top of page

תוצאות חיפוש

נמצאו 107 תוצאות עבור ""

  • איך יודעים שהגיע הזמן לעבור לבית אבות

    זו השאלה שבה התחבטו מספר לקוחות שלי בחודשים האחרונים. והאמת היא שאין לכך תשובה אחת ויחידה, ואין תשובה אחת טובה יותר מאחרת. בספרות המקצועית נהוג לחלק את הגורמים המביאים להחלטה להעביר זקן לבית אבות ל-3 סוגים: 1. גורמים הקשורים בזקן, בפרט בעיות התנהגות, אלימות כלפי אחרים, חוסר שליטה על סוגרים, בעיות שינה קשות ושוטטות. 2. גורמים הקשורים במטפל העיקרי: עומס טיפול או הידרדרות במצב בריאותי/תפקודי כך שאינו מסוגל עוד לשמש כמטפל עיקרי. 3. גורמים הקשורים בסביבת הטיפול: מגורים באזור עם מיעוט שירותים קהילתיים או חוסר ניידות ומגורים בבית לא מותאם. בבתי האבות יש לפעמים מקרים של SOS: משפחה שמביאה בבוקר את הזקן לבית האבות לאחר שכל הלילה חיפשו אחריו ברחבי העיר. אך מעבר למצבי חירום או מה שכתוב בספרות, איך משפחה יכולה לדעת מה הזמן הנכון להעביר את יקירם לבית אבות? כל משפחה תיתן מענה שונה לשאלה זו, ואי אפשר למצוא תשובה אחת המקובלת על כולם. התשובה הכי אמיתית היא: זה מורכב. במחקר שערכתי לעבודת הדוקטורט בלט הנושא של התחבטויות בעניין זה. הנשים שראיינתי סיפרו על מגוון מהלכים שביצעו או מאמצים שעשו כדי להימנע מהמעבר לבית אבות, ובכל זאת היה זה בלתי נמנע. גם הלקוחות שלי עשו ועושים מאמצים ניכרים לשמור את יקירם עם דמנציה/ אלצהיימר בבית. למשל, רחלי העבירה את אמה לגור בסמוך אליה. תחילה היתה מבקרת את אמה מדי יום ומסייעת לה באחזקת הבית וסידורים. האם נהגה ללכת למרכז יום מספר פעמים בשבוע. עם החמרה במצב הדמנציה/ אלצהיימר, היא כבר לא יכלה להמשיך במרכז יום כבעבר וברור היה שיש צורך בטיפול 24/7. רחלי חיפשה עובדת זרה שתגור עם אמה ותטפל בה. במשך כחצי שנה עברו בבית אמה כ-8 עובדות זרות, שנשארו לזמן קצר בלבד כל אחת. אמה עם הדמנציה סירבה לקבל כל עזרה, צעקה עליהן, מנעה מהן להסתובב בבית והתנהגויות שהבריחו אותן. הן פשוט קמו ועזבו מבלי להודיע דבר לבת. בעקבות מסע החיפושים, תקוות השווא, אכזבות חוזרות, תסכולים וחוסר אונים, רחלי הבינה שהסיכוי למצוא מטפלת שתתמיד עם האם נמוך מאד, ואין מנוס אלא להעבירה לבית אבות. לאחר תקופת הסתגלות האם התרגלה לבית האבות, משתפת פעולה בטיפול, חברותית ונהנית מהפעילות במקום, אוכלת וישנה טוב – כל מה שניתן לצפות לאיכות חיים טובה. המעבר לבית אבות הוא אירוע של משבר הן לזקן והן למשפחה. ההחלטה אינה מתקבלת בקלות ראש, ומלווה התחבטויות רבות, ולפעמים במשבר אנו זקוקים לעזרה והכוונה בקבלת החלטות. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: מה מרגיש מטפל עיקרי כשהזקן עובר לבית אבות? תשוש, סיעודי, תשוש נפש: מה זה כל זה?

  • והדרת פני זקן מתחיל באיך מדברים לזקנים

    בהפסקת קפה בקורס ניגשת אליי תלמידה ואמרה "ממי, את מוכנה להסביר לי....". איך ששמעתי את המילה "ממי" כבר הפסקתי להקשיב לה. אותי לא מכנים בכינויים. למה? ככה אני אוהבת. אני דנה. לא דנוש, לא דנה'לה, לא חמודה ולא ממי. בתקשורת עם אנשים זק"נים אני מקפידה על פנייה מכובדת וכל הזמן בודקת את עצמי שלא זלגתי בטעות לשימוש ב- Elderspeak. ומה זה? המושג Elderspeak (אין עדיין תרגום מקובל של המונח לעברית) מתייחס לסגנון תקשורת בין דורי המכוון לאנשים זק"נים, ומאופיין בהתנשאות כלפיהם. לאנשים צעירים רבים ישנן תפיסות שליליות בנוגע ליכולות של אנשים זק"נים, ומחקרים מראים שתפיסות גילניות (סטריאוטיפים וסטיגמות על זיק"נה והזדקנות) הן הסיבה לשימוש שכיח בתקשורת כזו. נראה שצעירים מאמצים סגנון זה בכדי להקל על התקשורת עם האדם הזק"ן (מדברים בקול חזק כי לכל הזק"נים יש קושי בשמיעה, מדברים לאט כי לכל הזק"נים קשה להבין ולעקוב וכד'). איך נשמע Elderspeak? בין היתר זה מאופיין ב: - דיבור איטי או מוגזם - הטעמה מופרזת של מילים - ריבוי במלים פשוטות - דקדוק פשטני - שימוש בגובה קול גבוה במיוחד - שימוש רב בכינויי חיבה כלפי הזק"ן, כגון "חמוד שלי" או "ממי" למתבונן מן הצד שימוש בתקשורת כזו עם זק"ן מזכיר תקשורת עם ילדים קטנים. מחקרים בנושא מגלים חד משמעית ששימוש בסגנון תקשורת זה נחווה באופן פוגעני ע"י זק"נים. ויותר מזה - מטפלים וצעירים המשתמשים בסגנון זה כדי להגביר את הקירבה ושיתוף הפעולה של הזקן בביצוע משימות למעשה משיגים תוצאה הפוכה: שימוש ב-Elderspeak מצמצם את שיתוף הפעולה של הזק"נים. הדבר נכון גם בקרב זק"נים המאובחנים כחולים בדמנציה. כאמור, סגנון תקשורת Elderspeak שכיח במוסדות לטיפול בזק"נים, אך כולנו נתקלים בסגנון דיבור זה באינטראקציות שלנו עם זק"נים. בני משפחה, אנשי מקצוע, רופאים, אחיות, מטפלים פורמליים ולא פורמליים לעתים משתמשים בסגנון זה במטרה לשדל את הזק"ן לשתף פעולה ו/או לעשות דבר מה. מה כדאי לעשות ואיך לתקשר נכון עם זק"נים - 1. חשוב שנהיה מודעים לתפיסות הגילניות שלנו כלפי זק"נים וזיק"נה, וגם נפעל לשינוי סטריאוטיפים אלו. 2. שנהיה מודעים וערניים לאופי התקשורת עם האדם זק"ן: שלנו, של בני המשפחה, של אנשי מקצוע, של רופאים, של מטפלים פורמליים ולא פורמליים. 3. ראוי שנכבד את הזק"ן ונשאל כיצד ירצה שנפנה אליו ונימנע משימוש בכינויי חיבה. ותזכרו, זה שאין תרופה דמנציה, לא אומר שאין מה לעשות/ תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. ספרות מחקרית בנושא : - Balsis, S. & Carpenter, B., D. (2006). Evaluations of Elderspeak in the caregiving context. Clinical Gerontologist, 29(1), 79-96. - Herman, R. E. & Williams, K., N. (2009). Elderspeak's influence on resistiveness to care: Focus on behavioral events. American Journal of Alzheimer's Disease and Other Dementias, 24(5), 417-423. - Lombardi, N., J., Buchanan, J., A., Afferbach, S., Campana, K., Sattler, A. & Duc, L. (2014). Is Elderspeak appropriate? A survey of certified nursing assistants. Journal of Gerontological Nursing, 40(11), 44-52. - O'Connor, B., P. & St. Pierre, E. (2004). Older persons' perceptions of the frequency and meaning of Elderspeak from family, friends and service workers. International Journal of Aging and Human Development, 58(3), 197-224. - Williams, K., N., Kemper, S. & Hummert, M., L. (2004). Enhancing communication with older adults: Overcoming Elderspeak. Journal of Gerontological Nursing, 30(10), 17-25. - Williams, K., N., Herman, R. E., Gajewski, B. & Wilson, K. (2009). Elderspeak communication: Impact on dementia care. American Journal of Alzheimer's Disease and Other Dementias, 24(1), 11-20.

  • למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר הנמצא בביתו מבקש ללכת הביתה

    האם קרה שישבתם בסלון והאדם עם הדמנציה/ אלצהיימר ניגש, מודה לכם על האירוח ומודיע שהגיע הזמן שלהם ללכת הביתה? אינכם לבד. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר לעיתים חווים שלב שבו הם מבקשים כל הזמן "הביתה". למה זה קורה? כאשר אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מבקשים "הביתה", הם אינם בהכרח מבקשים ללכת באופן פיזי לבית אחר. בשל המחלה, יש שינוי ביכולת לתקשר ולהביע במילים הנכונות את ההרגשה שלהם. לרוב, כאשר הם מבקשים "הביתה", זו הדמנציה/ אלצהיימר מדבר מפיהם. אתם עושים ככל יכולתכם ליצור סביבה נעימה ולספק טיפול מיטבי, ונראה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר דוחה את כל העשייה שלכם. חשוב לא להיעלב/ להיפגע/ לקחת את הדברים באופן אישי. בשל הדמנציה/ אלצהיימר ייתכן והם אינם מסוגלים לשלוט במה שהם אומרים או למצוא את המלים המתאימות להביע את עצמם. מה המשמעות האמיתית של "אני רוצה הביתה"? בית הוא המקום שבו אנו מרגישים הכי בנוח, בטוחים ואהובים. הבית הוא מרחב שבו אנו יכולים להרגיש שייכים ולהיות אנו עצמנו. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מנסים להביע את הצורך שלהם בהרגשה של ביטחון, נוחות ושליטה. זו המשמעות של בית עבורם. ייתכן שהם מבקשים ללכת הביתה כי הם מרגישים: חוסר ביטחון חרדה או אי שקט אי נוחות גופנית לא מזהים את הסביבה הנוכחית – חדר חדש, שינוי בעיצוב או סידור רהיטים, אנשים חדשים צורך בשינה או להשתמש בשירותים כדאי לשים לב לשפת הגוף שלהם לסימנים של אי נוחות או צרכים גופניים. איך להגיב: דמנציה/ אלצהיימר גורמת לאנשים לחוות את העולם באופן שונה ומוזר. הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות הוא להתחבר למציאות שלהם, לספק נחמה וביטחון ולהגיב לרגשות שעולות מתוך הבקשות שלהם. 1. כדאי לשמור על רוגע ונינוחות. הרוגע שאתם משדרים עובר גם ליקירכם. הם מחקים באופן לא מודע את טון הדיבור, הקול ושפת הגוף שלכם. אם הם אוהבים חיבוקים – זה הזמן לחיבוק גדול. 2. מומלץ להימנע מהסברים ונימוקים הגיוניים. אל תנסו להסביר להם שהם כבר בבית, שהם גרים כאן כבר המון שנים. 3. תדברו על הבית שלהם. אם הם ורבליים, תשאלו שאלות על הבית שאליו הם רוצים להגיע אליו – הבית שלך נשמע נהדר, בוא תספר לי עליו, מה אתה עושה בבית? איזה חדר אתה הכי אוהב בית? השאלות הללו גם מכוונות אותנו לאיזה צורך האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מחפש מענה, וזה עשוי לתת לנו רמז לאיזו אלטרנטיבה נוכל להציע כמענה לצורך הרגשי. 4. תסכימו, תסיחו דעתם ותכוונו מחדש. "כן, נלך עוד מעט. קודם נשתה משהו/אני אגמור לשטוף כלים" (או משהו דומה) ואז להסיח את דעתם בפעילות אחרת. ואם כל זה לא עובד? לפעמים האדם עם דמנציה/ אלצהיימר "תקוע" בצורך לצאת וללכת, ולא ניתן להסיח את הדעת או להרגיעו. אם מזג האוויר מאפשר, כדאי לתת להם לצאת לטיול בחוץ בהשגחה (ברגל או אתכם ברכב). לרוב טיול קצר בשכונה או קפיצה לחנות מכולת תסיח את דעתם ויחזרו בשמחה הביתה. הצעות אלו באופן כללי עשויות לסייע לכם ברוב המקרים, אך לעיתים תזדקקו ליצירתיות. לפעמים מה שעובד פעם אחת, לא יעבוד בפעם הבאה וצריך יהיה לחשוב מה עוד ניתן לעשות. עם הזמן לרוב מוצאים את מה אפקטיבי יותר ומה פחות. ו- זו התנהגות שתתפוגג ותעבור עם הזמן. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי , ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: איך להביא אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לביקור אצל רופא בקשות של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ממטפליהם עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

  • למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים

    לאורך שנות חיינו כולנו צוברים בבית חפצים, מכשירים, ניירות, מזכרות ופיצ'יפקעס. וככל שעולים בגיל ברור שיש יותר דברים בבית. בבית שלי החפץ שאני מתקשה להיפרד ממנו לאחר שנים רבות זו פיסת גומי לפתיחת צנצנות שקיבלנו מתנה מהבנק מתישהו בשנות ה-80, שנראה כך: אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסקים לעתים בחפצים השונים בבית. התנהגות זו עשויה ליצור בלאגן גדול, ואם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מעביר דברים ממקום למקום דברים גם הולכים לאיבוד.  זו גם התנהגות שעשויה להרגיז מאד את המטפל העיקרי, שלא מבין מה העניין ונראה שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר סתם עושה בלאגן. התנהגות של נבירה בין חפצים לרוב נראה בשלבי אמצע של מחלות הדמנציה/ אלצהיימר. למה זה קורה? 1. עם התפוגגות והיעלמותן של מילים כאמצעי לתקשורת עם הסביבה, לעתים התנהגות זו מהווה אמצעי לתקשר עם הסביבה הפיזית. לדוגמה - אם אדם אינו יכול לומר עוד שהוא רעב, הוא יעשה זאת באמצעות חיפוש ידני אחר משהו לאכול. הידיים הפעילות מהוות ערוץ חושי להביע צרכים. 2. זו דרך לקבל מידע סנסורי מהסביבה באמצעות חוש המגע. בשונה מחוש הראייה והשמיעה, חוש המגע אינו נפגע באופן משמעותי עם העלייה בגיל. פיענוח מידע חושי של מגע הוא מאד פשוט: נעים או לא נעים לגעת. 3. נבירה בין חפצים זו פעולה מרגיעה: לחוש, להזיז, להסתכל על חפצים מוכרים, אולי חלקם אהובים זוהי פעילות מרגיעה, העשויה לתרום לתחושת הביטחון של האדם. 4. נבירה ו/או חיפוש אחר חפץ מסוים עשוי לתת לאדם תחושה של עשייה מכוונת ומשמעות (גם אם אינה מציאותית). על כל מקרה, זו תעסוקה והתעסקות בדבר מה. 5. אפשר לחשוב על נבירה כמנגנון התמודדות, וניסיונות חוזרים ליצור סדר ב"בלאגן" של החיים של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. מה לעשות ואיך מתמודדים? תנו למצב הרוח של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר להנחות אתכם: אם נראה שמחפשים דברים באופן כללי ולא משהו ספציפי ונוברים בין חפצים, כדאי לאפשר להמשיך בכך, וכנראה שזו פעילות שטובה עבורם. בדומה להתנהגויות רבות אחרות בדמנציה/ אלצהיימר: התאמת הסביבה היא הדרך האפקטיבית ביותר להתמודד עם התנהגות זו. אין טעם לנסות לשכנע את האדם עם דמנציה שהתנהגות זו אינה רצויה או שהוא עושה בלאגן וכד'. תתאימו את הסביבה באופן מירבי כדי לאפשר התנהגות זו באופן שאינו מסכן את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר או אחרים. אפשר לנסות לתחום את פעולות החיפוש והנבירה ע"י הכנת קופסאות/מגירות ייעודיות לצורך זה. מומלץ להכין קופסה של חפצים הקשורים לתחביב או עיסוק שלהם, כגון סלסלה עם כלי תפירה, כלי בישול או כלי כתיבה וכן הלאה. דוגמה: סלסלה של תפירה אפשר לכלול סוגי בדים שונים, פרווה, סרטים, דוגמאות תפירה, כרית סיכות (ללא סיכות), חתיכה גדולה של גיר חייטים, מסרגות, חוטים, מספריים גדולות (לא מתאים לכולם) וכד'. נשים לעתים קרובות נהנות לנבור בתיק גדול מלא חפצים שונים האופייניים לתיקי נשים: ארנק, פיסות נייר שונות, מסרק, מראה קטנה, אודם, קרם ידיים וכד'. גם גברים עשויים ליהנות מתיק בעל מראה גברי (תיק ג'יימס בונד), שיהיו בו בעיקר ניירות וכלי כתיבה. הכי חשוב - בטיחות! לוודא שהחפצים אינם קטנים מדי, כך שלא יהוו סכנה אם ישימו את החפץ בפה. וגם שאין חפצים חדים או דוקרים. בנוסף - 1. תצמצמו את כמות החפצים בבית באופן כללי. אין זה מציאותי להסיר או לנעול את כל החפצים, וגם לא רצוי כיוון שחפצים מוכרים תורמים לתחושת הביטחון של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, ומהווים רמזים סביבתיים. כדאי לצמצם את מספר החפצים הנמצאים על משטחים גלויים. 2. תדאגו לנעול חומרים מסוכנים כך שלא יוכלו להגיע אליהם: כלי ניקוי, סכינים חדות, תרופות וכד'. 3. תשימו מנעול על הארון/מגירה או אפילו על דלת החדר של מגירות/ארונות/חדרים שמהווים סכנה בטיחותית או שאתם רוצים למנוע נבירה/הוצאה של חפצים משם. 4. תציעו פעילות חלופית כמו קיפול כביסה, התאמת גרביים, קיפול מפיות, ניקוי אבק במטלית. אם ההתנהגות של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר בזמן הנבירה הינה של אגיטציה, לחץ, טרדה וכד', עליכם להיות "בלשים" ולנסות להבין מה מניע התנהגות זו: האם הם באמת מחפשים משהו מסוים? האם הם משועממים ומחפש תעסוקה? האם הם נמצאים לבדם יותר מדי זמן? ואולי סובלים מכאבים? המלצתי - כל עוד ההתנהגות של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינה פוגעת בו או במישהו אחר – כדאי לאפשר את התנהגות הנבירה. יש היבטים חיוביים להתנהגות של נבירה, בכך שהיא משמרת גמישות באצבעות ומיומנויות של מוטוריקה עדינה ובעיקר הפוטנציאל של פעילות ממוקדת זו להביא לתחושה של רגיעה ותעסוקה משמעותית לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב ביחדאיך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: איך להביא אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לביקור אצל רופא כאשר דמנציה/ אלצהיימר משכיחה מיקירנו מי אנחנו מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

  • שינויים באכילה אצל אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר

    הרבה פעמים מתייעצים איתי בנושא שינויי באכילה של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר: יש את אלה שאוכלים פחות, ויש את אלה שאוכלים יותר. לדוגמה - לפני כחודש התייעץ איתי יהודה, שמטפל באשתו הסובלת מדמנציה/ אלצהיימר, ולאחרונה ממעטת לאכול. יהודה ממש מתוסכל, ואפילו כועס, כי הוא מתאמץ ומכין לה מאכלים שהוא יודע שהיא אוהבת, והיא - לא רוצה. ודוגמה הפוכה - לאחר הרצאה פנתה אליי בת משפחה מטפלת ושאלה מה לעשות עם בעלה שאינו מפסיק לאכול כל היום, וכל הזמן דורש עוד ועוד אוכל. כל אחד ממצבים אלו מציג אתגר משלו, ודורש התמודדות מותאמת. שינויים בתיאבון, אכילת יתר או צמצום אכילה, אכילה בשעות לא שגרתיות ועוד הם סימפטומים של דמנציה/ אלצהיימר. כידוע, המוח של כל אדם נפגע באופן שונה, וכך גם ההשפעה על צריכת מזון תהיה שונה. וגם - מה שנכון כעת עשוי להשתנות בעתיד עד כדי היפוך כיוון (מי שאוכל יותר מדי כעת עלול בעתיד לצמצם מאד באכילה). כאשר בעיות אכילה מופיעות לראשונה, יש לבצע הערכה רפואית בסיסית על מנת לבדוק אם יש משהו חדש שגורם לבעיה. בעיות אכילה פתאומיות יכולות להיגרם לעתים בשל זיהום חדש, שבץ, עצירות, בעיות שיניים או תופעות לוואי של תרופות. מה אפשר לעשות במצב מתמשך של אכילה רבה או מצומצמת? אכילת יתר: שינוי כזה יבוא לידי ביטוי בדרישה לאכול שוב ושוב את אותן הארוחות או בין הארוחות הרגילות. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא זוכר ו/או לא מודע לכך שסיים לאכול לפני זמן קצר. ויכוח או ניסיון להסביר לו שממש עכשיו גמר לאכול (תוך כדי שמצביעים על השעון על הקיר) רק מביא לכעסים ולמריבות. תחשבו על רגע שבו הייתם רעבים ובמקום לקבל עזרה במציאת מזון, אומרים לכם שכבר אכלתם. כיוון שמזון זה צורך קיומי, מתעוררת תחושה של מחסור קיומי! אבל, אי אפשר לתת לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר לאכול ללא הגבלה. איך נארגן את הסביבה במצב של אכילת יתר: 1. נקנה מוצרי מזון בריאים ודלים בקלוריות. ירקות, פירות, פריכיות וכדומה. כך נוכל להציע לאכול מהמזונות הללו כשידרוש האדם עם דמנציה/ אלצהיימר , כך שגם אם יאכל שוב ושוב במהלך היום, הערך הקלורי המצטבר יהיה נמוך יחסית והערך התזונתי הכללי ייתן מענה לצרכים תזונתיים. 2. לא נקנה מאכלים עתירי קלוריות. גם לא במטרה שיהיה משהו בבית לביקור של הנכדים. אם יודעים שהנכדים צפויים להגיע, אז קונים משהו מסוים המיועד לביקור, וזהו. ואין צורך "לפנק" את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר ו"לפצות" על היותו במצב זה. 3. שינוי גודל הצלחות. להוציא מהבית (או להחביא בעליית הגג) את הצלחות הגדולות של מנה עיקרית. כאשר בארון יהיו רק צלחות קטנות של מנה ראשונה/קינוח, וכולם אוכלים מהצלחות אלו, יהיה הדבר סביר גם בעיני האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, וכמות האוכל שיקבל בכל פעם שיישב לאכול תהיה מלכתחילה קטנה יותר. 4. ננסה לדחות את ההיענות לבקשה לאוכל. ננסה לדחות ב10-15 דקות כל פעם שמבקש אוכל. לעתים הבקשה תתפוגג מעצמה (זהו טבעו של זיכרון לקוי). מומלץ להציע להכין שתייה חמה/קרה כתחליף לאוכל. 5. נגיש שתייה לצד המזון, גם אם לא ביקשו. זה עוזר להשיג גם מטרה של מניעת התייבשות וגם מטרה של מילוי נפח הקיבה (פחות מקום לאוכל). 6. נאכל ליד שולחן. לא לפני הטלוויזיה, ליד המחשב, במיטה או כל מקום אחר. הדבר תקף לכל באי הבית (כן, גם הנכדים). צמצום אכילה לרוב, ככל שמתקדמת הדמנציה/ אלצהיימר יש נטייה לצמצם את האכילה. יש לזה כמה סיבות, ביניהם קושי בהבנה מה לעשות עם המזון, איך להשתמש באביזרי אכילה, שינויים בבליעה ועוד. לעיסה ובליעה הן פעולות שכרוכות בהפעלה מורכבת, מסונכרנת ויעילה של איברים ושרירים רבים. עם הזמן האותות במוח ששולטים בפעילות מורכבת זו נפגעים ואינם פועלים כראוי. לפעמים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מתקדמת נראה בעיות נטייה להחזיק מזון בפה או לירוק אותו. זה מצב מאד מתסכל עבור מטפלים עיקריים. מה אפשר לעשות כדי לעודד אכילה: 1. להגיש מאכלים שהם אוהבים. גם מה שנחשב "לא בריא" עבורנו. לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר, וזקנים באופן כללי, יש צרכים תזונתיים שונים. לי בוודאי לא כדאי לאכול שמנת מדי בוקר, אבל לאדם הממעט לאכול, זה בהחלט יכול להתאים ולסייע באספקת הצרכים התזונתיים שלו. 2. לעדכן את התזונה. דיאטה שמנעה או צמצמה סוגי מזון מסוימים בעבר אינה בהכרח עדכנית ומתאימה לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבים מתקדמים. אולי כבר לא צריך להימנע באופן נוקשה כל כך ממלח או סוכר, שעשויים להגביר את טעם המזון ולעודד אכילה. צריך להתייעץ מחדש עם תזונאי/ת ולבדוק מה מתאים ומה לא מתאים כעת. 3. להקטין גודל המנות. כאשר אנו מגישים מנה גדולה למי שלא רוצה בה, זו נראית כמו מנה ענקית שאי אפשר לסיים ואין חשק בכלל להתחיל. כדאי להגיש מנות קטנות, שנראה שניתן לסיים בקלות, וזה עשוי לעודד את יקירנו להתחיל. 4. להגיש רק מנה אחת בכל פעם: אנחנו חיים בחברת השפע ורובנו אוהבים שיש לנו בחירה, אבל דווקא לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מגוון עשוי להיות מכשול. עדיף להגיש רק פריט מזון אחד בכל פעם – זה פחות מאיים ומונע הסחות דעת. 5. להתאים את מרקם המזון: אם יש בעיות בליעה, יש לרוב צורך בהתאמת מרקם המזון והשתייה. יש מגוון אמצעים לעשות זאת כגון טחינת מזון או הסמכה. כדאי להתייעץ עם דיאטנית וקלינאית תקשורת לשם התאמת המרקם והתפריט. זוכרים את הסיפור של יהודה מההתחלה? אז הוא שורד שואה, והנושא של אוכל הוא בנפשו על רקע חוויות אישיות של רעב ומחסור במזון. וזה נדבך נוסף לקושי שלו בהתמודדות עם ההזנה של אשתו עם הדמנציה. מעבר לכל העצות וההתאמות המעשיות שעשינו, העבודה עם יהודה עסקה בקבלת המצב של אשתו, כך שיוכל להבין ולכבד את מה שמתאים לה עכשיו: שהסירוב למזון שהכין עבור אשתו אינו עלבון אישי או מניפולציה, ושהיא אינה גוועת ברעב, אלא קשובה לצרכים המשתנים של גופה. העיסוק במזון בדמנציה/ אלצהיימר, בין אם זה יתר או צמצום, הוא קשה לנו רגשית, כי מזון ואכילה זה לא רק לצורך קיום חיים, אלא אמצעי להביע רגש במערכות היחסים שלנו. חשוב שנדע ונפנים כי השינויים המתרחשים בעניין מזון בדמנציה/ אלצהיימר אינם קשורים למערכת היחסים - זה נטו עניין גופני-פיזי. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר קשוב לצרכים הפיזיולוגיים שלו, וכל הדברים האחרים שקשורים למזון, הזנה, האכלה, אכילה והכלה כבר לא משמעותיים. אולי יש בידיעה זו שחרור קל עבורנו. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מפגשי חגים ואנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

  • כאשר הדמנציה/ אלצהיימר משכיחה מיקירנו מי אנחנו

    "כשאמא שלי פונה אלי בחביבות ושואלת: "מי את, אנחנו מכירות?", כאילו הייתי זרה מוחלטת, זה מרגיש כמו בעיטה בלתי צפויה בבטן, כזו שמוציאה את כל האוויר ואחריה אי אפשר לנשום. אני מסתכלת עליה ורוצה לצרוח – זאת אני! הבת שלך! איך זה יכול להיות שאת שואלת מי אני? איך את לא יודעת מי אני?! אני!" שיחה כזו קיימתי לאחרונה עם לקוחה שאמה חולה בדמנציה. והאמת היא שקשה למצוא משהו להיאחז בו או להתנחם בו במצב הזה. גם אם אנחנו יודעים שמה שנפגע בדמנציה זה הזכרון, כשמישהו שיקר לי, שאני בשר מבשרו, מכירה כל חיי וקרובה אליו כל כך, זה מצב שקשה להאמין שהוא אפשרי במציאות. וכשזה קורה... זה מפתיע, זה מטלטל, זה עצוב ובעיקר זה כואב כל כך. הם לא באמת שוכחים. בדמנציה, הזכרון לטווח קצר הוא הראשון שנפגע, וזיכרון לטווח ארוך נשמר למשך זמן רב יותר. שמעתם על FILO? זה מתייחס לתופעה של first in, last out . וזה מה שקורה גם בזיכרון שלנו. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר עשויים לזהות ולהכיר את עצמם ואתכם בתמונות מהעבר הרחוק, אך לא במפגש הנוכחי (גם אתכם ו/או גם את דמותם במראה). וגם – אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר לעתים "נוסעים" בזמן ומרגישים שהם בתקופה אחרת בחייהם: בני 20, 30, 40... לפיכך, הם מצפים שגם האנשים סביבם ייראו בתקופת החיים שהם מרגישים, ומתקשים להתגבר על השינויים במראה של אנשים אחרים. לרוב הקושי בזיהוי אנשים אחרים (ואת עצמם) מופיע בשלבי אמצע והלאה של דמנציה/ אלצהיימר על רקע הפגיעה המתקדמת במוח. ההתמודדות אינה פשוטה, אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות בנוגע לקושי בזיהוי: 1. זה לא אישי – זאת המחלה. אמא או אבא שאינם מזהים את ילדם זו חוויה מאד כואבת. גם לבני זוג. אבל זו המחלה. אין להם שליטה על זה, המוח שלהם גוסס. 2. תקבלו את המצב. לא להתווכח – לא תוכלו לשכנע את האדם עם דמנציה שאתם אדם זה או אחר. 3. אם האדם עם דמנציה טועה באופן עקבי ומזהה אתכם כמישהו אחר, תנסו לדבר איתם על מה מאפיין את מי שהם רואים בכם בטעות. אולי יש משהו בדמיון הפיזי מעורר אצלם זיהוי של אדם אחר. אחת הלקוחות שלי היתה מתוסכלת מאד שאמא לה התחילה לזהות אותה כאחות של האם (כלומר הדודה של הלקוחה שלי). עודדתי אותה לשאול את האם ולבקש ממנה לספר על האחות. אמה הפליגה בסיפורים על טוב ליבה, נדיבותה וכמה שהאחות עזרה לה בחייה. אחרי שיחה זו ללקוחה כבר לא היתה בעיה עם הבלבול בזהות, כי הבינה שאמה אולי לא מזהה אותה ספציפית, אך מייחסת לה תכונות נפלאות ומעריכה את העזרה שהבת נותנת לה. 4. תציגו את עצמכם כל פעם מחדש. תחשבו רגע איך אדם עם דמנציה מרגיש כאשר כל הזמן פוגש באנשים זרים. בוודאי אנשים שמגיעים לבית שלו ומתנהגים כאילו זה שלהם. תהיו נדיבים – תמסרו את המידע ביוזמתכם. ולעולם אל תבחנו אותם. אם אתם נוהגים להתחבק ולהתנשק בתחילת מפגש, תשקלו קודם לבקש רשות לעשות זאת. כן, זה מרגיש מגוחך עבורכם - כי אתם עם זיכרון תקין. עבור אדם עם דמנציה/ אלצהיימר זה משדר כבוד למרחב האישי שלהם ואפשרות לבחור מה מתאים להם. 5. תשתמשו בחושים אחרים: חוש הריח: אם יש לכם בושם/אפטרשייב שאתם נוהגים להשתמש בו זמן רב, תקפידו להתבשם בו כדי שישמש רמז נוסף למי אתם. למשל, אמא שלי במשך שנים השתמשה בבושם של נינה ריצ'י ועד היום הניחוח הזה מיד מביא אותי לחשוב עליה, על אף שכבר מזמן עברה לבשמים אחרים. חוש השמיעה: לעתים הם יזהו את הקול שלכם, וזה יעורר את תהליך הזיהוי גם אם יש קושי בזיהוי החזותי. 6. אפשר ליצור סדרת תמונות כרונולוגי המציג אתכם בשלבי חיים שונים עד היום. כך האדם עם דמנציה/ אלצהיימר יוכל לעקוב אחר השינויים החזותיים שהתרחשו בכם מהנקודה שבה הם כן מכירים אתכם. לילדים בוגרים כדאי להתחיל את רצף התמונות מהינקות, ולבני זוג כדאי להתחיל מזמן תחילת הקשר. זה לא תמיד עובד, ולעתים נדרשות הרבה חזרות, אך יש אנשים שעבורם הרצף התמונתי היה פתרון אפקטיבי, לפחות לזמן מסוים. מחקר מ-2004 מצא שיש השפעה חיובית להצבת שלטים או פתקים עם תמונות בסמוך לדברים שאנחנו מעוניינים שאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר יזכרו. כך שהצבת תמונות של קרובים ברחבי הבית ולידם כיתוב ברור עם השם עשוי לסייע בשמירה על היכולת לזהותם לאורך זמן רב יותר. וכמו שאמרתי ללקוחה העצובה, וחשוב שנשמור לעצמנו בתודעה ובלב: זה שיש קצר מוחי ולא זיהו אותנו באותו הרגע – לא אומר שנשכחנו מליבם של יקירנו. המסע עם דמנציה ארוך ומפותל. בסרטון זה הוספתי עוד נקודות להבין למה זה קורה ומה לעשות: ותזכרו - לדמנציה אין תרופה, אבל יש כל כך הרבה שניתן לעשות להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. תדברו איתי ונחשוב על כך ביחד. לקריאה מעניינת נוספת: תחשות זמן לקןיה בדמנציה/ אלצהיימר איך לעשות נכון העלאת זכרונות כמה זמן נמשכת דמנציה/ אלצהיימר

  • מדריך לליל הסדר עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר (2019)

    ליל הסדר הוא בשבילי ה-אירוע המשפחתי של השנה, עם מסורת מוכרת ומאכלים מיוחדים, שירים נפלאים. בכל זאת, רובנו מסיימים עם כאב ראש קל (לפחות). ואם כך קורה לאנשים בריאים, תארו לעצמכם מה קורה לאנשים עם דמנציה. טיפים לליל סדר טוב לכם וליקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר: לפני : המפגש המשפחתי בפסח כולל לרוב אנשים שאיננו פוגשים בשגרה; דודים ובנות דודות, קרובים שהם למעשה קצת רחוקים, ועוד. הטון של האירוע כולו עשוי להיקבע מהמפגש הראשוני. מומלץ: - תשתדלו שיקירכם יהיה בין האורחים הראשונים, כדי שיוכל להסתגל בנחת. - תימנעו ותמנעו מבחני זיכרון לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר! תהיו לצד יקירכם בעת הגעת אורחים חדשים, כדי למנוע מצב שהם שואלים/ בודקים אם זוכרים אותם ואת הקשר אליהם. אפשר לבקש מראש מכולם להימנע ממבחני זיכרון. - הנוכחות שלכם תקל על יקירכם, וגם תשרה ביטחון ברגעים שמאופיינים לרוב בבלאגן והרבה רעש. תימנעו מלומר – "נו, את/ה בוודאי זוכר/ת....". במהלך: - אכילה לפני "שולחן ערוך" – כדאי להגיע לתחילת ליל הסדר לאחר שכבר אכלו ארוחה קלה להרגעת התיאבון. אם בכל זאת רוצים לאכול תוך כדי "מגיד" - רצוי לאפשר זאת. מעטים יודעים ש -הרב עובדיה יוסף התיר אכילת מתאבנים לפני "שולחן עורך". מבחינת ההלכה, יש להימנע מאכילת מצה לפני "כורך", ועל כן כדאי להציע ירקות או פירות חתוכים, אגוזים (בתנאי שאין בעיות בליעה) וכדומה. - אם יקירכם רוצים לקום ולעזוב את השולחן – כדאי להציע כורסא בסמוך, ולשים ליד הכורסא אלבום תמונות לדפדוף ו/או מגזינים. - אל תדרשו מהם להקריא מההגדה או לשיר ללא ליווי. - אם יש קטע הגדה ספציפי שהם אחראים או מקריאים תמיד – תבדקו מראש אם הם רוצים לעשות זאת. אפשר להציע שתבצעו זאת יחדיו כחלק מהקשר הבין דורי בהקשר של "והגדת לבנך". - מי שיושב ליד יקירכם גם עוקב אחרי העברת הדפים באופן דיסקרטי ומסייע לעקוב אחרי הקריאה. - תכבדו את הכמות שהם רוצים לאכול – בין אם זה הרבה או מעט, אל תשימו על הצלחת שלהם מבלי לשאול אם רוצים, אל תדחקו בהם לאכול מכל המנות או מאכל מסוים. אפשר קצת להתיר בעניין הנחיות רפואיות של דיאטה (פרט לחולי סכרת שחשוב לשמור על רמה מאוזנת). - תספרו חוויות משותפות או סיפורים משפחתיים כחלק מהשיחה השוטפת, אבל אל תבקשו מהאדם עם דמנציה להשלים פרטים ספציפיים של סיפורים אלו. - לאחר הארוחה תאפשרו להם לפרוש הצידה אם רוצים ואל תמשיכו לשדל שיחזרו לשולחן וישתתפו במתרחש. אחרי: - אל תצפו מיקירכם להשתתף באירוע עד שעה מאוחרת. המאמץ הקוגניטיבי באירוע זה הוא גבוה ורב, ומביא לעייפות גופנית רבה. - תדאגו לאפשרות להחזירם הביתה בשעה מוקדמת יחסית, עוד בטרם יתר האורחים עוזבים. לחלופין, תדאגו למקום שיוכלו לפרוש אליו ולנמנם שם, אם ירצו. - לעתים יקירנו ירצו להישאר ולשבת בנוכחות כל האורחים. גם זה טוב. תאפשרו להם להשתתף כשהם יושבים בנוחות על כורסא או ספה. אם הם נרדמים על הספה, תניחו להם. אין צורך ולא כדאי להעיר אותם כדי "שלא יפספו". ומה אתכם? ליל הסדר הוא אירוע עם היסטוריה אישית ומשפחתית. אנחנו נוטים להשוות בין ליל הסדר הנוכחי לבין אירועים אלו בעבר, וייתכן שליבנו נחמץ וכואב מאד מהשוואה זו. ההבדל עלול להיות גדול ומשמעותי, ובאמת כואב. אולם, לא ניתן להשיב את מצב לאחור. תנסו לערב אחד לחוות את עולמם הנוכחי של יקיריכם וליהנות מ"כאן ועכשיו". ולעתים ליל הסדר זהו אירוע שבו יקירנו עם דמנציה דווקא יידעו לשיר את כל השירים, להקריא מההגדה ולהיות שותפים באופן משמעותי יותר מיכולותיהם בשגרת היום יום. אם זה המצב – תיהנו מכך, ובעיקר תצלמו בווידאו!! חג שמח לכל בית ישראל. ותזכרו, זה שיש דמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה נוספת: שינויים באכילה בדמנציה/ אלצהיימר מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר למה אנשיים עם דמנציה/ אלצהיימר עייפים כל כך?

  • עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

    כבר יותר מ-20 שנה אני עובדת עם אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. לצערי, לא הרבה השתנה בשנים הללו ביחס להיבטים תרופתיים של התמודדות עם המחלה. לשמחתי, הרבה מאד השתנה ביחס של החברה לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ולשותפי הטיפול שלהם. לאחר כל כך הרבה זמן ומעורבות בתחום, אני כל פעם מופתעת לשמוע מאנשים אמירות לא נכונות בנוגע לאלצהיימר, דמנציה, בעיות זיכרון וכל זה. אז בואו נעשה קצת סדר. 10 מיתוסים שגויים על דמנציה/ אלצהיימר ומה באמת נכון: 1. אלצהיימר זה יותר גרוע מדמנציה. למעשה דמנציה זה מונח המשמש לתיאור מספר רב של מחלות מוחיות, והמשותף להן הוא מהלך מתקדם, פגיעה בתפקודי החשיבה השונים וללא מרפא (נכון להיום). אלצהיימר זה סוג של דמנציה, ומהווה כ-60% מהמקרים של דמנציה. כך שכל מי שיש לו אלצהיימר בהכרח סובל מדמנציה, אולם לא כל מי שיש לו דמנציה סובל מאלצהיימר. ולמה חשובה האבחנה בין סוגי דמנציה אם ממילא אין מרפא? לסוגי דמנציה השונים יש מהלך שונה וחשוב שהאדם ומשפחתו יהיו מודעים למה ניתן לצפות לפי סוג הדמנציה. וגם, לתרופות שונות יש השפעה משתנה לפי סוגי הדמנציה וחשוב לדעת לתת את הטיפול התרופתי הסימפטומטי בהתאם. 2. אם הוא מסוגל לפתור תשבץ אז לא יכול להיות שבאמת יש לו דמנציה/ אלצהיימר. הדמנציה/ אלצהיימר פוגעת במוח באופן לא אחיד, כך שיכולות מסוימות נפגעות בעוד יכולות אחרות נשמרות לאורך זמן. כידוע, לרוב בתחילה יש קושי בזיכרון לטווח קצר. פתרון תשבצים מבוסס על זיכרון לטווח ארוך. וכך יכול להיות מצב שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא יזכור את מה שאמרתי לו בנוגע לתור לרופא בעוד שעה, ובינתיים יישב ויפתור תשבצים ללא קושי. אם הבעיות הקוגניטיביות הן עקביות ומתמשכות, פוגעות בתפקוד ונשללו גורמים גופניים אחרים, יש להניח שהאדם סובל מדמנציה/ אלצהיימר. יכולת שמורה לבצע פעולה קוגניטיבית מסוימת אינה שוללת את האבחנה של דמנציה/ אלצהיימר. למשל, ידוע שזיכרון למוזיקה ושירה נשמר לאורך זמן רב בדמנציה/ אלצהיימר. הרבה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר מסוגלים לשיר מילים של שירים ומנגינות גם בשלב שכבר אינם מסוגלים להרכיב משפט ברור במסגרת שיחת חולין. חשוב לדעת שיש לעתים הבדלים ביכולות קוגנטיביות בשעות שונות ביממה, בתקופות שונות בשנה, וסתם בין ימים שונים. אם המצב הקוגניטיבי של יקירכם לפתע טוב יותר מאשר בדרך כלל – תיהנו מכך, תנצלו ההזדמנות לעשות משהו במשותף, ותצלמו בווידאו! 3. כדאי לתקן אדם עם דמנציה/ אלצהיימר כאשר הוא טועה במטרה לשמר את היכולות לאורך זמן. בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת רווחה דיעה זו וכך נהגו לעשות. אבל, עם הזמן אנשי המקצוע שפגשו מספר רב של אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר נוכחו לגלות ששמירה על חיבור למציאות, הידוע גם בשם Reality Orientation, אינה משפרת או משמרת את היכולות של אנשים עם דמנציה לאורך זמן. להיפך! הדבקות בחיבור האדם עם דמנציה/ אלצהיימר למציאות האובייקטיבית שלנו ותיקון טעויות עלולה להביא להתנגדויות, ויכוחים ואתגרי התנהגות. כיום מקובלות גישות טיפוליות התומכות בהתחברות למציאות של האדם עם דמנציה, כגון גישת Positive Approach to Care של גב' טיפה סנואו וגישת Validation של גב' נעמי פייל. אז- לא להתווכח עם המציאות שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה, לא לתקן טעויות ולא להתעקש שיבינו את המציאות שלנו. 4. גינקו בילובה, זרעי רימונים, אומגה 3, קו-אנזים Q10, שמן קוקוס יכולים למנוע דמנציה/ אלצהיימר. עד היום לא ברור מה הגורמים למחלות הדמנציה/ אלצהיימר. כעת סבורים המדענים שדמנציה/ אלצהיימר מושפעת ממגוון רחב של גורמים הקשורים לסביבה, אורח חיים, גנטיקה ועוד. לעתים מופיע מחקר הטוען שנטילה של תוסף מזון מסוים ימנע דמנציה/ אלצהיימר. טרם נמצאו ראיות ברורות התומכות באופן עקבי במניעת דמנציה/ אלצהיימר ע"י תוסף זה או אחר. נכון לעכשיו, ההמלצה הטובה ביותר למניעת דמנציה/ אלצהיימר, ולכך יש עדויות מחקריות עקביות, היא לבצע פעילות אירובית בעצימות בינונית (לדוגמה הליכה נמרצת) פחות במשך 150 דקות בשבוע. 5. שיכחה, בעיות בזכרון ואובדן זיכרון זה חלק נורמטיבי של זיקנה קשיים ושינויים בזיכרון לאחר גיל 65 יכולים להופיע על רקע טיפול תרופתי, שינויים בשינה, דיכאון או בעיות גופניות שונות. ישנם שינויים קוגניטיביים אופייניים בזיקנה, הכוללים שינויים בקשב וריכוז, קושי תדיר יותר בשליפת מלים וצורך במספר חזרות רב יותר ללמידת חומר חדש. אבל, אם קשיים קוגניטיביים משפיעים באופן ניכר על התפקוד היום יומי של האדם – יש לערוך בירור מקיף! לא לייחס קשיים קוגניטיביים רק לגיל. יש מספר רב של מצבים רפואיים הפיכים שעשויים להתבטא קודם כל כבעיה קוגניטיבית. 6. יש טיפולים שונים, כמו שימוש בתא לחץ/ תזונה קטוגנית/ שמן קוקוס שיכולים לרפא דמנציה/ אלצהיימר. לעתים אנחנו שומעים בחדשות או מאנשים אחרים על טיפול/תרופה/נס רפואי חדש או מיוחד לאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. כולנו רוצים פתרון קל ופשוט למצב הממש לא קל של דמנציה/ אלצהיימר. אבל, עד כה אין ראיות מדעיות התומכות ביעילות של טיפולים שונים ומשונים לריפוי ו/או הפיכת מצב של דמנציה/ אלצהיימר. גם התרופות הקיימות לטיפול בדמנציה/ אלצהיימר אפקטיביות ורלוונטיות בפרט בשלבים התחלתיים של הדמנציה, וככל שזו מתקדמת השפעת התרופה מצומצמת יותר. 7. דמנציה/ אלצהיימר הופכת אנשים לתוקפניים. ניתן לאפיין את הסימנים של דמנציה/ אלצהיימר בקווים כלליים, אבל דמנציה/ אצהיימר מתבטאת אצל כל אדם באופן קצת שונה. יש מצבים שמתפתחת תוקפנות. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר פועל מתוך הקשבה לצרכים הפנימיים שלו. לפעמים יש קושי לתקשר את הצורך באופן שהסביבה תבין, וייתכן שהנסיון לספק את הצורך ילווה בתוקפנות. יש סיבות נוספות לתוקפנות, ותמיד כדאי להתייעץ עם איש מקצוע מה ניתן לעשות במצבים אלו. לעתים נדרשת התאמת הסביבה או אופי האינטראקציה, ולעתים יש צורך בטיפול תרופתי להרגעה. בכל מקרה – יש לפנות לעזרה בהתמודדות! הסבר כללי על איך להתמודד בסרטון זה: דווקא אחד האתגרים השכיחים למטפלים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר זו נטייה לפסיביות ואפתיה. ככל שהיכולת קוגניטיבית מידרדרת זה מלווה בקושי ליזום פעולות ואינטראקציה עם הסביבה. כך שלעתים קרובות מטפלים חשים תסכול אל מול היעדר הפעילות של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר, הנחווית כדעיכה מול עיניהם. 8. אין טעם לבקר אדם עם דמנציה/ אלצהיימר כי ממילא הם לא יזכרו את זה. ראשית, ביקור עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מיועד רק עבורם, אלא גם בשבילנו. זמן שמבלים במשותף משפיע בעיקר במישור הרגשי. גם אם יש אתגרים בתקשורת במהלך הביקור, והשיחה אינה קולחת, הרגש נשאר. כלומר, גם זמן רב אחרי שהלכתם, וגם אם האדם עם דמנציה לא בדיוק זוכר שביקרתם, הרגשות החיוביים שהם חוו נשארים. 9. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר הם כמו ילדים, וככה צריך להתייחס אליהם. לפעמים אנו נדרשים לשנות את אופן התקשורת עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר, וזה כבר לא יהיה כמו שהיה בעבר. יש אנשים החושבים בטעות ששימוש בשפה ילדותית – דיבור בטונים גבוהים, שימוש ב"ממי/ חמוד שלי/ מתוקה" וכד' ולגשת לאדם כאילו היה ילד – עשוי לעודד קירבה ולסייע בהשגת שיתוף פעולה. מחקרים מראים באופן עקבי ששימוש בסגנון תקשורת זה, המכונה Elderspeak, לא רק שאינו אפקטיבי, אלא משיג תוצאות הפוכות! בואו נתייחס ונדבר לכל האנשים באופן ראוי ומכובדת. לקריאה נוספת - והדרת פני זקן מתחיל באיך מדברים אל זקנים 10. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אינו מסוגל לקבל החלטות וצריך אפוטרופוס. אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר אינם מאבדים את כושר השיפוט ויכולתם לקבל החלטות בבת אחת. בשלבים שונים של דמנציה/ אלצהיימר עלול להיות קושי בקבלת החלטות בנוגע להיבטים שונים של החיים. עם זאת, כדאי לנסות לברר עם האדם מה רצונו כל עוד הינו מסוגל להביע זאת. בשלבי דמנציה/ אלצהיימר התחלתיים כדאי לשתף את האדם עם דמנציה/ אלצהיימר בהחלטות שונות בהתאם ליכולת עיבוד המידע. אם אפשר, כדאי לבצע ייפוי כוח מתמשך ולדון ברצונם לגבי הנחיות רפואיות מקדימות. בשלבים מתקדמים יותר של דמנציה/ אלצהיימר, גם אם האדם אינו מסוגל עוד לקבל החלטות בתחום כספים/ מגורים/ טיפול רפואי וכד', לרוב הם עדיין מסוגלים להביע את רצונם בנוגע להחלטות יום יומיות, וכדאי לאפשר זאת. אין בהכרח צורך להיחפז למינוי אפוטרופוס, אלא בהתאם למצב ולצורך של שותפי הטיפול. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. בוודאי יעניין אותך גם: למה לבקר אדם עם דמנציה/ אלצהיימר שאינו זוכר את הביקור מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אפתיה כתסמין התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר

  • איך להביא אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לביקור אצל רופא

    לקוח המטפל באשתו עם דמנציה/ אלצהיימר סיפר שהרופאה זימנה את אשתו לביקורת, אבל הוא לא מצליח לקחת אותה לרופא. הוא קובע תור, וכשהוא מבקש ממנה להתארגן ולבוא לרופא היא מסרבת בתוקף, כל פעם בתירוץ אחר.... וחוזר חלילה. מי מאיתנו אוהב ללכת לרופא? בכל ביקור אצל רופא יש פוטנציאל לקבל בשורה לא טובה על מצבנו הבריאותי, ורבים מאיתנו נמנעים מלבקר אצל רופא, לא עושים בדיקות סקר ובדיקות מנע. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה את אותה חוסר התלהבות לבקר אצל רופא, בדיוק כמונו. גם אם אינם יודעים לומר זאת בבירור, הזיכרון של הרגש בנוגע לרופאים עשוי להיות לא חיובי. לפעמים הם לא רוצים להיות במצב שבודקים, נוגעים או ממששים אותם. לפעמים הם לא ממש מבינים מה המשמעות של "ללכת לרופא". לפעמים הם לא רוצים לשמוע מהרופא בשורה לא טובה. אם זה קורה, ולא משנה מה הרקע לכך, תנסו להיעזר בהמלצות הבאות: 1. תשתדלו לתאם תור לשעה שיקירכם בדרך כלל במצב טוב במהלך היום. אל תתביישו, ותספרו לרופא מה הנסיבות שחשוב שיקירכם יקבל תור בטווח שעות מסוים. 2. תסבירו את הצורך ללכת לרופא במשפט פשוט וקצר ללא המון מידע. לא נכון: "את צריכה ללכת לרופא כי בזמן האחרון את כל הזמן מתקשרת אליי ושואלת את אותן השאלות. בשבוע שעבר סיפרת לי שהלכת למכולת ושכחת את הארנק בבית. ושלשום השכנה התקשרה ואמרה שהשארת את הדלת פתוחה. הרופא צריך לבדוק אותך." נכון: "צריך ללכת לרופא." זהו. אין צורך להרחיב או להוסיף או לספר סיפורים. זו המנטרה שחוזרים עליה שוב ושוב בקול רגוע ויציב. לשאלות/טיעונים שלהם – למה אני צריך ללכת לרופא, אני לא מרגיש שיש בעיה, הלכתי לרופא לפני שבוע, אני לא אוהבת את הרופא, מה פתאום ללכת לרופא אם אין בעיה – יש תשובה אחת: "צריך ללכת לרופא". כאמור, זו מנטרה. 3. תספרו שהרופא שלח הודעה וביקש שיבואו לביקור מעקב: רוב האנשים בדור הזה נענים לסמכות רפואית, ויסכימו לביקור מעקב שמבקש הרופא. אם אפשר, תנסו לתאם עם הרופא או המזכירות שיתקשרו אל יקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר, ובאמת יבקשו מהם לבוא למרפאה לביקור. רצוי בסמוך למועד התור המתוכנן. 4. תשתפו בתוכנית רק כאשר יוצאים מהבית: בדומה לתוכניות אחרות שעשויות לעורר התנגדות, לא כדאי לשתף את יקירנו בנוגע לתור לרופא זמן רב לפני שעת הביקור. יש מקרים שבהם נעדכן על כך כאשר יוצאים מהבית. יש מקרים שבהם נעדכן על הביקור אצל הרופא ממש כאשר מגיעים לשם. אתם מכירים את יקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר הכי טוב, וגם את עצמכם: תחשבו מה התזמון המתאים ביותר, כך שתהיה חרדה מינימלית, זמן התנגדות מצומצם ואתם תוכלו לשמור על קור רוח בהתייחסות שלכם. 5. תשלבו את התור לרופא כחלק מפעילות שגרתית. תכננו את היום כך: א. יוצאים מהבית לצורך עריכת סידורים או מטלה קצרה (טיול הליכה רגלי, רכישה קטנה בחנות, למסור מעטפה בדואר, קניית עיתון במכולת וכד'). ואז- ב. הולכים לתור לרופא. ואז - ג. עושים פעילות שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אוהב במיוחד (בית קפה, מסעדה, סרט, גלידריה וכד'). הפעילות האהובה עליהם לאחר התור לרופא הינה חשובה ביותר ואין לוותר על כך! צריך לתכנן מראש מה תהיה הפעילות הזו. אל תנסו להיות ספונטניים ולשאול אותם מה מתחשק להם בתום הביקור. תהיו בעלי תוכנית ברורה המתאימה לשעות היום ורמת האנרגיה שצפויה להיות להם ולכם בתום הביקור. 6. תתאמו מראש עם הרופא את מטרת הביקור: תמסרו מידע רלוונטי, תשתפו במה שמטריד אתכם, תדריכו אותו למה לשים לב ומה לשאול את יקירכם. ביקור אפקטיבי כרוך בהכנה מוקדמת. הזמן בחדר הרופא עשוי להיות קצר, ורצוי שיהיה ממוקד. תכתבו או תתקשרו לרופא מבעוד מועד כדי ליצור שותפות להשגת ביקור רופא שיסייע לכם בהמשך הטיפול. תביאו אמצעי כתיבה, ובמהלך הביקור תרשמו את מה שהרופא שואל ובודק, וכמובן מה ההמלצות. גם בשבילנו ביקור רופא זהו מעמד מלחיץ, ואפילו בעלי זיכרון מצוין יתקשו לשחזר במדויק את המידע הרפואי שנמסר. 7. אם יש אפשרות, תביאו רופא לבית של האדם עם דמנציה. ביקור רופא בבית לעולם יהיה נוח ונעים יותר בסביבה מוכרת המשרה ביטחון על האדם עם דמנציהש אלצהיימר. 8. במצבים של דמנציה/ אלצהיימר ראוי לחשוב מראש מה המטרה של בדיקות/בירור ומעקב על מצב כרוני. לפני שנתחיל בירור ו/או בדיקות שונות ראוי שנשאל את עצמנו – במידה ויהיה ממצא בעייתי, האם יקירנו עם דמנציה מסוגל/ יכול/ רוצה להתמודד עם הטיפול הרפואי המומלץ? לעתים קרובות הטיפול הרפואי דורש מידה רבה של שיתוף פעולה, איפוק, סבלנות ועוד התנהגויות שמהוות קושי לאנשים עם דמנציה. לדוגמה: לאבא של לקוחה היו כאבים במפשעה והרופא אבחן ערמונית מוגדלת והמליץ על בירור מקיף אם זה ממאיר. האיש היה בשלבי אמצע של דמנציה/ אלצהיימר וכבר נזקק לעזרה רבה בתפקודי היום יום, לעתים קרובות צעק וקילל את המטפלת ושיתף פעולה חלקית. בשיחה משפחתית חשבנו מה ההשלכות של בירור מקיף, והבינו שאם יימצא גידול הם אינם מעוניינים בטיפול כימותרפי או הקרנות או כל טיפול אנטי סרטני עבור האב. ולעתים קיימת בעיה כרונית שבמעקב ללא שינוי בטיפול רפואי לאורך זמן. גם במצב זה לעתים ראוי לשאול מה התועלת אל מול ה"מחיר" במצבים של דמנציה. לדוגמה: בן הזוג של לקוחה בשנות ה-80 נמצא בשלבי אמצע של דמנציה/ אלצהיימר. הוא במעקב מזה שנים לאחר אירועים רפואיים שונים. הם גרים בפריפריה והמעקב מתבצע במרפאות בעיר הקרובה ביותר לביתם. בפעמים האחרונות הנסיעות למעקבים אלו היו כרוכים במתח רב לבת הזוג, כעסים וצעקות על רקע חוסר שיתוף פעולה של האיש: הוא לא הבין למה ולאן נוסעים, לא רצה לצאת מהבית, לא רצה להמתין בתור במרפאה, צעק על האישה וסירב לבדיקה גופנית של הרופא. לאחר שיחה משפחתית סוכם שפגישות מעקב אלו "עולות" למטפלת העיקרית יותר מהתועלת שיש במעקב, שגם אם יהיה ממצא כלשהו יסכימו רק לפעולות רפואיות של הקלה על כאבים וסבל. לפעמים- עם כל ההכנות המתאימות, בכל זאת ייתכן שנצטרך לתאם מחדש, שלא יסכימו לצאת מהאוטו, שלא ישתפו פעולה בבדיקה, שיתנהגו בגסות במרפאה ועוד מגוון התנהגויות שמאתגרות אותנו. ולגבי הסיפור בהתחלה: אחרי התייעצות הלקוח קבע מחדש את התור ביום שלישי בשעות הבוקר, שילב את היציאה למרפאה עם הליכת הבוקר השגרתית ואיסוף עיתון, והושגה הפנייה לבדיקת דם. עוד לא יודעת אם גם ההליכה בבוקר למעבדה עברה בהצלחה, על זה יעדכנו בהמשך. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר עייפים כל כך? למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק כל הזמן בחפצים? נהיגה ודמנציה/ אלצהיימר

  • זה דמנציה/ אלצהיימר. מה עושים עכשיו

    חברה של חברה מספרת לי: כבר כמה זמן אני רואה שאמא שלי לא מקפידה על ניקיון כמו פעם, אז חשבתי שאולי היא כבר לא רואה כל כך טוב, ולא התייחסתי. בפעמים האחרונות שביקרתי ראיתי שהיא לובשת אותה שמלה. שאלתי למה היא לא מחליפה, והיא אמרה לי שזו השמלה שהיא אוהבת ושאני אפסיק לבדוק אותה. בסדר. ו, האוכל שהיא מכינה כבר שנים... קצת השתנה לו הטעם וזה לא מה שהיה. אבל הדבר שממש הדליק לי נורה אדומה זה שהיא הלכה למכולת עם 300 ₪ וחזרה עם קוטג', לחם קל וארנק ריק! שאלתי אותה איפה הכסף, והיא לא יודעת. אמרה שהיא בכלל לא לקחה כל כך הרבה כסף כי זה רק המכולת, ומה פתאום שהיא תיקח יותר מ20 ₪, ועוד סיפורים. אבל אני יודעת שהיו לה 300 ₪, ועכשיו אין. אני פשוט לא מבינה מה קורה איתה! מה עושים? הצעתי לה ללכת עם אמה להערכה רפואית מקיפה, ובסופו של תהליך היתה אבחנה של דמנציה מסוג דמנציה/ אלצהיימר. איך מאבחנים דמנציה/ אלצהיימר ? במדינת ישראל הגורמים מוסמכים לאבחן דמנציה/ אלצהיימר הם רופאים בעלי התמחות בגריאטריה, פסיכיאטריה או נוירולוגיה (או שילוב של פסיכו-גריאטריה). האבחנה מבוססת על: - סימפטומים המדווחים ע"י המטופל והמשפחה - הערכה קוגניטיבית פורמלית (בד"כ MMSE) - בדיקה גופנית ושלילת מחלות אפשריות אחרות: אין סימן פיזיולוגי המהווה קריטריון לאבחון דמנציהש אלצהיימר. בדיקות דימות (CT או MRI, PET) משמשות לשלילת בעיות פיזיולוגיות אחרות העשויות להציג תמונה קלינית דומה לדמנציה/ אלצהיימר (בעיקר באנשים צעירים בגילם). אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר לרוב מגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה היה קושי בתפקוד של יקירנו ולא בדיוק ידענו לשים את האצבע על מה הבעיה. רוב האבחנות ניתנות כ2-3 שנים לאחר שהמחלה נתנה ביטוי ראשוני. הרבה משפחות מספרות שעם קבלת האבחנה יכלו להבין מצבים והתנהגויות מוזרות שהיו בשנה-שנתיים האחרונות, שלא ידעו איך להסביר אותן או ליישב אותן עם האדם שהכירו. למשל, האיש שאהב אופרה והיה לו מנוי במשך שנים, עד שפעם אחת בתחילת ההופעה כשנעשה חשוך באולם דרש לקום ולצאת משם, ומאז סירב לחזור. או, האישה שיום אחד הודיעה לילדיה שיותר לא תבוא לבקר אותם, ומעכשיו הם חייבים לבקר אותה בביתה. אנשים אלו כנראה הבינו שיש להם קושי בסביבות לא מוכרות ופשוט בחרו להימנע מהן. לצערנו, נכון להיום אין מרפא או טיפול אפקטיבי לעצירת מחלות הדמנציה/ אלצהיימר. עם קבלת אבחנה, אחת השאלות ששואלים היא מה אפשר לעשות עכשיו כדי למנוע הידרדרות. יש שפונים לרפואה אלטרנטיבית, לתוספי תזונה, לטיפולים כגון תא לחץ... אבל, אין פתרונות קסם. מה כדאי לעשות בסמוך לקבלת אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר (וגם בהמשך הדרך): 1. תשאלו את הרופא המטפל מה הוא יודע על דמנציה/ אלצהיימר. לא, זו לא חוצפה אם זה נעשה באופן מכבד ומתוך כוונה ליצור שותפות בטיפול. רופאי משפחה ורופאים כלליים עשויים לדעת מעט יחסית על דמנציה (לסוגיה), ומתוך כוונה להקל על המשפחה עלולים להמליץ על טיפול תרופתי לא מתאים. הטיפול באדם עם דמנציה דורש יצירת שותפות טיפולית עם מגוון גורמים פורמליים ולא פורמליים, ובראשם הרופא המטפל. תשתפו את הרופא במה שמטריד או מדאיג אתכם בקשר לטיפול ביקירכם. ואם הרופא אינו מעוניין להיות שותף, יש מקום לשקול פנייה לגורם מקצועי חלופי לקבלת המענה. 2. תשתפו אנשים אחרים באבחנה: קודם כל קרובים וחברים. בהמשך כדאי לשתף גם במעגלים רחבים יותר. לספר שיקירכם סובל מדמנציה אינה בגידה בו, באמונו או בכבודו. זהו צעד ראשון חיוני ליצירת רשת תמיכה שתזדקקו לה בהמשך הדרך. 3. תכינו ייפוי כוח מתמשך: ב-2018 המדינה יצרה הליך פשוט (יחסית) שמאפשר לנו למנות מישהו שאנחנו סומכים עליו לדאוג לנו, אם חס וחלילה לא נוכל לעשות כך בעצמנו. מישהו שיודע מה אנחנו רוצים. זה יכול לחסוך כל כך הרבה כאבי ראש, התלבטויות, דילמות ואנרגיה. ביצוע ההליך לא אומר שלמחרת האדם נטול כל יכולת לקבוע על ענייניו! אבל, אם וכאשר יהיה צורך, הכל יהיה כל כך הרבה יותר פשוט. כדאי להזדרז ולערוך מסמך זה בהתייחס לרכוש וגוף, כל עוד האדם כשיר לקבל החלטות אלו. חשוב לשים לב לפנות לעו"ד המורשה לבצע הליך זה. זה גם הזמן לבצע עדכונים ושינויים בצוואה, אם רוצים. 4. תעצבו סביבה בטיחותית ותומכת תפקוד. דמנציה מתקדמת ומשפיעה על כל תפקודי החיים. התאמת הסביבה הפיזית בשלב מוקדם תאפשר תמיכה לזמן ממושך יותר בביצוע התפקוד באופן עצמאי. למשל, לרחצה בטוחה - התקנת ידיות במקלחת ובשירותים, לצמצום היעלמות חפצים- צמצום מספר הפריטים היושבים על המזנון, להתמצאות בתוך הבית- שלט לדלת של השירותים ושל המקלחת ועוד. 5. נהיגה - תתחילו לדבר על הצורך להפסיק נהיגה בעתיד. כדאי לדבר על מה עלול להביא להחלטה כזו, אלו מצבים מטרידים אתכם, מה האפשרויות החלופיות להתניידות וכד'. למידע נוסף נהיגה ודמנציה: האם אפשר, מתי ואיך להפסיק ומה אפשר לעשות כדי לשמר תפקוד בשלבים התחלתיים של דמנציה/ אלצהיימר: - להשתמש בפתקים כתזכורות, לשים שלטים על ארונות מטבח ובחדרים אחרים - לכתוב פגישות עתידיות על לוח שנה גדול במיקום מרכזי - להיעזר בסדרן תרופות שבועי - להשתמש בשעון דיגיטלי גדול ונוח לקריאה במקום מרכזי בבית - לגייס עזרה באחזקת הבית - לבצע הליכה יומית: הליכה נמרצת לפחות 1/2 שעה ביום - לשלב אמצעי טכנולוגיה בחיי היום יום – לצלם מקום חנייה או משהו שרוצים לזכור, ליצור תזכורות בטלפון. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים של יקירכם ושלכם. לקריאה מעניינת נוספת: מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר

  • הקשר בין אגרנות לבין דמנציה/ אלצהיימר

    דורית וחיים מבקרים אצל אמא שלה מדי שבוע. כשיצאו מביתה פעם ביום שישי, אמר חיים לדורית שהבית של אמא שלה נעשה מאד מבולגן, וזה קצת מוזר לו כי היא תמיד היתה אישה מסודרת. דורית היתה מופתעת מהערה זו - היא לא שמה לב לכך. כשבאה לביקור באמצע השבוע, נוכחה שחיים צדק. חפצים היו פזורים בכל מיני מקומות בבית: ערימות עיתונים בפינה בסלון, בגדים על המיטה, הכלים והתבניות שהיו בד"כ בתוך המזנון ישבו מעליו. תוך כדי שהיא מתחילה לסדר, דורית שאלה את אמה מה זה המצב הזה. אמא שלה פטרה אותה בכך שהיתה עסוקה לאחרונה ולא הספיקה לסדר, היא תעשה זאת מחר ושדורית תפסיק מייד לסדר. לאחר שבוע, דורית וחיים באו שוב לבקר, והבלאגן נשאר כמו שהיה. כשדורית התחילה לסדר ולהזיז, אמא שלה נלחצה מאד, צעקה ודרשה שתפסיק מייד. דורית הפסיקה לסדר כדי להרגיע את אמא שלה, אך היא היתה מאד לא רגועה... לרובנו יש חפצים שאנחנו שומרים וקשורים אליהם רגשית: חולצה ישנה מהצבא, שמיכה שסבתא תפרה לנכד, מזכרת מהטיול הגדול. אנחנו נהנים לעתים להוציא אותם, להביט בהם ולמשש אותם. וזה בסדר גמור. הבעיה מתחילה כשהיקיר שלנו אוסף ו/או מפזר חפצים שונים ברחבי הבית. אי סדר ואגרנות הן תופעה בעייתית בכל גיל, אך במיוחד בהקשר של אנשים זקנים. ריבוי חפצים מפוזרים בבית מגבירים את הסיכון לנפילה. אצל אנשים שלא היו אגרנים במהלך חייהם ומופיעה אגרנות חדשה ובלאגן ניכר בביתם - תופעה זו עלולה גם להיות סימן ראשוני לדמנציה/ אלצהיימר. למה זה קורה? בניסיון להתמודד עם קושי הולך וגובר לזכור מיקום של חפצים שונים או לזכור מה רציתי לעשות עם מה שיש לי ביד, האדם עם קושי בזיכרון פשוט מניח את החפץ במקום גלוי (על השולחן, הכיסא, השיש...). זאת מתוך מחשבה ש- "בטח אם אני אראה את זה, אני איזכר מה רציתי לעשות עם זה". למעשה החפץ אמור לשמש רמז חזותי ופיצוי לקושי בזיכרון. כך מצטברים להם חפצים פזורים ברחבי הבית, חלקם על הרצפה, ומהווים סכנה לנפילה. במצב כזה האדם מסרב לעשות סדר או שמישהו יזיז משהו ממקומו. עבור אדם עם ירידה קוגניטיבית לראות את כל החפצים גלויים לעין ומפוזרים נותן תחושה של שליטה. הזזת חפץ למקום חדש מערער תחושה זו ואת המחשבה שבבוא הזמן ייזכרו מה צריך לעשות עם זה. מה כדאי לעשות? - תנסו להביא את יקירכם לבצע הערכה קוגניטיבית, לבירור אם אכן מדובר בדמנציה/ אלצהיימר (או אולי זה מצב של דיליריום זמני ודרוש טיפול רפואי גופני). - ייתכן שתצטרכו להשלים עם כך שביתו של האדם עם הירידה הקוגניטיבית מעכשיו יהיה מבולגן (ואפילו מאד), גם בעבר היה מקפיד מאד על סדר וארגון. - אם תחליטו לעשות סדר בבית וארגון מחדש של הבית: תעשו זאת בצוות של שני אנשים. האחד מוציא את האדם עם הירידה הקוגניטיבית מהבית לזמן מה (בילוי בבית קפה, טיול בשכונה וכד') והאחר מסדר את הבית. עריכת סדר וארגון מחדש בנוכחות אדם עם ירידה קוגניטיבית עלולה להביא למצב המכונה "תגובה קטסטרופלית", שתערער את אמונם בכם ותקשה על שיתוף פעולה בעתיד. - אם החלטתם לעשות סדר, כדאי שתעשו סדר חלקי, בפרט תסירו מכשולים כגון חפצים על הרצפה או אלו המהווים סכנה. זאת בכדי שהשינוי בבית לא יהיה דרמטי ויערער את הביטחון של האדם עם ירידה קוגניטיבית. ותשימו לב ששומרים על חפצים הקרובים לליבו של יקירכם. ובמקרה של דורית - היא יצאה עם אמא שלה לקניות ולבית קפה, ובמקביל הגיעה מנקה לבית אמה כדי לפנות ולנקות. דורית שלחה את הבת שלה להשגיח בזמן הניקיון, כדי לוודא שלא ייזרקו חפצים המשמעותיים לאמא שלה. לאחר כחודשיים היה צריך לחזור על מבצע הניקיון. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד מה איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם לקריאה מעניינת נוספת: למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים כאשר דמנציה/ אלצהיימר משכיחה מיקירנו מי אנחנו למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים

  • איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים שלנו

    במחלקת תשושי נפש יש רצפה בהירה שבה בכל 3 מטרים יש פס כהה לכל אורך חדר האוכל. בכניסה לחדר האוכל משה נעצר ומביט זמן ממושך ברצפה. המטפלת מפצירה בו, "נו, בוא כבר לשבת ליד השולחן!". הוא מתחיל ללכת וכשמגיע ליד הפס הכהה הוא נעצר, מרים את רגלו גבוה מאד, מעביר לצד השני של הפס ואז מרים רגל שנייה גבוה גבוה ומעביר גם אותה מעבר לפס. ממשיך ללכת כמה צעדים ומגיע לפס הכהה הבא. שוב אותו הקטע. המטפלת מתעצבנת "מה אתה עושה? פשוט תלך רגיל!". אבל משה דבק בדרך שלו ו"חוצה" כל פס כהה בזהירות רבה. תפיסת העומק של משה והיכולת לפענח באופן מדויק את מה שהוא רואה נפגעה. דמנציה/ אלצהיימר פוגעת תחילה בתפקודים קוגניטיביים גבוהים, כגון שיפוט, בקרה, תכנון ועוד. בד"כ אנחנו מודעים לקושי כאשר יש פגיעה בזיכרון, וככל שהמחלה מתקדמת יש השפעה גם על החושים, ובעיקר על היכולת של המוח לפענח את המידע המגיע מהחושים. איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על החושים? איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הראייה: שדה הראייה צר יותר, צמצום הראייה ההיקפית, פגיעה בתפיסת עומק. מתבטא ב: לא מזהים חפצים/פנים, שיווי משקל לקוי, נפילות חוזרות, פחד/חרדה, חוסר התמצאות במרחב, נבהלים בקלות, מסרבים ללכת או לשבת במקומות מסוימים. מה אפשר לעשות? - תשתמשו בניגודי צבעים ובצבעים בולטים. לדוגמה, מושב אסלה בצבע כהה על אסלה לבנה יהיה קל יותר לראות או צלחת אדומה על רקע מפה או פלייסמט לבן. - תיגשו לאדם עם דמנציה מקדימה, כך שיוכל להבחין בכם, ותתמקמו במרכז שדה הראייה שלהם אך לא קרוב מדי - תתאימו את התאורה בחדר לעוצמה המתאימה להם (לא יותר מדי אור הגורם לסנוור ולא מעט מדי היוצר צלליות מטרידות) איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש השמיעה: רגישות מוגברת לרעש, אם יש קושי בשמיעה - לא מדווחים על כך, קושי להבין שפה מדוברת מתבטא ב: לא מזהים קולות מוכרים, נבהלים בקלות, דעתם מוסחת בקלות, ממעטים להשתתף בשיחה עם יותר מאדם אחד מה אפשר לעשות? - תשתדלו למנוע צלילים צורמים או פתאומיים - תצמצמו את מספר מקורות הרעש, לדוגמה תכבו את הטלוויזיה כאשר מדברים - תדברו כאשר אתם נמצאים בסמוך או מולם, כך שיכולים לראות את הפנים שלכם - תשימו לב אלו צלילים או קולות מעוררים אי שקט - תשמיעו מוסיקה שהם אוהבים - עם אוזניות איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הריח: מוגבר או מצומצם, רגישות לריחות מסוימים. מתבטא ב: לא מבינים משמעות של ריחות המעידים על סכנה (עשן, גז), שינויים בתיאבון, לא מסוגלים להריח את עצמם אם אינם מתרחצים, רגשנות מוגברת לריח המעורר זכרון רגשי מה אפשר לעשות? - תשתמשו בריחות חזקים לעורר תיאבון, לדוגמה אפייה של לחם - יש עדויות על השפעה חיובית של שימוש בשמני ארומתרפיה ( עם ייעוץ מקצועי) - תשתמשו בריחות שהאדם עם דמנציה אהב בעבר (בושם, פרחים, וכד') איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הטעם: ירידה במספר חיישני הטעם בלשון - לאוכל יש טעם תפל, לא מרגישים תחושת צמאון מתבטא ב: העדפה למזון מתוק/מלוח/מתובל מאד, אכילת יתר, סירוב לשתות מים, אוהבים מזון ששנאו בעבר ולעתים קרובות לא רוצים עוד מאכלים שאכלו בעבר. מה אפשר לעשות? - תוסיפו תבלינים וחומרי טעם למזון (כמובן שיש להיזהר בנוגע לסוכר ומלח בהתאם להנחיות הספציפיות לתזונה של יקירכם) - תנעלו חומרי ניקוי וכל חומר רעיל בכדי למנוע בליעה בשוגג - תנסו להשתמש בממתיקים טבעיים להמתקה אם זו ההעדפה של יקירכם עם דמנציה (מומלץ להיוועץ עם תזונאי/ת) איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש המגע: מוגבר או מצומצם, רגישות לכאב או למגע קל מתבטא ב: לא מבחינים בטמפרטורה של חום/ קור, לא יודעים לתקשר או לדווח על תחושת כאב, מתלבשים באופן לא תואם למזג האוויר, התנהגויות תוקפניות, רגישות למגע יכולה להביא לסירוב להתרחץ. מה אפשר לעשות? - תלמדו להכיר רמזים התנהגותיים ופיזיים המצביעים על כאב ותנסו לפעול לצמצום הכאב - תציעו מגוון של מרקמים לליטוף והרגעה (פליז, קטיפה, פרווה, פצפצים וכד') - תנסו להתאים את הטמפרטורה בסביבה למה שנוח להם - תנסו להציע לאדם עם דמנציה משהו נעים לאחיזה בידיים (בובות פרווה, שמיכת fidget וכד') - אם מתנגדים לרחצה, ואתם סבורים שזה קשור למגע המים על גופם, מומלץ להתחיל את הרחצה כאשר הם עטופים במגבת ולהרטיב אותם דרכה. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות! תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם עם דמנציה. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים? שינויים באכילה בדמנציה/ אלצהיימר 10 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

צור קשר

תבחרו בדרך שנוחה לכם. בטוח שנצליח ליצור קשר. 
052-8423238
drdana@gvurot.co.il

השירות ניתן בפריסה ארצית

עוד מידע וטיפים להתמודדות עם דמנציה

  • Dr. Dana Peer
  • דר' דנה מומחית לדמנציה
  • דר' דנה מומחית לדמנציה
accessibilty icon

© כל הזכויות שמורות לגבורות - זיקנה מיטבית 2021
האתר עוצב על ידי Nofar Ben Shabat | Web Design

bottom of page