו יכול ואינו צריך להיות המקור לסיפוק צרכים רגשיים אלו. ידוע שמעבר לבית אבות הינו משבר עבור הזקן ועבור בני משפחתו. אולם, משפחות אינן נוטשות זקנים בבית אבות. למצבי חיים שונים דרושים פתרונות מגוונים, ואחד מהם הינו בית האבות. ואנו, כחברה, חייבים להפסיק לחשוב על מעבר לבית אבות במונחים של כישלון בטיפול בזקנים. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: מעבר מגורים בדמנציה/ אלצהיימר איך יודעים שהגיע הזמן לעבור לבית אבות? תשוש, סיעודי, תשוש נפש: מה זה כל זה?

פעם, כאשר חשנו ברע או התעורר עניין בריאותי שלנו או של קרוב שלנו, חוץ מאשר ללכת לרופא, היינו משתפים חברים ומכרים, שואלים בסביבה הקרובה, אולי מציקים לאחות בקופת חולים כדי לקבץ מידע שעשוי לסייע בידינו. ברור שהאינטרנט שינה באופן מהותי את חיינו. רבים מאתנו פונים קודם כל לאינטרנט לקבלת מידע ו/או עזרה ראשונית לכל צרה וצוקה שנופלת עלינו, ומסתבר שהדבר נכון גם בהתייחס לענייני הבריאות שלנו. מחקר של מכון PEW מ- 2012 הראה שאנשים המטפלים באדם אחר (כ- 30% מאוכלוסייה!!) נעזרים לא מעט במידע מהאינטרנט בנוגע לטיפול באחר: - 88% מהמטפלים משתמשים באינטרנט כמקור למידע בריאותי וטיפולי. - מטפלים נוטים להשתמש במדיה חברתית יותר ממי שאינם מטפלים. הם גם נוטים לעקוב אחר הסיפור האישי של אדם אחר הסובל מבעיה בריאותית דומה. - התמיכה הרגשית שמטפלים מקבלים באמצעות מדיה חברתית היא משמעותית עבורם, ו-70% אכן משתמשים באמצעים אלו (בהשוואה ל-47% בקרב מיש אינם מטפלים). ההיבט הבעייתי של חיפושי המידע באינטרנט נוגע לעניין מהימנות המידע: כיצד נוכל לדעת אם המידע שמצאנו רלוונטי ומתאים למטופל שלנו, עדכני ואינו נגוע באינטרסים זרים שונים ומשונים? באופן כללי, ניתן לומר שמידע המופיע באתרים של סוכנויות ממשלתיות וארגונים ממלכתיים יהיו אמינים ונטולי א'גנדה סמויה. בעת ביקור באתר מסוים חשוב לשאול את עצמנו מספר שאלות להערכת איכות המידע: 1. מי מממן/בעלי האתר? מעבר לשם הרשמי של הארגון/חברה/אדם המוצג באתר, ניתן לזהות זאת ע"י בדיקת הסיומת של כתבות האתר: סיומת סוכנות או ארגון ממשלתי gov edu. - סיומת של מוסד לימוד org. – סיומת של עמותות וארגונים ללא כוונת רווח (אגודות מקצועיות, קבוצות לעניין מסוים וכדומה com. – סיומת של אתרים מסחריים: חברות שונות, בתי חולים, מוסדות טיפול, חברות תרופות וכדומה בנוסף, כדאי לחפש באתר ולקרוא את המידע תחת "אודות". 2. האם מצוין מי כתב את המידע? האם מצוין הרקע המקצועי של הכתב? 3. האם כתוב מתי פורסם המידע? האם המידע עדכני? 4. האם הכותב מציין מה מקורות המידע שלו? האם המקורות הם מדעיים? מידע של המבוסס ברובו על סיפורים אישיים צריך לעורר משנה זהירות. 5. האם המידע המוצג "טוב מדי" או מציע פתרונות קסם? וגם, כדאי לזכור ש - - מומלץ להצליב מידע ממספר אתרים - יש המוני אתרים בכל נושא בריאותי, ואין כיום ניטור או פיקוח על איכות המידע - מה שנראה טוב מדי להיות אמיתי, כנראה באמת לא אמיתי פשוט תשתמשו בהגיון הבריא וכושר השיפוט שלכם בנוגע למידע בריאותי באינטרנט לקריאה נוספת: הסוד להזדקנות מוצלחת גם בריאות המטפל חשובה פלסטיות המוח ותזכרו - זה שאיןתרופה לדמנציה לא אומר שאיןמה לעשת להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. תדברו איתי ונחשוב ביחד מה מתאים.

אלי מספר איך הוא שואל את אבא שלו שאלות, נותן לו משימות, מבקש ממנו שיעשה מטלות בבית ובאופן כללי מנסה "לעורר" לו את הזיכרון. הוא לא מבין למה אבא שלו עצבני, חסר סבלנות, ממשיך לשאול שאלות שוב ושוב, ולפעמים ממש מתנהג ב"דווקא" ומתנגד לעשות משהו. הכלל הראשון להתנהלות אפקטיבית בדמנציה/ אלצהיימר הוא לתמוך ביכולות שיש לאדם עם דמנציה. ואת זה עושים הכי טוב כאשר מתאימים את סגנון התקשורת לנו ליכולות שלהם. טיפים מה לא לומר לאדם עם דמנציה: 1. "זוכר כש....?" רבים חושבים שניתן לשמור על היכולת הקוגניטיבית של האדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר באמצעות הצבת אתגרים ושאלות. אולם, עבור החולה בדמנציה/ אלצהיימר שאלות מסוג עשויות להתפרש כמבחן שיתקשה להצליח בו, וזה מעורר כעס, תסכול והתנגדות. מה כן לעשות? תשתמשו במשפטי חיווי "אני זוכר כש...." ולאדם עם דמנציה/ אלצהיימר תהיה הזדמנות ואפשרות להשתתף בשיחה באופן שמתאים לו, מבלי להביך או לתסכל אותו. 2. "הרגע אמרתי לך!" לענות שוב ושוב (ושוב) על אותן השאלות זה נורא מתסכל, אך לעתים קרובות הדבר נדרש עבור החולה. הבעת התסכול במשפט זה רק מזכירה להם את מצבם וקשייהם. מה כן לעשות? תשתדלו להיות סבלניים ככל האפשר, לנשום עמוק ולענות בקצרה. כאשר אתם חשים מוצפים, תנסו לקחת פסק זמן קצר לבדכם. ויש את הסרטון שהכנתי בנוגע לשאלות חוזרות: 3. "אמא/ אבא/ אחיך/ אחותך נפטרו לפני הרבה שנים, היית בלוויה שלהם". אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשוי שלא לזכור שאדם קרוב נפטר. הזכרת העניין עלול לעורר מחדש תחושות של אבל, אובדן ועצב. מה כן לעשות? בהתאם לנסיבות ומצבו של האדם מומלץ להציע הסבר אפשרי להיעדרותו של האדם שהחולה מחפש. בשלבי אמצע והלאה של דמנציה/ אלצהיימר, לרוב מומלץ להימנע ממסירת מידע על פטירתו של האדם. 4. "מה אתה רוצה לאכול הבוקר?" שאלות פתוחות, כלומר שאלות שיש עבורן מגוון תשובות אפשריות, עשויות להלחיץ את החולה בדמנציה, המתקשה לזכור או לבחור תשובה מתאימה. חשוב להציע לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אפשרויות ולכבד את בחירתו, אולם עדיף לבחור במשפטים ממוקדים לבירור בחירות אלו. מה כן לעשות? תשאלו שאלות סגורות: "האם אתה מעדיף קפה או תה?", "האם אתה רוצה כוס תה?" וכד'. 5. "יודעים מי אני? מה השם שלי?" אנחנו נוטים להתעצב, ואף להיעלב, כאשר מישהו אינו מזהה אותנו. תזכרו שההרגשה הזו היא הדדית – גם החולה נעצב מכך שאינו זוכר מי אתם. הצגת שאלה זו בוחנת את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ומעוררת רגשי אשמה ואי נעימות, כאשר אינם מצליחים לזהות אתכם. מה כן לעשות? תהיו אתם אחראים על ברכת השלום, ותבחרו אם לומר את שמכם או להסתפק בברכת שלום לבבית עם חיוך. 6. "בוא נשתה תה, אז נצא לטיול בפארק, ונעצור לשבת בבית קפה שאתה אוהב" משפטים ארוכים ומורכבים קשים להבנה ולתפיסה ע"י אדם עם דמנציה /אלצהיימר. מספר הרעיונות במשפט מסוג זה מרובים, ולאדם עם קושי בזכרון אין יכולת לשמור ולעבד את כל המידע. מה כן לעשות? תשתמשו במשפטים קצרים וממוקדים, בעלי הוראה אחת או רעיון אחד. תוודאו שתשומת ליבו של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר נתון לכם בזמן שאתם מדברים. למשל, "בוא נשתה תה". 7. "חמודי, אתה צריך עזרה?" מלים כמו "חמוד", "מותק", "ממי" וכד' נחווים לא פעם ע"י אנשים מבוגרים החולים בדמנציה כהתנשאות. בשפה מקצועית קוראים לתקשורת זו "Elderspeak". הכוונה לתקשורת המתייחסת לזקנים באופן ילדותי, ומתבטאת בטון הדיבור ו/או בפנייה אליהם באופן ילדותי. מה כן לעשות? אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר הם קודם כל אנשים מבוגרים - תדברו איתם באופן ראוי ומכבד. תשתמשו בשם של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר – זה שומר על כבודו וגם עוזר לו להתמקד. חשוב לדעת – בעוד שהדמנציה/ אלצהיימר פוגעת ביכולות קוגניטיביות, החולים ממשיכים לחוות רגשות כבעבר. אולי הם לא זוכרים, אבל בהחלט יכולים להיפגע רגשית במצבים שתוארו לעיל. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: והדרת פני זקן מתחיל באיך מדברים לזקנים בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר זה דמנציה. מה עושים עכשיו? ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות לשיפור איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בואו נדבר ונחשוב ביחד מה אפשר לעשות.

מה ההבדל בין דמנציה/ אלצהיימר לדליריום? דליריום ודמנציה הם שני מצבים בריאותיים שונים. דמנציה מתפתחת באופן איטי ומחמירה לאורך זמן. דליריום לרוב מתחיל באופן פתאומי ועשוי להשתנות במהלך שעות היום. חלק מהלוקים בדליריום יהיו תוקפניים וחסרי שקט, בעוד אחרים יהיו ישנוניים ואפתיים. מה קורה כאשר אדם לוקה בדליריום? כל אדם בכל גיל יכול לחוות מצב של דליריום, הנגרם על רקע בעיה בריאותית בגוף, למשל התייבשות, זיהום בדרכי השתן או דלקת ריאות. בזיקנה, הסימנים הראשונים לבעיה בריאותית אינם בהכרח סימנים גופניים קלאסיים, כגון צריבה בדרכי השתן במצב של זיהום. אלא הסימנים הראשונים העשויים להופיע הם שינויים קוגניטיביים ו/או התנהגותיים, כגון תוקפנות, הזיות, אפתיה, בעיות בזיכרון ועוד. סימנים אלו משתנים במהלך שעות היממה, כלומר ייתכן שיופיע בלבול בבוקר, ייעלם בצהריים, ולמחרת יופיע שוב בבוקר וכד'. הכי חשוב – דליריום הוא מצב הפיך! פתרון של המצב הבריאותי לרוב יביא לחזרה למצב קודם. מה קורה כאשר אדם לוקה בדמנציה/ אלצהיימר? דמנציה זוהי קבוצה של מחלות מתקדמות הפוגעות במוח, ומתבטאות בעיקר בשינויים קוגניטיביים והתנהגותיים. דמנציה מסוג אלצהיימר היא המוכרת ביותר מבין מחלות אלו, וגם השכיחה ביותר. כיום, אין מרפא או טיפול רפואי לדמנציה. המחלה מחמירה לאורך זמן, ופוגעת בכל יכולות התפקוד של החולה. האם דליריום יכול להביא לדמנציה/ אלצהיימר? פתרון הבעיה הבריאותית צפוי להביא להבראה וחזרה למצב קודם של החולה בטרם המחלה החריפה. אצל זקנים הדבר עשוי להימשך זמן מה (מספר שבועות עד חודשים). כאשר הסימנים של הדליריום נמשכים מעבר לחצי שנה, מקובל לקבוע כי למעשה האבחנה היא דמנציה. מה אפשר לעשות במצב של דליריום? ראשית כל, יש לדאוג לקבלת טיפול רפואי מתאים. במצב של אשפוז, שבו יש סיכון מוגבר להופעת דליריום, מומלץ שאדם מוכר ישהה בקרבת החולה, להביא חפצים אהובים ומוכרים, עזרים להתמצאות בזמן, כגון שעון ולוח שנה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: מה לעשות כשההורה שלנו מתאשפז? ביקור בחדר מיון עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר איך למנוע התייבשות בדמנציה/ אלצהיימר