תוצאות חיפוש

רוחמה, אישה בת 73 עם דמנציה, גרה בבית עם עובדת זרה. היא הולכת מדי יום למרכז יום ונהנית מהפעילות שם. העובדת הזרה מתארת שבשבועות האחרונים החלה רוחמה להיות עצבנית וחסרת שקט בשעות אחר הצהריים: היא מסתובבת בבית מחדר לחדר, כבר לא רוצה לצפות בתוכנית שאהבה בטלוויזיה, מנסה להוציא דברים מהארונות במטבח, ממלמלת לעצמה הרבה ולעתים גם צועקת על העובדת, שלא יודעת מה קרה ומה לעשות. חלק מהאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבי אמצע+ חווים עלייה ניכרת באי שקט בשעות אחר הצהריים והערב ללא סיבה נראית לעין. התופעה ידועה כ- Sundowning (אין תרגום לעברית), על רקע הקשר לתזמון של שקיעת השמש. כ-20% מהאנשים עם דמנציה עלולים לחוות תופעה זו. לא ברור מה הרקע לאי השקט והעצבנות לקראת ערב ולילה (או החרפה של דיסאוריינטציה, קושי בדיבור, הזיות, פרנויה, שוטטות, קושי בזיהוי אנשים ועוד). ישנן מספר סברות המנסות להסביר זאת: במהלך היום המוח עובד קשה מאד לפענח ולהבין את הסביבה. ככל שהזמן חולף המוח מתעייף ומתקשה להבחין בין מציאות ושאינו מציאות שינויים פיזיולוגיים ברמת תרופות או בגלוקוז בדם שינויים בלחץ דם התגברות של כאבים (בפרט לא מדווחים) שינויים בשמיעה ו/או בראייה המשפיעים על קשיים בתפיסה במצב של מיעוט אור. כעת, שעות האור הטבעי בחוץ הולכות ופוחתות, ובקרוב נעבור לשעון חורף. שינוי זה לא רק עלול להגביר את תופעת ה- Sundowning, אלא גם מבלבל אנשים עם דמנציה בנוגע לשעת השינה. מה אפשר לעשות? 1. תוודאו שהם עושים שימוש במשקפיים ובמכשירי שמיעה (לבדוק שהבטרייה תקינה). 2. תשתדלו לשמור על שגרה מובנית ככל האפשר. זה טוב גם לאדם עם דמנציה וגם למטפל, ומפחית אגיטציה באופן כללי. תנסו לפתח רמזים קבועים ושגרתיים של פעילות לקראת שינה, שבהם ניתן להיעזר ולמנוע הליכה מוקדמת מדי למיטה. 3. תשלבו פעילות גופנית אקטיבית ככל הניתן במהלך היום. כדאי לצאת החוצה במהלך היום בהתאם למזג האוויר עם עדיפות לשעות הבוקר עד הצהריים, כאשר יש אור חזק בחוץ. 4. תאורה טובה ויציבה בכל הבית במהלך כל שעות היום: יש עדיפות לאור טבעי מבחוץ החודר לתוך הבית, אך גם אור ממנורות הוא משמעותי. בניגוד לנטייה שגדלנו עליה לחסוך בחשמל, עדיף להדליק ברחבי הבית אורות עוד לפני שמחשיך, כך שנוצר רצף של עוצמת תאורה יציבה לאורך כל שעות היום. בפרט כשיש היום נורות לד חסכוניות. 5. תימנעו ממזון/ משקה/ פעילות ממריצים לקראת ערב. 6. יותר חושך משמעות קושי רב יותר בפענוח מה רואים, יותר צללים ודמויות לא ברורות העשויות לעורר פחד או תגובה לא מותאמת. הקושי לראות באור מעומעם עלול להגביר דיסאוריינטציה (חוסר התמצאות) של אדם עם דמנציה. כדאי שתעברו במקומות שונים בבית ותנסו לבדוק מהם הצללים שנוצרים שעלולים להתפרש באופן מוטעה אצל אדם עם דמנציה. 7. תנסו ליצור סביבה רגועה: מוזיקה נעימה, ארומתרפיה/ עיסוי, תוכניות טלוויזיה ללא תוכניות אלימות או מפחידות שלא יתבלבלו ויחשבו שזה קורה באמת. 8. תגבילו תנומת צהריים לעד 30 דקות לכל היותר. 9. תשקלו לערוך תצפית ומעקב כתוב בניסיון להבין מתי מופיעים הסימנים הבעייתיים, בכדי לגלות מה עלול לעורר זאת. 10. אם אין ברירה, תפנו לרופא לדון בטיפול תרופתי רלוונטי, אך תמיד עדיף התערבות סביבתית ולא תרופתית. טיפול באמצעות אור: ישנם מחקרים המעידים על השפעה חיובית של חשיפה לאור על צמצום תופעת ה – Sundowning וגם על דפוסי שינה משובשים. אור השמש הוא האפקטיבי והטוב ביותר: הכי טוב לשבת במרפסת או בחוץ באור השמש לפחות חצי שעה ביום. בהיעדר אפשרות לחשיפה ישירה לאור השמש, אפשר להיעזר מגוון פתרונות טכנולוגיים ייעודיים של תאורה מתאימה. אלו הם גופי תאורה בעוצמה גבוהה ומרוכזת המיועדים לטיפול בהפרעה רגשית עונתית, וייתכן שתהיה לכך השפעה חיובית גם בדמנציה. יש להיוועץ ברופא בעניין. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחזוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים? תחושת זמן לקויה בדמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

בדמנציה אחד ההיבטים שמקבלים מעט התייחסות זה ההשפעה של השינויים במוח על התפיסה החזותית. דמנציה משנה את היכולת של האדם לפענח ולהבין את מה שהוא רואה. השינוי אינו חל בעיניים וביכולת הראייה, אלא במוח – באזור המפענח את המידע שמגיע מהעיניים. באופן כללי, ניתן לומר שככל שמתקדמת המחלה שדה הראייה הולך ומצטמצם בשל השינויים במוח. זאת במקביל לפגיעה בזיכרון, המביא גם לקושי בשימוש מותאם בחפצים ובכלים. בנוסף, רוב האנשים חווים שינויים פיזיולוגיים בעיניים עצמן ששכיחים יותר עם העלייה בגיל. שינויים שמשפיעים לרעה על יכולת הראייה וקליטת גירויים ומידע חזותי, גם אם אינם מתפתחים לכדי מצב של מחלת עיניים כגון גלאוקומה, קטרקט וכד'. להמחשה, תתבוננו בתמונה הזו - המדרכה בתמונה ישרה. רובנו נהסס, נביט ונזדקק לרגע בכדי לפענח ולהבין זאת לפני שנתחיל ללכת עליה. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר "רואה" המון מצבים מסוג זה מדי יום. להלן מספר שינויים חזותיים-סביבתיים שניתן לבצע לתמיכה ולהקלה על תפקוד בדמנציה/ אלצהיימר : 1. סימון מדרגות: מכירים את הסימונים של קווים בקצות מדרגות במבנים ציבוריים? אם יש מדרגות בבית של אדם עם דמנציה כדאי מאד לסמן את המדרגות (כולן, לא רק בתחילת/סוף המדרגות) בקו צבעוני בולט. פעולה זו עשויה למנוע נפילות רבות וקשות. זה נכון גם בבתים שבהם יש רק מדרגה אחת, גם אם יש צבעים שונים בין הרצפה משני צידי המדרגה, וגם אם המדרגה תמיד היתה שם והאדם "רגיל" לכך. 2. צביעת מתגי תאורה: לצורך הבלטה על פני הקיר הלבן. אפשר לצבוע את המתג כולו, ויש הבוחרים להדביק איזולירבנד צבעוני סביב למסגרת. 3. תאורת לילה: חשוב במיוחד לאנשים שקמים בלילה להשתמש בשירותים. אפשר למצוא כיום מגוון פתרונות, ביניהם תאורת לילה המופעלת ע"י חיישני תנועה כך שנדלקת רק כאשר האדם בתנועה. 4. שימוש במגבות ובמצעים בצבעים כהים אחידים, ללא דוגמאות (בלי פסים, נקודות, כוכבים וכד'): הדוגמה עלולה להתפרש כמשהו שיש להסיר מהבד (כתם, לכלוך, ג'וק) ולמנוע מהם להשתמש במוצר או לעסוק זמן רב בניסיונות להסיר זאת. 5. שימוש בכוסות פלסטיק/מלמין צבעוניות, שניתן להבחין בהן בקלות במקום כוסות זכוכית שקופות. מומלץ גם בנוגע לצלחות וקערות. 6. שימוש בכלי מטבח נטולי דוגמאות ואיורים, בעלי צבע שונה מהמשטח עליו הם מונחים. ניתן ליצור ניגוד בין השולחן לצלחת ע"י מפה או פלייסמט צבעוני. 7. מושב אסלה בצבע שונה מלבן: עבור אדם עם קושי בפיענוח מידע חזותי זיהוי אסלה לבנה לגמרי השכיחה בבתים רבים מהווה אתגר. לשים מושב אסלה בצבע אחר, עדיף צבע כהה המנוגד באופן ברור לשאר הצבעים בחדר השירותים, יקל מאד על כך. 8. תליית תמונות עם תוכן קונקרטי חד משמעי: אנשים/ נופים/ חפצים ברורים וכד'. כדאי להימנע מתמונות אמנות מופשטת, העלולה להתפרש באופן שגוי ולעורר פחד או חרדה. הפגיעה של הדמנציה במוח עושיה לגרום להבנה/פרשנות אחרת לחפצים יומיומיים כמו כלי אוכל, מגבות ותמונות, והחולה עלול לתפוס אותם כאיום. לעיתים השינוי הפיזי הפשוט בסביבה החיים ימנע מצבים מאתגרים ויסייע בשמירה על רגיעה באופן כללי. ותזכרו, זה שלדמנציה אין תרופה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים חמישה אביזרים לגיל השלישי שחייבים להכיר

ש: איך מאבחנים דמנציה/ אלצהיימר? מי מאבחן? ת: דמנציה/ אלצהיימר מאובחנת על ידי רופא המומחה בגריאטריה או בפסיכיאטריה או בנוירולוגיה. הרופא צריך לקבל מידע מבני משפחה ומהאדם עצמו, לערוך הערכה קוגניטיבית, לבצע בדיקה גופנית ולשלול הפרעות/מחלות אפשריות אחרות. רצוי שתבוצע בדיקת דם. בדיקות הדמיה (CT או MRI, PET) משמשות לשלילת מחלות אחרות, אך לא ניתן לראות בהם ממצאים המעידים באופן מובהק על דמנציה. ש: שכחנות זה דמנציה/ אלצהיימר? מהם הסימנים של דמנציה/ אלצהיימר? ת: שכחנות כשלעצמה אינה סימן לדמנציה/ אלצהיימר. כולנו עשויים לחוות מצבים או תקופות של שכחנות מוגברת במהלך חיינו, בעיקר כאשר אנחנו נתונים ללחץ מנטלי, נפשי או פיזי. אבחנה של דמנציה/אלצהיימר רלוונטית כאשר ישנה פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי של האדם לאורך זמן, המתבטא בשינויים משמעותיים בזיכרון, ובנוסף לפחות אחד מסימנים מהבאים: - קושי בתכנון תנועה לשם ביצוע תפקוד - קושי לזהות חפצים ושימושם - קושי להבין או ליצור שפה - פגיעה בתפקודים ניהוליים, הכוללים שיפוט, תכנון, מודעות עצמית, בקרה על טעויות, ויסות רגשי ועוד. הקשיים צריכים להפריע לתפקוד של האדם, ולהוות שינוי משמעותי מהתפקוד בעבר, ואינם מוסברים ע"י כל מחלה אחרת. יש גם דמנציה שבה מופיעים שינויים קוגניטיביים לאחר שהופיעו שינויים התנהגותיים. זו דמנציה השכיחה יותר בקרב אנשים צעירים ומכונה דמנציה פרונטו- טמפורלית. סימניה המוקדמים כוללים אימפולסיביות, התנהגות מינית לא תואמת מצב חברתי, אכילה מופרזת, פעולה על פי דחפים ללא התייחסות לקודים חברתיים ובעיות בשיפוט מצבי סכנה ומצבים חברתיים. ש: מה ההבדל בין אלצהיימר לדמנציה? ת: דמנציה זהו מושג כולל למספר מחלות ניווניות ומתקדמות הפוגעות במוח. אלצהיימר הוא סוג של דמנציה. זהו הסוג השכיח ביותר, כ-60% מהאנשים עם דמנציה סובלים מאלצהיימר. נראה שמכאן הבלבול בין המונחים. אדם שחולה באלצהיימר בהכרח חולה בדמנציה, אך לא כל אדם החולה בדמנציה לוקה באלצהיימר. ש: האם "לשתף פעולה" עם השינוי או להעמיד את החולה על טעותו? ת: אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה צמצום משמעותי ביכולתו להבין נקודת מבט השונה משלו, כמו גם ביכולת לאמפתיה. בוויכוח עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אין מנצחים. גם אם תצליחו "לשכנע" אותו שיקבל דעתכם, הרי הפגיעה בזיכרון תביא לכך שהוויכוח ייערך שוב לאחר מספר דקות/ שעות/ ימים. ש: איך להגיב כאשר האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מודע לקשיים? להזכיר שיש לו דמנציה/ אלצהיימר? ת: בעיקרון לא מזכירים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שיש לו מחלה. זה רק מביא לעוגמת נפש לכל המעורבים. כאשר אדם מודע לקשיים, תנסו לתמוך ביכולות שעוד יש לו. ניתן לעשות זאת באמצעות התאמת המשימה ליכולת והצעת רמזים באופן מדורג. לדוגמה, אם רוצים להכין ארוחת ערב ביחד, תבקשו ממנו לחתוך ירקות לסלט כאשר אתם מראש מניחים את כל המצרכים והכלים הדרושים לכך על השולחן. במצבים של בלבול, תנסו לשמור על חוש הומור ולהקל בטעויות. כולנו טועים לפעמים, עם או בלי דמנציה. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא "ילמד" מהטעות אם תעשו מכך עניין גדול. אבל, ההרגשה המזופתת שיש בעקבות גערה או כעס על הטעות תלווה אותו ואתכם עוד זמן. ש: אמא שלי חלתה בדמנציה/ אלצהיימר בגיל צעיר (58). מה הסיכוי שלי להיות חולה בגיל צעיר או בכלל? מהם גורמי הסיכון? ת: גורם סיכון מספר אחד לדמנציה/ אלצהיימר הוא גיל כרונולוגי: ככל שהגיל עולה, גדל הסיכון להופעת דמנציה. קשר משפחתי ידוע כגורם סיכון לאלצהיימר. כיום ידוע שחלק מהאנשים החולים באלצהיימר, בפרט אנשים שחלו בגיל כרונולוגי צעיר, בחלקם נשאי מוטציה גנטית המביאה להופעת המחלה. עם זאת, יש אנשים עם דמנציה בגיל צעיר שאינם נושאים את הגן וללא עבר משפחתי של המחלה, ולהיפך - נשאים שאינם חולים. על כן, ניתן לומר שיש קשר משפחתי (גנטי) אך איננו יודעים באופן מלא מהו אופי הקשר הזה. גורמי סיכון נוספים כוללים: עישון, מחלות כלי דם (סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, טרשת עורקים), השמנת יתר, חבלת ראש בעבר, דיכאון קליני והשכלה מצומצמת. ש: מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר? ת: לנוכח התעלומה מה גורם לדמנציה/ אלצהיימר, אין דרך מוכחת למנוע את הופעת המחלה. ארגון הבריאות העולמי פרסם בקיץ 2019 המלצות אלו למניעה: - פעילות גופנית אירובית: לפחות 150 דקות בשבוע בעצימות בינונית (הליכה) או לפחות 75 דקות בשבוע בעצימות גבוהה (ריצה) - הימנעות מעישון - תזונה המבוססת על דיאטה ים תיכונית - טיפוח קשרים חברתיים - תרגול קוגניטיבי וביצוע פעילות קוגניטיבית מאתגרת - כמות שעות שינה מספקת. לכך אוסיף – שמירה על חניכיים בריאות. לאחרונה התגלו חיידקים הנוכחים בחניכיים גם במוח. ידוע שחיידקים אלו קשורים למחלות לב, וההנחה היא שהם עלולים לחולל מצבי דלקת גם במוח ולהשפיע לרעה על תפקודו. הקפדה במשך השנים על חניכיים בריאות עשויה לצמצם נזק פוטנציאלי זה. מאמר בנושא זה באתר של עמותת עמדא. ש: יש לי חברה שחלתה בדמנציה/ אלצהיימר. איך אני יכולה לעזור לה? ת: תמשיכי להיות חברה שלה! אחת הבעיות המשמעותיות שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה זה צמצום בקשרים חברתיים. יש חברים המפסיקים את הקשר מחשש שהמחלה תדבק בהם (זה לא יכול לקרות!). יש המתקשים להתמודד עם השינויים שחלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, ויאמרו שכואב להם לראותו במצב כזה. ככל שהדמנציה/ אלצהיימר מתקדמת יהיה צורך להתאים את עצמך ליכולות שלה. אולי כבר לא תוכלו לשבת ולפטפט שעות כבעבר, אלא תמצאו פעילות משותפת ליהנות ממנה יחדיו. שימור קשרים חברתיים חשובים מאד בדמנציה/ אלצהיימר: מגבירים רווחה נפשית, מונעים תחושת בדידות, שומרים על יכולות תקשורת ותורמים באופן משמעותי גם למטפלים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. ש: תשוש נפש זה כמו חולה/ נפגע נפש? ת: תשוש נפש הוא מונח שמשרד הבריאות בחר לתיאור/ הגדרה של אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. תשוש נפש אינו נפגע נפש. תשוש נפש הוא אדם שחי כל חייו ללא אבחנה של בעיה נפשית, וכעת סובל מדמנציה/אלצהיימר כך שהוא מסכן (בעיקר) את עצמו ו/ או אחרים במידה ולא יהיה בהשגחה רציפה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר סימנים לבעיות קוגניטיביות תשוש, סיעודי, תשוש נפש: מה זה כל זה?

אמא של יוסף חולה באלצהיימר כבר 10 שנים. היא יושבת כל היום בכורסה בסלון, צריכה עזרה בהליכה ובכל התפקודים (רחצה, הלבשה, שירותים, אכילה וכד'). היא לא ממש מתקשרת עם הסביבה; רוב הזמן עיניה עצומות, מחייכת לעתים רחוקות ולפעמים עונה כן או לא כשפונים אליה. אבל, היא בוכה הרבה. בכי חרישי, יבבות שקטות, לפעמים גם דמעות זולגות על פניה. יוסף שואל אותה- אמא, מה קרה? למה את בוכה? אבל אין תשובה. יוסף שואל: את רוצה משהו? חסר לך משהו? מים? אוכל? מה? היא לא עונה, ממשיכה לייבב. יוסף כבר לא יודע מה לעשות. נשבר לו הלב לראות אותה ככה, והוא לא מבין מה הבעיה. הרופא אמר שככה זה ואין מה לעשות, אבל הרופא לא יושב לצידה כל יום ושומע אותה בוכה. בדמנציה/ אלצהיימר יש תופעה של אגיטציה: חוסר שקט המתבטא באופן פיזי. לעתים קרובות אנחנו לא מצליחים לזהות מה גורם לאגיטציה, וקשה מאד לטפל בכך. במצב של חוסר שקט מסוג זה כדאי לבדוק שהצרכים הפיזיים של האדם מקבלים מענה מתאים: שתייה, אכילה, נוחות של ישיבה/ שכיבה, לא חם/ קר מדי, לא רועש מדי, אור לא בוהק מדי, לא סובלים מעצירות. כדאי לעשות זאת לא באמצעות שאילת שאלות, שהאדם בדרך כלל כבר אינו מבין את משמעות המלים, אלא בפעולה פיזית של הבאת כוס שתייה לפה שלו, לשנות תנוחת גוף, לעמעם את האור וכן הלאה. אם בדקתם שכל הצרכים הללו מקבלים מענה, תנסו לתת מענה לצרכים רגשיים. אנשים עם אגיטציה ניכרת לרוב אינם יכולים עוד לדבר ולנהל שיחות על מה מרגישים או העלאת זכרונות. אפשר לנסות פעילויות כמו השמעת מוזיקה שאוהבים, ליטוף ועיסוי נעים, טיפול באמצעות בובות וכד'. אחד הדברים שעלולים לגרום לאגיטציה זהו כאב, בעיקר כאב כרוני. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא בהכרח ידווח כאב, לא יידע לספר שכואב ואיפה. גם אם נשאל אותו אם כואב, הוא עשוי להשיב בשלילה (ההבנה של מלים הרי מצטמצמת בדמנציה). פעמים רבות האיתות לסביבה על קיומו של כאב יהיה בשינוי התנהגותי ולא באמירה ברורה. לדוגמה, כשאדם מפסיק לאכול לפתע, השינוי יכול להיות בשל כאב שיניים/חניכיים שאינו יודע לדווח עליו, אלא פשוט נמנע מהפעולה שמגבירה את הכאב. במצב של אגיטציה מתמשכת, כדאי לבדוק עם הרופא המטפל אפשרות מתן משכך כאבים באופן רציף לאורך זמן (ולא רק כאשר מדווחים על כאב). שיכוך כאבים כזה עשוי להשפיע לטובה גם על הפרעות שינה, מכיוון שכאב זו סיבה מרכזית להתעוררות בלילה ולהפרעות שינה. ולפעמים, אין מנוס מטיפול תרופתי הרגעתי. אין תרופה ספציפית לאגיטציה, ולרוב צריך לנסות תרופות הרגעה שונות, או תרופות נוגדות דיכאון. שימו לב: בכל פעולה שנוקטים בשימוש בתרופות יש להיוועץ קודם עם רופא! ותזכרו- זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ויחד נחשוב איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: 10 בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר איך יודעים שהגיע הזמן לבית אבות

בדמנציה/ אלצהיימר התנהגות = תקשורת, כפי שמוסבר בסרטון: מספר הצעות לפיענוח מה יכול להיות המסר של התנהגויות שונות: שקרים, חצאי אמיתות, בדיית עובדות מנסה לומר: אני לא בדיוק זוכר אז אני משלים את המידע שחסר לי, זה נשמע לי מוכר ואני ממלא את חורי המידע לפי מה שידעתי בעבר, הנושא הזה ממש מטריד אותי, אני ממש לא זוכר על מה אתה מדבר אבל חשוב לי שלא תשים לב לכך, תמיד הבעתי את דעתי על הנושא הזה וגם עכשיו אני בקי מאד, אם אני אדבר הרבה אולי לא תשים לב שקשה לי. ויכוחים חוזרים מנסה לומר: אני לא מודע למצבי ולקשיים שלי, אני לא מאמין לך, אני לא מבין מה אתה רוצה ממני, אני מרגיש שאתה לא מאמין לי. שאלות חוזרות מנסה לומר: אני לא זוכר מה התשובה לשאלה הזו, אני לא יודע מה התשובה הנכונה, אני ממש מוטרד מהעניין הזה, הנושא הזה מעורר בי חרדה. תוקפנות פיזית (מכות, בעיטות, נשיכות, דחיפות) מנסה לומר: אני מרגיש מאוים ומנסה להגן על עצמי, אתה מכאיב לי, אתה מפחיד אותי, אני לא רוצה את מה שאתה מציע, תפסיק לגעת בי! קללות ושימוש במילים פוגעניות מנסה לומר: אני כועס מאד, אני לא מחבב אותך כרגע, אין לי יותר עכבות חברתיות ואני אגיד מה שאני רוצה, אתה צריך להקשיב לי, אתה צריך לקחת אותי ברצינות. צעקות מנסה לומר: כואב לי, אני צריך עזרה, אני זקוק לאינטראקציה אנושית, אני רעב, אני תקוע, אני צריך שתעזור לי לצאת מהמצב הזה בכך שתיתן לי הסחת דעת. סרבנות לטיפול מנסה לומר: אני לא מבין מה אתה רוצה ממני, אני לא רוצה לעשות את מה שאתה רוצה שאני אעשה, כבר עשיתי את זה, אני לא רוצה לעשות את זה איתך, אני עסוק. סירוב לתרופות מנסה לומר: אני לא צריך את התרופה הזו (כי אני מרגיש בריא), כבר לקחתי תרופות, אני לא סומך עליך, אני לא זוכר איך לבלוע, לתרופה הזו יש טעם נוראי, כדור הזה לא נעים לי בפה. התפשטות בציבור מנסה לומר: חם לי, הבגד הזה לא נעים לי, אני צריך לשירותים, אני מוכן להתרחץ עכשיו, אני מוכן ללכת למיטה, אני רוצה להחליף בגדים, אני מחפש מגע נעים. אוננות בציבור מנסה לומר: אני לא מודע לאיפה אני נמצא, זה מרגיש לי ממש נעים, אני צריך לעשות משהו עם הידיים, אני רוצה מגע מלטף, משעמם לי עכשיו. שוטטות מנסה לומר: אני מרגיש חרדה או אי שקט עכשיו, אני צריך לשחרר אנרגיה, אני לא יודע מה אני צריך לעשות כרגע אז אני מסתובב, אני לא יודע איפה אני, אני מחפש משהו או מישהו, אני לא יודע לאן ללכת, איבדתי את דרכי, אני צריך להיות במקום אחר לזמן מה, אני רוצה להחליף את הנוף. התמודדות אפקטיבית מתחילה בזיהוי וקליטת המסר שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתקשר לנו. איך להגיב ולהתמודד? תמשיכו לעקוב. זו המהות של הבלוג הזה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: התאמות סביבה חזותיות בדמנציה/ אלצהיימר בכי רציף בדמנציה/ אלצהיימר מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

ב-1992 פרסם הכומר והמטפל זוגי, ד"ר גרי צ'פמן, מסגרת התייחסות למערכות יחסים, שבה הוא מתאר 5 שפות (קרי סגנונות) של אהבה. על פי גישה זו כל אדם נוטה באופן טבעי להעדיף שפת אהבה מסוימת שבה הוא משדר ומביע אהבה, כמו גם קולט ומרגיש היותו אהוב. המפתח ליחסים זוגיים חיוביים ארוכי טווח הוא דו ראשי: א. הכרה והבנה מהי שפת האהבה המועדפת עליי, כלומר מהי השפה ששותפי למערכת היחסים צריך להשתמש בה כדי שאני ארגיש אהוב/ה. ב. הכרה ושימוש בשפת האהבה המועדפת על שותפי למערכת היחסים כדי לשדר לו/לה מסר של אהבה באופן שהוא/היא חווים כמשמעותי. שפת האהבה המועדפת קיימת לכל אורך חייו של האדם. הדבר נכון גם במצבי חיים מאתגרים או במצבי חולי, כמו דמנציה/ אלצהיימר ששכיחותה עולה עם העלייה בגיל הכרונולוגי. הדמנציה/ אלצהיימר פוגעת בכל התפקודים והיכולות של האדם, ובכלל זה ביכולת לתקשר עם הסביבה, שחיונית לחיבור הרגשי בין אנשים. עבור אדם עם דמנציה/ אלצהיימר הפגיעה בתקשורת עלולה ליצור קושי בחיבור לאנשים, אך יש לזכור שאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ממשיכים לחוות רגשות עמוקים וזקוקים לקשר רגשי. כאשר אדם אינו מחובר לאהוביו, הוא עלול לחוות מצוקה, בהלה, חרדה ואפילו אבל. איך נדע איזו שפת אהבה היא המועדפת לכל אדם? זיהוי שפת האהבה המועדפת על כל אדם ניתן לעשות ע"י מענה לשאלון שפיתח ד"ר צ'פמן. השאלון זמין ונגיש באינטרנט באנגלית: www.5lovelanguages.com. (לצערי, אין כרגע גרסה בעברית). ניתן למלא את השאלון לזיהוי השפה שלכם או לזיהוי השפה של יקירכם. לאחר זיהוי שפת האהבה (שלכם או של יקירכם) ניתן לפעול ע"פ ההמלצות להתאמת אופן התקשורת והבעת אהבה כלפי השותף במערכת היחסים. תחילה, בהיותו מטפל זוגי התייחס ד"ר צ'פמן ליחסים בין בני זוג, ועם השנים הרחיב את היריעה של הגישה למגוון מערכות היחסים: הורים- ילדים, חברים, אחאים וכיו"ב. שפות האהבה הן: מילים כאישור: אנשים המעדיפים שפה זו רוצים לשמוע משוב חיובי על המראה או על המעשים או על התכונות שלהם. משוב מילולי בעל פה או בכתב, ישירות או בעקיפין מעוררים בהם הרגשה שהם אהבה והוקרה. לדוגמה: מחמאה על תסרוקת חדשה, הערה על ביצוע מוצלח של משימה וכד'. פעולות שירות: אנשים המעדיפים שפה זו מרגישים אהבה והוקרה כאשר יקירם עושה עבורם פעולה או שירות, בפרט פעולה שהם מחויבים לבצע ואינם מחבבים. לדוגמה: להעביר כלים מהכיור למדיח, לאסוף אותם מתחנת הרכבת וכד'. מתנות: אנשים המעדיפים שפה זו אינם מצפים בהכרחח לקבל מתנות יקרות ערך, אלא מתנות בעלות משמעות סמלית, בפרט משמעות מובנת רק לשני האנשים במערכת היחסים. לדוגמה: מתן פרח מסוים, ספר שהוזכר שרוצים לקרוא - מתנות המשדרות תשומת לב לפרטים קטנים והקשבה. זמן איכות: אנשים המעדיפים שפה זו רוצים לבלות זמן משמעותי יחד עם יקירם ללא הסחות דעת בביצוע פעילות החביבה עליהם. לדוגמה: צפייה בסרט אהוב, ארוחה אינטימית במסעדה ללא טלפונים, טיול משותף עם הכלב וכד'. מגע פיזי: אנשם המעדיפים שפה זו רוצים ונהנים ממגע מלטף, חיבוקים, נשיקות, עיסויים וכד' (והרבה). חיבור רגשי לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשוי להיות נגיש יותר כאשר משתמשים בשפת האהבה שלו. נכון שמעטים האנשים עם דמנציה/ אלצהיימר שהכירו גישה זו או שיודעים לציין מהי שפת האהבה שלהם. אבל, בני זוג בנישואין ארוכי טווח מסוגלים לרוב לזהות מהי שפת האהבה של יקירם מתוך היכרותם ארוכת השנים עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. לצורך הכוונה, ניתן להיעזר בשאלון שצוין לעיל ולהשיב על השאלות מנקודת המבט של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. זיהוי שפת האהבה של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר פותח צוהר לתקשורת באופן שרלוונטי במיוחד לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, בפרט בקשר זוגי. הצעות איך להיעזר בשפות האהבה בתקשורת עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר: שפת העשייה/שירות: - תביטו בעיניהם כאשר הם מדברים - תכללו אותם בשיחות (ולא לדבר עליהם כאילו אינם נוכחים) - תתנו להם לעזור במשימות הבית, כפי יכולתם, ועם הנחיה לפי הצורך - תעזרו להם בטיפוח עצמי - תתנו להם להיות צודקים - תחייכו כאשר אתם חולפים על פניהם - תתנו להם לבחור בין מספר אפשרויות מוגבלות (בדרך כלל 2) - אם הם מתלוננים או שיש מחשבות שווא, תביעו אמפתיה ואז תסיחו דעתם במשימה - תשמשו להם אמצעי לביטוי רצון או צורך מול אנשים או גורמים אחרים שפת החיבה המילולית: - תגידו "אני אוהב/ת אותך" - תענו לשאלות חוזרות (שוב) כאילו זו הפעם הראשונה - תדברו איתם ותספרו להם על החיים שלהם; משפחה, עבודה, תחביבים וכד', גם אם הם לא עונים - תאמרו להם שהם נראים טוב (גם אם אלו אותם הבגדים שלבשו אתמול) - תשירו להם לפני השינה - תאמרו שדאגתם לכל מה שצריך - תאמרו שאתם גאים במה שעשו בחייהם - תספרו עליהם דברים טובים בנוכחותם של אנשים אחרים שפת המתנות: - תתנו שוקולד, גלידה, עוגייה או כל דבר מזון שהם אוהבים - תתנו להם חבילת הפתעה לפתוח - תתנו להם מכתב או כרטיס ברכה - תתנו להם נגן מוסיקה עם שירים שהם אוהבים - תביאו להם חוברת צביעה ועפרונות או טושים אדם עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבים אמצע+, המתקשה לתקשר, עשוי לעתים להציע או לתת למטפל העיקרי דבר מה, משהו סתמי, חפץ יום יומי כמו כפית או חוברת או חתיכת פרי שמצא על השיש. המטפל העיקרי בדרך כלל לא מבין מה המשמעות של קבלת החפץ, ומתחיל לשאול: למה אתה נותן לי את זה? אתה רוצה משהו? למעשה, האדם עם דמנציה/ אלצהיימר משתמש בשפת האהבה של מתן מתנות כביטוי לרגש מרגיש באותו הרגע. התגובה הטובה ביותר תהיה, לקחת את החפץ ביד ולומר "תודה רבה. זה מושלם. אני אשמור על זה." שפת זמן איכות: - תקראו בקול רם ביחד או תקריאו להם עיתונים, ספרים, חוברות וכד' - תעלו זיכרונות מהעבר האישי והכללי עם אלבומים וסרטונים - תצפו בסרט אהוב שוב ושוב (ושוב)... - תיסעו לטיול באוטו - תאפו עוגה או עוגיות - תצבעו ביחד בחוברת או תעשו פאזל שפת המגע: - תחזיקו ידיים ותצאו לטיול - תתחבקו - תשבו קרוב אליהם אם נראה שהם חוששים או במצוקה - תלטפו את הגב - תתנו בובה הדומה לתינוק (טיפול באמצעות בובות) - תתנו בובת פרווה (כלב או חתול) לאחוז וללטף - תעשו להם מניקור - תרקדו יחד - תעשו להם עיסוי בידיים או בכפות הרגליים ההרגשה של אדם שהוא אהוב קיימת גם לאחר שהמלים והמעשים שבאמצעותם הועבר המסר של אהבה כבר אינם זכורים או מובנים במלואם. נראה שזה נכון במיוחד בדמנציה/ אלצהיימר. נעזרתי בספר: Keeping Love Alive as Memories Fade / Barr. D & Shaw, E. G. (2016). ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר ממטפלים (אנימציה) למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מבקש הביתה משפטי מתנה בדמנציה/ אלצהיימר

למחלקה שעבדתי בה הגיעה אישה עם דמנציה/ אלצהיימר עם בובה. בובה שנראתה כמו תינוקת. כמו שהיתה לי כשהייתי קטנה. הבנות שלה הסבירו שזו הבובה של אמא מהבית והן רוצות שתהיה לה את הבובה גם במחלקה. כך התוודעתי לטיפול באמצעות בובות בדמנציה/אלצהיימר. למעשה, זהו טיפול ממש פשוט: נותנים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר בובה ומאפשרים לה לנהוג בבובה כאילו זו היתה תינוק אמיתי. במחשבה ראשונה, לרבים נראה שיש טעם לפגם בטיפול מסוג זה. לתת בובות לנשים זקנות? זה פוגע בכבודן. זה לעג לרש. זה עושה מהן ילדות אינפנטיליות. אבל, מחקרים רבים מראים ממצאים חיוביים ביחס להשפעת השימוש בבובות לרווחה נפשית של האדם והתמודדות עם בעיות התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר. טיפול באמצעות בובות בדמנציה/ אלצהיימר אפקטיבי ומתאים לאנשים הנמצאים בשלבי אמצע+ של המחלה. המטרות הטיפוליות בשימוש בבובה כוללות: יצירת ועידוד תקשורת ואינטראקציה עם הסביבה, סיפוק צרכים של היקשרות (attachment) וטיפול באחר, להיות אובייקט מעבר וגרייה חושית. הבובה יכולה להיות אפקטיבית במיוחד בהקשר של אנשים עם דמנציה המחפשים שוב ושוב קרובים שנפטרו. השימוש בבובה עשוי להביא לשיפור באינטראקציה חברתית, הפחתה של תרופות הרגעה, תעסוקה, שיפור במצב הרוח ולשיתוף פעולה בביצוע משימות. ייתכן גם שיהיו קשיים בשימוש בבובה וחשוב להיות מודעים לכך. הקושי המרכזי העולה ביחס לאמצעי טיפול זה הוא התנגדות של בני משפחה, הסבורים שהשימוש בבובה פוגע בכבוד האדם עם דמנציה. והגורם החשוב ביותר להצלחת הטיפול הוא שכל שותפי הטיפול יידעו להתייחס לבובה כאילו היתה תינוק אמיתי, כולל להרים ולהניח בעדינות. הצעות מעשיות: - טיפול באמצעות בובה נמצא אפקטיבי לגברים ולנשים כאחד. מתאים במיוחד לאנשים שבעבר נהנו מקרבתם של ילדים קטנים, אך לא רק (כהורה או כסבא/ סבתא). - תציעו בובה בעלת ראש מפלסטיק עם גוף רך, שעיניה נפתחות ונעצמות. - רצוי שתהיה אפשרות להפשיט ולהלביש בגדים לבובה. - יש חילוקי דעת אם כדאי בובה המשמיעה קולות או לא, ואין הנחיה ברורה לכך. - "לזרום" עם מה שהאדם עם דמנציה/אלצהיימר מייחס לבובה (שם, הרגשה, רצונות וכד'). לעתים האדם עם דמנציה/אלצהיימר ישתמש בבובה להביע את הרצון שלו עצמו. לדוגמה: הוא יאמר שהבובה רעבה כאשר הוא רעב. הדיירת שלנו באמת התייחסה לבובה שלה כאילו היתה תינוקת: דיברה אליה, שרה לה, החזיקה ונדנדה אותה, לקחה אותה לכל מקום וישנה איתה. פניה היו מאירות כאשר מישהו התייחס לבובה בליטוף או בדגדוג. הבובה פשוט עשתה לה טוב. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר כאשר יקירנו שוכחים מי אנחנו בדמנציה/ אלצהיימר

תחילה, סיפור מהקליניקה: לפני כשנתיים נפגשתי עם משפחה שהעלתה קושי שהאישה עם אלצהיימר ממעטת לאכול. לאחר חקירה ומעקב הבנו שהאישה אוכלת ארוחות בוקר וערב, אך מסרבת לאכול ארוחת צוהריים. המשכתי בחקירה על ארוחת הצהריים באופן ספציפי: מתי אוכלים, איפה אוכלים, מי אוכל וכד'. או אז התברר ש – ארוחות בוקר וערב נוהגים לאכול בסלון מול הטלוויזיה, אבל את ארוחת הצהריים אוכלים במטבח, ולשם היא לא מוכנה להיכנס. עוד התברר שהמשפחה (בעלת כוונות טובות!) הניחה על שולחן האוכל במטבח הרבה תמונות של בני המשפחה, כדי שהאישה תראה אותם והם יעוררו בהם זיכרונות. מעל התמונות הניחו פלטה מזכוכית (כדי לשמר אותן). בתקרה מעל השולחן יש מנורת פלורסנט מהסוג שהיה נהוג במטבחי ישראל במשך שנים. אור המנורה משתקף בזכוכית באופן שמסנוור מאד (את כל מי שיושב ליד השולחן). על אף הכוונה הטובה, ביקשתי מהמשפחה לכסות את השולחן במפה חלקה בצבע פסטל נעים לעין, ולהחליף את המנורה בתקרה למנורת לד עם צבע צהוב "רך" יותר. לאחר שינויים אלו מספר הפעמים שהאישה הסכימה להיכנס למטבח גדל באופן ניכר (אבל היא בכל זאת העדיפה לאכול בסלון). לתאורה יש השפעה ישירה על איך אנו מרגישים בסביבה מסוימת. תאורה משפיעה על אכילה, שינה, על החלמה ממחלה, כמו גם על מצב הרוח שלנו, ואף יכולה לעורר בנו רגשות של שמחה או עצב. היא משפיעה על תפקוד, והתאמתה לשינויים תלויי גיל או השפעות של דמנציה/ אלצהיימר על המוח חשובה לשמירה על יכולות תפקוד. אור טבעי מהווה רמז סביבתי לזמן ביממה וחשוב לשפעול של ויטמין d. אולי הכי משמעותי בדמנציה/ אלצהיימר - משפיע מאד על מעגל עירות- שינה. תאורה לא מתאימה מגבירה את הסיכון לנפילה. יש ירידה טבעית ביכולת העין לקלוט אור מהסביבה עם העלייה בגיל. כמה אור? מחקרים הראו שעבור כל עשור נוסף בגיל כרונולוגי צריך להגביר פי 2.5 את כמות האור לטובת ראיית הסביבה. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר זקוקים לרמות תאורה אף גבוהות יותר מהנורמה כדי לפצות על ליקויי ראייה הקשורים בחלקם להזדקנות העין ובחלקם לשינויים במוח. תאורה כללית בחדר רצוי שתהיה בעוצמה של כ-300 יחידות לוקס (היחידות אלו משמשות למדידת עוצמת אור). תאורה ממוקדת לביצוע משימה (לדוגמה, מעל השיש, מעל הכיור בחדר רחצה, פינת קריאה) רצוי בעוצמה של 500 יחידות לוקס. צללים הנוצרים בשל תאורה חלשה עלולים להגביר בלבול של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר. לדוגמה, צל כהה על הרצפה עלול להתפרש בחור ברצפה. בוהק וסינוור: כפי שהתברר בסיפור המקרה לעיל לסינוור ולבוהק יכולה להיות השפעה ניכרת על תפקוד של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר, אולם הם לא יידעו לשתף אותנו בבעיה זו. סינוור יכול לעורר תגובה של אי נוחות, שבה נראה את האדם מגיב באופן מיידי בניסיון לעצום עיניים או לסובב את הראש ממקור האור. לסינוור יכולה להיות השפעה אחרת: הסינוור מקשה על האדם לראות חפץ מסוים או לבצע משימה מבלי לחוות אי נוחות משמעותית. משטחי זכוכית (לדוגמה, בשולחן בסלון) כדאי לכסות במפת בד בצבע אחיד השונה מהרהיטים מסביב. איך להתאים תאורה לסביבה של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר? כללי: רמת תאורה דומה בחדרים שונים בבית חשובה, משום נדרש יותר זמן להסתגל למעבר בין רמות תאורה שונות. יותר תאורה: שינויים תלויי גיל בעיניים מגבילים את כמות האור הנכנס והנקלט, כך שיש צורך יותר אור כדי לראות כבעבר. תאורה לא בוהקת: יש רגישות רבה יותר לבוהק ולסינוור המגביל את היכולת לראות פרטים קטנים. תאורה שמאפשרת להבחין בצבעים: העדשה של העין מצהיבה עם העלייה בגיל וצריך תאורה רבה יותר כדי להבחין בין צבעים. נורות תקינות שאינן "קופצות" . חלונות המאפשרים כניסה של אור טבעי מן החוץ פנימה, כולל החלפת וילונות/ תריסים אם צריך. במדרגות (בפנים או בחוץ): מקור אור יחיד בקצה המדרגות אינו מאיר את כל המדרגות באופן מתאים, אלא יוצר צלליות המגבירות את הסיכון לנפילות. חשוב להתקין מקור אור נוסף במרכז המדרגות. רצוי להוסיף תאורה במקומות ייעודיים. לדוגמה, בסמוך לכורסה שאוהבים לשבת בה. בחדר הרחצה: תאורה מתאימה חשובה במיוחד כאשר אנשים במצב הדורש להסיר משקפיים, כמו בכניסה למקלחת. חשוב שהתאורה תהיה מסוגלת לחדור גם מבעד לווילון או דלתות של מקלחון/ אמבט. בחדר זה חשוב שתהיה תאורה גם בלילה. רצוי שתהיה תאורה בגוונים חמים (צהוב, אדום, כתום) בעוצמה המאפשרת לראות אך לא רבה מדי. מומלץ שהתאורה בלילה תהיה בגובה נמוך כדי לצמצם את הצורך של העיניים להסתגל למעבר בין תאורה רבה בחדר הרחצה לחשיכה בחדר השינה. לדוגמה, לתאורת לילה עם חיישן הממוקמת בגובה מתאים ומשתמשת בסוללות. לביצוע משימות טיפוח, כמו גילוח הפנים, רצוי לשלב תאורה ממוקדת, ולא להסתפק רק במנורה המרכזית בתקרה של חדר הרחצה. אסלה בצבע כהה בכדי להגביר את הנראות על רקע שאר המתקנים בחדר, בפרט בחדרי רחצה שבהם הקרמיקה היא בגוונים של לבן. במטבח: להניח משטחים בצבעים מנוגדים למשטחים הקיימים כדי להקל במיקוד בביצוע משימה. לדוגמה, משטח חיתוך בצבע לבן על שיש כהה. רצוי שיהיה צבע בהיר בחלק הפנימי בארונות המטבח, כדי להוות רקע ברור לפריטים שבתוך הארון. תאורה ממוקדת יכולה לסייע בביצוע משימות, ואף לכוון לכך. לדוגמה, אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שמכין לעצמו קפה/ תה – ניתן להאיר את "פינת הקפה" כך שהתאורה תהווה רמז סביבתי לביצוע המשימה. טיפול באמצעות אור לדמנציה/ אלצהיימר: ידוע שמיעוט בשעות אור יום משפיע לרעה על מצב הרוח ועלול להביא למצב של דיכאון, ותופעה זו מוכרת בעולם כ"הפרעה רגשית עונתית" (Seasonal Affective Disorder). כלומר, מיעוט האור משפיע באופן ישיר על המוח. הפרעה רגשית זו שכיחה יותר בארצות שבהן בחורף יש מעט שעות אור (בעיקר בקווי רוחב צפוניים), אך יכולה להופיע בכל מקום ואצל כל אדם, גם עם דמנציה/ אלצהיימר ברקע. הטיפול המקובל להפרעה רגשית עונתית הוא טיפול באמצעות חשיפה מוגברת לאור. ההשפעה המיטיבה של אור הביא חוקרים גם לנסות לשלב זאת גם כטיפול לשינויים במצב רוח, באי שקט, בבלבול ובהפרעות שינה בדמנציה. מתחילת שנות ה-2000 נערכו מגוון מחקרים ניסויים בנושא. ממצאים מעניינים שעלו בחלק מהמחקרים: - סך כל הממצאים להשפעה מיטיבה של טיפול באמצעות אור על דמנציה/ אלצהיימר לסוגיה הן במידה חלשה עד בינונית. - בשימוש בטיפול באמצעות אור ניתן למצוא השפעה רבה יותר על בלבול כללי מאשר על תסמינים של אי שקט או תוקפנות, אך גם השפעה זו חלקית בלבד. - במחקרים שהשתתפו אנשים עם דמנציה מסוג אלצהיימר, לטיפול זה נמצאה השפעה משמעותית יותר על נשים. לא ברור מה הרקע לממצא זה (לחוקרים אפילו אין השערות). - השפעת הטיפול ניכרת יותר באנשים עם דמנציה מסוג אלצהיימר בדרגה קלה עד בינונית והחולים זמן לא רב. - השפעת הטיפול על שינה: סך כל משך זמן השינה לא גדל, אבל מספר היקיצות בלילה הצטמצם. ראוי לציין מחקר אורך מ-2020 שממצאיו היו חיוביים יותר משל המחקרים האחרים: היה זה מחקר התערבות שכלל 47 אנשים עם דמנציה במוסדות, שקבלו טיפול למשך 6 חודשים. הטיפול נמשך ברצף כל היום, כלומר המשתתף נחשף לרמת אור מוגברת במשך כל היום. במחקר זה נמצא שההתערבות הביאה לצמצום במדדים אובייקטיביים וסובייקטיביים של הפרעות שינה, כמו גם צמצום בתסמינים של דיכאון ואי שקט. הממצאים היו משמעותיים בפרט בקרב אנשים בשלב אמצע עד מתקדם של דמנציה. החוקרים שיערו שהממצאים החיוביים קשורים למשך זמן המחקר, שהיה ארוך משמעותית ממחקרים קודמים, שרובם נמשכו לא יותר מ-10 שבועות (לשם השוואה, מחקר זה נמשך 25 שבועות). מהי "קופסת תאורה” המשמשת לניסויים במחקרים? קופסת תאורה (light box) היא מקור תאורה מלאכותי בעוצמה הדומה לאור יום. לרוב קופסת תאורה מספקת תאורה בעוצמה 10,000 לוקס. אם משתמשים בקופסת תאורה לצורך טיפול באמצעות אור אלו ההמלצות לשימוש: - חשיפה בשעה הראשונה לאחר יקיצה בבוקר, - למשך 20-30 דקות (לפחות), - להניח את הקופסה במרחק 40-60 ס"מ מהפנים, - בעיניים פקוחות אך ללא מבט ישיר לתוך המנורה. לפיכך, צריך לבחור קופסת תאורה המתאימה לצרכים של האדם, בפרט בהתייחס להיכן תמוקם הקופסה באופן שיהיה נוח לשבת ולהיחשף לפחות כחצי שעה ביום. לטיפול באור אין תופעות לוואי. אפשר לנסות, ונראה שצריך לעשות זמן ממושך לפני שניתן לקבוע מידת אפקטיביות, גם ברמה הפרטנית. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך נוכל להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: שינויים בראייה ובתפיסה חזותית בדמנציה/ אלצהיימר עיצוב הסביבה הביתית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אביזרי עזר לטיפול באדם עם דמנציה/ אלצהיימר תאורה משפיעה על כולנו, כפי שמוצג בסרטון משעשע זה:

ההחלטה על הפסקת נהיגה עלולה להיות אחת ההחלטות הקשות והמלחיצות ביותר לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ובני משפחתם. למעשה זהו מעין מאבק בין שמירה על עצמאות אישית לבין שמירה על בטחון אישי וציבורי. הסטטיסטיקה מראה שנהגים עם דמנציה/ אלצהיימר צפויים לפי 2.5 ויותר תאונות מאנשים ללא דמנציה בגילם. רוב האנשים רוצים להמשיך לנהוג ככל האפשר. קבלת אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר אינה פוסלת אוטומטית מלנהוג. איך הדמנציה/ אלצהיימר משפיעה על הנהיגה? דמנציה/ אלצהיימר גורמת בעיקר לאובדן זיכרון אך יש לה השפעות שליליות על הרבה יכולות קוגניטיביות שחשובות לנהיגה: העברת קשב, פתרון בעיות, התמצאות, הבנה טובה של כללי התנועה ותמרורים, זכרון טוב ויכולת שיפוט תקינה (כולל גם בנוגע למגבלות אישיות), שיפוט ומהירות תגובה מהיר למכשולים בכביש. לעתים קרובות אדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשוי להיות לא מודע לקשיים שיש לו ביכולות אלו. שאלות שאנשים עם דמנציה צריכים לשאול את עצמם: האם שמתי לב לשינויים ביכולת הנהיגה שלי? האם נהגים אחרים צופרים לי הרבה? האם הביטחון שלי בנהיגה השתנה? האם אני נמנע מלנהוג במזג האוויר בעייתי? האם איבדתי את הדרך בזמן נהיגה? האם שכחתי לאן אני נוסע? האם התבלבלתי פעם בין הגז והבלמים? האם היו לי תאונות קלות בשנה האחרונה? האם קיבלתי דוחות על פנייה לא תקנית, נסיעה איטית מדי או מהירה מדי, אי עצירה בעצור? האם אנשים אחרים מרגישים בטוח לנסוע איתי? שאלות שמטפלים צריכים לשאול את עצמם: - האם אנשים אחרים מרגישים ביטחון בנסיעה כשהאדם עם דמנציה נוהג? - האם יש צורך ב"טייס משנה" כדי לנווט ליעד או להזהיר על מכשולים או בעיות בכביש? - האם יש לאדם עם דמנציה קשיים בתפקודים אחרים כמו נטילת תרופות, התנהלות כספית, בישול, קניות וכד'? ושאלה כללית: האם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מסוגל עוד לנהוג מבלי לסכן את עצמם או מישהו אחר בכביש, או מישהו אחר הנוסע איתם באוטו? אם התשובה של המטפל העיקרי לשאלה זו אינה "כן" בטוח – הגיע הזמן לחשוב על חלופות לנהיגה. אין לאפשר לאנשים עם דמנציה בשלבי אמצע והלאה לנהוג כלל. איך נדע שזה שלב אמצע+? לפי משרד התחבורה בקנדה: בעיות קגוניטיביות הגורמות ל: - אובדן יכולת לבצע עצמאית 2 או יותר מפעולות יום יומיות אינסטרומנטליות (כמו ניהול כספים, שימוש בטלפון, קניות, בישול, שטיפת כלים, נטילת תרופות, ועוד) - או אובדן יכולת לבצע פעולה של טיפול יום יומי בסיסי (אכילה, לבוש, רחצה, ניידות, שימוש בשירותים) אם הם נוהגים רק למרחקים קצרים, למה לדאוג? רוב התאונות מתרחשות לא רחוק מהבית, בדרך לסופרמרקט, בחניון קרוב, בדרך לבנק וכד'. כלומר הסיכון הוא דווקא לאדם עם דמנציה, לחברים, לשכנים ולקרובי משפחה. מה אפשר לעשות כשחושבים שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר כבר אינו כשיר לנהוג, והוא אינו מסרב להפסיק? כדאי להיעזר ברופא, ולבקש שיבדוק אם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר עוד כשיר לנהוג. אם הרופא מוצא שאינו כשיר עוד, והאדם אינו מקבל את הדין ממשיך לנהוג, על המטפלים לעשות צעדים שישמרו על ביטחונו של האדם, גם בהתייחס להשלכות משפטיות וכספיות (ביטוח) בעניין זה. על פי נהלי משרד הבריאות: רופאים צריכים לדווח למכון הרפואי לבטיחות בדרכים על אדם "מאובחן עם מחלה או מצב בריאותי שסבור הרופא כי אותו אדם עלול בנהיגתו לסכן את עצמו/זולתו מחמת אותה מחלה/מצב בריאותי". (חוזר מנכ"ל 35/09, מאוגוסט 2009). דמנציה/ אלצהיימר היא ברשימת המחלות הנכללות בנוהל. אם הרופא קבע שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר כשיר להמשיך לנהוג - כדאי לבצע הערכה מחודשת ספציפית לעניין זה מדי 6 חודשים או כאשר חל שינוי פתאומי במצב או לאחר תאונת דרכים או במצב שהמטפל סבור שיש סיכון ממשי בהמשך נהיגה ע"י האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. פעמים רבות, מטפלים טועים ומאפשרים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר להמשיך לנהוג גם כאשר הם חושבים שזה לא בטוח. יש לזכור שיש לנהיגה גם השלכות פיננסיות וביטוחיות. מה מונע בני משפחה מטפלים מלעסוק בכך כשהם חושבים שצריך להפסיק לנהוג? פחד מתגובה של כעס מצד האדם עם דמנציה או שלא רוצים לפגוע ברגשותיו רגשות אשמה או אי נוחות שהם מגבילים את העצמאות של יקירם חשש מצורך לספק חלופות תחבורה דאגה מה חושבים אנשים אחרים היעדר תמיכה מבני משפחה אחרים לדיון על הנושא או לנקיטת צעדים היעדר מידע כיצד להחליט מתי הנהיגה בעייתית אין דרך אחת נכונה להתמודד עם נושא הפסקת נהיגה בדמנציה, ואין דרך קלה לעשות זאת. רצוי להתחיל לשוחח על הפסקת נהיגה בהמשך הדרך בסמוך לקבלת האבחנה. כדאי להעיר את תשומת לב האדם עם דמנציה/ אלצהיימר להשלכות של המחלה על תפקוד זה. יש הנוהגים לכתוב הסכם שבו מתעדים מהם התנאים שבהם יפסיק האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לנהוג. לא לכל אדם צעד זה מתאים, וגם אם נערך הסכם, אין ערובה לכך שיהיה אפקטיבי בבוא העת. צריך לחשוב על האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, האישיות והיכולות שלהם, על מטפלים נוספים המעורבים, על הסביבה בה הם חיים ועוד. כל משפחה צריכה למצוא את מה שעובד עבורה. תיעזרו באנשים אחרים בקבלת וביצוע החלטה להפסיק נהיגה של אדם עם דמנציה. תיעזרו באנשי מקצוע. תיעזרו ברופא – שיהיה שותף בקבלת ההחלטה ובבשורתה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. לסמכות של רופא יש השפעה גדולה על רוב האנשים. הוא יכול לרשום "מרשם" להפסקת נהיגה. זה לא צריך להיות נטל על כתפיים של אדם אחד. ותזכרו- זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה עייפים כל כך? כאשר דמנציה משכיחה מיקירנו מי אנחנו תחושת זמן לקויה בדמנציה/ אלצהיימר מאמר זה משלב מידע ממגוון מקורות, ביניהם: - At the Crossroads: Family conversations about Alzheimer's disease, dementia and driving. (2015). The Hartford Center: MIT. - Linda Lee & Frank Molnar (2017). Driving and dementia: Efficient approach to driving safety concerns in family practice. Canadian Family Physician, 63, 27-31. - Stern et al. (2008). At the Crossroads: Development and evaluation of a dementia caregiver group intervention to assist in driving cessation. Gerontological Geriatric Education, 29(4): 363–382.

יציאה מהבית: ש: מה לעשות כאשר אמא נעמדת ליד הדלת ומבקשת לצאת? ת: מצב הסגר שבו אנו נמצאים בימים אלו מאתגר וקשה לכולנו. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מתקשים להסתגל למצב קודם כל בשל הקשיים הקוגניטיביים שיש להם. המידע שאנחנו כבר מדקלמים כמה שבועות בעניין הנגיף, אינו נשמר בזיכרון שלהם או נשמר רק בחלקו. גם מי שזוכר שיש נגיף/מחלה העוברת בין אנשים לא בהכרח מקשר בין "המצב" לבין האיסור לצאת מהבית, בפרט האיסור שהיא תצא מהבית. במצב שבו אמך עומדת ליד הדלת ומבקשת לצאת למרכז יום/ חנות/ טיול/ ביקור חברה או כל מקום אחר צריך גישה המשלבת (1) מסירת מידע (2) אמפתיה ו-(3) הסחת דעת. (1) מסירת מידע רלוונטי צריכה להיות באופן תמציתי וקצר, משפטים כגון: - אי אפשר לצאת עכשיו כי יש שפעת/ גריפה/ מחלה* וכולם חייבים להישאר בבית. - החנות/ מרכז יום סגורים עכשיו בגלל המחלה, ואנחנו חייבים להישאר בבית. - ראש הממשלה אמר שעכשיו כולם צריכים להישאר בבית. תחשבו מה המידע המתאים למסור כך שיהיה ברור שאי אפשר לצאת, אך לא מפחיד או מבהיל מדי. לא מומלץ להרחיב מאד במידע כפי שנעשה בתקשורת על ההיבטים השונים של הסגר, הבדיקות, הסטטיסטיקה וכד'. *עדיף שלא להשתמש במילה מגיפה. (2) אמפתיה. מצב שבו מונעים מאדם לצאת מביתו עלול להרגיש מלחיץ ומבהיל. חשוב שתשלבו משפטים המתייחסים לרגש ומשדרים הבנה והרגעה: - זה ממש מעצבן/ מתסכל/ מכעיס/ מדכא שאי אפשר לצאת (שיקוף הרגש שלה). - גם אני רוצה לצאת, אבל חשוב שנישאר בבית כדי שנהיה מוגנים. - הלוואי ויכולנו לצאת, אבל עכשיו הכי בטוח שנישאר בבית. - אני מאד רוצה לצאת איתך, וברגע שאפשר יהיה לצאת, אנחנו נעשה זאת. - גם אני רוצה שהמצב הזה ייגמר כבר ונוכל ללכת לאן שנרצה. (3) הסחת דעת. רצוי שתהיו מוכנים עם הצעות לפעילויות שונות שתוכלו להציע כהסחת דעת. ההצעה לצפות בטלוויזיה אינה מתאימה, במיוחד לנוכח השידורים הרציפים של חדשות מלחיצות. אם ברצונכם להציע צפייה בטלוויזיה, רצוי שזה יהיה צפייה מכוונת ומתוכננת בסרט/ תוכנית/ מופע שאתם יודעים שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר נהנה ממנו. הסחות דעת צריכות להיות פעילויות אקטיביות: עבודות בית (הכנת אוכל, ניקיון, קיפול בגדים, סידור ניירות וכד'), פעילות מוטורית, משחקים (קנויים או שהכנתם), עבודות יד, שירה משותפת, שימוש במחשב למטרה מוגדרת, התבוננות באלבום תמונות וכן הלאה. עם כל זאת, לעתים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר יתעקש להמשיך לעמוד ליד הדלת כדי לצאת. לעתים כדאי לאפשר זאת – בהתאם להנחיות משרד הבריאות. במידה וניסיתם להניע אותה לזוז מהדלת והיא מתעקשת להישאר שם, כדאי להניח לה לעמוד/לשבת שם, לעשות לעצמכם פסק זמן (5-10 דקות) ואז לחזור להתחיל מההתחלה. ש: המטפלת רוצה לצאת עם אמא לטיול בחוץ כל יום. אני מפחדת שאם אמא תצא, היא לא תרצה לחזור הביתה ואז הן ילכו רחוק, ועוד בסוף המשטרה תעצור אותן. מה להגיד למטפלת? ת: טיול בחוץ בוודאי מיטיב גם עם אמא שלך וגם עם המטפלת שלה. החשיפה לשמש חשובה להפרשת מלטונין ושמירה על שינה סדירה. עם זאת, בימים אלו כדאי להישאר קרוב לבית ולשבת על ספסל זמן קצר לצורך ההתאווררות. החשש שלך מובן, וייתכן שאמך תתעקש להישאר בחוץ או לטייל רחוק יותר, מכיוון שאינה מבינה את המצב או את ההנחיות ומשמעותן. מומלץ למטפלת להצטייד במכתב מהרופא המטפל שבו מתואר שאמך סובלת מדמנציה, והמשמעות של כך: אינה מודעת למצב, שוכחת ומתקשה להבין מה ההנחיות, קושי בשיפוט של מצבים ומרחקים. במידה והמשטרה באמת תעצור אותן, המטפלת תוכל להציג את המסמכים. סביר להניח שאנשי משטרת ישראל ינהגו בהבנה ויסייעו להן לחזור הביתה. שגרה בתוך הבית: ש: האם צריך לשמור על סדר יום קבוע גם כאשר אבא כל היום בבית? ת: באופן כללי התשובה היא כן. מהלך יום שיש בו שגרה, שבה אנחנו יודעים לצפות מה צפוי להתרחש בכל שעה או איזו פעילות צפויה לאחר הפעילות הנוכחית נוסכת בנו ביטחון ורוגע. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה חוסר ביטחון וחוסר וודאות על רקע הפגיעה בזיכרון. כל תמיכה חיצונית שנוכל להציע המעוררת הרגשה של ביטחון היא חיובית ומשמעותית. אולי לא צריך לדבוק בשעות מדויקות לכל פעילות, הרי אין צורך להגיע למקום מסוים בשעה מסוימת, אך שמירה על רצף פעילויות קבוע עשוי להיות אי של יציבות בתוך חוסר הוודאות הכללית שכולנו חווים כעת, ואדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה כל הזמן. ש: עד הסגר אשתי ואני כל יום טיפלנו בנכדים החמודים שלנו. עכשיו אשתי כל היום שואלת איפה הנכדים, למה הם לא באים, מה קרה להם. כל הזמן! כבר הסברתי לה שוב ושוב, והיא ממשיכה לשאול. איך לגרום לה להבין ולהפסיק לשגע אותי עם כל השאלות האלה? ת: טיפול בנכדים הוא תפקיד משמעותי בחייה של אשתך. זהו למעשה ערוץ שבו היא מבטאת את היותה אישה הדואגת, מטפחת, משקיעה ומטפלת במשפחתה. זהו תפקיד שהיה לה משך רוב שנות חייה, וכאשר יש דמנציה/ אלצהיימר תפקידים מסוג זה משמעותיים עוד יותר. הפרקטיקה של התפקיד מחזקת את התפיסה העצמית של האדם עם דמנציה, שחווה התפוררות ושחיקה של העצמי בשל אובדן הזיכרון הפרטי. אשתך מתקשה לזכור, להבין ולעבד את המידע שנמסר לה בעניין הנגיף והסגר. חזרה שוב ושוב על אותו המידע כנראה לא יביא לשינוי והבנה. במקום זאת, מומלץ להתייחס לקושי הרגשי שלה. היא מתגעגעת לנכדים וגם מתגעגעת למי שהיא בנוכחותם. כאשר היא שואלת היכן הנכדים וכו' רצוי שתדבר על מה המשמעות שלהם עבורה, שהיא סבתא, אמא ואישה שמאד משקיעה במשפחה שלה ותמיד היתה כזו, שהיא מתגעגעת אליהם וגם אתה מתגעגע, שהם ממש חסרים לכם. בנוסף - - אפשר לשוחח על הנכדים: מה מיוחד בכל אחד, מי אוהב לעשות שטויות, מי הכי דומה (או לא) להוריו, מה היו דברים מצחיקים או מרגשים שהם עשו, וכן הלאה. - אפשר להציע להסתכל בתמונות באלבומים או בטלפון. - אפשר להתקשר לנכדים בטלפון או באפליקציית וידאו (כדאי לשקול היטב, לפעמים זה גורם למפח נפש אם היא תתקשה להבין למה הם לא באים וכד'. ואם זה קרה פעם אחת, לא כדאי לעשות שיחת וידאו שוב). - אפשר להציע לה להכין משהו עבור הנכדים: סריגה, רקמה, שרשרות חרוזים. בעיקר עבודות יד שמוכרות לה מהעבר. - אפשר לנסות להציע בובה כאמצעי טיפולי (להזמין מחנות מקוונת בישראל). לנשים שטיפול וטיפוח אחרים הוא מאד משמעותי עבורן לעתים בובה יכולה לשמש באמצעי לתיעול האנרגיה הזו ולהקלה רגשית. אפשר לקרוא עוד על כך בפוסט על טיפול באמצעות בובות. ש: בעלי עם דמנציה/ אלצהיימר כמה שנים ועכשיו לא רוצה לצאת מהמיטה. הוא תמיד היה היפוכונדר, ואמרתי לו שסגרו את המועדון בגלל שפעת, אז הוא לא מוכן לצאת מהמיטה כדי שלא יהיה חולה. מה עושים? ת: אדם עם דמנציה/ אלצהיימר באופן כללי חי בהרגשה מוגברת של חוסר ביטחון: הזיכרון הפגוע מביא לחיבור רעוע למציאות חיצונית. תדמייני שאת קמה בבוקר ואינך בטוחה היכן את נמצאת והאנשים בקרבתך מדברים בשפה שאת מבינה רק בחלקה. זו החוויה שלו מדי יום. נוסיף על כך שנאמר לך משהו על מחלה מסוכנת שיש עכשיו. את לא זוכרת מה בדיוק נאמר, מי אמר או מה המחלה, אבל את הרגשת החרדה והפחד שמלווה את ההודעה את זוכרת היטב. אז מה המקום הבטוח ביותר, שבו מרגישים נינוחים, רגועים ובטוחים? במיטה. כמו כן, כאשר אנחנו קמים מהמיטה מדי יום אנחנו מלאים בתוכניות ומשימות שיש לבצע. הוא אינו זוכר מהן המשימות או התוכניות והמוטיבציה שלו לצאת מהמיטה נמוכה. בימים כתיקונם אני ממליצה ליצור שגרת בוקר וסדר יום קבוע ככל שניתן. בימים אלו המצב שונה. אני מציעה שתמשיכי במאמץ לעודד ולדרבן אותו לקום מהמיטה, אך אל תהיי מוטרדת מאד אם הוא מתמהמה זמן רב במיטה או יוצא לזמן קצר ואז חוזר למיטה. במקום לדרוש ממנו להגיע לסלון כדי שיעסוק בפעילות, אפשר להביא את הפעילות לחדר השינה ולעשות שם. אבל - חשוב לאכול יחדיו בישיבה וליד השולחן. אכילה ושתייה במיטה בתנוחת שכיבה עלול לגרום לאספירציה ויש להימנע מכך. גם אם אינו רוצה לאכול הרבה או בכלל ביום מסוים, אין לאפשר אכילה במצב שכיבה! שמירה על קשר ש: אם אנחנו לא יכולים לבקר בבית האבות, ואמא כבר לא תמיד מזהה אותנו כשאנחנו מגיעים, האם מתאים לערוך שיחת וידאו שהמטפלת מחזיקה? ת: ביקורים עם אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר אינם מיועדים רק עבורם. לביקור ולמפגש יש ערך גם עבור המבקר. אמנם ככל שמתקדמת המחלה והאדם עם דמנציה מתקשה יותר בזיהוי קרובים החוויה הרגשית שמלווה ביקורים עלולה להיות קשה יותר, ולעתים קרובות בני משפחה באמת שואלים את עצמם לטובת מה הביקור. אבל, גם בדמנציה/ אלצהיימר מתקדמת יש רגעים של חסד, של חיבור, של קשר. אלו הם רגעים נדירים ויקרים, המופיעים בהפתעה ושווים את המאמץ. בנוסף, מחקרים מראים שיש לביקורי קרובים השפעה חיובית על בריאות כללית של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר בבית אבות, גם כאשר האדם אינו זוכר שהתרחש הביקור. השפעה חיובית זו מתקיימת לאורך זמן. אמנם שימוש בטלפון אינו כביקור "חי", וחסר מאד האלמנט של מגע, ליטוף, חיבוק וכד', אך לדעתי בהחלט יש ערך לכך שתנסו ליצור קשר גם באמצעי זה, ובעתיד תשובו לבקר כרגיל. ש: אמא שלי רגילה שאני מגיעה לבקר אותה כל יום. עכשיו אני לא באה והיא כועסת עליי כשאני מתקשרת. כל שיחה נגמרת בצעקות או בבכי, גם שלי וגם שלה. מה אפשר לעשות? ת: לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר קשה מאד להבין את המצב הנוכחי של בידוד חברתי וסגר. לעתים קרובות אינם זוכרים את הסיבה לדרישה להישאר בבית ולהימנע מביקור אצל אחרים, בפרט בני משפחה. הבנה, הפנמה ופעולה ע"פ הנחיות (המשתנות) של משרד הבריאות דורש זיכרון תקין, כמו גם ויסות עצמי שהינו תפקוד קוגניטיבי גבוה. ואלו בדיוק הקשיים של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. ראשית, כאשר את משוחחת עם אמך בטלפון מומלץ שלא להתווכח מתי בפעם האחרונה שוחחתן או נפגשתן. כאשר היא שואלת מתי את תבואי או למה אינך באה, כדאי להתייחס קודם כל לרגש העומד מאחורי אמירה זו: היא מתגעגעת אלייך או שהיא מרגישה חוסר ביטחון בהיעדרך. תשקפי זאת במשפט או שניים בסגנון "את רוצה לדעת מתי אני אבוא. נשמע שאת מתגעגעת אליי. גם אני מתגעגעת אלייך" או "את שואלת איפה אני. נשמע שאת מרגישה קצת חוסר ביטחון כשאני לא מגיעה כרגיל". לאחר זיהוי הרגש ושיקוף המביע הבנה של מה היא חווה, כדאי להיעזר בביטוי של סליחה: "אני מצטערת, אני ממש רוצה לבוא לבקר, אבל אסור לנו עכשיו" או "אני מצטערת שאני לא יכולה להיות איתך עכשיו" או "אני מצטערת שאנחנו יכולות רק לדבר בטלפון". במידה והיא שואלת למה אינך מבקרת, כדאי למסור מידע במשפטים קצרים ותמציתיים: "יש שפעת/ גריפה שמסתובבת ואני לא רוצה שתהיי חולה" או "יש שפעת ובקשו מכולם להישאר בבית" וכדומה. אם יש משהו קבוע שהייתן עושות יחד בשעה מסוימת, למשל לשתות כוס תה או קפה, לצפות בטלוויזיה בתוכנית מסוימת, כדאי שתתקשרי בשעה הרגילה ותציעי שתעשו את הפעילות המוכרת במקביל כל אחת בבית שלה. כך למשל, תוכלו לשתות את הקפה בזמן שאתן משוחחות בטלפון או לאכול ארוחת ערב במקביל. לחוד אבל ביחד. מומלץ לסיים את השיחה בהבעת רצון להיפגש בקרוב: אני אבוא אלייך ברגע שאפשר יהיה לצאת מהבית. וכמובן לומר שאת אוהבת אותה. ש: אבא בבית אבות כמה חודשים. אני עוד לא שלמה עם המעבר הזה, וחוץ מזה שאני דואגת מהקורונה, אני דואגת איך הם מטפלים בו שם עכשיו שאני לא באה כל יום לבקר. הצעות איך לבדוק מרחוק מה קורה שם? ת: אחד התפקידים שבני משפחה מקבלים על עצמם עם המעבר של אדם לבית אבות הוא תפקיד של ניטור טיפול. לרוב ביקורים משמשים גם הזדמנות לנטר מה איכות הטיפול על ידי התרשמת מהמראה של הדייר, המראה הכללי של המקום, האווירה השוררת בין הצוות והדיירים האחרים ועוד מגוון רמזים שאנחנו לא ממש מודעים להם אך יוצרים בנו רושם כללי על המצב של יקירנו. אין ספק שהסגר מקשה על בני משפחה למלא תפקיד זה. הצוותים המטפלים בדיירים בבתי האבות עובדים באופן אינטנסיבי כעת לתת מענה מיטבי לצרכי הדיירים, כמו תמיד, ובנוסף גם למלא את החלל (לפחות באופן חלקי) הנוצר בהיעדר ביקורי משפחות. בתי אבות רבים יוזמים קשר עם בני משפחה ומעדכנים באמצעי תקשורת שונים על מצב הדיירים, שולחים סרטונים, מתקשרים עבור הדיירים ועוד ועוד. האמון שאת נותנת בצוות הוא משמעותי מאד, במיוחד בתקופה מאתגרת זו, אך גם לכל אורך השהייה של אביך במקום. אם הצוות זמין באופן כללי, עונה לשאלותייך, שולח תמונות של אביך ובאופן כללי מקיים תקשורת פתוחה, לדעתי זהו סימן שניתן לסמוך על היותם מבצעים את העבודה באופן מיטבי ככל יכולתם. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: נגיף הקורונה ודמנציה/ אלצהיימר באנגלית - לעובדים זרים נגיף הקורונה ודמנציה/ אלצהיימר מה יכולה להיות משמעות של התנהגויות בדמנציה/ אלצהיימר

בשעה טובה, לאחר יותר מדי זמן, ניתנו הנחיות המאפשרות לבן משפחה לבקר דיירים בבית אבות, עם הגבלות לשמירה על מרחק פיזי ושימוש באמצעי מגן. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר הם פגיעים במיוחד להשפעות של הסגר וההגבלות על ביקורי משפחות. ייתכן כי מאז שפגשתם בהם בפעם האחרונה מצבם השתנה. ואפילו מאד. יכול להיות שהוא יתקשה לזהות אתכם. יכול להיות שהוא יהיה במצב תפקודי ותקשורתי שונה ממה שהיה בעבר. דמנציה/ אלצהיימר היא מחלה שמתקדמת כל הזמן. פעמים רבות כאשר נפגשים עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לאחר זמן ממושך נדמה שחלה הידרדרות משמעותית ביכולות שלו, והדבר מאד בולט למבקר. זה עשוי להיות מלווה בהרבה כאב לב, ורצוי להתכונן לכך. הוא לא יהיה כפי שהיה כשנפגשתם לפני המגיפה. מותר לכם לבכות ולהיות עצובים. בדרך כל אני מדגישה שלא כדאי לבכות ולהיות עצוב בנוכחותו, כי האדם עם דמנציה לא בהכרח מבין אך נדבק באנרגיה הרגשית שלכם, אבל בביקורים הראשונים שלכם לאחר ההפרדה הממושכת, אפשר. אם יקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר שם לב לכך שאתם בוכים, תתנו לו לנחם אתכם, כפי שעשה בעבר. יש מחקרים המראים שהחוויה הרגשית של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר נשמרת זמן ממושך לאחר סיום האירוע שיצר את ההרגשה. ביקור שלכם המעורר רגשות חיוביים אצל יקירכם ישפיע לטובה גם אם אינו זוכר בדיוק מי אתם, גם אם יתקשה לקשר בין דברים, גם אם לכם קשה לראות אותו במצב זה. על כן, מה שחשוב הוא שתסיימו את הביקור עם אנגריה חיובית. תשירו משהו ביחד או תשמיעו מוסיקה שהוא אוהב. הפרידה צריכה להיות עם חיוך. עד הפעם הבאה. ובצד הפרקטי: הביקור צריך להיות קצר, 10-20 דקות, אל תצפו לשבת איתו שעה. הנהלים הנוכחיים לשעת הביקור דורשים שמירה על מרחק פיזי בינכם ובין יקירכם, מה שעשוי להכביד עוד. תביאו לו תשורה קטנה: משהו לאכול, פרחים עם ריח חזק, צעיף צבעוני דק, קרם ידיים, תמונה במסגרת, דמות קטנה וחמודה. מה אפשר לעשות בזמן הביקור עם שמירה על מרחק פיזי, בנוסף לשיחה: - להביא תמונות שתוכלו להראות לו: עדיף תמונות מודפסות ולא בטלפון הנייד. - תביאו לקשור בלון (עדיף עם הליום) ותקשרו לכיסא שלכם או כיסא הנמצא ביניכם: זה מייד יוצר אסוציאציה חגיגית וחיובית. - תרגילי תנועה: אתם תעשו והם יחקו את התנועות (כמיטב יכולתם). - מוזיקה: מומלץ לתכנן מראש איזה שיר תרצו להשמיע ליקירכם. אולי שיר שהייתם שרים בעבר ביחד או שיר של זמר/ת שהוא אוהב במיוחד. תכינו מראש את השיר בטלפון שלכם, ואם יש לכם מגבר נייד קטן, תביאו אתכם ותשתמשו בו כדי שהמוסיקה תישמע בקול, למרות המרחק ביניכם. ישנן מסכות פנים המיויעדות להקל על אנשים כבדי שמיעה לתקשר ולקרוא שפתיים. מציעה לשקול לרכוש מסכה כזו גם לתקשורת עם אדם עם דמנציה. ניתן להשיגם באמצעות הארגונים הבאים: (אין לי קשר מסחרי או אחר עם ארגונים אלו) למידע נוסף: תיצרו קשר בטלפון למספר 052-6033505 או בוואטסאפ 058510166 למידע נוסף: חברת מהלב ולמידע כללי נוסף על המסכות הללו: נגישות ישראל "לא אנחנו קובעים את ציר הזמן, הנגיף עצמו קובע את ציר הזמן", אמר לאחרונה ד"ר פאוצ'י, מנהל המכון הלאומי לאלרגיות ומחלות זיהומיות בארה"ב. המשפט הזה נשמע מוכר גם ביחס להתמודדות עם דמנציה/ אלצהיימר: משתלטת על החיים, נדרשת התאמה מהירה למציאות חדשה וזרה, המעוררת התנגדות, לא יציבה, בלתי צפויה ובעלת ציר זמן משלה. כעת נוספה על כך ההסתגלות הנדרשת למצב חדש בגין המגיפה. אני בטוחה שאתם עושים הכי טוב שאתם מסוגלים. וזה מספיק טוב. לקריאה נוספת: קורונה ודמנציה/ אלצהיימר: שאלות ותשובות נגיף הקורונה ודמנציה/ אלצהיימר רשימת פעילויות לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

אני שמחה לשתף אתכם בפוסט אורח של חגית אדרי. לחגית עשייה מרובה ומבורכת עם אזרחים ותיקים ובני משפחתם, והיא מאירה שוב ושוב זרקור על ההיבטים החיוביים, ולעתים החבויים, של תקופת חיים זו. הנה הזדמנות להכיר את הצדדים הפחות מדוברים של טיפול בבני משפחה מזדקנים - רבות דובר על הקושי של דור הביניים לטפל בהורה המזדקן מבחינה אישית, משפחתית וכלכלית, על לחץ ושחיקה ועד לפגיעה בבריאות המטפל העיקרי. לצד המסע הטיפולי בהורה החולה / המזדקן, שלתוכו אנו צועדים בשבילים לא מוכרים ונתיבים לא ברורים הדורשים מאיתנו כוחות פיזיים ורגשיים, ישנו מסע רגשי מעצים ומלמד שייתכן שאת פירותיו נטעם ונכיר רק בחלוף השנים. אם נהיה ערים להיבטים החיוביים שמזמן לנו הטיפול בהורה החולה - נוכל להיטיב את הטיפול ואף להרגיש תחושת סיפוק והודיה גדולים יותר. צריך להבהיר שלאיכות היחסים וטיב הקשר של המטפל עם ההורה יש חשיבות במידת המעורבות של הבן הבוגר במתן טיפול אכפתי ודואג. היבטים חיוביים בטיפול קשורים גם לתחושת הרווחה הנפשית של המטפל: ככל שהמטפל יודע לבקש עזרה בניהול הטיפול, להסתייע בעזרה פיזית, מטפל בעצמו ושם גבולות בטיפול, כך היכולת להגיע לתחושה של מימוש עצמי ומשמעות היא גבוהה יותר. אחת ההנחות על היבטים חיוביים במסע הטיפולי מתייחסת לסולידריות משפחתית: התמיכה שהילד המטפל מקבל ממשפחתו הגרעינית (במידה ויש לו) או משאר בני המשפחה, למשל אחים ואחיות. זו חשובה במידה רבה, שכן היא מסייעת לו להתמודד בהצלחה עם תפקיד מאתגר. מהספרות המחקרית (Loomis & Booth, 1995) עולה שהטיפול בהורים מאפשר לבנים לגמול להוריהם על הטיפול המסור והאחראי שהם העניקו להם בילדותם. הטיפול מאפשר יצירת תקשורת טובה, קירבה אינטימית או את חידושה, לאחר שתקופה ארוכה חיו הבנים וההורים במשפחות נפרדות. הבנים, שעתה התבגרו, יכולים למצוא שפה משותפת עם הוריהם בנושאים שבעבר אולי היו במחלוקת. אספקט נוסף שעלה במחקר הוא שהטיפול בהורים עשוי לתרום להרגשתו הטובה של הבן המצליח למלא אחר הציפיות המשפחתיות והחברתיות של "הבן הטוב" ולזכות בהכרת התודה של הוריו. במחקרים אחרים (Nolan et al., 1996, 2012) עולה כי תחושת ההישג והצלחה הוא תחום נוסף בהיבטים החיוביים של הטיפול. ההישג מתבטא בפיתוח ובשכלול מיומנויות טיפוליות ואף מימוש תכונות קיימות של המטפל שלא באו לידי ביטוי עד עכשיו. במפגשים עם בני משפחה מטפלים אני מעודדת את המטפל העיקרי להסתכל על הטיפול ב"עיניים" ולהגיד לעצמו שמלאכת הטיפול אכן קשה ולא צפויה, אך יש בה גם הזדמנות לגדילה והכרה ביכולות ועוצמות הטמונות בו. זאת כדי לאזן את התחושות השליליות שמציפה מלאכת הסיוע. חשוב לראות את כל התמונה ולא רק את הצדדים הפחות טובים של התמיכה והסיוע בהורה מזדן. הרווחים ונקודות האור במסע הטיפולי יכולים להיות גם בדמות של דוגמא לדור הצעיר במשפחה, מציאת משמעות, קיום צו מוסרי, מצוות כיבוד אב ואם וקבלת כוח ושביעות רצון כתוצאה מטיפול טוב. בכדי להפיק את המיטב בתקופה עמוסה זאת, אנחנו צריכים לקבל עזרה מקצועית של הנגשת מידע ומיצוי זכויות, מיומנויות רפואיות טיפוליות וקבלת כלים להתמודדות עם לחץ ושחיקה. יש צורך להכשיר את המטפל המשפחתי לתת טיפול ראשוני בבית, להכיר תופעות לוואי וסימפטומים של המחלה ובכך לצמצם את הצורך להיעזר בשירותים רפואיים נוספים, שלעתים קרובות מלווים בטירחה וטירדה מרובה לכל המעורבים. חשוב לשים את חשבונות העבר מול ההורים בצד. במקביל חשוב לזכור לחמול על עצמנו כמטפלים, ולהבין שלא נוכל להיות המטפלים האידיאלים. כך נוכל להפנות את המשאבים לטיפול מיטבי תוך הנאה מהנוף הנקרה בדרכנו במסע הטיפולי. מקורות: י. בריק, א. לבנשטיין. (2010). הזקן והמשפחה סוגיות מרכזיות ביחסים בין דוריים. ירושלים: אשל. Loomis, L. S., & Booth, A. (1995). Multigenerational caregiving and well-being: The myth of the beleaguered sandwich generation. Journal of Family Issues, 16(2),131–148. Nolan, M. (2001) Working with family carers: Towards a partnership approach. Reviews in Clinical Gerontology, 11 (1), 91-97. Carbonneau, H., Caron, C., & Desrosiers, J. (2010). Development of a conceptual framework of positive aspects of caregiving in dementia. Dementia: The International Journal of Social Research and Practice, 9(3), 327–353. כתבה: חגית אדרי – הרצאות, יעוץ והדרכה לבני משפחה מטפלים ולגיל השלישי אקדמאית במדעי החברה, מנחת קבוצות, מרצה. מנהלת קהילת פייסבוק: מטפלים בהורה מזדקן – בואו נדבר עליכם. ניתן ליצור קשר באתר: www.hagitedri.co.il או בטלפון: 0508773763 לקריאה נוספת: איך להתמודד עם רגשות אשמה בטיפול בדמנציה/ אלצהיימר על הטיית מחשבה שלילית בטיפול בדמנציה/ אלצהיימר 10 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר