תוצאות חיפוש

לקוח המטפל באשתו עם דמנציה/ אלצהיימר סיפר שהרופאה זימנה את אשתו לביקורת, אבל הוא לא מצליח לקחת אותה לרופא. הוא קובע תור, וכשהוא מבקש ממנה להתארגן ולבוא לרופא היא מסרבת בתוקף, כל פעם בתירוץ אחר.... וחוזר חלילה. מי מאיתנו אוהב ללכת לרופא? בכל ביקור אצל רופא יש פוטנציאל לקבל בשורה לא טובה על מצבנו הבריאותי, ורבים מאיתנו נמנעים מלבקר אצל רופא, לא עושים בדיקות סקר ובדיקות מנע. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה את אותה חוסר התלהבות לבקר אצל רופא, בדיוק כמונו. גם אם אינם יודעים לומר זאת בבירור, הזיכרון של הרגש בנוגע לרופאים עשוי להיות לא חיובי. לפעמים הם לא רוצים להיות במצב שבודקים, נוגעים או ממששים אותם. לפעמים הם לא ממש מבינים מה המשמעות של "ללכת לרופא". לפעמים הם לא רוצים לשמוע מהרופא בשורה לא טובה. אם זה קורה, ולא משנה מה הרקע לכך, תנסו להיעזר בהמלצות הבאות: 1. תשתדלו לתאם תור לשעה שיקירכם בדרך כלל במצב טוב במהלך היום. אל תתביישו, ותספרו לרופא מה הנסיבות שחשוב שיקירכם יקבל תור בטווח שעות מסוים. 2. תסבירו את הצורך ללכת לרופא במשפט פשוט וקצר ללא המון מידע. לא נכון: "את צריכה ללכת לרופא כי בזמן האחרון את כל הזמן מתקשרת אליי ושואלת את אותן השאלות. בשבוע שעבר סיפרת לי שהלכת למכולת ושכחת את הארנק בבית. ושלשום השכנה התקשרה ואמרה שהשארת את הדלת פתוחה. הרופא צריך לבדוק אותך." נכון: "צריך ללכת לרופא." זהו. אין צורך להרחיב או להוסיף או לספר סיפורים. זו המנטרה שחוזרים עליה שוב ושוב בקול רגוע ויציב. לשאלות/טיעונים שלהם – למה אני צריך ללכת לרופא, אני לא מרגיש שיש בעיה, הלכתי לרופא לפני שבוע, אני לא אוהבת את הרופא, מה פתאום ללכת לרופא אם אין בעיה – יש תשובה אחת: "צריך ללכת לרופא". כאמור, זו מנטרה. 3. תספרו שהרופא שלח הודעה וביקש שיבואו לביקור מעקב: רוב האנשים בדור הזה נענים לסמכות רפואית, ויסכימו לביקור מעקב שמבקש הרופא. אם אפשר, תנסו לתאם עם הרופא או המזכירות שיתקשרו אל יקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר, ובאמת יבקשו מהם לבוא למרפאה לביקור. רצוי בסמוך למועד התור המתוכנן. 4. תשתפו בתוכנית רק כאשר יוצאים מהבית: בדומה לתוכניות אחרות שעשויות לעורר התנגדות, לא כדאי לשתף את יקירנו בנוגע לתור לרופא זמן רב לפני שעת הביקור. יש מקרים שבהם נעדכן על כך כאשר יוצאים מהבית. יש מקרים שבהם נעדכן על הביקור אצל הרופא ממש כאשר מגיעים לשם. אתם מכירים את יקירכם עם דמנציה/ אלצהיימר הכי טוב, וגם את עצמכם: תחשבו מה התזמון המתאים ביותר, כך שתהיה חרדה מינימלית, זמן התנגדות מצומצם ואתם תוכלו לשמור על קור רוח בהתייחסות שלכם. 5. תשלבו את התור לרופא כחלק מפעילות שגרתית. תכננו את היום כך: א. יוצאים מהבית לצורך עריכת סידורים או מטלה קצרה (טיול הליכה רגלי, רכישה קטנה בחנות, למסור מעטפה בדואר, קניית עיתון במכולת וכד'). ואז- ב. הולכים לתור לרופא. ואז - ג. עושים פעילות שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר אוהב במיוחד (בית קפה, מסעדה, סרט, גלידריה וכד'). הפעילות האהובה עליהם לאחר התור לרופא הינה חשובה ביותר ואין לוותר על כך! צריך לתכנן מראש מה תהיה הפעילות הזו. אל תנסו להיות ספונטניים ולשאול אותם מה מתחשק להם בתום הביקור. תהיו בעלי תוכנית ברורה המתאימה לשעות היום ורמת האנרגיה שצפויה להיות להם ולכם בתום הביקור. 6. תתאמו מראש עם הרופא את מטרת הביקור: תמסרו מידע רלוונטי, תשתפו במה שמטריד אתכם, תדריכו אותו למה לשים לב ומה לשאול את יקירכם. ביקור אפקטיבי כרוך בהכנה מוקדמת. הזמן בחדר הרופא עשוי להיות קצר, ורצוי שיהיה ממוקד. תכתבו או תתקשרו לרופא מבעוד מועד כדי ליצור שותפות להשגת ביקור רופא שיסייע לכם בהמשך הטיפול. תביאו אמצעי כתיבה, ובמהלך הביקור תרשמו את מה שהרופא שואל ובודק, וכמובן מה ההמלצות. גם בשבילנו ביקור רופא זהו מעמד מלחיץ, ואפילו בעלי זיכרון מצוין יתקשו לשחזר במדויק את המידע הרפואי שנמסר. 7. אם יש אפשרות, תביאו רופא לבית של האדם עם דמנציה. ביקור רופא בבית לעולם יהיה נוח ונעים יותר בסביבה מוכרת המשרה ביטחון על האדם עם דמנציהש אלצהיימר. 8. במצבים של דמנציה/ אלצהיימר ראוי לחשוב מראש מה המטרה של בדיקות/בירור ומעקב על מצב כרוני. לפני שנתחיל בירור ו/או בדיקות שונות ראוי שנשאל את עצמנו – במידה ויהיה ממצא בעייתי, האם יקירנו עם דמנציה מסוגל/ יכול/ רוצה להתמודד עם הטיפול הרפואי המומלץ? לעתים קרובות הטיפול הרפואי דורש מידה רבה של שיתוף פעולה, איפוק, סבלנות ועוד התנהגויות שמהוות קושי לאנשים עם דמנציה. לדוגמה: לאבא של לקוחה היו כאבים במפשעה והרופא אבחן ערמונית מוגדלת והמליץ על בירור מקיף אם זה ממאיר. האיש היה בשלבי אמצע של דמנציה/ אלצהיימר וכבר נזקק לעזרה רבה בתפקודי היום יום, לעתים קרובות צעק וקילל את המטפלת ושיתף פעולה חלקית. בשיחה משפחתית חשבנו מה ההשלכות של בירור מקיף, והבינו שאם יימצא גידול הם אינם מעוניינים בטיפול כימותרפי או הקרנות או כל טיפול אנטי סרטני עבור האב. ולעתים קיימת בעיה כרונית שבמעקב ללא שינוי בטיפול רפואי לאורך זמן. גם במצב זה לעתים ראוי לשאול מה התועלת אל מול ה"מחיר" במצבים של דמנציה. לדוגמה: בן הזוג של לקוחה בשנות ה-80 נמצא בשלבי אמצע של דמנציה/ אלצהיימר. הוא במעקב מזה שנים לאחר אירועים רפואיים שונים. הם גרים בפריפריה והמעקב מתבצע במרפאות בעיר הקרובה ביותר לביתם. בפעמים האחרונות הנסיעות למעקבים אלו היו כרוכים במתח רב לבת הזוג, כעסים וצעקות על רקע חוסר שיתוף פעולה של האיש: הוא לא הבין למה ולאן נוסעים, לא רצה לצאת מהבית, לא רצה להמתין בתור במרפאה, צעק על האישה וסירב לבדיקה גופנית של הרופא. לאחר שיחה משפחתית סוכם שפגישות מעקב אלו "עולות" למטפלת העיקרית יותר מהתועלת שיש במעקב, שגם אם יהיה ממצא כלשהו יסכימו רק לפעולות רפואיות של הקלה על כאבים וסבל. לפעמים- עם כל ההכנות המתאימות, בכל זאת ייתכן שנצטרך לתאם מחדש, שלא יסכימו לצאת מהאוטו, שלא ישתפו פעולה בבדיקה, שיתנהגו בגסות במרפאה ועוד מגוון התנהגויות שמאתגרות אותנו. ולגבי הסיפור בהתחלה: אחרי התייעצות הלקוח קבע מחדש את התור ביום שלישי בשעות הבוקר, שילב את היציאה למרפאה עם הליכת הבוקר השגרתית ואיסוף עיתון, והושגה הפנייה לבדיקת דם. עוד לא יודעת אם גם ההליכה בבוקר למעבדה עברה בהצלחה, על זה יעדכנו בהמשך. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר עייפים כל כך? למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק כל הזמן בחפצים? נהיגה ודמנציה/ אלצהיימר

חברה של חברה מספרת לי: כבר כמה זמן אני רואה שאמא שלי לא מקפידה על ניקיון כמו פעם, אז חשבתי שאולי היא כבר לא רואה כל כך טוב, ולא התייחסתי. בפעמים האחרונות שביקרתי ראיתי שהיא לובשת אותה שמלה. שאלתי למה היא לא מחליפה, והיא אמרה לי שזו השמלה שהיא אוהבת ושאני אפסיק לבדוק אותה. בסדר. ו, האוכל שהיא מכינה כבר שנים... קצת השתנה לו הטעם וזה לא מה שהיה. אבל הדבר שממש הדליק לי נורה אדומה זה שהיא הלכה למכולת עם 300 ₪ וחזרה עם קוטג', לחם קל וארנק ריק! שאלתי אותה איפה הכסף, והיא לא יודעת. אמרה שהיא בכלל לא לקחה כל כך הרבה כסף כי זה רק המכולת, ומה פתאום שהיא תיקח יותר מ20 ₪, ועוד סיפורים. אבל אני יודעת שהיו לה 300 ₪, ועכשיו אין. אני פשוט לא מבינה מה קורה איתה! מה עושים? הצעתי לה ללכת עם אמה להערכה רפואית מקיפה, ובסופו של תהליך היתה אבחנה של דמנציה מסוג דמנציה/ אלצהיימר. איך מאבחנים דמנציה/ אלצהיימר ? במדינת ישראל הגורמים מוסמכים לאבחן דמנציה/ אלצהיימר הם רופאים בעלי התמחות בגריאטריה, פסיכיאטריה או נוירולוגיה (או שילוב של פסיכו-גריאטריה). האבחנה מבוססת על: - סימפטומים המדווחים ע"י המטופל והמשפחה - הערכה קוגניטיבית פורמלית (בד"כ MMSE) - בדיקה גופנית ושלילת מחלות אפשריות אחרות: אין סימן פיזיולוגי המהווה קריטריון לאבחון דמנציהש אלצהיימר. בדיקות דימות (CT או MRI, PET) משמשות לשלילת בעיות פיזיולוגיות אחרות העשויות להציג תמונה קלינית דומה לדמנציה/ אלצהיימר (בעיקר באנשים צעירים בגילם). אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר לרוב מגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה היה קושי בתפקוד של יקירנו ולא בדיוק ידענו לשים את האצבע על מה הבעיה. רוב האבחנות ניתנות כ2-3 שנים לאחר שהמחלה נתנה ביטוי ראשוני. הרבה משפחות מספרות שעם קבלת האבחנה יכלו להבין מצבים והתנהגויות מוזרות שהיו בשנה-שנתיים האחרונות, שלא ידעו איך להסביר אותן או ליישב אותן עם האדם שהכירו. למשל, האיש שאהב אופרה והיה לו מנוי במשך שנים, עד שפעם אחת בתחילת ההופעה כשנעשה חשוך באולם דרש לקום ולצאת משם, ומאז סירב לחזור. או, האישה שיום אחד הודיעה לילדיה שיותר לא תבוא לבקר אותם, ומעכשיו הם חייבים לבקר אותה בביתה. אנשים אלו כנראה הבינו שיש להם קושי בסביבות לא מוכרות ופשוט בחרו להימנע מהן. לצערנו, נכון להיום אין מרפא או טיפול אפקטיבי לעצירת מחלות הדמנציה/ אלצהיימר. עם קבלת אבחנה, אחת השאלות ששואלים היא מה אפשר לעשות עכשיו כדי למנוע הידרדרות. יש שפונים לרפואה אלטרנטיבית, לתוספי תזונה, לטיפולים כגון תא לחץ... אבל, אין פתרונות קסם. מה כדאי לעשות בסמוך לקבלת אבחנה של דמנציה/ אלצהיימר (וגם בהמשך הדרך): 1. תשאלו את הרופא המטפל מה הוא יודע על דמנציה/ אלצהיימר. לא, זו לא חוצפה אם זה נעשה באופן מכבד ומתוך כוונה ליצור שותפות בטיפול. רופאי משפחה ורופאים כלליים עשויים לדעת מעט יחסית על דמנציה (לסוגיה), ומתוך כוונה להקל על המשפחה עלולים להמליץ על טיפול תרופתי לא מתאים. הטיפול באדם עם דמנציה דורש יצירת שותפות טיפולית עם מגוון גורמים פורמליים ולא פורמליים, ובראשם הרופא המטפל. תשתפו את הרופא במה שמטריד או מדאיג אתכם בקשר לטיפול ביקירכם. ואם הרופא אינו מעוניין להיות שותף, יש מקום לשקול פנייה לגורם מקצועי חלופי לקבלת המענה. 2. תשתפו אנשים אחרים באבחנה: קודם כל קרובים וחברים. בהמשך כדאי לשתף גם במעגלים רחבים יותר. לספר שיקירכם סובל מדמנציה אינה בגידה בו, באמונו או בכבודו. זהו צעד ראשון חיוני ליצירת רשת תמיכה שתזדקקו לה בהמשך הדרך. 3. תכינו ייפוי כוח מתמשך: ב-2018 המדינה יצרה הליך פשוט (יחסית) שמאפשר לנו למנות מישהו שאנחנו סומכים עליו לדאוג לנו, אם חס וחלילה לא נוכל לעשות כך בעצמנו. מישהו שיודע מה אנחנו רוצים. זה יכול לחסוך כל כך הרבה כאבי ראש, התלבטויות, דילמות ואנרגיה. ביצוע ההליך לא אומר שלמחרת האדם נטול כל יכולת לקבוע על ענייניו! אבל, אם וכאשר יהיה צורך, הכל יהיה כל כך הרבה יותר פשוט. כדאי להזדרז ולערוך מסמך זה בהתייחס לרכוש וגוף, כל עוד האדם כשיר לקבל החלטות אלו. חשוב לשים לב לפנות לעו"ד המורשה לבצע הליך זה. זה גם הזמן לבצע עדכונים ושינויים בצוואה, אם רוצים. 4. תעצבו סביבה בטיחותית ותומכת תפקוד. דמנציה מתקדמת ומשפיעה על כל תפקודי החיים. התאמת הסביבה הפיזית בשלב מוקדם תאפשר תמיכה לזמן ממושך יותר בביצוע התפקוד באופן עצמאי. למשל, לרחצה בטוחה - התקנת ידיות במקלחת ובשירותים, לצמצום היעלמות חפצים- צמצום מספר הפריטים היושבים על המזנון, להתמצאות בתוך הבית- שלט לדלת של השירותים ושל המקלחת ועוד. 5. נהיגה - תתחילו לדבר על הצורך להפסיק נהיגה בעתיד. כדאי לדבר על מה עלול להביא להחלטה כזו, אלו מצבים מטרידים אתכם, מה האפשרויות החלופיות להתניידות וכד'. למידע נוסף נהיגה ודמנציה: האם אפשר, מתי ואיך להפסיק ומה אפשר לעשות כדי לשמר תפקוד בשלבים התחלתיים של דמנציה/ אלצהיימר: - להשתמש בפתקים כתזכורות, לשים שלטים על ארונות מטבח ובחדרים אחרים - לכתוב פגישות עתידיות על לוח שנה גדול במיקום מרכזי - להיעזר בסדרן תרופות שבועי - להשתמש בשעון דיגיטלי גדול ונוח לקריאה במקום מרכזי בבית - לגייס עזרה באחזקת הבית - לבצע הליכה יומית: הליכה נמרצת לפחות 1/2 שעה ביום - לשלב אמצעי טכנולוגיה בחיי היום יום – לצלם מקום חנייה או משהו שרוצים לזכור, ליצור תזכורות בטלפון. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים של יקירכם ושלכם. לקריאה מעניינת נוספת: מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר

דורית וחיים מבקרים אצל אמא שלה מדי שבוע. כשיצאו מביתה פעם ביום שישי, אמר חיים לדורית שהבית של אמא שלה נעשה מאד מבולגן, וזה קצת מוזר לו כי היא תמיד היתה אישה מסודרת. דורית היתה מופתעת מהערה זו - היא לא שמה לב לכך. כשבאה לביקור באמצע השבוע, נוכחה שחיים צדק. חפצים היו פזורים בכל מיני מקומות בבית: ערימות עיתונים בפינה בסלון, בגדים על המיטה, הכלים והתבניות שהיו בד"כ בתוך המזנון ישבו מעליו. תוך כדי שהיא מתחילה לסדר, דורית שאלה את אמה מה זה המצב הזה. אמא שלה פטרה אותה בכך שהיתה עסוקה לאחרונה ולא הספיקה לסדר, היא תעשה זאת מחר ושדורית תפסיק מייד לסדר. לאחר שבוע, דורית וחיים באו שוב לבקר, והבלאגן נשאר כמו שהיה. כשדורית התחילה לסדר ולהזיז, אמא שלה נלחצה מאד, צעקה ודרשה שתפסיק מייד. דורית הפסיקה לסדר כדי להרגיע את אמא שלה, אך היא היתה מאד לא רגועה... לרובנו יש חפצים שאנחנו שומרים וקשורים אליהם רגשית: חולצה ישנה מהצבא, שמיכה שסבתא תפרה לנכד, מזכרת מהטיול הגדול. אנחנו נהנים לעתים להוציא אותם, להביט בהם ולמשש אותם. וזה בסדר גמור. הבעיה מתחילה כשהיקיר שלנו אוסף ו/או מפזר חפצים שונים ברחבי הבית. אי סדר ואגרנות הן תופעה בעייתית בכל גיל, אך במיוחד בהקשר של אנשים זקנים. ריבוי חפצים מפוזרים בבית מגבירים את הסיכון לנפילה. אצל אנשים שלא היו אגרנים במהלך חייהם ומופיעה אגרנות חדשה ובלאגן ניכר בביתם - תופעה זו עלולה גם להיות סימן ראשוני לדמנציה/ אלצהיימר. למה זה קורה? בניסיון להתמודד עם קושי הולך וגובר לזכור מיקום של חפצים שונים או לזכור מה רציתי לעשות עם מה שיש לי ביד, האדם עם קושי בזיכרון פשוט מניח את החפץ במקום גלוי (על השולחן, הכיסא, השיש...). זאת מתוך מחשבה ש- "בטח אם אני אראה את זה, אני איזכר מה רציתי לעשות עם זה". למעשה החפץ אמור לשמש רמז חזותי ופיצוי לקושי בזיכרון. כך מצטברים להם חפצים פזורים ברחבי הבית, חלקם על הרצפה, ומהווים סכנה לנפילה. במצב כזה האדם מסרב לעשות סדר או שמישהו יזיז משהו ממקומו. עבור אדם עם ירידה קוגניטיבית לראות את כל החפצים גלויים לעין ומפוזרים נותן תחושה של שליטה. הזזת חפץ למקום חדש מערער תחושה זו ואת המחשבה שבבוא הזמן ייזכרו מה צריך לעשות עם זה. מה כדאי לעשות? - תנסו להביא את יקירכם לבצע הערכה קוגניטיבית, לבירור אם אכן מדובר בדמנציה/ אלצהיימר (או אולי זה מצב של דיליריום זמני ודרוש טיפול רפואי גופני). - ייתכן שתצטרכו להשלים עם כך שביתו של האדם עם הירידה הקוגניטיבית מעכשיו יהיה מבולגן (ואפילו מאד), גם בעבר היה מקפיד מאד על סדר וארגון. - אם תחליטו לעשות סדר בבית וארגון מחדש של הבית: תעשו זאת בצוות של שני אנשים. האחד מוציא את האדם עם הירידה הקוגניטיבית מהבית לזמן מה (בילוי בבית קפה, טיול בשכונה וכד') והאחר מסדר את הבית. עריכת סדר וארגון מחדש בנוכחות אדם עם ירידה קוגניטיבית עלולה להביא למצב המכונה "תגובה קטסטרופלית", שתערער את אמונם בכם ותקשה על שיתוף פעולה בעתיד. - אם החלטתם לעשות סדר, כדאי שתעשו סדר חלקי, בפרט תסירו מכשולים כגון חפצים על הרצפה או אלו המהווים סכנה. זאת בכדי שהשינוי בבית לא יהיה דרמטי ויערער את הביטחון של האדם עם ירידה קוגניטיבית. ותשימו לב ששומרים על חפצים הקרובים לליבו של יקירכם. ובמקרה של דורית - היא יצאה עם אמא שלה לקניות ולבית קפה, ובמקביל הגיעה מנקה לבית אמה כדי לפנות ולנקות. דורית שלחה את הבת שלה להשגיח בזמן הניקיון, כדי לוודא שלא ייזרקו חפצים המשמעותיים לאמא שלה. לאחר כחודשיים היה צריך לחזור על מבצע הניקיון. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד מה איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם לקריאה מעניינת נוספת: למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים כאשר דמנציה/ אלצהיימר משכיחה מיקירנו מי אנחנו למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים

במחלקת תשושי נפש יש רצפה בהירה שבה בכל 3 מטרים יש פס כהה לכל אורך חדר האוכל. בכניסה לחדר האוכל משה נעצר ומביט זמן ממושך ברצפה. המטפלת מפצירה בו, "נו, בוא כבר לשבת ליד השולחן!". הוא מתחיל ללכת וכשמגיע ליד הפס הכהה הוא נעצר, מרים את רגלו גבוה מאד, מעביר לצד השני של הפס ואז מרים רגל שנייה גבוה גבוה ומעביר גם אותה מעבר לפס. ממשיך ללכת כמה צעדים ומגיע לפס הכהה הבא. שוב אותו הקטע. המטפלת מתעצבנת "מה אתה עושה? פשוט תלך רגיל!". אבל משה דבק בדרך שלו ו"חוצה" כל פס כהה בזהירות רבה. תפיסת העומק של משה והיכולת לפענח באופן מדויק את מה שהוא רואה נפגעה. דמנציה/ אלצהיימר פוגעת תחילה בתפקודים קוגניטיביים גבוהים, כגון שיפוט, בקרה, תכנון ועוד. בד"כ אנחנו מודעים לקושי כאשר יש פגיעה בזיכרון, וככל שהמחלה מתקדמת יש השפעה גם על החושים, ובעיקר על היכולת של המוח לפענח את המידע המגיע מהחושים. איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על החושים? איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הראייה: שדה הראייה צר יותר, צמצום הראייה ההיקפית, פגיעה בתפיסת עומק. מתבטא ב: לא מזהים חפצים/פנים, שיווי משקל לקוי, נפילות חוזרות, פחד/חרדה, חוסר התמצאות במרחב, נבהלים בקלות, מסרבים ללכת או לשבת במקומות מסוימים. מה אפשר לעשות? - תשתמשו בניגודי צבעים ובצבעים בולטים. לדוגמה, מושב אסלה בצבע כהה על אסלה לבנה יהיה קל יותר לראות או צלחת אדומה על רקע מפה או פלייסמט לבן. - תיגשו לאדם עם דמנציה מקדימה, כך שיוכל להבחין בכם, ותתמקמו במרכז שדה הראייה שלהם אך לא קרוב מדי - תתאימו את התאורה בחדר לעוצמה המתאימה להם (לא יותר מדי אור הגורם לסנוור ולא מעט מדי היוצר צלליות מטרידות) איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש השמיעה: רגישות מוגברת לרעש, אם יש קושי בשמיעה - לא מדווחים על כך, קושי להבין שפה מדוברת מתבטא ב: לא מזהים קולות מוכרים, נבהלים בקלות, דעתם מוסחת בקלות, ממעטים להשתתף בשיחה עם יותר מאדם אחד מה אפשר לעשות? - תשתדלו למנוע צלילים צורמים או פתאומיים - תצמצמו את מספר מקורות הרעש, לדוגמה תכבו את הטלוויזיה כאשר מדברים - תדברו כאשר אתם נמצאים בסמוך או מולם, כך שיכולים לראות את הפנים שלכם - תשימו לב אלו צלילים או קולות מעוררים אי שקט - תשמיעו מוסיקה שהם אוהבים - עם אוזניות איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הריח: מוגבר או מצומצם, רגישות לריחות מסוימים. מתבטא ב: לא מבינים משמעות של ריחות המעידים על סכנה (עשן, גז), שינויים בתיאבון, לא מסוגלים להריח את עצמם אם אינם מתרחצים, רגשנות מוגברת לריח המעורר זכרון רגשי מה אפשר לעשות? - תשתמשו בריחות חזקים לעורר תיאבון, לדוגמה אפייה של לחם - יש עדויות על השפעה חיובית של שימוש בשמני ארומתרפיה ( עם ייעוץ מקצועי) - תשתמשו בריחות שהאדם עם דמנציה אהב בעבר (בושם, פרחים, וכד') איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש הטעם: ירידה במספר חיישני הטעם בלשון - לאוכל יש טעם תפל, לא מרגישים תחושת צמאון מתבטא ב: העדפה למזון מתוק/מלוח/מתובל מאד, אכילת יתר, סירוב לשתות מים, אוהבים מזון ששנאו בעבר ולעתים קרובות לא רוצים עוד מאכלים שאכלו בעבר. מה אפשר לעשות? - תוסיפו תבלינים וחומרי טעם למזון (כמובן שיש להיזהר בנוגע לסוכר ומלח בהתאם להנחיות הספציפיות לתזונה של יקירכם) - תנעלו חומרי ניקוי וכל חומר רעיל בכדי למנוע בליעה בשוגג - תנסו להשתמש בממתיקים טבעיים להמתקה אם זו ההעדפה של יקירכם עם דמנציה (מומלץ להיוועץ עם תזונאי/ת) איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על חוש המגע: מוגבר או מצומצם, רגישות לכאב או למגע קל מתבטא ב: לא מבחינים בטמפרטורה של חום/ קור, לא יודעים לתקשר או לדווח על תחושת כאב, מתלבשים באופן לא תואם למזג האוויר, התנהגויות תוקפניות, רגישות למגע יכולה להביא לסירוב להתרחץ. מה אפשר לעשות? - תלמדו להכיר רמזים התנהגותיים ופיזיים המצביעים על כאב ותנסו לפעול לצמצום הכאב - תציעו מגוון של מרקמים לליטוף והרגעה (פליז, קטיפה, פרווה, פצפצים וכד') - תנסו להתאים את הטמפרטורה בסביבה למה שנוח להם - תנסו להציע לאדם עם דמנציה משהו נעים לאחיזה בידיים (בובות פרווה, שמיכת fidget וכד') - אם מתנגדים לרחצה, ואתם סבורים שזה קשור למגע המים על גופם, מומלץ להתחיל את הרחצה כאשר הם עטופים במגבת ולהרטיב אותם דרכה. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות! תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם עם דמנציה. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים? שינויים באכילה בדמנציה/ אלצהיימר 10 מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר

במהלך חודש החגים יש יותר זמן משפחה ממה שיש לנו בשיגרה. יש גם הרבה יותר הזדמנויות לאי הבנות, תקלים, תסכולים, עצבים ומסרים לא ברורים. שלשום הייתי בשיחה עם אחד הבנים, וכנראה שאמרתי את הדבר הלא נכון (עד עכשיו לא יודעת מה בדיוק), כי לפתע הוא קם, הלך.... וזה נגמר בטריקת דלת. אחרי כדקה של כעס ועצבים (איך הוא מעז להתנהג ככה?! איזו כפיות טובה, עם כל מה שאני עושה בשבילו!!), נזכרתי ב"משפטי מתנה", שאני תמיד ממליצה לבני משפחה מטפלים שכדאי להם לאמץ. למעשה אלו הם משפטים שטובים לכל מיני מצבים בחיים, בין אם האדם האחר חולה בדמנציה/ אלצהיימר, ובין אם לאו. זהו כלי אפקטיבי לחזרה למצב שאדם עם דמנציה/אלצהיימר ירגיש שוב יחס חיובי כלפיי, המטפל. **"משפטי מתנה" הם משפטים של סליחה, של גישור, של לקיחת אחריות על המצב: 1. אני מצטער/ת, רק ניסיתי לעזור. 2. אני מצטער/ת, שהכעסתי או הרגזתי אותך. 3. אני מצטער/ת, לא הייתי צריכה להתייחס אליך כילד. 4. אני מצטער/ת שזה קרה/ זה לא היה צריך לקרות, תנו לי לראות מה אני יכולה לעשות. 5. אני מצטער/ת, זה ממש קשה, הלוואי והמצב היה שונה. לעתים קרובות בדמנציה/ אלצהיימר עשוי להתעורר חוסר הבנה של אחד הצדדים בנוגע למתרחש. ואנחנו הרי אנשים עסוקים, אנשים משימתיים, אנשים שרוצים לסיים דבר אחד ולהמשיך לדבר הבא, או לפחות לנוח קצת בין לבין. בדרך למילוי כל המשימות הללו אנחנו שוכחים שהדבר חשוב ביותר זה היחסים עם היקיר שלנו עם דמנציה/ אלצהיימר. לא המשימות ולא המטלות שיש לנו לעשות. היחסים שלנו איתם, שזו הסיבה שאנחנו בכלל מטפלים בהם. מנקודת המבט שלנו כבני משפחה מטפלים - כל מה שאנחנו עושים זה מתוך כוונה טובה, לטפל, לעזור, לתמוך, להקל. לנו זה ברור כשמש. אבל, אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא בהכרח מבין את הכוונה שלנו, ועלול לפרש את המלים או המעשים שלנו באופן שגוי, ואפילו להביע התנגדות בתוקפנות, בצעקות, בסרבנות וכד'. על הכתפיים שלנו מוטלת האחריות למצוא את הדרך אליהם, כי הם מתקשים למצוא את הדרך בעצמם. אני יכולה להעיד שהמשפטים הללו רלוונטיים עם בני משפחה בגילאים שונים ובמצבים שונים. בסרטון הזה אני מסבירה קצת יותר בהרחבה מה המטרה המרכזית של טיפול באדם עם דמנציה/ אלצהייר: שתהיה לכולנו שנה של אהבת חינם וחתימה טובה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה - לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. ** את המשפטים הללו למדתי במסגרת ההכשרה של Teepa Snow, האחת והיחידה, שפיתחה גישה נהדרת לטיפול באנשים עם דמנציה. לקריאה מעניינת נוספת: בקשות של אדם עם דמנציה/אלצהיימר ממטפלים (אנימציה) מה לא לומר לאדם עם דמנציה "משפטי מתנה" - הסבר בסרטון

רוחמה, אישה בת 73 עם דמנציה, גרה בבית עם עובדת זרה. היא הולכת מדי יום למרכז יום ונהנית מהפעילות שם. העובדת הזרה מתארת שבשבועות האחרונים החלה רוחמה להיות עצבנית וחסרת שקט בשעות אחר הצהריים: היא מסתובבת בבית מחדר לחדר, כבר לא רוצה לצפות בתוכנית שאהבה בטלוויזיה, מנסה להוציא דברים מהארונות במטבח, ממלמלת לעצמה הרבה ולעתים גם צועקת על העובדת, שלא יודעת מה קרה ומה לעשות. חלק מהאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבי אמצע+ חווים עלייה ניכרת באי שקט בשעות אחר הצהריים והערב ללא סיבה נראית לעין. התופעה ידועה כ- Sundowning (אין תרגום לעברית), על רקע הקשר לתזמון של שקיעת השמש. כ-20% מהאנשים עם דמנציה עלולים לחוות תופעה זו. לא ברור מה הרקע לאי השקט והעצבנות לקראת ערב ולילה (או החרפה של דיסאוריינטציה, קושי בדיבור, הזיות, פרנויה, שוטטות, קושי בזיהוי אנשים ועוד). ישנן מספר סברות המנסות להסביר זאת: במהלך היום המוח עובד קשה מאד לפענח ולהבין את הסביבה. ככל שהזמן חולף המוח מתעייף ומתקשה להבחין בין מציאות ושאינו מציאות שינויים פיזיולוגיים ברמת תרופות או בגלוקוז בדם שינויים בלחץ דם התגברות של כאבים (בפרט לא מדווחים) שינויים בשמיעה ו/או בראייה המשפיעים על קשיים בתפיסה במצב של מיעוט אור. כעת, שעות האור הטבעי בחוץ הולכות ופוחתות, ובקרוב נעבור לשעון חורף. שינוי זה לא רק עלול להגביר את תופעת ה- Sundowning, אלא גם מבלבל אנשים עם דמנציה בנוגע לשעת השינה. מה אפשר לעשות? 1. תוודאו שהם עושים שימוש במשקפיים ובמכשירי שמיעה (לבדוק שהבטרייה תקינה). 2. תשתדלו לשמור על שגרה מובנית ככל האפשר. זה טוב גם לאדם עם דמנציה וגם למטפל, ומפחית אגיטציה באופן כללי. תנסו לפתח רמזים קבועים ושגרתיים של פעילות לקראת שינה, שבהם ניתן להיעזר ולמנוע הליכה מוקדמת מדי למיטה. 3. תשלבו פעילות גופנית אקטיבית ככל הניתן במהלך היום. כדאי לצאת החוצה במהלך היום בהתאם למזג האוויר עם עדיפות לשעות הבוקר עד הצהריים, כאשר יש אור חזק בחוץ. 4. תאורה טובה ויציבה בכל הבית במהלך כל שעות היום: יש עדיפות לאור טבעי מבחוץ החודר לתוך הבית, אך גם אור ממנורות הוא משמעותי. בניגוד לנטייה שגדלנו עליה לחסוך בחשמל, עדיף להדליק ברחבי הבית אורות עוד לפני שמחשיך, כך שנוצר רצף של עוצמת תאורה יציבה לאורך כל שעות היום. בפרט כשיש היום נורות לד חסכוניות. 5. תימנעו ממזון/ משקה/ פעילות ממריצים לקראת ערב. 6. יותר חושך משמעות קושי רב יותר בפענוח מה רואים, יותר צללים ודמויות לא ברורות העשויות לעורר פחד או תגובה לא מותאמת. הקושי לראות באור מעומעם עלול להגביר דיסאוריינטציה (חוסר התמצאות) של אדם עם דמנציה. כדאי שתעברו במקומות שונים בבית ותנסו לבדוק מהם הצללים שנוצרים שעלולים להתפרש באופן מוטעה אצל אדם עם דמנציה. 7. תנסו ליצור סביבה רגועה: מוזיקה נעימה, ארומתרפיה/ עיסוי, תוכניות טלוויזיה ללא תוכניות אלימות או מפחידות שלא יתבלבלו ויחשבו שזה קורה באמת. 8. תגבילו תנומת צהריים לעד 30 דקות לכל היותר. 9. תשקלו לערוך תצפית ומעקב כתוב בניסיון להבין מתי מופיעים הסימנים הבעייתיים, בכדי לגלות מה עלול לעורר זאת. 10. אם אין ברירה, תפנו לרופא לדון בטיפול תרופתי רלוונטי, אך תמיד עדיף התערבות סביבתית ולא תרופתית. טיפול באמצעות אור: ישנם מחקרים המעידים על השפעה חיובית של חשיפה לאור על צמצום תופעת ה – Sundowning וגם על דפוסי שינה משובשים. אור השמש הוא האפקטיבי והטוב ביותר: הכי טוב לשבת במרפסת או בחוץ באור השמש לפחות חצי שעה ביום. בהיעדר אפשרות לחשיפה ישירה לאור השמש, אפשר להיעזר מגוון פתרונות טכנולוגיים ייעודיים של תאורה מתאימה. אלו הם גופי תאורה בעוצמה גבוהה ומרוכזת המיועדים לטיפול בהפרעה רגשית עונתית, וייתכן שתהיה לכך השפעה חיובית גם בדמנציה. יש להיוועץ ברופא בעניין. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחזוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אנשים עם דמנציה/ אלצהיימר כל כך עייפים? תחושת זמן לקויה בדמנציה/ אלצהיימר איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים

בדמנציה אחד ההיבטים שמקבלים מעט התייחסות זה ההשפעה של השינויים במוח על התפיסה החזותית. דמנציה משנה את היכולת של האדם לפענח ולהבין את מה שהוא רואה. השינוי אינו חל בעיניים וביכולת הראייה, אלא במוח – באזור המפענח את המידע שמגיע מהעיניים. באופן כללי, ניתן לומר שככל שמתקדמת המחלה שדה הראייה הולך ומצטמצם בשל השינויים במוח. זאת במקביל לפגיעה בזיכרון, המביא גם לקושי בשימוש מותאם בחפצים ובכלים. בנוסף, רוב האנשים חווים שינויים פיזיולוגיים בעיניים עצמן ששכיחים יותר עם העלייה בגיל. שינויים שמשפיעים לרעה על יכולת הראייה וקליטת גירויים ומידע חזותי, גם אם אינם מתפתחים לכדי מצב של מחלת עיניים כגון גלאוקומה, קטרקט וכד'. להמחשה, תתבוננו בתמונה הזו - המדרכה בתמונה ישרה. רובנו נהסס, נביט ונזדקק לרגע בכדי לפענח ולהבין זאת לפני שנתחיל ללכת עליה. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר "רואה" המון מצבים מסוג זה מדי יום. להלן מספר שינויים חזותיים-סביבתיים שניתן לבצע לתמיכה ולהקלה על תפקוד בדמנציה/ אלצהיימר : 1. סימון מדרגות: מכירים את הסימונים של קווים בקצות מדרגות במבנים ציבוריים? אם יש מדרגות בבית של אדם עם דמנציה כדאי מאד לסמן את המדרגות (כולן, לא רק בתחילת/סוף המדרגות) בקו צבעוני בולט. פעולה זו עשויה למנוע נפילות רבות וקשות. זה נכון גם בבתים שבהם יש רק מדרגה אחת, גם אם יש צבעים שונים בין הרצפה משני צידי המדרגה, וגם אם המדרגה תמיד היתה שם והאדם "רגיל" לכך. 2. צביעת מתגי תאורה: לצורך הבלטה על פני הקיר הלבן. אפשר לצבוע את המתג כולו, ויש הבוחרים להדביק איזולירבנד צבעוני סביב למסגרת. 3. תאורת לילה: חשוב במיוחד לאנשים שקמים בלילה להשתמש בשירותים. אפשר למצוא כיום מגוון פתרונות, ביניהם תאורת לילה המופעלת ע"י חיישני תנועה כך שנדלקת רק כאשר האדם בתנועה. 4. שימוש במגבות ובמצעים בצבעים כהים אחידים, ללא דוגמאות (בלי פסים, נקודות, כוכבים וכד'): הדוגמה עלולה להתפרש כמשהו שיש להסיר מהבד (כתם, לכלוך, ג'וק) ולמנוע מהם להשתמש במוצר או לעסוק זמן רב בניסיונות להסיר זאת. 5. שימוש בכוסות פלסטיק/מלמין צבעוניות, שניתן להבחין בהן בקלות במקום כוסות זכוכית שקופות. מומלץ גם בנוגע לצלחות וקערות. 6. שימוש בכלי מטבח נטולי דוגמאות ואיורים, בעלי צבע שונה מהמשטח עליו הם מונחים. ניתן ליצור ניגוד בין השולחן לצלחת ע"י מפה או פלייסמט צבעוני. 7. מושב אסלה בצבע שונה מלבן: עבור אדם עם קושי בפיענוח מידע חזותי זיהוי אסלה לבנה לגמרי השכיחה בבתים רבים מהווה אתגר. לשים מושב אסלה בצבע אחר, עדיף צבע כהה המנוגד באופן ברור לשאר הצבעים בחדר השירותים, יקל מאד על כך. 8. תליית תמונות עם תוכן קונקרטי חד משמעי: אנשים/ נופים/ חפצים ברורים וכד'. כדאי להימנע מתמונות אמנות מופשטת, העלולה להתפרש באופן שגוי ולעורר פחד או חרדה. הפגיעה של הדמנציה במוח עושיה לגרום להבנה/פרשנות אחרת לחפצים יומיומיים כמו כלי אוכל, מגבות ותמונות, והחולה עלול לתפוס אותם כאיום. לעיתים השינוי הפיזי הפשוט בסביבה החיים ימנע מצבים מאתגרים ויסייע בשמירה על רגיעה באופן כללי. ותזכרו, זה שלדמנציה אין תרופה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: איך דמנציה/ אלצהיימר משפיעה על 5 החושים למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים חמישה אביזרים לגיל השלישי שחייבים להכיר

ש: איך מאבחנים דמנציה/ אלצהיימר? מי מאבחן? ת: דמנציה/ אלצהיימר מאובחנת על ידי רופא המומחה בגריאטריה או בפסיכיאטריה או בנוירולוגיה. הרופא צריך לקבל מידע מבני משפחה ומהאדם עצמו, לערוך הערכה קוגניטיבית, לבצע בדיקה גופנית ולשלול הפרעות/מחלות אפשריות אחרות. רצוי שתבוצע בדיקת דם. בדיקות הדמיה (CT או MRI, PET) משמשות לשלילת מחלות אחרות, אך לא ניתן לראות בהם ממצאים המעידים באופן מובהק על דמנציה. ש: שכחנות זה דמנציה/ אלצהיימר? מהם הסימנים של דמנציה/ אלצהיימר? ת: שכחנות כשלעצמה אינה סימן לדמנציה/ אלצהיימר. כולנו עשויים לחוות מצבים או תקופות של שכחנות מוגברת במהלך חיינו, בעיקר כאשר אנחנו נתונים ללחץ מנטלי, נפשי או פיזי. אבחנה של דמנציה/אלצהיימר רלוונטית כאשר ישנה פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי של האדם לאורך זמן, המתבטא בשינויים משמעותיים בזיכרון, ובנוסף לפחות אחד מסימנים מהבאים: - קושי בתכנון תנועה לשם ביצוע תפקוד - קושי לזהות חפצים ושימושם - קושי להבין או ליצור שפה - פגיעה בתפקודים ניהוליים, הכוללים שיפוט, תכנון, מודעות עצמית, בקרה על טעויות, ויסות רגשי ועוד. הקשיים צריכים להפריע לתפקוד של האדם, ולהוות שינוי משמעותי מהתפקוד בעבר, ואינם מוסברים ע"י כל מחלה אחרת. יש גם דמנציה שבה מופיעים שינויים קוגניטיביים לאחר שהופיעו שינויים התנהגותיים. זו דמנציה השכיחה יותר בקרב אנשים צעירים ומכונה דמנציה פרונטו- טמפורלית. סימניה המוקדמים כוללים אימפולסיביות, התנהגות מינית לא תואמת מצב חברתי, אכילה מופרזת, פעולה על פי דחפים ללא התייחסות לקודים חברתיים ובעיות בשיפוט מצבי סכנה ומצבים חברתיים. ש: מה ההבדל בין אלצהיימר לדמנציה? ת: דמנציה זהו מושג כולל למספר מחלות ניווניות ומתקדמות הפוגעות במוח. אלצהיימר הוא סוג של דמנציה. זהו הסוג השכיח ביותר, כ-60% מהאנשים עם דמנציה סובלים מאלצהיימר. נראה שמכאן הבלבול בין המונחים. אדם שחולה באלצהיימר בהכרח חולה בדמנציה, אך לא כל אדם החולה בדמנציה לוקה באלצהיימר. ש: האם "לשתף פעולה" עם השינוי או להעמיד את החולה על טעותו? ת: אדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה צמצום משמעותי ביכולתו להבין נקודת מבט השונה משלו, כמו גם ביכולת לאמפתיה. בוויכוח עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר אין מנצחים. גם אם תצליחו "לשכנע" אותו שיקבל דעתכם, הרי הפגיעה בזיכרון תביא לכך שהוויכוח ייערך שוב לאחר מספר דקות/ שעות/ ימים. ש: איך להגיב כאשר האדם עם דמנציה/ אלצהיימר מודע לקשיים? להזכיר שיש לו דמנציה/ אלצהיימר? ת: בעיקרון לא מזכירים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר שיש לו מחלה. זה רק מביא לעוגמת נפש לכל המעורבים. כאשר אדם מודע לקשיים, תנסו לתמוך ביכולות שעוד יש לו. ניתן לעשות זאת באמצעות התאמת המשימה ליכולת והצעת רמזים באופן מדורג. לדוגמה, אם רוצים להכין ארוחת ערב ביחד, תבקשו ממנו לחתוך ירקות לסלט כאשר אתם מראש מניחים את כל המצרכים והכלים הדרושים לכך על השולחן. במצבים של בלבול, תנסו לשמור על חוש הומור ולהקל בטעויות. כולנו טועים לפעמים, עם או בלי דמנציה. האדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא "ילמד" מהטעות אם תעשו מכך עניין גדול. אבל, ההרגשה המזופתת שיש בעקבות גערה או כעס על הטעות תלווה אותו ואתכם עוד זמן. ש: אמא שלי חלתה בדמנציה/ אלצהיימר בגיל צעיר (58). מה הסיכוי שלי להיות חולה בגיל צעיר או בכלל? מהם גורמי הסיכון? ת: גורם סיכון מספר אחד לדמנציה/ אלצהיימר הוא גיל כרונולוגי: ככל שהגיל עולה, גדל הסיכון להופעת דמנציה. קשר משפחתי ידוע כגורם סיכון לאלצהיימר. כיום ידוע שחלק מהאנשים החולים באלצהיימר, בפרט אנשים שחלו בגיל כרונולוגי צעיר, בחלקם נשאי מוטציה גנטית המביאה להופעת המחלה. עם זאת, יש אנשים עם דמנציה בגיל צעיר שאינם נושאים את הגן וללא עבר משפחתי של המחלה, ולהיפך - נשאים שאינם חולים. על כן, ניתן לומר שיש קשר משפחתי (גנטי) אך איננו יודעים באופן מלא מהו אופי הקשר הזה. גורמי סיכון נוספים כוללים: עישון, מחלות כלי דם (סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, טרשת עורקים), השמנת יתר, חבלת ראש בעבר, דיכאון קליני והשכלה מצומצמת. ש: מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה/ אלצהיימר? ת: לנוכח התעלומה מה גורם לדמנציה/ אלצהיימר, אין דרך מוכחת למנוע את הופעת המחלה. ארגון הבריאות העולמי פרסם בקיץ 2019 המלצות אלו למניעה: - פעילות גופנית אירובית: לפחות 150 דקות בשבוע בעצימות בינונית (הליכה) או לפחות 75 דקות בשבוע בעצימות גבוהה (ריצה) - הימנעות מעישון - תזונה המבוססת על דיאטה ים תיכונית - טיפוח קשרים חברתיים - תרגול קוגניטיבי וביצוע פעילות קוגניטיבית מאתגרת - כמות שעות שינה מספקת. לכך אוסיף – שמירה על חניכיים בריאות. לאחרונה התגלו חיידקים הנוכחים בחניכיים גם במוח. ידוע שחיידקים אלו קשורים למחלות לב, וההנחה היא שהם עלולים לחולל מצבי דלקת גם במוח ולהשפיע לרעה על תפקודו. הקפדה במשך השנים על חניכיים בריאות עשויה לצמצם נזק פוטנציאלי זה. מאמר בנושא זה באתר של עמותת עמדא. ש: יש לי חברה שחלתה בדמנציה/ אלצהיימר. איך אני יכולה לעזור לה? ת: תמשיכי להיות חברה שלה! אחת הבעיות המשמעותיות שאדם עם דמנציה/ אלצהיימר חווה זה צמצום בקשרים חברתיים. יש חברים המפסיקים את הקשר מחשש שהמחלה תדבק בהם (זה לא יכול לקרות!). יש המתקשים להתמודד עם השינויים שחלים באדם עם דמנציה/ אלצהיימר, ויאמרו שכואב להם לראותו במצב כזה. ככל שהדמנציה/ אלצהיימר מתקדמת יהיה צורך להתאים את עצמך ליכולות שלה. אולי כבר לא תוכלו לשבת ולפטפט שעות כבעבר, אלא תמצאו פעילות משותפת ליהנות ממנה יחדיו. שימור קשרים חברתיים חשובים מאד בדמנציה/ אלצהיימר: מגבירים רווחה נפשית, מונעים תחושת בדידות, שומרים על יכולות תקשורת ותורמים באופן משמעותי גם למטפלים באנשים עם דמנציה/ אלצהיימר. ש: תשוש נפש זה כמו חולה/ נפגע נפש? ת: תשוש נפש הוא מונח שמשרד הבריאות בחר לתיאור/ הגדרה של אדם החולה בדמנציה/ אלצהיימר. תשוש נפש אינו נפגע נפש. תשוש נפש הוא אדם שחי כל חייו ללא אבחנה של בעיה נפשית, וכעת סובל מדמנציה/אלצהיימר כך שהוא מסכן (בעיקר) את עצמו ו/ או אחרים במידה ולא יהיה בהשגחה רציפה. ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: עשרה מיתוסים על דמנציה/ אלצהיימר סימנים לבעיות קוגניטיביות תשוש, סיעודי, תשוש נפש: מה זה כל זה?

אמא של יוסף חולה באלצהיימר כבר 10 שנים. היא יושבת כל היום בכורסה בסלון, צריכה עזרה בהליכה ובכל התפקודים (רחצה, הלבשה, שירותים, אכילה וכד'). היא לא ממש מתקשרת עם הסביבה; רוב הזמן עיניה עצומות, מחייכת לעתים רחוקות ולפעמים עונה כן או לא כשפונים אליה. אבל, היא בוכה הרבה. בכי חרישי, יבבות שקטות, לפעמים גם דמעות זולגות על פניה. יוסף שואל אותה- אמא, מה קרה? למה את בוכה? אבל אין תשובה. יוסף שואל: את רוצה משהו? חסר לך משהו? מים? אוכל? מה? היא לא עונה, ממשיכה לייבב. יוסף כבר לא יודע מה לעשות. נשבר לו הלב לראות אותה ככה, והוא לא מבין מה הבעיה. הרופא אמר שככה זה ואין מה לעשות, אבל הרופא לא יושב לצידה כל יום ושומע אותה בוכה. בדמנציה/ אלצהיימר יש תופעה של אגיטציה: חוסר שקט המתבטא באופן פיזי. לעתים קרובות אנחנו לא מצליחים לזהות מה גורם לאגיטציה, וקשה מאד לטפל בכך. במצב של חוסר שקט מסוג זה כדאי לבדוק שהצרכים הפיזיים של האדם מקבלים מענה מתאים: שתייה, אכילה, נוחות של ישיבה/ שכיבה, לא חם/ קר מדי, לא רועש מדי, אור לא בוהק מדי, לא סובלים מעצירות. כדאי לעשות זאת לא באמצעות שאילת שאלות, שהאדם בדרך כלל כבר אינו מבין את משמעות המלים, אלא בפעולה פיזית של הבאת כוס שתייה לפה שלו, לשנות תנוחת גוף, לעמעם את האור וכן הלאה. אם בדקתם שכל הצרכים הללו מקבלים מענה, תנסו לתת מענה לצרכים רגשיים. אנשים עם אגיטציה ניכרת לרוב אינם יכולים עוד לדבר ולנהל שיחות על מה מרגישים או העלאת זכרונות. אפשר לנסות פעילויות כמו השמעת מוזיקה שאוהבים, ליטוף ועיסוי נעים, טיפול באמצעות בובות וכד'. אחד הדברים שעלולים לגרום לאגיטציה זהו כאב, בעיקר כאב כרוני. אדם עם דמנציה/ אלצהיימר לא בהכרח ידווח כאב, לא יידע לספר שכואב ואיפה. גם אם נשאל אותו אם כואב, הוא עשוי להשיב בשלילה (ההבנה של מלים הרי מצטמצמת בדמנציה). פעמים רבות האיתות לסביבה על קיומו של כאב יהיה בשינוי התנהגותי ולא באמירה ברורה. לדוגמה, כשאדם מפסיק לאכול לפתע, השינוי יכול להיות בשל כאב שיניים/חניכיים שאינו יודע לדווח עליו, אלא פשוט נמנע מהפעולה שמגבירה את הכאב. במצב של אגיטציה מתמשכת, כדאי לבדוק עם הרופא המטפל אפשרות מתן משכך כאבים באופן רציף לאורך זמן (ולא רק כאשר מדווחים על כאב). שיכוך כאבים כזה עשוי להשפיע לטובה גם על הפרעות שינה, מכיוון שכאב זו סיבה מרכזית להתעוררות בלילה ולהפרעות שינה. ולפעמים, אין מנוס מטיפול תרופתי הרגעתי. אין תרופה ספציפית לאגיטציה, ולרוב צריך לנסות תרופות הרגעה שונות, או תרופות נוגדות דיכאון. שימו לב: בכל פעולה שנוקטים בשימוש בתרופות יש להיוועץ קודם עם רופא! ותזכרו- זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי ויחד נחשוב איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: 10 בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר איך יודעים שהגיע הזמן לבית אבות

בדמנציה/ אלצהיימר התנהגות = תקשורת, כפי שמוסבר בסרטון: מספר הצעות לפיענוח מה יכול להיות המסר של התנהגויות שונות: שקרים, חצאי אמיתות, בדיית עובדות מנסה לומר: אני לא בדיוק זוכר אז אני משלים את המידע שחסר לי, זה נשמע לי מוכר ואני ממלא את חורי המידע לפי מה שידעתי בעבר, הנושא הזה ממש מטריד אותי, אני ממש לא זוכר על מה אתה מדבר אבל חשוב לי שלא תשים לב לכך, תמיד הבעתי את דעתי על הנושא הזה וגם עכשיו אני בקי מאד, אם אני אדבר הרבה אולי לא תשים לב שקשה לי. ויכוחים חוזרים מנסה לומר: אני לא מודע למצבי ולקשיים שלי, אני לא מאמין לך, אני לא מבין מה אתה רוצה ממני, אני מרגיש שאתה לא מאמין לי. שאלות חוזרות מנסה לומר: אני לא זוכר מה התשובה לשאלה הזו, אני לא יודע מה התשובה הנכונה, אני ממש מוטרד מהעניין הזה, הנושא הזה מעורר בי חרדה. תוקפנות פיזית (מכות, בעיטות, נשיכות, דחיפות) מנסה לומר: אני מרגיש מאוים ומנסה להגן על עצמי, אתה מכאיב לי, אתה מפחיד אותי, אני לא רוצה את מה שאתה מציע, תפסיק לגעת בי! קללות ושימוש במילים פוגעניות מנסה לומר: אני כועס מאד, אני לא מחבב אותך כרגע, אין לי יותר עכבות חברתיות ואני אגיד מה שאני רוצה, אתה צריך להקשיב לי, אתה צריך לקחת אותי ברצינות. צעקות מנסה לומר: כואב לי, אני צריך עזרה, אני זקוק לאינטראקציה אנושית, אני רעב, אני תקוע, אני צריך שתעזור לי לצאת מהמצב הזה בכך שתיתן לי הסחת דעת. סרבנות לטיפול מנסה לומר: אני לא מבין מה אתה רוצה ממני, אני לא רוצה לעשות את מה שאתה רוצה שאני אעשה, כבר עשיתי את זה, אני לא רוצה לעשות את זה איתך, אני עסוק. סירוב לתרופות מנסה לומר: אני לא צריך את התרופה הזו (כי אני מרגיש בריא), כבר לקחתי תרופות, אני לא סומך עליך, אני לא זוכר איך לבלוע, לתרופה הזו יש טעם נוראי, כדור הזה לא נעים לי בפה. התפשטות בציבור מנסה לומר: חם לי, הבגד הזה לא נעים לי, אני צריך לשירותים, אני מוכן להתרחץ עכשיו, אני מוכן ללכת למיטה, אני רוצה להחליף בגדים, אני מחפש מגע נעים. אוננות בציבור מנסה לומר: אני לא מודע לאיפה אני נמצא, זה מרגיש לי ממש נעים, אני צריך לעשות משהו עם הידיים, אני רוצה מגע מלטף, משעמם לי עכשיו. שוטטות מנסה לומר: אני מרגיש חרדה או אי שקט עכשיו, אני צריך לשחרר אנרגיה, אני לא יודע מה אני צריך לעשות כרגע אז אני מסתובב, אני לא יודע איפה אני, אני מחפש משהו או מישהו, אני לא יודע לאן ללכת, איבדתי את דרכי, אני צריך להיות במקום אחר לזמן מה, אני רוצה להחליף את הנוף. התמודדות אפקטיבית מתחילה בזיהוי וקליטת המסר שהאדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתקשר לנו. איך להגיב ולהתמודד? תמשיכו לעקוב. זו המהות של הבלוג הזה. ותזכרו, זה שאין תרופה לדמנציה לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: התאמות סביבה חזותיות בדמנציה/ אלצהיימר בכי רציף בדמנציה/ אלצהיימר מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר

ב-1992 פרסם הכומר והמטפל זוגי, ד"ר גרי צ'פמן, מסגרת התייחסות למערכות יחסים, שבה הוא מתאר 5 שפות (קרי סגנונות) של אהבה. על פי גישה זו כל אדם נוטה באופן טבעי להעדיף שפת אהבה מסוימת שבה הוא משדר ומביע אהבה, כמו גם קולט ומרגיש היותו אהוב. המפתח ליחסים זוגיים חיוביים ארוכי טווח הוא דו ראשי: א. הכרה והבנה מהי שפת האהבה המועדפת עליי, כלומר מהי השפה ששותפי למערכת היחסים צריך להשתמש בה כדי שאני ארגיש אהוב/ה. ב. הכרה ושימוש בשפת האהבה המועדפת על שותפי למערכת היחסים כדי לשדר לו/לה מסר של אהבה באופן שהוא/היא חווים כמשמעותי. שפת האהבה המועדפת קיימת לכל אורך חייו של האדם. הדבר נכון גם במצבי חיים מאתגרים או במצבי חולי, כמו דמנציה/ אלצהיימר ששכיחותה עולה עם העלייה בגיל הכרונולוגי. הדמנציה/ אלצהיימר פוגעת בכל התפקודים והיכולות של האדם, ובכלל זה ביכולת לתקשר עם הסביבה, שחיונית לחיבור הרגשי בין אנשים. עבור אדם עם דמנציה/ אלצהיימר הפגיעה בתקשורת עלולה ליצור קושי בחיבור לאנשים, אך יש לזכור שאנשים עם דמנציה/ אלצהיימר ממשיכים לחוות רגשות עמוקים וזקוקים לקשר רגשי. כאשר אדם אינו מחובר לאהוביו, הוא עלול לחוות מצוקה, בהלה, חרדה ואפילו אבל. איך נדע איזו שפת אהבה היא המועדפת לכל אדם? זיהוי שפת האהבה המועדפת על כל אדם ניתן לעשות ע"י מענה לשאלון שפיתח ד"ר צ'פמן. השאלון זמין ונגיש באינטרנט באנגלית: www.5lovelanguages.com. (לצערי, אין כרגע גרסה בעברית). ניתן למלא את השאלון לזיהוי השפה שלכם או לזיהוי השפה של יקירכם. לאחר זיהוי שפת האהבה (שלכם או של יקירכם) ניתן לפעול ע"פ ההמלצות להתאמת אופן התקשורת והבעת אהבה כלפי השותף במערכת היחסים. תחילה, בהיותו מטפל זוגי התייחס ד"ר צ'פמן ליחסים בין בני זוג, ועם השנים הרחיב את היריעה של הגישה למגוון מערכות היחסים: הורים- ילדים, חברים, אחאים וכיו"ב. שפות האהבה הן: מילים כאישור: אנשים המעדיפים שפה זו רוצים לשמוע משוב חיובי על המראה או על המעשים או על התכונות שלהם. משוב מילולי בעל פה או בכתב, ישירות או בעקיפין מעוררים בהם הרגשה שהם אהבה והוקרה. לדוגמה: מחמאה על תסרוקת חדשה, הערה על ביצוע מוצלח של משימה וכד'. פעולות שירות: אנשים המעדיפים שפה זו מרגישים אהבה והוקרה כאשר יקירם עושה עבורם פעולה או שירות, בפרט פעולה שהם מחויבים לבצע ואינם מחבבים. לדוגמה: להעביר כלים מהכיור למדיח, לאסוף אותם מתחנת הרכבת וכד'. מתנות: אנשים המעדיפים שפה זו אינם מצפים בהכרחח לקבל מתנות יקרות ערך, אלא מתנות בעלות משמעות סמלית, בפרט משמעות מובנת רק לשני האנשים במערכת היחסים. לדוגמה: מתן פרח מסוים, ספר שהוזכר שרוצים לקרוא - מתנות המשדרות תשומת לב לפרטים קטנים והקשבה. זמן איכות: אנשים המעדיפים שפה זו רוצים לבלות זמן משמעותי יחד עם יקירם ללא הסחות דעת בביצוע פעילות החביבה עליהם. לדוגמה: צפייה בסרט אהוב, ארוחה אינטימית במסעדה ללא טלפונים, טיול משותף עם הכלב וכד'. מגע פיזי: אנשם המעדיפים שפה זו רוצים ונהנים ממגע מלטף, חיבוקים, נשיקות, עיסויים וכד' (והרבה). חיבור רגשי לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר עשוי להיות נגיש יותר כאשר משתמשים בשפת האהבה שלו. נכון שמעטים האנשים עם דמנציה/ אלצהיימר שהכירו גישה זו או שיודעים לציין מהי שפת האהבה שלהם. אבל, בני זוג בנישואין ארוכי טווח מסוגלים לרוב לזהות מהי שפת האהבה של יקירם מתוך היכרותם ארוכת השנים עם האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. לצורך הכוונה, ניתן להיעזר בשאלון שצוין לעיל ולהשיב על השאלות מנקודת המבט של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר. זיהוי שפת האהבה של האדם עם דמנציה/ אלצהיימר פותח צוהר לתקשורת באופן שרלוונטי במיוחד לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר, בפרט בקשר זוגי. הצעות איך להיעזר בשפות האהבה בתקשורת עם אדם עם דמנציה/ אלצהיימר: שפת העשייה/שירות: - תביטו בעיניהם כאשר הם מדברים - תכללו אותם בשיחות (ולא לדבר עליהם כאילו אינם נוכחים) - תתנו להם לעזור במשימות הבית, כפי יכולתם, ועם הנחיה לפי הצורך - תעזרו להם בטיפוח עצמי - תתנו להם להיות צודקים - תחייכו כאשר אתם חולפים על פניהם - תתנו להם לבחור בין מספר אפשרויות מוגבלות (בדרך כלל 2) - אם הם מתלוננים או שיש מחשבות שווא, תביעו אמפתיה ואז תסיחו דעתם במשימה - תשמשו להם אמצעי לביטוי רצון או צורך מול אנשים או גורמים אחרים שפת החיבה המילולית: - תגידו "אני אוהב/ת אותך" - תענו לשאלות חוזרות (שוב) כאילו זו הפעם הראשונה - תדברו איתם ותספרו להם על החיים שלהם; משפחה, עבודה, תחביבים וכד', גם אם הם לא עונים - תאמרו להם שהם נראים טוב (גם אם אלו אותם הבגדים שלבשו אתמול) - תשירו להם לפני השינה - תאמרו שדאגתם לכל מה שצריך - תאמרו שאתם גאים במה שעשו בחייהם - תספרו עליהם דברים טובים בנוכחותם של אנשים אחרים שפת המתנות: - תתנו שוקולד, גלידה, עוגייה או כל דבר מזון שהם אוהבים - תתנו להם חבילת הפתעה לפתוח - תתנו להם מכתב או כרטיס ברכה - תתנו להם נגן מוסיקה עם שירים שהם אוהבים - תביאו להם חוברת צביעה ועפרונות או טושים אדם עם דמנציה/ אלצהיימר בשלבים אמצע+, המתקשה לתקשר, עשוי לעתים להציע או לתת למטפל העיקרי דבר מה, משהו סתמי, חפץ יום יומי כמו כפית או חוברת או חתיכת פרי שמצא על השיש. המטפל העיקרי בדרך כלל לא מבין מה המשמעות של קבלת החפץ, ומתחיל לשאול: למה אתה נותן לי את זה? אתה רוצה משהו? למעשה, האדם עם דמנציה/ אלצהיימר משתמש בשפת האהבה של מתן מתנות כביטוי לרגש מרגיש באותו הרגע. התגובה הטובה ביותר תהיה, לקחת את החפץ ביד ולומר "תודה רבה. זה מושלם. אני אשמור על זה." שפת זמן איכות: - תקראו בקול רם ביחד או תקריאו להם עיתונים, ספרים, חוברות וכד' - תעלו זיכרונות מהעבר האישי והכללי עם אלבומים וסרטונים - תצפו בסרט אהוב שוב ושוב (ושוב)... - תיסעו לטיול באוטו - תאפו עוגה או עוגיות - תצבעו ביחד בחוברת או תעשו פאזל שפת המגע: - תחזיקו ידיים ותצאו לטיול - תתחבקו - תשבו קרוב אליהם אם נראה שהם חוששים או במצוקה - תלטפו את הגב - תתנו בובה הדומה לתינוק (טיפול באמצעות בובות) - תתנו בובת פרווה (כלב או חתול) לאחוז וללטף - תעשו להם מניקור - תרקדו יחד - תעשו להם עיסוי בידיים או בכפות הרגליים ההרגשה של אדם שהוא אהוב קיימת גם לאחר שהמלים והמעשים שבאמצעותם הועבר המסר של אהבה כבר אינם זכורים או מובנים במלואם. נראה שזה נכון במיוחד בדמנציה/ אלצהיימר. נעזרתי בספר: Keeping Love Alive as Memories Fade / Barr. D & Shaw, E. G. (2016). ותזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב יחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: בקשות של אדם עם דמנציה/ אלצהיימר ממטפלים (אנימציה) למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מבקש הביתה משפטי מתנה בדמנציה/ אלצהיימר

למחלקה שעבדתי בה הגיעה אישה עם דמנציה/ אלצהיימר עם בובה. בובה שנראתה כמו תינוקת. כמו שהיתה לי כשהייתי קטנה. הבנות שלה הסבירו שזו הבובה של אמא מהבית והן רוצות שתהיה לה את הבובה גם במחלקה. כך התוודעתי לטיפול באמצעות בובות בדמנציה/אלצהיימר. למעשה, זהו טיפול ממש פשוט: נותנים לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר בובה ומאפשרים לה לנהוג בבובה כאילו זו היתה תינוק אמיתי. במחשבה ראשונה, לרבים נראה שיש טעם לפגם בטיפול מסוג זה. לתת בובות לנשים זקנות? זה פוגע בכבודן. זה לעג לרש. זה עושה מהן ילדות אינפנטיליות. אבל, מחקרים רבים מראים ממצאים חיוביים ביחס להשפעת השימוש בבובות לרווחה נפשית של האדם והתמודדות עם בעיות התנהגות בדמנציה/ אלצהיימר. טיפול באמצעות בובות בדמנציה/ אלצהיימר אפקטיבי ומתאים לאנשים הנמצאים בשלבי אמצע+ של המחלה. המטרות הטיפוליות בשימוש בבובה כוללות: יצירת ועידוד תקשורת ואינטראקציה עם הסביבה, סיפוק צרכים של היקשרות (attachment) וטיפול באחר, להיות אובייקט מעבר וגרייה חושית. הבובה יכולה להיות אפקטיבית במיוחד בהקשר של אנשים עם דמנציה המחפשים שוב ושוב קרובים שנפטרו. השימוש בבובה עשוי להביא לשיפור באינטראקציה חברתית, הפחתה של תרופות הרגעה, תעסוקה, שיפור במצב הרוח ולשיתוף פעולה בביצוע משימות. ייתכן גם שיהיו קשיים בשימוש בבובה וחשוב להיות מודעים לכך. הקושי המרכזי העולה ביחס לאמצעי טיפול זה הוא התנגדות של בני משפחה, הסבורים שהשימוש בבובה פוגע בכבוד האדם עם דמנציה. והגורם החשוב ביותר להצלחת הטיפול הוא שכל שותפי הטיפול יידעו להתייחס לבובה כאילו היתה תינוק אמיתי, כולל להרים ולהניח בעדינות. הצעות מעשיות: - טיפול באמצעות בובה נמצא אפקטיבי לגברים ולנשים כאחד. מתאים במיוחד לאנשים שבעבר נהנו מקרבתם של ילדים קטנים, אך לא רק (כהורה או כסבא/ סבתא). - תציעו בובה בעלת ראש מפלסטיק עם גוף רך, שעיניה נפתחות ונעצמות. - רצוי שתהיה אפשרות להפשיט ולהלביש בגדים לבובה. - יש חילוקי דעת אם כדאי בובה המשמיעה קולות או לא, ואין הנחיה ברורה לכך. - "לזרום" עם מה שהאדם עם דמנציה/אלצהיימר מייחס לבובה (שם, הרגשה, רצונות וכד'). לעתים האדם עם דמנציה/אלצהיימר ישתמש בבובה להביע את הרצון שלו עצמו. לדוגמה: הוא יאמר שהבובה רעבה כאשר הוא רעב. הדיירת שלנו באמת התייחסה לבובה שלה כאילו היתה תינוקת: דיברה אליה, שרה לה, החזיקה ונדנדה אותה, לקחה אותה לכל מקום וישנה איתה. פניה היו מאירות כאשר מישהו התייחס לבובה בליטוף או בדגדוג. הבובה פשוט עשתה לה טוב. תזכרו - זה שאין תרופה לדמנציה, לא אומר שאין מה לעשות. תדברו איתי, ונחשוב ביחד איך להיטיב את איכות החיים שלכם ושל יקירכם. לקריאה מעניינת נוספת: למה אדם עם דמנציה/ אלצהיימר מתעסק עם חפצים מה לא לומר לאדם עם דמנציה/ אלצהיימר כאשר יקירנו שוכחים מי אנחנו בדמנציה/ אלצהיימר